פרידה מקובי/הגולש מאיר אריאל

השעה כבר חצות וחצי ועבר עוד שבוע. שבוע כזה מטורף שבו אתם מוצאים את עצמכם רודפים אחרי הכל או שבעצם אחרי כלום ואלה החיים שרודפים אתכם.


בלילה שבין רביעי לחמישי נכנעתי לגוף ב-2  בדיוק, שעה לפני לילה מפוצץ במשחקים. עם צביטה קלה בלב הלכתי לישון בידיעה שאוטוטו בוסטון ומיאמי נלחמות, יוסטון מבטיחה פלייאוף, גולדן סטייט שוברת שיא נדיר, וקובי עומד לשחק את משחקו האחרון בקריירה. אבל לפני שנרדמתי עם תקווה (תמיד עם תקווה) הפעלתי את mode league pass after     
Night, או בקיצור MLPAN (המצאתי הרגע).

זה מצב די ידוע של מכורים לליגה שבו הם מתנתקים מכל העולם ומוודאים שהסקורס על OFF לפני שהם מתחילים לראות את המשחק בליג פאס בבוקר. ההתנתקות יכולה לכלול רמות קיצון של סתימת האוזניים כאשר איכשהו, מתישהו אתה נתקל בגלי רדיו הפולטים ידיעה "במשחק…" אז כיוונתי ל-8 בבוקר שעון מעורר לעשות מטעמים מהלילה ההיסטורי הזה.

ברוך בורא הליג פאס
ברוך בורא הליג פאס



יש אלפי מילים לכתוב עליו, על מספר 8 ו-24. קובי בראיינט הוא מסוג השחקנים האלה שאתה מודה לאלוהים שזכית לראות אותם משחקים. אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל, והאמת שגם מתרגש.


כאוהד ידוע של טים דאנקן שהוא בשבילי טופ 5 dead or alive  בכל יום בשבוע זה הזמן לומר את האמת. בשבילי, קובי בראיינט היה הכדורסלן הכי מסוכן והיריב שאותו כיבדתי יותר מכולם. עד כמה כיבדתי? בואו נגיד שזה לא יהיה רחוק מהאמת אם אומר שב-2013 (הגלאקטיקוס 2) חששתי כמו תמיד מהממבה.


על אף שהספרס היו קבוצה חזקה פי כמה מהלייקרס באותה השנה, אתה פשוט לא רוצה לשחק נגד קובי בפלייאוף. לכן, לפני שקובי נפצע באכילס, היו לי לא מעט חששות מהממבה בסדרת פלייאוף. כי עמוק בלב ידעתי שבמשחק פלייאוף העיניים של קובי נדלקות בצורה ג'ורדנית.

עם ידע זה, כלומר, שקובי הוא אחד מהשחקנים התחרותיים והווינרים שאי פעם דרכו על הפרקט התגנבה למוחי המחשבה "מתי בדיוק הבנתי שקובי הוא קובי והאם היו שנים שהוא היה קצת פחות קובי".


שחזור מהיר מעלה את השנים של שאק וקובי שעל אף הדומיננטיות הבלתי נתפסת של שאק באותן אליפויות היה זה יעקב הצעיר שהיווה את שובר השוויון כששאקיל הואט ע"י דאנקן ורובינסון. רק במחשבה לאחור אני מבין שכשראיתי את קובי רוצח לי את הספרס ב-2001 ו-20002 בפלייאוף הוא היה יותר צעיר מקלארקסון….מה הלאה? הפרידה משאק אחרי ההפסד בגמר ב-2004 לפיסטונס הפכה את הלייקרס לקבוצה של קובי באופן סופי ובלעדי.

הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם
הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם


בין השנים 2005 ל-2008 קובי היה בשיא הקריירה שלו מבחינה אישית. התקופה ההיא, הידועה גם בכינויה "גלות הסמוש והקוואמה בראון" חשפה לעולם את בראיינט במלוא תפארתו והדרו.
אומנם כבר בעונת 2003 כולם ראו את קובי משווה את ההישג של מייקל עם 9 משחקים רצופים של מעל 40 נקודות והוא גם היה אלוף 3 פעמים עם תצוגות פלייאוף מדהימות,  אבל תמיד הוא נאלץ להתחלק  בתהילה עם שאק… וזה לא התאים לממבה.


האגו של קובי ושגעון הגדלות שלו היה כל כך עצום  באותן השנים שלא היה שום סרט הוליוודי ששאקיל, בעל אגו לא קטן בפני עצמו, היה מצליח לשרוד שם. ולכן כאשר החבילה התפרקה ופרוייקט הגאלקטיקוס עם מאלון ופייטון קרס, קובי השיג סוף סוף מה שרצה. קבוצה שהיא רק שלו.


קבוצה שבה יוכל לעשות מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה.  הממבה רצתה להוכיח שהיא היא הכי טובה בעולם!
בשנה הראשונה (2005) יעקב לא הצליח להיכנס לפלייאוף. מה עשתה הממבה? החליטה שהיא יוצאת לקרב נגד כל העולם. על משקל מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח. את עונת 2006 קובי שיחק בטירוף מוחלט. הוא זרק 27 פעמים למשחק וסיים את העונה עם ממוצע של 35.4 נק' למשחק. היו שם רגעי טירוף של 81 נקודות מול הקנדים ו-62 נקודות מול דאלאס בשלושה רבעים. בעיני, קובי היה ה-MVP  של העונה ההיא אבל נאש זכה בתואר וגם היה האיש שהדיח את הלייקרס בסיבוב הראשון.

אולי הסקורר הגדול אי פעם.
אולי הסקורר הגדול אי פעם.

 

שנה לאחר מכן הלייקרס וקובי שוב עפו בסיבוב הראשון מול פיניקס והפעם זה אפילו לא היה קרוב. התחילו כבר שמועות די מבוססות שקובי לא מרוצה וייתכן שיעזוב….עד שהגיע פאו גאסול באמצע השנה  (2008).


קובי, מוקף שוב בסגל איכותי הגיע באותם השנים ל-3 גמרים ו-2 אליפויות נוספות כשהוא המנהיג והאלפא מייל ובכך מקבע את עצמו בתור אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים עם 5 אליפויות. ב-2011 כשהלייקרס אלופים פעמיים ברציפות הוא חטף זבנג רציני מדאלאס האלופה הנכנסת עם סוויפ כואב ומשפיל בסיבוב השני.

ב-2012 הוא נעצר שוב בסיבוב השני ,4-1, ע"י אוקלהומה הצעירה שהמשיכה לגמר. ואז, ב-2013, באה הפציעה באכילס ובגידת הגוף כשהוא מוקף בסופרמן (מת על זה) הרכרוכי ובנאש הגמור. ההמשך לא היה משהו בלשון המעטה שכג'ים באס המזעזע "כיבד" את קובי בשחקנים  סוג ס' (אקרה) ובמלשינים כמו ראסל. הכי גרוע מלשינים.

מוקף בליצנים
מוקף בליצנים


המשותף לכל השנים האלה הוא שקובי בראיינט לא השתנה אפילו קצת. כאילו כן, הוא הבין שאי אפשר לקחת אליפות לבד ועל אף כל השיאים מטרת העל היחידה היא ניצחון במיקרו ואליפות במאקרו.

קובי, על אף משחקו הסוליסטי ידע תמיד להשתמש בחברים שלו כשצריך מכיוון שיצר התחרותיות שלו היה כל כך חזק שזה האפיל אפילו על האגו שלו. אין מישהו יותר מפחיד מקובי בקלאץ'. פשוט אין. בהיבט הזה הוא עומד בשורה אחת עם מייקל לטעמי.

בשבילי, קובי בראיינט הוא גדול הסקוררים בכל הזמנים. היכולת שלו לייצר נקודות היא כמעט בלתי מוגבלת. קליעה כמעט מכל טווח. ג'אמפ של חצי מרחק הכי קרוב שאפשר למייקל. פוסט אפים. חדירות. האסל מתחת לסל. לעזאזל אתכם! היה לו אפילו פאמפ פייק מה-3 שאלוהים יעזור… הכל היה לאיש.
עזבו סטטיסטיקה רגע, לקובי הייתה את הממזריות הזאת של מישהו שידע איך לנצח את היריבה ויעשה הכל בשביל הניצחון. הכל. הממזריות החמקמקה הזאת היא בדיוק התכונה שיש לג'ורדן, דאנקן, בירד ומג'יק חיים של מומי.

DNA של הגדולים ביותר
DNA של הגדולים ביותר


  
יש כאן לא מעט שלא יסכימו איתי אבל יש לי מנדט בלתי מוגבל  מהאשך ומסדר הכבוד ללל כשאני אומר שעם כל הכבוד ללברון על אף האחוזים היותר טובים והיעילות אין למלכה את מה שיש לבראיינט. וגם אם כן, אין לו מספיק רגעי קובי בראיינט. קובי בראיינט נכון לכתיבת שורות אלה מדורג גבוה יותר ברשימת כל הזמנים.

בפעם האחרונה שבדקתי 5>2. וכן, כשמודדים את הטופ של הטופ מספר האליפויות הן בהחלט סוג של שובר שוויון. לברון נולד להיות מספר 1 בכל הזמנים. מכונת כדורסל מושלמת. אבל בכדורסל, יודע מי שיודע, היכולת המנטלית ברגעים מסוימים היא כל ההבדל בין הפסד לניצחון.

האמת היא שכבר לא מעט שנים קיוויתי שדאנקן וקובי ישחקו באותה הקבוצה. כלומר שקובי יעבור לספרס (: תמיד רציתי שזה יקרה ואהבתי להשתעשע ברעיון של מה היה קורה אילו בתחילת שנות ה-2000 במקום שאקיל וקובי היה דאנקן וקובי. בכמה אליפויות זה היה נגמר???

Not 1,Not 2, Not 3, Not 4, Not 5, Not 6, Not 7...
Not 1,Not 2, Not 3, Not 4, Not 5, Not 6, Not 7…



באחת השיחות המרתקות בין יורם יובל לרונה רמון בתוכנית "שיחת נפש" הוא אמר לה שאחד הדברים שקורים לכולנו כבני אדם הוא שככל שאנחנו מתבגרים יותר היכולת שלנו להרגיש ולשאת רגשות מנוגדים הולכת וגדלה.


זאת אומרת שאם תסתכלו על ההבדל בין צעירים לזקנים, הצעירים יכולים להיות או שמחים או עצובים או כועסים או רגועים וככל שאנשים מתבגרים הם מגלים שהם יכולים להיות עצובים ושמחים בו זמנית.
כאוהד ספרס שחטף מהממבה צינור לא מעט פעמים, הרגשות היחידים שהוא עורר אצלי היו כעס ושנאה מעורבים עם פחד ויראה…. נער הייתי גם זקנתי ואת הממבה אהבתי.


אז מה אתם אומרים, היהפוך אשך עורו וימצא עצמו מריע למלכה ב-2022?

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 68 תגובות

  1. למר מנחם היקר

    17 אפר 2016 08:20:54

    עם כל הכבוד לקובי, שחקן שליוותי במאות משחקים הפרידה הזאת מוגזמת, הוא כבר לא השחקן שהיה ויש לו 650 מליון דולר בבנק. הפציעה באכילס זה פציעה שלא חוזרים ממנה במיוחד לא בגיל 34.

  2. Berch

    17 אפר 2016 08:33:55

    קובי היה ענק.
    גם אני לא חיבבתי אותו אבל כיבדתי אותו. בדיוק מאותן הסיבות שציינת. קובי זה מישהו שאתה רוצה שיהיה בצד שלך.
    עם קובי ודאנקן באותה קבוצה היה אפשר לסגור את הליגה וללכת לים.
    באפריל. כולם. 🙂

    2. סתם אחד

      17 אפר 2016 08:53:35

      אדיר!
      אם כבר, היו צריכים לתפוס בשקית נוד שקובי עשה בפסק הזמן האחרון…
      זה בהחלט היה מייצג את יחסו לכל מי שהוא לא קובי…

  4. מומי שאוהב חציל בטחינה

    17 אפר 2016 08:48:28

    פוסט גדול !
    ביום שהאשך יבחר את לברון לפני קובי יהיה יום שבו אחמדינג'אד יעשה מנגל בנווה שאנן ויפנק את העוברים ושבים בכוסות פאלודה
    זה לא יקרה לעולם !!!

  6. סתם אחד

    17 אפר 2016 08:51:07

    טור מושלם.
    למרות שכל הפסטיקובי יצא לי כבר מכל החורים, ניסחת כל כך נכון את הסיבות בגללן אנחנו אהבנו את קובי למרות שלא סבלנו אותו…

  7. Ljos

    17 אפר 2016 08:54:28

    דאנקן וקובי ביחד…
    אני לא בטוח שזה לא ייגמר ברצח. יש גבול לכמות הפעמים שקובי יכול לנסות לעצבן ולהוציא את דאנקן משלוותו, בזמן שההוא פשוט מחייך כל הזמן.
    אבל אולי בספרס היה קורה החלום הקטן שלי, שחזר בעקבות כל הסיפורים האחרונים על האיתגורים ל-1 על 1 של קובי לשחקני קבוצתו. קובי היה מאתגר את דאנקן, ואז פארקר וקוואי היו מצטרפים, בזמן שבקהל ג'ינובילי יושב וצוחק על קובי שרץ מסביב לקשת במשחק אכזרי ביותר של אחד באמצע.

    1. Ish

      17 אפר 2016 09:01:24

      קובי היה מת על דאנקן, המצב היחיד שהוא מתעצבן עליו זה אם בטעות הוא ישן יותר מדי ביום כלשהו ותופס את דאנקן באולם לפניו.

      2. Ljos

        17 אפר 2016 09:12:18

        דאנקן מזכיר לי את הציטוט על אלוהים מ״בשורות טובות״; הוא לא משחק בקוביות עם העולם. הוא משחק גרסא משונה של פוקר, שרק הוא באמת מבין את החוקים, עם קלפים ריקים, בחדר שחור וחשוך, עם דילר שתקן שמסרב לספר את החוקים. והוא מחייך כל הזמן.
        קובי לעומתו, פשוט רוצה לראות את העולם נשרף. ואז למצוא את השורדים, להעיף את אלו שעצובים, או חלילה בוכים, ולקחת את השאר כדי לראות אותו נלחם.

  8. Ish

    17 אפר 2016 08:59:41

    "מה היה קורה אילו בתחילת שנות ה-2000 במקום שאקיל וקובי היה דאנקן וקובי. בכמה אליפויות זה היה נגמר??? "

    זה היה נגמר בכמות אליפויות שזהה למספר השנים שהם היו משחקים ביחד בריאים.

    1. למר מנחם היקר

      17 אפר 2016 20:08:40

      ממש תא בתחילת שנות 2000 גם עם דאנקן וקובי היו משחקיח באותה קבוצה האליפות הייתה נגמרת אצל שאקיל, ב2000 דאנקן היה ביכולת שנות אור משאקיל ולא יכל להתמודד עם הפיזיות והאתלטיות,משחק פוסט משובח של שאקיל, שניהם שיחקו בעמדת הסנטר עם הגב לסל .(לעומת מה שכתוב שדאנקן הוא pf),

      1. Ish

        17 אפר 2016 21:38:17

        אוהדי הספרס לא סתם שונאים את קובי ואין להם בעיות סימפטיה עם שאק. כל פעם שהלייקרס נתקלו בספרס עם שאקיל והכל, מי שהעביר אותם את המשוכה היה קובי.

  9. אשך טמיר המקורי

    17 אפר 2016 09:00:30

    פוסט מופלא

    הכי קרוב שהגעתי שלא לבוז ללברון היה ב-2014, כשקצת ריחמתי עליו כשהספרס עברו עליהם עם מכבש והוא היה היחיד שקצת ניסה.
    ואז חזרתי לבוז לו כמובן.

  10. איתמר פורת

    17 אפר 2016 09:10:04

    טור מדהים. בתור מעריץ של קובי לקרוא טור כזה מאוהד של קבוצה יריבה זה פשוט כיף ומכבד. מסכים עם כל מילה.
    במיוחד אהבתי את האזכור שלברון נולד להיות הכדורסלן מספר 1 בכל הזמנים אבל מבחינת אופי הוא לא מדגדג את קובי. לא משנה לי אם לפי הסטטיסטיקה לברון יותר טוב בקלאץ', עדיין מבחינתי מי שיעדיף את לברון בזריקה מכרעת על פני קובי בשיאו בזריקה מכריעה הוא רפה הבנה

  11. אורח

    17 אפר 2016 09:31:58

    מתי יקום אחד מהכותבים בעלי האומץ ויעשה את המעשה הראוי לאתר מכובד כמו הופס – לתקוע סיכה בבלון פסטיבל הפרידה הפתטי והמזוייף משחקן פתטי ומזוייף שהסתיים ב-60 נקודות פתטיות ומזוייפות כמיטב המסורת אמריקאית?
    זעפרני? עידו? מישהו?

          1. אורח

            17 אפר 2016 10:46:55

            אז לדעתך כל אחד כאן צריך לכתוב את לעצמו את חומר הקריאה? נראה לי שלקחת את התגובה שלי בצורה מאוד מילולית..
            אף אחד לא חייב לי פוסט, בסך הכל כתבתי בצורה קצת אירונית ש:

            1.יש כאן פסטיבל פרידה מוגזם ומגוחך. ה-60 נקודות האלו שקובי קלע במשחק האחרון הן פשוט עלבון לכל סקורר אמיתי שאי פעם ירק דם במשחק כדי להגיע למאזן כזה. אף אחד אפילו לא ניסה לחסום אותו.

            2. חשבתי שבאתר שמתמחה בשחיטת פרות קדושות יעלה פוסט ברוח זו

            קח את זה בקלות

          2. Ish

            17 אפר 2016 11:01:57

            1) אתה מבין שכתבה זו לא נכתבה ע"י אורח ולא ע"י אחד מהכתבים באתר הזה?

            2) אתה מבין שקראת לכתבים באתר פחדנים כיוון שאף אחד מהם לא מפרסם כתבה בעלת אופי שלילי לגבי הפרישה של קובי בריאנט?

            3) אתה מבין מה הביקורת שלי כלפיך עכשיו?

          4. ינון יבור

            17 אפר 2016 11:54:37

            כמו שבהלוויה לא תמצא אנשים שמדברים סרה במת (למעט מקרים בודדים), כך גם בעת פרישתו של קובי תשמע עליו בעיקר מילים טובות ומפרגנות.
            אחרי 15 יקום איזה עיתונאי "עובדה" ויוציא את כל הלכלוך, אבל עד אז הלייקרס כבר יאמצו תכנית של "מורשת קובי" שלאורה יחנכו דורות של רוקי'ז חדשים באירגון.

            בקיצור – זה אולי המקום, אבל בטח לא הזמן לכתבות כאלו.

    2. יניב

      17 אפר 2016 10:38:59

      תנבור קצת בארכיון ותמצא פוסט של דקסטר שמזוהה כאחד מאוהדי הלייקרס הותיקים והידועים של האתר(שני רק לג'ק ניקולסון של האתר הידוע בכינויי מומי) שבו הוא יוצא נגד הפסטיבל המתמשך.

      1. אורח

        17 אפר 2016 11:18:10

        אז עכשיו אני מבין מה הביקורת שלך ולא לזה התכוונתי. ברור שאף אחד כאן לא פחדן והביטוי "כתב בעל אומץ" נאמר באירוניה במשמעות של לצאת נגד הזרם.
        זה גם לא כוון כנגד הכתבה הספציפית הזאת אלא פשוט כי לדעתי כל הפסטיבל הזה מסמל משהו מאוד שיווקי. זאת לא פרישה של שחקן גדול (שלמעשה פרש כבר לפני שלוש שנים) אלא של מותג שמנופח באופן מלאכותי מעבר לכל פרופורציה. לא זוכר דבר דומה לאף ספורטאי בשום ענף ספורט אחר.

  12. A.f

    17 אפר 2016 09:40:44

    כמה הוכתרו כ"פלה הבא" (דנילסון מישהו זוכר?)"מראדונה הבא" (ה' ישמור חבייר סביולה ,ריקלמה) "לארי בירד הבא " (ואן הורן קווין "סיסי"לאב)
    וה ישמור "ג'ורדן הבא"
    היחיד שסומן כבר מגיל 16 ואכן עמד בציפיות וללא ספק הוא אחד הגדולים בכל הזמנים הוא לברון.
    כמו ששנאתי את קובי בשיא ככה אני אוהב אותו בשנים האחרונות שקל לרחם עליו ולזכור את הדברים הטובים.
    לגבי האליפויות האם ביל ראסל גדול יותר מג'ורדן? או רוברט הורי מהמיילמן?
    לברון הוא אחד השחקנים השלמים ביותר שידע המשחק (זכורות לי התקפות בהם היה שומר על פארקר ג'ינובילי ודאנקן באותה יעילות זה פשוט טירוף) ורסטילי ובלתי ניתן לעצירה בהתקפה ולדעתי גם החל מהיום תראו זאת בפליאוף.
    די עם ההכפשות אקים תנועת מחאה הופס בעד לברון כנראה שנרד למחתרת כי כולם קופצים על עגלת ספרס ווריורס ושוכחים שבשנה שעברה לברון אחד כמעט הספיק לאליפות מול אחת הקבוצות הגדולות שידע המשחק.
    יום טוב

    1. יניב

      17 אפר 2016 11:22:09

      סתם לידיעתך אז אמנם לריקלמה הייתה קריירה אירופאית לא מדהימה והוא בטח לא מראדונה אבל הוא נחשב לאחד השחקנים האגדיים של ארגנטינה ובטח לא פלופ

  13. אוהד ס"א

    17 אפר 2016 10:12:14

    לכבד אותו בתור היריב הכי גדול שלך.
    לכבד אותו בתור מה שמייצג את כל מה שאתה מתעב בספורט
    לכבד אותו בתור מה שהוא היה באמת ממבה ארסית, מסוכנת וטורפת

  15. גור גולן

    17 אפר 2016 12:26:23

    פוסט מעולה!
    קובי הוא הווינר הגדול בתולדות המשחק! הוא הבן זונה הכי גדול, אף אחד לא רוצה לפגוש אותו בפלייאוף.
    דרך אגב ב2013 הלייקרס במשחק האחרון את הספרס לאחר שקובי נפצע והיה תקוות שב שאולי אפשר להפתיע. אם קובי לא היה נפצע אז הספרס לא עושים 4-0 בחיים ואולי אפילו מפסידים בעונה כל כך טובה כמו שקובי עשה!

  16. גיא

    17 אפר 2016 12:44:09

    תודה על אחלה של פוסט!

    ולעצם העניין –
    זהו נגמר מורטוריום של קובי ואפשר לכתוב את האמת –
    שחקן גדול, אולי אפילו בטופ 10.
    שני רק לג'ורדן?
    אפילו לא שני ברשימת גדולי הלייקרס (קארים, מג'יק)
    אפילו לא שני ברשימת גדולי הדור הנוכחי (דנקן, לברון, שאקיל)

    5 אכן גדול מ-2, אבל לקובי יש רק 2 אליפויות על שמו (השלוש הראשונות רשומות על שאקיל)

    אז אם נשווה את קובי בלי המטרייה של שאקיל ללברון נגלה שקובי הגיע ל-3 פיינלס רצופים מתוכם זכה ב-2 אליפויות וב-2 MVP פיינלס,
    בעוד שלברון הגיע ל-6 פיינלס (5 רצופים) מתוכם זכה ב-2 אליפויות וב-2 MVP פיינלס.
    6>3

    העובדות די פשוטות:
    אין בכלל מקום אמתי להשוואה.
    ללברון יותר נק' למשחק, יותר רב' למשחק, יותר אס' למשחק, יותר חטיפות למשחק, יותר חסימות למשחק, יש לו PER גבוה יותר (ה-PER הכי גבוה של קובי, 28, גבוה רק במעט מממוצע הקריירה של לברון, 27.7, כאשר ללברון 4 עונות עם PER גבוה מ-30, הישג שרק ג'ורדן, ווילט ולברון מתהדרים בו), ללברון אחוזים טובים יותר מהשדה, אחוזים טובים יותר מ-2 נק', אחוזים טובים יותר מה-3!!!
    רק מהעונשין, קובי קולע באחוזים טובים יותר.

    אז אומרים שקובי הוא שחקן של המאני טיים, ולא צריך לספור לו את שלהי הקריירה.
    אז אם משווים את ביצועי ה-2 בפלייאוף (קובי בכלל לא הגיע לפלייאוף בשלהי הקריירה) מגלים ש-
    ללברון יותר נק' למשחק, יותר רב' למשחק, יותר אס' למשחק, יותר חטיפות למשחק, יותר חסימות למשחק, יש לו PER גבוה יותר (בפלייאוף אין לקובי אפילו עונה אחת שעוברת את ממוצע ה-PER של לברון בפלייאוף!)
    ללברון אחוזים טובים יותר מהשדה, טובים יותר מ-2,
    רק מטווח ה-3 בפלייאוף (פער של 1.3%) ומהעונשין לקובי יש יתרון.

    וחבל בכלל לנסות ולהשוות את קובי לגדול שחקני הלייקרס, קארים,
    אחד מ-2 השחקנים הגדולים בתולדות הליגה.

    1. Ljos

      17 אפר 2016 13:33:07

      אני שונא לצאת להגנתו של קובי, אבל לעצם העניין –
      אם לוקחים שלוש אליפויות מקובי בגלל שאקיל, אפשר לקחת אליפות אחת מלברון ולהעניק לווייד. אז הגענו ל-2>1.
      אם נמשיך ונסתכל על מספר הגמרים, נראה שאמנם 6>5, אבל גם, לפחות בין 2009-2015, מערב>מזרח. אז אמנם 6 מרשים יותר מספרית מ-5, אבל זה כמו ש-50% ל-2 זה נחמד ואולי מרשים, אבל 45% ל-3 קצת יותר.
      אז שניהם לא כוס התה שלי. אפילו לא קפה. אחד מפלצת אתלטית וסטטיסטית והשני מפלצת אגו ודרייב קיצוני.

      1. גיא

        17 אפר 2016 13:49:52

        האליפות שאתה לוקח מלברון, זו האליפות של 2012:
        (6 נק', 4 רב', 2 אס', ו-4% אפקטיבי מהשדה, יותר מווייד)
        או זו של 2013:
        (6 נק', 7 רב', 2.5 אס', ו-1% אפקטיבי מהשדה, יותר מווייד)

        אני מקווה שלא משתמע מדברי זלזול בווייד, אחד מגדולי ה-SG ששיחקו.
        אם כבר צריך להוריד ללברון משהו מהחשבון, זה פיינלס 2011, אז הקבוצה הייתה של ווייד (לברון נתן את הפיינלס הגרוע ביותר שלו, כאשר אפילו בוש היה טוב ממנו)
        בגלל שהוא הגיע לגמר כשהוא למעשה השחקן המוביל של הקבוצה, אז כל הביקורת כלפי משחקו באותו פיינלס מוצדקת לחלוטין.

        1. Ljos

          17 אפר 2016 14:03:18

          זו לא אחת ספציפית. במצטבר, אם מורידים את התרומה של קובי לשלוש האליפויות, זה שווה בערך לאחת של לברון.
          מסכים לגבי ווייד, שלטובתו עומדת אליפות כשחקן המוביל עם שאקיל (היחיד לעשות זאת!).

          1. אהרון שדה

            17 אפר 2016 14:49:02

            ראשית תודה רבה על המאמר.
            גיא איני חובב קובי אך אני מתעב לברון …לגילוי הנאות.
            וברצוני להגיב לדבריך.
            1. לקובי 5 אליפויות ללברון 2.
            2. לקובי 2 אליפויות כשחקן מוביל ללברון 2 אך עם צוות טוב בהרבה.
            3. קובי עשה זאת במערב הקטלני עם הספארס בשיאה לברוו ניצל את הוואקום במזרח.
            4הכי חשוב קובי עשה זאת בל.א הקבוצה שלקחה אותו מיד אחרי הדראפט….לברון שנבחר 1 בדראפט לא הצליח להוביל את הארגון שלו לתואר וברח משם בכדי להיות שחקן משני לוויד ( לפחות בהתחלה למרות שלבסוף באליפות לברון כבר הנהיג …אבל היה לו את מקל העזר של וייד …בקבוצה של וייד ).
            כאן נציין גם שקובי התעקש עם הנהלת ל.א להביא חיזוק …הוא אמנם איים בעזיבה ולא עזב….קיבל את גאסול שבהחלט היה שחקן אולסטאר ( אך לא סופר סטאר ) והוביל את הקבוצה ל3 גמרים ושתי תארים.
            לברון כקובי לא קיבל חיזוק ראוי לא התעקש אלא ברח ונעזר בוויד ובוש ( וייד במדרגת סופר סטאא …משמעותי יותר מגאסול ובוש אולסטאר כגאסול ).
            לכן במדד שדה שזה המדד החשוב ביותר 😄😃 לקובי 2 אליפויות על שמו ועוד 3 כשחקן חשוב בעוד ללברון 0 אליפויות של ממש ו2 אמנם כשחקן החשוב אך כטראמפיסט…..
            להערכתי לברון עצמו מסכים איתי או לפחות מרגיש בכך ולראייה החזרה שלו לקליבלנד…..לא הייתה לכך הצדקה מקצועית /שיווקית אלא התחושה שעד שהוא לא יוביל אותם לאליפות הוא לא ייחשב כגדול באמת. ( וביום מעברו למיאמי כתבתי שגם 10 אליפויות ברצף לא שוות אחת יחידה בקאבס…..ולכן כרגע נוביצקי למשל נחשב גדול מלברון …שלמרות הנחת מזרח רחוק …..מזרח ממערב תרתי משמע 😄 מאליפות ).

          2. גיא

            17 אפר 2016 15:07:38

            לא הצלחתי, אני לא מצליח, ולא אצליח, להבין מה הקשר בין העובדה ששחקן עבר קבוצה לבין גדולתו כשחקן. זה ממש לא ברור לי.
            קארים (מי שלדעתי הוא ה-GOAT) שיחק במילווקי, ביקש טרייד, ועבר ללייקרס. זה לא משנה בכלום את הדומיננטיות שלו בשיאו, את אורך הקריירה יוצא הדופן, את העובדה שהוא היה אחד השחקנים ששינו את המשחק.

            לגבי האליפויות –
            קובי היה השחקן המוביל ב-2 קבוצות אליפות,
            לברון היה השחקן המוביל ב-2 קבוצות אליפות.
            לראייה – לכל אחד 2 פיינלס MVP.

            ונוביצקי?
            שחקן נהדר, גדול האירופאים ששיחקו ב-NBA, אחד מגדולי ה-PF, אבל מקומו לא בשיחה.
            אין דרך שאפשר להתחיל להשוות. היו לנוביצקי 2 עונות התקפיות ברמה של שחקן טופ 5, בהגנה הוא היה (ועדיין) בור.
            הוא בכלל לא מתקרב לתרומה מ-2 צידי המגרש שהן לברון והן קובי ידעו/יודעים לתת.

            רק שתדע, שכל הדיון שאנחנו מנהלים בארץ על "שחקני בית", מקורו בתרבות שלנו – את האמריקאים זה בכלל לא מעניין.

            ונקודה אחרונה – תענוג.
            התגובה שלך, תענוג. כיף לקרוא תגובה לא מתלהמת, לא כועסת, ובעיקר עניינית.
            אנחנו אולי לא מסכימים – אבל מול תגובות כאלו – כיף לנהל דיון.

          3. Ljos

            17 אפר 2016 15:27:34

            בקשר להערה הלפני אחרונה (בקשר להערה האחרונה אני אשמח אם אוכל לכתוב לך בפרטי בדרך כלשהי, אם תרצה ותסכים), אני מסכים. זו בהחלט נטייה יותר תרבותית-ישראלית, מאשר אמריקאית. ומצד שני, מדובר באתר של ישראלים עבור ישראלים, אז לא מפתיע שהסוגיה עולה (גם אם אני, כמוך, לא מסכים איתה). זה לא משפיע על הזכרון הגלובלי של השחקנים המדוברים (נו, לברון), אבל כן על הזכרון האישי יותר, פה באתר.

        2. Ljos

          17 אפר 2016 14:34:40

          במחשבה שנייה, אני לא בטוח שברור שהחצאים הראשונים של שתי התגובות שלי היו לא רציניים. רציתי להראות את הבעייתיות בהשוואה שכזו ולא באמת להפחית מאף אחד מהם. סליחה אם הטעיתי.

      2. איש הערפל

        18 אפר 2016 04:22:16

        אבל ממתי מספרים זה הכל? זה כמו לא לראות משחק אחד בחיים ולטעון שווילט צ'מברלין היה השחקן הגדול בהיסטוריה כי הוא העמיד סטטסיטיקות פסיכיות שבספק אם אי פעם יישברו. יש דינמיקה של משחק, יש משחקים בודדים גורלים, אליפות זה לא רק סדרת גמר אלא גם פלייאוף ועונה רגילה, כל מי שטוען ששלושת האליפויות הראשונות של שאקובי הן רק של שאק כנראה הסתכל רק על המספרים ולא ראה משחק אחד, באחריות אם לשאק לא היה את קובי, אפילו טבעת אחת לא היתה שם, רוצים הוכחה – אותו משחק מטורף 7 נגד פורטלנד ב2000 שאני קורא לו משחק מכונן, למה? כי היוצאת מהמשחק הזה בוודאות היתה לוקחת אליפות (לאינדי לא היה מה למכור נגד פורטלנד או לייקרס) וברגע שלוקחים אליפות אחת הכל משתנה. אני משאיר את הבמה לכל אנשי המספרים שיבדקו את המספרים של אותו משחק של שאק לעומת קובי (וכן לקובי אפילו היו יותר ריבאונדים…)

    3. סתם אחד

      17 אפר 2016 19:41:41

      אני חושב שבאופן אבסורדי, מה שהופך את לברון לכל כך שנוא הוא דווקא היותו אנושי.
      קובי, בדיוק כמו ג'ורדן, הוא שחקן עם אופי מחורבן. מעניין אותו רק הניצחון. לא שום דבר אחר. הוא פשוט לא רואה בעיניים.
      לברון הוא הרבה יותר בן אדם. הרבה יותר רגיש למכלול הדברים ולסובבים אותו. אין בו את הרוע המפורסם, וזה מה שהרבה פעמים מונע ממנו להפוך לבלתי מנוצח.
      הדבר העצוב ביותר הוא שזה גם לא משהו שאפשר לרכוש. וכשלברון מנסה להיות רע זה נראה די מביך ופטתי.
      אני עדיין מקווה שבפלייאוף הזה הוא יצליח למצוא בתוכו את מידת הרוע הדרושה כדי להביס את הלוחמים. בהנחה כמובן והם יצליחו לעבור בטעות את פורטלנד. אחרת אין לו סיכוי מול לילארד…. 🙂

      1. איש הערפל

        18 אפר 2016 04:25:26

        שונא זאת מילה מאוד חזקה, אני שנמצא "במחנה קובי" דווקא מחבב את הבחור בעיקר אחרי ההופעה בסרט של איימי שומר.
        הבעיה הגדולה שלו היתה המעבר האומלל למיאמי עם ההודעה ובכלל כל ההתנהלות התקשורתית שלו בעייתית מאוד (והקטע עם בלאט רק הוסיף לו עוד 7 מיליון הייטרים…)

    4. yamani1000

      17 אפר 2016 21:28:10

      גיא, אני בדרך כלל נמנע מדיוני "הגדול מכולם" (בטח לגבי קובי), כי הם בבסיסם אמוציונליים.

      אבל, אתה עכבר NBA רציני מאוד ולכן לא יכולתי לעבור בשתיקה על ההכללה של קארים ומג'יק כגדולי הלייקרס. קארים, עם כל גדולתו, ממש לא בדיון. אולי בגדולי הליגה, אבל לא בזה של הלייקרס.

      כמו שכבר כתבתי כאן בעבר, כל מי שאוהד לייקרס למעלה מ- 20 שנה מבסוט מהמריחה הזו של הקריירה של קובי, כולל החוזה הגבוה ופסטיבל הפרישה. זה הרבה מעבר לקובי, זה פיצוי על שברון הלב עם מג'יק. הרי זה הוא שהיה אמור לשחק 20 שנה במועדון ולפרוש בעונה של כבוד מכל הליגה…

      1. גיא

        17 אפר 2016 21:43:39

        נקודה לעניין!
        אני מסכים ש-"הלייקר הגדול ביותר" ו-"השחקן הגדול ביותר ששיחק בשורות הלייקרס" הם 2 דברים שונים.
        (כמו שעבורי, כאוהד הסאנס, KJ הוא מס' 1, למרות שבארקלי השחקן הטוב ביותר ששיחק בפיניקס)

        ודרך אגב, אני לחלוטין מכבד את ה-"פסטיקובי", הוא הרוויח את זה ביושר.

  17. עגל

    17 אפר 2016 13:51:52

    טור מצוין. מה היה קורה אילו קובי היה עובר לספרס? היו סוגרים את הליגה. כנ"ל אם לברון היה מגיע לשחק עם טימי.

  21. יניב

    17 אפר 2016 15:22:53

    לכל אלה שחושבים שאם קובי היה מגיע לספרס אז אפשר היה לסגור את הליגה אז טעות גדולה בידכם וכנראה שלא ראיתם/קראתם על קובי מספיק.קובי עם דאנקן היו לוקחים אולי עוד אליפות אחת לפני שקובי היה מפרק גם שם את העסק,אמנם דאנקן צנוע ולא היה רב ישירות עם קובי אבל עדיין בתקשורת היו מחשיבים את שניהם כצמד בלתי עציר שהגבולות מטושטשים מי האלפא דוג ומי הכינור השני וקובי היה מפרק גם פה את החבילה בכדי להראות שהוא יכול לבד. וכל זה נאמר אחרי שאני אוהד ואוהב את קובי בריאנט אבל מה לעשות זה האופי שלו

    1. Ish

      17 אפר 2016 22:06:00

      אני לא מסכים עם הערכה זו שלך, הסכסוך של קובי עם שאק היה מבוסס הרבה יותר על יחסם לרעיון של מוסר עבודה מאשר על ענייני אגו, ובסופו של דבר הלייקרס העבירו את שאקיל בגלל שהם לא רצו לשלם לו. נקודות שלא בדיוק היו צפויות עם דאנקן.

  22. A.f

    17 אפר 2016 18:04:29

    ההתעסקות בלברון פשוט מטורפת
    אהבתי את התגובות גיא עינייניות ומגובות סטטיסטית. אתה חתיכת עכבר nba
    מתי נקים את המחתרת לה רסיסטנס על שם לברון ג'יימס ?

  23. אביחי

    25 אפר 2016 13:30:19

    כתבה מעולה!
    אני חייב רק לציין שלדעתי קובי היה צריך לזכות גם בMVP של 2003 הייתה לו עונה מדהימה כשהדומיננטיות של שאקיל ירדה פלאים
    כמובן בתור אוהד של הספרס ודאנקן יהיה קשה לך להודות שגם התואר הזה נגזל מיעקב

כתיבת תגובה

סגירת תפריט