"זהו הרגע, רבותי" – קטעים ממאמר ל-'פרס פוליצר' / מנחם לס

 

 

ריק ריילי היה הכוכב הגדול של ספורטס אילוסטרייטד משך שנים. הוא זכה בתואר "כתב הספורט של השנה" כמה וכמה פעמים, ומדורו "LIFE OF REILLY" היה העמוד האחרון של המגזין משך שנים על גבי שנים (מלבד כתבות מגזיניות שניכנסו כבר ל'היכל' של כתבות הספורט המעולות מכולן).

יום אחד בדצמבר 2007, אחרי 10 שנות כתיבה במגזין, הוא החליט לעזוב ל-ESPN MAGAZINE. מאד התפלאתי. חשבתי ש-ESPN מגזין הוא לא הסגנון שלו.

ב-ESPN כאילו קרה משהו לכתיבתו, והוא לא הצליח לחזור לעצמו. אני קורא את שני המגזינים כמו שהחבר שלי אוהד הלייקרס הדפוק רבי לייבל קסלמן שמריץ כאן את 'גרינוויל חב"ד' קורא בתורה, וישנה לי אמת מידה על כתיבת ספורט אחרי שהכרתי אישית את כל הפגזים הגדולים של כתיבת הספורט האמריקאית – רד סמית' (שהציע לי ללמוד בייסבול דרך הפואמה "CASEY AT THE BAT", והיא תורגמה בספרי, ונידמה לי שגם כאן), ג'ורג' ווסי, ג'ון פיינסטיין, פרנק דיפורד, דיק יאנג, ואחרים. ריק ריילי בוודאי שייך לרשימה הזאת.

השבוע מגיע המגזין עם תמונת השער וכתבה על גולדן סטייט מאת ריק ריילי שחזר בתשובה. הוא בילה  עם הווריורס יומם ולילה כמה שבועות וכמה משחקים והוא כותב על הכל.

הוא חזר אחרי 502 שבועונים בלעדיו, והוא חזר בגדול.

מאמרו, "THIS IS A MOMENT, EVERYONE" יהיה מועמד – אני בטוח – ל'פרס פוליצר' על מאמר הספורט של השנה. ב-ESPN הוא לא יכול היה להוציא מאמר כזה. תשאלו 'למה לא?'. הרי הוא כותב על אותו מחשב, וישנה לו רשות, ויד חופשית במספר המילים. אז מה ההבדל? גם לי קרה זאת פעמיים בקריירת הכתיבה שלי: פעם כשעברתי מ-'מעריב' ל-'הארץ', ופעם שנייה כשכתבתי גם כאן וגם לדה-באזר, לפני שקניתי את האתר.

ההבדל בכתיבה ניגרם ע"י ההבדל בקהל הקוראים. איש לא אמר לי כיצד לכתוב בהארץ ובדה-באזר, אבל כשאני כותב אני ראשית כל מדבר אל קוראי. כשכתבתי בחדשות הספורט, חדשות, ידיעות, ומעריב, כתבתי לחברים שלי מהשכונה. אינטיליגנטים ומבינים עניין וספורט, אבל עדיין חברים שלי שלא חוטפים זריקה בישבן כשאני מעז לכתוב על 'הטוסיק של סרינה', או כותב על "החבר שלי אוהד הלייקרס הדפוק הרבי החב"דניק לייבל קסלמן". גם הציפיות מתגובות שידעתי בע"פ עוד לפני שפורסם המאמר מכמה קוראים בהארץ וגולשים בדה-באזר (לא כולם כמובן; יש ביניהם נחמדים מאד)  סנובים מתוחכמים, בקיאים בהילכות עולם, גבהי-לב מתנשאים ויהירים, הוציאו לי את הכיף מהכתיבה עוד לפני שהתחלתי בה.

כנראה שדבר דומה קרה לריילי. כתיבתו מתאימה יותר לקוראי ספורטס אילוסטרייטד מקוראי ESPN, והדבר ניכר בכתיבתו.

מאמרו ארוך מדי לתרגום, וכל מה שאני יכול לעשות זה להכניס קטעים ממנו (כשאני משאיר כמה מילים באנגלית כשאני מרגיש צורך, ולא תמיד עוקב אחרי הסדר במאמרו) כדי לתת גם לכם לטעום ממאמרו הנפלא על הקבוצה הנפלאה והמופלאה.

*********

 *ENJOY IT NOW. הדבר הנפלא הזה לא יימשך זמן רב. הוא טוב מדי מלהימשך. הוא מושלם מדי. אז  תהנו מהרגע.

*החמישייה הטובה ביותר שלהם – לאו דווקא הפותחת – היא כה קטנה שתוכל להכניס את כולה לפיאט 500.

*הם הקבוצה הטובה ביותר היום ב-NBA עם סכוי להיות THE BEST TEAM EVER.

*גם הוא לא יישאר לנצח. האיש הקטן הזה עם האיגו הקטן שלו הוא כה גדול, והדבר הנפלא ביותר הוא שלו עצמו אין מושג כמה גדול הוא.

*זה לא יימשך לנצח. סוכנים, משכורות, גיל, אהבת בצע, חמדנות. כולם WILL MESS IT UP.

*זה לעולם לא יכול יותר להיות כה טהור ומאושר כפי שזה עכשיו.

*סטף: "לקח לי ארבע שנים עד שהייתי עם קבוצה מנצחת אז אני יודע כמה זה קשה, ולכן אנסה לשמור על כך ככל שאני יכול ולא לוותר. זה יותר מדי טוב מכדי שאתן לזה להיפסק ללא מאבק".

*סטף: "אני יודע כמה הליגה הזאת נזילה. טרייד אחד…פציעה אחת…חתימת 'שחקן חופשי' גרועה אחת, AND IT IS OVER".

*סטף: "לכן אין דרך שלא אהנה מזה. עכשיו, ברגע זה. לכן I SAVOR EVERY MOMENT OF IT".

*אתם רוצים 'TO SAVOR IT WITH HIM?' אז עתה הוא הזמן.

*זה סוף אימון ה-SHOOTAROUND. הוא זורק פרבולה חרי פרבולה. כל אחד רחוק במטר מהקודם. הזריקה האחרונה היא הטלה שני צעדים מהחצי, והוא מסובב את גבו כשהכדור עדיין באוויר. הוא עושה זאת כל פעם כשהכדור עוזב את ידו ומתחיל במעוף, והוא  י-ו-ד-ע  שהרשת עומדת לקבל מתנה. הוא עושה זאת גם במשחקים. "סטף, כיצד אתה יודע למפרע שהכדור ייכנס? שואל השואל. "?FROM THE ROAR OF THE CROWD.HELLO"

ASK A STUPID QUESTION.

*הם חוזרים ממשחק קשה מאד בטורונטו שהם ניצחו 112-109. סטף קבר 44. הם ממהרים לטיסה. בודק הדרכונים – איש חמור פנים – מסתכל על כל שחקן, על התמונה בפספורט, ואז באה חתימה. הכל אוטומט. הכל מהר. ואז מגיע סטפן קרי. האיש חמור הפנים מסתכל עליו, על התמונה, ופתאום מחייך בזווית פיו וזורק: "תודה על שעשית מהכדורסל FUN AGAIN!".

*זה לא רק הוא. זה 15 חלקים ב-PUZZLE שמתאימים בצורה מושלמת.

*" זוהי חבורת השחקנים המיוחדת ביותר שהיה לי הכבוד להיות מחובר אליה. לא רק כשחקן מכללות, לא רק כשחקן NBA, לא רק כמאמן, לא רק כמנכ"ל, ולא רק כנשיא קבוצה, אלא בכלל, וכולל, לא הייתי אף פעם חלק מקבוצה מיוחדת כזאת. כל ה-15 אוהבים אחד את השני, ואני לא אומר את המילה 'אוהבים' בקלות. אין כל בעייה קטנה ביותר של מספר דקות, או מספר נקודות. זוהי יחידת שחקנים THE MOST UNIQUE I'VE EVER SEEN" – ציטטה מג'רי ווסט, יועץ הקבוצה.

*"WE JUST ALL LIKE EACH OTHER" – ציטטה מדריימונד גרין.

*כשסטף ניסגר, המטרה המועדפת עליו הוא החלק השני מהפלאש ברת'רס, קליי ת'ומפסון. הכדור מגיע אליו, והוא – קליי – השחקן השקט והמופנם ביותר מכולם אבל עם ההומור היבש שמדי פעם משכיב את כולם, מתרומם לטריי, וסוויש…הכדור בפנים. ת'ומפסון חי עבור שני דברים: לקבור שלשות, ואז ללכת הביתה לבולדוג האהוב שלו, ROCCO.

*אחרי המשחק סטף מרואיין ע"י עשרה מוקדי מדיה. אתה רואה שכל מה שהוא רוצה זו מקלחת מרעננת ומשהו לאכול. הראיונות סוף סוף מסתיימים. בדרך לחדר ההלבשה ילד בן 11 קורא "סטף, אפשר תמונה אתך?" ('סטף' הוא שם שאפילו בן 11 יכול לקרוא לו)

SURE!

ואז הוא עוצר, מחבק את הילד, ואביו של הילד מצלם. סטף ממשיך בדרכו לחדר ההלבשה.

הילד – שהגיע מפיטסבורג למשחק בפילדלפיה – אומר: "בוי. כל החברים שלי כל כך יקנאו בי! תמונה עם השחקן הגדול מכולם!"

ריילי לילד: "ומה עם מייקל ג'ורדן?"

הילד: "אני לא יודע. עוד לא נולדתי כשהוא שיחק".

*ריילי שואל את קרי מה דעתו על זה. מה הוא אומר על זאת שמתחילים להשוות אותו למייקל ג'ורדן. קרי: "או, אני לא יודע. קשה לי להפריד בין ה-DAY-TO-DAY לתמונה הגדולה. כמובן שאני מרגיש את כל ההמולה מסביבנו ואני יודע שאנחנו אולי משיגים ועושים משהו מיוחד, אבל מייקל? בירד? מג'יק? קובי? לברון? עלי עוד להשיג כל כך הרבה כדי שאוכל להביע בכלל דיעה בנידון".

*"האם לדעתך תוכל יום אחד להגיע לרמת הגדולה של ג'ורדן?". קרי: כמובן שזאת מטרתי. יש לי המון המון רספקט למייקל, אבל אני רוצה להיות THE BEST. זה דבר שכל שחקן טוב שואף אליו. אני לא מתבייש לומר שאני רוצה להיות THE BEST OF ALL TIME!".

ריילי מוסיף: "משפט כזה מכל אחד אחר היה SACRILEGE (חילול קודש). אבל כשאתה מסתכל על הצעיר הזה עם הפנים של תיכוניסט ההולך ל-PROM זה נשמע חף מפשע לחלוטין. זה נשמע אמיתי. זה נשמע טבעי. זה נשמע כחלום בר עשייה".

*לסופיה פטרפסה מסטנפורד, קונטיקוט, ישנן שתי בקשות בחייה: אחת היא להכיר את גיבורה, הצעיר שיש לה CRUSH עליו, שהיא אוכלת רק סרייל 'וויטיס' עם תמונתו על הקופסה, ושתמונותיו מכסות את כל חדר השינה שלה. הבקשה השנייה? יהיה הרבה יותר הקשה למלאה. עוד נחזור אליה.

*איך זה יכול להיות שבכל אולם בו מבקרת הווריורס, חצי ממנו הפך לקהל אוהדים עם דגלים וסיסמאות? האם הווריורס הופכת להיות 'הקבוצה של אמריקה' כפי שאף קבוצה לא היתה? היאנקים היתה ארוגנטית…הדאלאס קאובויס יותר מדי סקסית עם נערות הריקוד שלה…הבוסטון סלטיקס? יותר מדי ענייני גזענות בעיר. את הווריורס נידמה שכולם אוהבים. אפילו קהל מקומי של קבוצה נגדית.

*הווריורס מוסרת כדורים העובר יותר ידיים מאשר שטר של 20 דולאר במשחק CRAP בפינת רחוב חשוכה.

*סטיב קאר מודיע באסיפת קבוצה: "היום אחה"צ במקום אימון הולכים לבאולינג".

באולינג?

כולם באולם הבאולינג. סטף קרי משחרר כדור. איש לא ראה אותו לפני כן משחק באולינג. יש לו תנועה אשכרה של מקצוען  מה-PBA (פרופשיונלס באולינג אסוסיאשיון); הכדור שלו טס בבננה של מקצוען. סטרייק אחרי סטרייק. הוא הורס את כולם. אז הוא הטוב ביותר גם בבאולינג, ולא רק בגולף אותו הוא משחק טוב יותר מכל אחד אחר ב-NBA. דבר נוסף שלמדנו על הבחור.

*מרק ג'קסון אמר שסטף הורס את המשחק. כוונתו לא היתה להעליב אלא להזהיר שילדים בכל העולם מנסים עכשיו לקלוע מחצי מגרש במקום ללמוד את היסודות.

*סטף: "THIS SUCKS. אילו מאמני הילדים האלה היו יודעים איזו השקעה אני משקיע באימונים לשלוש ולמרחקים גדולים יותר, עליהם לומר זאת לילדים. לא נולדתי עם יד לשלוש. עבדתי על כך אלפי שעות. אני עדיין עובד על כך שעה לפחות כל יום".

*ריילי: בסוף אימון אחד הוא החל – כדרכו – לזרוק שלשות מחמש עמדות לאורך הקשת. הוא זורק וזורק עד שהוא מכניס 50. פעם אחת – לנגד עיני הרואות – הוא קלע 77 שלשות רצופות.

*עוד דבר ילדים לומדים ממנו: להוציא את מגן השיניים מהפה.

*"לא הכל מושלם אצלו", אומרת האם סוניה. "אני שונאת כמו כולם את הוצאת מגן השיניים שלו, ולעיסתו. זה התחיל אצלו כבר בתיכון. הוא גם קוסס את צופורניו, ולעתים מחטט באף"

*סטף: "ניסיתי וניסיתי להשאיר את מגן השיניים בפה אבל אני לא מסוגל. אמרו לי שגם התחלתי להוציא לשון כמייקל במבצעים מיוחדים. היי, אני לא עושה שום דבר בכוונה להרגיז או לעצבן. אני יודע שהוצאת מגן השיניים היא דוגמא לא טובה, אבל זה הפך אצלי לטבע שני, ואם אני מתרכז בלהשאירו בפה, אני מאבד פוקוס למשחק!".

*ב-2013 סטף בילה שבוע בקיץ בטנזנייה בפרוייקט "NOTHING BUT NET" שהתחלתי (ריק ריילי התחיל בפרוייקט כמה שנים לפני למלחמה במלאריה). החבורה שבאה איתו הביאה איתה 37,000 רשתות (לכיסוי והגנת שוכבי מיטות מפני ייתושים). סטף שילם את רובן. אחרי השבוע – בדרך הביתה – הוא שואל אותי 'מתי טסים שוב הנה?'.

*סטף – בנוסף לתרומה החד-פעמית – תורם שלוש רשתות על כל שלשה שהוא קולע.

*במשחק נגד הניקס היתה בעייה עם חסימה של כרמלו אנטוני שפצעה את ראשו של סטף, וראשו ניגר דם. התחיל "דו-שיח" שאין לכתוב עליו בגלל שגם ילדים קוראים מאמר זה. בסוף המשחק – אחרי המקלחות והכל – כרמלו מגיע לחדר ההלבשה של הווריורס עם בנו החמוד קיאן בן ה-8, ומחפש את סטף. שום מילה בקשר לחסימה והדם. שחקנים מקצועניים עוברים על דברים כאלה מהר. "היי, סטף" אומר כרמלו, "GOOD GAME. בני שאל אם תוכל לחתום לו על זה", ועם סיום המשפט מגיש לסטף WOODCUT עם פניו של סטף שקיאן הכין בשעור למלאכה.

*סטף לא ידע אפילו מה היה שיא השלשות של ריי אלן. הוא גם לא ידע שהוא קולע 68.1% ממרחקים של 28 רגלים ומעלה שזה SORCERY (כישוף). המספר היחיד שהוא כן יודע זה 73. כל שחקני הווריורס יודעים זאת, ולא מתביישים להודות בכך. הם יודעים שמספר זה יכניסם להסטוריה, ומה הבושה להיות חלק מהסטוריה?

*לווריורס ישנה שיטת קנסות. על גודל הקנס מחליט הרוב בהצבעה, כמו באסיפת קיבוץ. בכסף הקנסות קונים פיצה ושתייה. גרין ניקנס $500 (על לעיסת מסטיק בחדר הנשיא בבית הלבן, דבר אסור). פסטוס אזלי? ניקנס $250 על שכתב בטוויטר שלו "איחולים לאיליי מנינג על הזכייה בסופרבול" 0הכוונה היתה לפייטון). סטיב קאר? באחד הטיים-אאוט שבר את לוח המשחק שלו מרוב רוגז על חור בהגנה. גודל הקנס עדיין שנוי במחלוקת. יש גם משחק SHOOTAROUND של שלשות שכולם משתתפים בו (כולל המאמנים). הגרוע ביותר משלם $50 שהולכים למנצח. לסטף קרי אסור להשתתף במשחק.

*ארבעה ימים לפני המשחק במדיסון סקוור גארדן הרופאים שמצאו גידול סרטני בעצמות עמוד השידרה של סופיה הנקרא EWING SARCOMA (ישנם בס"ה 200 ילדים בכל ארה"ב עם הגידול הממאיר הזה) מתחילים בכימו טרפיה חדשה לחלוטין. הבקשה היחידה של סופיה היא "האם אוכל ללכת למשחק?". הרופאים אומרים לה שיעשו הכל כדי שתוכל ללכת.

*עברו כבר שלושה שבועות שאני עם הווריורס. פעם ביליתי שבוע עם הבולס של ה-72. איזה הבדל בין השתיים. הבולס הגיעו העירה לחסל אותך. לשסע לך את הצורה. להוציא את לבך ולזרוק אותו לשרותים. הם לא באו סתם לנצח אותך: הם באו להכניע ולהשפיל אותך, ושתדע שמדובר כאן על שתי רמות של כדורסל – הבולס, והשאר.

הווריורס? הם באים לשחק "THREE-CARD MONTE". הם ייקחו לך את הכסף אבל לך יהיה FUN תוך כדי ההתרוששות. לווריורס אתה מפסיד מבלי להרגיש מוכנע. כאילו זה משחק ג'ולות בשכונה. זה מתחיל עם המאמן. לפני משחק הפלייאוף הראשון נגד הקאבס, סטיב קאר כתב על הלוח:

"LET IT FLY…HAVE FUN!"

אם זה מה שהוא רוצה שתעשה במשחק פלייאוף, רק תתאר לעצמך מה הוא רוצה שתעשה במשחק הקבוצה בעונה הרגילה נגד אורלנדו, משחק מספר 57 (נצחון 130-114. סטף? 20 מ-27 ל-51 נקודות)!

*הווריורס מוסרים את הכדור כאילו הוא מצופה ב-ANTHRAX. הוא עובר מיד ליד כתפוח אדמה ישר מהמדורה.  בחצי משחק נגד הסיקסרס היה להם 26 אסיסטים. הם הקבוצה הראשונה מאז השואו-טיים לייקרס של 1984-5 עם סכוי לעשות 30 DIMES למשחק.

*סטף קרי הוא האדם היחיד בעולם שאינו IMPRESSED עם סטף קרי. הוא השחקן שקל ביותר להתקרב אליו ולדבר איתו (אני נוכחתי בזאת אישית לפני שבועיים באטלנטה כשאמרתי לו שאני 'מעדיף את ריק בארי', מ.ל). הוא לא מסרב אף חתימה. רק חברי קבוצתו ושומרי אולם מרחיקים אותו מקהל האוהדים או שהוא יצטרך לחתום על 5,000 חתימות כל משחק. הוא לא מבין WHAT ALL THE FUSS IS  ABOUT.

*משחק ביתי נגד הספארס. איזה שחקן מהספארס 'GIVES CURRY THE LOOK'. "הם רק מסתכלים ובוחנים אותך. אף מילה. אף הנדת עפעף", אומר ת'ומפסון. פתאום איזה רוקי, ג'ונתן סימונס, זורק לעבר סטף:

"I"M GOING TO LOCK YOU DOWN TONIGHT. סטף, אני עומד לסגור אותך הערב!".

סטף זורק מבט. רוצה לראות מי הברנש שאמר זאת.

אחרי כמה שלשות רצופות של קרי, הפלח מוציא את הרוקי עם ה-6'6 שלו.

בדרכו לספסל סטף זורק לעברו: "GO SIT DOWN!"

טוב, אז אתם רואים? סטף  כנראה אינו כזה מושלם. אינו תמיד כזה ג'נטלמן.

*המשחק הסתיים במדיסון סקוור גארדן. ה-DUBS בורחים מהניקס, אבל בדקות האחרונות זה הופך מעניין. סופיה נמצאת שם עם אימה. הסיפור עם סופיה החולה – שכנראה ימיה ספורים, אבל לעולם אין לדעת – התפרסם, וטים פרנק אחראי המדיה של הניקס מוצא את האם והבת ושואל את סופיה אם היא רוצה אולי לרדת למטה, ואז היא תראה את סטף מקרוב בדרך לחדר ההלבשה.

-"באמת? כמובן שאני רוצה!"

קרי: "האם את סופיה?"

היא לא מסוגלת ליישר מבטה לעבר גיבור חלומותיה. הדמעות זולגות והיא מהנהנת בראשה.

סטף: "אני מבין שקבלת חדשות לא טובות בימים האחרונים…ואז הוא ממשיך:

   "I JUST WANTED YOU TO KNOW IT IS GOING TO BE OK. KEEP FIGHTING. YOU HAVE GOTTEN A GREAT SUPPORT "TEAM AND SUPPORT SYSTEM. LEAN ON THEM.

?"OK

היא מהנהנת שוב בראשה.

"מי מקבלת כימו-טרפיה נסיונית, ושלושה ימים אחרי פוגשת את ה-ALL TIME HERO שלה", שואלת האם. "ואז מסתבר שגיבור חלומותיה IS SO SO SO NICE!!!".

סטפן: שמתי לב לאמה. היא היתה על סף שבירה. רציתי לומר לה לא לאבד תקווה אבל הרגשתי שהמילים – אילו נאמרו – לא היו במקום ובזמן. אני שמח שלפחות לכמה שעות עזרתי לילדה עם קצת DISTRACTION ממה שהיא עוברת. דברים כאלה מחזירים אותך למקומך ומזכירים לך שישנם דברים עצובים מאד מחוץ לאולם הכדורסל".

*רלף וולקר, אחראי על השמירה של הווריורס: "תמיד ישנם אנשים הרוצים לראות את סטף. באים לאולם מוקדם ורוצים לראות אותו. זה הגיע לטריטוריה של מייקל וקובי. כדי לתת לו מנוחה, מצאנו חדר בודד ליד חדר ההלבשה רק עבורו כדי שהוא יוכל לשכב ולנוח מעט. החדר הזה מבוזבז לחלוטין. אני לא ראיתיו שם אף פעם. הוא רוצה להיום OUT THERE, AMONG THE FANS".

*המשחק נגד הת'אנדר הסתיים. עוד נצחון. הווריורס הם 4-46. לפתע מופיע סטיב נאש, "יועץ הקבוצה". הוא לא נראה איתם לעתים תכופות. A CONSULTANT WHO DOES NOT CONSULT?

-"במה אתה רוצה שאני אדריך קבוצה שהיא 4-46?

*זהו היום החמישי של כימו טרפיה ו-RADIATION, ולפחות ניתוח אחד. סופיה מגיעה עם אמה לבית החולים ב-7:30 בבוקר ועוזבת ב-9 בערב. היא מסוגלת לעקוב 6 שעות רצופות – בזמן שרופאיה עושים מה שעליהם לעשות – על כל מה שניכתב על סטפן ב-INSTAGRAM. היא נאלצה לעזוב את בית ספרה ועתה היא לומדת ב-HOMESCHOOLING, וכמובן לוותר על רכיבת הסוסים, ההובי הגדול שלה.

גופה כואב כולו. היא מנסה לא לבכות. היא גם יודעת שהגרוע ביותר עדיין לפניה.

"אבל אני מוכנה", היא אומרת. "תמיד אזכור את מילותיו של סטף 'KEEP FIGHTING'. אני יודעת שמה שהוא אמר לי כבר עוזר לי. אני לא אוותר. אני אמשיך להילחם עד הסוף!".

*OK" ריק ריילי מסיים את ספורו.  עכשיו זאת היא "WARRIOR אמיתית!"

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  10. תודה מ אסף

    7 מרץ 2016 02:02:23

    תענוג ענק!
    כל הכבוד למנחם שמזהה כתיבה טובה
    ומביא, ומתרגם.
    אני קורא שלא כותב כאן.
    תודות רבות לכל מי שכותב.
    רמה גבוהה מאד מאד.

  11. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    7 מרץ 2016 05:06:24

    קראתי את התרגום וגם את המקור – פוליצר ? כתבה נחמדה, אבל אני מכיר שמוק בן 78 שכותב יותר טוב..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט