I did it my way / אלעד אייל

ספק אם אפשר למצוא שחקן קשה יותר להגדרה מאשר מאיר טפירו. מאיר תמיד נראה כמו הילד החצוף בכיתה שמתעקש ללמד את המורה שהוא יודע יותר טוב את החומר. מצד שני תראו לי מאמן שהעדיף לעמוד מול טפירו כשהכדור האחרון במשחק ביד שלו, במקום להיות בידיים שלו שיביא את הניצחון?

לטפירו הייתה את אחת הקריירות הארוכות ביותר בתולדות הליגה, אבל שיקום האחד שיכול לספר מי הקבוצה שטפירו מזוהה איתה? הוא עבר במהלך הקריירה בחצי מקבוצות הליגה ובכל מקום השאיר חותם משמעותי, אבל התחושה היא שמאיר היה במובן מסוים קבוצה של איש אחד, אבל לא במובן השלילי. טפירו היה שחקן מאד קבוצתי ולראיה כמות האסיסטים הרבה שמסר, אבל מאיר תמיד עשה הכל בדרך שלו. הוא היה במרכז העניינים בכל קבוצה בה שיחק לטוב ולרע. העימותים עם שרון דרוקר בירושלים, או מאבקי השליטה על קבלת ההחלטות מול זר כזה או אחר.

מצד שני טפירו הוא בין הבודדים שהשאירו חותם ייחודי בכל מקום בו שיחק (והוא שיחק בכחצי מקבוצות הליגה), החל מסל הניצחון הסנסציוני בגיל 19 במדי הפועל ת"א בדרבי מול מכבי, הטריפל דאבל במדי חיפה (הישראלי הראשון שעשה זאת), הניצחון המפתיע על פאנתינייקוס של ראדג'ה במדי אילת, וההעפלה לגמר סל, הגביע במדי ירושלים, ההעפלה לגמר במדי אשדוד, ההצלחות עם נס ציונה, סל הניצחון הנפלא במדי קרית גת מול הפועל ת"א בגביע ואינספור רגעים מרגשים.

אי אפשר כמובן להתעלם מהעובדה שלמרות הבולטות שלו (טפירו נבחר לשחקן העשור הראשון של שנות ה­-2000 (והמספרים המרשימים) טפירו מעולם לא זכה באליפות, ואפילו כששיחק בצרפת הפסיד בגמר לשטרסבורג של אפיק ניסים. גם כשהיה קרוב מתמיד לתואר ב­-2007 נמנע ממנו להיות על המגרש בדקות ההכרעה עם שריקות מפוקפקות של סמי בכר, וכל מי שצפה במשחק לא יכול היה להישאר אדיש לתחנונים והדמעות של טפירו. בסופו של דבר טפירו זכה רק בתואר מקומי אחד, ­גביע עם ירושלים, ונחשב שנים רבות לנציג הבולט של האופוזיציה לצהובים מנוקיה.

אז מה היה סוד הקסם שלו? חלק מהתשובה היא כמובן יכולות המשחק שלו. מאיר טפירו היה שחקן כדורסל וורסטילי מאד, וזאת למרות שלא התברך ביכולת גופנית יוצאת דופן. טפירו היה כל כך טוב כי את מה שיש לו בין האזניים אי אפשר ללמד. היכולת שלו לקרוא את המגרש ולנווט את המשחק בדיוק למקומות שבהם רצה להוביל אותו, נתנה לו יתרון על שחקנים חזקים ואתלטים בהרבה ממנו. צפיה בטפירו הייתה כמו לחזות באמן שחמט שמזיז את הכלים בדיוק למקום שמעניק לו יתרון על היריב, אם זה בפיקאנרול או בבידודים, או מחדירה והוצאת כדור. כשמאיר היה על המגרש ידעת שהוא כבר ימצא את הדרך לנצח גם כשהתרגיל המקורי משתבש.

טפירו מעולם לא ברח מהכדור, להיפך! הוא תמיד דרש את הכדור גם במחיר של עימות מול מאמניו (ואולי זו הסיבה שהוא מעולם לא שיחק במכבי) אבל בדרך כלל הוא תמיד סיפק את הסחורה.

טפירו החל את הקריירה בתור הסייח הצעיר והבלתי מרוסן, שמעז לקחת זריקת מכרעת מול האלופה הנצחית, המשיך כאויב העם בירושלים, אחרי שגמר לפפי תורג'מן את העונה, אבל בניגוד לשחקנים אחרים ידע גם להקסים את מי שהייתה היריבה מאתמול ולספק אינספור רגעים קסומים לאותם אוהדים שרק אתמול רצו לרגום אותו בכיכר העיר.

אז איך אפשר לסכם קריירה נפלאה של השחקן הישראלי הגדול והמשפיע ביותר בשני העשורים האחרונים? כנראה שלנסות להכניס שחקן כמו מאיר למסגרת של טור קצר, עושה עוול לשחקן הגדול הזה, אבל בעיני המשפט שמתמצת את הקריירה שלו באופן מיטבי הוא:

אני עשיתי זאת בדרכי שלי, או כפי ש'עיניים כחולות' פרנק סינטרה שר, "I DID IT MY WAY!"

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  5. אהרון שדה

    8 יונ 2016 20:37:33

    סל הניצחון מול מכבי תל אביב בדרבי לא היה סל של משחק אלא של עונה שכן הסל העלה את הפועל לפיינל פור.
    הדבר היחיד שחסר לי הוא השתלבות שלו במכבי במסגרת האירופאית הבכירה.
    בסביבות 2009 כשאפי מונה למאמן הייתה צפייה שזה יקרה וזה לא קרה…ואולי גם אפי עצמו שילם את המחיר .
    טפירו יכל לשחק כמה שנים 15 דקות ספסל ולהשפיע.
    אבל בסה"כ מדובר בחיית משחק והוא יחד עם עידן מימון ולהבדיל כנראה דאנקן פורשים באותה עונה.

  11. john

    8 יונ 2016 21:43:09

    את מאיר טפירו לראשונה ראיתי בתיכון. הוא נדמה לי היה בכיתה יא בשנת 93 ואני פספוס בכיתה ט. היו משדרים אז בחינוכית את המשחק השבועי בליגת העל של התיכונים. בשנים שלי שלטו שני בתי ספר בליגה: קריית שרת חולון ומטרווסט רעננה. באותה שנה כולם בנו על מפגש פיסגה בין השניים. מאיר טפירו שעזב את הדת כמה שנים קודם, שיחק באורט קריית ביאליק ונחשב מוכשר אבל ליהלום הצהוב מקריית שרת צפו עתיד מזהיר בהרבה. אלון שטיין עד לנקודה זו שיחק בכל מסגרת אפשרית. הוא סומן על ידי מכבי ואפילו רלף קליין לא הפסיק להשתפך ולקרוא לו המיקי ברקוביץ׳ הבא.

    שטיין היה סקורר מטורף עם יד נהדרת משלוש וראיית משחק כאילו נלקחה מספר מאמנים. הוא נחשב לשחקן קבוצתי ועבר את כל שלבי הנוער. הוא הוביל קבוצת חלומות בקריית שרת שכללה סנטר ענק ואימתני בשם ויקי רווח. אז הוא נראה לי כ 2-10 לפחות (בפועל היה כ2.05). השאר היו חברי נבחרות נוער וקבוצה עמוקה.

    הכל היה מוכן למפגש פסגות עם מטרווסט אך משהו קרה בדרך. מאיר טפירו הביס כמעט לבדו את מטרוווסט ועלה לגמר מול קריית שרת. אני בספק אם שרת והשטיינים ספרו את קבוצת השוליים מקריית ביאליק והם עלו לגמר. אני לא אשכח איך כל הפתיח הפרשן (נדמה לי רלף קליין זל) לא הפסיק לדבר על שטיין. וטען שהניצחון בכיס.

