השולטים ללא עוררין חלק ראשון – הבלאק ממבה

פורסם ב – 29. יולי, 2015 ע"י עידו מוריה ב – כללי

עד עכשיו דיברנו על שחקנים טובים מאד שלא בהכרח ניצחו (לברון ודיrרק) ושחקנים שולטים שניצחו אבל רק כשהנסיבות התאימו לזה. אז כעת בואו ונדבר על שחקן שמתי שהוא החליט שהוא יינצח אותך – הוא גם ניצח אותך.

תנו לו דיון על אשמת דמיקולו אונס בבית משפט באמצע המדבר שעתיים מסיום המשחק, בום שישים נקודות למשחק.
תשברו לו אצבע, בום עונה של 27 נקודות. תוסיפו גם ברך מרוסקת, אין בעייה בום אליפות שנייה נגד קבוצה של ארבעה סופרסטארס. לא משנה מה תעשה. הוא ינצח אותך.

מכירים את הסרט פסגת הפחד? אחרי שתקעו לדה נירו מעדר בראש, הטביעו אותו למשך שבע דקות ירו בו ארבע כדורים באמצע המצח. היה צריך לחתוך את הסרט ולעבור לכתוביות כי דה נירו עדיין היה בחיים, וניק נולטה לא.

אני מדבר על קובי בריאנט.

קובי כשליט נולד כשהלייקרס של שאק מתה. שנת 2004 הביאה ללייקרס קבוצה שכללה שלושה שחקני טופ 10 בכל הזמנים + המאמן הגדול בהיסטוריה, אבל לא את האליפות. ב-2005 קובי נשאר לבד בלייקרס ונולד הבלאק ממבה.

וביום שבלאק ממבה הכיש, שום שיטה לא היתה יכולה לעצור אותו. הנה כמה מהחללים:

81 נקודות על הראש של בושי מודל טורנטו.

4 משחקים ברצף מעל 45 נקודות.

מלך הסלים של 2005-2007.

ב 2007/8 הכל התחבר, קובי סופסוף נבחר ל MVP של הליגה, והגיע למשחק הגמר אותו הלייקרס הפסידו לבוסטון הגדולה. קובי לאחר המשחק בראיון: "אני מבין שמישהו צריך לנצח ומישהו צריך להפסיד, אבל אנחנו הפסדנו בגמר מה שהופך אותנו למפסידנים הראשונים…"
ב 2008/9 הכל התחבר. והשליטה של קובי יצאה מגבולות הלייקרס לכל הליגה. פישר וגאסול הצטרפו למשולש, וקובי קיבל את השיטה שבה הוא משליט את רצונו על כל קבוצה וכל הגנה. שיטת המשולשים בשתי שורות נותנת לקבוצה המתקיפה אפשרויות ומחייבת את המשתמשים להפעיל את הראש בתוך השיטה.
השיטה היא מאד פשוטה. בצד החזק יווצר משולש בין מחזיק הכדור לבין שני שחקנים חופשיים. במידה והכדור נמסר. המוסר צריך למקם את עצמו שוב במשולש מול הכדור והשחקן החופשי. אבל למה אני מספר את כל זה?

קובי היה שחקן גדול, אחד כזה שכשהוא מחליט להכיש אותך  – הוא יעשה את זה. אבל, זה לא עובד לאורך סדרה מחוץ לשיטה. בעונה הזאת קובי נטמע לתוך השיטה. לרוב דרעק או ג'ורדן הרכזים הם אלו שהובילו כדור כשקובי משמש אופציה מסירה שנייה או שלישית בצד החלש. אבל כמו כל שיטה גדולה, ביום שזה נתקע קובי הפך לאופציה הראשונה או שלרוב הוא הוליך כדור ביקש חסימה וייצר נקודות.

לקוראים הצעירים שרגילים שהמשהו הזה של קובי זה זריקה גרועה באחוזים גרועים, אני שמח להזכיר שבעונה הזאת, בזריקה עם יד על הפנים בסיבוב לאחור מול שניים ושלושה שומרים קובי היה מוציא נקודות. נחזור לקסם של קובי בהמשך.

קובי והלייקרס פגשו את הנמסיס מבוסטון פעמיים בעונה הסדירה ונצחו פעמיים. הבריון החדש בשכונה, לברון ג'יימס, פגש את קובי פעמיים ובשני המפגשים קובי עשה ללברון בית ספר בקרבות אחד על אחד לשני נצחונות של הלייקרס. באותה עונה קובי בא לגארדן בניו יורק וקבע שיא NBA  של 61 נקודות. מאזן הלייקרס בסוף העונה היה65/17, שני רק למאזן של שחקן השנה לברון ג'יימס.

בפלייאוף, קובי קיבל שמירה כפולה מול יוטה של בוזר וD וויל וניצח 4:1. אני חושב שכדאי לציין שקובי, ככל שהיה שולט ויכל לתת משחקים שאי אפשר לגעת בו, מדי פעם היה מוציא משחק נרפה להפסד סתמי. אולי נקודת התורפה שלו.

הסדרה השנייה היתה מול יוסטון של יאו מינג ושיין בטייה. המשולשים פשוט לא עבדו מולם. יאו מינג העלים את גאסול ובטייה הרג את קובי או את פישר. לייקרס נצחו את הראשון כשקובי מצליח לסגור בקושי את הראשון. בשני זה כבר היה מינג. בשלישי וברביעי הבלאק ממבה השתלטה על המשחק והכישה.

יאו מינג נפצע ושיין בטייה הראה ממה הוא עשוי וגרר את הסדרה למשחק שביעי, שם הלייקרס כבר היו טובים מדי.

בגמר המערב חיכתה הנאגטס של ג'ורג' קארל ותואם קובי – אחד כרמלו. הסדרה הגיעה ל 2:2 כשקובי נותן שני משחקים גדולים ומלו נותן שני משחקים גדולים. בשניים האחרונים קובי נתן גז, האיזון בתוך שיטת ההתקפה היה מושלם יותר, וזה הלך ללייקרס.

בינתיים במזרח, דוויט הווארד נתן את עונתו הגדולה בחיו ואורלנדו באו מאחור לנצח את בוסטון הגדולים (ללא גארנט אבל עם וואלאס) ואת לברון+ צוות משלים.
הגמר, לעומת זאת, היה חד צדדי כאשר קובי והלייקרס ממוטטים את המג'יק. דווקא המג'יק באה מוכנה למשולשים כשדוויט משתק את הצבע של הלייקרס, אבל כאן נכנס גורם קובי למשוואה.
במשחק הראשון קובי עשה 7/10 כשהוא התחיל את ההתקפה ויצא מהשיטה. במשחק השני 8/12. במשחק השלישי 5/12 (וגם הפסד). המגמה ברורה: שיטת המשולש עובדת ב 55% מהמקרים קובי ב 60%+. זה הבלאק ממבה. וככה נראה שחקן שליט, אחד הווינרים הגדולים שידע המשחק.

בחלק השני נדבר על משחק השביעי של הלייקרס מול בוסטון.