זה רק געגוע/יובל שחם

אין הרבה דברים יותר מהנים מעונת הפלייאוף של האן בי אי.
המשחקים ברמה גבוהה, הכוכבים מתעלים, המתח מטורף ויש ציפייה משוגעת לכל משחק ומשחק.
הכוכבים הגדולים והקבוצות הטובות יהיו שם, אבל לפני שהעונה נגמרת לנו לחלוטין, למה אנחנו כבר יכולים להתחיל להתגעגע מהעונה הרגילה של שנת 2016\2015

קובי בראיינט

הראשון ברשימה יישאר אצל כל חובבי הליגה כגעגוע תמידי. לפני מספר ימים נפרדנו באופן סופי מאגדה אמיתית.
דמותו של קובי נתונה לויכוח – יש שאהבו אותו, יש השנאו אותו, יש כאלה שהתהפכו בדעותם(אנוכי) ויש כאלה שרק העריכו את היכולת הפנומנלית שלו כשחקן כדורסל ובעיקר כקלאץ'. גם מעריציו וגם שונאיו של קובי יתגעגעו אליו, כיוון שכולם יסכימו שהוא המלך הבלתי מעורער של תחילת שנות ה-2000 בליגה הטובה בעולם ואחת הדמויות המרתקות ביותר שהיו בליגה.

משחק הפרישה שלו היה משהו שכמותו אני לא זוכר בספורט האמריקאי. היו שם הדברים האמריקאים הרגילים – קרנבל מחוץ לאיצטדיון, פרומואים מרגשים בטלויזיה, ראיונות עם שחקני עבר וכו'.

המשחק עצמו, שבגיל כמו של קובי אמור להיות הדבר הפחות מרשים בכל הקרנבל הזה, היה שואו כמו שרק קובי בראיינט יודע לספק. ישבתי וראיתי את המשחק והרגשתי כאילו אני משחק עם השחקן שלי בnba2K בפלייסטיישן בבית במצב קריירה. רק אני זורק ולא רואה אף אחד ממטר.

להמחיש את הגדולה של קובי והסיפור סביבו הנה כמה נתוני מדיה חברתית מערב הפרישה שלו:
11,247,525 ציוצים שאיזכרו את משחק הפרידה של קובי בטוויטר במהלך המשחק. במהלך המשחק נוספו לקובי 192,327 עוקבים בפייסבוק, 163,405 עוקבים באינסטגרם ו-63,190 עוקבים בטוויטר.

כל אלה, יחד עם המיליונים האחרים (אם הם שונאים או אוהבים את קובי), ירגישו דבר אחד מעכשיו – געגוע.

קארל אנתוני טאונס

בדרך כלל יש תהליך ברור שרוקי בליגה עובר:

הוא מגיע לקבוצה חלשה מאוד, מתפתח, משפר את המשחק של עצמו והחברים שסביבו ואחרי כמה עונות הוא וקבוצתו נמצאים ברמה שהם מתמודדים על מקום בפלייאוף. זה מין תהליך בשלות שקורה לכל כוכב בליגה ולרובם אנחנו אפילו לא שמים לב בהתחלה.

קארל אנתוני טאואנס הוא רוקי מזן אחר.
שחקן שכבר בסיום העונה הראשונה שלנו כולנו יכולים להסכים שיחסר לנו בפלייאוף. רוקי שמעמיד מספרים של בערך 18 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק זה מפלצת שהולכת לשלוט בליגה הזאת. הוא מאוד מזכיר לי את העונה הראשונה של אנתוני דייויס ואני חושב שיעשה חכם קואץ' קיי אם יזמן אותו לאולימפיאדה הקרובה, בדומה למה שעשו במקרה של אנתוני דייויס.

אלה המספרים ההתחלתיים של טאואנס ומכאן הוא רק יילך ויבשיל עוד יותר, וזה דבר שמפחיד רק לחשוב עליו. טאונס היה אחד הדברים שהכי נהנתי לצפות בהם העונה ואין לי ספק שהוא יחסר לי מאוד בחודשים הקרובים, אבל מהצד השני, אני כבר לא יכול לחכות לראות את השיפור שלו בעונה הבאה.

לילות עמוסים

הפלייאוף מרגש ומסקרן, אבל מספק לנו במקרה הטוב 4 משחקים בלילה.

מדובר אמנם בארבעה משחקים(שוב, במקרה הטוב) ברמה הגבוהה ביותר, אבל מי כמונו חובבי הליגה יודעים שאחד הדברים היותר כיפיים במהלך העונה זה הלילות האלה של ה-14 משחקים.

לילות שהליג פאס באופן קבוע על מסך מפוצל, הטוויטר מפוצץ בלינקים של סלי ניצחון ודאנקים מהדהדים ואנחנו יושבים מול המחשב או הטלויזיה ונהנים מכל שניה. העונה הרגילה היא אמנם מעט משעממת וצפויה לפעמים, אבל היא מספקת כיף יום יומי ולעיתים בכמויות.
לילות ימי שישי העמוסים – נתראה שוב באוקטובר.

מאזן הניצחונות של גולדן סטייט

בין אם רציתם שהווריירס ישברו את השיא ובין אם לא יש דבר אחד שכולם יסכימו איתו – זו הייתה חתיכת ריצה כיפית.
כל משחק של גולדן סטייט מתחילת העונה הפך להיות קרנבל אם זה בגלל סטף והחברים הנפלאים שלו (שיישארו עמנו עד הסוף האמיתי), אבל גם הרבה בעיקר בגלל המרדף אחרי השיא של הבולס. כולנו בדקנו האם הווריירס הפסידו, התעניינו כמה נשאר להם עד שיגיעו לשיא, מה לוח המשחקים הקרוב שלהם וכו'.

עכשיו אחרי שהשיא נשבר והפלייאוף מתחיל – זה יהיה חסר. אם זה להתפלל ולשמוח שמינסוטה הולכת לדפוק את השיא ואם זה להתפעל שהווריירס מנצחים בצורה מרשימה בסאן אנטוניו – זו הייתה חתיכת ריצה כיפית לכולנו. רצף של 4 משחקים מרגיש פתאום כל כך משעמם…

סאן אנטוניו ספרס מודל שנות ה-2000

אמנם יש לי תחושה שאנחנו נהנה מהם עוד לפחות חודש וחצי, אבל לכולם ברור שהעונה נפרדנו באופן סופי מהשלישיה המוצלחת בתולדות הליגה. מאנו ג'ינובילי כבר אמר שהוא לא מתכנן לחזור בשנה הבאה וההערכות הן שזה גם יכול להיות הסוף של האיש והאגדה טים דאנקן.

כבר העונה החל שלב המעבר עם הדומיננטיות של קוואי ולמארקוס ודחיקתו הצידה של מאנו וגם מעט של טימי, וקיים סיכוי שהשניים האלה לא יחזרו אלינו לעוד עונה רגילה.

מה שלא יהיה בפלייאוף – סאן אנטוניו של עונת הפרידה של השלישיה הגדולה בתצורתה המקורית הייתה מהמרשימות ביותר שהיו להם.

פופוביץ' יחזור אלינו יחד עם פארקר, למארקוס וקוואי (ואולי גם טימי) בשנה הבאה, אבל זוהי ככל הנראה הייתה העונה האחרונה של השלישיה דאנקן-פארקר-ג'ינובילי. שלישיה שעשתה דברים מדהימים ביחד וסיפקה לכולנו רגעים של אהבה בלתי מתפשרת למשחק הכדורסל. הם ייצגו ביחד עם פופ את כל מה שיפה בכדורסל. אני מאושר שזכיתי לראות בעיניים שלי את השלושה האלה בעונות בהן שיחקו ביחד ואני מקווה בשבילם שייתנו ריצה יפה אחרונה בפלייאוף.

ועכשיו – LET THE PLAYOFFS BEGIN!

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. למר מנחם היקר

    16 אפר 2016 10:45:25

    שטויית העונת רוקי של טאונס טובה בעשרות קנה מידה מעונת הרוקי של דיוויס, אם אתה רוצה להשוות אותה לעונת פתיחה של סנטר תשווה לזאת של דאנקן (למרות שכתוב שהוא pf הוא שיחק כסנטר עם הגב לסל, והיה סנטר לכל דבר).

    2. chipi

      16 אפר 2016 16:05:14

      יש נטיה לא ברורה באתר הזה להאדיר את דיוויס. הוא עדיין לא הוכיח את עצמו ומעונה לעונה מאכזב יותר ויותר.
      קשרו לו כאן כתרים לפני עונת 15/16 אבל לא דובים ולא יער, לא שקנאים ולא פלייאוף.

      1. Reignman

        16 אפר 2016 17:44:43

        מסכים איתך. אני חושב שההייפ נופח עקב הדירוגים, אבל דיוויס נוטה להפצע מאז שנכנס לליגה והתרומה שלו לפליקנס מתמצית עד כה בכלום ושום דבר.
        כל מיני ליצנים האדירו אותו על סמך אפסייד נטו וקבעו שמדובר בהול אוף פיימר וחבר במאונט ראשמור אחרי עונה בודדת. בנתיים – לא דובים ולא יער.
        לדעתי טאונס יעבור אותו בסיבוב ויהיה הרבה יותר דומיננטי ממנו, אבל היכולת לנבא קריירה שלמה על סמך עונה או 2 3 עונות ראשונות היא נמוכה, לך נצטרך להמתין ולראות איך הילדים יתפתחו.

  2. רועי ויינברג

    16 אפר 2016 11:11:49

    כמה זריקות אתה לוקח למשחק ב-2k? אני מנסה בכוונה לשחק משחק קבוצתי יותר וזה הולך לא רע (20 נקודות ב-50% מהשדה, 5 ריבאונדים, 11 אסיסטים, 2 חטיפות ו-2 חסימות ב-25 דקות למשחק יחד עם 9 ניצחונות ב-12 משחקים עבור ההוקס)

  3. איתמר פורת

    16 אפר 2016 14:51:14

    אתגעגע לקובי תמיד.

    ההשוואה בין עונות הרוקי של דייויס וטאונס לא הגיונית בכלל. טאונס לוקח אותו בהליכה. אחת מעונות הרוקי המרשימות שאני זוכר.

    אני דווקא מעדיף מעט משחקים חשובים וברמה גבוהה על פני ערב משחקים לא באמת חשובים וישנוניים של עונה סדירה.

    מה שכתבת על השלישייה הגדולה מסכם יפה את התחושות כלפיהם

  5. אשך טמיר המקורי

    16 אפר 2016 16:05:24

    תודה רבה, מצוין.
    סיום נפלא על השלישייה של ס"א.

    לגבי טאונס, אני חושב שההשוואה המוצלחת ביותר שלו היא מול דאנקן. מהרגע הראשון שראיתי את השחקן הזה (בליגת הקיץ לפני תחילת העונה) היה לי ברור שמדובר כאן במשהו מיוחד, HOF לעתיד! ולא התאכזבתי

  8. wilko

    16 אפר 2016 17:53:20

    אתם קוברים את דיויס אחרי עונה אחת בינונים ושוכחים את המפלצת שהוא היה שנה שעברה . מספידים אותו מוקדם מדי הוא עדיין מכונת דאבל דאבל של 24 נקודות ו 10 ריבאונדים ( שאקיל ב 2005 היה עם ממוצעים פחות טובים ועדיין היה מועמד ל MVP)
    שנה הבאה הוא יחזור מהפציעה חזק יותר ואני מקווה עם קבוצה טובה יותר

    1. למר מנחם היקר

      16 אפר 2016 19:48:42

      אף אחד לא מספיד אותו, הוא עדיין שחקן מצויין אך הוא לא הצליח לקחת את הקבוצה שלו לפלייאוף כריס פול ולברון לקחו סגל חלש יותר לפלייאוף (ולברון אף לגמר), בנוסף הוא לא עשה את קפיצת המדרגה מעונה שעברה וחלה ירידה ביכולתו.

  14. עגל

    17 אפר 2016 15:40:51

    קריאה מעניינת ביותר! אני מציע שנחכה גם עם טאונס וגם עם דיוויד עוד קצת זמן ואז נדע עד כמה טובים הם יהיו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט