בס"ד

יא"ק 8 -מלחמת הצבע / אסי שלם

כשהיינו משחקים בשכונה, הייתי תמיד מתנדב לעשות את הכוחות. השאיפה תמיד היתה לבחור שחקן אחד ויחיד. מיכי. קיצור של מיכאל.  מצחיק כי זה היה בימים של מייקל ג'ורדן שבבני ברק היה ידוע בכינויו(אל תגידו את השם המפורש, בבני ברק אלוקים היה רק בבית כנסת) מיכאל ירדן.

מיכי לא היה סקורר מדהים ולא גבוה במיוחד. אבל היו לו 2 תכונות מרכזיות שעשו אותו לבחירת ה'דראפט' הראשונה ללא עוררין:

1. הוא עשה הכל כדי לנצח. משיכות בביצים, טראש טוק, מסירה לאיש החם גם אם היה פנוי מתחת לסל. "הכל" הכוונה להכל.
2. הוא תמיד שיחק את המשחק "נכון". אין לי הסבר מדוייק לזה, אבל מין תחושה שהכדור בידיים שלו הוא תמיד יעשה את המהלך הנכון. מסירה כשצריך, הוא ייקח את הריבאונד התקפה המכריע במשחק. הוא יקלע כשצריך. הכל בשטף המשחק.

הוא כמעט ואף פעם לא הפסיד. אני זוכר את החיוך שלו אחרי כל משחק כשהיה יוצא לעשן את ה'נובלס' במנוחה לקראת המשחק הבא, כלומר לקראת הקבוצה הבאה לקבל ממנו בראש. המשחקים היו ארוכים. עד 16 נק' כולל הפרשים של 4 אם צריך. שיחקנו במגרש בית ספר מעלות המיתולוגי בחוץ, כשאת הרשתות היינו מביאים איתנו. שמים ומורידים בסיומי המשחק כי אחרת הן היו נקרעות. אך איזה ימים. אני צוחק כשאני שומע ילדים שלא הולכים להתאמן כי "האולם תפוס". בילדות שלנו נטולת האייפונים, לא היה כזה דבר סלים יתומים ללא כדור שקופץ מסביב. לעיתים עלינו על קו 66 וירדנו בספורטק בתל אביב לשחק 3X3. נלחמנו, שרטנו ודחפנו. החילונים שנאו את ה'דוסים' מבני ברק שבאים להפריע להם. אבל לא היתה ברירה. המגרש עדיין היה שייך לכולם.

כשצפיתי במשחק 5 בהיעדרו של דיימונד גרין התעוררו בי הזכרונות. קשה לא לראות את הדמיון, בעיקר בסיום המשחק. הרי גולדן סטייט שיחקו כמעט כרגיל. ת'ומפסון להט, איגי שמר וחטף, אבל פתאום זה לא הספיק. הלחימה, ההחלטה לעשות את הדבר ה"נכון" לא תמיד היתה שם. בהיעדר המנהיג גולדן סטייט התגלתה כקבוצה טובה אבל לא מעבר.

המאץ' אפ.

מי שומר על מי? היתה פעם השאלה הכי חשובה בהגנה של קבוצת כדורסל. החסימות והמשחק התנועתי יותר מאלץ את המאמנים למצוא פתרונות של רוטציות כאלו ואחרות. אם איגי שומר על לברון, ולברון מקבל חסימה משחקן אחר, אחרי החילוף לברון מקבל שומר חדש. קליבלנד ניסו "לסלק" את איגי ע"י חסימה וגרימת חילוף כדי שלמלך יהיה יותר קל. כשגרין היה בתמונה רמת ההגנה נשמרה, אבל בהיעדרו הלכו הקאבס מתחת לחסימה(Under). הקליעות של לברון מטווח רחוק בתחילת המשחק גרמו לזהובים לשנות קונספציה ואת החילופים של האלופה לברון טרף בהנאה.

שימו לב למהלך הבא: לאב מקבל את הכדור ולברון בורח על חסימה של סמית' לסל. הגיבוי אמור לבוא מהשחקן בצד(בארנס). הוא מאחר ולא עולה מספיק באגרסיביות לחסום את המלך. מהלך שגרין עושה לא רע.

ה"סמול בול" של גולדן סטייט

על כל הרכב נמוך של גולדן סטייט(עם גרין בעמדת הסנטר) כשבוגוט בחוץ, הווריורס נשארים ללא חיסרון בריבאונד או בהגנה על הטבעת. היכולת של גרין לקחת כדור חוזר בהגנה או לתת חיפוי אוירי השאיר את האפקטיביות שלהם גם בהגנה ולא רק בהתקפה. במשחק האחרון ללא גרין, בתחילת הרבע השלישי בוגוט נפצע ומסיים את העונה. היעדרו גרם לקר לשחק סמול בול עם לוי, בארנס ואיגי בעמדות 3+4+5. לאחר שקר צפה בהתדרדרות הוא מכניס את מקדו לעמדה 5.

מצד שני לו הציב את לברון, לאב וTT בעמדות הנ"ל מה שיצר חוסר התאמה גדול. זוכרים שמנחם הציע לשחק 'ביג בול' בסגנון בלאט עם לברון, TT ומוזגוב? טיירון לו יישם הרכב דומה והצליח. 9 הפרש ברבע הזה לטובת הקאבס. שמנצלים את הצבע הפתוח לחדירות, הכנסת הכדור פנימה מבלי יכולת טובה של האלופים להגן ובעיקר לנסות ולחסום.

ללא בוגוט וגרין קר היה צריך ללכת על אזילי או ספייטס. אזילי שומר מצויין, ספייטס קולע מצויין ממרחק. משחק עם שני הגבוהים האלה היה נותן לו פיתרון הגנתי או התקפי תלוי בפרסונה המשחקת. מקאדו בחור נחמד אבל פיתרון לעמדה 4 יחד עם גבוה נוסף ולא כסנטר בודד בחבורת גמדים.

שימו לב ללברון שמבודד קרוב לסל. מקדו ששומר על TT צריך להביא את העזרה. הוא מתלבט ולא אתלט מספיק לחטוף את הכדור שלברון מוסר לו מעל הראש, מהלך שמסתיים בקליעות עונשין ו'כמעט' הטבעה.

בדוגמא האחרונה ניתן לראות את מקדו שיורד מהר להגנה וסוגר את הצבע(מנסה לפחות) אבל לברון לא מתרגש ומסיים לו על הראש.

המספר הנוסף מהמשחק הזה הוא ה16 ריבאונדים של לברון. מספר עצום אבל היה קטן לדעתי, אם גרין היה משחק.

ומה היום? גם עם יום קליעה גדול של הווריורס, או התעלות נוספת של קיירי ולברון הקבוצה שתביא את המספר הנוסף מהצבע, בעיקר הגנתית תקבל צ'אנס טוב יותר לנצח. אז יאללה משחק 7! איך אומר ג'יילן רוז:

Give the people what they want!