(מאמר שניכתב ל-'ידיעות אחרונות' ב-24/3/1990 על העלייה לפיינל פור, שלמיטב ידיעתי לא פורסם).
*******
שבת בבוקר. מרץ 24, 1990. אריה מליניאק ופיני גרשון היו איתי במשחק שהביא את יוקון לעלית 8 – נצחון בנקודה על קלמסון – כדי לבדוק ולראות במו עיניהם כיצד נדב הנפלד השתפר כאן ביוקון. היום אני נוסע לבדי. אפגוש אותם ברטרפורד, באולם בו משחקת הנטס בתוך הביצות של המדולנדס.
לפני יומיים יוקון ניצחה את קלמסון ב-BUZZERR–BEATER, והיום היא פוגשת את מייק ששבסקי וקבוצתו בה משחקים פיל הנדרסון, כריסטיאן לייטנר, הפרשמן בובי הארלי, המצרי אללה אבדנבי, ובריאן דייויס (הערה שלי: לכל החמישה היתה קריירת NBA ממוצלחת – לייטנר, הארלי, ואבדלנאבי – עד בינונית עם הנדרסון ודייויס).
עם אקרדיטציית "COURT SEAT" אני עולה על הלונג איילנד אקספרסוויי בואכה ברונקס אקספרסוויי, ג'ורג' וושינגטון ברידג', ופנייה לניו גרסי טרנפייק לביצות המדולנדס.
נדב שלנו היה כה טוב נגד קלמסון שהאנליסט המפורסם של ABC דיק ויטלי כינה אותו "NADAV – THE ISRAELI DOVE " ולטיווי הוא צורח בקולו הצרוד "היום זאת מלחמת ששת הימים מס' 2: מצרים המיוצגת ע"י אללה אבדלנבי – אללה בכבודו ובעצמו – נגד 'היונה' הישראלית ששירתה שלוש שנים בצבא היעיל ביותר בעולם – IDA!"
(אז ועתה)
המעמד? עילית 8.
הפרס? פיינל פור.
אני מגיע לאולם. להפתעתי ושמחתי הרבה האקרדיטציה מושיבה אותי בשורה השנייה ממש מעל ספסל יוקון. אני צועק לנדב "שיהיה בהצלחה", והוא מסתובב ובקושי מחייך את חיוכו המבוייש. גם בראיונות וגם בנצחונות נדב הוא נדב: עצור, מופנם, עושה רושם שהדבר המכביד עליו ביותר הוא להחליף מילה עם עתונאי ישראלי המת מצמא לאיזו כותרת טובה.
שום כלום.
את פיני ואריה מליניאק – ששניהם קרובים אליו מאד עוד מהימים שהוא שיחק בנערים ולפני שעבר לגליל עליון – אינני רואה. חבל. ישנם לידי מקומות פנויים.
אני שומע את ג'ים קלהון אומר לקבוצתו בקולו הצרוד (ולכן הרועם שהגיע עד אלי): "הם טובים אבל הם צעירים מכם. הארלי הוא פרשמן ולייטנר הוא סופומור. לנו יש את נדב ואתם הסניורים. השכל והעורמה שלנו חייבים לנצח".
ואז הוא אומר להם כי אולי הרגיש במבט שחקניו מין היסוס ויראת כבוד מדיוק הגדולה: "אם אתם רוצים להיות טובים, עליכם להחליט שאתם רוצים להיות טובים, ולשחק כמו טובים. יש לכם את זה. לכו ותכו את הדוקים בישבן".
(טייט ג'ורג')
כולם צורחים וקוראים קריאות מלחמה. רק נדב עומד ככה בצד מרגיש מין אי-נוחות להשתתף בהתלהבות הצעירים שאולי נראית לו ילדותית. לך תדע מה עובד בראשו. הוא שיחק כבר נגד מקצוענים בני 30+ ועתה הוא משחק נגד בובי הארלי שעדיין אינו בן 19, וכריסטיאן לייטנר שעדיין אינו בן 20.
יוקון אף פעם לא היתה בפיינל פור. לדוק – אם ינצחו – זה יהיה הטיול הרביעי ב5 שנים, וה-8 בס"ה, אז מה הפלא שהם נראים ומתנהגים כגדולים? שחקני יוקון מגניבים מבטים לעבריהם בעוד ששחקני דיוק אפילו DO NOT BOTHER'.
המנצחת תפגוש בפיינל פור בשבוע הבא בדנבר את ארקנסאו שכבר גברה על טכסס. דיוק מגיעה למשחק נגד יוקון עם 8-28 רקורד, ויוקון עם הרקורד הטוב בתולדותיה – 6-31. עם שחקניה נדב הנפלד, ג'ון גווין, כריס סמית', טייט ג'ורג', רוד סלרס, וסקוט בורל ישנה לה יחידה מכובדת של שחקנים טובים, אך אף אחד לא מכיתת 'המצויינים'.
אני שומע את קלהון חוזר ואומר להיזהר מאד מהבוב הארלי הזה, ולא לטעות בקשר ל-1.83 מ' שלו כשהוא אומר להם: "מי שחושב שהוא קטן מדי לעשות צרות שינסה ללכת לישון בחדר סגור עם ייתוש". כולם צוחקים. האווירה המתוחה נישברת מעט.
אני מסתכל על נדב, מנסה לגלות בפניו אם הוא מבין את גודל המעמד. לשחקן ששיחק באירופה אולי 'פיינל פור' של ילדים מהקולג' לא מדבר בשפה ברורה. מצד שני 20,000 באולם, וכותרת ראשית בניו יורק טיימס, חייבים לשכנעו, בתנאי כמובן שהוא קורא את הטיימס.
אני תוקע מבט בספרון שקבלנו העתונאים ואני מגלה שיוקון ודיוק ניפגשו כבר ב-REGIONAL FINAL לפני 26 שנים. דיוק ניצחה על 47 הפרש. היום זה לא יקרה על בטוח. לא עם נדב בליינאפ.
כמה נעים לראות את הכבוד ששחקני יוקון נותנים לנדב הנפלד. בד"כ שחקנים אמריקאים – בעיקר השחורים – מסתכלים על הזרים כנגע הכרחי. לא עם נדב: רואים בברור שהוא כאילו 'הדוד' המבוגר, וחברו הטוב שלא זז ממנו הוא סקוט בורל.
45 הדקות הראשונות היו משחק קולג' טיפוסי ברמה הגבוהה ביותר. משחק מהיר בו אתה מתקשה לעקוב אחרי הכדור; החלפות שחקנים כל 15, 20, מקסימום 40 שניות כשניכנסים ויוצאים כמו בתחנת רכבת, והתלהבות אין קץ לא רק עם כל סל אלא אפילו עם כל ריבאונד, כל אסיסט, כל חטיפת כדור.
בדוק היו אלה שלושה שחקנים – לייטנר, אבדלנאבי, ופיל הנדרסון, שקלעו את כל הנקודות. בוב הארלי שיחק את משחק הפוינט גארד הטוב אי-פעם של שחקן שהוא 1 מ -9. שאר תרומותיו לא יסולאו בפז: ריכוז נהדר, חטיפות כדור, יצירת מהומות בכידרורים תחת סלה של יוקון, ומסירות מצויינות לסלים.
ביוקון היו אלה כל 6 מ-7 שחקני הרוטציה שקלעו דאבל פיגרס או 9 לפחות.
מלבד העובדה שמצד אחד היו 3 קלעים ומצד שני 6, המשחק היה דומה ושווה כוחות לחלוטין.
לא היתה תוצאה הגונה יותר משוויון בסיום הזמן הרגיל.
הארכה.
יוקון מובילה 77-78. 2.6 טיקים לסיום ההארכה.
יוקון יכולה להתחיל להזמין חדרים במלון 'הילטון' הצמוד לאולם בדנבר?
NOT SO FAST.
מייק ששבסקי קורא טיים. בטיים אאוט הוא קורא את תרגיל ה-"SPECIAL”. לייטנר קלע את ה-23 שלו רובן מאזור הצבע. אללה אבדלנאבי היה מצויין עם ה-27 שלו אבל החמיץ את 3 האחרונות. מייק אומר לקבוצתו: "הם יתרכזו על הנדרסון ואללה. אני רוצה שלייטנר ייקח את האחרונה. אני רוצה 'SPECIAL'
הערה שלי: לייטנר לפעמים יכול להיות השחקן המעצבן ביותר. כמו כלב השכן שמחרבן על הדשא שלך, או אדם הקורא עתון בקול רם בנסיעה באוטובוס. כשלייטנר נבחר כשחקן המכללות היחידי להצטרף ל'נבחרת החלום' של 1992 צ'ארלס בארקלי מיד לקח אותו תחת כנפיו "לטיפולים מיוחדים" כפי שאמר אז האציל. מסתבר שלייטנר לקח את 'טיפוליו' של בארקלי ללא בעייה כשהוא צוחק עם כולם על מעמד הגביר והעבד שנוצר. (השניים הם ביחסים קרובים מאד היום). בארקלי החליט שהוא נותן לצעיר תקווה כשהוא אומר לו יום אחד 'לא לאבד תקווה כי אתה עדיין צעיר והאבולוציה עדיין לא נגמרה". מעצבן-מעצבן, אבל הוא קילר של שחקן. שנתיים אחרי משחק זה בו הוא קבר את יוון, הוא קבר את הזריקה ממסירה של גראנט היל לאור כל הפארקט עד לטופ אוף דה קי עם 1.6 טיקים בשעון, כשהוא – לייטנר – תופס אותה עם הגב לסל, מסתובב, וקובר אותה נגד קנטקי – שוב סל שהביא את דיוק לגמר, ואז לאליפות ב-1992 – במסירה שהפכה ל-CULTURAL ICON ממש.
לייטנר הוציא מסירת חוץ לחברו הטוב ביותר בריאן דייויס שמייד החזיר לו את הכדור. לייטנר עשה מין DOUBLE PUMP באוויר וקבר את הסל שהוריד את יוקון שאולה, לשנה זאת.
טירוף על הפארקט. אני עומד אולי ששה-שבעה צעדים מג'ים קלהון העומד המום. בשוק ממש, לא מאמין מה קרה, ואולי לא קולט בדיוק.
אני מעיף מבט בששבסקי ורואה שהוא מהסס אם להגיע לקלהון הנראה שבור-מובס לחלוטין, לא מסוגל להכיל את הרגע.
כשהוא הגיע למאמן ההמום, החיבוק בין השניים ארך שניות רבות. בד"כ מאמנים בקושי לוחצים ידיים והולכים כל אחד לדרכו. הפעם ששבסקי כאילו הרגיש לא נעים עם הנצחון, וקלהון החזיק בו כאילו אומר "אני לא מאשים אותך… רציתי לנצח בדיוק כמוך…".
שחקני יוקון נעלמו מיד לחדר ההלבשה. היחיד שנישאר היה טייט ג'ורג'. רציתי להחליף כמה מילים עם נדב, אבל כראוי ומתאים ליונה, הוא התעופף ונעלם.
********************************
היכן שחקני דיוק היום:
*פיל הנדרסון נבחר בדראפט ע"י המבריקס אבל לדעתי לא שיחק אף משחק ב-NBA. הוא שיחק כמה שנים ב-CBA, ונפטר בפתאומיות לפני שנתיים בביתו מהתקף לב.
*בוב הארלי נבחר מס' 7 ע"י סקרמנטו והתחיל קריירה מוצלחת ב-NBA עד שתאונה קשה שכמעט קיפחה את חייו גרמה לו להיעלם, וכשחזר כבר לא היה מה היה. הוא בחר בקריירת אימון, והיום הוא מאמן ראשי של אריזונה סטייט.
*ללייטנר היתה קריירה מוצלחת של תריסר שנים ב-NBA חרי שיבחר מס' 3 ע"י מינסוטה. אחרי שפרש עבר עם אשתו והילדים לעיר פונטה וורדה בפלורידה שם החל קריירת נדל"ן מוצלחת ביותר עם חברו מדיוק בריאן דייויס. הם שניהם בעלי קבוצת כדורגל ב-MLS וניסו לקנות ללא הצלחה את הממפיס גריזליס. שניהם תרמו לא מזמן מיליון דולאר לאונ' דיוק – חלקה לספורט.
*אללה אבדלנבי שיחק כמה שנים טובות ב-NBA ואז הפך לשדר בערבית של משחקי ה-NBA לארצות המזרח התיכון. היום הוא שדר ה-NBA של פילדלפיה סיקסרס.
*בריאן דייויס שיחק 8 עונות ב-NBA והיום הוא חבר ושותף בכל עסקי כריסטיאן לייטנר.
*ביל מקפרי הוא היום עוזר מאמן בסיינט בונבנצ'ר מהדיביזיה הראשונה ובעל בתי ספר לכדורסל. אחיו אדי – לאוהדי הפוטבול שביניכם – היה הווייד רסיבר של הניו יורק ג'איינטס והוא עונד 3 טבעות סופר-בול.
היכן שחקני יוקון היום:
*כריס סמית: נבחר בדראפט של ה-NBA אבל לא הצליח ושיחק שנים באירופה כולל מכבי רעננה. הוא היום בעל מוסכים לרחיצת מכוניות.
*ג'ורג' טייט: אחרי שנבחר ע"י הנטס בבחירה ה-2 הוא שיחק בנטס 3 שנים אח"ב ב-CBA. את הונו עשה עם ה- The George Group. הכסף שעשה לא הספיק לו, והוא הואשם במעילת מאות אנשים בפונזי – בגינו הוא נושב עתה במאסר של 9 שנים, ועם שחרורו עליו לשלם 2.5 מיליון דולרים.
*רוד סלרס: אחרי יוקון שיחק 14 שנים מוצלחות באיטליה, צרפת, וספרד, ועתה הוא מחפש משרת עזר מאמן במכללות
*סקוט בורל: אחרי שניבחר מס' 20 בדראפט של 1993 ע"י שרלוט, הוא בילה 10 שנים די מוצלחות ב-NBA לפני כמה שנים באירופה. היום הוא מאמן ראשי של סאות'רן קונטיקוט סטייט יויברסיטי.
*טוריאנו וולקר: מאחורי סוגר ובריח בבית כלא בפלורידה
*נדב הנפלד? אתם יודעים טוב ממני. אשמח לשמוע בתגובות.
*
*
Duke (28-8)
Basic Box Score Stats | ||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
Player | MP | FG | FGA | FG% | 2P | % | FT | FTA | FT% | ORB | DRB | TRB | AST | S | PF | PTS | ||||||
Bobby Hurley | 43 | 0 | 9 | .000 | 3 | 4 | .750 | 0 | 2 | 2 | 8 | 3 | 3 | |||||||||
Phil Henderson | 42 | 7 | 20 | .350 | 3 | 3 | 1.000 | 0 | 3 | 3 | 1 | 2 | 21 | |||||||||
Christian Laettner | 38 | 7 | 8 | .875 | 9 | 11 | .818 | 1 | 4 | 5 | 2 | 3 | 23 | |||||||||
Alaa Abdelnaby | 37 | 9 | 16 | .563 | 9 | 12 | .750 | 5 | 9 | 14 | 0 | 2 | 27 | |||||||||
Brian Davis | 23 | 1 | 2 | .500 | 0 | 0 | 1 | 2 | 3 | 1 | 4 | 2 | ||||||||||
Thomas Hill | 17 | 0 | 2 | .000 | 0 | 0 | 1 | 2 | 3 | 1 | 0 | 0 | ||||||||||
Robert Brickey | 14 | 1 | 4 | .250 | 0 | 0 | 1 | 0 | 1 | 1 | 2 | 2 | ||||||||||
Greg Koubek | 6 | 0 | 1 | .000 | 0 | 0 | 1 | 1 | 2 | 0 | 0 | 0 | ||||||||||
Bill McCaffrey | 5 | 0 | 2 | .000 | 1 | 2 | .500 | 0 | 1 | 1 | 1 | 0 | 1 | |||||||||
School Totals | 225 | 25 | 64 | .391 | 25 | 32 | .781 | 10 | 24 | 34 | 15 | 16 | 79 |
Connecticut ()
Basic Box Score Stats | ||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
Player | MP | FG | FGA | FG% | 2 | FT | FTA | FT% | ORB | DRB | TRB | AST | S | OV | PF | PTS | ||||||
Nadav Henefeld | 44 | 5 | 10 | .500 | 4 | 4 | 1.000 | 2 | 4 | 6 | 4 | 3 | 15 | |||||||||
Chris Smith | 42 | 4 | 16 | .250 | 2 | 2 | 1.000 | 0 | 4 | 4 | 5 | 1 | 11 | |||||||||
John Gwynn | 28 | 6 | 15 | .400 | 3 | 3 | 1.000 | 0 | 4 | 4 | 0 | 3 | 15 | |||||||||
Tate George | 27 | 4 | 8 | .500 | 0 | 0 | 0 | 2 | 2 | 4 | 4 | 9 | ||||||||||
Rod Sellers | 24 | 0 | 1 | .000 | 1 | 2 | .500 | 0 | 5 | 5 | 0 | 3 | 1 | |||||||||
Scott Burrell | 22 | 6 | 10 | .600 | 0 | 0 | 4 | 1 | 5 | 1 | 5 | 12 | ||||||||||
Toraino Walker | 21 | 4 | 5 | .800 | 1 | 1 | 1.000 | 3 | 2 | 5 | 1 | 3 | 9 | |||||||||
Lyman Depriest | 11 | 1 | 1 | 1.000 | 0 | 0 | 1 | 2 | 3 | 0 | 4 | 2 | ||||||||||
Dan Cyrulik | 5 | 2 | 2 | 1.000 | 0 | 0 | 1 | 0 | 1 | 0 | 0 | 4 | ||||||||||
Murray Williams | 1 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | |||||||||||
School Totals | 225 | 32 | 68 | .471 | 11 | 12 | .917 | 11 | 24 | 35 | 15 | 26 | 78 |
הסיפורים מהתיבה האלה זה אוצר גנוז.. תמיד אהבתי את הנפלד, משהו בו מזכיר לי את דאנקן.. שחקן הגנה מדהים, נחבא אל הכלים, מין מנהיג שקט כזה. לצערי רק סאן אנטוניו יודעת לגדל כאלה.
היי מנחם קודם כל פוסט נפלא.
אני זוכר את ההפסד הזה כאילו היה אתמול ,למרות שאז הייתי תלמיד בחמישית .
הנפלד היונה היה משהו מיוחד…היום כמדומני הוא איזה יזם נדל"ן או איש עסקים כלשהו.
עוד לפני קונטיקט נדב היה ברמת השרון והעלה אותה לליגת העל ואז לקח גביע בגליל.
אחרי אותה עונה בקונטיקט הוא חזר לארץ למכבי תל אביב כמובן.
השמועות אומרות עד היום שהיה נבחר בוודאות בדראפט 90 אם רק היה מעמיד עצמו לדראפט זה ( סופר למשל שיוסטון אמרה לו היינו מבטיחים לך שנבחר בך ).
בכל מקרה כשהוא הגיע למכבי היה זה בשנת 91 …באותה עונה הצעיד את מכבי לפיינל פור האירופאי ( ותבוסה ב 34 הפרש לברצלונה בערב יום הזיכרון ).
הוא נשאר במכבי יותר מעשור …..היה נחשבבזמנו לשחקן ההגנה הטוב ביותר במכבי וייתכן שבאירופה ( בזמנו לא חולק תואר שחקן ההגנה של העונה ).
הבעיה שלו הייתה בהתקפה ….והכלל היה כשנדב מגיע לדאבל פיגרס מכבי מנצחת…..
ברוב שנותיו מכבי הייתה בתקופת שפל ביבשת ולא ראיתי פיינל פור ( ולמעשה אפילו רבע גמר ) כמעט עשור .
אבל נדב ( שהיה שותף לאבדן האליפות ב 93 ).
זכה להתחיל את תקופת הזוהר במכבי והיה שותף בכיר לגמר 2000 ולזכייה בסופורליג 2001 שהיה התואר הראשון של מכבי באירופה לאחר בדיוק 20 שנה .( הניף את הגביע כקפטן )
הוא עוד הספיק להיות שותף בפיינל פור 2002 עם מכבי ובלאט בעונתו הראשונה כמאמן ראשי…..אבל אז הסתכסך עם ההנהלה במחלוקת על חוזה חדש …העסק התפוצץ ללא דרך חזרה ונדב שהיו לו עוד כמה שנים לתת ( שכן בשנים האחרונות תרם הרבה וגם שיפר את משחק ההתקפ ).
פרש בטרם עת וקצת פספס את שיא הזוהר במכבי בעונות 2004_2005.
כמובן הוא תרם רבות לנבחרת ישראל ובשורה התחתנה ייזכר כאחד השחקנים החכמים שהיו לנו ,כמובן כשחקן ההגנה אולי הטוב ביותר ( הנפלד …ו4 כיווני אוויר ….. בתקופתו במכבי )….עם מגבלה התקפית שחקן שיכול וצריך היה להיות בנ.ב.א.
היה גם פורץ דרך והצליח בכל מקום בו דרך.
עם רמת השרון עלה ליגה.
לגליל הביא גביע ליוקון הביר את אליפות הביג איסט והיה רחוק שנייה מפיינל פור ולמכבי הביא גביע אירופה.
סיפור נהדר מזכיר נשכחות מימי תחילת התיכון שלי.משה היה אחד השחקנים החכמים וקוראי המגרש הטובים ביותר. למרות הקריירה היפה שלו תמיד הייתה תחושה שהיה יכול לעשות יותר בעיקר ההתקפה, אבל משהו בשילוב בין אופי נוח למוגבלות התקפית יתר תחושת פספוס כאילו הוא לא לקח מה שהיה מגיע לו. סיפור נהדר לפתוח את הבוקר תודה דוק.
איך מנדב נהיה לי משה? התיקון האוטומטי הזה יכול לשגע לפעמים
מעולה מנחם!
קראתי כל מילה בשקיקה.
הנפלד אחד השחקנים החכמים ששיחקו פה. כשהוא לא היה משחק ההגנה של מכבי הייתה נראית זוועה.
הבדיחה אמרה שיש במכבי 4 כיווני אוויר ….ונדב .
הכוונה הייתה שהכל פרוץ בהגנה….אבל זה לא משנה הרבה כי נדב החכם כבר ידאג להגנה.
כשראיתי את מכבי בתחילת שנה מקבלת נקודות נזכרתי בנדב וחשבתי שהוא יוכל למנוע את הרכות בהגנה ( כיום אני מבין שאפילו קרי לא היה עוזר ).
תודה פרופסור, למה זה לא פורסם ?
אין לי מושג אם פורסם או לא. תמיד קבלתי מידיעות חבילת עתונים מגולגלת והייתי מחפש מאמרים שלי, גוזר ושומר. יש אצלי בבית כמה עשרות, ומאמר זה אינו ביניהם אז אין לי מושג.
אני חושב שנדב הנפלד הוא אחד משחקני הכדורסל המאכזבים ביותר שידע הכדורסל הישראלי ואחראי יותר מכל אחד אחר לכשלונות של מכבי תל אביב בשנות ה-90. להנפלד היה כישרון גדול אבל אופי של מישהו שהולך הצידה ולא לוקח על עצמו, מאחורי הקלעים הוא מיצב את עצמו כשחקן המוביל של מכבי תל אביב אבל על המגרש זה לא היה ככה, למעט הגנה לא הוא לא הביא כלום וזכה לשבחים הזויים של כתבים רק בגלל קשרים אישיים שלו כנראה. אני זוכר משחק אחד שלו במדי מכבי תל אביב באירופה כשגיא גודס היה פצוע והוא שיחק כרז ופתאו אתה רואה את נדב בגובה 2 מטר משחק רכז, מוביל כדור וחודר לסל ומראה שיש לו יכולת התקפית שלא צמחה מאז לכלום, לא הייתה לו יכולת קליעה מבחוץ כדי לשחק בעמדה 3 ולא ריבאונד לעמדה 4. אני מבסוט שהוא פרש
זה ממש לא מדויק. נכון שהוא לא היוויה איום על הסל אבל הוא שחקן היה שחקן התקפה מאד חכם שידע למצוא את השחקנים האחרים על המגרש.
נכון שהחטא הגדול שלו היה בכך שלא פיתח שום זריקה מבחוץ.
אני לא רוצה להעליב, אבל קשה לי לראות מילים כל כך חסרות מושג על הנפלד. ממש לא מאכזב. אחד הגדולים שהיו ויהיו.
משחק הגנה גאוני – גם אישית, גם קבוצתית. וגם יכול לשמור על כל העמדות.
בהתקפה – גבוה ששולט בכדור (אמרת לבד – יכל לשחק רכז!), מוסר חכם מאוד, שהביא לשלמות את הנשק הקטלני של משחק בין גבוהים. מבחינת קליעה הוא לא היה חור שחור כמו שעושים ממנו. פשוט האין-אגו שלו גרם לו לפנות את מלאכת הקליעה לטובים ממנו. כששיחק בנבחרת קלע יותר מאשר במכבי, כי שם היה צריך אותו.
אמנם קליעה מרחוק (שדוקא היתה לו בצעירותו) חלשה. אז מה?!
כאחד שאינו אוהד מכבי בכלל – התבלט כשחקן אהוב עלי – קצת בגלל צניעותו – ובעיקר בגלל משחקו.
סיפור מצויין.
אני במשך שנים לא הבנתי למה כינו אותו היונה…
האם בכלל מוטות ידיו הפרושות ככנפיים.
האם בגלל העדינות והיופי בטאצ' שלו בכדור (??)
האם מסתתר שם סיפור מעניין שאני לא מכיר ?
זה די הטריד אותי.
רק לאחר הרבה שנים זה פתאום קפץ לי לראש
Nadav
The Dove
זה פשוט פאקינג חרוז….
נחמד לקרוא על מקור הביטוי.
גם אני שותף גאה ב אשמאאה"מ !!
(אנשים שממש ממש אוהבים את הסיפורים מהתיבה)
איך אף אחד לא שמר על לייטנר?
תקועים שם שני שחקנים על שחקן אחד מתחת לסל.
נראה שקלהון תרם משמעותית להפסד.
זה היה טורניר המכללות הראשון שראיתי בלייב.
התבאסתי נורא שיוקון הפסידו (בגלל הנפלד כמובן).
אבל עדיין לא מתקרב לרמות הבאסה אחרי ההפסד של שפר בסוויט סיקסטין בעונה האחרונה שלו (למיסיסיפי סטייט ?)
שמייקל – לא הבנתי את השליליות והארסיות כלפיו. שחקן חכם, צנוע, עם יכולות הגנתיות מופלאות. אני עדיין זוכר אותו משתק את גרגור פוצ'קה עם ה-2.15 שלו ושלל זרים אמריקאים עם יתרון אתלטי ופיזי עצום. הלוואי שהיום היו לנו כאלה
פוסט מצוין.
אני זוכר את הנפלד עוד בגליל לפני שיצא למכללות, היתה לו קליעה לא רעה בכלל. אף פעם לא הבנתי איך הוא איבד אותה.
חבל שלא המשיך עוד עונה במכללות- עוד קצת התמדה והוא כנראה היה הופך לישראלי הראשון ב- NBA.
קראתי ראיון איתו לפני כשנה בבלוג של ההאסקיס – עד היום לא שוכחים אותו שם…
וואו איזה כיף להיזכר. דווקא יוקון של הנפלד היתה קבוצה מוכשרת יותר והפתיעה שהגיעה רחוק,אם אני זוכר נכון עם המארשלים, ריי אלן וכמובן איזראלי אייסמן.
התכוונת לשל שפר ולא של הנפלד
מעולה.
כתבה נהדרת. לפני כמה שנים, כשקלהון פרש, שאלו אותו לגבי השחקן שהכי הרשים אותו, או משהו דומה, ובלי להתבלבל הוא אמר הנפלד. לדבריו, נדב הגיע משום מקום, נתן עונה מדהימה, ובסופה נעלם כלא היה.
שמייכל, הבעיות והמגבלות של נדב ידועות לכל, בעיקר לו, אבל להגיד שהוא האחראי לבעיות של מכבי זו בדיחה.
קודם כל, ההנהלה תמיד אשמה. אם יש בעיה עם שחקן, או שזורקים אותו או שדואגים לשפר אותו בדרך כלשהיא, אם על ידי שיפור אישי או על ידי הקפתו בשחקנים מתאימים.
מה שהיית צריך להגיד זה: אלמלא נדב, העשור הכי שחון של מכבי היה שחון הרבה יותר.
נדב היה שחקן ענק, ענק. אני עוד זוכר אותו בנוער כשחקן המוביל וסקורר ענק. ובזה הביקורת מוצדקת, איך הוא זז הצידה ונתן לאחרים להוביל ולקלוע עד שאיבד את הבטחון והפך לפקששן כרוני.
לראות אותו בהגנה היה כיף גדול.
לייטנר ? היה אחד הווינרים הגדולים ששיחקו כדורסל. בחור עם חוש הומור מצוין.
יש עליו סרט מצוין "אני שונא את כריסטיאן לייטנר"
http://www.imdb.com/title/tt4300028/
?יש לי משהו לכתוב החלטתי לצנזר.
פשוט נפלא
הנפלד ישב על משחק המכללות כמו כפפה
זה כבוד לא נורמלי לזכות במחמאות שזכה להן מג'ים קלהון
הנפלד היה אחד השחקנים הכי טובים ואינטליגנטים שיש
לייטנר היה אחד השחקנים הכי גדולים בעולם המכללות אי פעם , זכה להיות בדרים טים המקורית וזה חתיכת כבוד
סיפור ענק שלא יצא לי לקרוא עד עכשיו.
לכל הסיפורים מהתיבה: http://www.hoops.co.il/?tag=box-stories
אני גם לא מצליח להבין את שמייכל.כל מאמן שהגיע לאמן את מכבי בשנות ה90 כולל פיני גרשון דבר ראשון שהוא עשה זה להוריד את הנפלד לספסל,בדרך כלל מקסימום חודש אחרי תחילת העונה ,הנפלד היה חוזר לחמישייה ומשחק הכי הרבה דקות מכולם.זה מראה את החשיבות העצומה שהיה להנפלד .השחקן הישראלי הכי אהוב עלי
נדב היה מסוג השחקנים שמכירים בחשיבות העצומה שלהם בעיקר כשהם נעדרים מהמגרש, ואז אף אחד לא מבין איפה היה החיפוי מאחור, ולכן נעלם הדבק הקבוצתי, אבל למרות זאת גם לי הייתה תחושה לעיתים שאם רק היה יותר נועז היה יכול להגיע למקומות גבוהים יותר. עם זאת הוא היה שחקן ההגנה הכי חכם שהיה במכבי וזאת בלי אתלטיות או מהירות יוצאת דופן, אבל פוריות וקריאת מצבים מופלאה
נהדר מנחם
שאלה: איך הנפלד ושפר יכלו לשחק במכללות אם הם כבר שיחקו במקצוענים באירופה? אין איזה סנקציה בעניין?
היה על זה הרבה רעש. הטענה היתה שהם אף פעם לא חתמו על חוזה, ולכן לא היו 'מקצועיים'. היום הם לא היו מצליחים לשחק במכללות
רציתי באמת לשאול למה היום שחקנים ישראלים כבר לא יוצאים למכללות. היה בכלל מישהו/י אחרי שי דורון?
הנפלד תעלומה:
ביוקון (ואני זוכר את המשחקים כאילו היו אתמול) הייתה לו יד ממש טובה, עונשין שתיים וגם שלשות לא מעט.
איכשהו כשהוא חזר למכבי משהו שם התקלקל והוא תויג כשחקן הגנה וזהו. האחוזים שלו פשוט צנחו כולל מהעונשין- שזה בעיני תמיד המדד לבטחון של קלע/שחקן בקליעה של עצמו.
פשוט היה שחקן נהדר ונפלא.
אני זוכר גם פיקטנריה עליו שפורסם בזמנו אי שם בסוף ה-90 שהסנטר היה ראדיסב (צ'ורה) צו'רוצ'י'ץ, שעשו מבחן כח בקבוצה, והוא סיים שני רק אחרי צ'ורה ולפני כל יתר האמריקאים הגדולים ששיחקו במכבי כמו רנדי וויט.
איך היד של הנפלד התדרדרה במשך השנים .חמש שנים בלי שלשה מ98 עד 2003 בטורניר פתיחת עונה בטיבולי בלובליאנה
סיפור נהדר, תודה. הנפלד השחקן האהוב עלי. יש לי הרגשה שאם היה הולך ל nba הוא היה שומר גם על הרמה ההתקפית שהיתה לו בצעירותו.