אם היה אפשר לבחור.. / גלעד

בפודקאסט של נייט דאנקן (מומלץ לנסות) הוא הציע לשנות מעט את שיטת הפלייאוף כדי לתגמל עוד קצת את הקבוצות הראשונות.

השיטה שהוא הציע היא שארבע הקבוצות הראשונות יוכלו לבחור את יריבתם מארבע התחתונות (כשהראשונה בוחרת ראשונה, השנייה שנייה וכו'..), זה נראה לי מעניין ובהמשך כשהוא גם סידר את מי שהוא היה בוחר במקום כל אחת מהקבוצות החלטתי שגם אני אנסה לעשות את אותו הדבר.

אני אנסה להתייחס לאפשרויות שונות (למשל אם יוטה תצליח בכל זאת להכנס לפלייאוף).

מצב הפלייאוף הנוכחי (05/03). לא ככה הוא היה נראה אם אכן היה אפשר לבחור.

 

מערב –

גולדן סטייט בוחרת ראשונה ולוקחת את ממפיס –

קצת עצוב לומר את זה אבל ברור שמבין כל חמש הקבוצות שארבעה מהם יגיעו לפלייאוף במערב ממפיס הנוכחית היא הגרועה ביותר. השחקן הכי טוב שלה פצוע וחוץ ממנו גם לא מעט משאר הסגל לא כשיר והשחקנים היחידים שם שהרמה שלהם גבוהה מהשחקן הממוצע בליגה הם קונלי ואולי רנדולף המזדקן. ללוחמים לא אמורה להיות בעייה נגד אף אחת מהחמישה אבל למה לבזבז אנרגיות מיותרות כשאתה יכול לפגוש קבוצה מפורקת שבקיץ תצטרך לחשוב טוב טוב לאן היא ממשיכה? זה קצת מצחיק אגב שממפיס הגיעה למצב של "הקבוצה שכולם ישמחו לפגוש למרות שהם במקום גבוה בטבלה" אחרי שבפלייאוף של עונה שעברה פגשה פורטלנד במצב דומה (ועברה אותה בקלילות).

בלעדיו ממפיס היא סתם קבוצה. מארק גאסול.

סן אנטוניו בוחרת שנייה ולוקחת את יוטה אם היא מצליחה לעלות ואת דאלאס אם לא –

גם לסן אנטוניו לא אמורה להיות בעייה עם אף אחת מהקבוצות (אולי קצת עם יוסטון [שכבר נצחה אותה העונה ומאוד אתלטית]) אבל המאצ'אפ עם יוטה נראה כמעט מושלם מדי בשביל להיות אמיתי. אני פשוט אכתוב דברים שיש ליוטה ותראו שכל מה שקיים אצל יוטה יש לסן אנטוניו ברמה גבוהה יותר..

  • סנטר הגנתי נהדר (עם כל הכבוד לגובר..)
  • פאוור פורוורד מעולה בצד אחד וטוב מאוד בצד השני (בגדול אולדריג' זה בערך הרמה הכי גבוהה שפייבורס יכול להגיע אליה)
  • סמול פורוורד מהטופ של הליגה שעושה הכל מהכל (שוב. אני מת על הייווארד אבל קוואי זה ליגה אחרת)
  • שוטינג גארד מצוין (גרין יעצור את הוד וכשהוא ישב מאנו יעלה מהספסל ויעשה קסמים)
  • בעייה בעמדת הרכז (אבל תסכימו איתי שפארקר ומילס עדיפים על נטו ומאק)
  • 0 נסיון (לעומת בערך 237 שנים רצופות בפלייאוף של הספרס)

אם יוטה לא תעלה אז אני מניח שהספרס ילכו על הדרבי הטקסני עם דאלאס פשוט כי היא חלשה מהאופציות האחרות.

Everything you can do I can do better. לנארד שומר על הייווארד.

