חוויות מהליגה (או: למה כדאי לשחק בקבוצת כדורסל?) / עמית טבול

במאמר קודם שלי סיפרתי לכם על ליגת כדורסל חובבנית שהקמתי יחד עם חבר באזור בנימינה.

האמת שהמטרה העיקרית בהקמת הליגה הייתה יצירת מסגרת ספורטיבית מחייבת יחסית לאנשים בעלי משפחות שעובדים ומגדלים ילדים.

הרעיון קרם עור וגידים והצליח מעל למצופה. הביקוש למסגרת כזו הוא עצום. כרגע הליגה מונה 12 קבוצות (מינימום 12 שחקנים בקבוצה) שהתחלקו על שני בתים והיד עוד נטויה.

הפעילות הספורטיבית היא כמובן מבורכת אבל לא תיארתי לעצמי איך הכל יתגמד לעומת החוויה והדרמות שעברה הקבוצה שלי (בנימינה) בעונה הזו.

בכל ליגה יש דרמות ומתח, ולא משנה מהי רמת המשחקים.

השנה עברנו חוויה יוצאת מן הכלל במשחק נגד קבוצה מזכרון יעקב במחזור המשחקים האחרון של העונה הסדירה שהתקיים במוצאי שבת.

2 הקבוצות הגיעו למשחק בידיעה שניצחון מוביל להבטחת המקום השני בבית ויתרון ביתיות בשלב ההצלבה של רבע הגמר נגד הקבוצה שבמקום השלישי בבית המקביל. הפסד עלול לדרדר את הקבוצה למקום הרביעי שמוביל להתמודדות נגד המקום הראשון בבית השני ללא יתרון ביתיות.

בסיבוב הראשון זכרון הגיעו לאולם בבנימינה וניצחו אותנו בעזרת תצוגה התקפית נדירה לרמות האלה, בעיקר מספר 23 שלהם שתפר עלינו 30 נקודות עם 6 שלשות.

אנחנו מגיעים לאולם בזכרון בכוננות ספיגה. מרגישים כמו מדינת ישראל ערב מלחמת ששת הימים. אם הם ניצחו אותנו בבנימינה – איך ננצח אותם במבצר שלהם?

זכרון מציגה לראווה קאדר של 14 שחקנים. מספר 23 זורק לסל בחימום ולא מצליח להחטיא. אנחנו בקושי 7 שחקנים בתחילת החימום. רשמנו בטופס המשחק עוד שניים שהגיעו באיחור. איזה מצ'וקמקים אנחנו…

השופט שורק ומתחיל את המשחק. 2 הקבוצות מרבות להחטיא ולאבד. זכרון מתאפסים על עצמם ראשונים. אנחנו שומרים אזורית עם לחץ על 23. לא נותנים לו לזרוק. הבעיה שהוא סוס וגם יודע לכדרר. שלשה שלו ועוד פאול וסל מעלים את זכרון ליתרון משמעותי ראשון. גם חברים שלו לא טומנים ידם בצלחת וקולעים לא רע בכלל.

הקבוצה שלנו לא קולעת טוב, לא מצליחה לבצע תרגיל אחד לרפואה ומאבדת המון כדורים. אנחנו רואים מולנו קיר בטון בלתי עביר. הרבה יותר קל להסתכל על המשחק מהיציע ולתת עצות לקבוצה…כשאתה על המגרש והעסק לא זורם אתה כמו עיוור וכל מהלך שלך מתבצע בלחץ. זכרון לעומתנו משחקים בלי לחץ ומבצעים תרגילים שגורמים כאב ראש להגנה שלנו. כל התקפה שלהם מסתיימת בזריקה נוחה.

המחצית הראשונה מסתיימת ביתרון 10 לזכרון שנראה בלתי מחיק.

כל הזריקות שלי נראות כמו פצמ"רים לכיוון הטבעת. חושך מצרים. 0 נקודות.

המחצית השניה מתחילה. זכרון מגדילים קצת את היתרון.

הקבוצות מחליפות כמה סלים. לא נראה שינוי באופק.

ואז הכל השתנה. נפתחו הצ'אקרות.

אנחנו קולעים שלשה ראשונה או שניה במשחק שמורידה את ההפרש מתחת ל-10 נקודות. החבר'ה שלנו נכנסים לטירוף. גם הקהל המסור.

ההגנה מתהדקת וזכרון מתחילים לאבד כדורים בסיטונאות. כל איבוד הופך לסל קל שלנו.

עם המתפרצות חוזר הביטחון. השחקנים שלנו קולעים את כל מה שהחטיאו במחצית הראשונה.

כל סל שלנו מלווה בשאגות שמחה. לא נשאר לי בכלל קול אבל למי אכפת? יש תחושה שמשהו גדול קורה פה.

מספר 23 של זכרון פתאום נראה אנושי ומחטיא 4 עונשין רצוף. הוא אפילו מתעייף קצת כי הוא לא ראה ספסל.

נגמר המשחק.

לוח התוצאות מראה: 54:76 לנו ! 22 הפרש אחרי מינוס 10 במחצית!

סקור מטורף לליגה הזאת.

היינו כחולמים…

קלענו 50 נקודות במחצית השניה באחוזים מטורפים.

אנחנו חוגגים עם הקהל כאילו ניצחנו בגמר ה- NBA. כמו מדינת ישראל לאחר המלחמה ההיא.

במהלך כל אותו שבוע אני נמצא בהיי ולא מפסיק לחייך. אנשים בעבודה לא מבינים למה אני מבסוט בעוד שהם יותר בכיוון של שביזות יום א'.

גם אחרי שאני מסביר להם על מה ולמה הם עדיין לא מבינים.

בעצם כשאני חושב על זה – זר לא יבין זאת. רק מי שהיה על הפרקט באותו ערב מכושף יבין את מה שהתחולל שם.

אז נכון שעלינו מהמקום השני ונכון שבסוף הפסדנו בסדרת ההצלבה של רבע הגמר…אבל את אותו ערב לא אשכח לעולם.

אנשים טובים וחכמים כבר אמרו שעל מנת להגיע אל האושר המיוחל עדיף לאסוף חוויות ולא נכסים (האמת שזה לא סותר אבל זה כבר דיון אחר).

אז עכברי הופס יקרים: תעשו לעצמכם טובה ותירשמו לקבוצת כדורסל, כל אחד בהתאם לרמתו. או שלפחות תרשמו את הילדים שלכם לקבוצה.

מעבר לחוויות שתצברו, אתם תלמדו להתמודד עם כשלונות, תלמדו להתאים את עצמכם למסגרת ולוותר על האגו שלכם ("איך הוא מוריד אותי לספסל דווקא עכשיו?!"), תשפרו את הכושר הגופני ובעיקר תכירו חברים שלא הייתם מכירים בסיטואציה אחרת.

Amitlahev

אבא במשרה מלאה, רואה חשבון, שופט כדורסל בדימוס, מכור לפנטזי, גיטריסט בהרכב ובשעות הפנאי (שאין לי) זורק מלא שלשות :)

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  2. סתם ילד

    11 אפר 2016 16:04:03

    אופיר בין התגובות לפוסטים משחק בקבוצת בוקר שבה צורחים על אלה שדופקים טיילת עכו בהגנה, עדיף לשחק עם חברים

  4. סתם אחד

    11 אפר 2016 16:10:28

    אחלה פוסט. סיפור אמיתי לחלוטין.
    ולמיטב זכרוני עמית גם מצטנע ולא מספר על החלק המשמעותי שהיה לו בהתפוצצות ועל כך שהוא סיים בתור הקלע המוביל במשחק (או מספר שתיים…?)

  6. מנחם לס

    11 אפר 2016 16:58:08

    זה הכיף הגדול!
    אני הצלחתי לשחק בקבוצת "ששי אחרי הצהריים" בפלורידה עד גיל 71, כשמהפינה, ללא שמירה, הייתי מסוגל לקבור 5 מ-10!

  7. אלעד אייל

    11 אפר 2016 17:04:03

    עמית תודה על יופי של סיפור שכל אחד מתחבר אליו מהמקום שלו.
    לי זה מתחבר למשחקי הדרבי הסוערים בתיכון מול הכיתה המקבילה כשכל החברים הופכים לשעה קלה לאויב האולטימטיבי שצריך להביס

  8. MBK

    11 אפר 2016 18:11:31

    זה הכיף הכי גדול שיש
    אני זוכר שבשבוע הראשון שלי בבסיס ( אי שם בדרום ) היה יום ספורט עם מגוון תחרויות
    אחרי ש 2 פזמ"ניקם נפצעו נכנסתי לשחק כשרוב הבסיס צופה במשחק
    דפקתי צ'אקה מטר אחרי השלוש ובהתקפה הבאה עשיתי סל ועבירה מריבאונד התקפה , ההפרש עלה מ 4 ל 10
    השירות שלי היה יותר קל … אם הייתי דופק איירבול מה 3 כנראה ששהייתי מרותק וחוטף מחצי בסיס
    זה היה ניצחון ראשון של האגף שלי אחרי 3 שנים , מסוג הדברים שאף חובבן לא ישכח

      2. car insurance quotes

        5 יונ 2016 11:29:49

        Magnificent goods from you, man. Om oss | Best Cleaning Services I’ve understand your stuff previous to and you are just extremely magnificent. I actually like what you have acquired here, really like what you are stating and the way in which you say it. You make it entertaining and you still care for to keep it smart. I cant wait to read far more from you. This is actually a tremendous Om oss | Best Cleaning Services informations.

      3. http://www./

        3 יול 2016 17:41:10

        Jo també vaig sovint a l’FNAC i la veritat és que de música catalana he vist ben poca, excepte els grups més coneguts com tu ben dius. De llibres en català es troben més, però tampoc es per a tirar cohets, la veritat. Penso que això sol passar a les grans marques, per això sempre que busco alguna cosa concreta miro d’anar a petites tendes (com suposo que fas tu).En tot cas, una interessant feina d’investigació

  9. Berch

    11 אפר 2016 20:48:41

    סיפור נהדר
    אל תשכך שאתה קם למחרת בבוקר תפוס למדי ומחוייך מתמיד
    ואת העובדה שהמקלחת אחרי המשחק היא המקלחת הכי טובה בשבוע (השנייה, ביום שישי, היא יותר עניין של מסורת).

  11. עגל

    11 אפר 2016 21:51:29

    איזה סיפור מצוין! באמת תודה, אני מקווה שאתה שומר עוד כמה לעונת המלפפונים, אולי תעשה סדרה של כתבות אחת לכל משחק . . .

  13. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    11 אפר 2016 23:15:00

    מעורר השראה.

    שופט יודע איך לפעול "מחוץ לחוק" מבלי שהשופטים ישימו לב ?…

    1. סתם אחד

      12 אפר 2016 08:19:57

      הלוואי…
      חשבנו שלפחות השופטים יהיו לטובתנו, אבל אפילו זה לא עזר ועוד עונה הסתיימה עם שברון לב.
      גילוי נאות: הכותב הינו אוהד כורסא של הקבוצה המדוברת ואפילו היה שותף קצה ספסל בעונת ההקמה….

      אבל מהצד השני, יש בהחלט מגמת התקדמות. בעונה הבאה עם רכש מתאים רצים לאליפות. יש שמועות שקובי לא סגור על הפרישה והוא מחפש קבוצה לעונה הבאה…

  16. גיא

    12 אפר 2016 05:28:11

    מעולה!
    וגם מעורר קנאה. שנים שהייתי חלק מקבוצת חברים ששכרה אולם ספורט בבית ספר בעיר. שיחקנו פעם בשבוע כדורסל חובבני מינוס – אבל ברמת אינטנסיביות שלא הייתה מביישת גם את עמי נאווי בדרבי תל אביבי.
    כיום אני בקושי מצליח להרים את היד מעבר לגובה הכתף, אז הכדורסל כספורט פעיל נשאר בעברי.
    סחתיין על הפוסט, סחתיין על התחביב, סחתיין על הניצחון.
    אני מקנא…

  17. ניר

    12 אפר 2016 11:41:25

    אני משחק מגיל 8 בקבוצה ולא הפסקתי עד גילי הנוכחי (32).
    עברתי בלאומית, ארצית, ליגה א' והשנה בליגה ב' (כל כמה שנים אני יורד ליגה, מזל שאין לאן לרדת יותר… ).

    זה נהיה קצת קשה עם השנים (שבר בקרסול, פריצת דיסק) אבל זה הדבר הכי כיפי שיש לעולם הזה להציע לי, ולא משנה באיזה מסגרת, אשחק כל עוד הגוף יאפשר לי.

    לכל חובבי הכדורסל פה – לכו תשחקו!

  18. אשך טמיר המקורי

    12 אפר 2016 12:37:52

    מאמר מופלא. אם אתה מחפש קונוס לליגה לעגלות סופר עקומות וחלודות (אלא שאחד הגלגלים תקוע) – אני רבע שעה מבנימינה

  19. נעמן

    12 אפר 2016 20:05:05

    אחלה של סיפור וחווייה…
    אני דווקא מחובבי ה-3 על 3: נוגעים יותר בכדור ועדיין יש הרבה
    אפשרויות לתרגילים. עוד יתרון זה שלא צריך להתארגן לפני – אפשר להגיע למגרש לבד ולהזמין למשחק הבא… נתראה בגן הפעמון

כתיבת תגובה

סגירת תפריט