1.מדוע אוקלהומה סיטי ניצחה?

א) כי היא קבוצה יותר טובה לפלייאוף.

כשהפלייאוף מתחיל אתה יכול לזרוק את כל מה שהיה נכון בעונה הרגילה כי הפלייאוף הוא סיפור חדש לחלוטין. אני ידעתי שהת'אנדר תהיה יותר מוכנה ויותר רעבה לפלייאוף, והרעב לניצחון נראה בברור ברבע הרביעי.

ב) כי בילי דונובן עשה התאמות והחלפות במשך המשחק טובות בהרבה מסטיב קאר.

אפילו משך המחצית הראשונה בה ראסל ווסטברוק לא פגע, וקווין דוראנט איבד איזה 8 כדורים, עדיין נראה היה שבילי דונובן הוא היוצר וקובע, וסטיב קאר עונה לחילופים ולהתאמות שבילי עושה. במחצית השנייה זה היה  טוטאל "בילי מחליט וסטיב קאר  עונה על החלטותיו של בילי". הדבר הברור ביותר היה שבילי החליט מתי לשחק סמול בול ומתי לשחק ביג בול, וסטיב קאר תמיד הגיב. וכשסטיב קאר התעקש לשחק עם נמוכיו, דונובן לא חשש לשחק נגדם עם גבוהיו, מה שמביא אותי לנקודה הבאה.

ג) הביג בול ניצח את הסמול בול.

הגבוהים של הת'אנדר אדאמס, קנטר, ואיבקה, קטפו 52 ריבאונדים. לווריורס היה למעשה רק גבוה אחד רוב המשחק תחת הסל, ולכן החסרון בריבאונדים (44). הסמול בול ינצח לפעמים ויפסיד לפעמים. היום הגבוהים ניצחו, ואם סטיב קאר לא יתחיל לתת לאיזלי ולספייס לשחק, ויעדיף להתרוצץ עם גמדיו, הוא יפסיד את הסידרה לא על 6 משחקים כפי שבאתי, אלא על פחות.

ד) ראסל ווסטברוק עשה בי"ס לסטף קרי.

ראסל ווסטברוק התחיל את המשחק נורא ואיום. אבל כשהוא משחק כמו ברבע השלישי, סטף קרי יכול רק להסתכל עליו כי ה-RECKLESS ABANDON של ראסל משאיר את קרי רק עם העשן של האגזוז שלו. כשראסל ווסטברוק משחק ככה הוא הגארד הטוב בעולם – טוב יותר מקרי למרות 120 התגובות שהתנגדו לכותרת ששמתי במאמרו של יאיר הורניק. בנוסף ל-27 נקודותיו (24 בחצי השני) היו לו גם 12 אסיסטים, 6 ריבאונדים, ו-7 גניבות – מספרים שקרי יכול רק לחלום עליהם בפלייאוף (כפי שכתבתי – העונה הרגילה זו אופרה אחרת לחלוטין).

ה) הגולדן סטייט חיים ומתים עם השלשות.

כולם מתלהבים (גם אני!) מהשלשות המטורפות של קרי. אבל השלשה הכי מטורפת שווה 3 נקודות, בדיוק כמו פריצה עם סל ופאול של ווסטברוק. הערב הם מתו עם השלשות, במיוחד ב-5 הדקות האחרונות בהן הם זרקו אותן במהירות הבזק כאילו נשארו 20 שניות. לא משנה כמה אתה טוב, אם אתה זורק שלשות במהירות כזאת, העקומה מתחילה להתיישר, והערב היא התיישרה בכל הרבע הרביעי הקובע.

ו) הת'אנדר היא קבוצה פיזית יותר.

השחקן הטוב ביותר של הווריורס היה השחקן הפיזי ביותר שלה, דריימונד גרין. לת'אנדר יש את אדאמס, קנטר, ווסטברוק – ועם כל רזונו דוראנט הוא גם שחקן פיזי מאד – שלחמו יותר, העיזו יותר, ודחפו יותר. הווריורס היא קבוצה מערבית טיפוסית עם שחקנים מצויינים – אבל רקדנים – כמו סטף קרי, קליי ת'ומפסון, הריסון בארנס, ושון ליבינגסטון. יש לה פיזיים כאיגודלה, ברבוסה, ואיזלי, אבל 'הלא פיזיים' הם-הם שנותנים את הטון, ואז ה-"כישרון OVER הפיזיות" הופך להיות סגנון משחקם. לפעמים בפלייאוף ההיפך עובד.

אגב, בקשר לספסלים, בתגובה למאמר "10 הסיבות" היו רבים שטענו שספסל הווריורס הוא "כה עדיף על ספסל הת'אנדר". אני לא הסכמתי ולא מסכים. ספסל הת'אנדר קלע 21 נקודות נגד ה-16 של הספסל של הווריורס, פיגר 12-8 בריב', והיה שווה בערך באסיסטים (6-5).

אני משוכנע שבמשחק הבא לסטפן קרי יהיה יום קליעה טוב יותר, אבל גם לקווין דוראנט לא יהיה יותר יום של 10 מ-30.

הסידרה רק התחילה. ישתנו עוד דברים רבים, אך עכשיו אני מאמין אפילו באמונה גדולה יותר שהת'אנדר תנצח את הסידרה, ואולי אפילו בפחות מ-6 משחקים.

1. הגדולה של הווריורס? נגדה אין שנייה של מנוחה

כמובן שנצטרך לחכות עוד שתיים-שלוש אליפויות רצופות כדי שנוכל להשוות את הווריורס בזאת לבולס בשש שנות אליפותה עם מייקל ג'ורדן, אבל על דבר אחד אני כבר מוכן לסכם:

אף-פעם – אף-פעם! – לא היתה קבוצה שלא איפשרה לך אפילו שנייה של RELAXATION כשהמשחק הוא על הקו כפי שעושה זאת הווריורס.

אני לא שונא את הווריורס. אני פשוט פחות מסמפט אותה מאשר את OKC, ואת שתיהן אני מסמפט פחות מאשר את הקאבס בגלל סיבה אחת, וסיבה אחת בלבד: הן מערביות. מלבד זאת אין בהן כל רוע או עליונות, מהסוג שהפלח תמיד דאג שנרגיש עם קבוצתו. תורידו את דריימונג גרין שפרצופו בלבד גורם לי להרגיש כאילו אני שוחה בבריכה של  מיץ גזר, והם אפילו די סימפטיים, אם-כי עלי להודות שסטף קרי מתחיל לעייף אותי עם ההצגות שהוא התחיל לעשות למצלמות הטיווי. הייתי מעדיף פי מאה שיראו את אמו. אבל כנראה שאיכשהו הוא קנה את הזכות, למרות שמייקל עצמו שהיה גדול מסטף כמעט בכל הפרמטרים של המשחק אף פעם לא עשה הצגות דוגמנות לטיווי.

אני מעדיף שהם יפסידו לת'אנדר, בגלל שהרגשתי, ואני עדיין מרגיש, שהת'אנדר יכולה להיות קבוצה טובה יותר אם היא משחקת נכון. אבל אני יודע טוב-טוב שלנצח את הווריורס אתה לא יכול TO RELAX אפילו לשנייה אחת דפוקה.

כשהמשחק על הקו אני מסתכל על הווריורס ומרגיש פחד מתמשך כי אני יודע ששגיאה קטנה ביותר תיגמר ברע נגדם.

במשחק השני הת'אנדר החזיקו מעמד משך 30 דקות כשווים בין שווים, ובכ"ז ידעתי – יותר נכון הרגשתי – שהם עומדים לפרוץ קדימה ולפתוח את המשחק עבורם בבליץ קצר אבל ממית. לגבי הת'אנדר לא הרגשתי אפילו רגע אחד שהם מסוגלים TO BREAK THE GAME OPEN.

ואז זה בא:

סטף קרי ברח עם המשחק עם 15 נקודות בשתי דקות:

מה שהווריורס עשתה היה לטחון ולטחון את התאנדר שעמדה בגבורה נגדם, וסרבה להיכנע, עד שהסכר נישבר ואז בא השטפון. המשחק הזכיר לי מכונית התקועה בשלג עמוק. אתה – הווריורס – דוחף, אבל אז הת'אנדר מחזירים. ואז באה דחיפה חזקה יותר, והחזרה חזקה יותר. זה קורה ארבע-חמש פעמים, ואז בום, המכונית יוצאת מהשלג.

משך כל המשחק הווריורס שיחקו תוך ידע שבכל פיק אנד רול אחד הגדולים יישאר שומר על הפורץ, והם לקחו עוד צ'אנס, ועזבו את אנדרה רוברסון די חופשי כששלחו שומר נוסף לשמור על דוראנט או ווסטברוק. זה עבד טוב מאד לת'אנדר משך 30 דקות, עד שבאה השבירה, ולפתע היה 20 הפרש לפני שידעת מה קורה.

בקליפ הבא סרג'י איבקה וסטיב אדאמס הולכים לאיבוד בתרגיל שמטרתו היתה לבודד את קרי בפינה לשלשה, כשהתרגיל משתמש בהריסון בארנס כפתיון כאילו הוא הולך לקבל את הכדור:

*

*

כאן, הווריורס עוזבים את רוברסון ללא שומר – מה שמוסיף מגן על דוראנט (או ראסל) והמגן הוסף עם ההגנה גורמים לאיבוד כדור:

*

*

בפוזשיון הבא הלייאפ של קרי נחסם ואז היתה מערבולת תחת הסל. עד שדוראנט החליט להתרומם, קרי כבר היה בפינה מחכה לכדור שהגיע מגרין. דוראנט אץ לחסום וניכשל. שלשה ופאול.

דוראנט מתוסכל. חוטף גם טכני. פליי של 4 נקודות.

לא היה אוהד כדורסל בעולם שלא היה בטוח שדוראנט הולך לקלוע סל מרחוק ויהי מה.

אלא מה? ברור שזה מה שיעשה.

עתה, כל שחקן בעולם – מלבד קרי – היה הולך להחזיר בסל. זה הרי דו-קרב בין הקלעים הטובים בליגה, לא?

אלא שקרי לא כמו כל האדם. במקום "להראות" לדוראנט, הוא עושה כאילו הוא הולך לזרוק אבל מוצא את בוגוט. איבקה עשה סוויטש ונשאר עם קרי, והת'אנדר שילמו את המחיר:

*.

*

.

*

וזה היה זה.

ההפרש היה 20, והת'אנדר לא היו יותר במשחק!

זה מה שהווריורס עושים: לוחצים ולוחצים ולוחצים, עד שהיריב נישבר מעייפות או מתסכול, אבל כנראה גם מזה וגם מזה.

ואז מגיע המבול.

לת'אנדר אין הרבה ברירות. דונובן לא מוכן ללכת עמוק לספסל ולנסות שת סניידר. רוברסון הוא אחד המגינים הטובים שלהם.

אז למה אני עדיין מאמין שהת'אנדר ינצחו?

כי דוראנו וראסל ווסטברוק עדיין לא שיחקו יחד משחק טוב מאד, והם עדיין 1-1. ואף על פי שאמש ספייטס, בוגוט, ואיזלי היו טובים מאדאמס וקנטר, אני מאמין ששני הלבנים יחזרו ביום ראשון עם מוטיבציה חדשה, ושליטה חוזרת תחת הסל.