המלך מת, יחי המלך/נדב הלפרין

עדיין המלך?
עדיין המלך?

לברון ג'יימס, כפי שכולנו יודעים, מאוהב בכינוי "המלך" הוא אימץ אותו בידיים חפצות ממעריציו כבר בתחילת הדרך, ודבק בו גם עתה, כשכבר שלוש שנים כתר ה-mvp הוסר מפדחתו המתדלדלת, ואף על כס האליפות אינו ישוב כבר שנתיים. ובכן, מן המפורסמות הוא שמלך אמיתי אינו זקוק לכינויי וגינוני מלוכה, ושמו בלבד מרעים את סמכותו כלפי הנתינים – ונראה שעצם שהדבקות וההתעקשות על תארי האצולה המלכותיים מצביעים שממלכת הכדורסל ברובה כבר נטשה אותו לטובת הנסיך סטפן – והוא מסתובב בארמון מפואר וריק.

ולמרות זאת, במשחק מספר 2 של סדרת הגמר נדמה היה לברון בעיני כמלך אמיתי. מלך טרגי במחזה היסטורי שייקספירי. ההמון בגד בו, צבאו מדולל וחלש, הטוען לכתר צעיר ויפה ממנו, וכעת גם גופו, על אף שחש שהוא צעיר מתמיד, והוא מוכן להישבע על כך, מתחיל לבגוד בזמן האיום מכל, ולרגעים הוא כבר משלים בעומק ליבו עם הקץ, על אף שפיו וגאוותו עומדים לו כבעבר.

רק חשבו על לברון ג'יימס חודר לסל ונחסם פעם נוספת, גופו הכבד מתנדנד והולם בבמת התיאטרון שהיא האורקל ארינה – ועל פניו ארשת הנעה בין חוסר אמונה לבין ייאוש. היזכרו בו כשהשופט שרק לו צעדים בפעם השנייה, ועל פניו נצרב העלבון כאות קין – שריקות כאלו לא נשמעו בשמי הממלכה עד כה – והוא עדיין המלך – לכו ואמרו לשופטים כי ג'יימס הראשון עודו המלך! אני עודי המלך! אני עודי המלך?

בחזיונותיו אחרי עוד קרב אבוד הוא נזכר ודאי במלך מייקל, אותו מלך שעלה למלוכה יחד עם מרעיו פשוטי העם, אותו המלך שמעולם לא נזקק לכרות ברית מאוחרת עם בני העשירים מסאות' ביץ' המעתירה – אותו מלך ששמו תמיד עמד לרועץ בינו ובין דיוקנו כפי שחלם – הגדול אי פעם – מלך המלכים. עד מהרה הוא ודאי יפתח בספרי הזיכרונות ויקרא כיצד פיתח המלך מייקל זריקה פלאית בערוב ימיו – זריקה שהטילה מורא על יריביו גם כשהיה נדמה שאין ביכולתו לחדור כבעבר – זריקה שאפשרה לו להשתעשע בחוצות עיר הבירה ולהמטיר 51 נק' גם כשהוא נושק לשנתו הארבעים.

והוא – ג'יימס, אין זריקתו מטילה מורא על איש – להפך, דוחקים בו לקחתה – ונדמה כי הוא מתיירא ממנה אף יותר מיריביו, מהסס ונבוך. והנסיך סטפן? קליעתו עשתה לו שם בכל העולם – ויש רבים המרהיבים עוז לראות בו מנהיגם. סופו של המלך ג'יימס מי ישורנו. היש בו הכוחות ללכת בדרכיו של המלך מייקל ולשנות את עורו ודרכו או שיוותר עם מילותיו המנופחות, בעוד הנסיך שמעבר לשער הזהב חולש על אוצרותיו? מספרים כי סמוך לארמון, בישיבה מזרחית על מרבד טורקי, נח לו הנביא דוד שיעץ פעם לג'יימס – ומספר כי אין זוכה האדם במלוכה בלא לב מלכים אמיתי.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  3. יאיר הורניק

    6 יונ 2016 19:25:16

    נהדר! מאמר גדול פשוט!
    השאלה היא, האם המלך שניבאו לו גדולה עוד כשהיה נער, יכול לשמור על הממלכה בכוחות אחרונים. אם יעשה זאת, יוכיח לכולם שמלך היה ומלך ישאר. אבל אם יכשל במשימה, הוא יאלץ להתפנות מכס המלכות, שיכול להיות שמעולם לא הגיע לט בכלל

  9. john

    6 יונ 2016 21:43:26

    כיף אמיתי. שפה גבוה. אל תרד ממנה בגרם. מלך שממנה את עצמו לעולם יאבד מכבודו. על זה נאמר כל הבורח מכבוד הכבוד ירדוף אחריו. לדוקטור ג׳יי או מג׳יק לא קראו כך כי הייתה ישיבת קריאטיב בנייקי. זה כינוי שהומצא על ידי ההמון ואומץ על ידי ההמון. ישר כוח שוב על המאמר

  12. פינקי

    6 יונ 2016 22:07:34

    אני יודע שזה לא מקובל, בטח לא באתר הזה, אבל אני מתחיל להרגיש קצת עצוב בשביל לברון.
    הוא עשה הרבה שטויות ("ההחלטה"), ואמר הרבה דברים מטופשים ("לא 3 לא 4 לא 5…."), אבל כמות הלחץ שהייתה (ועדיין) עליו עצומה, ומעטים האנשים שיכולים לעמוד בה בלי להשתגע.

    אז כן, אני פינקי בן מוח (לא באמת), שעבר בהצלחה מרובה את מבחני הכניסה ל"ללל", ביזה אותו בהזדמנויות רבות, ושמח לאיד כשהוא ברח עם הזנב בין הרגליים ממיאמי, מרגיש סימפטיה ללברון.

    נדב – כתיבה מעולה, שיחקת אותה!

    1. מאוריציו

      6 יונ 2016 22:34:22

      כשחושבים על זה ברצינות – זה הרי קל וטבעי. אנחנו לעולם נמשכים או סולדים מהחזק, וכשהוא נחלש אנחנו, הצופים מהצד, לרוב נמלאים בוז או רחמים, בהתאמה.

  17. דורון האסטבן

    6 יונ 2016 23:26:22

    הנאה מושלמת, ההשוואות לעולמות אחרים זו כמו משורר שכתב
    שיר טוב או סופר לספר טוב.
    המומחה לזה פה הוא זעפרני, ולמעשה גם אחרים.
    נהדר נדב. יופי אמיתי ואם יהיה לך עוד משהו בקנה אל תחסוך מאיתנו.
    תודה רבה נדב

  19. גיא

    6 יונ 2016 23:50:25

    כתיבה מעולה. אני כתבתי את זה מס' פעמים בבלוג החי (בשפה פחות יפה מנדב כמובן..)

    לדעתי זאת פעם ראשונה שלברון מרגיש, שהוא כבר לא ה-דבר, הוא ניסה להחליף קבוצה, ניסה להיות יותר קבוצתי, אך הוא לא מצליח להתעלות והקבוצות שלו חלשות כמוהו.
    סטף קארי, בקלילות ובלי להתאמץ, עושה דברים שמעולם לא נראו, והדומיננטיות שלו במגרשים היא גבוהה מלברון בכל אספקט.

    עדיין הוא אחד השחקנים הטובים בכל הזמנים. מבחינה פיזית הוא היה היצירה האולטימטיבית גוף ענק נייד מהיר חזק, העשוי מפלדה, כמעט ללא פציעות. אני כותב "היה" בגלל שבשביל להיות שחקן כדורסל שלם צריכים לקלוע את הכדור הכתום לחור. והקליעה שלו ממרחקים בינוניים וגדולים חלשה.
    יש בו כמה נקודות שעדיין לא מוערכות מספיק,
    דוגמת,
    חכמת המשחק: הוא קורא את המשחק, כמו גדולי הרכזים, ויש לו מסירות וירטואזיות
    קשיחות מנטלית: לגבי אדם שמצפים ממנו, מגיל 14, להיות הגדול מכולם ולא ממש מצליח לו, הוא לא נשבר מנטלית ועדיין לוקח על עצמו ללא סוף בסופי משחקים.

    אם הוא היה מתייעץ איתי, הייתי ממליץ לו, בקיץ לעזוב את כל הפוליטיקות בקליבלנד, לא להתעסק בחסויות ובפרסומות, לא להתערב בניית הסגל ובבחירת המאמן. ובמהלך הקיץ (לאחר האולימפיאדה או אפילו לוותר עליה) לשכור את דייויד ת'ורפ או מאמן אחר המתמחה בקליעה, ולגור ב"ג'ים" שעות על שעות ולזרוק שלשות ועוד שלשות, ועוד חצי מרחק ועוד עונשין עוד ועוד ועוד. הוא חייב להחזיר לעצמו את הנשק הזה.

    הוא יתקשה לקחת אליפות מהקבוצה הנהדרת הזאת הווריירס, או מהספרס, או מאוקלוהמה, אבל לפחות הוא יחזור לגדולתו כשחקן כדורסל.

  20. מנחם לס

    7 יונ 2016 01:27:57

    אחד המאמרים הפחות פיירים כלפי לברון שקראתי. אילו המאמר עבר דרכי לא הייתי מאשר אותו, עד שהכותב היה מסביר:

    "לברון ג'יימס, כפי שכולנו יודעים, מאוהב בכינוי "המלך" הוא אימץ אותו בידיים חפצות ממעריציו כבר בתחילת הדרך, ודבק בו גם עתה, כשכבר שלוש שנים כתר ה-mvp הוסר מפדחתו המתדלדלת, ואף על כס האליפות אינו ישוב כבר שנתיים."

    כיצד נדב שמעולם לא ראה את לברון, לא שוחח איתו, לא מכיר אותו, ואין לו מושג איזה אדם הוא, י-ו-ד-ע שלברון מאוהב בכינוי "המלך"? הוא אמר עשרות פעמים – אני שמעתי במיאמי יותר מפעם ויותר מפעמיים במו אוזני שהוא מבקש מעתונאים להפסיק לכנותו 'המלך'"

    הוא לא נתן לעצמו את הכינוי, הוא שנא אותו, והוא ביקש שיפסיקו לכנותו כך.

    זו גם חוצפה שאין כדומתה לתארו כ"-גופו הכבד מתנדנד והולם בבמת התיאטרון " – וזה לשחקן שהביא במו ידיו את קליבלנד למר המזרח זו הפעם השנייה ברציפות, והוא עד רגע זה אחד מעשרת השחקנים הטובים בעולם, וכ-25-30 מגיבים חסרי בושה ומלאי שנאה מתארים כמו מוש השור בתגובה לפני "מילים כדורבנות".

    או לכתוב עוד דבר לא נכון – "אותו מלך ששמו תמיד עמד לרועץ בינו ובין דיוקנו כפי שחלם – הגדול אי פעם – מלך המלכים" כשלברון אמר עשרות פעמים שאין, לא היה, ולא יהיה מייקל אחר, ושאין לו כל מטרה להתחרות עם מייקל, אלא "להיות הלברון הכי טוב שהוא יכול להיות".

    מה שמצער כל כך היא העובדה שכל כך הרבה גולשים – כמו מוש השור מעלי – מגיבים על מאמר מכפיש ומעליב כל כך כ-"מילים כדורבנות"..
    זה כל כך מתאים לישראלים

    2. אשך טמיר המקורי

      7 יונ 2016 07:36:43

      כל הנקודות שלך שגויות לחלוטין.
      הוא דיבר על עצמו פעמים אין-ספור כ"מלך". יש לו כתובת קעקע "the chosen one" לאורך כל גב החזיר שלו. זה דבר שברור מאליו.

      הוא בהחלט מדבר על מייקל כעל האליל שלו אבל באותה מידה מנסה כל הזמן להוכיח שהוא מעפיל עליו (חלק מתופעת הנרקיסיזם).

      המאמר הוגן ביותר ולא מתלהם ואפילו אוהבי לברון עקשנים כמו גיא (לא הזקן מהיו-היה) ומוש השור הגיבו אליו בחיוב.

      זאת אחת מהתגובות הכי לא פייריות שקראתי!

  22. אורי

    7 יונ 2016 02:44:16

    השוואה לא הוגנת ג'ורדן היה גארד ועל כן ברור שהיה צריך לפתח קילעה. היתרון של לברון נמצא בפוסט ובליגה של היום הוא לגמרי 4 ויכול לשחק גם 5 בהרכבים קיצוניים יותר.שם גלום היתרון היחסי שלו ולשם הוא חייב ללכת ככל שבגיל הוא יתקדם

    1. נדב

      7 יונ 2016 06:55:47

      אני מסכים, הנקודה היא שהוא חייב לשנות את הנשיק שלו מהותית – הדוגמה מג׳ורדן היא דוגמה לאופן שבו מפתחים את הנשיק.

  23. מנחם לס

    7 יונ 2016 02:56:14

    זה היה מאמר מעליב ומכפיש על אחד מגדולי שחקני הכדורסל מאז ומעולם, שגם היום הוא בקבוצה עליונה של השחקנים.לכנות אותו כ-"גופו הכבד המתנדנד" מתאים לתגובה, לא למאמר באתר שלי

    1. מומי שאוהב חציל בטחינה

      7 יונ 2016 04:24:05

      דוקטור תן אויר לילד.
      הביא פוסט שרירותי , לברון נראה כמו קווין ואין מה לעשות בנידון
      אחרי 13 שנה רצוף בטופ הגוף נותן את אותיותיו

    2. שי אבן צור

      7 יונ 2016 06:16:29

      מנחם, ליבך לא נצבט כששרקו לו צעדים? עם כל חסימה?
      אתה לא מסכים עם המשפט "אין זוכה האדם במלוכה בלא לב מלכים אמיתי"?
      אתמול ממש חתכו אותו בתקשורת האמריקאית. אמרו שהיה נראה שכל מה שהוא רוצה זה לא להיות שם, שהוא רצה לברוח. האמת? עצוב לי על השחקן הנהדר הזה אבל מה לעשות שהוא ירד מגדולתו ואף פעם לא הגע לגבהים שהוא חשב שהוא יגיע?

  25. נדב

    7 יונ 2016 06:54:14

    דוק, האמת שאני די נדהם מהתגובה שלך, נדמה לי שדי ברור למי שקורא אותונשלא מדובר פה בניתוח פרשני קר אלא באלגוריה מתפייטת, וככזו, אני לא רואה מדוע ״גופו הכבד מתנדנד״ זה מעליב, ממש לא – זה חלק מתיאור טרגי מסוים של משחק ספציפח. אני מניח שמי שקורא את הדברים שם לב גם לנימה העצובה שבהם, שיש בה גם כבוד ללברון.

    לגבי הכינוי המלך, לברון הוא זה שמוסיף להשתמש בו בעצמו בטוויטר הרשמי שלו, על מוצרים וכו׳… שחקן לא נמדד רק באמירותיו המפורשות, וכל אוהד כדורסל מהשנים האחרונות מודע לחיכוך בין לברון למייקל בהתבטאויותיהם.

  28. LLL

    7 יונ 2016 09:48:26

    פוסט מצוין
    זהו סיפורו של האיש שרצה להיות דמות בהר רשמור
    ומצא עצמו כסיזיפוס מטפס שוב ושוב על אותו הר
    רק כדי לראות את הסלעים מתדרדרים חזרה לתהום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט