אקדים ואומר שיכול להיות שלא תאהבו את זה, אך רציתי לעשות משהו חדש ומגוון. בכל מקרה זה יהיה חד פעמי.

4:00 גולדן סטייט ווריורס – אוקלהומה סיטי ת'אנדר – (1-0)

קמתי בשעה שש. בשש וחצי כבר הייתי באולם. 200 מכל עמדה, קצת עבודת כדרור, מעט זריקות מהעונשין וגם כמה לייאפים. וכמובן גם מוזיקה. לנשמה. כולנו יודעים שאסור להפסיד את המשחק הזה, וב-24 השעות האחרונות זה כל מה שיש לנו בראש – ל-נ-צ-ח. סיימתי את כל הסטים ורצתי קצת – לנקות את הראש. ב-8:30 הגעתי חזרה הביתה התקלחתי ואכלתי ארוחת בוקר כמו שצריך. אני צריך הרבה כוח היום. 

משם עברתי לחדר ההקרנות שלי. פתחתי את המחשב ונכנסתי למייל מסטיב. מצאתי את הקובץ ופתחתי אותו. התיישבתי לראות בריכוז את כל הסרטון. מספר 0. זו המטרה שלי. סטיב כמובן לא שלח לי רק את המשחק האחרון, אלא גם משחקים נוספים. הוא אמר לי "אתה צריך להכיר את המהלכים של ראסל כמו שאתה מכיר את שלך". הנה הגיעו 19 הנק' שהוא עשה ברבע השלישי במשחק האחרון. אך הדבר שדו"ח הסקאוטינג והאמת שגם אני שמנו לב אליו יותר הוא דווקא החטיפות הרבות שווסטברוק השיג. "אתה חייב לשמור על הכדור" אמרתי לעצמי בשקט.

אחרי בערך שעתיים של צפייה בווסטברוק וגם בשיטה של אוקלהומה, הלכתי שוב לאולם כדי לתרגל שמירה על הכדור כשטריינרים עזרו לי, ועשיתי כל תרגיל שאני מכיר לצורך הזה. אני לא יכול לתת לא חטיפות קלות, חשבתי לעצמי. אומָר את זה גם לדריימון. אין מסירות עצלות ליד הבחור הזה. אם רק הייתה לי האתלטיות שלו… איני יודע לאן יכולתי להגיע. 

ב-13:00 הגענו לאימון קבוצתי. אימון של בערך שעתיים, בעיקר דברים בסיסיים, כשגם תירגלנו דברים ספציפיים שסטיב חשב שנצטרך נגד הת'אנדר. אחרי זה הלכנו לחדר הוידאו, וראינו קטעים רבים של דברים שצריך ליישם. לבסוף סטיב אמר משהו כמו זה:

"פעם אחרונה – אני יודע שכבר טחנו לכם את המוח (צחוק של הקבוצה)….

הדבר החשוב ביותר שאתם חייבים לעשות הוא לסגור לריבאונד. תהיו אגרסיבים! תהיו מרוכזים! אל תאבדו את השחקן שלכם. כשכדור נזרק כולכם מוכנים ועושים בוקס-אאוט לשחקן שלכם. ברור? הלאה. 

תפסיקו עם העבירות המטופשות. ווסטברוק חשב שהוא גר על קו העונשין מרוב הפעמים ששלחתם אותו לשם. אני לא רוצה שתיתנו סלים קלים, אבל תשחקו בחוכמה ואל תבזבזו את הפאולים שלכם על שטויות. אוקיי?

עוד דבר אחד בהגנה – בחצי הראשון הייתם אגרסיבים וקפצתם על כדורים טועים ומסירות עצלות. בחצי השני זה נעלם. זה היה גם בגלל שאוקלהומה היו מרוכזים יותר, אבל גם אנחנו היינו פחות אגרסיבים. תהיו אגרסיבים לכדור! 

דרך אגב, אנחנו נשארים באותם שמירות. סטף על ראסל, קליי על איבקה ודריימון על רוברטסון. מקובל על כולם?" הנהנתי בראשי והשאר עשו כמוני. "מעולה." 

"התוכנית ההתקפית שלנו בוצעה טוב בעיקר בחצי הראשון, אך בחצי השני ראיתי הרבה פחות חיתוכים, הרבה פחות תנועה ללא הכדור וגם הקליעות הפנויות לא נכנסו. זה קורה, אך אתם צריכים להמשיך עם הבאקדורים לכל אורך המשחק. כמובן שגם היו לנו פחות הזדמנויות למתפרצות, אך על זה כבר דיברנו. נקסט. 

אני רוצה הרבה יותר מהלכי פיקאנד רול. אם יש חילוף אז תנו לסטף לקחת את השחקן שלו לסל. אם לא, אתם יודעים מה לעשות."

הוא עצר לרגע, סימן לכולנו להתקרב וכשעמדנו מולו כפופים במעגל, הוא כרע ואמר:"אתם יודעים כמה אנשים רוצים בהפסדכם. ככה זה כשקבוצה מנצחת יותר מידי, כולם רוצים שהיא תפסיד. אך אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את זה. יש לנו גם קהל גדול שימלא הלילה את האולם בכדי לראות אתכם מנצחים. תשחקו בשבילו. ותשחקו כדי להזכיר לכולם איזו קבוצה אדירה אנחנו. יאללה בהצלחה. ניפגש באולם ב-19:00. 2,3…" "ניצחון" ענינו כולנו.

ב-18:30 הייתי באולם, מתחמם בצורה הכי רגילה שאני יכול. נכנס לזה. לאט לאט הזמן חלף והאורות החלו להבהב והאולם היה כמעט מלא. עשינו את כל הדברים כמו שאנחנו עושים בכל משחק, פרט לכך שבהאדל כשכולם הצטופפו אמרתי. "עצרו את ווסטברוק. אנחנו מוכרחים לעצור את ווסטברוק."

הורדנו את האימוניות, נכנסו למגרש, אנדרו וסטיבן אדאמס עמדו על החצי והשופט זרק את כדור הפתיחה לאוויר. המשחק התחיל!

 קמתי מוקדם. אני לא יודע מתי. קבעתי עם קווין בחדר כושר ב-7:00. כשהגעתי הוא כבר היה שם. "מה קורה אחי? בהצלחה לנו הלילה!". "אנחנו עומדים לקרוע להם ת'תחת" עניתי כשהלכתי להתחמם על ההליכון. אחרי 30 דק' של ריצה עברתי למשקולות. הרמתי קצת לחזה, אחר כך לכל יד ואז עברתי קצת לתרגילים לרגליים ולבטן. את הרוטינה הזו – לא כולל הריצה – עשיתי 5 פעמים. קווין חיכה לי מעט ואחרי זה הלכנו לאכול משהו. 

כל אחד הלך לחדר שלו במלון. שיחקתי קצת משחקי וידאו – זה מנקה לי את הראש – ואז הלכתי לשחות. אחרי הרבה בריכות חזרתי לחדר ואחרי מקלחת מהירה צפיתי בסטף קארי באייפד. בהתחלה ראיתי את מה שהצוות שלח לי, אבל אחר כך המשכתי לראות עוד ועוד סירטונים שלו ביוטיוב. שיט הבנאדם הזה מפחיד, חשבתי לעצמי. אם רק יכולתי לקלוע כמוהו… זה לא סיפק אותי והסתכלתי על כתבות מההכתרה שלו ל-MVP. אני עומד להראות בסדרה הזו מי היה צריך לקבל את ה-MVP, החלטתי. 

הלכתי לאימון שבילי ארגן לנו. בהתחלה הוא היה אמור להיות שעתיים בערך, אך מכיוון שהוא לא היה מרוצה ממה שהוא ראה האימון התארך. דווקא אהבנו את זה – לפחות אני – זה גרם לי להיכנס לאווירה יותר חזק, ובאמת להרגיש את המשחק הקרוב.

לבסוף הלכנו לתדריך עם בילי.

"אם מישהו מהתקשורת ישאל אותי, אגיד לו שגם אם אנחנו מנצחים היום הסרה היא 7 משחקים, הם האלופה עם 73 נצ' וכו'. אבל אני חותך אתכם את הבולשיט. אם יש ניצחון היום, אז נבוא לסגור סיפור בבית. עם הקהל, והשבירות המנטאלית שלהם אחרי שני הפסדים בבית, אנחנו נפרק אותם. אם ננצח היום הסדרה הזו גמורה. לכן המשחק הזה כל כך חשוב. בסדר??

עכשיו הבה ניגע בכמה נקודות שלא עבדו מספיק טוב במשחק הקודם ואתם חייבים לזכור אותם:

ההגנה ללא הכדור לא סיפקה אותי. יותר מידי באקדורים, יותר מידי חדירות קלות לתוך הצבע, יותר מידי שלשות לא מכוסות מספיק. אתם חייבים לעלות דרגה בריכוז בהגנה ולהגיע בזמן לעזרה וגם להישאר כמה שאפשר עם השחקנים שלכם.

שנית – החילופים. אתם זוכרים את השיטה – מנסים לא להחליף, אך מתקשרים אם צריך. אסור לתת להם open looks. אתם חייבים לדבר יותר, חייבים להיות סופר אגרסיביים ולעבור את החסימות. אם מישהו מהגבוהים יוצא אל קארי או תומפסון תכינו עזרה בצבע.

אסור לכם לאבד כל כך הרבה פעמים את הכדור בהתקפה – אני מדבר רק על המחצית הראשונה. במחצית השנייה הייתם מצוינים. ראס תמשיך להיות אגרסיבי ולהגיע לעונשין – זה היה מצוין." "אין בעיה קואץ'" אמרתי. "אני רוצה עוד חסימות ללא הכדור לקווין וראס, תיצרו להם מבטים פנויים, והם יצרו לנו מצבים טובים. אנס תיכנס יותר לצבע.

אני חושב שאנחנו מוכנים. 18:30 באוטובוס, מי שרוצה להגיע עצמאית יכול."

"יאללה בוא ניקח את הסדרה הזאת" צעקתי בטירוף. "2,3: לאליפות!"  צעקנו ביחד. 

הגעתי לבד לאולם בשעה 18:45. ראיתי את סטף מתחמם ונזכרתי במחשבות שלי מהבוקר. נמאס לי כבר מהרוטינה שלו. אותו החימום כל משחק. החלטתי לגוון ונתתי שואו ודאנקים לקהל. המשחק הזה עליי. 

הורדנו את האימוניות, נכנסו למגרש, לחשתי לסטף:"בהצלחה. אנחנו עומדים לנצח את המשחק הזה!" הוא התעלם, או שהוא לא שמע אותי. סטיבן ואנדרו בוגוט עמדו על החצי והשופט זרק את כדור הפתיחה לאוויר. המשחק התחיל!

מה ההמשך של העלילה? הלילה.