בואו נתחיל מזה שאני במצב רוח מאד HOSTILE, כועס, ובא לי להכניס איזה פגז ברפה הבנה או או שניים באתר.

שלשום נפטר חבר ילדות, דווויד מרגוליס, הבן הבוגר של אדון מרגוליס שבנה את בריכת בת גלים והיה בעליה ומנהלה עד שהיא התפוררה והפכה לתל חורבות. השמועות אומרות שאיזה "משקיע קנדי עשיר מאד שנולד בבת גלים והוריו עברו לקנדה כשהיה בן 3 לפני 75 שנה" עומד לשחזר את הקזינו והבריכה בדיוק כפי שהיו, אבל את הסיפור הזה – או דומים לו – אני שומע כבר מיליון שנה.

דווויד (DOOVID) מרגוליס היה ילד קצת איטי ומוזר. בשנתיים צעיר ממני, אבל אהבתי אותו כמו אח. כל יום ששי כשעזרנו בסיוד הבריכה ( כ-ל   ה-ב-ר-י-כ-ה   ס-ו-י-י-ד-ה   כ-ל   י-ו-ם   ש-ש-י  וזאת היתה בריכה של 50 על 18 מטרים!) הוא היה מסייד את עצמו, צורח כמו טרזן, ועושה עוד דברים מוזרים. אחיו הצעירים יותר מוקה ובני הפכו לשחקני כדורמים בנבחרת ישראל, ומוקה הוא היום פרופסור באוניברסיטת ת"א; בני בארה"ב ואיבד קשר עם אחיו, או איתנו).

DOOVID היה אחד הבודדים שנשאר לגור בבת גלים. הוא נישא לאיזו שרמוטה שגנבה לו את כל הכסף שירש מאביו, ולפי מוקה זה היה הרבה כסף. הפך לימאי, ואז נהג משאית של חומרים מסוכנים ביותר. הוא החל לשתות, להשתמש בסמים, והיה לרוב מחוסר עבודה. הוא איבד את שיניו, וכל ביקור בישראל הייתי דואג להיפגש איתו, לקחת אותו לארוחת דגים, ולשתות כמה בירות איתו.

כשהוא חלה המדינה סירבה לטפל בו כי כשהיה מחוסר עבודה הוא לא שילם קופת חולים.

אולי המכתב ששלח מוקה לנו – חבריו מבת גלים – יסביר יותר עליו:

היום קיבלתי הודעה שדוד אחי נפטר. הקשר ביננו היה רופף כל השנים. עזרתי לו לפרקים במידת האפשר והוא מצדו תמך בייצרני הסיגריות והיי"ש. אבינו ראה בו משחר נעורינו יצור מיותר והרבה להכות אותו ולכנות אותו אידיוט – ככה זה חברים, כאשר מכנים בן-אדם כל היום אידיוט ומכים בו, אז הוא הופך לאידיוט. אנו, כלומר במבוש (אחי בני) ואני התנכלנו לו. אמנם היינו ילדים בני 7-6-5-4-3- אבל היום אני רואה את עצמי אשם בהתעלמות מגורלו של אח חלש ואיטי ומכה על חטא. דוד עבד כימאי, כרס"ר בחיל האוויר ולאחר מכן כנהג משאית שהובילה חומרים מסוכנים. דוד לא היה איש אקדמיה וגם לא היה נוכח באולם כאשר חילקו את השכל. אבל דוד היה אדם יותר טוב ממני ומרבים אחרים, מכיוון שניחן בתכונה אחת אנושית: דוד לא התנהל על פי שיקולי יוקרה ומעמד. הוא היה אדם פשוט ולא חיפש את אור הזרקורים ולא את טפיחות השכם של החברים. דוד לא התאים לסביבה הישראלית שכן הוא היה נאיבי מכדי להתמודד עמה ואם היו לו חברים ואני מסופק אם היו לו, אזי ניצלוהו כהלכה. דוד ירש סכומים גבוהים יחסית מאבא ומאמא ורעייתו השנייה (שמה דוריס אך היא נוראה מבוריס) גנבה לו את הכל כדי לשקם את יוצאי חלציה, שני ג'אנקיס שטופי סמים שיצאו בכספו לגמילה, וכדי לערוך לו היכרות של קבע (היכרות קטנה היתה לו עוד מאז היותו ימאי) עם הבקבוק ועם הסיגריות. דוד היה לאחרונה אדם חולה מאוד שהיה זקוק לאשפוז ולגמילה. ואכן המדינה גמלה לו! שכן, הביטוח הלאומי הזה והרופאה הממונה דחו אותו פעם אחר פעם. הקשיבי לדברי מדינה זונה מושחתת: יתכן שאפשר היה להציל אותו, אך מאחר ואחי לא נמנה עם העשיריה השלטת ולא הכניס הרבה למדינה, אפשר היה לתת לו למות, ואולי אף בטרם זמן. כואב לי מאוד שעה שאני סוקר לפניכם את הדברים הללו. והכי הרבה כואב לי מכיוון שנהגתי להסוות את העובדה שלא יכולתי לראותו בסבלו כשהיה חולה ולא בשטויות שדיבר משנחה עליו הרוח. ועתה מאוחר מדי. דוד אחי שמעולם לא היית אחי במלוא מובן המילה: צר לי עליך אחי, על שמעולם לא היית אחי במלוא מובן המילה. כמובן, אפשר היה וכך נהגתי, לכפר על ההתעלמות במתת כסף, אפילו הרבה כסף, אולם היום, מעין יום הדין, אני חייב להודות לפניכם, כי חטאתי לו יותר משאוכל לשער. בקיצור חברים, ואני מבקש מכם להעביר את הדברים ליתר החברים: אני מרגיש היום כמו חתיכת חרא יבשה ורציתי שתדעו למה – אני מוקה ואני בוכה על אחי המת…

אז במצב רוח לא טוב במיוחד התחיל המשחק.

בואו אגיד לכם דבר אחד כבר מההתחלה: זהו האתר שלי. הוא משמש אותי בשנים האחרונות שנותרו לי לחיות נפלא: אני כותב בעברית וקורא עברית 5-6 שעות ביום, וזה גם הובי, גם עיסוק, וגם אחריות מסויימת של דברים שעלי לעשות כל יום כי לא נותרו לי הרבה דברים להיות אחראי להם, מלבד לעשות קצת את המוות לזקנה (היא מקבלת הכל באהבה – כי מגיע לה – הרי היא אוהדת הלייקרס דפוקה, ואחריהם את הווריורס).

מאחר וזה האתר שלי, אני עושה וכותב בו מה שבא לי ולאף אחד אין דבר ולו הקטן ביותר לעשות בנידון. כל המסרים על "הצורך בנייטרליות", "החובה באמינות", ו"להיות נאמן לעובדות" נדבקים לטפלון המכסה את גופי כמו ששמן נדבק למים.

אילו כתבתי לניו יורק טיימס או לידיעות אחרונות, כמובן שהייתי כותב אחרת, או שהיו מפטרים אותי. כאן אני כותב מה שבא לי, ואם זה לא נראה לכמה מכם, אתם יכולים לקפוץ לי, ובאותו זמן לירוק על HOOPS.CO.IL  ולעבור לדה-באזר, וואללה, או לקרוא את הילד שגידלתי כמו שאני מגדל את רועי ויינברג – ערן סורוקה. טוענים שאני כותב כאוהד, ולא כפרשן? אז את תשובתי לכל אלה החושבים כך כתבתי שתי שורות מעל.

עכשיו תנו לי להיות קצת יותר ספציפי, כי אני הרי לא אהבל שממציא דברים וכותב שטויות ללא אחיזה למציאות, כי אם זה היה כך, לא היו לנו 10,000+ כניסות ליום (והמספר בעלייה מתמדת):

אלף, אני לא משקר אף פעם, לא כותב 'דווקא' להכעיס, וכותב רק את דעתי האמיתית, ואם היא מושפעת מאהדתי לקאבס (אני לא אוהד את הקאבס בכלל; אני אוהד את מיאמי, ואחריה הניקס, ואז הסלטיקס), או שנאתי לגולדן-סטייט (אני בכלל לא שונא את גולדן סטייט. אני שונא רק את הלייקרס, ואז את כל המערביות כולן, רק בגלל שהן 'מערביות', אפילו ש-80% מהן נמצאות מזרחה למיסיסיפי, הווה אומר במזרח ארה"ב, או מעבר ל-'דיקסי-ליין') – אז שוב, אם כתיבתי 'מושפעת' מאהדתי לקאבס או שנאתי לגולדן סטייט, SO BE IT. אילו כתבתי לניו יורק טיימס הייתי חייב להיות רובוט ללא רגשות. כאן אני נותן לרגשותי להתערב בכתיבתי חופשי-חופשי, וכבר אמרתי לכם מה כמה מכם יכולים לעשות עם עצמם אם הדבר לא נראה להם "אובייקטיבי" מספיק.

מה שמעצבן אותי לאללה אלה השקרים במצח נחושה בכמה תגובות, והדביליות-אידיוטיות-אהבליות שבכמה מהן. כמובן שגם לכם ישנה רשות לכתוב מה שבא לכם, ואני יכול לקפוץ לכם,  אבל אני יכול לענות לנטולי ההבנה במאמר, דבר שאתם לא יכולים לעשות. אני יודע שזה לא צודק, אבל כמו שאמר בובי נייט פעם, "אילו היה צדק בעולם אלוהים היה נותן לנו לחרבן על יונים מדי פעם.."

הדבר שמטריף אותי לאללה הוא שכותבים ("מצטטים") שכתבתי דברים שלא כתבתי. מישהו למשל (כבר שכחתי בלופים אחרים אבל זה היה אחד המסרים האחרונים אז עדיין אני זוכר) כותב שאני כ-ת-ב-ת-י היום ש"ההגנה של הקאבס טובה יותר מההגנה של הת'אנדר". זה שקר וכזב. אני באמת מאמין שזה כך, אבל לא כתבתי את זה. אחרים כתבו שכתבתי ש-"ההחטאות של קרי וקליי היו בגלל ההגנה של הקאבס" אבל "לא כתבת שההחטאות של לברון, קיירי, וחוסר הזריקות של ג'יי אר היו בגלל ההגנה של הווריורס".

אתם יודעים למה? כי זה נכון. קרי וקליי תמיד קולעים נגד כל הגנה; ההגנה עליהם אמש היתה באמת אקסטרה טובה.  ההחטאות של לברון וקיירי היו החטאות של זריקות שהם קולעים בד"כ באחוזים גבוהים הרבה יותר, וההיעלמות של ג'יי אר היא הבעייה הנפשית שלו. הוא מאניק-דפרסיב ברמות, וישנם לו ימים שהוא מכונס בתוך עצמו, ופשוט נעלם מהמשחק. חבל שטיירון לו לא מספיק חכם לראות ולהבין את זה.

אני כתבתי שההפסד הזה לא היה כזה רע לקאבס כי הם יכולים היו למצוא בו הרבה דברים חיוביים: לא יהיה להם עוד משחק עם איזה 20-22 איבודי כדור (14 נרשמו; כל בריחות הכדור שפגע ברגלם או ברח מידם לא נרשמו משום מה), ואני לא מאמין ששחקני חמישייה שנייה יכולים להיות כאלה טובים שוב פעם. כמובן שאולי אני טועה, אבל זוהי דעתי בלי קשר לאהבה או שנאה. כתבתי גם שהחמישייה הראשונה של הקאבס לא הפסידה לחמישייה הראשונה של הווריורס, אלא לחמיישייה השנייה, וזה גם סימן טוב. למה? כי החמישיות הראשונות בד"כ משחקות 80-85% מהזמן, ואמש היה משחק לא רגיל בעליל מבחינה זאת, ואני לא חושב שיש סכוי שזה יקרה שוב.

כתבתי שלברון היה גרוע מאד. הוא שחקן בכיתה של הטובים ביותר, כמעט כמו מייקל, ובכיתה של קובי וכאלה. שחקן ברמתו, בערב כזה, חייב לקלוע לפחות 30 נקודות באחוזים טובים, לעשות טריפל דאבל, ולא לאבד 8, ואולי אפילו 10 כדורים שהוא איבד. רשמו לו 4, אבל הוא איבד לפחות כפול בכניסות שהכדור ברח לו מהידיים. הוא היה הססן, לא בטוח בעצמו, ולא התנהג כו מנהיג, דבר שבמר פלייאוף של NBA הוא  ח-י-י-ב  להיות. אז אולי היו לו משחקים גרועים יותר נגד מילוקי או אטלנטה באמצע העונה, אבל כשאני כותב "אחד ממשחקיו הגרועים ביותר" – ואתה גולש מבין – עליך להבין שהכוונה היא למשחקים חשובים ביותר, כפי שהיה המשחק הזה (היה לו עוד משחק איום כזה בגמר נגד דאלאס).

מה עוד מהדברים החשובים שכתבתי? בואו נראה:

". הקאבס שיחקה רע, במיוחד לברון, קיירי, וג'יי אר, אבל עדיין כשווה אל שווה, עד שבאה השבירה של הקאבס כששחקני המשנה לקחו את המושכות, והוציאו לחמישייה הראשונה של הקאבס את האוויר!"

צ'ק!

" סטפן קרי וקליי ת'ומפסון לא החטיאו סתם ככה. הם נתקלו היום בקבוצה מזרחית חזרה פיזית, גברית, שאמנם לקח לה זמן להפסיק לרעוד בהתקפה, אבל בהגנה הם היו מצויינים מההתחלה, ורק כשהחמישייה השנייה ניכנסה, הקאבס איבדו את הפוקוס בהגנה"

צ'ק!

אני לא מאמין שלשחקני הקאבס יכול להיות עוד יום קליעה גרוע כזה מה-3.

צ'ק

גיבור המשחק והסיבה הראשית והעיקרית שהווריורס ניצחה? שון ליבינסטון.

צ'ק!

14. דריימונד גרין נתן עוד משחק מצויין.

צ'ק!

אם אתם אומרים לעצמכם "טוב, לברון אולי ישתפר אבל גם קרי וקליי, אז יש לי חדשה בשבילכם: עם ההגנה של הקאבס "THE PARTY IS OVER". אני מתכוון ל-8,9,10 שלשות  למשחק. כן, זה אולי יקרה, אבל בסך הכל של שניהם.

זוהי דעתי. אולי אני טועה. נחכה ונראה.

לסיכום? אם אני הקאבס אני מעודד מאד מהמשחק.

צ'ק!

זוהי דעתי. אולי הקאבס לא חושבים ככה, אבל שחקני כדורסל אף פעם לא היו הוגי דעות.

אז בגדול, אני לא רואה יותר מדי חוסר אובייקטיביות, וכתיבה לא הוגנת בפוסט של אמש.

***********************************

ועכשיו, כשאני במצב רוח נפלא כזה, החלטתי עוד דבר: בתגובות תכנו את עצמכם כיצד שבא לכם. אבל מרגע זה ואילך לא נכנסת אף כתבה לאתר אלא אם כן היא מופיעה בשמו האמיתי של הכותב. היוצאים מין הכלל היחידים הם מומי, והאשך. מומי כי הוא האיש המסתורי שלנו, והאשך כי הוא בעצמו לא יודע את השם שנתנו לו אביו ואימו. אתם כותבים? אתם אחראים לפוסט, בשמכם האמיתי. לא נראה לכם? תשלחו מאמריכם לספורט 5.

אדיוס!

זהו להיום. הערב ארה"ב – קולומביה באמריקה קאפ!