התמונה הזאת היתה מאז. לפני כמה שבועות.

כולם צוחקים, כולם עולזים, כולם נטולי דאגה.

אם תסתכלו על טבלת המשחק שזה עתה הסתיים, בוודאי תחשבו שמאומה לא קרה. הם ממשיכים לנצח; סטפן קרי ממשיך לשלשל שלשות כאילו הן MIDRANGE משלושה-ארבעה מטרים (שם 6 מ-12; בושה וחרפה! כדי להגיע ל-400 טרייז העונה עליו לקלוע 8+ מדאונטאון כל משחק!), והנה עוד ניצחון חוץ בהפרש בריא על קבוצה ביתית חזקה.

הנה המשחק שזה עתה הסתיים:

הערב כמובן גולדן סטייט משחקת נגד סן אנטוניו ספארס.

אולי בבוקר שלכם תדעו על דברים שיתפרסמו בזמן שאשן בקשר לאיזו קבוצות תופענה הערב.

אני מקווה ששתי הקבוצות תופענה בהרכבן החזק ביותר, ותשחקנה בכל הרצינות, הכוח, והשאפתנות.  מי יודע מה מתחולל עתה בראשי המאמנים – סטיב קאר שהוא במשחק שני רצוף אחרי דאלאס – וגרג פופוביץ' המנסה (או ויתר) על הניסיון לתפוס את הווריורס ולזכות במקום הראשון במערב, וביתרון ביתי.

אין קבוצה בליגה – ומלבד הסלטיקס של רד אורבך גם לא היו כאלה – שיתרון הבית משחק לטובתם כמו ס"א. את הסיבות כתבתי כבר כמה פעמים וכולכם יודעים אותן כבר בע"פ. לכן אני בטוח שהפלח יופיע עם כל העיזות שלו.

סטיב קאר היה הערב מה שגרג פופוביץ' לעולם לא יהיה: מאמן שהוא ספורטאי בכל נימי נפשו, משחק לנצח, ולא עושה חשבונות. סטפן קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין, ובארנס כולם שיחקו 36 דקות.

אלא…אלא…אלא אם  סטיב קאר כבר החליט לקחת בקלות את המשחק מחר (הערב) בס"א ולהופיע ללא סטפן קרי, קליי תומפסון, ודריימונד גרין!

אז, כמובן, הוא יהיה דומה לפלח!

את סטיב קאר  לימדו אותו לשחק הכי טוב שהוא יכול, ולאמן הכי טוב שהוא יכול, והוא ייתן לחכמולוגים מתחמלים כמו גרג פופוביץ' להעסיק מנהלי חשבונות ורופאי אליל שיעשו לו חשבונות וכישופים את מי לשחק ואת מי לא לשחק מחר (היום).

אבל מה אם סטיב קאר החליט לשחק את "משחק הפלח"? רק תתארו לכם שסטיב קאר מראה לפלח הערב מאיזה צד משתין הדג כשהפלח יחליט לשחק עם כולם, וקאר עולה ללא סטיב קאר, קליי ת'ומפסון, ודריימונד גרין. הקהל של ס"א יאהב זאת! מה יש? הפלח לא עשה זאת לקהל של אינדיאנה? לקהל של אוקלהומה סיטי? לקהל של מיאמי? כי אצל פלחים הכל זה עניין של חישובים, חשבונות, וסודות.

אני מת לראות איזה קבוצות תופענה מחר. לצערי אהיה במשחק של דנבר בשרלוט לחמם את הקנה ולבדוק דברים לפני "המשחק הגדול' ביום שני. נגד מי? נגד הפלח.

לפי מי שהפלח מעלה הערב אשאל את שאלותיי. אני לא פוחד ולא שם עליו. כבר שאלתי אותו שאלות מביכות למכביר במיאמי, ולא אתפלא אם הוא עוד זוכר אותי.

אני עומד ללבוש את הטי שירט שיש לי מ-2013 ועליה כתוב "מיאמי היט, NBA CHAMP, 2013", למקרה שהוא שכח מי אני.

אבל עלי לומר לכם משהו שהרגשתי מהמשחק נגד דאלאס: גולדן סטייט היא קבוצה עייפה. עייפה מנטלית ופיזית. כן, בסוף הם ברחו בקלות, אבל חסרה להם משך כל המשחק חדוות הנעורים, השמחה, והכדורסל שהיתה להם עד לפני 2-3 שבועות.

העומס, המתח,  הקירבה ל-73 נצחונות, הגרעון בגובה ובמסה שיש להם נגד כל קבוצה בליגה מתחילים להראות את אותותיהם.

ה-GRIND מתחיל להיראות במבע פניהם ובעיניהם השקועות. סטפן קרי כבר לא צוחק ומחייך. ברבע האחרון הערב הוא חיפש אוויר והחזיק את מותניו כשהוא מכופף בזמן זריקות פאול של אחרים.

תראו. הם ברדיפה אחרי ההיסטוריה. אין להם ספסל מי-יודע-מה. יש להם גבוהים פצועים.

אני ראיתי את ראשית המשחק נגד דאלאס בדיוק כמו כמה מכם:

ראיתי את קרי גונב כדור בחצי המגרש לנוביצקי  ומצליל טריי מאיזה 12 מטרים מ-ע-ל נוביצקי…ראיתי אותו קובר שלשה עם הזכוכית מהפינה כשנוביצקי ALL OVER HIM…ראיתי את כל הקבוצה מתחילה ב-14 מ-17. לא מהקו; מהשלוש!!!

ראיתי הכל. אבל ראיתי גם את דאלאס חוזרת למשחק עד 2 הפרש כי לווריורס נעלמה האנרגיה, ורק ברבע האחרון של הרבע הרביעי ה-SECOND WIND חזר אליהם ואיתו כמה שלשות, והווריורס נראתה שוב כבלתי מנוצחת. אגב, אולי לא שמתם לב שרוב החזרה למשחק נעשתה עם דייויד לי שקלע נגד הקבוצה שלא רצתה בו 7 מ-8 ל-16 נק' וקטף 16 (!!!) ריבאונדים, והכל ב-26 דקות, וכמעט הפך את הקערה על פיה! כל הכבוד לי!

אני לא מאמין שהווריורס יכולים לנצח הערב אפילו בהרכב מלא (מינוס הפצועים כמובן). אני יודע שישנם 3-4 דבילים באתר שיגיבו ש-"הדוק כבר בא עם תרוצים" כאילו שאני שם רבע קצוץ על מי שינצח הערב. ממילא האלופה המערבית תשתייף ע"י הקאבס אז מה איכפת לי אם זאת תהיה הווריורס או הספארס? להיפך! אני מעדיף את הספארס בגמר כי אז הכיף לחסל אותם יהיה הרבה יותר גדול, וכשאתאר את הסידרה ואכתוב על "הסידרה הגדולה בה הקאבס החזירה את ההגמוניה למזרח" אבריח איזה 2,000 גולשים לעד מהאתר.

אבל התענוג יהיה שווה את זה. רק שאף אחד לא יתאבד לי.

אז אני לא 'מחפש' תירוצים כי נדמה לי שהווריורס מפסידים הערב. אני מדבר רק על מקרה בו שתי הקבוצות מופיעות במלוא כוחן לנצח, אחרת אני סתם מבזבז עכשיו נייר טוב ודיו יקרה במקום ללכת לישון. הם יפסידו הערב כי הם נראו לי בסוף המשחק WASTED: גמורים. רצוצים. ממש חלולים. לא היה להם כוח ורצון ללחוץ ידיים. כל מה שרצו היתה מקלחת מהירה, טיסה מיידית לסן אנטוניו, ואולי כמה שעות שינה מ-3-4 לפנות בוקר עד 9 או 10.

הנה מה שסטיב קאר אמר לשון פאול מ-NBA.COM עליהם. לא היום ולא אתמול, אלא לפני כמה ימים כשהמשחק נגד ס"א אפילו לא עלה על בדל אוזניו (WHATEVER IT MEANS):.

"You can kind of see it in their eyes and their legs a little bit," said Kerr, who played on five title teams with the Bulls and Spurs. "I think you just get a feel as a coach and as a staff. You get a read on guys. You see how energetic they are, or not. It's something that every team that makes a championship run goes through. It really is a grind and if you're lucky enough to do it two, three, four years running, it really wears you out. That's the challenge. Life as the hunted, as opposed to the fun bunch trying to put together a postseason run, is kicking in, they are finally conceding. It's not just about the challenge of being the defending champions, though, not when a 24-0 start to the new season could have driven opponents to want to be the first to beat them, not as the home winning streak dating back to 2014-15 has reached 50 in a row to set a league record, and not as Golden State wants at least a tie of the all-time mark of 72 wins and preferably to stand alone at 73 or beyond.

סטיב קאר הבטיח בתחילת העונה לתת לשחקניו מנוחה. הוא אמר זאת שוב כשרק חזר לאמן ואמר ספציפית "אפילו במחיר ה-73".. מאז לא שמענו זאת.

האם מישהו שיכנע אותו שבני ה-20 ומשהו האלה שלו יכולים לשחק הכי חזק, כל הזמן, וללכת גם על ה-73 וגם על האליפות? אולי כן. לפי הערב בוודאי שכן.

אבל אם מחר (הערב) השלישייה יושבת – אז אולי הוא כן יהיה נאמן לדברו.

הבעייה היא כפי שאומר שון ליבינגסטון:

"Just because of what we went through and now the streak," said guard Shaun Livingston, a key reserve. "Every game is kind of like the Super Bowl.

אם זה היה תלוי בי, הייתי מושיב הערב את קרי, ת'ומפסון, וגרין. להוסיף מלח לפצעים של קהל הסן אנטוניו – ושילמדו על בשרם מה שפופ עשה שוב ושוב לקהלים יקרים בשדות זרים ששילמו במיטב כספם לראות את דנקן, פרקר, ולינארד, ובמקומם קיבלו את בונר – הייתי מושיב גם את בארנס.

הערב אולי היה הפסד בכל מקרה, אז מוטב לנוח, ושההפרש ייקטן ל-.2.5. השחקנים חייבים מנוחה, התנערות, ו-"SECOND WIND". אחרת המאמץ המנטלי והפיזי ישבור אותם כי הם קרובים למשבר. ניתן לנוח עם שחקן-פה, שחקן-שם שנגד האחרות זה יספיק לנצח, ואז לצבור כוח לפיניש שייגמר עם 73 נצחונות.

להוריד לפלח את המכנסיים יש זמן בפלייאוף. לא בוער לנו שום דבר.