עבורי מסיבת העתונאים עם הפלח בסיום המשחק ה-6 אומרת את הכל לגבי המשחק, סאן אנטוניו, והמאמן עצמו.

תנו מבט והקשיבו – מילה במילה – למה שהוא אמר.

*

*

הוא התבדח. הוא קרץ. הוא צחק צחוק מכל הלב.

בקריירת ה-NBA שלי הייתי בעשרות מסיבות עתונאים בסיומי סדרות, ואף פעם – אני חוזר –  א-ף   פ-ע-ם   ל-א    ר-א-י-ת-י    מ-א-מ-ן     מ-פ-ס-י-ד    מ-ח-י-י-ך   ו-מ-ת-ב-ד-ח   ע-ם    ע-ת-ו-נ-א-י-ם.

תגידו, "פופ הוא שונה מכולם". אני אגיד "הוא נראה לי משוחרר מעומס שכבר כמה שבועות אם לא חודשים מעיק עליו, עומס אימון הספארס"

ככה לא מתנהג מאמן שזה עתה הפסיד פלייאוף שהוא וקבוצתו היו כה פייבוריטים לנצח בו. לא בעיני, כי אני כתבתי כאן כמה פעמים עוד לפני שהסידרה החלה שהת'אנדר תנצח כי בכדורסל של היום אתלטיות, קפיציות, ומהירות הן יותר מדי עבור קבוצה מבוגרת שברגעים הקריטיים בסוף, שלושה משחקניה על הפארקט – טים דנקן, אנדרה מילר, ומאנו ג'ינובלי – היו כמעט בני 120 (בני 40, 40, ו-38).

כיצד הפלח מאמין שבכדורסל של היום ניתן לשחק עם בני 40?

משך כל העונה הזהרתי והזהרתי שהספארס מבוגרת מדי ותהיה עייפה מדי לקראת הפלייאוף כשהאינטנסיביות עולה השמיימה, ואז הרגליים העתיקות והעייפות קורסות.

מי שהתלהב ממשחקו של טים דנקן אתמול, שיירגע. היתה זו סידרת הפלייאוף הגרועה ביותר בקריירה שלו, ורוב ה-19 נקודות שלו אמש נקלעו כשהמשחק כבר היה גמור (למרות הקאם-בק של הספארס שהקטינו 20 הפרש ל-11) והשמירות התרופפו.

המסקנות?

*טים דנקן הנפלא של העבר, והפאוור פורוורד הגדול בכל הזמנים, גמר את הקריירה.

שימו לב אליו כשהעתונאים תפסו אותו ליד חדר ההלבשה: פרצופו מביע בלבול. חוסר החלטיות. צער. כאב. חוסר יכולת לענות לכתבים על השאלה: "האם אתה פורש?"

למה?

כי הוא עצמו כנראה לא יודע.

*אנדרה מילר גמר את הקריירה עוד לפני שהמשחק החל.

*מאנו ג'ינובלי היה נון-פקטור לחלוטין משך חמשת משחקי הסידרה, והוא גמר את הקריירה.

*לטוני פרקר היו שני משחקים טובים מתוך 6 (הראשון והרביעי). בכל האחרים הוא היה חלש מאד וראסל ווסטברוק תיעתע בו ועשה כרצונו.

וישנו עוד אחד שגמר את הקריירה, ושמו? גרג פופוביץ'.

היו רגעים במשחק הששי שהרגשתי שהוא עושה ממש צחוק מהעבודה. מה פתאום להכניס את מאנו ג'ינובלי – שהיה חלש כל כך במחצית הראשונה, וכל מי שהוא שמר עליו עשה נשף של כניסות וקליעות – בחמישייה שעלתה במחצית השנייה? אני בטוח שבהפסקה הפלח דיבר על כבוד וגבריות, ו-"אפילו אם אולי לא ננצח, בואו נראה מי אנחנו", אז להכניס את ג'ינובלי שלא עשה מאומה והיה חור בהגנה בחמישייה שאמורה היתה לחזור למשחק???

ולהוציא מהנפטלין את אנדרה מילר שאני לא זוכר מתי שיחק כדורסל לאחרונה, ולתת לו לשחק כשיש לו את פאטי מיילס, ואפילו טוני פרקר שדבר אחד הוא תמיד יכול לעשות: להתעורר ופתאום לקבור עשירייה?

והיכן היה בוריס דיאו משך כל הסידרה? שחקן פיקח, גבוה, ממזר לאללה. פתאום לשכוח ממנו אחרי שבעונה הרגילה הוא היה חלק כל כך חשוב מהרוטציה?

הקליפ שהכנסתי מסביר את הכל.

לפופ עצמו הסוס נגמר. הוא עשה שגיאות על גבי שגיאות גם בסיבוב הראשון, אבל בואו לא נדבר על 'שגיאות' ו-'ניהול משחק'. הואו נדבר על הבנאדם.

מאמן מפסיד לא נראה כה עליז, מבודח, ומשועשע אחרי הפסד מחריד, אלא אם כן הוא מרגיש שעול כבד הורד ממנו.

כל ה-BODY IMAGE שלו… כל הבדיחות…הקריצות בעין…הצחוקים מפה לפה…

מאמן מפסיד במצב כזה צריך להיות בדיכאון, מועקה, וקרוב לבכי. פופ היה ההיפוך הגמור.

כאילו שאמר "ברוך שפטרנו…"

איש לא יכול לפוטרו מלבדו הוא כנשיא הקבוצה. הוא חייב לפרוש בעצמו, ולנסות להקים קבוצה ללא דנקן, ג'ינובלי, אנדרה מילר, ובונר. הוא בוודאי יהפוך גם לבעלים חלקי של הקבוצה.

אני לא דואג לספארס. הם עדיין המועדון המקצועני מס' 1 בספורט, וזה כולל פוטבול, בייסבול, כדורגל, כדורסל, והוקי. הוא חלק ענק בהפיכת המועדון ל'מועדון מס' 1 בספורט' כפי שהוא נבחר שנה אחרי שנה. אבל לא יותר כמאמן, אלא כמנהל ומושך בחוטים יחד עם רוברט קנטנבורי בופורד, A.K.A כ-'R.C בופורד', המנג'ר הטוב ביותר בכדורסל.

אני מקווה שזה יקרה, ושגרג פופוביץ' יחליט שכנראה באמת הוא הגיע לסוף הדרך כמאמן.