פרידה מקובי בראיינט/גור גולן

20, 20 שניים של רגעים, מהלכים, סלים, ציטוטים, ביקורות, שידורים, ראיונות, ניצחונות, הפסדים ובעיקר רגשות! איך אפשר להתחיל לסכם?

"הפרידה הזאת לא הייתה מתרחשת באופן הזה אם היינו מתחרים על האליפות. העונה הייתי יכול להתעופף באוויר ולתת הכל ואז להודות לכולם״

kobe

זהו זה נגמר, הלילה התרחש המשחק האחרון של קובי האיש והאגדה וכבר ברגע הזה מתחילות דמעות בעיניי. אפשר לתאר את קובי בכל כך הרבה דרכים! בחרתי להראות את דמותו של קובי דרך ציטוטים שהוא נתן לאורך הקריירה וגם הרבה מהציטוטים שאמר העונה.

לפני כמה ימים התפרסם סרטון שחייב לפתוח את המאמר מבחינתי:

אתה אוהב אותי

אתה אוהב אותי כי אני קובי

בגלל שאני אלוף 5 פעמים,

בגלל שאני אחד הגדולים שדרכו על המגרש,

אבל אתם לא צריכים,

אתם צריכים לשנוא אותי, תשנא אותי

בגלל שאני נתתי לכם 4 בבוקר

כי דחפתי אתכם כמו שאף אחד אחר לא,

תשנא אותי.

כי אני מייצג גדולה, גדולה זה הכול בחיים.

תאהבו אותי כשתהיו גדולים יותר.

כך הוא קובי! תמיד הוא שנוי במחלוקת ונמצא בין שנאה לאהבה. שונאים אותו בגלל האופי, ובגלל המורכבות שיש בו. בנאדם שתמיד רוצה להיות אלוף וזה לא משנה באיזה דרך ומי יעמוד בדרך.

גם לא הוא
גם לא הוא

״חברים באים והולכים אבל דגלי האליפות נשארים תלויים לנצח.״

זה משפט חזק, משפט שמיד מקפיץ אנשים מהמקום שיגידו איזה שחצן, איזה אגואיסט, איזה בנאדם עלוב. אבל אין מה לעשות כך הוא היה, המילה שמתארת את קובי בצורה הטובה ביותר היא – תחרותיות!

"הניצחון קודם להכל, אין איזור אפור, אין כמעט."

כשנשאל קובי לאיזה משחקים הוא היה רוצה לחזור אליהם, הוא ענה: ״לכל אחד מהפסדים שלי בסדרות הגמר״. קובי הגיע לשבעה גמרים ומתוכם זכה ב-5, אך לדעתי הוא זוכר את ההפסדים יותר מהניצחונות.

ביום שלישי בעקבות התרגום של שייקה נחשפתי לסיפור שלא הכרתי – האחד על האחד נגד J.R. סיפור מדהים שמדגים באופן ברור את האופי של קובי.

כזה היה קובי, מוכן ורוצה להתמודד מול כל אחד! במטרה לנצח, במטרה להביס ובעיקר במטרה להראות שהוא הכי טוב.

kobe mj

״כשיש לי הזדמנות לשמור על ג׳ורדן אני רוצה לשמור עליו, אני רוצה אותו, זה האתגר האולטימטיבי. ״

״אני לא רוצה להיות המייקל הבא, אני רוצה להיות קובי בראיינט.״

ההשוואה לג׳ורדן לאורך הקריירה הייתה בלתי נמנעת. קובי היה הדבר הקרוב ביותר לג׳ורדן שאי פעם היה וכנראה הכי קרוב שיהיה. קובי היה מעריץ שלו, הוא למד את התנועות, התגובות ואת המהלכים בצורה מושלמת. הוא רצה תמיד להיות אחד מעליו. הוא זכה לשחק נגדו כמה פעמים וראו עליו את ההתרגשות ואת האמוציות שזה מוציא ממנו.

אחד מהמשחקים שקובי לא ישכח לעולם:

ב-2004 קרתה אחת התפניות בקריירה של קובי. הוא גרם לעזיבתם של פיל ג׳קסון ושאק לאחר כמה שנים של הצלחה ענקית! קובי תמיד שאף למצוינות הוא לא יכל לסבול את העצלנות ואת הגישה של שאק. יש הרבה שאומרים (אני מבניהם) שאם לא העזיבה של שאק הם היו לוקחים עוד 3 אליפויות בקלות. לקובי תמיד היה הרבה דברים להגיד על חברים שלו לקבוצה וזה התחיל מהרצון להצליח.

״זה שיגע אותי זה שהוא (שאקיל) היה כל כך עצלן, צריכה להיות לך האחריות לעבוד כל יום ויום.״

״יש שחקנים שגרמתי להם לבכות. אם אני יכול לגרום לך לבכות, אני לא רוצה לשחק איתך בפלייאוף.״

קובי תמיד התאמן, כל עונה הוא הגיע מוכן לעונה לאחר חודשים של אימון בקיץ שכולם יצאו לחופשה. לא חסרים הסיפורים שיספרו על כך שראו את קובי מגיע למגרש שעתיים לפני האימון או נמצא בחדר כושר מ-8 בבוקר בימי חופש. קובי שאף לשלמות! הוא רצה להיות הטוב ביותר והיה מוכן להשקיע את כל כולו וכך הוא עשה.

בסוף המילים של קובי מהסרטון הוא אמר: ״תאהבו אותי כשתהיו גדולים יותר״. קובי הוא סמל לעבודה קשה ונחישות, הוא סמל בשביל הספורט!

הכתבה נכתבה אתמול אבל מה שקרה לפני מספר שניות אי אפשר לתאר במילים! קובי סיים את הקריירה בצורה היפה ביותר שהיה אפשר לצפות ממנו. 60 נקודות וסלים לא הגיוניים במאני טיים! קובי הוא ווינר בנשמה!

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. שיר הלל לקובי הוא יעקב:

    יענקל'ה שוורץ על המגרש רץ,
    יריביו אוכלים חצץ והוא מפגיז פצץ.

    יענקל'ה קולע מכל פינה,
    מגיע לו פרס צימר בראש פינה.

    יענקל'ה , המדעות חונקות את גרוני,
    היה שלום שחקן חמודוני.

  2. הקליפ השוואה לג'ורדן פשוט מדהים.

    ואיזה אקורד סיום… 60 נקודות… + ניצחון אחרי פיגור כל המשחק !!! מלך.

    הכי אהבתי מה שהוא אמר בסוף המשחק – כולם יורדים עלי שאני אף פעם לא מוסר ודווקא במשחק הזה, גם אם רציתי אחרת, כל הזמן דחפו לי את הכדור…

    ורגע של רצינות – תמיד יורדים על הקבוצות שהן לא עושות פרידה ראויה לכוכבים – מיקי ברקוביץ', הנפלד… נמני ואבוקסיס בכדורגל… ויש עוד.
    אז פה זה הצד השני של הסקאלה. ככה זה נראה.
    אז לכל מי שכועס על הלייקרס ועל "הריסת הצעירים", לפחות תעריכו שכן עושה את זה. ארגון שמכבד את השחקן שהשאיר אותם בצמרת 20 שנה. זה המון זמן.

    בקיצור, זה היה הרבה יותר מעניין מהשיעמומון ההיסטורי של הלוחמים.
    וזה לא שהם היו מתמודדים על אליפות בלעדיו.

  3. גור הוא קהל שבוי ו וא גאה בהך. בתור אוהדים אין לי שום בעיה עם זה. הרבה כבוד לקובי, אני כבר מתגעגע. המשחק היום היה הצגה הוליוודית ואין להשוות אותו למשחק רגיל.

  4. קוץ בתחת בפרידה הוליוודית מרגשת מרוב זיוף ו-fake.
    אם קובי היה העונה שחקן בקליבר של 60 נקודות, הוא היה בפלייאוף במקום הרוקטס. סתם מנייאק שמשתלט על קבוצת לוטרי משעממת, , גונב את הכדור מכולם, זורק כדורים בקצב שמומי החציל מפליץ אחרי הסביח, ואז בטח שמגיעים ל-60 נקודות אפילו אם האחוזים שואפים לאפס.

    וואלה. בלאק ממבו ג'מבו. המלך עירום.

  5. כל הכבוד לבלאק ממבה על משחק על המורשת.

    אכבד אותך על זה לתמיד. למרות שאתה אגואיסט מניאק בן *ונה !!!

    היה תענוג לשנוא אותך.

  6. פייר ממש התרגשתי. האחוזים לא רלוונטים כי ברבע האחרון החשוב הוא פשוט לא החטיא והיה כמו קובי של פעם של זון מטורף. ומילה על מג'יק(חיים של מומי) לא סתם השחקן שהכי אהבתי ומבחינתי האישית תמיד יהיה מספר אחד,איזה פרגון,אין דברים כאלה.

  7. גור אני מסיר את הכובע בפני הפוסט הזה. כל הכבוד.

    נשבע שהיו לי דמעות בטקס הפתיחה.

    אגדה שהייתה באמת ואנחנו זכינו לראות אותה נפרדת המשחק כמו שרק קובי יודע

  8. מזמן לא התרגשתי ככה ממשחק שלא התכוונתי בכלל להתרגש ממנו.. הרבע האחרון היה צמרמורות כולו… שני הילדים (בני 4 ו-1.5) ישבו לידי וביקשו לראות מצוירים בטלוויזיה. אמרתי להם: "שבו ותראו את קובי, איטס פאקינג קובי!!!" – התסריט הטוב בעולם.

    1. גם אני ישבתי עם הבן שלי, בן 10, ואמרתי לו "תראה, זה המשחק האחרון של קובי." הוא ענה "הוא ממש טוב, הא?". עניתי שכן.

  9. בא לי להקיא מהפרידה מבריאנט, דנקן שחקן יותר גדול ממנו (וגם בן אדם יותר גדול) ולא יהיה מסביבו את כל הפסטיבל

  10. אחד הגיימרים הגדולים של המשחק ומנהיג גדול. תאהב אותו או תשנא אותו העיקר שתפחד ממנו.

    לכל הסאקרים שמודדים את קובי באחוזים וסטטיסטיקה… הסטטסטיקה היחידה שמעניינת את קובי זה נצחונות בפלייאוף וטבעות אליפות.

    1. יופי. אז על פי הקריטריונים שכתבת כאן, משחק הפרידה הזה הוא תיאטרון אבסורד נלעג, של אידיוט מקבוצת לוטרי, שום פלייאוף ושום אליפות, שהקריב את כל חבריו לקבוצה בשביל קצת סטטיסטיקה.

  11. רגע, אם יוטה היו מנצחים הם היו עולים לפלייאוף? כאילו, היה להם על מ לשחק במשחק הזה?

    נ.ב. ראיתי את רוב המשחק, ובראיינט ממש דרש את הכדור בכל הזדמנות. כשהיה סרבל טים עליו, הוא מסר, ומיד הרים את היד לקבל מסירה שוב.. מצד שני החברה שלו ממש שיתפו פעולה עם זה. לדעתי מפחד..

  12. נכון שקובי תמיד שיחק על מיספרים אבל על הכישרון של קובי אין שום ספק,הוא הדבר שהכי קרוב לג'ורדן מבחינת סיגנון ובטוח שבשיא יותר טוב מלברון,דוראנט,כרמלו,וויד ושאר החברים שמתיימרים להיות כמוהו.

  13. צר לי להפריע ללהקת המעודדות פה אבל כל הפסטיבל נוטף הסוכר והפלסטיק הזה לא הוסיף כבוד לאף אחד. לא לקובי ולא לליגה.

    מקרה קלאסי של "הפוך גוטה, הפוך".

    רבאק, יש קבוצה צעירה עם עתיד מבטיח, תחנוך, תלמד, תזוז הצידה כשצריך, תיקח אחריות כשצריך, תשמש מודל והכבוד יבוא אליך לבד, מבלי שתבקש. אפילו אני הייתי רוחש כבוד לשחקן ענק שמסיים קריירה אדירה.

    במקום זאת קיבלנו פסטיבל ילדותי ונרקסיסטי ועונה שלמה שהתבזבזה כי כולם עבדו בשביל האגו מניאק הזה.

    מי שרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו

    1. כל כך מדויק .
      כדי להשוות מה עשה גארנט במיניסוטה ומה עשה קובי בלא , ולא במקרה לא בהיא הידיעה ….
      היו צריכים להיפטר ממנו כבר לפני חמש שנים כשהפסיק לפגוע .
      יש לזה שם למה שעשה אתמול חכם על חלשים … כשגם לחלשים יוטה לא היתה שום סיבה להתאמץ …

כתיבת תגובה

סגירת תפריט