    ואז הגיע הילד הרזה עם רעמת השיער והשאיר אותי ואת חבריי בהלם מוחלט. מאיר טפירו נראה לנו כמו דרזן פטרוביץ׳. הוא שיתק את שטיין ונתן הופעה קובי בראייטית שהפכה אותי לשפוט. הוא קלע 40 נקודות וחילק ים אסיסטים והשאיר את קריית שרת הממומים. אני חושב שבראיון הוא שם את הכיפה על הראש ותהיתי כדתי אז האם הוא אי פעם יוכל לשחק. זו הייתה אחת ההופעות הכי מכשפות של שחקן ישראלי שראיתי מאז. היום זה היה מוביל אותו לדראפט.

      1. john

        9 יונ 2016 00:17:24

        טפירו היה שחקן אדיר וידעתי שהוא יכנס לליגה כדי לרענן את דור הזהב של הקלעים הישראלים שכללו את עדי גורדון, דורון ג׳מצ׳י, אמיר כץ ליאור ארדיטי וחיים זלוטיקמן (גם קורן אמישה וגודס לא היו פריירים).

        1. כריסטופר מולטיסנטי

          9 יונ 2016 10:31:56

          אחרון הנפילים טפירו, וא ם כבר הזכרת את קורן אמישה, הוא הוא ההשוואה המתבקשת לפטרוביץ' (עד הפציעה). שילוב של ידית מטורפת עם טאץ' של הגדולים אבל בלי גרם של מוסר עבודה

      2. אהרון שדה

        9 יונ 2016 11:26:48

        גם אני ראיתי אותו והוא הזכיר לי את רוביו (אוחיון)…וצפיתי לו כמובן גדולות ונצורות.
        ראיתי עוד כמה אך הוא אוחיון הזכור מכולם.

  12. אלעד אייל

    8 יונ 2016 21:52:19

    תודה לכולם, אבל באמת שהכבוד כולו לטפירו שסיפק כל כך הרבה רגעים מרגשים.
    האמת שאני כבר מתגעגע לטפירו. הוא אמר שגם באימון האחרון הוא הרגיש כמו ילד שמתייצב למשחק בפעם הראשונה, ואני חושב שזה אומר עליו המון. בגיל 41 הוא עדיין שיחק כמו צעיר מאוהב. זה באמת שחקן ל פעם בדור

  13. דרור

    8 יונ 2016 22:43:37

    גם אני כבר מתגעגע. הייתה עונה שלו בבני השרון נדמה לי שהוא העיף אליאופים על ימין ועל שמאל ותזמר חבורת זרים אתלטית מטורפת, זה היה ממש שואוטיים. הגארד הזר לידו היה שומר גדול, ג'רד סטיבנסון אולי? וינר ענק, יחיד ומיוחד. תודה אלעד.

    1. אלעד אייל

      8 יונ 2016 22:54:33

      אולי אתה מתכוון לעונה שבה הוא שיחק עם קוקי בלצ'ר ושון ג'יימס ואניקווה.
      ג'ון סיפור נהדר. אלון שטיין היה אמור להיןת דראזן פטרוביץ אבל הוא לא הצליח לשרוד את המעבר לגיל הבוגרים.
      למרבה הצער ערב קשה עובר עלינו. נאחל רפואה שלמה לפצועים

  14. איל

    8 יונ 2016 22:52:20

    אני נוטה להגדיר את שרון ששון כשחקן הראשון שהערצתי, למרות שאולי זה מרקוביץ' וגם לטרנס מוריס יש קייס בנושא.
    בכל מקרה – הפעם הראשונה (והאחרונה?) שבכיתי בגלל משחק שמורה לטפירו. מדובר כמובן בגמר ההוא ב-2007 שראיתי לבד בסלון (אבא שלי נסע לנוקיה). איו לי מושג מה אומרים המספרים, מן הסתם כל קשר בינם ובין מה שראיתי הוא קלוש, אבל לתחושתי הוא קלע 90% מהנקודות של הפועל. כשיצא ידעתי כמובן שאבדו כל הסיכויים לאליפות. שנים לקח לי לסלוח ליותם הלפרין על החיוך שלו בסיום אותו משחק.
    מאיר טפירו שחקן גדול ונשאר רלוונטי עד השנייה האחרונה. יצויין שלאורך שנים ארוכות היה גם המנהיג של נבחרת ישראל (אני נכנסתי לעניינים לקראת הפרישה שלו מהנבחרת).

  16. אלעד אייל

    8 יונ 2016 23:00:37

    אני חושב גם היום 9 שנים אחרי שנעשה לו עוול גדול עם השריקות ההן של סמי בכר. העבירה החמישית וודאי לא הייתה תוקף, ובדיעבד במקום שלשה לירושלים הכדור עבר למכבי וירושלים איבדה את המנהיג שלה והשחקן הבולט על המגרש. זה היה נראה כמו שריקות מהבית שלא קשורות באמת לכדורסל.

  17. האווי לאסוף

    8 יונ 2016 23:19:29

    שחקן ענק, שחצב לו באיטיות, תרתי משמע, מקום בהיכל התהילה של הכדורסל הישראלי .
    ביום שעוד 'אלטרנטיבה' למכבי חותמת בה חוזה, ממש כמו פיני ודובדבנים, מרגש להיפרד ממי שהפך להיות סמל בן תקופתו האלטרנטיבה האמיתית, גם אם לא תכנן להיות כזה מלכתחילה.
    יש מחיר לחיים מחוץ לפלאנטה של מכבי, ואצלו זה התארים כמובן. בשנות השמונים הייתה בדיחה על כך שאלהים קרא לשמעון מזרחי ולאברהם פלדה, מנהל הפועל המיתולוגי, לשיחה, ושאל מה הם רוצים ממנו.
    דון שמעון צעד קדימה ואמר: 'אליפות אירופה, כבודו'.
    'בסדר גמור', אמר אלוהים, 'אבל לא בקדנציה שלך', ושמעון מירר בבכי.
    פלדה צעד קדימה ואמר: 'אליפות ישראל בכדורסל, כבוד יושב הראש העליון.
    'בסדר גמור', אמר אלוהים, 'אבל לא בקדנציה שלי', ומירר בבכי.

    עושה רושם שגם טפירו קיבל עסקה דומה…

  20. ינון יבור

    9 יונ 2016 11:59:10

    תודה אלעד.
    הייחודיות שלו היתה היכולת, בזמן הפיק אנד רול, לא להתחייב למהלך עד הרגע האחרון. כלומר – להחזיק את הכדור אצלך עד שהמגן עושה את הבחירה בין לשמור על הקליעה/חדירה שלך לבין לשמור על החוסם שמתגלגל, ואז לעשות את הבחירה הנכונה שמאפשרת קליעה חופשית של אחד מכם.
    זאת אמנות שאסור לזלזל בה, ומעטים יודעים להגיע לדרגות אשפים ולהשתמש נכון בגוף ובראש שלהם כדי לייצר את היתרון הזה.
    שחקנים נהדרים שעשו מזה קריירה (ובכך חיפו על חיסרון אתלטי בולט) הם גל מקל, ובעיקר סטיב נאש וגם קצת כריס פול.

    שחקן ענק

    1. אלעד אייל

      9 יונ 2016 14:25:31

      בהמשך למה שכתבת ינון, לטפירו היו מגוון דרכים לקבור את היריב. הוא ידע גם לשחק מצוין עם הגב לסל ולנצל יתרון על שחקן נמוך, או למשוך שמירה כפולה ולמצוא שחקן חופשי. להשאיר אותו חופשי היה מסוכן לא פחות מלהיצמד אליו. אבל הדבר שהכי הרשים אותי בשנים האחרונות, הייתה התשוקה שלו למשחק. לדעתי הוא יוכל להיות מאמן מצוין ומוטיבטור גדול.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט