פוסט סיכום הפלייאוף של צוות הופס/חלק א'

 
חשבתי על מגה פוסט של הצוות שיסכם בכמה משפטים
מה הרגשתי בסיום משחק 7 ?
הפוסט יצא משובח אך ארוך …. היום חלק א מחר יעלה חלק ב'
MBK –
הדקות האחרונות של משחק 7 הבנתי שגודלן סטייט לא תעשה את זה , הם שיחקו נורא פשוט נורא
הגג של לברון על איגי שנראה היה לי שהוא באפיסת כוחות סימן לי שאליפות צהובה לא תהיה היום
השלשה של קיירי הייתה סכין בלב , הבנתי שזה נגמר
אני מסיר ואוכל את הכובע ( עם המון רוטב קארי ) , זה מדהים שקבוצה עם 2 שחקני על וצוות מסייע ,שלא ממש הגיע, לקחה אליפות אבל אני חייב לפרגן כי מי שלא יודע להפסיד לעולם לא ידע לנצח.
המשחק נגמר ומיהרתי למלון לכתוב את הסיקור , היו כמה שניות מרות מאוד , התעשתתי במהירות ונזכרתי  הקבוצה שאני אוהד צהובה אבל בגוון סגול חציל.
עגל 

כולנו ידענו שהכסא של בלאט מתנדנד, לא היה קשר טוב בינו לבין לברון.

אבל כשנודעְ שהוא פוטר לקחתי את זה קשה, הרגיז אותי שלא נותנים לו מספיק זמן להוכיח את עצמו, שהשחקנים לא מוכנים לשמוע על שיטות אחרות, שלברון מתנהג כמו ילד.

אחרי שעה התאוששתי. אני והצרכים שלי בכלל לא הסיפור כאן, הסיפור הוא האוהדים של העיר הנדכאה הזו קליבלנד שמחכים ומייחלים כבר למשה רבנו וליציאת מצרים שלהם.

למדתי מזמן שאין מה להעריץ אף שחקן בנבא, זה לא שהם עצרו בגופם פלוגת אויב או הקדישו את חייהם למיגור המלריה, סה"כ הם יודעים לשים את הכדור בסל. אבל על מגרש הכדורסל לא ראיתי (וגם אף אחד אחר לא ראה כולל מנחם) שחקן כמו לברון ג'יימס. אולי הוא קרנף אבל יש לו חתיכת כשרון אול-ארונד שאהבתי מהרגע שהגיע לליגה. כשעזב למיאמי שמחתי – לברון הוא גידול, אבל הוא גידול בריא בגוף עם דנ"א סרטני (קליבלנד).

כשהוא חזר לקליבלנד חשבתי שזאת התאבדות ושהוא יגמור את הקריירה עם שתי אליפויות. החזרה היתה ההוכחה שבתוכו הוא ילד קטן שזקוק לאהבה של הסביבה והמשפחה שאין לו.

כשהסדרה היתה במצב 1-3 מול אלופה היסטורית אפסו הסיכויים. אבל אז גיא קם והזכיר לנו את יוסטון רוקטס וחזרתי 20 שנה לימים הנמהרים של לחץ דם גבוה בסדרה מול שאקיל. אולי בכל זאת? חייבים להאמין.

כשקיירי קלע ולברון חסם זה היה סגור – קפצתי והתחבקתי עם בני שקם במיוחד למשחק, ההיסטוריה נעשתה.

לאוהדי קליבלנד – תהנו. אוהדי ג"ס – אל תיקחו ללב, זה רק משחק.

אוהדי הכדורסל – תהנו כי אוטוטו זה נגמר ולברון הגדול כבר לא יהיה איתנו.

 

 

גור גולן 

 

 קשה לתאר את התחושה של לאחר המשחק, בעיקר תחושת עצב נוראית.
צפיתי במשחק עם חברים, זה היה אחד מהמשחקים המהנים שצפיתי בהם בכל חיי. זה היה משחק נהדר לא בגלל הכוכבים או הרמה אלא בגלל המתח הבלתי נגמר.
לפני המשחק, רציתי לשכוח מהתרחיש שקליבלנד יקחו, אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שעונה היסטורית תרד לטימיון בגלל לפלופ ג'יימס.
עד התוצאה 89-89 שנעצרה במשך כמה התקפות עוד האמנתי – אמרתי לעצמי "לא רק קרי מחטיא בלי סוף, גם לפלופ מחטיא בלי סוף".
כשהתחילה ההתקפה (יימח שמה) בה קיירי לקח את הכדור נפל לי האסימון שקליבלנד מסוגלת לנצח. קיוויתי שהקסם של ג"ס ינצח את המשחק אבל אז הגיעה השלשה של קיירי. ברגע הזה ליבי נשבר. יצאתי מהחדר בשריקת הסיום ולא ראיתי את החגיגות של לברון… ישבתי בחוץ שהשמש כבר זורחת ואמרתי לעצמי: "אין צדק בעולם".
בסיום המשחק נסעתי הבייתה ושמעתי את השיר: "איזה יום" של דודו טסה.
"וכבר הייתי עצוב, כבר הייתי שמח
ועוד פעם עצוב, עכשיו נכנס אורח
על מה נדבר?
אין פתרון כאן
וכבר הייתי גיבור עפתי בשמיים
ועכשיו ביום אפור אני עוקף שלולית של מים
אסור לאחר, אין פתרון קלאיזה יום, איזה יום עבר עלי
זה קצת יותר מדי
פתחי לי את הדלת "
לאחר כמה שעות, הבנתי שיש (קצת) צדק בעולם – הגיע ללברון וקיירי לנצח ולא הגיע לקרי ותומפסון (לגרין כן). המסקנה המרכזית שלי מהגמר היא שהנשק של ג"ס (השלשות) הוא טוב לעונה הסדירה ומה שהולך בעונה הסדירה לא תמיד מסתדר בפלייאוף… תשעה הפסדים בעונה הסדירה ותשעה בפלייאוף.
היה דבר אחד שהיה לי קשה לקבל וזה את התגובות של אחרי המשחק. כמובן שמיד התחילו השיחות על מיקומו של לברון בהיסטוריה ואלה שיחות שאני תמיד נגד הרוב. הלכתי לישון לאחר שכתבתי בתגובות שלקובי יש 5 טבעות… אבל זה היה בשביל לעצור את העצב מהזכייה של ג"ס.
אני שואל את עצמי: "אם כמעט בכיתי שג"ס הפסידו בגמר, מה יקרה בעוד כמה שנים שהלייקרס יהיו בגמר". דראפט השבוע!!! שיהיה בהצלחה.
 
אשך תמיר המקורי 

הרגשתי כאילו נקטע לי איבר.

ולא סתם איבר – האיבר.

למרות הקטיעה, מצאתי נחמה בשיר מן היומן הישן שלי:
גפיים

מחשבות על קטיעות מטרידות את מנוחתי

המילה גפיים מעורבת בהן

לרוב בשילוב עם המילה קטיעה

אלה הגפיים שלי שאני חושב עליהם.

אני בוחן אותם וחושב

'איך הם כאלה ארוכים ונקודת החיבור לגוף כל כך קטנה'

ו'באיזה קלות הם עלולים להיקטע.'

וזה קורה כל יום אבל אף אחד לא חושב על זה,

כולם מעדיפים להתעלם ולהדחיק את אפשרות הקטיעה

וכנראה רק בי המילה גפיים מעוררת חלחלה.

וכבר עדיף להיות אחרי זה, אני חושב,

שנים לאחר הקטיעה.

ולדעת שזה בא ושעברת את זה

ושלך זה כבר לא יכול לקרות.

 

אני מקנא באנשים שכבר עברו את הקטיעה.

 

דור בלוך

אנטי קבוצה ששיחקה אנטי כדורסל בכיכובו של אנטי ספורטאי זכתה באליפות ה-NBA ובצדק
אנטי קבוצה – למעט לברון וקיירי אף אחד לא שיחק כדורסל בפלייאוף, הם נראו כמו חבורה של אנשים, מאוד אתלטים אומנם, אבל חבורה של אנשים שנפגשו לראשונה ביום המשחק, כל משחק, המבט של לברון ללאב כשזה בא לתת לו כיף אחרי אחד המהלכים היה בלתי נשכח.
אנטי כדורסל – כדורסל דוחה של בידודים, ופיק אנד רול הכי בסיסי שיכול להיות, מעט מאוד הנעת כדור מעט מאוד תחכום מעט מאוד למעט כישרון אישי נטו שבא לידי ביטוי בכדורסל 1 על 1.
אנטי ספורטאי – ההחלטה, ההחלטה 2, הזיוף, הפלופים, היחס לבלאט, היחס לחברים לקבוצה, הציוצים המתנשאים, העובדה שהוא היה צריך את ריי אלן שיציל אותו מול ס"א, איכס בחזקת מאה
ובצדק – למרות ההרחקה של גרין, והפציעה של בוגוט ואיגודלה, בסופו של דבר קליבלנד הייתה הקבוצה הטובה ביותר בסידרה, היא עשתה היסטוריה, ניצחה 3 משחקים רצוף וזכתה באליפות בלי מרכאות ובלי כוכבית.

לעזאזל

יאיר זעפרני 

הנה מה שלי עובר בראש:

הרבה שיאים שנראו בלתי אפשריים נשברו השנה: שיא הניצחונות לעונה, שיא ניצחונות החוץ לעונה, שיא ניצחונות הבית לעונה ("רק" הושווה), הפתיחה הטובה ביותר, הפתיחה הגרועה ביותר (גם רק הושווה), פעם ראשונה שקבוצה חוזרת בגמר מ3-1, אליפות לקליבלנד ויש בטח עוד מלא שיאים שכבר שכחתי.
אבל יש שיא אחד שלא יישבר אף פעם. יש מספרים שהם מדומיינים בכל קנה מידה ששום דבר לא יגרום להם להיות אמייתיים. אף פעם, אבל אף פעם, הקבוצה שאני אוהד בגמר לא תצליח לנצח שלוש פעמים רצוף…  26 שנים אני צופה בגמרים, רק 7 פעמים הקבוצה שרציתי ניצחה. סן אנטוניו עשתה את זה ב-2014, גולדן סטייט עשתה את זה ב-2015, הייתי צריך לדעת שזה לא ייקרה לי שוב… יש שיאים שאף פעם לא יישברו!
 
נדב הלפרין
 
מעולם לא החשבתי את עצמי אוהד של הלוחמים מהמפרץ, לפחות לא במובן הקלאסי. חיבבתי אותם מאוד עוד כשלאחים ספלאש לא צמח דבר על הסנטר, בימי מארק ג'קסון העליזים והשחונים, אבל אני הרי בכלל אוהד של הקסם מפלורידה מיום בו התחלתי לצפות במשחקים בליגה הטובה בעולם. ובכל זאת, כשארבע דקות לסיום המשחק לוח התוצאות הורה על שיוויון 89, נמלא ליבי בפחד המשתק הזה, שמחלחל אל כל אוהד שמרגיש את שזה בורח לקבוצה שלו בין האצבעות. לפני המשחק כל חברי הטובים המשיכול לטעון בעוז שזה לגמרי של ג"ס, ורק אני, שסנטימנטלי כלפי הקבוצה יותר מכולם – הפטרתי שמדובר ב-"פיפטי פיפטי", ובמצב כזה קשה לדעת על איזה צד יפול המטבע. ובכן, באותו שוויון מתמשך לקראת הסיום הרגשתי, כמו נבואה שחורה בלתי נמנעת, שהמטבע עוד סב על צירו, אך חדי הראיה כבר מבחינים שינחת על הצד הלא נכון – על הצד הלוחם, ואילו הפרשים ינשאו מעלה. אין לי דרך להסיר את התחושה מלבד הרפיון, סטף עוד ניסה לזרוק, האחרים פחדו אפילו מזה, ואיש לא חשב לרגע לנסות לחדור אל הסל. כסטף מסר את הכדור ההוא לאיגודלה חשבתי לשבריר שנייה שהחבר'ה שלי מתאפסים על עצמם- בא המלך האכזר והדביק את תקוותי לקרש.
ועכשיו, כש-"רפי ההבנה", כפי שמוקבל לומר במחוזותינו, יתחילו לזמר את שירי ההבל ורעות הרוח על כך שסטף לא כוכב, ושהווריוורס לא קבוצה היסטורית (דברים מופרכים בכל קנה מידה), רק אחזק את רוחם של האבלים שבינינו, הן בנפשנו פנימה אנו יודעים שהקבוצה הזו תוכל למשברים ותתחזק מהם, ואנחנו יודעים זאת עמוק, ועל כן אין יש בליבנו הכוח אפילו לפרגן בלברון על תצוגת הכדורסל שהכאיבה לנו. ואסיים בדבריו של רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן (תנינא ע"ח):
"וְהָעִקָּר לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר [כִּי אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל (וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן קַיין יִאוּשׁ אִיז גָאר נִיט פַאר הַאנְדִין) וּמָשַׁך מְאד אֵלּוּ הַתֵּבוֹת אין יִאוּשׁ וְכוּ וַאֲמָרָם בְּכחַ גָּדוֹל וּבְעַמְקוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד כְּדֵי לְהוֹרוֹת וּלְרַמֵּז לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְדוֹרוֹת שֶׁלּא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה] וְאֵיך שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב וְלַחֲזר…"

 

רון המשגיח טחן 

דקה וקצת לסיום, 89-89, כדור של קליבלנד מפסק זמן. אני כותב בבלוג החי (והמדהים) "הראשונה שתקלע תנצח". אני באמת מאמין בזה, ורואה שהכדור אצל קיירי.

זה ברור לי ששחקן האחד על אחד הטוב במגרש לא מוסר עכשיו לאף אחד, ואני רק תוהה האם הוא הולך "לדפוק" שלשה או להסתפק בקליעת חצי מרחק.

הכדור צולל פנימה, האולם בהלם, קארי מנסה להציל את המולדת עם זריקה לשלוש, אך היא הולכת החוצה. בניגוד למשחק 6 המפורסם בין מיאמי לסן אנטוניו, לגולדן סטייט אין כריס בוש תורן שייקח את הכדור החוזר, שנקלט על ידי… לברון ג'יימס.

לברון על העונשין, מחטיא, ואני חושב על האפשרות שיחטיא את השנייה ונלך להארכה, בה האלופה המכהנת תנצל את המומנטום בדרך לניצחון. אוי… מה יעשו לו בתקשורת אם זה יקרה. מזה לדעתי הוא כבר לא יתאושש.

אבל ג'יימס עומד בלחץ, ולמעשה מסיים את המשחק. קליבלנד אלופה, התיכוניסט מהשער של "ספורטס אילוסטריידד" מימש את הפוטנציאל.

המצלמה עוברת למבטיהם של שחקני האלופה היוצאת. תחושת צער תוקפת אותי. הקבוצה שכבשה את לבבותיהם של עשרות מיליוני צופים, ועברה בהצלחה כל מבחן שהציבו לה, נכשלה בפעם הראשונה.

אני מוצא את עצמי מפרגן למנצחת, ובמקביל, מקווה שהמפסידה לא תהפוך לשק החבטות של שחקני העבר ותומכיהם, שלוקים בתסמונת – "The older I am, the better I was".

 

אפלטון 

סורי זה יהיה ארוך, לא יצא לי להגיב בסדרה ויש לי המון דברים בפנים.
הדרך היחידה שלי לעקוב אחרי הגמר כולו והמשחק הגורלי היתה דרך האתר.
הקליטה של אינטרנט באיי יוון גרועה ואפילו האתר של אי אס פי אן כבד מדי כך שהיתה לי חוויה מעניינת לקרוא ולהבין מה קורה דרך הפוסטים והתגובות.
זו היתה סדרה של רכבת שדים. סדרה שהתחילה מעליונות מוחלטת של הצהובים. הפוסטים היללו את הקבוצה ההיסטורית. המגיבים הורידו את קליבלנד השאולה וגמרו את הקריירה של לברון. לל"ל וחבריהם חגגו ביריות לאוויר וחילקו סוכריות ברחובות.
ואז הגיעה 'ההחלטה'. השעיית גרין ששמה כתם שחור על הנהלת הליגה וטוהר המשחק. האתר שצף וגעש. קללות ומהלומות הוחלפו בין קהל האוהדים. למרות שכמו שפוטין היטיב להגדיר זאת, איך 200 רוסים יכולים לפוצץ במכות אלפי אנגלים? (מנחם על תקן הרוסי הרשע והמגיבים בתפקיד חוליגנים אנגלים שיכורים וורדרדים וצדקנים).
ואז הגיע לברון. השחקן הגמור, העייף, ה'כבד והמתנודד', סיפק הופעות שרק מזכירים סיפורים מהקרבות של עלי נגד פורמן בג'ונגלים של אפריקה. בסיבוב השמיני האלוף המושמץ והזקן קם לתחייה ונתן רצף מהלומות שהיממו את האלוף הצעיר. הקהל נדם.
רחשושים ולחשושים נשמעו שאולי יש עוד סיכוי לזקן. מתוך הלגלוגים עלו לפתע ספקות של כבוד. עדיין חלקם מאשימים את ההחלטה אולם בתוך תוכם יודעים, שלמהלומות שנתן המתאגרף המהולל, לא היה מענה בשום צורה. כל מכה הוא נתן מתוך הבטן, הקרביים צעקו. קליבלנד- זה בשבילך!
המשחק השביעי היה לי קשה לעקוב גם בתגובות. הרוח עלתה במהלך הלילה, העוגן התנודד והתחלנו להיסחף אל הסלעים. שחרור חבלים מהיר והפלגנו אל הים הפתוח, מחכים שתחלוף הסערה.
לא ידעתי מה קרה עד הבוקר.
רגשות של התרוממות רוח עלו בשביל העיר המקוללת הזו. עיר שמעולם לא ביקרתי בה ולא מכיר אף אחד משם. יש בי חולשה לסיפורים טובים. ועם כל הכבוד למיניונים המפציצים מהמפרץ, הסיפור של השחקן המושמץ בתבל, החוזר לביתו כדי להעניק לעיר המקוללת אליפות, הוא מהסיפורים הגדולים בהסטוריה של המשחק.
האתר הזה שימש לי בתור טלוויזיה 70 אינטש לתוך לבבותיהם של אוהדי המשחק בישראל.
תודה רבה על סדרה לפנתיאון ועל עוד עונה נהדרת של הופס.

 

דובי עופר 

אי אפשר להישאר אדיש כלפי לברון, ונדרשת אטימות יוצאת דופן כדי לא להרגיש שום דבר כלפי תופעת גולדן סטייט, שפרצה לחיינו לפני שנתיים ושינתה את הכדורסל כפי שהכרנו אותו.
לברון הוא תופעת טבע, פצצת כישרון, יציר כפיה של מערכת יחצ משומנת, ועתיר יכולות משל עצמו. אנחנו הישראלים לא אוהבים שאומרים לנו מה לחשוב ואיך להרגיש, וכשגוף ענק כמו הליגה מצווה עלינו לאהוב מישהו, בפקודה, הוא אוטומטית הופך למתועב ומשוקץ.
העניין הוא שהסדרה הזאת הייתה שונה. אי אפשר היה להתעלם ולהכחיש את העליונות האדירה והתצוגה הפנומנלית של כישרון ואופי שלברון הביא למחצית השניה של הסדרה.
אי אפשר היה גם להתעלם מהפער הענק בין היכולות של הגולדן בויז בעונה להיחנקות בשלושת המשחקים האחרונים.
וכל זה, יחד עם הכמיהה של עיר נידחת ומושמצת לאליפות מול הנהנתנות של סן פרנסיסקו, התמצו לתוך שש דקות הסיום של המשחק, הסדרה, העונה.
תוסיפו לזה אוהד שרוף בן  שמונה שישב לידי ואיים למות טרם זמנו אם המאמי ירוק העיניים שלו יפסיד, ותבינו את עומק הקרע בנפש. שלי כלומר, העדינה כל כך.
וכן, שמחתי כשקליבלנד ניצחו, והתרגשתי בשביל לברון, ועדיין צילמתי את יותם מתייפח על הרצפה לא מאמין.
כי בשנה הבאה, אמרתי לו, אם הם רוצים לקחת אליפות, הם צריכים להשתפר.
השעה עכשיו שבע בבוקר. יותם כבר שעה וחצי בחוץ, מתאמן על הסל האישי. הוא חזר ללבוש את חולצת קארי.
ככה זה כשאתה בן של מטפל אבל עדיין לא מספיק מבוגר כדי להגיד לו אבא סתום יא חופר תן לבכות בשקט…

 

 

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 119 תגובות

  1. bobby

    22 יונ 2016 08:03:19

    סחתיין! כולכם כתבתם יפה מאוד, ובאמת שאין על צוות הכותבים של האתר, מחכה לחלק ב..

    סתם שאלה –
    האם בחלק ב נחווה סוף סוף גם כתיבה של אנשים ששמחו מזה שקליבלנד ניצחו? שהאמינו בהם, ולא הרגישו עצבות שגולדן סטייט עפו?

    לא יודע, אני אישית אף פעם לא אהבתי בספורט את הקבוצות ה״מוכשרות״. לא מת על בארסה, מנבחרת ברזיל תמיד סלדתי, והיום גם את הווריורס אני לא מעריץ.
    אני תמיד אהיה בעד הקבוצה הרעה, הקשוחה והאפורה.
    בצ׳מפיונס שמחתי שאתלטיקו עברו את באיירן לא בגלל שאני אוהד ריאל שהעדיף לקבל את אתלטיקו, אלא נטו בגלל שחיבבתי אותם.
    את סן-אנטוניו חיבבתי בעיקר באמצע העשור הקודם, בתקופה שבה פאקינג ברוס בואן ונאזי מוחמד עלו בחמישייה.

    וגם עכשיו, בגמר, העדפתי את הקבוצה המצורעת מקליבלנד, מאשר הילדים המוכשרים מהמפרץ.

    נכון, הם משחקים כדורסל יפה, חכם, מושלם.
    אהל כמו שמנחם כתב לפני כמה ימים – כל היופי בספורט זה שלפעמים גם הקבוצה הפחות טובה מנצחת. אחרת מה הטעם בתחרויות ספורט?

    נ.ב.
    בניגוד למה שכתבתי, דווקא כיף איתי במסיבות 😉

      1. bobby

        22 יונ 2016 13:06:13

        הכי מדהים אותי זה באמת עדר המעריצים שפתאום נהיה.

        אני רואה בניוז-פיד בפייסבוק אצלי אנשים שבחיים לא חשבתי שאוהבים nba, עושים לייקים לכל מיני סטטוסים וקטעי וידאו של הווריורס.

        עכשיו, אני מסוגל להבין את ההתלהבות מהופעות מפוצצות של קרי שכוללות באזר ביטרס מחצי מגרש.
        אבל לראות שיתופים של עמודים כמו dubs nation (כבר מהכינוי dubs אני מתעצבן) עם סטטוסים סטייל ״73-9 here we go!!!" מאנשים שעד לפני שנתיים בכלל חשבו שגולדן-סטייט זה הכינוי של הפרנצ׳ייז – זה כבר מעייף.

        1. Reignman

          23 יונ 2016 00:33:28

          קוראים לזה אוהדי הצלחות. גם באתר הם מתרבים כפיטריות אחרי ה(אליפות) – ראו את זה ב2012 כשפתאום צצו להם עשרות אוהדי מיאמי פה, וב-2015 כשלפתע הגיח עדר של אוהדי הדאבס. ולחשוב שמארק ג'קסון אימן אותם לא יכלת למצוא פה אחד לרפואה…

          וכן, מה שהולך בפייסבוק עם ג"ס היה דוחה. מעניין לראות את הקורלציה עם "אוהדי" מכבי ת"א

    5. שישקבב

      22 יונ 2016 16:55:50

      נראה לי שאתה צריך לראות פסיכולוג נשמה.. כל היופי בספורט זה היופי בספורט וכשנבחרת יוון לוקחת יורו עם כדורגל מגעיל וקליבלנד עם כדורסל מגעיל ועוד ועוד (חוץ מאתלטיקו שהם באמת שיחקו יפה וניצחו גם את בארסה וגם את באיירן) זה מגעיל.
      בקיצור משהו לא בסדר איתך

  2. יהונתן

    22 יונ 2016 08:08:50

    איזה כיף לקרוא כל אחד מכם!
    שמישהו יכתוב איך מתמודדים עם הריקנות עכשיו?

    אני כבר שתי עונות נגד גס מסיבה לא רציונלית, אולי כי קרי טוב מדי. אסל גם הייתי ממש נגד לברון והאנטי כדורסל שלו. כי איך שחקן שהגיע לליגה כשאני בדיוק נכנסתי לתיכון , מאכזב כל כך???
    אבל אף פעם לא הצלחתי באמת לשנוא אותו ותמיד בפינה האחורית של הלב קיוויתי שינצח.
    שעה לפני המשחק החלטתי שסופית אני מעודד את קליבלנד, וכמה שזה השתלם! בייחוד שריונו את המשחק באוזן בר וכל סל לכל צד זכה לתגובות. איזה סיום כיף לעונה ארוכה ארוכה.

      1. יהונתן

        22 יונ 2016 10:26:15

        האמת שהיה מדהים,
        אנחנו ירושלמים, את כל הפלייאוף ראינו אותם שלושה חברים, והאמת שהפלייאוף היה משעמם… המון משחקים שהרבע הרביעי לא היה משמעותי בהם לצערנו.
        גם בסדרה הזו פתאום התחיל המתח כשקליבלנד ניצחו משחק אחרי משחק והתחילו להלחיץ את אוהדי גס… אבל מה עושים במשחקים שברבע הראשון מגיעים ל31-9???
        לפני משחק שבע ראיתי בפייסבוק את הפרסום למשחק באוזן בר והצעתי לחברה, הוספנו עוד שני חברים תל אביביים. לפני המשחק בתור חימום צפינו במשחקים חמש ושש של שנה שעברה, נזכרנו בשני דברים: קליבלנד נראתה נורא ואיום התקפית, אנטי כדורסל מכוער ולא יעיל, אבל גם נזכרנו שמשחק יכול להיות צמוד ומותח…
        באוזן בר כמו רוב יושבי ציון היו אוהדי גס בעיקר, אבל ישבנו קומץ אוהד קליבלנד בצד.
        חייב לציין שבסוף המשחק רוב מי שהיה הריע לקליבלנד וללברון, אבל היה כיף להיות בצד השמח בדרך העייפה חזרה לירושלים.

  4. מחפצה מנמצה

    22 יונ 2016 09:13:38

    תענוג לקרוא את המחשבות של הכותבים !
    יש הרבה סיבות למה גולדן סטייט לא זכו בסדרה , אבל תכלס הקאבס זכו ,ובצדק . וזה גם מה שיזכרו לעולם .
    כאוהד הווריורס עוד מתקופת ג'ו בארי קרול, סליפי פלויד, טרי טיגל וכריס מאלין יצא לי לצבוט את עצמי כמה פעמיים בסיום משחק הגמר בשנה שעברה. אנחנו , אלה שתמיד היו בצילם של הלייקרס והסאנס בפאסיפיק פתאום מרגישים את תהילת העולם מעל אוקלנד . הרגשה נפלאה. לתומי חשבתי שהאליפות תגיע עוד קודם בתקופת דון נלסון והכדורסל המשוגע ,המהיר והשמח של Run tmc , אבל זה לא קרה . אחרי זה באו עוד כמה משיגנערס כמו ספירוול וסטיבן ג'קסון ומאט בארנס. ולא נשכח את תקופת הלפלפים עם דאנליבי, טרוי מרפי ובימבו קולס שלא הגיעו לשום מקום , עד שהגיע סטיב קר .
    אז הסתיימה העונה ללא תואר אבל הפנים כבר לעונה הבאה בתקווה שגם ביוני 2017 שוב נישן כמה שפחות העיקר שנתעורר לחלום האמיתי.

  5. אורח קבוע

    22 יונ 2016 09:35:16

    אהבתי מאוד את הפוסט.

    במיוחד נהניתי מהחלקים של המשגיח (כתבתי זאת כבר בעבר, האיש הזה ממש מוכשר), אפלטון (מזדהה איתו, הבלוגים מעבירים לך את המשחק בלי לראות אותו), ודובי הבלתי נלאה.

    דובי – תנחומיי לילד. אגב, רק שתדע שההפסד הזה טוב בשבילו. באמת, אני רואה את הילדים שלי וחבריהם שהתרגלו להצלחות של ברצלונה מגיל צעיר, ומגיבים בצורה איומה להפסדים.

    אני באופן אישי מצלם ומסריט אותם מדי פעם בזמן הפסדים, גם כדי לעצבן אותם (payback קטן של הורה), אבל גם כדי שיוכלו להזכר בזה מאוחר יותר (אם נהיה פה בכלל, שכן אני "לא שוכח את החיים עצמם").

  6. מושית

    22 יונ 2016 10:01:32

    אני מת על לברון. מאז שהגיע לליגה אני מחזיק לו אצבעות שיצליח ומתאכזב בשבילו כשהוא נכשל. אני מת עליו כי כשעושים זום אאוט ומסתכלים על התופעה הזו שנקראת לברון גיימס מבינים שמתי מעט בכל העולם, אם בכלל, היו עומדים בלחץ ההיסטרי שיושב לו על הכתפיים מאז גיל 14 ומגיעים להישגים פנומנליים כמו שלו. אני מת על לברון כי ביחס לציפיות ממנו ומההיסטריה שמתחוללת סביבו הוא בחור די צנוע בסה"כ. אני מת עליו כי השליטה העצמית שהוא מפגין כבר 13 שנים בליגה, למרות ששחקנים מרביצים לו ומנסים להוציא אותו משיווי משקל בכל משחק, היא משהו שצריך ללמד בבתי ספר למנהל עסקים. אני מת על לברון כי אין הרבה אנשים בעולם שמייצרים כל כך הרבה אנטיגוניזם מכל כך הרבה אנשים, כאילו הוא מינימום פאבלו אסקובר, ועדיין כששמים אותו על שולחן המנתחים מבינים שמדובר בשחקן ענק בכל קנה מידה ובן אדם לא רע בכלל. אני מת על לברון כי רק לעיתים רחוקות מאוד תכונות פיזיות של ספורטאי על כמו שלו נפגשות עם כח רצון, שליטה עצמית וכושר מנהיגות וכל הטוב הזה מתובל בכישרון ואינטליגנציית משחק מהמושבחים שיש…
    גולדן סטייט היא קבוצה מדהימה, שאני מאד אוהב מזה מספר שנים, שהשאירו ועוד ישאירו חותם על הליגה. אבל היום אני שמח עבור לברון!!

    אגב, בעוד כמה שנים לברון הוא ראש עיריית קליבלנד או מושל אוהיו או אולי אפילו מעבר לכך…

    1. אפלטון

      22 יונ 2016 10:13:43

      אין לי ספק שלברון ילך לפוליטיקה אחרי הפרישה.
      הוא כבר הראה מודעות פוליטית גבוהה, לא חושב אך ורק על הכסף הגדול (כמו ג'ורדן), לא מפחד להביע את דעתו ומגלומן מספיק לחשוב שהוא יהיה הנשיא של אמריקה אם ירצה בכך

    2. מוש השור

      22 יונ 2016 10:15:18

      איפה היית שנלחמו פה מול ה ל. ל. ל (לוזרים לא לומדים) בחירוף נפש? 😁, אחלה תגובות ולכל הכותבים פוסט נהדר.

  7. p

    22 יונ 2016 10:22:22

    כיף גדול הייתה האליפות הזאת, אין ספק. אחד ההישגים המרשימים האישיים (לברון עם ההובלה בכל פרמטר סטטיסטי כולל מנהיגות אדירה) וקבוצתיים (קליבלנד הדחה של קבוצה היסטורית בכל קנה מידה עם המאזן הטוב בהיסטוריה) ביותר שראיתי בחיי.

    לא אהבתי את ג"ס של השנה וחצי האחרונות, לראייתי נשפכה ממנה שחצנות וזה מקבוצה שמאד חיבבתי בעבר (למעט גרין).
    אני למדתי גם להעריך את גרין הרבה יותר אחרי ההפסד. היחיד שלקח מנהיגות בעיניי ודיבר לעניין. קרי דיבר על ללמוד לא לקחת דברים כמובן מאליו, מאד מקווה שיילמד את זה, כי זה לא הרגיש ככה.
    מאמין שעונה הבאה הם לא יתקרבו למאזן הפנומנלי שהעמידו. אפילו מבחינה פסיכולוגית, הם יעדיפו להפסיד 10 פעמים מאשר להפסיד 8 אחרי העונה. מעכשיו גם ככה הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה שלא זכתה באליפות יהיו משפטים שתמיד יבואו יחד. בנוסף, מה הטעם להפסיד רק פעמיים בכל העונה בבית ואז פעמיים רק בסדרת גמר? 9 פעמים בעונה הרגילה ועוד 9 בגמר?)
    ג"ס היו אדירים והיסטורים בכל קנה מידה, מי שיטען אחרת בגלל הבדל של כמה פוזשנים שכל אחד מהם אם היה מסתיים טיפה שונה היא הייתה חוגגת אליפות, הוא ידבר שטויות.
    קליבלנד קבוצה היסטורית גם כן. רשימת ההישגים שהם עשו בגמר שאומנם לא מתנקז למספר המרשים 73-9 היא מדהימה גם כן.
    הייתה לדעתי סדרת גמר מרתקת ואחת הטובות בפלייאוף שבוא נודה על האמת, היה די חלש למעט הגמר וגמר המערב.
    כמה תיקונים לדעתי:
    1. הצוות המסייע של קליבלנד אולי לא היה מדהים בהתקפה, אבל ההגנה הקבוצתית והאישית הייתה מעולה בחלקים רבים של הסדרה וזה מול קבוצת ההתקשה הטובה בליגה. התקפית הם נצמדו לשיטה גם אם לטענת רבים מגעילה ומכוערת.
    2. נראה שחלק מהאנשים חושב שהרחיקו את גרין באופן ישיר על הסיפור עם לברון. זה לא נכון. אם ככה היה ,זה היה באמת בזיון. נתנו לו עבירת פלייגרנט (בצדק לטעמי). ההרחקה נבעה מהצטברות של פלייגרנטים. זה כבר על גרין וחוסר השליטה העצמית שהפגין. לברון היה צריך להענש ונענש באופן דומה (טכנית, לא פלייגרנט כי לא ביצע עבירה אלא עשה מעשה התגרות).
    אחד הדברים שאזכור הכי הרבה מהגמר הזה, זה מסיבת העיתונאים של ג'יי אר. ממליץ לכל מי שלא ראה לצפות.
    בכלל, זה שהמשחק הזה שוחק ביום האב כלל בתוכו הרבה משמעות בגלל סיפורי האבות של השחקנים בסדרה.
    ברכות לקליבלנד על הזכייה. תנחומיי לג"ס והאוהדים (לדעתי הם עדיין פייבוריטים לשנה הבאה, עם או בלי דורנט).

    אני כבר התחלתי לספור את הימים ל-9 בספטמבר!

    1. p

      22 יונ 2016 10:25:11

      לא מאמין ששכחתי.

      המון המון תודה לכל צוות הכותבים הכי מוכשר שאי פעם קראתי ולקהילת המגיבים.
      זה האתר שאני נכנס אליו הכי הרבה כבר 4 שנים (אני חושב) וכל יום מתפרסמות כתבות חדשות מעניינות ומעמיקות שפשוט אי אפשר למצוא בשום מקום אחר, בתוספת לכמויות תגובות מלמדות ומשכילות!

  8. no funny shtuff

    22 יונ 2016 10:22:28

    חבר'ה, פוסט מצויין. נהניתי לקרוא!

    עונה הסטורית נגמרה וטוב שכך- צריך קצת חופש לגוף ולנפש מהליגה.

    תהנו בהמשך הקיץ בדראפט, ובכל השאר (יורו, טור דה-פראנס וכו'). מדי פעם אקפוץ להציץ.

    תודה לכל הכותבים והמגיבים המעולים (על קצה המזלג- סומסום, עידו גילרי, ג'ון, מתן, מחפצה מנפצה ועוד ועוד..). היה כיף.

  9. למר מנחם היקר

    22 יונ 2016 10:25:05

    אין דבר מרגש יותר מאנדרדוג וקליבלנד היא האנדרדוג האולטימטיבי כשסין ויפן השתלטו על תעשיית הרכב והמתכות העיר ספגה מכה כלכלית קשה מאוד ולברון מסמל לי לפחות את הפריחה המחודשת של העיר. לברון גיימס השחקן הטוב בעולם חטף נאצות וקללות מכל עבר ואין אחד שלא התרגש שלקח אליפות. מצד אחד קבוצה שנתנה הכל לאוהדים מהבעלים שהשקיע מס מותרות אסטרונמי כדי להביא אליפות לעיר ומצד שני קבוצה שאננית שמכרה את האוהדים שלהם עבור כסף של אנשי ההיטר מסן פרנסיסקו, האנשים בישראל לא מכיר את קהל האוהדים של האוקלנד ריידרס (אחד הקהלים הטובים ביותר בכל ספורט מקצועי).

    1. john

      22 יונ 2016 10:48:10

      קליבלד העירנאנדרדוג (גם לא כמו שאומרים. העיר בתנופה וגם שם יש לו מעט שכונות עדירות). קליבלנד הקבוצה היא בעלת הבעלים המיליארדר שהוציא את הפיירול הגבוה בהיסטוריה. זו קבוצה שיכלה להרשות לעצמה להשאיר מו ווילאמס ומוזגוב מחוץ למגרש ולהיפתר מורז׳או. זו קבוצה עם 2 נבחרי 1 בדראפט שהיו כוכבים מאז הילדות יחד עם שחקן ששם 26 12 ו5 במיניסוטה. נכון שהמאזן לא שיקף את היכולת אבל עכו תסביר לי איך היא אנדרדוג לקבוצת האובאצ׳יברית הגדולה בהיסטוריה. קבוצה שבהרכב יחסית דומה הודחה בסיבוב הראשון לפני שנתיים. קבוצה לכבר 40 שנה משחקת באוקלנד, אחת הערים הקשות. הסיפור על עיר הפועלים המסכנה שהרגה את גוליית הוא חסר אחיזה במציאות.

      אם קליבלנד באמת הייה מאומנת טוב ולברון היה מוציא את הגלימה כל משחק הסדרה הייתה נגמרת 4-1 לקליבלנד

      1. למר מנחם היקר

        22 יונ 2016 13:27:44

        הקבוצה למרות שמשחקת באוקלנד ממש אין לה קשר לאזור העני בשנה האחרונה קהל האוהדים נהיה קהל ההיטק של סן פרנסיסקו.

        1. john

          22 יונ 2016 15:00:43

          מסכים לגבי התהליך של הביזנס. זה חדש והורגש במשחק 7 אנמי מאוד של הקהל ביחס לקבוצות אחרות. אבל לא מדובר בפרנצ'ייז סטייל מכבי שחוטפת כל שחקן או כוכב שזז ורומסת יריבות. היא בעלת פיירול לא גבוה ביחס לכמה קבוצות בליגה. והקהל בקוויק לאונס ארינה בטח לא עני.

      2. למר מנחם היקר

        22 יונ 2016 13:44:15

        לגבי הרכב דומה, אתה לא מציין את השיפור האדיר שעבר על נשחקנים קרי תומפסון וגרין עשו קפיצת מדרגה מטורפת, קרי עשה את הקפיצה הגדולה בהיסטוריה לMVP (יכל בקלות להיבחר לשחקן המשתפר של העונה) אותו דבר לגבי גרין ותומפסון. מצחיק אותי שמדברים על השיפוט שהנפגעת העיקרית ממנו הייתה אוקלהומה (גרין היה מוכרח להיות מורחק במשחק 5), לגבי off arm אתה צריך לציין גם את הכניסות של תןמפסון שנחשבות לבלתי חוקיות.אני לא יודע אעך קבוצה שנכנסת לפיגור 3-1 מול קבוצה בקנה מידה היסטורי (כמות השיאים ששברו העונה מגוכחת), בעלת שני משחקי חוץ לא נחשבת לאנדרדוג. גולדן סטייט אולי משחק באוקלנד אבל ממש חא קשורה לעיר הזאת ממליץ לך להסתכל על מחירי הכרטיסים.

  11. john

    22 יונ 2016 10:29:15

    תודה רבה במיוחד לאשך הפאוטי.

    אין בי שנאה לקליבלנד. לעולם לא אוהב את לברון ג׳יימס. אוהדי ספורט נעשים שכחנים לאחר שריקת הסיום. פתאום הכל מתחלק ל2 המנצחים שמחליקים את כל כתמי העבר בכדי שיוכלו לענות כתרים וגלימות והמפסידים המופשטים מבגדיהם וחוטפים יריקות מההמון במצעדי השפלה.

    הלואי שגולדן סטייט היתה נהנת מאותו יחס שנה שעברה. אבל מצעד כוכבי הליגה יחד עם עיתונאי החצר שלהם יצאו במחולות משפילות על איך גולדן סטייט היא בלוף. איך היא הקבוצה עם ה"מזל הגדול בהיסטוריה". איך שכל האליפות היא כוכבית. נחשו מי זרק אש למדורה הזאת. כן, לברון ג׳יימס האיש עם הקלאס אקט. "הדרך הגבוהה". אז נכון שגולדן סטייט עזרה לעצמה להפסיד סדרה שהייתה בכיס שלה אבל פתאום דום. אף אחד לא מזכיר את בוגוט שאחרי עוד חסימה ענקית בסדרה שמפרט התגלגל תחתיו ופצע אותו. או איך דריימונד גרין קיבל עונש בדיעבד חמור שיש סיכוי מאוד טוב שהמומנטום ל ג"ס היה מסיים את הסדרה.

    אף אחד לא מדבר על לברון ג׳יימס ועל המטאמורפוזה הגופנית שלו. איך למרות כל הקילומטראז׳ ולאחר שהראה ירידה ביכולת האתלטית שלו הוא פתאום רץ מהר יותר קובץ גבוה יותר וגם חזק יותר מבגיל 26. הכל בראש שלו? הכל באמת טבעי. יכול להיות שכן. אבל למה השאלה לא עולה? אין תקדים בשום ספורט מקצועי ללברון ג׳יימס. האיש מזלזל בעקומות של הטבע.

    ומילה על השיפוט. עוד נושא שנשכח בין נתזי השמפניה. אני מהמתלהבים שקראו את כל חוקת הnba. ואני מידי פעם עובר על חוקים שונים והפירוט שהליגה מוציאה מידי פעם. אין קשר בין השריקות במגרש לחוקה. כל שופט בכל רגע נתון יכול להשפיע על המשחק באופן עמוק. 2 דוגמאות הם קארי וקיירי. קארי הפריע לשופטים להוציא אותו ממשחק 6 סופית. אשתו אף הגזימה וירקה על הליגה. אם אתם רוצים להגיד לי שהשריקות על קארי היו הוגנות במשחק 7 אז סבבה. אבל זה היה משחק סופר פיזי. האם אחרים גם קיבלו שריקות? דוגמא השנייה היא קיירי.

    אכן שחקן ענק. אבל החוקה מציינת שלא ניתן להשתמש ביד הלא מכדררת או זו בלי הכדור כדי ליצור מגע עם היריב או כל יתרון אחר. בודקים אפילו אם היד ביצעה תנועה טבעית ביחס לגוף. דוגמא מעניינת היא דחיפת שחקן עם הכדור כשהוא מוחזק בשתי הידיים. זה שימוש לא טבעי של תנועה עם כדור. זה דורש עבירת תוק. עכשו תמצאו היילייטס של קיירי במשחק 7 ושימו לב לשימוש הקבוע ביד הפנויה כדי לדחוף מגנים חזקים ממנו כגון דריימונד. פעם אחר פעם. לברון עושה את אותו הדבר רק בעדינות יותר.

    אז נכון שכולנו חונכנו כמו כלבים פבלוביים לוותר לאי צדק ולהלל את המנצח (nobody likes a sore loser). אבל לי יש עיניים וכל מי שעקב אחרי יודע שלמרות שזה היה נראה שהוורירס בשליטה צעקתי תחת כל עץ רענן שזה הולך ל7. גם יום לפני משחק 7 פרסמתי תגובה על השיפוט ואמרתי שהמשחק ילך לקליבלנד (חשבתי אפילו בהפרש גדול יותר). לא כי הייתי נביא אלא ראיתי איך הווריורס נשברו מבפנים.

    1. p

      22 יונ 2016 10:41:47

      אני חושב שהם היו מוצדקות (התכוונת ל6 ולא ל7 אני מניח).
      גם עמית השופט שכותב פה, חושב שהם מוצדקות.
      לדעתי קרי התעצבן בעיקר על עצמו כשזרק את מגן השיניים. הייתה או לא הייתה עבירה, אתה לא מנסה לחטוף כדור אבוד בריבאונד התקפה במשחק 6 של הגמר כשיש לך 5 עבירות (וגם הנסיון חטיפה מאחור על קיירי היה של שחקן שלא מתייחס ללזה שהוא כבר בבעיית עבירות).
      לגבי היד הלא מכדררת, אני מסכים איתך, אבל בפלייאוף החליטו להפסיק לשרוק את זה. קח סדרה אחרת, טורונטו מיאמי. שתי הקבוצות עשו את זה בלי הפסקה (באמת, תחזור לשחקים ותראה) לא חושב ששרקו את זה פעם אחת בכל ה-7 משחקים ובאמת שעשו את זה שם בלי סוף, שתי הקבוצות.
      יש בעיה קשה עם השיפוט בפלייאוף. במכוון השופטים שורקים פחות. לא נראה לי שיש חוקיות למה לשרוק פחות, אלא במעין רנדומליות הם מוותרים על חלק מהשריקות.
      זה יוצר חוסר עקביות ובעיקר את ההרגשה של כל אוהד שמקפחים את הקבוצה שלו.
      בתור אחד שכתב כאן באתר על לא מעט בעיות שיפוט (כולל שנה שעברה ובאליפות של סאן אנטוניו) הבנתי שהבעיה היא לא בשיפוט, אלא בליגה שגורמת לכל אוהד להרגיש מקופח, במקום להמשיך בפלייאוף עם אותו קו שיפוט כמו שהתרגלנו בעונה הרגילה, או להתאים את העונה הרגילה לפלייאוף.

      1. john

        22 יונ 2016 12:39:59

        בגלל זה אין בי טיפת כעס על קליבלנד. הם התמודדו עם מה שנתנו להם ולקחו. זה החוכמה האמיתית בפלייאוף. העניין הוא שמה היה קורה אילו דריימונד היה משחק ובוגוט לא היה נפצע (הפלוס מינוס שלו והרייטינג ההגנתי שלו מדהימים למרות המעט ששיחק) ולברון היה עף ב-5 משחקים. אם זה היה המצב האם כולם היו קוראים לו לוזר ונכנסים בו? כנראה שכן ולא בצדק (למרות אי אהבתי הברורה אליו). וגם אם יום אחד יוודע שלקח כמויות של חומרים ממריצים, לא יהיה בי כעס אליו מפני שלא הפריעו לו לעשות זאת. זו תהיה הבעיה של אדם סילבר.

        ומה היה קורא אם האריסון בארנס היה קולע את הזריקות החופשיות באופן הרגיל שלו עד הפלייאוף, ואזילי היה מכניס לייאפים, וג"ס היו מנצחים. האם אז פתאום ה-9/24 של לברון לא היו מקבלים יותר דגש מהטריפל דאבל? ניתן לומר את אותו הדבר על קליבלנד או OKC. זה מה שגורם לי לא לספור אליפויות או להכניס אותם כהגורם הבלעדי שמתייג גדולה של שחקן.

        מה היה קורה אילו היו שורקים לג'ורדן עבירת תוקף ויוטה הייתה משווה ל3-3 ואולי לוקחת אליפות ב-98. האם היו מזכירים את קארל מלון (או ברקלי לצורך העניין) במקום גבוה יותר בהיסטוריה. ומה עם סקרמנטו של 2002 שאומנם לא ידעה לקחת אך קופחה על ידי שופטים באופן ססטמאטי. האם כריס וובר היה היום הול אוף פיימר? האם מייק ביבי הווינר היה מקבל כבוד כמו צ'ונסי בילאפס האלוף?

        כל עוד זה מוכרע על המגרש באופן הוגן וברור אין לי טענות. כשיש יד מכוונת או יד משפיעה בין אם במתכוון או בגלל חופש שיפוטי רב וסלקטיבי מידי יש לי בעיה. היאוש שהמשחק מול הלייקרס עשה לאוהדי ה-NBA היה כה גדול ובגלל זה למרות ששנות ה-2000 בורכה בכמות האתלטים הוירטואזיים הגדולה בהיסטוריה של המשחק (קובי, טימאק, וינס, לברון, אייברסון, גארנט, האוורד, שאק וכו') הרייטינג בין 2003 ועד 2008 היה איום ונורא ביחס לשנות ה-90! ולא סתם השיקום החל בניקוי האורוות של סטרן ב-2008. מאז הרייטינג במגמה טובה. אם צופים ירגישו מרומים שוב הצניחה בא תבוא לא משנה מי משחק בגמר.

        1. גיא

          22 יונ 2016 13:21:43

          לדעתי, הטיעון על הממריצים, פשוט לא הוגן.
          בהתחשב בעובדה שלברון השתתף באולימפיאדות של –
          2004, 2008, 2012
          (הבדיקות באולימפיאדות מחמירות)
          אז נראה לי שהטיעון הוא ברמת ה-"ועכשיו, לך תוכיח שאחותך לא זונה".

          למה אתה לא כותב שקרי חשוד בשימוש בחומרים אסורים?
          הרי אחת הדרכים היותר יעילות לקיצור זמני התאוששות מפציעה מהסוג שקרי עבר, היא שימוש ב-HGH, וקרי באמת חזר מהר לשחק.

          למה אתה לא כותב את אותו הדבר על איגודלה?
          מסת השריר שלו, יחסית למשקל גופו, גבוהה משל לברון (זה בולט מאוד בהשוואת מסת שריר של פלג גוף עליון בין איגודלה ללברון)

          בנוסף, בכל בקשור למטמורפוזה הגופנית –
          תפוקת הטסטוסטרון בגוף מגיעה לשיאה בגיל 30-35
          שחקן שמתאמן ברציפות לאורך כל הקריירה שלו, יגיע לשיא מסת שריר בגיל 30 – 32 (קרל מלון, בן וואלאס, בארקלי, שאקיל – תסתכל על כולם כשהיו בני 18, מול מבנה גופם בגיל 30, ותגלה הבדל עצום)

          (אני, בגיל 41, מסוגל לדחוק פי 2.5 מאשר יכולתי בגיל 21, ואז הייתי בכושר של אחרי שירות קרבי). והתוסף הכי משמעותי שצרכתי על מנת לבנות מסת שריר, זה סטייק אנטרקוט…)

          ואחרון – אני אשמח למאמר המלמד איך שימוש בממריצים מאריך את הקריירה של הספורטאי המקצועי. (ואני לא מתכוון להחלמה מפציעות) אני לא מכיר מאמר שכזה, בגלל שיש מחיר כבד לשימוש בממריצים.

          לדוגמה – אם ספורטאי לוקח תוספות של טסטוסטרון על מנת לקצר את זמני ההתאוששות, ובכך להשיג אימונים משופרים, ויכולת להשיג מטרות פיזיות (לשפר תוצאה של בנץ' פרס, לדוגמה),
          אז לאורך זמן הוא יפגע ביכולת הטבעית של הגוף שלו לייצר לבדו טסטוסטרון.
          אז למתחרה שתצריך להגיע לשיא בתחרות מסוימת (הרמת משקולות לדוגמה), זה אולי יהיה משתלם (בטוח שלא בריאותית)
          אבל לכדורסלן שבונה על קריירה ארוכה – בטוח שלא.

        2. גיא

          22 יונ 2016 13:50:12

          דרך אגב, מיולי 2015, כל שחקן ב-NBA נבדק עד סוף העונה הנוכחית כבר 3 פעמים לשימוש ב-HGH.
          (פעם אחת באוף סיזן, פעמיים במהלך העונה. התזמון של הבדיקות הוא רנדומלי)

          1. john

            22 יונ 2016 14:34:57

            גיא ניהלנו כבר את הדיון והבאתי כמה מאמרים שמראים את היתרון של חומרים ממריצים (זה היה איתך נכון?) חיפוש קצר באינטרנט יראה לך דוגמאות.

            לגבי מסה – אני בעקביות לא רק מתייחס למסה. אתה צודק לגמרי לגבי המסה. אבל הניתור הורטיקאלי והאנכי, והמהירות ריצה שלו לא אמורה להגיע לשיא בגילו ובטח לא בכמות הקילומטראז' ברגליים שלו ובטח לא במסה שלו. העובדה שהוא הדגים פתאום תקופות שלמות של ירידה אתלטית ללא פציעה ידועה היא מוזרה. תוכל להסכים לפחות לגבי זה?

            אגב אולימפיאדות. לברון בכל האולימיאדות היה חלש בהרבה מזה של ה-NBA. לעולם לא הראה טורניר שבו היה מעל כולם באתלטיות. אותו כנל האוורד.

            לגבי יחודיותו – הוא לגמרי לא יחודי. אני גם חוזר על הטיעון דאז. לברון בולט לי בעין אבל גם קארי חשוד בעיני והרבה אחרים. הדיון שלי היא עם הליגה לא עם לברון.

            לגבי הרנדומאליות של הבדיקות זה טיעון חלש. אם אומרים לך מראש כמה בדיקות יהיו ותוחמים אותם בתקופות, אין בעיה להתנקות עד אז (להיות רזה ולא פעיל באוף סיזן – עברת בדיקה ראשונה, להתחיל את העונה איטי עד האולסטאר – כבר אז 2 בדיקות אפשר לעבור. בסיום הבדיקה אתה יודע בדיוק כמה זמן נותר לך להשתמש מבלי שהליגה יכולה להפתיע אותך עד השליש הבא של העונה. סיימת את הבדיקה הרנדומאלית במרץ? יש פס חופשי. וככה אתה רק צריך לחכות לבדיקה השלישית ואתה חופשי עד לאוף סיזן.

            רצים פעם היו עובדים על השיטה הזאת במחזורים. כיום אתלטים מתקשים מכיוון שכללל שלושת הזוכים במדליות בסיום הטקס אחר כבוד הולכים לבדיקות דם ושתן. זכית? נבדקת. הפסדת? למי אכפת…מה יותר פשוט מזה? למה ה-NBA לא מנהיגה את אותה השיטה? למה אין לליגה בדיקה רביעית חופשית נוספת שהיא יכולה להפעיל נגד כל שחקן בכל עת שירצה?

            אני מדגיש, לא על לברון להוכיח שהוא זכאי. מבחינתי שיניף כל גביע מעכשו ועד 2020. הליגה צריכה להוכיח שהיא מנהיגה מדיניות שבאמת רוצה לתפוס את המקרים (ואני בטוח שיש הרבה). אני פשוט מפעיל הגיון כמגיב וכצופה ויודע לזהות מתי יש משהו חריג בהרבה מסתם "כן הוא פריק של הטבע".

  13. גוגליוטה

    22 יונ 2016 11:19:23

    מצויין ומעניין. קצר וקולע.
    אשך טמיר אתה גאון, מת על ההומור שלך.
    תודה רבה לכל הכותבים הנהדרים, בין אם זה בסיכומים, מעורבים, פריווים, אסיסטים, חידונים, עובדות, יומנים ועוד ועוד ועוד. פשוט כיף לקרוא מגוון נושאים אני מוצא את עצמי נע על מנעד שבין שירת האשך וכתבה מעניינת על ההיסטוריה והקבלה לסדרת הגמר. יש פה הרבה כשרון וידע. שילוב מנצח. תמשיכו ככה.
    ותודה למנחם לס האגדי שמגדל, מגלה ונותן במה לכל הכותבים החדשים.

  14. ישראל קרמר

    22 יונ 2016 11:59:54

    לעגל: ג'ורדן שמנחם ראה ועוד אחרים גדול מלברון כי היה שחקן שלם לא פחות בעמדתו וגדול יותר כמנהיג וכווינר.

  17. ישראל קרמר

    22 יונ 2016 12:04:22

    לגולן ואחרים כמותו: לברון הוכיח שהוא לא פלופ כמו שסטף וקיילי אינם פלופים. הוא היה המצטיין בסדרה והוביל את שתי הקבוצות בכל הקטגוריות ונתן שתי תצוגות מדהימות שהישוו את הסדרה וכפו משחק שביעי ואת דני המשחקים האחרונים ג"ס הפסידו עם גרין וגם את המשחק השלישי..

  18. יותם

    22 יונ 2016 12:13:57

    פוסט מעולה!

    נראה לי שאני מתחרה על תואר "אירוע הצפייה הביזארי" במשחק 7 – בהוסטל בעיירה טיבטית יחד עם המנהל שנקרא longlife (אוהד לייקרס דפוק).

  19. דורון האסטבן

    22 יונ 2016 12:54:35

    הסיכום יפה מאד, כל אחד בדעה ובזווית שלו, נהנו.
    ג'ון אני גם נהנה ממך תמיד, מקווה שגם אם לברון משתמש בחומרים
    אסורים, לא יגלו את זה, כי זו תהיה מכה גדולה מידי, להרבה אוהדים,
    ואז נתפכח שזה טוב. מצד שני אולי השקעה עצומה שלו, גנים, ותרומות
    (אני טוען שתרומות משפרות את הקרמה, מבין אם חושבים אחרת),
    ומתנות שלא נבין מביאות אותו לכך, אני נגדו כי הוא לא דמות חינוכית
    מספיק, ואם נגלה אז כמו אמסטרונג הכל יפול לתאום.
    ויש בו גם דברים טובים, זה שלא ענה לגרין בראיונות, גרם לקרמה חיובית
    מסוימת, איש משפחה, מוציא את העיר האפורה לאור, תרומות רבות.

  20. דורון האסטבן

    22 יונ 2016 13:04:24

    בהמשך למאוריציו והאשך, נחמן שי התערב במשהו שלא שלו
    מי ביקש ממך להתערב, בלאט בכלל לא ביקש ויסתדר בלי,
    הפכת אותנו לעם של קבצנים, מחזרים על הפתחים,
    הרי כל רפה הבנה הכי נבער ממגיבי ההופס לא היה מעיז לבקש דבר כזה.
    אם אני בלאט אני מסרב לטבעת בגלל הבקשה המגוחכת,
    אגב יתכן מאד שמגיע לו על השפעה על טיירון לו ועוד טריקים שלו.
    עכשיו ממש זה פטתי ומבייש,
    מוסר השכל מהאיש הכי חכם שפגשתי: אל תתערבו, אם זה לא ענין
    שלכם, צריך להפעיל אבחנה, להעביר זקנה את הכביש כן,
    ראית ריב בין אנשים לא תמיד צריך להפריד (כמוני בעבר), אולי
    הם צריכים ללמוד משהו מזה. זה עולם שלם של מודעות ואבחנה.

  21. דורון האסטבן

    22 יונ 2016 13:17:56

    * יפול לתהום (לתאום של הרמאי מהאופניים מקווה שלא).
    ואני שמח בשביל קליבלנד, ונראה שבמשך הזמן האופי של לברון
    השתפר, ראיתי את זה במיאמי לאחר שנתי בערך, שהוא ניהיה שקט
    כאילו עשה קצת מדיטציה או פגש מישהו שהעלה לו את ההבנה הרוחנית,
    לא שהפך לרוחני חח, אלא ראיתי עליו שהוא פחות יהיר, ויותר מופנם ומכונס, בצורה שאף פעם לפני זה לא היתה, ראיתי את זה,
    (כמו שלנוביצקי יש תנועות של מישהו עם הפרעת קשב וריכוז
    ואף אחד לא מדבר על זה, אגב לכולנו יש מוגבלויות),
    ברור שהאיגו שהוא האויב הגדול של כולנו חזר אצלו כמו אצל אחרים,
    איגו זה דבק חזק שהסיכוי להעלים אותו חלש מאד.
    מהזמן ההוא במיאמי לברון הפך יותר חכם, ריכוז ושקט יחסי
    גורם להעלאת האינטילגציה אצל כל אחד, כי אתה מנקה את השטויות
    שבראש, ואז נולדת הבנה מודעות חכמה שלא היתה לפני.

  22. דורון האסטבן

    22 יונ 2016 13:26:28

    וסליחה אם אמרתי שלכולנו יש מוגבליות, לא לך כמובן האיש המושלם.
    או שרק גיא ואני מודים במוגבלויות מסוימות.
    רוצים הוכחה, שבו בשקט 5 דק ותנסו להתרכז בדבר אחד,
    אם לא תצליחו סימן שיש לכם מוגבלות מסוימת,
    מה אתם לא מסוגלים לשלוט על המח שלכם?
    הייתי רוצה 10 דק, חלק מכם ב5 דק ירמו אפילו את עצמם
    ולמרות שלא יצליחו להתרכז יאמרו לעצמם, הנה כן התרכזתי.
    אפשר להתרכז בנקודה על הקיר, או בנשימות, או במשפט שאתם
    אוהבים, מנסה לעשות לכם את זה יותר קל.
    לגבי הסיכויים שלכם נו שוין, מי שכן בירה עליי.

      1. john

        22 יונ 2016 14:45:10

        לא אומר שלא… האם קארל מלון אחרי הקילומטראז' של לברון עדיין היה מנתר חזק ובעל מהירות של קטר? או שהוא איבד את השתיים הראשונים בתמורה למסת השריר האדירה שלו.

  24. דורון האסטבן

    22 יונ 2016 13:39:53

    וסליחה (כמו שהאשך יודע שאני מתנצל אחכ)
    באתי להגיד שלכולנו יש מוגבלויות.
    אוהב את נוביצקי והוא נהדר, יש לו איזה תנועות מסוימות שמעידות
    על משהו שונה.
    קוואי שאני מאד אוהב, מגיב לפני 3 שנים בגמר, העיד על הוצאת לשון
    לא רצונית או משהו אחר, ואני הייתי בהכחשה לדבר,
    קוואי ונובינצקי מוצלחים מאד.
    כל אדם על כדור הארץ יש לו על מה לעבוד, מה לשפר, ויש לו
    מוגבלויות שהאיגו לא מסכים להודות בם.

  25. אני

    22 יונ 2016 13:52:05

    יותר סיכום של משחק 7 מאשר של הפלייאוף, אבל תודה..
    אני מחכה לסיכום עונה כולל, אולי בצורה של איפה כל קבוצה עומדת

  27. גיא

    22 יונ 2016 14:51:41

    ג'ון,
    המשפט – "הניתור הורטיקאלי והאנכי, והמהירות ריצה שלו לא אמורה להגיע לשיא בגילו ובטח לא בכמות הקילומטראז' ברגליים שלו ובטח לא במסה שלו. "
    מה העדויות לכך?
    יש לי את הרושם שלברון מודל 2016, חזק יותר מלברון 2005,
    אבל מהיכן הקביעה על הניתור, או המהירות?
    אם כבר, ב-3 השנים האחרונות רואים ירידה בסיבולת של לברון (שזה הגיוני לחלוטין, בהתחשב בקילומטראז')

    בכל הנוגע לכושר שלו באולימפיאדות –
    א. כושר לא רע בכלל.
    ב. אם כבר יש ירידה ביכולת – לא הגיוני יותר שזה הגלל שלברון משחק 100 משחקים בשנה ב-7 השנים האחרונות???

    1. john

      22 יונ 2016 15:14:57

      איזה ירידה בסיבולת שיחק מעל 40 דקות ברוב המשחקים. לאחר 100 משחקים הוא פתאום במשחקים 3-7 מנתר כמעט עם הראש בטבעת, פתאום שלשות נכנסות. ופתאום איגי לא מסוגל להאט אותו ורואה את הגב שלו בכל חדירה. עוד פעם נניח שהכל כשר. אבל זה לא מוזר לך ההבדלים האתלטים שלו בין המשחקים או בתקופות שונות. נניח שזה מאכילת מנגואים. זה עדיין חריג ודורש בדיקה.

      ואולי אני חריג ואני צריך לחבוש משקפיים ורודים כמו כולם והינות מההצגה… 🙂

      1. יניב

        22 יונ 2016 15:27:47

        אני נוטה יותר לטיעונים שלך ג'ון.אני מודה שאני לא החלטי כמוך בנושא אבל חייב לציין שאתה נותן נימוקים מאוד משכנעים לפחות בעייני.
        דרך אגב אחד החששות הכי גדולים שלי זה שיגלו שבולט היה על סמים ורק בגלל הדבר הזה בולט מבחינתי לא מקבל את היחס הראוי שאני אתן למי שניפץ את כל מה שידענו על ריצות מהירות.

      2. גיא

        22 יונ 2016 15:34:00

        ממוצע הקריירה של לברון בדקות משחק בפלייאוף לא שונה משל ג'ורדן או בירד, לדוגמה.
        וההבדל בין השנה לשנה שעברה (אז ראו אותו מתפרק מעייפות)?
        קיירי.
        גם לשחק 3 דקות פחות למשחק בפלייאוף (39 דקות השנה. הנתון השני הכי נמוך בקריירה) עם לו"ז פיינלס קל בהרבה – גם זה עוזר.

        HGH וממריצים, אלו לא "תרופות פלא" שפתאום גורמות לשחקן "לרחף" ברגעים המכריעים של העונה.
        כך שההסבר הסביר לבעייתיות שאתה מציג, הוא ממש לא חומרים אסורים.
        ניהול מנוחה ודקות משחק בעונה הרגילה + לו"ז פיינלס קל יותר, משמשים בסבר הגיוני מאוד.

        (יש חומרים אסורים antparho שיפור מיידי בתוצאות של ספורטאים – blood doping לדוגמה. אבל זה לא שימוש שמתאים לשחקני כדורסל)

        1. יניב

          22 יונ 2016 15:38:30

          רגע גיא הצלחת לבלבל אותי.
          מה זאת אומרת פיינלס קל בהרבה????
          שכחת שהיה כאן מישהו שאני לא זוכר את שמו שבעקביות ובעקשדות הראה לנו ונוכיח לנו עד כמה המזרח היה קשה והדרך של לברון הייתה אחת הקשות ששחקן היה צריך לעבור.

      3. גיא

        22 יונ 2016 15:45:11

        נקודה נוספת –
        כל מי שמתאמן קבוע, יודע שיש מחזוריות של כושר.
        אי אפשר להיות בכושר שיא כל הזמן.
        אם זה ריצת מרתון, או אם זה הרמת משקולות –
        יש תכנית אימונים שמביאה את הספורטאי לכושר שיא לזמן מסוים.

        אני עוקב אחרי תכניות אימונים של שחקני פוטבול ו-NBA, והם בבירור בונים את עצמם בתכנית שמטרתה להביא למקסימום את היכולות הפיזיות הנדרשות, בזמן הנדרש (שילוב של סיבולת וכוח, כל ספורטאי לפי תפקידו.)

        זו גם הסיבה שאני לא מאמין שלברון משתמש ב-HGH, תכנית האימונים שלו מתמקדת בסיבולת. ה-REPS שלו בדחיקת חזה של 100 קילו, לא מרשימה בכלל (15 חזרות)

  28. עגל

    22 יונ 2016 15:21:49

    ג'ון אתה אומר המון דברים לא מסבוססים, אשמח אם תביא הוכחות.
    לי אין ספק, במבחן העין בלבד, שלברון הרבה פחות אקספלוסיבי (לא אוהב את המילה הזאת) מבעבר. האם אתה זוכר מה הוא עשה מול דטרויט, איך ניצח אותם לבד? אז הוא היה נכנס בכוח לסל בכל התקפה. אם יש משהו שצרם לי בעין הוא שלברון הצעיר היה קורע את ג"ס השנה ואולי גם בשנה שעברה.

      1. עגל

        22 יונ 2016 15:48:12

        ג'ון בחייך אתה לא יכול להסיק משום מקרה בודד שום דבר. מה אפשר ללמוד מתמונה שכזאת? הרי אני יכול למצוא את כספי מטביע ולהגיד שהוא השחקן הכי אתלטי בליגה. זה ידוע למשל שכמות הכניסות שלו לסל (מול שחקן אחד או שניים) הולכת ויורדת בעקביות. לפעמים כתלות במאצ'אפ או כשידוי הלבנים מרחוק כבר היה בלתי נסבל הוא היה מאלץ את עצמו בלית ברירה להיכנס לסל אבל עדיין כל המדדים לאגרסיביות הם בירידה (אם כי מתונה). אותך לגילרי שיודע לגבות את זה בנתונים

      2. גיא

        22 יונ 2016 15:51:06

        אני זוכר את הכתבות שהבאת בדיון הקודם. אני אשמח לראות מאמר שמראה איך שחקן משתמש ב-HGH, משפר את יכולתו האתלטית, ללא גדילה במסת שריר.

        (ההתייחסות היא למשפט – "לגבי מסה – אני בעקביות לא רק מתייחס למסה.")

        1. john

          22 יונ 2016 18:25:30

          סורי זה דיון שכבר ניהלתי כולל מאמרים על יתרונות של חומרים שונים לכדורסלים ושחקני פוטבול. אתם יכולים לחפש בעצמכם בגוגל. אני מבין שאתם חושבים אחרת. זה בסדר אני אשאר עם הספקות שלי ואשמח לעבור לכל דיון אחר

      3. tripledouble

        22 יונ 2016 17:25:13

        אני עוקב אחרי לברון מאז הפלייאוף של 2007 ובלי שום ספק יש אצלו ירידה באתלטיות. הוא כבר לא מהיר וקפיצי כמו שהיה בקדנציה הראשונה בקליבלנד (מזמין אותך לראות הייליטס מהסדרות שלו נגד דטרויט ב-2007 ואורלנדו ב-2009 כדי לראות בצורה מוחשית יותר את ההבדלים) ולדעתי הוא גם הרבה פחות רחב וחזק מהקדנציה שלו במיאמי, מה שלדעתי מטעה אנשים וגורם להם לחשוב שהוא פתאום חזר להיות מהיר וקפיצי יותר, כשכנראה הסיבה לכך נאוצה שהוא ירד במשקל.

        1. Ghost Rider

          22 יונ 2016 20:57:03

          מסכים, מדהים אותי שאתם מתאמצים כל כך כדי להתווכח עם טענה חסרת בסיס לחלוטין, במיוחד כשמי שטוען אותה מכריז על עצמו בתור שונא לברון ידוע.

          1. john

            22 יונ 2016 23:06:10

            בעיני אהבה יותר מעוורת משנאה. שנאה היא עבודה של ירידה לפרטים אהבה זה עבודה של החלקת כמטים.

            ולא אני לא שונא את לברון. הייתי אוהד די גדול של משחקו. העדפתי אותו על קובי כרמלו ושאר הסוליסטים. אהבתי אותו למרות שתנועתו נוקשה ופחות אסטטית משל מייקל וקובי. אהבתי אותי למרות שעשה צעדים ועבירות תוקף. כי הוא נתן דחיפה לליגה לשחק 'נכון' וקבוצתי. אני חושב שרגעי השבר שלו בסוף משחק 7 היו אמיתיים ושקפו את האמת שלו יותר מפני הנבל הקשוח והפרובוקטור שניסה ללבוש. נאבקתי עם כל שונאיו שירדו עליו שהיה מוסר לאחרים סלי ניצחון.

            מה שאני רואה ממנו כיום זה אופי דוחה (שמעת את נאום האני ואני שנתן מיד אחרי הזכיה?), קעקועי הchosen one ו king james, מראים מגלומניה גדולה. השנאה שלו ליהודים (דיוויד בלאט דן גילברט) ותקשורת רק עם מאמנים שחורים (פול סיילס, מייק בראון, טיי לו ) לעומת אלו שלא (בלאט ספולסטרה ברנדון מלון). הצביעות שלו כאילו כל חיו היה הוגן ולעולם לא לכלך את ידיו כאשר כל מי שהיה איתו מאחורי הקלעים יודע. וכן יש לי שאלות על היכולות הגופניות שלו מפני שאני אדם רציונאלי ולא מכיר שום אתלט ברמה הזו שלא חווה שום ירידה גופנית (נגיד שהוא ב3 אחוז פחות אתלטי).

            אבל שוב אין לי הוכחות מוצקות, לכן כמו אחרים אני שם את האחריות על הליגה שיעבירו תוכנית שבאמת רוצה לתפוס עבריינים (אשמח דווקא לגלות שהוא לא לקח דבר מימיו והוא פשוט מתנת הטבע לאנושות).

          2. Ghost Rider

            23 יונ 2016 00:33:57

            ג'ון, גם אני הופתעתי לגלות שיש גם בקהילה האפרו-אמריקאית אנטישמיות (ברור שלא כולם וגם לא רובם – אבל תופעה שקיימת), ראיתי את זה בתגובות ביוטיוב (על דייויד בלאט ואפילו על מפיקים מוזיקלים יהודים של הרכבי ראפ) ובעוד מקומות.

            אני מקווה מאוד שלברון לא שייך לזרם הזה.

    3. צביקה

      22 יונ 2016 15:56:36

      ג'והן מתעלם ממרכיב המוטיבציה. ואני לא מבין למה. האיש לברון ממשיך להיות בכושר שיא, ואם זה אין לי בעיה – הוא פריק רציני, עובד מסודר ומכוון היטב בחדר כושר, ולמרות כל מה שתגיד על קילומטרז' – הוא בן 31, גיל שאתה בפלאטו של השיא, ולא בירידה עדיין. תוסיף על זה את המימד הנפשי שנתן לו כוחות אקסטרא בגמר הזה – ותקבל את מה שראינו.

  29. מנחם לס

    22 יונ 2016 15:42:21

    1. רעיון נפלא של מידן
    2. קטעים נהדרים מהלב (ואמיתיים!) של המשתתפים
    3. הערות חכמות של הגולשים

    בקשר לשיפוט, הוא היה יותר מנפלא. במשחק פלייאוף כזה השופטים חייבים "ללכת" עם המשחק, והם הלכו איתו. הגיון חשוב כאן לא פחות מהאות שבחוקה. כל זמן שהם אובייקטיבים ועיקביים, הכל מקובל.

    והם היו גם אובייקטיבים וגם עקביים

    2. john

      22 יונ 2016 20:06:06

      יום אחד אבין מה זה ההגיון גובר על החוקה. כנראה הטעות שלי שפעם חשבתי ששיפוט אמור לאפשר לכלל השחקנים ללא משוא פנים להתחרות במסגרת כללים ברורים וידועים מראש וליצור את הסיטואציה בה הקבוצה מנצחת ביושר.

      אם זה לא כך (וכנראה שזה לא), אז אני אמור לקבל את דבריו של ואן גנדי שלשחקנים כוכבים מגיע יחס מועדף כי זה טוב למשחק וכי הם הרוויחו ביושר להינות מחמאת הספק.

      כנראה שתפקידו של שופט הוא יותר כמו במאי בהצגה אמפרווזורית בא הם מכוונים שהתוצאה תהיה מהנה ושתחליק בגרון הצופים.

      אם זה כך נחזור לתקופות השיפוט המפלות מבית שטרן בהם שופטים נתנו טכנית לראשיד כי הוא הביט בהם בפרצוף "מאיים". שבגלל שהוחלט שדיוואץ׳ הוא פלופר (אותו דבר קרה לורז׳או בפלייאוף) אז יכלו לתת לו מרפקים חופשי ולשרוק נגדו עבירת מגן.

      מצטער על המיליטנטיות. סתם חבל לי שהליגה תחזור לאחור אחרי שהתקדמה כל כך. שנות ה90 וה2000 הביאו הרבה כדורסל טוב. אבל שיפוט רע הכריעו גורלות של קבוצות רבות.

      2. מנחם לס

        23 יונ 2016 01:00:43

        ג'ון, במשחק כדורסל אפשר לשרוק על פאול כל שנייה ממש. השופטים צריכים להשתמש בהגיונם הרבה יותר משאתה חושב.
        מה זה שיפוט טוב? שיפוט שלא קבע את המנצח

  31. סומסום

    22 יונ 2016 15:53:13

    העובדות: למשל הובלה בכל הקטגוריות את כל השחקנים, דבר שלא קרה באף סדרה מעולם (לא רק סדרת גמר – שום סדרה, מעולם).

    הנסיבות: הקבוצה "הכי טובה אי פעם" עם מאזן השיא ההיסטורי, והבית האימתני, ושלא נוצחה 3 פעמים ברציפות, ואין חזרה מ-3:1, ומעט-מעט-מעט ניצחו משחק 7 בחוץ.

    הלחץ: האיש המושמץ ביותר בעולם, בערך, כבר בחלק של מורד הקריירה, וכל הלגאסי של הקבוצה, העיר, המדינה, על הכתפיים, מול גלים מטורפים של עוינות, זלזול, האשמות.

    בלשון מתונה: ראינו את סדרת הגמר הגדולה ביותר של שחקן NBA, אי פעם. תודה שזכינו.

    1. p

      22 יונ 2016 16:09:57

      +1

      הייתי מוסיף עוד כמה…

      לא נוצחה גם פעמיים ברצף במשך כל העונה הסדירה, נוצחה רק פעמיים בבית בעונה הסדירה נוצחה רק 9 פעמים בעונה הסדירה (קליבלנד הנחילה לה כמעט חצי מהכמות במהלך סדרה אחת).
      מול הMVP ומאמן העונה.
      41,41,TD

        1. עגל

          22 יונ 2016 17:10:06

          הכוונה היתה לרמוז שלמייקל זה לא היה קורה, הוא בכלל לא היה נכנס למצב כזה, הוא היה כל כך טוב שהוא היה גומר 4-0 את ג"ס האפסונים הקטנים האלה שרק מיידים שלשות
          שוב סמיילי גדול

        2. ישראל קרמר

          22 יונ 2016 20:27:41

          עושים חשבון של סדרה והוא היה טוב גם במשחקנים נוספים. מי שלוזר לא היה מצליח לשחק במשחקים החמישי והשישי כפי ששיחק הנתונים שלו לאורך כל הסדרה טובים בכל הקטגוריות מכל שאר שחקני שתי הקבוצות.

  33. Ghost Rider

    22 יונ 2016 21:03:23

    בלי קשר לסיכומים תודה לצוות האתר על העבודה המצויינת כל העונה, גיליתי את האתר רק השנה ובעיקר בגללו חזרתי לראות משחקים בקביעות וגיליתי שאני עדיין יכול להתרגש ולהתאכזב מספורט.

    אבל – חייב להודות שסיכומי הגמר האלה די מאכזבים אותי, נראה שאנשים לא מסוגלים להתנתק מהשנאות והאהבות שלהם ולהביט על הסדרה המדהימה הזו באובייקטיביות. הסיכום הקצרצר של סומסום כמה תגובות מעלי נראה לי הגיוני הרבה יותר.

    חוץ מזה סיכום פלייאוף שלא כולל מילה על הסדרות המרתקות של אוקלהומה קצת מפספס לדעתי.

    (וגור – להמשיך לקרוא לו לפלופ או איך שאתה לא קורא לו זה קצת ילדותי עכשיו, ולא שלפני חודש זה היה כינוי הגיוני).

    2. MBK

      22 יונ 2016 21:15:12

      -בפתיח של הפוסט כתבתי – חשבתי על מגה פוסט של הצוות שיסכם בכמה משפטים
      מה הרגשתי בסיום משחק 7 ?

      אני לא מבין מה בדיוק מאכזב אותך בסיכום אבל שיהיה , אני חושב שהפוסט מעולה כאשר כל כותב כתב את אשר ליבו בצורה נקייה ואמיתית

      אם גור רוצה לקרוא ללברון לפלופ זכותו המלאה לעשות כך

      1. Ghost Rider

        22 יונ 2016 21:38:23

        טוב, אז בסך הכל היה פה בלבול, הכותרת היא "סיכום הפלייאוף" והפוסט עצמו הוא "מה הרגשתי בסיום משחק 7".

        אז חוזר בי לחלוטין מטענת ההתאכזבות. אשמח לקרוא סיכום פלייאוף שלכם :).

        וכמובן שגור גולן יכול לקרוא ללברון כרצונו, ולי מותר להעיר לו על כך.

    3. גיא

      22 יונ 2016 21:16:26

      בנוסף –
      היה, ועדיין יש, ניסיון "להנמיך את הלהבות" בתגובות.
      הכוונה היא שכאשר גור מכנה את לברון "לפלופ", אין בכך פגיעה אישית באף אחד מהמגיבים.
      אבל תגובה כגון "זה קצת ילדותי עכשיו" , מחזירה את הדיון למחוזות שאנחנו לא מעוניינים בהם.
      אני כותב לך את התגובה רק בגלל שאני מעריך את תגובותיך, ואת דעותיך, ואני משוכנע שתיקח לתשומת לבך את ההערה.

      1. ברץ

        22 יונ 2016 21:32:31

        אתה אחד המגיבים שאני מסים איתם כמעט תמיד, במקרה הזה אני דווקא חולק עליך.
        מה שריידר כתב היה ביקורת על תוכן דבריו של גור ולא ביקורת אישית. אני לא הייתי קורא לזה ילדותי אבל אני בהחלט חושב שזה משדר חוסר כבוד. עם כל זאת, זוהי זכותו המליאה לעשות כך בטח לאור התרומה האדירה והמוערכת לאתר.
        חזרתי למעלה לקרוא שוב את דבריו ושמתי לב לפרט מעניין. דבריו מתחילים בלכנות את לברון – לפלופ (פעמיים). אחר כך הוא מתייחס שלוש פעמים ללברון וקורא לו בשמו, כאילו במשחק הזה לברון הרוויח את כבודו ואפשר לשים את כינויי הגנאי מאחורינו. מצד שני, אולי זאת סתם משאלת לב.

        1. Ghost Rider

          22 יונ 2016 21:40:42

          ובאמת זו לא ביקורת אישית על גור, שאני מעריך, אולי פשוט קיוויתי שמעכשיו לא יקראו ללברון בכינויים משפילים בפוסטים "רשמיים" (בתגובות אין לי שום תקווה או רצון "לחנך").

        2. גיא

          22 יונ 2016 21:41:27

          מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין…

          מאז משחק 6, רמת הדיון באתר "חזרה לעצמה".
          דווקא בגלל שאני מכבד את תגובותיו של Ghost Rider, כתבתי את תגובתי.

          (ואני מודע לעובדה שהתגובה שלי הייתה צדקנית, משהו, אבל אני מחזיר אותך למשפט על הכוויות…)

        1. גיא

          22 יונ 2016 21:44:11

          יאללה, איזו חבורה של חנונים אנחנו…
          (אני.)
          תמשיך להגיב, אני מאוד אוהב את תגובותיך. לילה טוב.
          (גם חנון, וגם זקן…)

  35. Dalazred

    22 יונ 2016 21:34:11

    ככל שעובר יותר זמן שאני עוקב אחרי הנבא אני יותר מבין כמה שאני צריך לאהוב את לברון. מצד שני אני פשוט לא מצליח לאהוב אותו.

  40. שעשוע

    24 יונ 2016 18:22:47

    דור בלוך עוד מתעסק בשלשה של ריי אלן? אז לברון היה עם טריפל דאבל..
    השלשה של קיירי? גם פה לברון עם טריפל דאבל.
    אם כבר, קיירי אירווינג וריי אלן הגיעו למצב שהם יכולים לקלוע כאלה סלים גדולים בזכות לברון.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט