*********************************

הקדמה: הייתי אתמול במשחק הפלייאוף השלישי בין אטלטנה וקליבלנד, באטלנטה. למי שלא קרא את הקטע שכתבתי אתמול, הערב הנפלא שהיה לי הסתיים לא טוב כשהסתבר לי שאיבדתי את הסמרטפון שלי עם תמונות מאד מיוחדות שהצטלמתי עם לברון ג'יימס, אדם סילבר, קיירי אירוינג, ג'יימס ג'ונס, וטימוטי מוזגוב, וכמה תמונות אימון מצויינות של כל השחקנים עם התרכזות מיוחדת בשלשות הרצופות כמעט ללא החטאה של קווין לאב ולו ויליאמס (ששיחק רק 30 שניות).

היום נסעתי במיוחד מביתה של בתי אפרת הגרה כ-25 דקות מאולם פיליפס ארינה למחלקת "מציאת אבידות", ובין למעלה מ-100 טלפונים שלי לא היה אחד מהם. פשוט צלצלנו למספר שלי, ולא נשמע כל צלצול מלבד הצלצול בטלפון של האטלנטה האוקס שאחרי 6-5 צלצולים באה הודעתי במזכירה האוטומטית להשאיר הודעה. הציעו לי לפנות לחברה המקשרת שלי "GREATCALL" שהיא חברה מיוחדת לזקנים המוכרת לנו טלפונים זולים (אך טובים מספיק למטרתי), שהתמחותה העיקרית היא התקשרות מהירה למקרי חרום למקום הנכון והקרוב ביותר, והם לא יכלו לעזור לי. בקשתי מהם TO DISABLE את הטלפון שלי, ותם ספור פסח. טלפון חדש בדרך. הנזק לא נורא כספית – $85 – אך איבוד התמונות כואב.

כמובן שהיה איזה טרול שכתב שכנראה לא יצאתי בכלל מהבית והכל פרי המצאתי. לפחות יש לי את יואב דובינסקי מדה-באזר להוכחה, פלוס הצילום של תעודת המדיה שלי למשחק שצילמתי והכנסתי אתמול.

מחר (היום) הוא 'יום האם' והחלטתי לוותר על המשחק הנערך ב-3:30, שלא יחזירני הביתה לפחות עד 9 או 10 בערב עם מסיבות העתונאים, והתנועה הלא תאומן בדאונטאון אטלנטה שהוא ללא ספק אחד הגרועים בעולם. איזה גאון – או וועדת גאונים – החליט לבנות את הפיליפס סנטר, ג'ורג'יה דום, CNN, מריאט אנטרטיינמנט פארק, גלגל 'הפריס' השלישי בגודלו בעולם, מרכז טרנר, מלון היאט (ההיאט הגדול בעולם), ותחנת הרכבת – כולם ב-4-5 בלוקים מרובעים. אתה ניכנס לשם, חונה באנדרגראונד, ולא יוצא. זוועה. אז בגלל שמחר (שוב, היום) זה יום האם לגייל ויום האם לאפרת, החלטתי לוותר על המשחק לטובת המשפחה.

אז זהו המאמר היחיד שאני כותב על ביקורי הנוסף באטלנטה, 5 ימים אחרי שחזרנו מאותה עיר בה נערכה הבת מצווה של נכדתי טלי ויום ההולדת של אשתי גייל.

********************************

כבר בנסיעה לאולם פיליפס ארינה ש-'ווייז' שלחני דרך דרכים עקלקלות לכביש המהיר 75 במקום הנסיעה הרגילה על 'הכביש המהיר' 285 (שהוא הכביש העוטף את העיר – "BELTWAY" – והוא הרבה יותר מגרש חנייה מכביש מהיר) הרגשתי שיהיה זה יום מוזר ולא רגיל. כיצד הייתם מרגישים אתם לו נסעתם על כביש 75 ולנגד עיניכם מזדקר במלוא הדרו שלט המזהיר "חיגרו חגורות בטחון והיו מוכנים לתאונה"??? מה שכן, זה עושה אותך אקסטרה זהיר.

ואז אחרי תימרונים שמקורם בשכל ישראלי שארה"ב לא הצליחה להעכיר אפילו אחרי 55 שנה הגעתי למגרש החנייה לעתונאים, "MEDIA PARKING LOT A", יעני. כדי להגיע לשם חייב הייתי להפסיק להאזין ל-"WAZE" או ל-GPS שלי ולעשות חושבים כיצד מגיעים למגרש החנייה שראיתי מחלון המכונית מ-"פיליפס ארינה דרייב" עם 'קושי מינורי': מגרש החנייה נמצא אמנם על 'פיליפס ארינה דרייב' כפי שכתובתו מציינת, אבל איזה 30 מטרים מתחתיו, במין מה שנראה לי כתהום חשוך.

טוב, שרתתי הרי בשריון אחרי שנאלצתי לוותר על קורס טייס (בגלל TINNITUS באוזני שחשבו שניתן לרפא – טעות! – לפני שנאלצתי לעזוב בשלב השני של הקורס) והייתי קשר רדיו שהוביל טנקים במבצע סיני ב-1956, אז לא אמצא דרך למגרש חנייה דפוק לעתונאים בדאונטאון אטלנטה אפילו שהוא נמצא בתוך גן-עדן של הומלסים, 30 מטרים מתחת ל-HIGHWAYS? למי שיודע שהכניסה האמיתית לשם היא מ-BAKER STREET ולא מפיליפס ארינה דרייב כפי שהכתובת מציינת אז אין בעייה. אבל למי שלא יודע – כמוני – שלוש עבירות תחבורה מייג'וריות מביאות אותי לחוף מבטחים.

בכניסה עומד שוער שלרגע חשבתי שהוא דניס שרודר. קופי ממש של הפוינט גארד המחליף של ג'ף טיג. השעה היתה מאד מוקדמת – 2:30 בצהריים – וידעתי שאת שער המדיה פותחים רק ב-3:00. אני תמיד מגיע אקסטרה מוקדם כי את הריאיונות הטובים ביותר – כולל תמונות – משיגים רק מוקדם, כשהשחקנים מגיעים ולהם עצמם אין מה לעשות. אני מתחיל לקשקש איתו. כל מה שמעניין אותו זה מרוץ הקנטקי דרבי. הוא שם $200 על הסוס EXAGGERATOR (שני בסכויים לפני המרוץ ב-5-1; אילו ניצח היה לחבר החדש שלי אלפייה בכיס, אבל הוא הגיע שני לפייבוריט 'נייקוויסט', כשהג'וקי של EXAGGERATOR החל בפיניש מפיגור של 20 מטרים טיפונת מאוחר מדי. אילו היו לו עוד 50 מטרים, EXAGGERATOR היה מנצח!)).

(נייקוויסט מנצח לפני EXAGGERATOR הסוגר פער של 20 מטרים עד כאן. עוד 20-30 מטרים הוא היה מנצח)

אני שואל אותו איזה קבוצה הוא אוהד. הוא אומר לי שהוא מתעניין רק במרוצי סוסים מרוצי כלבים, קרבות תרנגולים (שהם לא חוקיים), ומה שהולך בקרקס. שאלתי אותו מה היה מקצועו. הוא מחייך.

-"היה לי מקצוע לא כל כך רגיל".

-מה היה מקצועך?

-"להכניס את יד ימיני ללוע של נמר בקרקס".

-מה???

-"זה מה שעשיתי כמה שנים"

-מה שמך?

-"היום קוראים לי LEFTY…"

נתתי ל'לפטי' $10 עם התרוץ 'שישמור לי אקסטרה על המכונית' ואמרתי להתראות אחרי המשחק.

*****

ליד הכניסה הראשית אני רואה שלט ענק חדש שלא היה כאן במשחק נגד הספארס לפני כמה שבועות. השלט זועק:

"WE ARE THE FUTURE"

לעזאזל, אני אומר לעצמי, אם ההאוקס הם 'העתיד', למה הם מבקשים מהקהל לבוא עכשיו?

אני העתונאי הראשון להיכנס. וולקאם דוקטור לס.

*****

חצי שעה באולם, שום כלום. אז או-אז אני שומע קולות ורואה התקהלות בכניסה האחורית. הקאבס מגיעים (אני יודע ששחקני אטלנטה כבר בחדרי ההלבשה אבל הכניסה עדיין אסורה). אני יודע שעלי לתפוס את לברון לפני שהוא ניכנס לחדר ההלבשה. כמו כולם הוא ניכנס עם אוזניות. לפני הכניסה לחדר ההלבשה אני פונה אליו.

-"היי לברון. אולי אתה לא זוכר אותי. אני החבר של מיסטר (רענן) כץ, פרום יזרעאל".  הייתי בחדרי ההלבשה של מיאמי היט עשרות פעמים אבל רק כמה פעמים בודדות דברתי איתו. אני לא יודע אם הוא זוכר אותי או לא, אבל הוא מחבק אותי ואומר "SURE I REMEMBER".

אני שואל אם אפשר להצטלם תמונה איתו שתלך לאתר בישראל והוא אומר "SURE". מתיו דבלדובה עומד להיכנס לחדר ההלבשה ואני מבקש ממנו לצלם אותנו תמונה. הוא מסתכל על לברון לקבל אישור או דחייה ולברון אומר "TAKE TWO". אני לא מגזים כשאני אומר שהוא חיבק אותי כאילו הייתי איזה בייבי שלו. אני יודע שהאשך מקנא, אבל הוא יכול לקפוץ לי.

אנחנו עומדים ליד הכניסה לחדר ההלבשה ואני שואל כיצד הוא מרגיש.

-EXCELLENT. NEVER FELT BETTER!"

-מה ההבדל?

-אני משחק עם קבוצה בה יש לי חברים שמאד עוזרים. זאת הפעם הראשונה שאני משחק עם קיירי (אירוינג) וקווין (לאב) בריאים לחלוטין. אנשים לא מתארים לעצמם ששלושתנו יחד עדיין בלתי מנוצחים בפלייאוף. אנחנו 0-11 כששלושתנו משחקים יחד, וצ'נינג פריי הוא תוספת מצויינת. הפתעה מחלטת.

-מה עם המאמן?

-אתה לא צריך לומר לי שאתה רוצה לדעת את דעתי על דייויט בלאט. אין לי אלא מילים טובות עליו. הקבוצה היום עם טיירון לו היא יותר שלמה ויותר רגועה. גם כל פעם מישהו אחר מצטיין. יום אחד JR ויום שני פריי. לי לא היתה כל יד בפיטוריו של דייויד בלאט, ואני שמח שעם טיירון לו יש לי מערכת יחסים מצויינת ויעילה. כל הקבוצה זורמת איתו באותו עמוד.

מה השתנה בקבוצה יותר מדברים אחרים?

ישנה מין אחידות וחוסר מתח. טיירון לו הוא מאד רגוע, מתון, ושאנן אפילו ברגעים קשים וזה RADIATES בכולנו. אפילו קווין לאב שהוא תמיד היה כמו קפיץ מתוח משוחרר לחלוטין. גם הידע שיש לנו את צ'נינג פריי, ושני קלעי שלשות כמו מו ויליאמס וג'יימס ג'ונס על הספסל מוסיפה בטחון.

מה יחסיך עם דוויין וכריס (בוש)?

עם דוויין אני בקשר טלפוני פעם או פעמיים בשבוע. הוא אחד מחברי הקרובים ביותר. כריס העדיף לנתק את יחסיו עמי כשהחלטתי לעזוב את מיאמי. כשנודע לי על הקריש המסוכן בדמו צלצלתי אליו, ואמרתי לו, "'ברת'ר, הכי חשוב שתהיה בריא. הופס זה משחק. בריאות זה משפחה וחיים'. אנחנו בקשר נאות מאז. אני מאחל לו רק את הטוב ביותר.

מה יהיה בסידרה עם ההיט, אם הם יגיעו לגמר?

בוי, זאת תהיה מלחמה. מיאמי יבואו נגדנו מוכנים למלחמת עולם. הכל יהיה הוגן, אבל זאת תהיה מלחמה. אני מאד מקווה שהם יעברו את טורונטו. יהיה FUN לשחק נגדם. דוויין כבר אמר לי שהוא מכין כמה הפתעות עבורי. קודם שיעברו את טורונטו!

אני מודה לו מאד והוא מגיב "ANYTIME" ודופק לי עוד חיבוק.

לא האמנתי.

*****

בחור על הכיפאק זה הלברון הזה, ולא משנה מה האשך וג'וג'ו יאמרו עליו. הוא המשוחח המלבב ביותר, והוא בכלל לא נראה מחזיק מעצמו מי-יודע-מה כפי שמייקל ג'ורדן היה בזמנו. אוקיי, לברון הוא לא מייקל, אבל בכל זאת.

(ומלבד זאת, אני מוכן אפילו להתחתן עם השטן אם הוא האדם שיעזור לי לדפוק את הספארס או גולדן סטייט).

*****

רק סיימתי את השיחה הקצרה (4-5 דקות) עם לברון ומי מופיע אם לא אדם סילבר מלווה בכמה עוזרים. לא ידעתי כמה גבוה הוא! לדעתי מעל 1.95 מ'. החבורה עצרה לדבר על הוא והא ואני מבקש סליחה מסילבר, ואומר לו שאני עתונאי מישראל שמכסה NBA כבר מ-1961 ואם אפשר כמה מילים איתו.

-כבר מ-1961? בוי. זה שנה לפני שנולדתי! אז מה עשית מאז?

(אני יודע שהוא עסוק ובקיצור נימרץ ספרתי לו על עברי האקדמאי ועל אתר הופס שהקמתי).

-על העניין הגדול בהופס שיש לכם בארצכם המיוחדת אני יודע עוד מדוויד סטרן ומדויד בלאט, ועמרי כספי הוא גאווה לליגה שלנו גם כשחקן וגם כאישיות!

-מה לספר לקוראי שהן הבעיות הגדולות שלך כקומיסיונר של הליגה בזמן הקרוב?

-כמובן ששאלת העבירות המכוונות הוא עניין שלא יורד מהפרק. עתה קיימת בעיית המרחואנה שהיא מאושרת ע"י יותר ויותר מדינות כ-DRUG מורשה לטיפול במקרים מוגדרים. לא ייתכן שרפואה מורשה לקהל הרחב לא תאושר ע"י הליגה לשחקנים פצועים היכולים להיעזר על ידי שימוש בה. אלה השאלות הבוערות. לעתיד הרחוק ישנם ברוך השם נושאים שונים וסוגיות שונות שייצטרכו למצוא פתרון.

-"רציתי רק שתדע שמשחק כמו היום המתחיל ב-3:30 שזה 10:30 בישראל הוא מתנה. הבעייה היא משחקים המתחילים ב-8 בערב שזה 3:00 לפנות בוקר בישראל, ומאות – אם לא אלפי ילדים – מתגנבים מהמיטה לטיווי לחזות בהם, ואח"כ נירדמים בבית הספר".

עד כדי כך?

-עד כדי כך!

אז אתה מציע לשחק את משחקי הפלייאוף ב-10 בבוקר?

-רעיון לא רע!

אוקיי. אביא זאת לידיעת בעלי הקבוצות בפגישה הבאה…

*****

אחרי שני הריאיונות ניכנסתי לחדר העתונאים. התאמינו שולחנות ריקים מאוכל? רק שתייה – קוקה קולה וכאלה. בחצי של המשחק הואילו להביא סנדוויצ'ים קרים מ-"צ'יק-פילה", הפאסט-פוד המגעיל. בפנים הקופסה מין לחמנייה הכי זולה מהסופרמרקט עם חתיכת פילה קר של עוף, קר ויבש ללא חרדל, ללא חתיכת עגבנייה – בושה וחרפה – ובפנים גם מעטפה עם כמה צ'יפסים, ועוד מעטפה עם עוגייה שנראתה כל כך עייפה שלא הייתי נותן אותה כמאכל אפילו לעכברים שלי בבית.

אני זז לאולם. שם כבר מתאמנות שתי הקבוצות. אל הורפורד יושב לנוח. יושב לו בדד. אני מציג את עצמי.

-מה ההרגשה בקשר להיום?

-כולנו כועסים. אנחנו באים לגבות את המחיר. הקאבס היו 'CLASSLESS' במשחק השני. הם לא היו צריכים לשבור את שיא השלשות. אנחנו באים למשחק כועסים.

האם אתם מכינים משהו חדש למשחק?

כן, תראה אותו כשנעלה לשחק  (מסתבר שהוא התכוון לסופולושה שעלה בחמישייה במקום קורבר). אני שואל אם אפשר תמונה. 'בוודאי'. קליק.

(זה השינוי שהורפורד דיבר עליו)

אני ניגש למילסאפ. "מה שהקאבס עשו לא היה PROFESSIONAL". קליק.תמונה.

השלישי היה קנט בזמור. הוא מגיב לי, "KARMA COMES AROUND", ולא יסף. תמונה? "לא. זה מזל רע!". אוקיי.

קווין לאב ומו ויליאמס משלשלים שלשות כמעט ללא החמצה. קווין מתלוצץ עם כולם ונראה רגוע  כפי שמזמן לא ראיתיו. כמה מילים עם מוזגוב.

-מה דעתך על דונלד טראמפ?

הוא מחייך. "אסור לי לדבר פוליטיקס" 

-פוטין בסדר עם העם?

אסור לי לדבר פוליטיקס!

-דעתך על דייויד בלאט?

BEST COACH I EVER HAD!

-אפשר תמונה אתך? בעמידה? אני לא מאמין שאתה 2.16 מ'. אולי ככה מודדים ברוסיה. בוא עמוד לידי ואז אדע כמה אתה גבוה!

NO PROBLEM. עם נעליים או רק גרביים, כי עם נעליים אני 2'7!

מה זה 2'7? ברוסיה התחילו למדוד באינטשים?

אני עכשיו באמריקה. עם נעליים אני 2'7. 2.18 מ' בשפה שלך!

*****

המשחק מתחיל.

אני מתחיל לחשוב…

לגולדן סטייט יש את סטיפן קארי…לת'אנדר יש את ווסטברוק…לפורטלנד יש את לילארד…לספארס יש את טוני פרקר.

לקאבס יש את קיירי אירוינג שלפעמים הוא טוב, ולפעמים בלתי אחראי. אבל אז אני ניזכר במה שרד אורבך אמר לי פעם כשהוא דיבר על קווין מקהייל ולארי בירד: "עם פוינט גארדים מנצחים משחקים. עם פורוורדים וסנטרים מנצחים אליפויות".

(כבן זוג ללברון אני מאמין שקיירי ארוינג הוא הפוינט גארד הטוב ביותר, כי אחד כמו סטפן קרי היה לוקח יותר מדי מיכולת המלך)

לא אדסקס את המשחק כולו כי עשינו זאת כבר בסיקור וב"מה למדנו" של רועי. אדבר על המשחק רק ככלל. כ-'טוטאל' כמו שאומרים החברים שלי בדרום בת-ים.

יכול להיות שקיירי אירוינג – ללא לברון או לאב – הוא פרימדונה בלתי אחראית. אך עם השניים איתו הוא הופך לחלק מתאים לחלוטין בתשבץ.

המשחק אמש הוכיח לי דבר אחד: הקאבס הגיעו. הם עלו עוד מדרגה או שתיים, והגיעו לרמה של הספארס או גולדן סטייט.

תגידו לי, אתם חושבים שאני מטומטם? אתם חושבים שכשבחרתי בקאבס לנצח את הספארס או ג"ס חשבתי שהם טובים יותר, ולכן ינצחו?

אם אתם חושבים כך, אז תיסלחו לי אבל אתם הם המטומטמים.

כל מה שעשיתי היה לקוות לאיזה נס!

אני ידעתי בדיוק כמו האחרון שבכם שגם הספארס וגם גולדן סטייט היו חזקות יותר מהקאבס. אבל לא בהפרש כזה שפציעה קלה פה, והחטאה שם, לא יכולות להביא נס חנוכה לקאבס. אמנם היא היתה חלשה יותר, אבל לא בפער בלתי ניתן לחיסול.

לפי שני המשחקים האחרונים – ובכלל לפי מה שקרה בחודש האחרון – לדעתי הקאבס הגיעה לרמה של הספארס וגולדן סטייט. ההבאה של צ'נינג פריי היתה לא פחות מצעד גאוני של המנכ"ל דייויד גריפין. אמש הוא קלע 27 נקודות כשקם מהספסל, וזה ב-10 מ-13 כולל 7 מ-9 שלשות. הקאבס, קומראדים, הפכה לקבוצת שלשות לגיטימית. 25 שלשות במשחק השני – שיא NBA – ו-20 שלשות אמש. פעם זה JR, והפעם פריי וקווין לאב. השלשות יכולות לבוא גם מקיירי, גם מריצ'רד ג'פרסון, גם מאימן שומפרט, וגם ממתיו דלבדובה. אפילו לברון הצטרף לחגיגה.

ועל הספסל יושבים שניים שהם בין קולעי השלשות הטובים בליגה שבינתיים לא ניזקקו להם, ג'יימס ג'ונס ומו ויליאמס.

בתחילה חששתי – אבל לא גיליתי לאיש – שגולדן סטייט תגבור על הקאבס בשלשות. אני לא חושש מזה יותר. הקאבס מסוגלת להחזיר להם בזיג על כל זאג.

והנה הצעד הגאוני ביותר: הטרייד שהביא את צ'נינג פריי עבור אנדרסון וורג'או וג'ארד קנינגהאם למעשה  ח-ס-ך  לקאבס כסף!!!. את זה שמעתי מעתונאי מקליבלנד שהסביר לי בחדר העתונאים  שגריפין חסך לקאבס 15 מיליון במשכורות ובמס מותרות עם הבאת פריי עבור וורג'או וקנינגהאם. השנה סך המשכורות של הקאבס היה 108 מיליון עם 54 מיליון מס מותרות. בקיץ הקאבס נתנה ללברון 47 מיליון לשנתיים, קווין לאב 113 מיליון ל-5 שנים, 40 מיליון לשומפארט ל-4 שנים, ו-82 מיליון לטריסטן ת'ומפסון ל-5 שנים. JR, שסרב לאופציה של השחקן שהיתה לו עבור 6.4 חתם על 10 מיליון לשנתיים.

אותו JR שאני חושש שאינו מסוגל לספור עד 20 מבלי להוריד את נעליו הפך להיות השחקן האחראי והמסוכן כל כך של הקאבס. ממש ייצור אחר משהיה אי-פעם. לקבל שחקן כמוהו עבור 10 מיליון לשנתיים? אר יו קידינג מי?

הקאבס מסודרת כמו שהיא, ונראה לכולם שלברון נישאר ל-LONG HAUL. הוא אמר שלשום (יחד עם גילברט) שההרגשה של כולם היא שה-"CAVS ARE DESTINED FOR GREATNESS". הקאבס –  ייעודה (גורלה; מה שתבחרו) הוא גדולה (עם שורוק).

זה עניין של הרגשה שכל החתיכות נפלו סוף-סוף במקומן. לקח זמן ללברון, לאב, ואירוינג להבין אחד את השני ולתפקד בהרמוניה. זה סוף סוף קרה. כשארבעה שחקנים קולעים 27, 24, 24, ו-21, וזה שקלע 21 (לאב) קוטף גם 15 ריבאונדים נגד הפרונט קורט של אל הורפורד, פול מילסאפ, ת'אבו ספולושה, וכריס האמפרי, הדבר אומר דרשני. אמנם 24 נק' 13 ריב' ו-7 אסיסטים זה לא יותר מקרוז קונטרול עבור לברון, וזה אף מעצים את ההישג. במיוחד כשבנוסף לסטטיסטיקה לברון דרס משך רוב ה-38 דקות ששיחק את שחקני אטלנטה כאילו היו נוריות בשדה. אני לא יודע בדיוק כיצד נראות נוריות מלבד לדעת שהן פרחים קטנים כאלה.

אירוינג אמר בסיום המשחק: "כשכולנו משחקים ככה זה ממש FUN. זה נראה כל כך קל ואוטומטי. אף פעם לא היתה לי הרגשה כזאת בכדורסל. IT IS WHAT WE ALWAYS ENVISIONED, ועתה זה קרה!"

רוצים להקשיב ללברון? אני מציע לאשך לעצום את עיניו ולעבור לקטע הבא. הנה מה שהוא אמר ל-ABC אחרי המשחק:

WE ARE A TEAM THAT IS DESIGNED FOR GREATNESS. WE ARE ON A MISSION AND WE HAVE JUST  ACHIEVED ANOTHER CHAPTER IN OUR GOALS TO GO ALL THE WAY. THIS IS OUR GOAL AND WE ARE ALL ON THE SAME PAGE!

רק לפני שלושה חודשים הם ניצחו משחקים UNCONVINCINGLY. ניצחו אבל לא באופן מחלט וברור. היום זה השתנה. אפילו כשהם פיגרו ב-11 נגד ההאוקס היתה בי הרגשה שהם הולכים לנצח.

עתה קשה להתווכח עם אפילו דבר אחד שעשה גריפין, כולל פיטוריו של דייויד בלאט, והעלאת טיירון לו לעמדת המאמן הראשי. אני מקווה שאיש לא יטרוף אותי אם אגיד שהיה זה למעשה הצעד החכם ביותר שלו!

*****

יהיו כאלה שלא ישמחו לקרוא את מה שאני עומד לכתוב, אבל אחד מצעדיו החכמים ביותר – אם לא החכם ביותר – היה החלפתו של דייויד בלאט בטיירון לו. לא בגלל שבלאט אינו מאמן טוב – הוא כנראה מאמן טוב – אבל טיירון לו הוא BETTER FIT לקאבס.

הדבר ששמתי אליו לב ביותר הוא ה-DEMEANOR שלו שמתאים כל כך לקבוצה. דמינור…כיצד אומרים זאת בעברית? זו לא בדיוק התנהגות. זו התנהגות עם אופן, עם הליכות, עם התייחסות, עם אטיקט, עם אורך רוח. לטיירון יש DEMEANOR שליו , מרגיע, ומפייס.  הוא מדבר אל שחקניו במתינות, בשאננות, ובטחון. כשנאמר לו מה ששחקני ההאוקס אמרו על המשחק של הקאבס בו שברו את שיאי השלשות הוא אמר לשחקניו למה לצפות:

"הם יעלו בסערה ובפראות. הם כועסים ופגועים. אני מציע לא להיגרר לשום עימות. JUST STAY THE COURSE. זה יעבור במהלך המשחק. נסו רק לספוג את המנה הראשונה של הכעס, הרוגז, ואפילו הפגיעה בכבוד שחקני ההאוקס – כפי שהם מרגישים ללא צדק – ללא RETALIATION (החזרה; נקמה). STAY COMPOSED AND JUST GET THE WIN!"

אני לא מכיר מספיק טוב את בלאט אבל אף פעם לא הרגשתי שלווה ומרגוע בצורה שהוא אימן וניהל משחקים, ואין לי מושג אם גם הוא היה מסוגל לדבר ככה אל שחקניו. כנראה שלטיירון ישנו GIFT של מאמן טוב, ובינתיים הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לקאבס.

לברון אמר: "המסר של COACH LUE היה  קצר, קולע, ומדוייק ביותר למצב. הוא הזהיר אותנו ממה שיקרה שאכן קרה, והוא הכין אותנו לספוג את הסערה הראשונה מבלי להגיב. כשהם הובילו ב-11 נקודות הוא אמר לנו לא לנסות לנצח במהלך אחד אלא רק לנצח בפוזשיון הבא, ואז הוא הבטיח שאם נידאג רק לפוזשיון הבא אז ננצח את המשחק. זה בדיוק מה שקרה!".

העובדה שלברון פונה אל טיירון שאינו מבוגר בהרבה ממנו כ-'COACH LOU' היא כבר סימן לכבוד והערכה. ואז להודות שמה שטיירון הבטיח קרה בדיוק כפי שהבטיח הוא סימן נוסף להוקרה וחיבה. הוקרה וחיבה הם שני דברים שדייויד בלאט לא הצליח להשיג עם לברון או עם שחקני הקבוצה האחרים, למיטב ידיעתי.

קווין לאב הוסיף: "COACH LOU'S COOL, COLLECTED, AND CONFIDENT DEMEANOR RESONATES WITH ALL OF US AND SHOWS ITSELF IN CRUCIAL JUNCTURES!"

(השקט והבטחון שבו מהדדהדים בנו ומשפיעים עלינו, במיוחד במצבים קשים).

תכונה נוספת היא סבלנותו. בעוד שאצל בלאט שחקן שעשה שגיאה הושם בארון עם ברגים מהר יותר משחברה קדישא מסוגלת לעשות, אצל טיירון לו שגיאה אחת לא משחקת כלל. הוא מכיר את שחקניו, נותן להם את הקרדיט שהירוויחו, ונותן להם את הדקות שלהם לטוב או לרע.

אז מלבד פריי, לפתע הפקטור שהכי פחות חשבנו עליו  – המאמן – הפך לסיבה חשובה ביותר למטמורפוזה שעברה הקבוצה מאחת שהיתה מפוזרת, מסוכסכת, חסרת שקט ובטחון, ליחידה לוחמת, בטוחה בעצמה, ומוכנה לקרב עם כלי נשק אמינים ויעילים מהעבר שהיו לה, וכלים חדשים שלפתע הובאו לקרב, עם גנרל צעיר המנהל את הקרב בצורה שאיש לא ציפה ממנו. אבל תמיד עלינו לזכור שכלי הנשק האמינים מהעבר – קיירי, לאב, JR, טריסטן ת'ומפסון, דלבדובה – וכן כלי הנשק החדש צ'נינג פריי הם הגרפונקלים. לברון היה ונשאר הסיימון.