הרומן שלי עם קובי בריאנט / הגולש WILKO

הרומן שלי עם קובי

WILKO

 

אני מודה לא יצא לי לראות את מייקל ג'ורדן בגדולתו. האהבה שלי לNBA החלה ביום שקובי בראיינט  החל לשחק אז מבחינתי קובי מסמל תקופה של 20 שנה רצופות שהוא היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, של מעקב באופן הדוק אחר ה NBA. אם לאנשים רבים מייקל ג'ורדן הוא "אלוהים" בכבודו ובעצמו אז בשביל הדור שלנו, שלא ידע את מייקל, קובי בראיינט הוא "הקב"ה" – הקובי ברוך הוא. אז כיאה לאוהד קובי אמיתי אני פשוט הולך להתעלם מכל נתון סטטיסטי שיציג אותו באור שלילי ( אף אחד לא אמר שאמונה מתבססת על רציונליות)

אני רוצה להתחיל מסיפור קצר על היום שבו הכרתי לראשונה את קובי בראיינט.

כשהייתי בגן חובה ( כיום אני בן 26) אבא שלי טס לכמה חודשים לארצות הברית במסגרת העבודה. והוא שאל אותנו איזה מתנה אנחנו רוצים מארצות הברית. כמובן אחי הגדול ביקש חולצה של מייקל ג'ורדן והאחי האמצעי שהיה "גדול" מאוד  ושיחק כמו סנטר ביקש חולצה של שאקיל אוניל שבדיוק הגיע ללייקרס . אני בתור ילד בגן חובה שלא שמע על ה NBA  מעולם הלכתי אחרי אחי האמצעי ושאלתי אותו מי טוב בקבוצה עם השם המוזר הזה? הוא אמר לי אתה קטן וזריז אז תבקש מספר 9 – ניק ואן אקסל! ( במבט לאחור אני טיפה מפקפק בהבנתו של אחי בכדורסל) כאשר אבא שלי חזר מארצות הברית פתחנו בהתלהבות את המתנות וראיתי שאת הגופיה של מספר 9 ניק ואן אקסל הוחלפה בספרה 8 – קובי בראיינט. אני זוכר שהתחלתי לבכות כי לא קיבלתי את החולצה של ניק ואן אקסל שרציתי ואבא שלי הסביר שלא היה בחנות אף גופיה עם מספר 9 אז הוא לקח את המספר שהכי קרוב לספרה 9 . המשפחה שלי ניסתה להרגיע אותי והם אמרו שקובי הוא שחקן צעיר והוא יהיה בעתיד שחקן ממש טוב. כמובן שלא היה להם מושג על מה הם מדברים וכמה הם צדקו אבל זה בהחלט עזר להרגיע אותי ומאז ועד היום נדרתי לעצמי שעם קובי אני הולך באש ובמים ועד היום תלויה לי בחדר החולצת רוקי של קובי. (עד היום אני טוען שאבא שלי שהוא חולה בייסבול בכלל וחסר הבנה בסיסית ב NBA הוא סקאוטר על. הוא זיהה שקובי יהפוך לאחד השחקנים הטובים בהסטוריה).

אני עדיין מנסה לדמיין איך הייתי מסביר לחברים שלי , למה לעזאזל לחולה NBA כמוני יש חולצה תלויה של ניק ואן אקסל על הקיר?

אני זוכר את עצמי בכתה א' עוקב דרך עיתון הספורט של מעריב שבקמצנות נתנו לנו רק את תוצאות הלילה (באיחור של יומיים) וכמה השחקנים הדומיננטיים קלעו ( לצערי קובי עלה מהספסל אחרי ואן אקסל ואדי ג'ונס אז קובי הוזכר לעיתים רחוקות) בהמשך השתדרגתי ובזמן שהחברים שלי קמו ב 6 וחצי לראות האופנוברים ממאדים אני קמתי לראות את התקצירים שאורי לוי שידר בערוץ 1 . בעיקר זכורות לי מסיבות העיתונאים הזחוחות של הצמד "שאקובי" לאחר עוד אליפות דומיננטית. לאחר מכן קראתי באדיקות בוואלה ספורט ( שמנחם באותה תקופה היה הכותב הראשי שם) ומשם כבר התחלתי לראות משחקים שלמים באמצעות ערוץ הספורט והליג פאס. ( את משחקי העבר הגדולים של קובי בלייקרס הספקתי להשלים כבר מזמן למי שמפקפק)/

 

ולא , לא תצליחו לשכנע אותי שקובי היה הסייד קיק של שאקיל באליפויות האלה כי ממוצעי פליאוף באותן עונות  של 29.4 נקודות 7 ריבאונדים ו 6 אסיסטים למשחק אינם ממוצעים של שחקן משלים. בהמשך היה סיפור האונס שגיליתי כאשר חבר של אחי ראה אותי משחק במגרש עם חולצת הלייקרס והוא פשוטבא אליי בפרץ שמחה וצועק לי "קובי שלך גמר את הקריירה הוא הולך לכלא להרבה שנים על אונס". עכשיו תבינו אני כולה ילד מושתן בכתה ד' אני בכלל לא יודע מזה אונס. בהמשך גדלתי קראתי ונהפכתי לסוג של סנגור שלו מול חבריי שהחלו באופן תמוה לשנוא את קובי ולאהוד את לברון .אני כמובן לא מתיימר להכיר את קובי אישית ובהחלט יש שחקנים רבים שיכולים להעיד על אישיות של פח אשפה אך כולם מסכימים, שטיפש הוא לא. לכן אני מתקשה להאמין ששחקן ששם לו למטרה להיות השחקן הטוב בהיסטוריה ומתאמן בצורה סיזיפית יום יום על מנת להגשים מטרה זאת בבת אחת יזרוק הכל לפח בגלל חרמנות רגעית (סקס כן אונס לא).

בין לבין היה ההריב המתוקשר של שאקיל וקובי, שכמובן לקחתי את הצד של קובי (אחרי קריאה  בספר "11 rings" של פיל ג'קסון אני משוכנע בצדקתו של קובי יותר ) ולאחר 3 אליפויות השושלת התפרקה וקובי החל את חיפושו לגדולה היסטורית.

למה אני מספר את כל זה? אני מרגיש שגדלתי ביחד איתו. אני יכול להגדיר כל תקופת חיים שלי על ידי כל אחת מתקופות הקריירה של קובי.  השלבים הראשונים שלי ביסודי מקבילים לצעדים הראשונים של קובי ב NBA. האליפויות הראשונות שלו היו מקבילות לרגע שהבנתי שאני שחקן ממש טוב בכדורסל והתחלתי לנסות לחקות את המהלכים שלו. בפלייאוף ב 2008 שנגמר בהפסד של הלייקרס לבוסטון הצלחתי לגרור חצי מהפנימייה שלמדתי בה לראות איתי את הפלייאוף בלילה ( זאת בהחלט הייתה תקוה מיוחדת)  באליפויות הבאות כבר הייתי בצבא ואני זוכר שלכבוד משחק 7 מול בוסטון החליפו אותי במיוחד מהשמירה באחד המוצבים באיו"ש  ובאמצע הלילה פרצתי לחדר של המ"פ וראיתי את המשחק, שלדעתי זה אולי המשחק שמגדיר בצורה הטובה ביותר את קובי – לוחם חסר פשרות שייעשה הכל בשביל לנצח. באותו משחק ראו את ההתרגשות ואת הרעידות בכל הגוף. הוא לא הצליח לקלוע אך נראה לי שחזיתי במשחק ההקרבה הגדול ביותר משחקן במעמד הזה כאשר הוא השתטח על כל כדור טועה נלחם על כל ריבאונד ומשחק את משחק חייו ( 15 ריבאונדים היו לו במשחק הזה) ואז באה הפציעה שלמעשה חיסלה לקובי את הקריירה  – ואני בהחלט מאשים בה את דאנטוני הבדיחה ואת האוורד הפרימדונה. קובי נאלץ לסחוב קבוצה פצועה שבורה וחבולה אל מחוזות הפלייאוף באחד המרוצים היותר מרשימים של קובי כשחקן. ה-3 עונות האחרונות לאחר הפציעה מבחינתי הן לא גורעות ממעמדו ההיסטורי. הרי בשיאו הוא הצליח להוביל חבורה הרבה פחות מוכשרת מהחבורה שהתקבצה לה ב LA  השנה. קבוצה שעם סמוש פארקר וקוואמי בראון הצליח להצעיד אותם לפלייאוף לסיבוב ראשון מותח נגד פניקס שהייתה אז אחת מהקבוצות המרשימות ביותר במערב .

3 עונות אני כר מכין את עצמי לפרישה של קובי. ופשוט חבל לי על 3 עונות מבוזבזות שאילולא הפציעה יחל לגמור אחרת, שני רק למייקל.

אז מה עושה את קובי לכל כך מיוחד בעיניי?

 

בעיניי זה האותנטיות שבו. הוא אולי הפוליטיקאי הגרוע ביותר בתולדות ה NBA . קובי לא יינסה להיות נחמד אליך הוא לא יילך סחור וסחור והוא פשוט יגיד לך במקום שהוא פשוט לא אוהב אותך – הוא לא יכול לשקר בזה. הוא אוהב שחקנים קשוחים שלא מתפשרים על מי שהם (כדוגמת ווסטבורק) שמוכנים לצאת איתו למלחמה בפלייאוף ובגלל זה הוא לא הסתדר עם המון שחקנים כדוגמת דוויט האוורד. הוא גם אמר ששחקן שהוא מצליח לגרום לו לבכות הוא לא רוצה אותו לצידו בפלייאוף. זה קובי כל מחווה שלו אותנטית, לא מזוייפת ולא נתונה לאלפי פירושים בשונה מאתם יודעים מי.

"יש לו את סף הכאב הכי גבוה מכל מי שפגשתי מימיי. ללברון היו התכווצויות והיו צריכים לפנות אותו מהפרקט. פול פירס נפצע בברך והסיעו אותו בכיסא גלגלים. דיווין וייד גם כן קיבל גלגלים אחרי שפצע את הכתף. קובי קרע את גיד האכילס וסירב לעזוב את המשחק לפני שהניחו לו לזרוק את השתיים שלו מהעונשין. ואז הוא הלך כל הדרך לחדר ההלבשה. הוא לא היה נותן לאף אחד להסיע אותו לשום מקום. זה היה הדבר המדהים ביותר שראיתי בקובי אי פעם, וראיתי לא מעט. אם יש לכם מושג איך הפציעה הזו מרגישה – הקשיחות הנחוצה כדי לעשות דבר כזה היא בלתי ניתנת לתיאור." (בריאן שואו על קובי בראיינט).

מה שבראיין שואו אמר עליו ממחיש אולי בצורה הטובה והכנה ביותר מי הוא קובי – אולי השחקן התחרותי ביותר שדרך על הפרקט מאז ומעולם. קובי היה חתיכת בן זונה קשוח שהצליח לשחק למרות אין ספור פציעות קשות ועדיין להיות הטוב מכולם משחק אחר משחק.

דווקא הקשיחות שלו, התחרותיות המשוגעת שלו והאובססיה להיות הגדול מכולם, לא נותנת לו לחלק הנחות לאף שחקן שמשחק לצידו ועוד יותר לא מוכן לתת הנחות לעצמו הם הסיבות שעד היום אנחנו אמביוולנטיים ליחס שלנו לקובי. חלק לא מבוטל מאיתנו שונאים את הבנאדם והשחקן כזאת שנאה עזה עד שאנחנו מורידים אותו מהגדולה ההיסטורית שלו. ואני רוצה לעשות תרגיל קצר. הרי אוהדי ה NBA בעיקרם מתחלקים לשניים, לאוהדי לייקרס ושונאי לייקרס. עכשיו קחו את כל הסיבות שבגינם אתם מערצים\ שונאים את קובי ועכשיו תתארו לכם את קובי משחק כל חייו בבוסטון.

מה עכשיו הייתם חושבים עליו???

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. טיפה סרוחה

    15 אפר 2016 02:06:29

    תודה רבה, אחלה כתבה.
    לא סייד-קיק אבל גם לא השחקן הכי טוב בקבוצה.
    שם לעצמו למטרה להיות הדבר הכי קרוב לג'ורדן ועמד בזה…

  4. IDO

    15 אפר 2016 03:31:55

    אני מעריץ גדול של הדרייב של קובי.

    את קובי לא מודדים באחוזים מודדים בנצחונות בפוסט סיזן ונגד היריבים הישירים שלו. אפילו השנה נצחון על ג"ס והנצחון אתמול כנגד כל הסיכויים.

    ועכשיו עם פרישת קובי אני חושב שתם עידן ה ISO .

  5. Ish

    15 אפר 2016 07:19:19

    הנה האחוזים מהשדה ומהשלוש עבור כל הליגה החל מעונת 79-80 ועד היום עם האחוזים של קובי בשורה השמאלית בשנים בהן שיחק:
    80 – 0.481 (0.280)
    81 – 0.486 (0.245)
    82 – 0.491 (0.262)
    83 – 0.485 (0.238)
    84 – 0.492 (0.250)
    85 – 0.491 (0.282)
    86 – 0.487 (0.282)
    87 – 0.480 (0.301)
    88 – 0.480 (0.316)
    89 – 0.477 (0.323)
    90 – 0.476 (0.331)
    91 – 0.474 (0.320)
    92 – 0.472 (0.331)
    93 – 0.473 (0.336)
    94 – 0.466 (0.333)
    95 – 0.466 (0.359)*
    96 – 0.462 (0.367)*
    97 – 0.455 (0.360)* – 0.417
    98 – 0.450 (0.346) – 0.428
    99 – 0.437 (0.339)** – 0.465
    00 – 0.449 (0.353) – 0.468
    01 – 0.443 (0.354) – 0.464
    02 – 0.445 (0.354) – 0.469
    03 – 0.442 (0.349) – 0.451
    04 – 0.439 (0.347) – 0.438
    05 – 0.447 (0.356) – 0.433
    06 – 0.454 (0.358) – 0.450
    07 – 0.458 (0.358) – 0.463
    08 – 0.457 (0.362) – 0.459
    09 – 0.459 (0.367) – 0.467
    10 – 0.461 (0.355) – 0.456
    11 – 0.459 (0.358) – 0.451
    12 – 0.448 (0.349)** – 0.430
    13 – 0.453 (0.359) – 0.463
    14 – 0.454 (0.360) – 0.425
    15 – 0.449 (0.350) – 0.373
    16 – 0.452 (0.354) – 0.358

    * שלוש קרוב
    ** עונת מקוצרת(לוקאווט)

    אלא אם אתם מסוגלים להאמין שקובי זרק כל כך הרבה זריקות שהוא השפיע על הליגה כל כך שהאחוזים בכולה ירדו(מה שקצת קשה להסביר עבור כל השנים בהן הוא מעל הממוצע של הליגה) אז לפני שאתם משווים את האחוזים שלו לאחוזים של שחקני עבר ראוי שתבינו שמדובר על ליגה אחרת עם הגנות אחרות. יש עוד סיבות אחרות להבדלים אבל זו נקודה אחת מספקת מספיק בשביל להבהיר שלא ניתן לעשות השוואה ישירה כזו.

    אתם מוזמנים לנחש את האחוזים של גארדים בני זמנו בעלי אחריות קליעה דומה(טוב די קשה למצוא כאלו אז דומה זה מונח די גמיש כאן) כגון: אלן אייברסון, ריי אלן, וינס קרטר, צ'ונסי בילאפס, ריצ'רד המילטון טרייסי מגריידי, מנו ג'ינובילי, מייקל פינלי, יאללה נדחוף אפילו את פול פירס שיהיה, ואם למישהו יש רעיונות לשחקנים נוספים מוזמן לציין אותם.

    1. עידו גילרי

      15 אפר 2016 08:09:17

      זה לא יהיה נכון להשוות את אחוזי הקליעה מכיוון שהם מפספסים את היחס בין זריקות מה-3 ומה-2 שמאד שונה בין שחקנים. לכן עדיף להסתכל על אחוז הקליעה האפקטיבי. מבין השחקנים שמנית יש לא מעט שעולים באופן משמעותי על קובי (וגם כאלו שנופלים ממנו בבירור):
      ריי אלן – 0.530
      מאנו – 0.522
      פול פירס – 0.500
      צ'ונסי – 0.495
      פינלי – 0.492
      וינסניטי – 0.488
      קובי – 0.482
      טי-מאק – 0.470
      ריפ – 0.469

      מצד שני הסתכלות כזו מפספסת את היכולת של שחקן כמו קובי להיכנס לסל ולסחוט עבירות. לכן יותר הגיוני להסתכל על ה-true shooting שמשקלל גם עונשין פנימה:
      מאנו – 0.586
      ריי אלן – 0.580
      צ'ונסי – 0.580
      פול פירס – 0.568
      קובי – 0.550
      וינסניטי – 0.536
      פינלי – 0.527
      ריפ – 0.525
      טי-מאק – 0.520

      כאן רואים בבירור שקובי יושב ממש באמצע ומפריד בין יצרני הנקודות המאד אפקטיביים לשאר.

        1. Ish

          15 אפר 2016 08:47:40

          לא נכנסתי לעומק של זה כיוון הפואנטה הייתה שלא נכון להשוות את קובי לשחקני עבר על בסיס האחוזים שלו בלי התחשבות בגורמים רבים שמשפיע על זה.

          קובי אינו יצרן נקודות אפקטיבי במיוחד אבל הוא גם לא יצרן נקודות בעל אפקטיביות קטסטרופלית כמו שאנשים לפעמים מנסים לצייר.

          גם לא באמת ניתן להשוות אותו לשחקנים ברשימה כיוון שהתפקידים שלהם בקבוצה ואופן לקיחת הזריקות שלהם ברוב המקרים כאן שונה.

          הבאתי אותם יותר בשביל להראות באופן רופף את הטווח של התקופה, וקובי אינו חריג בטווח זה.

          2. מתן גילור

            15 אפר 2016 09:16:45

            נראה לי שמי שכותב זאת, על פי רוב, משווה לשחקנים אחרים עם ממוצעי קריירה דומים, ובגלל זה עולה הטענה שהאחוזים שלו נמוכים. נראה לי די ברור שביחס לכלל הוא יצרן נקודות עילאי.

  7. גור גולן

    15 אפר 2016 08:59:55

    קובי בשבילי הוא אחת הסיבות שהתחלתי לאהוד את הלייקרס ובכלל אן בי אי! אגדה! תמיד יהיה השחקן האהוב עלי שאני אספר עליו עוד 20 שנה.

  8. עגל

    15 אפר 2016 09:09:19

    טור אוהד נפלא ממש. בתור מי שגדול ממך באי אלו שנים יש לי פרספקטיבה אחרת אבל אני מבין את אוהדי קובי. כיף לאהוד שחקן כזה.

  9. Wilko

    15 אפר 2016 13:38:49

    אני חושב שאם קובי היה משחק כל חייו בבוסטון אנשים היו מעריכים הרבה יותר את הגדולה שלו. לדעתי השנאה ללייקרס והשואו של LA התערבבה בשנאה לקובי כמייצג הגדול של העיר. אבל אין מתאים ממנו להיות מבוסטון שמייצגת את הקשיחות והלוחמנ חסרת הפשרות. הוא מהבודדים שמתאימים לאופי של שתי המועדונים הגדולים הללו

  10. נמאצק

    15 אפר 2016 15:53:14

    גארי פייטון היה הרבה יותר קשוח מקובי והסתדר יופי עם קבוצתיות התפיסה שלך פשוט לא נכונה.
    אזאיה תומאס לא היה פחות קשוח.
    והלייקרס של מגיק וורתי קארים ביירון ושות היתה ביחד עם הסלטיקס של בירד הקבוצה הטובה בכל הזמנים קובי ומייקל היו סוליסטים לא באותה דרגה אבל בארהב אוהבים הצגה וקובי ומייקל הם כאלו.
    מייקל היה טוב מקובי כמעט בכל פרמטר במשחק והרבה יותר ווינר ממנו וכן הסתדר עם קבוצה ושחקנים גדולים מסביבו סקוטי קוקוץ ולמרות שכעסו עליו לא שנאו אותו.
    קובי פשוט אובססיבי חולה נפש לא קשור ללייקרס הוא פשוט דפוק.

  13. האווי לאסוף

    15 אפר 2016 22:32:02

    טור נהדר, בלי קשר לדעתי על קובי (שהולכת והופכת חיובית עם השנים). יפה לראות איזה פרץ של יצירתיות הפרישה שלו שחררה כאן

כתיבת תגובה

סגירת תפריט