מה זאת אהדה? הגולש ברץ'

מה זאת אהדה?

דאגה אחת מעסיקה אותי בשעה שאני בטיסה ללוס אנגל'ס: האם כולם ישחקו? בעצירה בפרנקפורט הספקתי להתעדכן שקליבלנד ניצחה את לייקרס ויותר חשוב מכך, לא ראיתי שום ידיעה על פציעה כזו או אחרת. חוץ מגריפין, כל הכוכבים מחרתיים כשירים למשחק, עכשיו נותרתי תלוי בחסדיהם של לו וריברס.

לפני כשבועיים שלושה, נודע לי שאני טס לסן פרנסיסקו מהעבודה. הדבר הראשון שעשיתי היה לראות אילו משחקים יהיו בתקופה שאני שם (הדבר השני היה אילו הופעות תהיינה). קצת התאכזבתי לגלות שהמשחק היחיד שרלוונטי הוא הניקס שמבקרים את הקאבס שכן שתיהן לא מהקבוצות האהובות עליי (כן, אני יודע שאני נגד הזרם כאן). למזלי אחי התאום, מגיב ותיק כמוני באתר ואוהד הקליפרס (הידוע בשם P) שם לב שיום לפני שאני צריך להיות בסן פרנסיסקו הקאבס מתארחים אצל הקליפרס. התמזל מזלי והסתדר מבחינת מארגנת הנסיעות לעשות את העיקוף הקטן.

משחק הנבא היחיד שיצא לי לראות היה בין מיאמי לבוסטון לפני כשלוש שנים. היה זה המשחק הלפני האחרון של העונה. כמיטב המסורת, הכוכבים הגדולים לא שיחקו כי המשחק כבר לא שינה דבר מבחינת מיקום. מצאתי את עצמי צופה במייק מילר מוביל קבוצה אפורה לתבוסה נאה בגארדן. בדיוק כמו הטור של מנחם מלפני שבוע שבועיים, אחרי ההחלטה לא לצרף את לברון באחד המשחקים. לפעמים מי שמגיע למשחקים אלה אוהדים שזאת הזדמנות (במקרה שלי כמעט) חד פעמית. מכאן הדאגה שמעסיקה אותי.

אז מה משותף לשני המשחקים, חוץ מג'יימס ג'ונס כמובן? הג'יימס השני, מה שמוביל אותי לגולת הכותרת "מה זאת אהדה?".

לפני כמה זמן שמעתי משפט שמאוד אהבתי, אני לא זוכר בדיוק איך הוא הלך אבל עיקרו היה "חמש דקות אחרי שאנחנו נולדים, ניתן לנו שם ולאום. אנחנו מבלים את כל החיים להגן על זה". אז נכון, לא כולנו לובשים כל יום מדים ויוצאים להגן על המולדת, אבל גם למבקרים הגדולים על הלאום והמדינה יש תחושת שייכות. וכזו היא האהדה. אהדת קבוצה נותנת הרבה פעמים את תחושת השייכות. בתור אוהדי נבא בארץ זה פחות בולט אבל קל לראות מחנות אוהדים שהופכים לקהילות שכל מה שמאחד אותן זה האהדה לקבוצה.

כמו הלאום שניתן, גם אהדה כמעט תמיד מוצאת אותך. לפעמים זאת יכולה להיות סיבה מטופשת לחלוטין ועדיין, זה מה שיגרום לך למצוא את הקבוצה שתעודד. ליד השם שלי כאן בתגובות מתנשא הלוגו של טורונטו רפטורס. כיום נחמד לאהוד את טורונטו, בטח ביחס לעונות מהעבר. מובילה את הבית שלה (שהפך להיות הקל בתולדות הליגה) שלוש שנים ברציפות ולכן תזכה גם להגיע לפלייאוף שנה שלישית ברציפות. מי יודע, אולי בפעם השניה בהיסטוריה נעבור סיבוב ראשון ולראשונה נשיג 50 ניצחונות בעונה!.

אז למה טורונטו? בשביל זה צריך לחזור הרבה אחורה. אני לא זוכר בדיוק את השנה אבל זה היה כשהייתי עוד ביסודי באיזור כיתה ו'-ז' (שנת 96-97) שאחי ואני קיבלנו חולצת נבא מהדודים. על שלי היה טי-רקס סגול. משם והלאה נידונתי להיות אוהד של הלטאות.

