העולם שסביבנו הוא עניין מבלבל. הוא משתנה, הוא מתהפך, הוא אף פעם לא קבוע, ותמיד מזמן לנו הפתעות להתמודדות. לכן, נוח לנו מאוד שיש דברים מוחלטים שעל אמיתותם אי אפשר לחלוק, וגם אם הכל ישתנה, יישארו כפי שהם. למשל, מייקל ג'ורדן הוא שחקן הכדורסל הגדול שהיה ויהיה. למשל, באותה רמת ודאות, השמש תעלה במזרח מעל הרי אדום ותשקע במערב מעל כסייפה. וגם, מרמייט הוא המאכל הדוחה ביותר שיצר האדם, כלב רודף אחרי חתול, המבורגר מזיק לבריאות, עישון הורג, וכמובן, האמת המוחלטת שחלקנו מתחממים לאורה ומוצאים בה מפלט ומזור – לברון ג'יימס מסריח.

מילה על המרמייט. בעיקרון מדובר על ממרח שמרים. האמת היא שמרמייט מורכב מצואה חצי נוזלית מחוזקת בקמח. רק אנגלים אוכלים את זה, וכל מי שחי במקום שאי פעם היה קשור לאימפריה הבריטית. זה אומר שסבתא שלי ועדו מוריה הם היחידים שאני מכיר שיתקרבו לתועבה הזאת שלושה מטר ומטה בלי להפוך למסה נוזלית ורוטטת. זה בא בצנצנת עם פקק צהוב. כשתצליחו לזהות אותה מתקרבת זה כנראה יהיה מאוחר מדי. תתקשרו למשפחה להיפרד.

עכשיו בנוגע ללברון. חברי ללל אינם היחידים שעבורם לברון מסמן את הרוע המוחלט, התבוסתנות, מורך הלב ואפסות האדם באשר הוא. אפילו בשבילי, שלא חתמתי מעולם על חברות בארגון, הספרות שתיים ושש היו משב רוח מרענן ביום שרב. נכון, הוא לקח שתי אליפויות, אבל קודם כל הפסיד ארבע! וגם השתיים שלקח רשומות על שמם של וויד, ריילי, ספולסטרה, מיקי אריסון, ריי אלן ומזג האוויר בפלורידה. ואפילו איתם הוא איבד שתיים… שלא לדבר על מה שקרה כשניסה להוביל קבוצה לבד… איזה סוויפ קיבל עם קליבלנד הראשונה… אפילו עם לאב ואירווינג בריאים היה מפסיד לגולדן סטייט… יכולתי למלא את המשך הפוסט במנטרות שיר הערש שקיבלתי בהפצה חינם מחברי הארגון עד שמנחם היה מתקשר לצעוק עלי להפסיק לחנוק את השרת של האתר.

אגב, אשך, גם מייל שמטרתו קודש הוא ספאם. אתם חייבים להוסיף אופציית הסר למניפסטים.

עד לפני שבוע או ככה יכולנו להירדם נפלא, ממש כמו תינוקות שהוריהם התעלמו מהאיסור על השקאת מי שלא מלאו לו שנה בוויסקי למטרות הרדמה. יש לנו 3:1, האחד גם הוא היה סמלי למטרות מנוחה, גולדן סטייט שולטים ביד רמה ולברון, שוב, מפסיד בגמר. אפשר ללכת לישון ולדעת שגם מחר השמש תזרח, המרמייט יסריח וג'ורדן יהיה שחקן הכדורסל היחיד בהיסטוריה שכשאמר שב, המשחק ישב, וכשאמר תתגלגל המשחק כשכש בזנבו וציית.

ואז נעו אמות הסיפים. משהו התחיל לזוז בעולם הזה שהכרנו. משהו חדש בצבץ בין ירכי המציאות ויצא לאוויר העולם.

לברון ג'יימס קלע 41. לא 41 במשחק שלישי נגד טורונטו, וגם לא ברצף שלשות היסטרי א-לה עומרי כספי, אלא 41 במשחק הדחה, בחוץ, ובצורה שאין עליה עוררין. הבנאדם שלט במשחק שלטון ללא מיצרים כמו שמעטים עשו לפניו. על פיו נשק דבר (וכמובן ישר ניגב את הפה וירק, עדיין…). נראה היה כאילו שום דבר לא יכול לעצור את המפלצת. ניצחון, ו3:2.

על זה עוד אפשר היה להבליג לו היה חוזר לסורו המוכר ומפסיד את האליפות מול הקהל הביתי. נחמה פורתא, אבל נחמה.

אז הלילה לברון שלט במשחק כמו שרק הגדולים ביותר יכולים, וגם לא כל הגדולים ביותר. הוא עשה מה שרצה, מתי שרצה וכמה שרצה. איגודאלה חזר להיות קטן לידו, ועליו, בארנס אפילו לא בדיחה לידו, ההגנה הקבוצתית בהנהגת גרין אובדת עצות, ואת מה שעשה לטו טיימז MVP קארי לא ישכח הרבה זמן. הגג ההוא מתחת לסל ואחריו THE LOOK היו שני מהלכים נפרדים, אדירים כל אחד בפני עצמו, שהשאירו את כל שונאי לברון המומים לנוכח מצב לא מוכר שהולך ומתהווה לנגד עיניהם. מצב שסודק את תפיסת העולם המושלמת שבה לכל דבר יש את מקומו, ולברון ג'יימס לוזר מסריח.

כי אם לברון ג'יימס לוקח את המשחק השביעי באוקלנד, ואיתו את האליפות וMVP הגמר, יתחילו להישמע השוואות לאחד והיחיד שאת שמו אין להזכיר באותה שורה עם לברון בלי הסתייגות נחרצת. אני חושב שאסור להשוות, אתם חושבים שאסור להשוות, בריאן ווינדהורסט חושב אחרת, ESPN ישמחו שזה יהיה אחרת, ונייקי כרגע שמו מיליארד דולר שישמחו להצדיק בכל מחיר.

אם לברון ג'יימס לוקח את האליפות במשחק שביעי, אחרי מהפך היסטורי וסדרה היסטורית, ההשוואות לג'ורדן יתחילו לצוץ כמו אורניות ביער להב אחרי הגשם השלישי בפברואר.

מה עושים ? איך מתמודדים עם עולם כזה?

יש כמה דרכים לא רעות. בואו נחכה שהשאלה תהיה רלוונטית ואז אתם מוזמנים לחדר הטיפול.

אני לא יכול לרשום שום דבר להרגעה, אבל כן מציע להקשיב לשיר הכי מרגיע שאני מכיר. אם מים כחולים של עמיר לב לא עושה לכם את זה אתם בבעיה.