אני לא צריך להיות גולש לדעת שאני כותב יותר מדי. על פיל ג'קסון הנופש באיידהו במקום לעבוד עבור הניקס במשכורת של רבע מיליון דולארים לשבוע (אלעד רבין הגיב שאני כותב הכל מתוך קנאה…) כבר כתבתי. היום הופיע בוורטיקל מאמר באותו נושא, והחלטתי להכניסו כפי שהוא.
How Phil Jackson is hurting the Knicks
Chris Mannix of The Vertical,Yahoo Sports
NEW YORK – A playoff coach hit the market last weekend, a solid boss with a proven track record and a keen basketball mind. Dave Joerger isn’t a marquee name, but his 147-99 record in three seasons in Memphis was pretty good, and the job Joerger did navigating a battered Grizzlies team to the postseason this year was even better. Sacramento thought so, inking Joerger to a three-year, $12 million deal within days of his ouster.
The Knicks? Not so much.
Team president Phil Jackson wants you to trust him, and man, doesn’t that get harder by the day? Joerger may not be the right fit in New York, but for one of the NBA’s flagship franchises to let another coach come off the board without even a token effort to interview him is a terrible look. The list of coaches at which the Knicks have shrugged continues to grow, while Jackson shows none of the urgency expected as the overseer of a franchise in disrepair.
It’s time to accept a certain reality: Jackson just isn’t cut out for this gig. The world has gotten bigger, and the talent pool has grown with it. An NBA executive must be a tireless workaholic, not an ex-coach who acts like his 11 championship rings make scouring the globe for talent beneath him. Jackson nailed Kristaps Porzingis, a transformative 7-foot-3 big man who will revolutionize the center position. Yet the frontrunner for the Knicks’ coaching job (incumbent Kurt Rambis) has suggested Porzingis play some small forward while staying loyal to a system (the triangle) that doesn’t seem to suit the young star.
The Knicks don’t have a pick next month, which is all the more reason for Jackson to put in the extra work. No asset is more attainable than a second-round pick, particularly from the handful of teams (Boston, New Orleans, Denver) with a few of them. Finding NBA talent there is difficult, but every year yields a Norman Powell, a Jordan Clarkson, an Allen Crabbe, and it’s often the most relentless executives who grab them.
Now is the time for Jackson to marshal his resources, not cruise through the Plains States on an ill-timed break. There’s video to be dissected, college coaches to be called, international scouts with information to be bled dry. Free agency – Jackson’s rebuilding method of choice – has changed, evolved. The magnetic pull to big markets has weakened, replaced by a marketplace of players fueled by a desire to win. New York, with its instability, its annual failures, just isn’t where the elite talent is looking to play.
For years, Knicks owner James Dolan has been derided for being too meddlesome, but this is fast becoming a situation that calls for him to step in. No one knows Jackson’s commitment to the organization, if he will opt out of his contract next summer or stay on for the full five years for which he signed. Jeanie Buss could be a year away from assuming control of basketball operations with the Los Angeles Lakers, and wouldn’t Jackson, her fiancé, a Lakers legend, be just whom Buss would want to help her?
Dolan empowered Isiah Thomas and ran off Donnie Walsh, yet here an intervention is warranted. If Jackson is determined to hire Rambis, Dolan needs to know: Will Jackson be around to see it through? The Knicks have the cash to outbid everyone for Frank Vogel and have had ongoing discussions with David Blatt. If Jackson is ready to pull the rip cord, if his heart just isn’t in it, the Knicks need to commit to a coach, not a system, to a philosophy that’s sustainable, not one Jackson is determined to make work.
Any ambiguity on Jackson’s part and Dolan needs to let him go. The Knicks have a tent-pole player in Porzingis, and they need a top executive eager to spend the next few years supplying the talent around him. Running a team isn’t a young man’s game, but it requires a young man’s hustle. Jackson is a brilliant basketball mind, but it takes more, much more to build a winner.
כמו פיל ג'קסון בחנות חרסינה….. 🙂
+1
אני לא מחבב אותו במיוחד אבל אני לא מבין את התלונות אליו שהוא נופש, מה הוא בכלא ? הוא הבוס והוא רוצה לצאת לחופש של שבוע, שיהנה. זה גם בטח חלק חשוב ביכולות הזן שלו.
אם יש זמן עבור GM לעבוד – זה הזמן.
בכל מקרה, התלונות על הנופש הן *עוד* תלונות על ההתנהלות הכללית שלו מהרגע שהגיע לניקס. מי שעוקב אחרי תקופת הכהונה שלו שם מבין שבמקרה הטוב הוא חי על העבר והרזומה שלו כמאמן, ובמקרה הרע יותר הוא עושה כסף קל שהוא שם ז*ן ע-נ-ק על כל הפרנצ׳ייז. כן, אפשר לקרוא לזה גם ״חופשה עבור יכולות הזן שלו״.
איזה קשקוש. ג'קסון עושה עבודה מעולה. הוא לקח קבוצה מפורקת, עמוסה במקרי ראש ובמשכורות, פירק אותה לגמרי ותוך שנה הם כבר בצמיחה. זרק את מי שצריך, החתמות נהדרות וזולות ובחירת דראפט לא פחות ממבריקה.
אפשר לחשוב שג"מ צריכים לשבת כל היום ולראות וידאו. את מי ששווה להביא רובנו מכירים, ולהרהר בזהות המאמן הבא אפשר גם תוך כדי חופשה.
הביקורת היחידה שלי עליו – איך מליונר שיכול לטוס במטוס פרטי לכל מקום בעולם בוחר לנפוש בפאקינג אידהו.
איידהו היא אחת המדינות המהממות ביותר בכל ארה"ב כשבראש הכותרת הוא אגם טאהו
טאהו זה האגם שמארק טווין השווה אליו את הכנרת, כמה הוא מושלם ויפהפה וכמה היא קטנה דלוחה ועלובה
חשבתי שלייק טאהו נמצא בקליפורניה. לא מכיר אגם בשם הזה באיידהו
לוקח בחזרה את הביקורת שלי על אידהו, מעולם לא הייתי שם.
ים הגליל המהולל קטן מאגם טאהו – ומגיע בקושי לשני שלישים מגודלו, ובכל הנוגע ליופי, ההשוואה בין ים זה לאגם טאהו כמוה כניסיון לדמות קו אורך גאוגרפי לקשת בענן. מימיה העכורים של שלולית בינונית זו אינם מספקים אפילו רמז קלוש לצלילותם הזוהרת של מי טאהו; גבעות נמוכות, קירחות וצהבהבות אלו של סלעים וחול, הנטולות כל ממד של עומק, אינן מזכירות את הפסגות הנישאות החובקות את אגם טאהו סביב סביב כחומה
רואים שמארק טוויין לא הגיע לחוף של דגניה או לירדנית… היה מדבר אחרת
זה עוד תיאור עדין יחסית. בשאר הספר הוא שוחט את ארץ הקודש ותושביה ומעלהתהיות בנוגע לגדולתם האמיתית של גיבורי התנ"ך
אברי צודר
אשתי כמובן חולקת על הקביעה הזו, בלי שום קשר להקשר בה היא נאמרה.
האמת שבדיוק קראתי את ספרו של ג'קסון 11 אליפויות.
ובהשראת הספר פתאום אני מעריך אותו.
ואז נזכרתי שהוא אחראי לניקס ואני כבר פחות מעריך אותו.
הוא מקובע מדי לשיטה שלו והוא לא פותח את הראש לרעיונות אחרים