בלי הרבה הקדמה, ההשוואה המתבקשת (והמספרית בלבד!) בין שני ה-SF הגדולים בהיסטוריה אחרי 13 עונות:
| לברון ג'יימס | לארי בירד | ||
| אליפויות | 3 | 3 | |
| MVP | 4 | 3 | |
| FMVP | 3 | 2 | |
| חמישייה ראשונה | 10 | 9 | |
| חמישייה שניה | 2 | 1 | |
| חמישיית הגנה | 5 | 0 | |
| חמישיית הגנה שניה | 1 | 3 | |
| עונה סדירה | ממוצע נקודות | 27.2 | 24.3 |
| % אפקטיבי מהשדה | 53.2 | 51.4 | |
| % מקו העונשין | 74.4 | 88.6 | |
| כדורים חוזרים (התקפה) | 7.2 (1.2) | 10.0 (2.0) | |
| אסיסטים (יחס אס'/אב') | 6.9 (2.0) | 6.3 (2.0) | |
| חטיפות | 1.7 | 1.7 | |
| חסימות | 0.8 | 0.8 | |
| PER | 27.7 | 23.5 | |
| פלייאוף | ממוצע נקודות | 28.0 | 23.8 |
| % אפקטיבי מהשדה | 51.3 | 48.5 | |
| % מקו העונשין | 74.6 | 89.0 | |
| כדורים חוזרים (התקפה) | 8.8 (1.6) | 10.3 (2.2) | |
| אסיסטים (יחס אס'/אב') | 6.8 (1.9) | 6.5 (2.1) | |
| חטיפות | 1.8 | 1.8 | |
| חסימות | 0.9 | 0.9 | |
| PER | 27.7 | 21.4 |
בדיוני גדולי כל הזמנים יש הרבה יותר מרק מספרים וסטטיסטיקות. וכפי שכתבתי לא פעם בעבר, זה בעיקר סובייקטיבי. השוני הגדול שקרה הלילה הוא שוני החזקה.
מעתה, חזקה שלברון ג'יימס הוא ה-SF הגדול בכל הזמנים.
אין זה אומר שהוא אכן כך. אין זה אומר שלא ניתן לסתור את הטענה הזו. ברם, ברוב הקטגוריות, לברות החשובות שבהן, ללברון ג'יימס יתרון מספרי – לעתים אף ניכר – על לארי בירד.
רוצה לומר שאם בעבר היה ניתן לומר שהחזקה היא שלארי הגדול ביותר, אזי שכעת כל מי שרוצה לטעון אחרת יכול פשוט לשלוף את הטבלה לעיל. מעתה הצד השני יאלץ להתפלפל.
שכחת רק את הווינריות שהייתה ללארי בשפע.
לברוו עושה באמת הכל והוא שחקן ענק אך האחוזום צונחים עם הרעד הטבעי בידיים ו 9/24 מהשדה היום מעיד על כך.
שללברון יהיה רגע כמו החטיפה על אזייה בשניית הסיום של משחק 7 גמר מזרח נוכל לדבר .
נו באמת אהרון, לברון לא ווינר? משחקים 5+6 בגמר הזה, משחק 7 בגמר 2013, משחקים ,6+7 בגמר מזרח 2013, המשחק המדהים מול דטרויט ב-2007 וכו' לא מספיק?
לפי כל פרמטר רציונלי קינג ג'יימס גדול יותר
רועי אתה זב חוטם שמנסה להטיף בנו תורה על רציונליות…בירד שיחק עם חמישיות דומיננטיות יותר ולברון שיחק הרבה יותר עבור הסטטיסטיקה ובנוסף לבירד הייתה יריבה אלמותית בדמות הלייקרס של השואו טיים…לברון הוכיח שהוא ווינר השנה…בירד הוכיח את זה הרבה יותר, הוא היה שחקן גדול וקשוח שהופיע במעמדים גדולים והיה קטלני בצורה מדהימה. אין לי ספק שבירד גדול יותר מלברון ואם הם היו ממודדים אחד מול השני לברון היה מתפרק לרסיסים. לא היה שחקן קשוח מלארי
באחד על אחד דווקא לחברון ייתרון גדול כי הוא כרבה יותר פיזי ובהחלט לא היה מתפרק חרוב מכריע של הסיכויים לטובתו בגלל הייתרון הגופני הגדול.
*ללברון
*הרבה יותר פיזי
*ורוב מכריע
ומה עם 12/23 בגיים 7 הקודם שלו בגמר? מה עם 11 נק' ברבע האחרון? מה עם 9 מ-12 הנק' האחרונות של קאבס? מה עם האחוזים במשחקים 5-6 (משחקי הדחה, כן?) מה עם האחוזים במשחקי גמר המזרח נגד בוסטון ואינדי (משחקי הדחה, כן?)
רגע כמו החטיפה בגמר המזרח??? אהרון, האם ראית את המשחק?! החסימה הזו בדקה האחרונה של גיים 7 של הגמר לא מספיקה לך כמהלך שייזכר לדורות? והחטיפה במשחק 3 בגמר הקודם? והג'אמפ שסגר את המשחק נגד ס"א? ללברון לא חסרים רגעים, אבל החסימה היום יותר גלורוזית מהחטיפה של לארי.
מתן ראיתי את המשחק ובתור אחד שהיה נגד לברון קיוותי שהוא יזרןק כי הוא לא פגע .
לברון שחקן מצויין כי יש לו את כל הנתונים אבל היום התקפית הוא היה מתחת לרמתו הרגילה .
ולא בפעם הראשונה .
לארי זה היה שחקן שהיית יודע שיקלע את הקלאץ לברון לא …למרות שהוא התברך בחברים טובים( קיירי ואלן ).
הגג על איגי הוא בדיוק רגע כזה, רק בבמה גדולה יותר –
משחק 7 של הפיינלס.
אני מאלו שמאוד אוהבים את בירד, וכתבתי את זה באין ספור תגובות.
אבל בו לא ניתן לנוסטלגיה לבלבל אותנו.
את המשחק האחרון של בירד בפיינלס (משחק 6 ,1987) הוא סיים עם 6 מ-16 מהשדה, 16 נק', 9 רב', 5 אס', 4 אב'.
שנה אחר כך, במשחק ההדחה מול הפיסטונס, הוא שוב סיים עם 16 נק', רק שהפעם הוא קלע 4 מ-17 מהשדה.
לא הוא, ולא לברון, שחקנים מושלמים. ל-2 היו המון רגעי קסם בקריירה, ולדעתי המאוד, מאוד, סובייקטיבית, הלילה נקבע שלברון נכנס לשורה אחת עם הגדולים ביותר, שם בירד (בין היתר) כבר יושב המון זמן בנוחות.
בשנים האלו לארי כבר הופע מבפציעות רבות.
*ללברון
*הרבה יותר פיזי
*ורוב
תגובה זו מובאת כאן בטעות והצ"ל תגובה לתגובה 1.1.1.1.
אהרלה – לארי לא החזיר קבוצה מ 3-1 לאליפות
ולארי בטח שלא עשה זאת מול קבוצה של 73-9.
הדיון סגור.
עוד אנקדוטה למורשת לארי. היריבה שלו היתה הלייקרס, אבל, יוסטון עושה את העבודה בשבילו בחלק המקרים.
אבל לברון מגיע אוטומטית כל שנה לגמר מול קבוצה שעוברת מלחמת עולם בדרך לשם.
בתקופת לארי הליגה הייתה קצת יותר מאוזנת.
קודם כל, לברון לא בחר לשחק בתקופה הזאת, אבל זה תירוץ גרוע, אז נעבור לדברים יותר רציונלים:
בתקופת בירד היו במזרח קבוצות כמו הבאקס של סידני מונקריף (עכשיו הותיקים יותר יוכלו להגיד לך אם אינדיאנה של פול ג'ורג' טובה יותר או לא, מבחינת עונה סדירה נטו כן) שהגיעו לגמרים האזוריים די הרבה. היה גם את אטלנטה של דומיניק שלדעתי אולי ברמה של הראפטורס של עכשיו.
חוץ מזה, לברון נאבק בהמון המון מערביות גדולות, בין אם זאת הספרס הגדולה או גולדן סטייט ההיסטורית הזאת. בירד נאבק רק בקבוצה היסטורית אחת באמת, הלייקרס, וניצח אותה רק פעם אחת, ב-1984.
אז לא יודע כמה האלמנט של התחרותיות פקטור.
רועי למה תירוץ גרוע ?
גם אם נניח לברון לא בחר לשחק במזרח אין ספק שהוא נהנה ממזרח חלש באופן מיוחד.
ועכשיו אני רוצה לתקוף את ההנחה .
לברון בחר לעזוב את קליבלנד ו..לחזור לקליבלנד…ככה שהוא כן בחר.
בתקופת שנות ה 80 הייתה את דטריוט ולפני כן את פילי .
בנוסף בלי קשר לאיכות הליגה בעבר כיום יש כמדומני את החוסר איזון הגדול ביותר.
ככה שלא זו בלבד שבמזרח יותר קל להגיע לגמר אלא ששם יש למגיעה יתרון מובנה שכן הצד השני שחוק פיזית ומנטלית.
אבל אם הוא לא היה חוזר לקליבלנד איך הוא היה עומד בקריטריון שדה?
לדעתי חולשת המזרח דווקא מעידה גם על גדולתו של לברון.
נוציא לרגע את ספרס מהמשוואה ונגלה שכוכבים לא ממש ששים לעבור למזרח. שחקנים חופשיים יוצאים מנקודת הנחה שיש להם תקרת זכוכית של גמר מזרח, כי לברון עד כדי כך דומיננטי.
שווה לחשוב כמה כוכבים מהשורה הראשונה עברו מהמזרח למערב וכמה להיפך.
התחושה שלי אומרת שכוכבים בורחים יותר מהמזרח ומגיעים למערב ששם יש יותר שינויי הובלה.
הרי, אם לטענתך המזרח כ"כ קל יותר, אז למה שאר הכוכבים לא חוברים לקבוצות המזרח ומדיחים את המלך?
ואני בכלל חושב שהדיון מזרח-מערב חלש-חזק הוא בעייתי כל עוד לא הוגדרו מה המדדים שקובעים ביניהם.
מאזן בין הקונפרנסים (צומק כמעט לגמרי אם אני לא טועה השנה)/הקבוצה החזקה ביותר/חוזקת העולות לפלייאוף?
אני מאד אהבתי את ההשוואה של גיא שדי מראה שהמזרח לא פחות חזק ושהדרך שקליבלנד עברה עד לגמר המזרח קשה יותר מהדרך שג"ס עברה לגמר המערב (עד הגמר, לא כולל!)
מתן האמן לי שהתכוונתי לכתוב והוא עשה נכון שחזר לקאבאס.
ולגוף העניין כשהוא ברח מקליבלנד הוא יכול היה לבחור לעצמו אתגר קצת יותר רציני מלהצטרף לוויד ובוש .
זה מה שהתכוונתי לומר לרועי .
בלי קשר ולגוף העניין אני מנסה להישאר ענייני .
לברון האם וי פי ובצדק .
ובכל זאת העליות התכופות והקלילות שלו לגמר מיצרות הזדמנויות שבחלקם מנוצלות לטבעות.
מתן הרי אתה " מגיע מהכדורגל " ואתה יודע מה אומרים על חלוץ מחמיצן ? כל הכבוד לו שהוא מגיע להזדמניות שהרי הרבה הזדמניות שווה הרבה גולים.
בשורה התחחונה סופרים טבעות.
אבל כשקצת מעמיקים צריך גם לבדוק את הדרך.
לא ראי אליפות של נוביצקי על ל.א , אוקלהומה ומיאמי …כאליפות של לברון על אטלנטה טוראנטו וג.ס .
מילווקי היתה קבוצה טובה. בשנים של בירד כשחקן משמעותי היו במזרח הפיסטונס של אמצע- סוף האייטיז. זה ברמה אחת מעל כל מה שלברון התמודד מולו בשביל לעלות לגמר.
בתחילת האייטיז היתה פילי. הרבה יותר טובה צהתחרות שמול לברון.
בסוף האייטיז-תחילת ניינטיז, כשלארי היה בחלק היורד של הקריירה – לבולס כבר היה מה להגיד.
המערב בשנות ה80 היה חלש משמעותית מהמזרח, הלייקרס הגיעו כמעט כל שנה לגמר ונחשבת לאחת השושלות הגדולות בהיסטוריה, אף אחד לא האפיל על ההישג של מגיק וסימן לו כוכביות.
המזרח חלש מהמערב כבר עשור לפי כל פרמטר סט.
שחקנים גדולים על פי רוב נשארים בקבוצתהם ולכן לא עזבו למזרח..נוביצקי דוראנט דאנקן קובי קרי פול גריפין הם כולם שחקנים שנשארו בקבוצתיהם ….הארדן עבר בטרייד….והגדולים היחידים כמדומני שעברו למערב הם כרמלו וגראנט שגם לקח אליפות.
אשר לשנות ה 80 …תסביר לרועי שהמערב היה חלש ולא המזרח.
לגוף העניין היו שנים שברמת בוסטון ול.א היו ללא תחרות מכיוון שהם היו באמת קבוצות טובות אבל לפחות לא היה כזה. חוסר איזון .
לא היה חוסר איזון?
כל הכוכבים היו ב 2-3 קבוצות והשאר עם פירורים
לברון ניצח את השואו טיים של כארים ומאג'יק?? הוא מעולם לא שיחק נגד קבוצה עצומה שכזאת עם כל הכבוד לגולדן סטייט והלייקרס התמודדו מולו הרבה יותר שנים.
רק פעמיים וזה אומר שהרוקטס היו מעולים באותן שנים (81' ו-86').
אהרן אתה מקרה אבוד. כוונתי היא שאתה רומנטיקן חסר תקנה שמסתכל על רוח המועדון ועל מה שהיה פעם. קוראים לזה פונדמנטליסט.
נוסטלגיה דה לה שמעטא, מרחק הזמן מטשטש את כל המשחקים הבינוניים, את כל זריקות הניצחון שהוחמצו, את כל הטעויות שנעשו. בעוד 20 שנים לברון יחשב הרבה יותר גדול מבירד
אין אף אחד מושלם ואין אף וינר שקולע את כל הזריקות המכריעות אך בירד היה וינר גדול יותר מלברון ומנהיג גדול יותר. ללברון גם היו לא מעט משחקים בינוניים וזריקות הניצחון שהוחמצו ואף יור והיו לו יותא פעמים בפלייאוף שבהם לא הופיע.
א. נראה לי, (זקני העדה יתקנו אותי),שללברון היו יותר ימים רעים בהתקפה מאשר ללארי בירד.
ב. לדעתי , אחוזים מהעונשין זה נתון משמעותי הרבה יותר מנתונים רבים אחרים. יש משחקים ואליפויות שמוכרעים על זה.
יש את לברון של עד 2011 (כולל), ויש את לברון של 2012-2016 .
לברון של 5 השנים האחרונות מציג יכולת שרק ג'ורדן (91' – 98'), שאקיל (00' – 04'), בירד (84' – 87'), מג'יק (85' – 88') וקארים (70' – 74') הציגו. כל ה-5 הציגו בתקופות השיא שלהם תצוגות פלייאוף נדירות (גם כשהפסידו)
ההבדלים בין ה-5 מתבטאים בעיקר באורך השיא, כאשר ב-"פיק", כל ה-5 מדהימים, ובחירה ביניהם היא לא קלה בכלל.
דרך אגב – מגיק ובירד בכלל בדיון בגלל שאני חושב שהכדורסל שלהם היה גדול ממה שמספרים נטו יכולים לתאר.
הסטטיסטיקה היבשה גורמת ל-2 להישאר הרבה מאחורי ג'ורדן ולברון.
וואו גיא,הצלחת להמתיק לי את היום קצת.אם אתה שנחשב מבחינתי האורים והתומים של הסטטיסטיקות שעל כל טענה או אפילו חצי טענה ישר שולף את אלוהי הסטטיסטיקה רושם תגובה כזאת,אז כן יש אור בקצה היום הזה 🙂
אני לעולם לא טענתי שסטטיסטיקה היא חזות הכל.
יותר מכך, רשמתי לא מעט פעמים, שאחד החסרונות הגדולים של הסטטיסטיקה הוא שלא מעט אנשים בוחרים קודם כל את המסקנה, ואחר כך מוצאים את הנתונים שיגבו את המסקנה המוקדמת.
אני כן מאמין שצריך לגבות הצהרות בנתונים.
לכן בדיונים סוביקטיבים (כמו דיוני הר ראשמור) אני (כמעט) תמיד אפתח את דברי ב-"לדעתי" או ב-"לדעתי הסוביקטיבית".
בעוד שבדיונים עובדתיים, אשתדל לנמק את טיעוניי עם נתונים הולמים.
ממש לו. הססטיסטיקה היבשה של החברים והיריבים הגדולים ביותר מרשימה מאוד ולא באה מאחורי מייקל ולברון ואצל בירד הפציעות פגעו בסטטיסטיקה (והפציעות אינן מורידות מהיכולת במשחק הכדורסל ומאיכות השחקן).
בירד היה ענק – מהגדולים ביותר שיצא לי לראות, וזה היה בערוב הקריירה שלו. אבל כמו שמתן הציג זאת יפה, חזקה שלברון עבר אותו והוא ה-SF הגדול בכל הזמנים נכון לעכשיו. המספרים לא משקרים, ואי אפשר להתעלם מהדומיננטיות וההישגים שלו.
כל מי שיטען אחרת יצטרך לסתור את החזקה הזו, וכרגע על פניו אני לא רואה את זה קורה.
אך לארי טוב מהספרים שלו בגלל שהפציעות פגעו במספרים שלו ולברון טוב כמו המספרים שלו.
לברון הוביל (1!) את סדרת הגמר בכל הנתונים הסטטיסטיים (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חסימות, חטיפות) בשתי הקבוצות. אין מילים.
הנתונים המלאים :
http://www.interload.co.il/upload/9580291.jpg
לארי בא לאימפריה, והמשיך אותה הלאה, בארגון שאין יותר אלוף ממנו. ואני אישית תמיד אוהב אותו ואהיה בעדו.
אבל מה שלברון עשה עם חבורת הנגרים בקליבלנד בקדנציה הראשונה, יחד עם מה שהוא עשה בשנתיים האחרונות, וביחד עם כל המספרים שהציג למעלה מתן, כולל עובדת היותו הMVP של 3 האליפויות שזכה (ותכלס היה צריך להיות גם של שנה שעברה…), שמה אותו טיפה מעל בירד הנפלא בדיון כזה. אין מה להגיד.
אם לא קשה לך, האם אפשר בבקשה לקבל גם את הנתונים של ד"ר J ?
הוא לא במשחק עם אליפות אחת.
כמו צ'מברליין.
סטוקטון, מאלון וברקל בכלל בלי אליפות. בעיני זה פחות מעיד על גדולה של שחקן, אליפות תלויה גם בגורמים שלא תלויים בו – מי משחק איתו.
קשה "לקבוע" את מקומו של הד"ר, בגלל שאת מיטב שנותיו הוא שיחק ב-ABA, שם היה כוכב על.
בעונתו האחרונה ב-ABA, הוא זכה באליפות ה-ABA, כאשר השיג פלייאוף PER 32. עונה אחר כך, ב-NBA, השיג פלייאוף PER 22.9 (הכי גבוה שהשיג ב-NBA). ב-83', ה-MVP, והשחקן הכי טוב בסיקסרס, ובהפרש אדיר, היה מוזס מלון (הד"ר סיים את אותו פלייאוף עם PER 16)
להשוות per מתקופה של פעם לתקופה של היום זה לא נכון.
בכלל להשוות נתונים בין תקופות שונות זה בעייתי.
אבל ל-PER יש יתרון אחד גדול כמדד השוואתי –
הציון "מנורמל" לפי תוזק השחקן הממוצע באותה שנה.
לדוגמה:
נגיד והיינו מחליטים שאנחנו סופרים רק רב'. והשחקן הממוצע בליגה היה קוטף 5 רב' ב-36 דקות משחק. אז לשחקן עם 5 רב' ב-36 דקות יהיה PER 15 (ציון PER ניתן לתפוקה הממוצעת בליגה), ולכן לשחקן עם 10 רב' ב-36 דקות, יהיה PER 30 (תפוקה כפולה משל השחקן הממוצע)
לכן תמיד נוכל לדעת ששחקן עם PER 30 יש תפוקה כפולה מלזו של השחקן הממוצע באותה שנה.
לא מדוייק, כלל סגנון המשחק משתנה עם פעם הper היה נותן ייתרון לגבוהים היום הוא נותן לגארדים שזורקים מ3, הper כמעט לא מושפע מהגנה (וחבל שכך). PER משתנה בעקבות סכנון המשחק והחוקים השוררים בליגה.
השוואה נוספת שצריך לעשות הוא בין הקהל של אוקלנד ריידרס ("אומת הריידרס" שהם אחד הקהלים הטובים ביותר בכל ספורט) לקהל של אנשי ההייטק שתפס להם את המקום באולם, אני מזמן לא זוכר כזה קהל גרוע.
לוילט שתי אליפויות, הראשונה היא הראשונה של פילי 67' כשלצדו גריר וצ'ט ווקר וקאנינגהאם וב-72' בלייקרס כשלצדו וסט וגודריץ' והיירסטון.
יש לו עוד 2 שאפשר להחשיב אותן כחצי.
קווין, מסיים פה משהו וכותב. בלי נדר
מסכים. היום לברון עקף את בירד בתואר הסמול פורוורד הטוב בכל הזמנים ויש לו אפילו קייס גדול מאוד על השחקן השני בטיבו בכל הזמנים.
לברון כמה שהוא ענק הוא עדיין לא מתקרב מבחינה היסטורית לקארים ולכגורדן (ברמה הוא בכמה רמות מעל אבולציה של המשחק) (לשניהם יש טענה לg.o.a.t) הוא צריך לפחות עוד שני אליפויות ותואר mvp נוסף כדי להיכנס לראש ההר ביחד עם שניהם.
קוויון, להלן הנתונים האישיים (NBA+ABA):
עונה סדירה: 24.2 נק'50.9% אפקטיבי מהשדה, 77.7% מהקו, 8.5 כ"ח (3 בהתקפה), 4.2 אס' (על 3.4 אב'), 2 חט', 1.7 חס', PER 23.6.
פלייאוף: 24.2 נק', 49.9% אפקטיבי מהשדה, 78.4% מהקו, 8.5 כ"ח (2.8 בהתקפה), 4.4 אס' (על 3.4 אב'), 1.7 חט', 1.7 חס', PER 22.1.
MVP של הנבא + 3 MVP של האבא (אז אפשר להחשיב כ-2.5).
2 אליפויות ABA ואליפות NBA (אז אפשר להחשיב כ-2).
חמישיות: 4 ABA ועוד 5 NBA ראשונה ו-2 NBA שניה.
הגנה: ABA ראשונה פעם אחת.
מספרית הוא נופל מלארי ובטח שמלברון.
ממש תודה רבה.
השוואה שמתאימה לדוח שנתי של מס הכנסה
גם אם לברון היה מפסיד את הסדרה הוא עף למעלה בדירוג אחרי משחקים 5 ו 6
מנחם היקר כתב את זה – אי אפשר להשוות PER בין תקופות
יש שמועות שיש לך את הנייד של מומי,
אני רוצה לוודא שכאשר הוא מארגן את המפגש עם הדוק,
לא יהיו רק חשפניות, אלא גם כמה ברזים של בירה איכותית!
(תגיד לו שמכבי זה לא בירה…)
אל תלכלך , ששיש מפגש אני דואג שהבירה תהיה איכותית זה א ב
אני עדיין בהיי מהמשחק – הכל ברוח טובה, חוש הומור, וכדומה.
(בכנות – אם הקאבס היו מפסידים, כנראה שהייתה נעלם לאיזה 24 שעות…)
אולי מספיק עם דיוני הר ראשמור, פשוט אין דבר כזה. גם לברון וגם בירד הם שחקנים מהשורה הראשונה שהיו, נקודה (באותה שורה עם מייקל, קארים, מאג'יק, שאקיל, האקים ועוד כמה וכמה). אין שום דרך לדרג אותם.
השאלה היחידה הנכונה היא "את מי מהשניים היית לוקח לקבוצה X בה יש לך כבר את B, A, ו-C בהרכב".
לברון יותר וורסטילי בטח שבסמול בול של היום אבל זהו. להרבה קבוצות דווקא לארי יותר יתאים.
אבל הפגרה התחילה,
מה נעשה עם כל הזמן הפנוי?????
נתחיל בהשלמת שעות שינה
(אתה לא צריך כי אתה לא ישן)
ישנה אפשרות לדרג ואין זה סותר שישנן דעות ונות. בל מקרה מוסכם על הרוב המכריע שמייקל הוא הטוב ביותר. מעל כולם בתחרותיות ואין יותר ווינר ומנהיג ממנו והחבילה למה ביותר כשהוא באותה רמה בהגנה ובהתקפה עם חכמת משחק גבוהה ומוסר מעולה וקוטף כ"ח מצוין לגובהו ועמדתו ומגדולי החוטפים והגארדים החוסמים בכל הזמנים. מכלול היכולות והתכונות שלוהוט הטוב מכולם.
השוואת הנתונים אינה נכונה כי לארי נפצע הרבה יותר וזה פגע בנתונים.
מה הקשר?
עמידות זה מרכיב חשוב מאוד בבחינת קריירה של שחקן.
חוץ מזה, משחקים שהוחמצו לא נכנסים לממוצעים.
הקשר הוא שהפציעות פוגעות בנתונים, גם בלי המשחקים שהוחמצו בגלל ההשפעה של הפציעות על ההמשך, כך שנתוני בירד פחות טובים מיכולתו האמתית ושל לברון טובים כיכולתו האמתית.
אמנם עמידות מרכיב חשוב אך היותו של שחקן פציע לא מורידה מיכולותיו אך כך פוגע מעשית ביכולתו לבטא בפועל את היכולות האלו.
ללארי הייתה קבוצה טובה יותר
כך שמצד אחד הוא היה צריך לקחת פחות על עצמו והמספרים שלו נמוכים יותר, ומצד שני הקבוצה עזרה לו לקחת אליפויות ולהגיע רחוק.
אף אחד לא יודע אם ולאן היה מגיע עם חבורת נגרים….
וכן ללברון יותר פעמים. בהם נעלם ברגעים חשובים ובמשחקים חשובים.
וכן לארי היה מנהיג גדול יותר.
איינג' אמר שמילה טובה מלארי או טפיחה ממנו הייתה חשובה יותר מאשר של המאמן או ממאמר בספורטאילוסטריטד. וכן אמר שהם הרגישו שהם חייבים לשחק טוב יותר בשבילו וכאילו חתיכה ממנו נכנסה בהם.
אילו הייתי מאמן של קבוצה חלשה והיתה לי בחירה – לארי או לברון, הייתי בוחר את לברון.
אילו הייתי מאמן של קבוצה טובה שחסר לה רק SF אחד, הייתי מעדיף את לארי.
מאוד מסכים מנחם. כי לברון יותר ורסטילי ויכול לעשות הכל ולסחוב קבוצה שלמה על הגב שלו. לעומת זאת לארי יעשה את תפקיד הSF בצורה מושלמת, עם קליעה אבסולוטית, מיקום מושלם לריבואנדים וראיית משחק גאונית.
גם בירד יכול היה לעשות הכל והייתה לו היכולת לשחק היטבבעל עמדהכמו לברון ומג'יק.
https://www.youtube.com/watch?v=w2h8derxnlY
https://www.youtube.com/watch?v=s-Hf-3XvAyk
https://www.youtube.com/watch?v=HS_UJOEpROk
https://www.youtube.com/watch?v=msEmcemLR7M
https://www.youtube.com/watch?v=ksp82aw-jqg
https://www.youtube.com/watch?v=9o66NdFDHEQ
https://www.youtube.com/watch?v=5gqDadqF3Ns
שלושת הראשונים עלמשחק הקלאץ' וסלי ניצחון של בירד.
שני הבאים על יכולת הקליעה באופן כללי.
שני האחרונים על יכולת המסירה של בירד.
מה עם הפרט השולי של הגנה? לא שבירד לא ידע לקחת ריבאונד ולהרביץ אבל לברון באופן קבוע אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה ועד לצמיחת יצורים כמו קוואי וגרין בשנתיים האחרונות הוא היה היחיד שיכול לשמור 1-5 , קשה לומר את זה על בירד.
שני דברים להוסיף:
הסה"כ של לברון מטורף.
הבנאדם עשה יותר משחקים ברמת פלייאוף מכל אחד אחר בהיסטוריה בגיל שלו, הוא לא נפצע כמעט, לא פרש, לא נח אצל פופוביץ' בעונה הרגילה.
זה מוסיף המון לערך שלו לקבוצה, שחקן שלא משחק בגלל פציעה שומר על ממוצעים אבל הקבוצה שלו סובלת.
אך בהגנה הקבוצתית בירד היה מהגדולים ביותר. החולשה היחידה שלו הייתה השמירה האישית (וגם בזה הוא לא היה ממש חלש אך לא ברמה גבוהה).
https://www.youtube.com/watch?v=3H76dsMqo3s
https://www.youtube.com/watch?v=KpEAZMT5t_U
https://www.youtube.com/playlist?list=PLHe9OCP1YwJj2IEVRzqz6qyVz3E6bI5v6
Great Moments of the mythical LARRY BIRD
במקום המשפט האחרון צריך לבוא הקישור: https://www.youtube.com/watch?v=cmCLa4b8vG4
אין אחוזיי שלשות .
הקריירה לא נגמרה .לכן מספריו של זה שמשחק ירדו.
בירד היה פצוע בשנות הפלייאוף והליגה האחרונות שלו .
בירד עשה את השינוי הגדול ביותר אי פעם בקבוצה במספר ניצחונות .כלומר הפך קבוצה חלשה לקבוצה חזקה [עד רובינסון]
וזה לפניי שהיו לו שחקנים .
הוא שיחק נגד אחת או שתיים מהקבוצות החזקות בכל הזמנים ולצד כוכבים אחרים קשה לשים מספרים אדירים והוא שם אותם.
תגובה לתפארת ונכונה בכל מאת האחוזים לפחות.
יש אפקטיבי מהשדה שזה משקלל 2 ו-3.
שניהם שיחקו 13 שנים אז ההשוואה עכשיו היא המועד הכי נכון שיש.
לגבי טריפל-דאבל במשחק אליפות, בירד עשה זאת ב-86' עם 29 נק', , אמנם במשחק השישי ולא השביעי, אך משחק אליפות:
https://www.youtube.com/watch?v=C3i9gt3UE0Q. הוא קלע 17-8 מהשדה [3-2 מהשלוש] וגם 12-11 מהקו, קלט אחד-עשר כ"ח ומסר שנים-עשר אס' וגם חטף 3 פעמים (היו לו שני אי').
נתוני הסדרה כולה: http://www.basketball-reference.com/playoffs/1986-nba-finals-rockets-vs-celtics.html
היה לו טריפל-דאבל גם במשחק השלישי עם אחוזי קליעה לא טובים: http://www.basketball-reference.com/playoffs/1986-nba-finals-rockets-vs-celtics.html
בירד השחקן האהוב עלי בכל הזמנים אבל לברון כנראה יחשב גדול יותר בראייה הסטורית, טוב שזכינו לראות אותו.
כך או כך ישנם שיאים של בירד שלברון לא ישבור לעולם:
היחיד עם ממוצעי קריירה של לפחות 20, 10 ו-5 בשלוש נתונים (ואפשר להוסיף שהוא היחיד עם לפחות 20, 10, 5 ו-1.5 בארבע נתונים ויש לו יותר מ-24, 10 ו-6 (ו-1.7) וללא הפציעות הוא היה היחיד עם ממוצעים של לפחות 25, 10 ו-5 (ו-1.5) ואף מעל זה.
וכן שיאי ריבאונדים לעמדה 3 וחלקם לפורוורדים בכלל כולל ממוצעי קריירה של מעל עשרה למשחק בעונה הסדירה, אחד-עשר בעונת 82/3 (בשתי הקודמות 10.9), 6 עונות מעל עשרה כ"ח למשחק (6 הראשונות) וכן 9 עם מעל 9.5 ו-11 עם מעל 9, 10.3 בפלייאוף, 11.76 בגמרים, 14 בפלייאוף 81', 15.3 בגמר 81' (השני הוא 14 בגמר 84').
וכן ממוצע של 9.5 אס' לנשחק בגמר (86') ובאותו גמר הוא היה רחוק שני כ"ח ושלושה אס' מלקבוע ט"ד בגמר, הישג שלא הושג עד כה.
אהבתי את הלשון המשפטית
איזה לשון משפטית?
אני בעיקר בשוק שבירד הצמוק משהו לקח יותר ריבאונדים מהטנק לברון!
ולעניין ההשוואה, את זה אפשר לעשות רק בסוף הקריירה.
אם לברון יילך וידעך לבינוניות מכאן והילך, הוא ייזכר הרבה פחות גדול.
כמובן גם הפוך, אם הוא יימשיך ברמת כדורסל והשגיות גבוהה – הערך יעלה. הכל תלוי במה שייקרה בהמשך.
בעצם, אולי עדיף לו לפרוש עכשיו בשיא..
בירד היה ריבאונדר ענק !
הוא היה משיג עוד 5 ריבאונדים למשחק אם מק׳הייל ופאריש לא היו בצבע
בעיקר הייתה לו התמצאות ,מיקום ויכולת קריאה לאן הכדור ייפול כי נתונים פיזיים חריגים או אתלטיות פחות היו מנת חלקו של לארי לג'נד.
להשוות בין שני שחקנים ממרחק של 30(!) שנה זה כל כך אדיוטי אבל באותה נשימה גם מהנה וגם מתסכל.
לבירד יש יתרוו בזה שמה שרובנו פה נזכור ממנו אלו משחקים או היילייטס ערוכים או משחקי גמר מיו-טיוב, חמש פלוס גולד וכדומה (לא א ת ה מנחם, אני יודע).
את לברון ראינו, והרבה, בלייב. אין לזה חלופה.
לדעתי ולדעתי הלבד-
אין שאלה- לברון בימים א, ב, ג, ד, ה, ו (עד כניסת השבת)
לארי בשבתות ובחגים.
+1
זהתמיד מזכיר לי את התקציר שעושים שמביאים שחקן חדש לקבוצה מסויימת , כולם נראים טוב בקטעים ערוכים . לצערי אני צעיר מידי כדי לדעת כמה לארי גדול , אבל דעתי בכללי בספורט שהשחקנים רק הולכים ומשתפרים עם הזמן.
ועוד משהו למרות היותי רפה הבנה כמה HOF היו ללארי בקבוצה ואיך בכללי היה הסגל שלו?
צריך לזכור שזה חרב פיפיות קבוצה גרועה , מצד אחד מנפח לך את הסטיסטיקה ומצד שני מכריח אותך לקחת יותר ואז פוגע באפקטיביות .
לשניכם נועדה תגובה 17. בקישור ישנם סרטונים העוסקים בעד כמה לארי היה גדול בתקופה זו שהם מהסרטונים הראשונים (החלק השני מהשלושה לא פעיל).
לך בעניין עם מי שיחק לארי: כל שחקן גדול צריך שחקנים משובחים לצדו כדי להגיע לאליפות. במהלך הקריירה שיחק עם הרכזים המעולים ארצ'יבלד ודניס ג'ונסון שלמעשה הוסב מעמדה 2, הקלעים הנהדרים ג'רלד הנדרסון ואיינג', הפאוורים סדריק מקסוול (מצטיין גמר 81') וקווין מקהייל והסנטר פאריש ועוד משלימים מושלמים.
בירד-מקהייל-פאריש נחשבת עד היום לשלישייה קו הבסיס/הקו הקדמי הגדולה בכל הזמנים.
צ"ל "העוסקים בכמה לארי היה יכול להיות גדול בתקופה זו".
שחקן מחליף אחד היה ביל וולטון שכאשר היה ללא פציעות רציניות היה מהסנטרים הטובים בליגה והתחרה שווה בשווה עם כארים ואף יכול היה לעלות עליו.
אצלי שניהם בחמישיית כל הזמנים (לצד מבהיק ומייקל ווילט.
*מג'יק