אוקלהומה בוחרת שלישית ולוקחת את דאלאס או את יוסטון –

אם דאלאס זמינה ברור שאוקלהומה תעדיף אותה. חוץ מהעדיפות ב(כמעט) כל עמדה והמחסור בשחקני-על בדאלאס לעומת דוראנט את ווסטברוק דאלאס היא כנראה קבוצת ריבאונד ההגנה הגרועה בליגה בזמן שאוקלהומה היא הטובה ביותר בריבאונד ההתקפה. הסדרה של אוקלהומה – דאלאס נראית כמו הסוויפ הכי ברור במערב.

אם דאלאס לא אפשרית לבחירה אני חושב שהם יעדיפו להתמודד נגד יוסטון וה"הארדן בול" שלהם מאשר נגד הקבוצה הנהדרת של פורטלנד (שמחזיקה באמינו, לדעתי השחקן עם הכי הרבה פוטנציאל להפריע לדוראנט בכל החלק התחתון של הפלייאוף). יוסטון היא מאצ'אפ קל מאוד לרעמים שישימו את רוברסון על הארדן ויתנו לצמד כוכבי העל שלהם לעשות את העבודה.

יעדיף לפגוש את החבר הוותיק ולא את לילארד ופורטלנד. דוראנט והארדן.

קליפרס בוחרת רביעית ומקבלת את פורטלנד –

שורה על זה שאם הקליפרס תעקוף את הרעמים ובסוף תסיים במקום השלישי גם היא תעדיף את דאלאס מהסיבות של חוסר בכוכבים וקבוצה חלשה יחסית באופן כללי. לדעתי הקליפרס גם אם יכלו לבחור בין פורטלנד ליוסטון היו מעדיפים לפגוש את לילארד והבלייזרס מאשר לנסות שוב את מזלם נגד הקבוצה שכמעט באותו סגל בדיוק חזרה מולה באותו משחק 6 שהם היו מעדיפים לשכוח. במקום זה לילארד יקבל שיעור מאחד הרכזים הטובים בליגה, מקולום ינסה לרוץ מסביב לחסימות כדי לעצור את רדיק והפרונטקורט של פורטלנד יתקשה מאוד נגד בלייק ודיאנדרה בדרך למעבר די קל לסיבוב הבא, שם זה כבר לא יהיה פיקניק.

לילארד יקבל שיעור קצר מפול..

מזרח –

קליבלנד בוחרת ראשונה ולוקחת את אטלנטה –

אני חושב שדי ברור למה. עונה שעברה קליבלנד פחות טובה טאטאה בקלות אטלנטה יותר טובה (מי בדיוק ישמור על לברון?). רק כדי שזו לא תהיה שורה אחת – דטרויט היא המאצ'אפ השני הכי קל אבל הם עלולים להתקשות עם דראמונד, אינדיאנה זו סדרה שאני ממש מקווה שתקרה עם ג'ורג' על לברון, היל על קיירי והגנת טבעת מעולה שתפריע לקאבס לחדור כמו שהם אוהבים עם טרנר ומהינמי בפנים. שארלוט תהיה די קלה אבל בטח פחות מאטלנטה, גם את וושינגטון/שיקאגו הם יעברו אבל הם לא היו רוצים לפגוש את וול/באטלר כבר לסיבוב הראשון.

סוויפ. שוב. קיירי מסיים מול קורבר, שרודר צופה.

טורונטו בוחרת שנייה ולוקחת את דטרויט –

גם כאן זו הבחירה המאוד מתבקשת, לדטרויט יש אמנם את קלדוול-פופ שיוכל להפריע לאחד הגארדים הנהדרים של הקנדים אבל על השני יצטרך לשמור ג'קסון ושיהיה בהצלחה עם זה. פטרסון וקארול יסתדרו עם מוריס והאריס די בקלות וולנצ'יונס יוציא את דראמונד מהצבע בהגנה וביומבו יפריע לו בהתקפה.

אם הפיסטונס לא יעשו את הפלייאוף בסוף הראפטורס יעדיפו מכל האופציות האחרות את שארלוט (לדעתי שיקאגו טובים פחות אבל אין לקנדים תשובה לבאטלר אז במקומם הייתי הולך עם הצרעות) כשהמאצ'אפ העיקרי הוא זה של ווקר נגד לאורי שבו לאורי לא יתקשה מדי.

כולנו יודעים מי השחקן הכי טוב בתמונה הזו. לאורי וג'קסון.

בוסטון בוחרת שלישית ולוקחת את שארלוט –

הצרעות הם מאצ'אפ נוח מאוד לסלטיקס. הכוכב שלהם הוא רכז ולבוסטון יש את כל הכלים שהם רק רוצים כדי לעצור רכזים (בראדלי, סמארט, טרנר.. רק תבחר), קורטני לי הוא בדיוק זה שאתה יכול לשים את עליו את תומאס בהגנה בלי לדאוג שהוא יקלע עליך 30 נקודות, באטום יצטרך להסתדר עם קראודר וכשתומאס יכנס לצבע אף סנטר אימתני לא יחכה שם לחסום לו את הליי-אפ הקל, הספסל הנחמד של הצרעות לא מפחיד את אחת הקבוצות העמוקות בליגה וסטיבנס על פני קליפורד זה עוד מאצ'אפ שהולך לבוסטון. 5 משחקים ולא יותר אם זה קורה.

במידה ושארלוט לא זמינה לבחירה אני חושב שהיריבה המועדפת עליהם היא שיקאגו שאם עצרת את באטלר עצרת אותה ואם גם הם לא בפלייאוף נשארת בחירה קשה בין אינדיאנה לוושינגטון שבה אני בכלל לא בטוח מה הייתי בוחר. אלו בטוח 2 סדרות שהייתי שמח מאוד לראות (בוסטון נגד וושינגטון/אינדי) ואני חושב שבסופו של דבר הסלטיקס היו הולכים עם אינדיאנה שם הם יכולים לתת לקראודר לשמור את ג'ורג' בניגוד לוושינגטון כשכל שומרי הרכזים של הסלטיקס יתקשו מאוד נגד וול (הכי מתאים מבחינת גודל הוא סמארט אבל אז זה חור בהתקפה) ואין אף אחד להחביא עליו את תומאס לעומת היל שאמנם יגרום לבוסטון לשלם אבל פחות מביל..

זלר וזלר. אין לצרעות סיכוי.

מיאמי נשארת רביעית ומקבלת את וושינגטון/אינדיאנה –

מבחינת ההיט הכל תלוי בבוש במקרים האלו. לדעתי גם הוויזארדס וגם הפייסרס עדיפים על מיאמי חסרת בוש. לשתיהם יש כוכב שיקשה על ההיט לשמור עליו (אני מניח שהם יעדיפו לקבל את אינדיאנה כשעל ג'ורג' אפשר לשים את ווינסלו). וסנטר שיוציא את וויטסייד מהצבע בהתקפה ויקשה עליו גם בהגנה וגבוה שני שגדול מדי בשביל דנג בעמדה 4.

עם בוש לעומת זאת יש להיט סיכוי לא רע בכלל נגד 2 הקבוצות כשגם מרקיף מוריס וגם מיילס טרנר יתקשו להסתדר נגדו גם בהגנה וגם בהתקפה. לדעתי במקרה שבוש משחק מיאמי ב-2 המקרים מנצחת ב-6 משחקים. בלעדיו מפסידה ב-5 פעמיים.

בלעדיו מיאמי לא עוברת סיבוב ראשון (בשיטה המוצעת). כריס בוש.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

    1. גלעד

      6 מרץ 2016 08:13:20

      לא רואה סיבה להעדיף לשחק נגד שארלוט מאשר אטלנטה לקאבס או דטרויט לטורונטו.
      שיקאגו גם הייתי לוקח לפני אם יש לי שומר ראוי לבאטלר (הקאבס למשל) כי הם מפורקים לגמרי כבר וחלאס

      1. אסף

        6 מרץ 2016 09:28:13

        לצערי גלעד בתור אחד שחשב שהם לשם שינוי יהיו אלטרנטיבה לקאבס העונה (וטעה בגדול) כל מילה שלך מדויקת זמן לבניה מחודשת הקיץ סביב באטלר

  4. stringer bell

    6 מרץ 2016 11:39:56

    ארבע הקבוצות, ארבע התחתונות ולא ארבעת, חמש הקבוצות ולא חמשת וכו'…
    מצטער על הטרחנות אבל זה הציק לי(למרות ש95% מהאנשים טועים בכך).
    בכל מקרה אחלה קריאה ואחלה רעיון, תודה על הפוסט.

  5. שגיא נאור

    6 מרץ 2016 12:57:47

    נחמד אבל כל הרעיון הזה של לתת למדורגות הראשונות לבחור יהרוס את המאבק על ארבע המקומות האחרונים לפלייאוף. אחרי שקבוצה תבטיח את מקומה בפלייאוף בלי סיגוי ריאלי להיכנס לרביעיה הראשונה היא יכולה לעבור לניוטרל כי המיקום הסופי שלה כבר לא רלוונטי.
    בקיצור, רעיון רע מאוד בעיניי.

    1. גלעד

      6 מרץ 2016 13:48:35

      גם לאדר –
      נכון. אבל מה אם קורה משהו כמו ממפיס העונה למשל שעכשיו היא הקבוצה החלשה בפלייאוף אבל במקום לפגוש את ג"ס תפגוש את הקליפקס/אוקלהומה שיצ׳ופרו בעצם (כמו שקה גם בעונה שעברה עם פורטלנד שממפיס קיבלה אותה ועברה בקלות ןהקליפרס והספרס אבדו.

  7. אוהד ס"א

    6 מרץ 2016 13:20:09

    נחמד, אבל למה לבחור כזאת שיטה מסובכת, כשהדבר הכי פשוט זה לקחת את 16 הקבוצות הכי טובות לפליאוף בלי קשר למזרח/ מערב.

    יש יקרון כזה שנקרא KISS
    Keep it simple, stu

  8. פינקי

    6 מרץ 2016 15:59:08

    אני גם חושב כמו שגיא נאור שזה רעיון בעייתי, מאותה הסיבה.

    מה שמציע אוהד ס"א (עם כמה התאמות קטנות) זה הרעיון האידיאלי לדעתי.

  9. p

    6 מרץ 2016 18:55:07

    אולי אני פה באיחור, ולא רלוונטי, אבל לדעתי ממש לא כדאי לעשות ערבוב בין המזרח למערב.
    להיפך, הייתי מחריף את זה.
    מתחיל לתת משמעות לדיביזיות.
    מעלה ל32 קבוצות (קבוצה בסיאטל ובעוד מקום), מחלק מחדש את הליגה ל-8 דיביזיות מחדש.
    מעלה את מספר המשחקים בתוך הדיביזה על חשבון המשחקים בקונפרנס.
    וככה נותן למאבקים בתוך הדיביזיה הרבה יותר משמעות ויריבות ספורטיבית.
    כרגע היריבות הכי חזקה זה קליפרס-ג"ס (עד לפני שנה וחצי גם הייתה הכי צמודה) ואולי שיקגו-קליבלנד(לברון).
    יהיה הרבה יותר נחמד שיהיו יריבויות גדולות יותר. אפילו הטקסניות בקושי ביריבות, שלא לדבר על מיאמי פלורידה שהיה מצופה לקצת יריבות.
    לטעמי זה מאד חסר בליגה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט