(פוסט זה ניכתב לפני נצחונה של אטלנטה בשיקגו שהסתיים ממש עתה 102-100. הפסד זה הוא עוד קש – חבילת חציר, לא סתם קש – על גב הגמל שהוא שיקגו)

**************************************

המאמן פרד הויברג קרא לפגישת שחקנים לפני האימון האחרון ביום ראשון, לפני הטיסה לאטלנטה למשחק שני בערב.

הקבוצה הפסידה שלושה משחקים לקבוצות תחת 500. ונפלה שני משחקים מאחורי דטרויט, למקום שמיני ואחרון בפלייאוף. הפרש שני משחקים מתורגם לשני נצחונות שיקגו, ושני הפסדי דטרויט. ניצחון מביא חצי נקודה, אבל אם האחרת אף היא מנצחת, מאומה לא קרה, הווה אומר שעתה – 11 משחקים לפני סיום העונה – שיקגו חייבת לא רק לנצח, אלא לקוות גם להפסדה של האוייבת.

בטקסט מסג' [במסרון] שכל השחקנים קיבלו הוסבר ע"י המאמן שמטרת הפגישה אינה למצוא 'אשמים' ולחפש 'אשמות', אלא כדי להיות פתוחים ואמיתיים לחלוטין כדי להבין את קשיי הקבוצה, להגדירם, ולהמליץ על דרכים לפתרונות ושיפור.

בואו נהיה אמיתיים ונודה שאיש מאיתנו לא חשב בפרה-סיזון ששבועיים וחצי לפני סיומה שיקגו תהיה בסכנה אמיתית מאד לא לעשות את הפלייאוף. לכן הפגישה היתה הכרחית כאשר אחרי ההפסדים לניקס ולמג'יק כמה שחקנים הביעו תסכולם לעתונות. טאג' גיבסון היה השופר הראשי כשאמר:

.
“Hell yeah, I’m embarrassed,” Taj Gibson said after losing to the Knicks on Thursday night. “I take pride in wearing this jersey. I love wearing the Bulls jersey. Especially what we’ve been through, I take pride in playing for Chicago. When I wear that jersey, I try to go out there and play my heart out. And it’s frustrating when we come up short, and we look at ourselves, we’re losing to … I don’t want to criticize any[body], [but] trash teams. Everybody’s in the NBA for a reason, but we’re playing against teams that are not playing for anything, and we’re just laying down. It feels like now we’re a target. It feels like teams are not taking us serious.
“Teams are more eager to play us. [In years prior,] it was vice versa. They knew we were coming in to punch people in the face and keep playing. It’s just, it’s hard, man. It really eats me up inside. It’s really hard to sleep at night knowing it’s coming down to the wire, and our effort isn’t there. It’s really frustrating.”

כמובן שגיבסון מתוסכל. כל אוהדי שיקגו בולס מתוסכלים. כמובן גם שישנן כמה סיבות אובייקטיביות: יאקים נואה נפצע לכל העונה; דריק רוז אינו פצוע אבל אינו במיטבו, ולא רק בגלל הגיל. הוא חושש לשחק ALL OUT וזה ניכר בכל צעד ושעל למרות משחק טוב מאד פה ומשחק טוב מאד שם. מייק דנליבי החמיץ יותר מחצי עונה. אמנם הוא לא כוכב גדול, אבל קליעתו, גובהו, ויכולתו לשמור על מספרי 3 ומספרי סטרץ' 4, ואם יש צורך אפילו על עמודים תחת הסל חסרה מאד לבולס כשהיה פצוע. וכמובן הפציעה לג'ימי באטלר שבינתיים לא חזר לעצמו, והוא חייב לעבור ניתוח הקיץ.

*
כולם חזרו אמנם לשחק מלבד נואה, אבל הקבוצה מגמגמת.

*
אולי היתה זאת שגיאה להביא מאמן טירון כפרד הויברג אחרי שור זועף כטום ת'יבודו שיגידו מה שיגידו עליו, הוא עדיין אחד ממאמני ההגנה הטובים בליגה. בקשר להויברג קיים חדר הלבשה חצוי: כמה שחקנים אוהבים ויעשו הכל בשבילו, וכמה טוענים שהוא צריך היה קודם להשתפשף כעוזר מאמן משך שנה-שנתיים.

*
ההנהלה אשמה לא רק בהבאתו של הויברג – אם אמנם היתה זאת טעות ולדעתי פסק הדין הוא מוקדם מדי – אלא בזה שלא עשתה מאומה עם נואה ופאו גאסול שחוזיהם מסתיימים הקיץ, והם שחקנים משוחררים היכולים לארוז מזוודותיהם וללכת כששיקגו מקבלת עבורם…קדחת..  היו חייבים לעשות טריידים עליהם – או לפחות על פאו גאסול – בזמן שיכלו לקבל עבורו ערך רב. כמעט כל קבוצה בריצה רצינית לאליפות העונה היתה מאושרת עם שחקן כפאו גאסול אם מטרתה לנצח כאן ועכשיו. אני לא בטוח בקשר לווריורס והספארס, אבל OKC, הקליפרס, מיאמי (במקום כריס בוש), ואולי אפילו אטלנטה, היו מוכנות לדעתי להביאו לכמה חודשים אילו האמינו שהוא הבורג החסר לתת פייט רציני לשתי הגאוותנות מסאן פ וסאן א.
עכשיו הסכוי הוא שהם יילכו חופשיים אלא אם-כן שיקגו תהיה מוכנה להשוות הצעות מגה גדולות שבוודאי ובוודאי הם יקבלו הקיץ.
מה שמפחיד ביותר כלפי שיקגו הזאת הוא הפוסט שפירסם
Kelly Scaletta of Bleacher Report

*
בפוסט הזה הוא מפרסם את מחקר התצפית שלו שגילה שלמרות ששיקגו היא שנייה בריבאונדים בכל הליגה, היא רק מס' 22 ב-ARC (ADJUSTED REBOUND CHANCE) ורק מס' 25 ב-ADR (ADJUSTED DEFENSIVE REBOUND) בליגה. ה- ARC הם ריבאונדים בהתקפה כשהשחקן נמצא במרחק מטר מהכדור, ו-ADR הוא למעשה אחוזי הריבאונד בנסיון שני (ניתור, הכדור עדיין מקפץ באוויר, ורק ניתור שני קוטף אותו).
ה- ARC וה-ADR הם למעשה יותר מכל עקשנות, לחימה, וחוסר ויתור. במילים אחרות – כשהריבאונד הוא עניין פשוט של ניתור וקטיפה – הם מס' 2 בליגה. אבל במלחמה על כדור מקפץ כשצריכים אגרסיביות, תוקפנות, ו-DETERMINATION הבולס הם בתחתית הליגה.

*
לדעתי זו היתה הנקודה החשובה ביותר שהיתה חייבת לעלות לציון בפגישה: שהבולס שפעם היו הדורסנים ביותר בליגה, הפכו לשוורים רכים. שוורים של נייר.

*
השאלה אם את זה ניתן לשנות בעשרת המשחקים הבאים.
.