יום עוצמתי לעולם עם גולדן סטייט וליברפול / הגולש יאיר הורניק

אתמול היה אחד הימים הכי עוצמתיים שחוויתי בחיי. זה התחיל לפנות בוקר עם שבירת השיא של גולדן סטייט והפרידה המרגשת עד דמעות של קובי. כשראיתי את זה, חשבתי שיותר מטורף מזה, אני כבר לא אראה הרבה זמן. בשעה שתיים עשרה בלילה, אני עדיין לא בטוח שזה קרה באמת ולא חלמתי, הצלחתי לשכוח כל מה שקרה בבוקר ולהיכנס לתוך טירוף כזה, שיש רק ברגעים נדירים בספורט.
באתר אנחנו מדברים על NBA, אשתדל לא להרחיב יותר מדי במילים על כדורגל. אבל בכל זאת, אחד מערבי הספורט המרגשים שהיו ולכן נכתוב על זה כמה מילים.

סיפור האהבה שלי עם ליברפול מתחיל עוד מילדותי. אהדתי אותם תמיד, זכיתי לראות אותם מניפים את גביע האלופות ב2005. זכיתי לראות את סטיבן ג'רארד מנהיג קבוצה לכמה משחקים בהחלט זכורים ולכמה רגעים מאוד יפים בהיסטוריה של המועדון. אבל לא זכיתי לראות את הקבוצה זוכה בפרמיירליג לעולם, וכבר הרבה שנים שהקבוצה קצת מדשדשת בלשון המעטה. בפעם היחידה בשנים האחרונות שהתעלנו ושחקנו כדורגל מעולה למשך עונה שלמה, בעונת 2014 עם סוארס, הסוף היה עצוב יותר משל כל טרגדיה יוונית ולכן לא ארחיב בנושא, כי רק מהמחשבה על זה, אני בוכה כמו ילד. בקיצור להיות אוהד ליברפול של שנות ה2000, זה לא בדיוק לחזור עם חיוך על הפנים מכל משחק.
השנה הגיע אלינו המאמן הגרמני המוערך, יורגן קלופ. מבחינת התוצאות שהוא מביא בליגה, עדיין אין שינוי, עדיין אמצע טבלה עליון. מבחינת המשחק והרוח של הקבוצה, אין ספק שאנחנו בדרך הנכונה. אתמול היה המפגש השני מבין שני משחקי רבע גמר הליגה האירופאית בין ליברפול וקלופ, לקבוצתו הקודמת של המאמן, בורוסיה דורטמונד מגרמניה. קלופ בדורטמונד הוא אגדה מהלכת ולכן הפיקנטריה רק מתעצמת במשחק הזה.
המשחק הראשון שהיה בדורטמונד, נגמר בתוצאה 1:1. חוזרים הבייתה לאנפילד אצטדיון בו נכתבו אגדות, בידיעה שהדבר היחיד שאפשר להציל מהעונה זה עלייה לחצי גמר על חשבון דורטמונד החזקה ולהמשיך במסע לעבר הגביע. עוד לפני תחילת המשחק, כמו בכל משחק באנפילד, הקהל שר את המנון הקבוצה, You'll never walk alone הידוע, רק תצפו ותבינו איזה אווירה הייתה שם!

תשע דקות בתוך המשחק ודורטמונד עולה ליתרון של 2:0. מה שאומר, שתיקו לא יספיק לליברפול בשביל עלייה, בגלל יתרון שערי החוץ של דורטמונד. לליברפול נותרו 80 דקות לכבוש שלושה שערים. מחצית שלמה ליברפול לא מצליחה לפרוץ את השכר, אבל הקהל לא מפסיק לשיר ולו לשנייה אחת, הוא לעולם לא יעזוב את הקבוצה שלו. כשיורדים במחצית לחדרי ההלבשה, לוח התוצאות עדיין מראה 2:0 לאורחים.

בחדר ההלבשה, קלופ הכריזמטי מדבר עם השחקנים על נס איסטנבול. נס איסטנבול למי שלא יודע, זה גמר ליגת האלופות ב2005, משחק שנחשב למשחק הכדורגל הטוב בכל הזמנים. מילאן כבר הובילו 3:0 על ליברפול במחצית, בתצוגת כדורגל גדולה בהובלת קאקה וקרספו. ב6 דקות בלבד, בניצוחו של סטיבן ג'רארד, ליברפול כובשת שלושה שערים, חוזרת למשחק, מנצחת בפנדלים ומניפה את הגביע. אף אחד משחקני ליברפול היום לא היה שם באיסטנבול, אבל ברוח של המועדון זה נצרב חזק.

אחרי שהמשחק ההוא מוזכר בחדרי ההלבשה, השחקנים עולם אחוזי טירוף ותוך שלוש דקות אוריגי, החלוץ הצעיר, מצמק ל2:1. נשארו רק שני שערים לכבוש. זה היה נראה אפשרי אלא שאז מרקו רויס המנוסה, מצטיין המשחק בצד הגרמני,  מעלה את דורטמונד ל3:1 ופחות או יותר שולח את דורטמונד לחצי הגמר.

גם אחרי הגול הקהל לא הפסיק לשיר, אבל כאן קרה משהו מיוחד, כמו ששמעתי אוהד ליברפול ותיק אומר, נגמר הכדורגל והתחיל הקסם. הקהל לא הפסיק לדחוף את הקבוצה, שהייתה צריכה בחצי שעה להבקיע שלושה שערים, מה שנראה לא הגיוני בעליל. אבל הייתה הרגשה שונה באוויר של אנפילד, כל כך חזקה היא הייתה, אפילו אני בבית הרגשתי אותה. בדקה ה66 קוטיניו הברזילאי מצמק בשער נהדר מחוץ לרחבה ל3:2, צריך רק עוד שני שערים. בדקה ה77, מאמדו סאקו הבלם הצרפתי מצליח לנגוח קרן פנימה ולהשוות את המשחק. מגיעים לדקה התשעים וליברפול עדיין צריכה עוד גול. מהלך גדול של האנגלים, סטארידג' ומילנר באגף ימין, מסתיים בהגבהה של האחרון לתוך הרחבה, שם הבלם המושמץ, דיאן לוברן מתרומם ושולח בנגיחה אדירה את הכדור לרשת ואת אנפילד וכל שאר אוהדי ליברפול בעולם לחגיגות ענק.

 

 

 

***

כשאתה אוהד ליברפול, אתה לא סופר את התארים בכל סוף עונה כמו אוהדי בארסה, ריאל וכו… בשבילי ערב כזה, זה חוויה חד פעמית לחלוטין. להגיד שהלכתי לישון שמח, זה יהיה שקר, כי לקח המון זמן עד שחשבתי בכלל על ללכת לישון. זה היה ערב גדול ומרגש לכדורגל ולספורט בכלל, לי כאוהד ליברפול, זה היה פי כמה וכמה. בסוף המשחק אנפילד צרח שוב את youll never walk alone. ביחד עם כל מיני אגדות כמו קני דלגליש ואיאן ראש ביציע, כולם באנפילד ובבית הזילו דמעה של אושר והתרגשות.

http://sport1.maariv.co.il/%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95/171622#mobile

(תקציר המשחק למעוניינים.)

כשאני רואה משחקים של ליברפול, לא מעניין אותי כדורגל יפה או מכוער, אני פשוט רוצה ניצחון. כמובן שלטווח ארוך אני רוצה שהקבוצה תשחק כדורגל יפה ותהיה קבוצה חזקה אבל בכל משחק נתון, פשוט תנו לי W. אתמול קיבלתי גם W, גם כדורגל משובח וגם ערב מרגש הכי שאפשר.
כשאני רואה פלייאוף NBA, אני בא לראות כדורסל טוב ומשובח, כי בשביל זה אנחנו כאן. אין לי קבוצה מועדפת(אם יכריחו אותי לבחור אחת, הייתי אומר אוקלהומה אבל זה לא באמת קריטי לי)
אני רוצה לראות דם על הפרקט, אני רוצה לראות ריחופים, שלשות, אתלטיות ומהלכים קבוצתיים. אני רוצה לראות את הווינרים הגדולים, את אלה שהדם שלהם נשאר קר גם במאני טיים. את אלה שיסחבו את הקבוצה שלהם רחוק. אני רוצה לראות את ההחלטות שהמאמנים יקבלו, אני רוצה לראות איך כל קבוצה תתבגר ותלמד את היריבה ממשחק למשחק. בקיצור, אני רוצה לראות NBA playoffs . כששנה שעברה צפיתי בפלייאוף, היה את דייויד בלאט.

פטריוט, רציתי יותר מהכל שקליבלנד ילכו עד הסוף, לא משנה בכדורסל יפה או מגעיל. השנה אני עצוב על פיטוריו של בלאט אבל שמח שאני יכול בשקט לחזור ולראות כדורסל משובח, בלי תחושת שייכות לאף קבוצה. כל מה שמעניין אותי, זה לראות את הגדולים ביותר, נותנים לי רגעים בלי נשכחים. בשביל כולנו הפלייאוף זה כמו אוויר לנשימה, כולנו עוד חודשיים נבכה במיטה שהפלייאוף נגמר. לא סתם אנחנו בישראל מעבירים את עצמו למצב ינשוף, ערים בלילה וישנים ביום.
אז נכון, יש קבוצה אחת ושחקן אחד, שאתם יכולים לנחש מי הם, שאם הם יצליחו אני אהיה קצת עצוב. אבל חוץ מהם, יש לי ולכולם פה חודשיים של הדבר הכי שמח בעולם, שבשבילו כולנו חיים ונושמים כדורסל.

בהצלחה לכולם

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  2. מנחם לס

    15 אפר 2016 17:19:15

    נפלא! התמזל מזלי לחזות במשחק, ושעה שלמה אחרי הייתי בהיי לא נורמלי. כל פעם שזה קורה לגרמנים זו עבורי חגיגה!

  4. ג.ק.

    15 אפר 2016 17:34:40

    ליברפול זה מועדון קסום ואנפילד זה איצטדיון קסום. ברמה שאני מרשה לעצמי להגיד את הדברים האלה אפילו שאני אוהד ארסנל. אם רק המועדון שלנו היה מצליח לגרום לריגושים כאלה… היום הכשלונות שלנו כ"כ צפויים שאפילו ריגוש שלילי אין.

    1. עידן סן פרנסיסקו

      16 אפר 2016 13:42:13

      חבל.
      אתה לא יודע מה אתה מפסיד!
      יש כדורגל נפלא, ובנוסף משחקים שני תותחי על, ברמה הגבוהה ביותר מעולם והם עושים ניסים עם הכדור הזה, כל אחד בדרכו.
      זה פשוט יפה ומהנה לראות . ספורט במיטבו .
      אם מתמזל מזלך לא לצפות בשידורים בעברית, אזי שפר עליך מזלך ותהנה יותר . 😉

  6. אור טויג

    15 אפר 2016 18:39:25

    דברים שיוצאים מהלב ונכנסים אל הלב. התרשתי איתך יחד, אף על פי שאני אוהד של סנדרלנד.
    בהזדמנות זו שווה לאחל בהצלחה לדאלאס בהתמודדותם מול אוקלהומה.
    כל הכבוד!

  8. אחד העם

    15 אפר 2016 18:56:38

    אחח.. השיר המיתי של ליברפול…
    מילאן בגמר 05' באמת אחד הגדולים אי פעם ובטוח הגדול ביותר במעמד הזה.
    צר לי לבאס אחרי טור כך יפה אבל אני לגמרי מעדיף את האנדרדוגים מדאלאס עם נוביצקי על. פני הפנתר ולהקתו.
    יאללה פלייאוף, גו ספרס.

  11. המשגיח

    15 אפר 2016 19:23:28

    מדהים. טור מצוין.

    אני זוכר שב 3-4 נגד מילאן, נרדמתי אחרי ה0-3, וקמתי בבוקר וראיתי את השער של עיתון הספורט , עם ג'רארד מניף את הגביע.

  13. איתמר פורת

    15 אפר 2016 21:16:31

    בתור אוהד שרוף של ליברפול תיארת בדיוק את תחושותיי ב15 שנה האחרונות. אני עדיין רוצה לבכות על על אי הזכייה באליפות ב2014 בעונה המדהימה של סוארס ועדיין מתרגש כשאני נזכר בגמר ב2005. אולי שוב מתחילות לנשוב רוחות חדשות באנפילד אחרי שנים של אכזבות מרות

  15. דקסטר

    15 אפר 2016 22:05:14

    מדהים מדהים!
    בתור אוהד ליברפול ואחרי שבקושי התאוששתי מה 60 נק' של קובי והשיא הבלתי נתפס של הווריוס לראות את מה שהלך באנפילד זה משהו בלתי נתפס.
    ב 24 שעות קבלתי חוויה של שנה שלמה..

  20. אהרון שדה

    16 אפר 2016 23:30:08

    יאיר נפלא.
    אתה בחור צעיר …אני זכיתי עוד לראות את קני וראש לוקחים אליפויות.
    הבכי שלי אחרי הגול של מייקל תומאס בשנת 89 היה בכי תמרורים..
    ליברפול היא מהקבוצות הבודדות שיכולות להתקמבק בכל מצב ( יחד עם מכבי תל אביב סל ונבחרת גרמניה רגל ).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט