יומן האשך (6) – הגננת משדה יעקב / אשך טמיר המקורי

יומן האשך (6) – הגננת משדה יעקב / אשך טמיר המקורי

לפני שנה בדיוק ישבנו באותו מקום וצפינו בטקס ההשפלה השנתי של לברון בגמר.

לפי מקורות באקרון המסורת התחילה כשלברון היה בגיל 3, כשהצעצוע האהוב עליו (בובת ברבי) נלקח ממנו ע"י אימו לאחר שחירבן בחיתול במסיבת הסיום של הגן.

לברון (כך מספרים המקורות) פרץ בבכי וברח לשירותים כשהוא אוחז בידו הרועדת צעצוע אחר שחטף בדרך מילד.

"ועכשיו תחשוב על מה שעשית ואל תצא משם עד שתיגמל!" – לברון בטקס הראשון.

בהמשך חייו הנסיך הקטן הפך למלך שהינו כיום, גדל, צמח והתנפח (תמיד היה בבית בקבוק ויטמינצ'יק עם כל הסטרואידים המומלצים), אך תמיד בסיומה של כל שנה הוא נדרש לעבור את הטקס הקבוע, המשפיל, שבו כולם מגלים שהמלך הוא עירום – ושיש לו קקי בתחתונים.

גמר 2007 – לברון לא מאמין שזה קורה לו שוב, הפעם על הבמה הגדולה ביותר.

 

גמר 2011 – לברון אפילו לא מופיע לטקס השנתי אחרי שהמעסה מגלה חבילה חשודה כבר לפני המשחק.

 

2015 – לברון מגלה שזה שורף אפילו יותר אם אכלת קארי

 

בכל אופן, נחזור לענייננו – לפני שנה בדיוק גם אני ישבתי באותו מקום וצפיתי בהנאה רבה בטקס השנתי.

גם השנה הטקס חזר על עצמו בדיוק של שעון שוויצרי, ושוב ישבתי וצפיתי בהנאה רבה בלברון מפשל מול כולם ברגעי האמת, ממש כפי שחזה זאת יומני לפני מספר שבועות.

ובכל זאת היה שינוי משמעותי אחד מאותה הסיטואציה בשנה שעברה.

מה היה השינוי אתם שואלים? ובכן, השנה לא ישבתי לבד (ואיתכם כמובן בבלוג החי) ונהנתי מהטרגדיה – השנה ישבה לידי הגננת משדה יעקב.

הגננת משדה יעקב התוודעה לעולם ההופס בילדותה כמעריצה גדולה של עודד קטש, לאחר שגילתה אותו על חבילת הקורנפלקס האהוב עליה:

במשך השנים היא פיתחה שיטות מתקדמות לניתוח משחקים, בהם חיזוי המנצחת לפי סוגי חפתי המאמנים, וקביעת ההפרשים הצפויים לפי סגנונות צווארוני הגופיה של מדי השחקנים.

גם בעת שצפינו יחד במשחק מס' 4, כעת, היא הוסיפה מחוכמתה ומהידע שלה כגננת והעשירה עבורי את המשחק.

למשל, על סטף קארי זה מה שהיא אמרה:

"סטף קארי נראה כמו הילד שהגננת אוהבת לחבק ראשון בבוקר, עם הידיים הארוכות האלה שלו…"

על לברון ג'יימס הביאה את האבחנה המדויקת הבאה:

"לברון נראה כמו הילד שחירבן בארגז החול  ומסתובב בגן עם פרצוף של "לא עשיתי כלום!"…

כשהוא מרביץ לחבר, או נופל בצורה חשודה (בלי ששום דבר קרה) הגננת לא מעירה לו, כי היא יודעת כמה קשה להיות ילד כאפות."

ועל קווין לאב היא סיפקה את האבחנה הזאת:

"קווין לאב נראה ילד חמוד ונעים, עד שמגלים שהוא יושב על קערת קורנפלקס ואוכל אותם אחד אחד… הגננת יכולה לצאת מהחדר ולחזור עשר פעמים והוא עדיין ישב שם תקוע באותו מצב."

בקיצור הגננת משדה יעקב מבינה עניין.

את הגננת הכרתי לפני שנה בדיוק (אז עוד לא הספקנו לחוות את הטקס יחד), בזמן שעבדתי בטבעון.

לכבוד חגיגת 2 האירועים – יום השנה לחברות ויום השנה לטקס ההשפלה המסורתי – חשבתי להביא לכם את סיפור המפגש בין האשך לגננת, כפי שנכתב ביומן החדש שאני כותב בשנים האחרונות (אחרי הפסקה ארוכה בסיום היומן הישן האבוד, שעד כה הבאתי לכם מסיפוריו ושיריו). אז הרי לפניכם הסיפור! מקווה שתהנו!

11.6.15 – הגננת משדה יעקב

יומני היקר,

היום התרחש דבר מופלא. הג'סטי 93' שלי שוב נתקעה בעליה לטבעון. לא, זה לא הדבר המופלא שאני מתכוון אליו. זה משהו שקורה מדי יום ביומו כמעט.

אך הפעם המנוע ממש רתח והבנתי שאין לי סיכוי להמשיך, ושהאוטו כנראה הלך טוטאל-לוס (התיקון יעלה מעבר ל-200 ש"ח).

ישבתי מיואש בצד הדרך והרהרתי אם להזמין מונית ולנסות להגיע בכל זאת לעבודה, או להתקשר לשירותי הגרירה ולגרור את הגרוטאה למוסך, לדרכה האחרונה.

בעודי יושב ומהרהר במר גורלי עצרה לפתע סוזוקי בלנו ישנה וחבוטה לצידי, בצבעי אפור-חלודה. בעוד אני תמה אם אנשי טבעון באמת כאלה נחמדים כמו שמספרים עליהם (בבת-ים עיר ילדותי היו עוצרים לידך רק כדי לגנוב אותך או לזרוק איזה קללה), הופתעתי לגלות זוג רגליים שחום וחטוב מתחיל לבצבץ מבעד לדלת, רגליים אשר היו מחוברות בתורן לבחורה חמודה להפליא אשר חייכה אלי וחיוכה סינוור אותי יותר מאור השמש העולה מן ההרים.

"צריך עזרה?" שאלה הגברת.

"כוסית!" פלטתי.

"סליחה?!" היא אמרה וקלטתי שאמרתי את זה בקול.

"בוסית! הבוסית תהרוג אותי! אני מאחר לעבודה, יש מצב שאת מקפיצה אותי למרכז טבעון??"

"בטח, אין בעיה, אני בדיוק בדרך לשם."

"מעולה! אז אני רק נועל את האוטו ושם משולש אזהרה," אמרתי לה, לא מאמין למזלי הטוב, והתחלתי לנוע לכיוון הרכב.

"כדאי גם שתוריד את הג'ק…" שמעתי אותה אומרת מאחורי ואז רק שמתי לב שהגזר הגמדי החליט להרים ראשו, משל היה חציל בלאדי.

מובך מעט והולך כפוף כאילו המשולש אזהרה ממש כבד התחלתי להעמיד אותו (את המשולש. השני עדיין עמד) ובעודי עושה זאת שמעתי את העלמה החמודה זורקת לי: "אתה אוהב להתעסק עם משולשים?…"

תייקתי בראשי שהבחורה כנראה אוהבת פיצה והמשכתי בניסיונות ההסתרה, תוך שהיא בוהה בי ומחייכת. כנראה ממש אוהבת פיצה.

עלינו לרכבה ובדרך השיחה קלחה וגילינו חיבה משותפת לקינואה מאודה ושהיא מהאיזור, משדה יעקב. היא אמרה שהיא גננת ושקצת נמאס לה להתעסק עם קטנים ושממש בא לה משהו גדול יותר. הנחתי שהיא מתכוונת לכיתות ה'.

הדרך עברה מהר מדי ורגע לפני שירדתי שאלתי אותה אם בא לה להיפגש מתישהו.

"הערב. בשקיעה. ליד פסלו של אלכסנדר זייד," היא קבעה מייד, "אתה מכיר אותו?"

"חושב שכן," מלמלתי, המום מעט מן ההצלחה הפתאומית.

"זה הפסל הגדול הזה. שעומד זקוף מעל כל הנוף כאן. תסתדר?.."

"אני אעמוד בזה," הצלחתי להחניק תשובה והיא חייכה חיוך רחב כשיצאתי מרכבה, הג'ק עדיין עומד.

באותו ערב נפגשנו לצד הפסל הזקוף בשקיעה. הכימיה הייתה נהדרת, וגם הפיזיקה פעלה היטב.

למעשה, הערב הלך כ"כ טוב שפתאום מצאתי את עצמי אומר, חבוק בזרועותיה:

"אני חייב להתוודות על משהו. בדרך-כלל אני לא מעלה את הנושא כל-כך מהר, ולא תכננתי זאת, אבל איתך אני מרגיש שאני יכול לומר את זה כבר עכשיו, כדי שתדעי אם זה בכלל מתאים לך."

היא רק חייכה בחמימות, ליטפה את גבי ואמרה בקול נעים, "אתה יכול לספר מה שבא לך, הכל בסדר, אני לא מזדעזעת בקלות."

"אוקיי…" אמרתי ולאחר היסוס קל שמתי את זה על השולחן (לא literally) – "יש לי רק אשך אחד!"

מבע קל של הפתעה חלף על פניה, אבל לא זיהיתי בהם את הבעת החלחלה והגועל שאני זוכה לה בדר"כ ברגעים אלה.

המבע התחלף שוב במהירות בחיוך הנעים שהתחלתי כבר להתרגל אליו.

"נסתדר."

ועל שאר קורותיו של הלילה שהיה, יומני היקר, ועל הלילות שבאו מאז בעקבותיו, אספר לך כבר בהזדמנות אחרת.

 

 

אשך טמיר המקורי

was born, sort of living, will die somewhere in the future

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  4. Berch

    11 יונ 2016 21:28:12

    משעשע
    אבל
    בדיחות קקי פיפי ? …. רואים שאתה מסתובב עם גננת 🙂
    גם אני לא מחובבי לברון ג'יימז אבל אני לא חושב שהוא רע מיסודו. הוא משתדל, פשוט יוצא לו מעאפן.

    הסיפור שלו נהיה קצת עצוב לטעמי
    מגיע כל פעם לבאר אך לא זוכה לשתות ממי החיים….
    וגם כשזכה
    זה היה רשום על מישהו אחר (פלאש)
    בקיצור… עצוב.
    אט אט, עם כל כישלון שנוסף, הוא מקבל פינה חמה בלב היהודי הרחום שלי….

  9. אפלטון

    11 יונ 2016 22:31:19

    מזכיר לי את הדיהאצו שרייד שהיתה לי בזמן הלימודים.
    צבע אפור חלודה, נוסעת רק במישור והאגזוז מחובר באזיקון ומדי פעם משתחרר ונגרר מאחור עם הבאמפר היה גדול מדי.
    יצאתי מכמה וכמה דוחות ככה מרחמים של שוטרים, אבל אף פעם לא קיבלתי עצירת רחמים מבחורה.
    נשמעת בחורה לעניין הגננת. גם אשתי יודעת מי ינצח לפי צבע החולצות

  10. מנחם לס

    11 יונ 2016 23:27:08

    שדה יעקב…כשגדלתי בטבעון מגיל 12 היו לנו חברים בכפר יהושע, אלונים, גבעות זייד, אלרועי, קרית חרושת, רק חס וחלילה לא משדה יעקב. זה היה כמו יישוב זר. לא רק בגלל הבית ספר הדתי שבו אלא בגלל שבשדה יעקב לא ידעו מה זה ספורט, לא היה ספורט, ואולי אפילו לא היו ילדים.
    את פסל זייד הייתי מנקה פעם בחודש כשעבדתי אצל יפתח זייד, הבן של אלכסנדר, ומאמן הא"ק היחיד שהיה לי. עבדתי בחווה שלו כמה שנים בשעות אחה"צ ובשבתות. בקיבוץ גבעות זייד שיחקתי כדורגל עם כל הארגנטינאים, לפני שליקטו אותי לשחק בהפועל בלפוריה.

  15. מומי שאוהב חציל בטחינה

    12 יונ 2016 02:22:01

    איזה סיפור אלפא ורומאיו
    מומי לא התרגש ככה מאז שהכיר את אוקסנה בקיץ 2001 בכפר נידח חרסון שבאוקראינה
    הימים היו ימי קיץ ומומי הניח פינה באומן ויצא למסע פינוקים ותענוגות לחציל עת חיפש את גרושותו ה 3
    למומי זכרונות אש מאוקריאנה , איך פגשתי את אוקסנה באתר יוקראיין פוסי פור יו דוט קום

    אשך ,דא לך שמומי גאה בך מאוד ! היומנים שלך הם נכס דלא ניידי של האתר ומומי לא שמח לקרוא יומן מאז יומנייה של נערת קולג' 3 ו 4

  17. A.h

    12 יונ 2016 07:01:17

    תתקדם לרנו 19…
    אכלה כתיבה מבדר התחלתי לחכות ליומן האשך כמו שאני מחכה טורים של מומי.
    לגבי לברון אני אוהב ומעריץ את הבחור כי לא חושב שאי פעם היה שחקן עם כל כך הרבה ציפיות שאשכרה עמד בהם.
    אבל לגביך ולגבי ללל אני חושב שיהיה נכון לכתוב האוייב כבר לא מפחיד הוא רק זקוק לרחמים…

  18. john

    12 יונ 2016 09:10:51

    מבריק אשך. יש לי קשר קלוש לשדה יעקב. אחי אפילו התחתן בשדות התירס שלהם. אני סאקר של רומנטיקה. זה (כמעט) תסריט של יו גראנט.

    לגבי לברון. אם יש בו שמץ של כבוד הוא יסתום את הפה וישפוך מנוע משחק אחרי משחק עד שג"ס מכניעים אותו. שיפול לפחות עם כבוד. ולגבי הקיץ אם פתאום נראה את כריס פול וכרמלו בקליבלנד אני סופית אקיא.

  24. דרור

    13 יונ 2016 13:28:05

    אשך אם יש לך שני אחים אתה יכול לכתוב ביוגרפיה משפחתית שתיקרא "מעשה בחמישה אשכים". סיפור מרגש על הגננת. גם אני כמו ברץ' קצת מרחם על לברון. אבל אני משוכנע שהוא יסתדר בחיים. "איך זה שאשך אחד מעז?"

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט