האם סקוט ברוקס טוב לוושינגטון?

בואו נתחיל עם זה שוושינגטון ויזרדס היו אחת מהקבוצות המאכזבות ביותר העונה בליגה, וכנראה שכל מאמן – וזה כולל את האצ'יקוטולה אינטצ'גילייאנג מאמן "ג'אגמו לייקרס" מטיבט שמספרים עליו שהוא 'גאון הופס' – היה מפוטר.

סקוט ברוקס, לטוב או לרע, היה האנוש היחיד שעניין את ארני גרונפלד שטס לפגוש את ברוקס בקליפורניה עם חוזה מוכן ל-35 מיליון לשבע שנים. כבר כתבתי בתגובות אתמול שמשכורות מאמני המכללות שקפצו להיות 5 מיליון-פלוס ויותר, גרמו לאינפלציה שלא היתה כמותה במשכורות מאמני NBA. כבר מזמן נימאס להם לצרוח ולהנהיג שחקנים המשתכרים פי שלוש מהם, והעלייה ברמת המשכורות תביא להם עתה נחת כשיוכלו לצרוח בגובה העיניים על שחקנים שחצי מהם משתכרים פחות או יותר כמוהם (על משתכרי ה->15 הם לא צורחים).

סקוט בן ה-50 אימן 7 עונות את הת'אנדר וסיים עם רקורד סביר של 207-338 בעונה הרגילה, 34-39 פחות מרשים בפלייאוף, כולל מסע לפיינלס ב-2012 ושני מסעות לגמר המערב. כלל א רע לרזומה, אבל לא מספיק בעליל לקבוצה שיש בה קווין דוראנט וראסל ווסטברוק.

אני לא חושב – ואתם יכולים לחשוב אחרת אם אתם רוצים – שהיתה לו יד ורגל בפיתוח שחקנים סופר-סטארים כקוויט דוראנט, ראסל ווסטברוק, וג'יימס הארדן, ואם כן, הייתי זוקף את משחקם האינדיבידואלי לחובתו ולא לזכותו. אני נוטה להאמין ששחקנים כמוהם היו מתפתחים בצורה דומה גם תחת עינו החדה של המאמן אינטצ'גילייאנג כי שחקנים ברמתם הם תוצאה של גנים מאמא ואבא הרבה יותר ממאמן מטיבט או סקוט ברוקס. מלבד זאת, משחקם האנוכי הוא יותר עניין של התפתחות ועליונות על הסביבה – וכמובן עניין של אופי –  מאשר התערבות המאמן.

אבל ייתכן מאד שהתפתחות שחקנים כסרג' איבקה או  רג'י ג'קסון היא מעשה ידיו ופועלו, ויש לתת לו קרדיט על כך.

באותו זמן האכזבה בוושינגטון היתה גדולה, במיוחד אחרי הדילים המצויינים שארני גרונפלד הצליח להרים, במיוחד הבאת מרקיף מוריס, מרכוס ת'ורנטון, וג'יי ג'יי היקסון, וכן הבאת הוותיקים ג'רד דאדלי, אלן אנדרסון, דילים שהבטיחו לא סתם פלייאוף, אלא ריצה עמוקה ביותר בו. בפרה-סיסון היו אפילו כאלה שבחרו בה כמועמדת לאליפות המזרח.

במקום, הקבוצה סיימה עם 41-41 מאכזב ולא עשתה את הפלייאוף.

היה ברור שמשהו דראסטי היה חייב להיעשות, ופיטוריו של רנדי וויטמן לא הפתיע איש, כולל האיש. כמובן שברדלי ביל החמיץ 27 משחקים, אבל זה חלק מהעסק הנקרא NBA ואף מאמן בתולדות הליגה לא ניצל בגין "פציעה" למיטב זכרוני. היו גם פציעות למרסין גורטאט, ג'ון וול, ננה, ואוטו פורטר, אבל מלבד לספארס ולגולדן סטייט לכולן ישנן פציעות.

אז מה יתרונו של סקוט ברוקס על רנדי וויטמן? עוד כמה שורות אסביר.

האמת חייבת להיאמר שאף פעם לא החזקתי יותר מדי מברוקס כמאמן, והסיבה הרצינית היתה סוג המשחק של הת'אנדר: "'תן כדור לקווין דוראנט' או 'תן כדור לראסל ווסטברוק', והם כבר יסדרו שתיים או שלוש נקודות".המשחק הגעיל אותי והאשמתי את ברוקס.

הרבה לא השתנה העונה תחת ביל דונובן. זה שוב "תן כדור לדוראנט או ווסטברוק". לא הייתי מתפלא אם אפילו תחת פופוביץ' שלכם הם היו משחקים אותו דבר. הסיבה שאתם לא רואים משחק אינדיבידואלי כזה בסאן אנטוניו היא שאין לפלח אף אחד שיכול ויודע. ייתכן מאד שאם היה לו אחד כמו דוראנט אפילו הקומוניסט היה מבין (ומסכים) שהדרך הקצרה והיעילה ביותר לסל זה לתת לדוראנט את הכדור ולהסתכל כיצד הוא מסדר סל.

אחת הסיבות העיקריות שבספארס משחקים משחק קבוצתי היא שאין להם – ולא היה להם אף פעם – סופר-סטאר אמיתי מלבד דאנקן, וכשההכדור מגיע לדאנקן, הסיפור הקבוצתי מסתיים ואז זה "דאנקן נגד היריב".  אם תסתכלו על אולדרידג', אז גם הוא לא מי יודע מה 'קבוצתי'. הוא כמעט תמיד מקבל כדור וזה מסתיים בזריקה לסל.

(טוב, שוב גלשתי לפלח שתמיד קופץ ומפריע לדיונים בנושאים אחרים, אז נחזור לברוקס).

אז נחזור לעיקר. מה היתרון של ברוקס על וויטמן?

אני לא יודע אם הוא מאמן 'טוב' יותר או 'פחות טוב'. אבל ברוקס הוא מה שוויטמן לא:

הוא מאמן שחקנים או כמו שאומרים בעברית !PLAYERS' COACH

אולי זה מה ששחקנים כג'ון וול וברדלי ביל צריכים, לך תדע.

אחרת אני לא רואה סיבה אחרת להביאו, מלבד כמובן "הסיבה האחרת":  סקוט ברוקס וקווין דוראנט הם חברים אישיים טובים, ולך תדע אם הוא לא משמש גם כפתיון להבאת דוראנט שהוא בן המקום, אוהב מאד לשחק תחת ברוקס הנותן לו חוש פעולה מקסימלי, ויכול לבלות ימים חופשיים יחד עם המשפחות בפיקניקים על האש. לקבוצה יש 47 מיליון תחת סף המשכורות,  וזה הרבה מאד DOUGH, אפילו עבור דוראנט ( אפילו שחלק לא קטן מה-47 יילך להחתים את ברדלי ביל שיהיה שחקן חופשי מוגבל הקיץ).

לסקוט ברוקס ישנו יתרון נוסף: הוא ידוע כמאמן טוב של שחקנים צעירים. לוושינגטון ישנם שניים שאני מאד אוהב מלבד וול (25) וביל (22), והם פורטר (22) וקלי אוברה (20). אני רואה את ברוקס בעיקר כמפתח פורטר להיות השחקן שקיוו שהוא יכול להיות.

.