אחרי שלוש פסקאות בטח אתם תוהים מה הקשר בין לברון לטורונטו. אז האמת שאין הרבה, זאת פשוט הדוגמה השניה שלי. כמה שנים מאוחר יותר בעודי בכתה י' דיברתי עם חבר שלי בהפסקה והוא אמר לי "תקשיב, יש איזה ילד אחד בתיכונים בארה"ב – הולך להיות הדבר הבא". מאז התחלתי לעקוב ולאהוד את לברון. למה? אין סיבה מיוחדת, אולי עזרה העובדה שהוא היה (ועדיין) בגיל שלי.

וכך, בשני אירועים שלכאורה מאוד לא משמעותיים מצאתי את עצמי אוהד שתי קבוצות – טורונטו ו­­­הקבוצה של לברון. הפעם כולי תקווה לראות, למעשה לראשונה משחק של השניה, ומי יודע אולי יבוא יום ויתמזל מזלי גם לראות משחק של הראשונה.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 68 תגובות

  1. מנחם לס

    13 מרץ 2016 23:34:02

    הטור הגיע אלי ממש כשהמשחק כבר היה עיצומו.

    אני מקווה שאתה באולם וכולנו רואים אותך מבלי לדעת שזה אתה בין 20 האלף באולם!

    1. ברץ

      14 מרץ 2016 00:31:34

      הייתי, נכחתי, הגשמתי חלום!
      תודה מנחם שפירסמת את הטור. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לך, לכותבים ולכל מי שתרם ותורם לאתר הנפלא הזה, המון תודה!

  2. גלעד

    13 מרץ 2016 23:35:43

    תודה. מעניין מאוד לחשוב על הנושא הזה כי באמת אנחנו לא גרים במקומות האלה וכמעט לא יוצא לנו (אם בכלל) לראות את הקבוצות משחקות במציאות ובכל זאת יש חיבורים שנוצרים בדרכים מוזרות כמו שכתבת..

    והמשחק שראית הסתבר כנצחון קליל לקאבס (אלא אם כן ב-8 דקות המשחק שנותרו בזמן הכתיבה הקליפרס תוציא קאמבק מדהים..)
    מקווה שנהנית בכל זאת

          4. Ljos

            13 מרץ 2016 23:56:26

            כמובן שאני יהיה זה שיגיד. למען האמת החלו להיגמר הבארנים המפורסמים (דינוזאור + בארני ואף אחד לא אמר בארני ראבל?)

  4. מתן גילור

    13 מרץ 2016 23:44:46

    ברץ ו-P מהמגיבים החביבים עלי באתר.
    חבר'ה לעניין שתורמים לשיח פורה ובאים ממקום חיובי.
    לא פעם יוצא ששלושתנו חלק מבלוג חי שכולל 4-5 מגיבים וזה כיף גדול.
    אחלה טור.

    2. ברץ

      14 מרץ 2016 00:34:57

      תודה רבה!!
      אין ספק שאתה מהמגיבים והכותבים החביבים עליי גם כן.
      עכשיו אני שם לב שזה מה שאחי כתב, טוב נו, תאומים זהים וזה ‎:)‎

    3. יניב

      14 מרץ 2016 12:05:48

      סתם תהיה,בבלוגים שרק שלושתכם שם,אני מבין שאנחנו מהמועדון היינו מקבלים סוג של בחילה קלה מעודף אהדה ללברון 🙂

  7. גיא

    14 מרץ 2016 05:15:36

    אשריך!
    נחמד התיאור שלך לאותו חבל הטבור שמחבר אותנו, כל אחד לקבוצתו שלו.

    ופלוס גדול למתן שבצדק ציין לחיוב את תגובותיך שלך, ושל אחיך P.
    תגובות מהסוג שהופך את הופס לאי של דיון שליו (רוב הזמן) בים של התלהמות.
    (וזה מדהים, גם כתבה במרשתת על שניצל גוררת טוקבקים אלימים)

  10. גיא

    14 מרץ 2016 06:43:27

    הדבר הבאמת מדהים הוא שיש בארץ משפחה אחת שיש בשורותיה אח אחד שאוהד את טורונטו ואח אחר שאוהד הקליפרס!

    אנחנו בישראל. לרוב האוהדים הם:
    אוהדים שבטיים (מי שהולך אחרי קבוצה בגלל – אח גדול, אבא, וכ"ו)
    אוהדי הצלחות (ברצלונה, מישהו???)
    אוהדים פרובנציאלים: (קליבלנד. אבל רק כל עוד בלאט המאמן!!!)

          1. המשגיח

            14 מרץ 2016 07:46:15

            אתה בסדר. ברץ עצמו כותב ש-P אוהד קליפרס.
            משום מה זכרתי אותו כאוהד ההיט. היה פה פשוט קטע לפני כמה שנים כשמיאמי עוד הייתה מועמדת לאליפות, שכל המגיבים עם אות אחת היו בעדם.
            P – עמך הסליחה.

          2. p

            14 מרץ 2016 08:04:39

            תודה רבה לכם.
            אין שום צורך להתנצל, הכל בסדר.
            הייתי בעד מיאמי בגמר והאמת שאני גם לא בדיוק אוהד קליפרס.
            לא ממש הצלחתי לגבש אהדה לקבוצה זו או אחרת, ובליגה שמקדשת כוכבים, התאהבתי בסגנון משחק של כריס פול מהרגע הראשון שראיתי אותו משחק. Pass first שיכול לקלוע וההגדרה של מנהל משחק זה בדיוק מה שרציתי לעשות על המגרש כשהייתי משחק. תמיד העדפתי אסיסט וחטיפה על דאנק מטורף. מכאן התקווה להצלחת הקליפרס בשנים האחרונות (ולברון במיאמי/קליבלנד הרבה בזכות ברץ ומאותן סיבות שכתב ביומן).

            ולגבי הסיהוקס, בנימה קשורה לטור, לפני 4 שנים בעונת הרוקי של ווילסון, התחלנו לראות פוטבול עם אנשים מהעבודה (כן, אנחנו גם עובדים יחד =) ). תמיד הייתה לי פינה חמה בלב לסיאטל בגלל מוזיקת הגראנג' שיצא משם והתחלתי לעקוב ולאהוב. מין הסתם ההצלחה בשנים האלה עזרה, אבל שם, למרות האהדה לווילסון, אני יותר קשור לקבוצה.

            תודה רבה לכם =)

          3. יניב

            14 מרץ 2016 12:08:22

            רון,היה קטע באמת באתר שכל מי שהזדהה עם אות אחת אהד את לברון ולא את מיאמי.P מאז שאני זוכר אותו באתר היה בעד שניים אחד זה הקליפרס(האמת שP חידש לי שהוא אוהד קליפרס בעקבות כריס פול) והשני זה לברון שאני חייב לציין שהוא ומתן הם שניים מהסניגורים הכי גדולים שלו(לאחרונה עגל תופס את המושכות)

  11. עגל

    14 מרץ 2016 07:50:36

    טור נחמד מאוד. הייתה לי הרגשה שאתם שניכם אחים תאומים
    סתאאם. באמת שניים משובחים ועוד מהצד הנכון של ללל.
    אצלי האהדה לקבוצה באה בעקבות שחקן (החלום). אח שלי הקטן אוהב בוסטון עוד מכיתה ב'.

  12. שי אבן צור

    14 מרץ 2016 08:10:57

    האמת היא שפעם, בילדות – עד תחילת שנות השלושים, הייתי אוהד של מכבי תל אביב בכדורגל/סל ולא נשאר לי כלום מזה. להיפך.
    בשני הענפים האלה אני רוצה שהיא תפסיד כמה שיותר…

    גם ב-NBA: יש לי חיבה לדטרויט(זכר לבאד בויז) אבל אני אוהד של המשחק היפה(סן אנטוניו, גולדן סטייט) או של מי שמשחק נגד אלה שאני שונא(דאלאס 2011)

  13. Berch

    14 מרץ 2016 08:23:48

    טור מעולה

    מעבר לזה שאנחנו נקראים דומה (משעשע לחשוב למה) כמוך גם אני התחלתי לאהוד בגלל פריט לבוש שקיבלתי.
    זה היה ג'קט אדום של הסיקסרס שהיה כל כך יפה בעייני שכמעט אף פעם לא לבשתי אותו….
    ד"ר ג'יי ומלון (שם בעברית שהיה קל לי לזכור)
    בארקלי ואח"כ אייברסון – הכוכבים שנראו כמו אנשים רגילים (השמנמן והקטן).
    וכאשר פילדלפיה צנחה לתהומות האי רלוונטיות התחלתי לאהוד אד-הוק…. אבל תמיד מחכה לאימפריה שתכה שנית 🙂

    בארץ אני אוהד את חולון מהסיבה הבנאלית ששם גדלתי.
    וכל קבוצה ישראלית שמשחקת בח"ול אני בעדה. נאו-פרובנציאל.

    1. ברץ

      14 מרץ 2016 18:08:39

      תודה רבה! 🙂
      אולי אני צריך להתחיל לחתום עם איך שאני כותב ברץ באנגלית – bertz
      ואז יהיה לאנשים קל יותר להבדיל.

  15. פינקי

    14 מרץ 2016 09:28:11

    טור נחמד מאוד.
    אני אישית פחות מתחבר לקטע של לאהוד קבוצות.
    כששחקנים מחליפים קבוצות כמו גרביים, לא רואה למה דווקא האוהד (הישראלי, שזאת לא הקבוצה של העיר שלו) צריך להישאר נאמן לקבוצה ספציפית.
    גם לי כילד היה קטע עם דטרויט, אבל עכשיו אני בעד מי שאני נהנה לראות משחקת.

    1. ברץ

      14 מרץ 2016 18:09:46

      כן, חשבתי להוסיף שורה בסוף על זה שיש אנשים שחושבים שלאהוד קבוצה רק בגלל שחקן זה דבילי, אבל לדעתי בליגה של כוכבים יש בזה משהו טבעי.

      1. פינקי

        14 מרץ 2016 19:14:54

        דווקא בגלל שחקן אני יכול להבין (לבושתי אתוודה שבקריירה הקצרה של נאש בלייקרס הייתה לי סימתפטיה מסויימת כלפיהם, למרות קובי והווארד), אבל לאהוד קבוצה כשכל הרוסטר שלה יכול להתחלף תוך שנתיים קצת מוזר בעיניי.

        אבל הטור מעולה, אתה צריך לכתוב יותר 🙂

  17. גור גולן

    14 מרץ 2016 16:43:46

    טור מעולה!
    אפילו אם המשחק לא היה מדהים זה עדיין חוויה נהדרת!
    האהדה זה משהו שזורם לפחות לי בדם. משחקים גורמים לך לשינויי מצב רוח.

    2. p

      14 מרץ 2016 18:43:20

      מסכים. היו לי אירועי ספורט שבמשך שבועיים התעוררתי כל בוקר עם עצב כבד (הפסד ארגנטינה בגמר המונדיאל, ההפסד של סיאטל לניו אינגלנד בסופרבול)..

        1. p

          14 מרץ 2016 21:58:55

          לא.. 2014. למדתי להיות רגשני יותר ככל שגדלתי.
          כשנגמר מונדיאל 2010 בתבוסה לגרמניה, אמרתי ל"ברץ" עכשיו נשארו 4 שנים לחכות.
          חיכיתי 4 שנים, והגיעו מרחק שער בגמר. גצה, הגמד הגרמני המחורבן…
          עדיין לא מסוגל לראות את השער הזה ולמרות שלא ראיתי אותו מאז ועברו שנתיים הוא חקוק לי חזק חזק בזכרון. בדומה להפסד של סיאטל בסופרבול. זאת הייתה חתיכת שנה קשה מבחינתי בספורט…

  18. captain beefheart

    14 מרץ 2016 22:57:13

    אחלה טור.

    לתיאוריה שלך שמעתי חיזוק מפי בני הצעיר: "אצלנו כל ילד שדוד של אח שלו היה פעם במשחק של ברצלונה, מאז הוא אוהד ברצלונה".

  20. גיא

    15 מרץ 2016 00:29:03

    אחלה טור, ותכתוב יותר באמת.

    אני מסכים לגבי התיאוריה שאנחנו מתחילים לאהוד בשל סיבות אקראיות.

    באופן די מוזר גם אני אוהד את הקליפרס ואת לברון. הקליפרס זה בגלל, שאני מזדהה עם אנדרדוגים וזה היה בתקופה שהקליפרס היו השטיח של הלייקרס
    ולברון גם מאותה סיבה, בשל "ההחלטה" וכמות הרפש שהוא קיבל בעקבותיה, אני דווקא הזדהיתי אתו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט