השיר ג'רמי נכתב בהשפעת כתבה על נער בשם ג'רמי וייד דל שהתאבד מול חבריו לכיתה. אדי וודר, מלהקת פארל ג'אם כל כך הושפע מהמקרה, שהוא חיבר אותו למקרה אחר בו נער בסן דייגו ירה בחבריו לכיתה.
בית א'
בבית, מצייר ציורים
של קצוות הרים, כשהוא בפיסגה
שמן צהובה כלימון, וזרועותיו מונפות בסימן ניצחון
המתים שוכבים בבריכות בצבע ערמונים מתחתיו
*
מייקל ג'רמי (אההה סליחה, ג'פרי) ג'ורדן חלם מילדות להפוך להיות גדול שחקני הכדורסל בכל הזמנים, כך הוא דמיין את עצמו בפסגה.
השיר משתמש כאן בטכניקה של קפיצה מהעבר להווה, כאשר הוא חוזר לילדותו של ג'ורדן, ומסיים עם תיאור ההווה – ג'ורדן מסתכל על גופות יריביו המנוצחים.
*
בית ב':
אביו לא העניק תשומת לב
לעובדה, שלאמו לא היה איכפת
המלך ג'רמי, הזדוני, שלט בעולמו
ג'רמי דיבר בכיתה היום
ג'רמי דיבר בכיתה היום
*
כידוע, ג'ורדן לא נבחר על ידי מאמנו לנבחרת הראשונה של ביה"ס התיכון, חוויית דחייה שלפי מרבית הניתוחים של אופיו והקריירה שלו, השפיעו עמוקות על המשך הדרך של ג'ורדן בליגת הכדורסל הטובה בעולם.
עם זאת, ג'ורדן התגבר על כך וכבר בקולג' שלט בעולמו.
*
בית ג':
בבירור אני זוכר
נתפלתי לנער
הוא נראה בלתי מזיק
אבל שחררנו את האריה
הוא חרק בשיניו
ונשך את שדיה של המורה
*
כעת מתברר לנו מה שלא היה ידוע עד כה, שהסיפור מסופר דרך עיניו של איזיאה תומאס, כן כאשר הוא הביס את ג'ורדן ורמס אותו עם הבחורים הרעים, הוא נראה בלתי מזיק, אבל הוא שחרר את האריה, אשר נשך את שדיה של המורה, שניים הם, מקבילים לנצחונות הן על דטרויט של איזיאה, והן על הלייקרס של מג'יק בדרך לאליפות ראשונה מתוך שש.
אבל זה היה רק החלק הראשון של הנקמה.
*
בית ד':
איך אני יכול לשכוח
הוא היכה אותי עם שמאלית מפתיעה
הלסת שלי נשארה פגועה
נפתחה לרווחה
בדיוק כמו ביום
בדיוק כמו ביום בו שמעתי
*
כן, אייזיאה לא יכול לשכוח את המכה של ההפסד בסוויפ לשיקאגו בדרך לאליפות ראשונה של הבולס, אבל המכה האמיתית, הייתה זו שהשאירה את הלסת שלו פעורה באותו היום, בו שמע שהוא לא נבחר להיות חלק מהדרים טים, חלק מההיסטוריה, כן, זה כאב הרבה יותר מהירידה עם המגבות על הפנים באותו משחק מול הבולס.
כשהוא שמע שלא נבחר, הוא ידע, אף שזה מעולם לא אושר רשמית, שג'ורדן ווידא היטב, שהוא לא יקח שום חלק בקבוצת הכדורסל הטובה ביותר שנאספה אי פעם, וכך הוגשה הנקמה שלו קרה, אבל הו כה כואבת.
*
בית ה':
אביו לא העניק חיבה
והילד, היה דבר שאמו לא יכלה לשאת
המלך ג'רמי, הזדוני, שלט בעולמו
ג'רמי דיבר בכיתה היום
ג'רמי דיבר בכיתה היום
נסה לשכוח זאת
נסחה למחוק זאת
מהלוח
*
הדילמה האם השיר מתייחס למעשה למקרה של התאבדות, או למקרה של רצח כנקמה של תלמיד תיכון מקבלת פיתרון במילותיו של הכותב עצמו:
"אתה מתאבד ומנסה להשיג את נקמתך על ידי הקרבה גדולה. כל מה שיישאר הוא כתבה בעיתון… שום דבר לא מתרחש בפועל… דבר אינו משתנה. העולם ממשיך בשלו ואתה אינך. הנקמה הטובה ביותר היא להמשיך לחיות ולהוכיח את עצמך. היה חזק יותר מאותם האנשים ונקמתך תהיה שלמה"
זה מה שעשה ג'ורדן, על פני קריירה שלמה.
קטע.. לא מזמן דסקסנו על השיר.
ג'רמי יצא כוסית לא נורמלית עם החרם על אייזאה.
מה אתה ילד ? אלו היו האייטיז… כולם חבטו בכולם..
מעניין שעם רודמן לא היה לו בעיה לשחק.
סר צ'ארלס ריתק את בירד מאחור תוך כדי שדוק' ג'יי בוחן את מבנה הלסת של הציפור, עם הבומבות של הימנית שלו.
אז בירד ביקש שבארקלי לא יהיה בנבחרת ?
תעודת עניות לכל הנבחרת הזו. להשאיר אלוף בק טו בק בבית. לפחות אבא הרוויח.
לשים בנבחרת את לייטנר במקום אייזאה, זה כמו לקנות כרטיס להופעה של פרל ג'אם, רק בשביל לגלות שאת "ג'רמי" ישיר אחד בשם ג'קו אייזנברג, כי אדי וודר עסוק בלעשות קולות של דיווה..
"הוא לא מסר לי באולסטאר…" – יאללה..
מאשימים את מייקל ג'ורדן על מעשה שניעשה ללא כל מעורבות ממנו. גם מייקל אמר, גם מאמני הנבחרת אמרו, וגם בוחרי הנבחרת אמרו. אבל הבן השחור יודע טוב יותר וכולם.
אני מאושר שאני גר בארה"ב – ומזמן הפכתי לאמריקאי – שם אתה חף מפשע עד שמוכיחים אשמה – ובמקרה הזה זה התחיל כהמצאה עתונאית שתפסה תאוצה ולא הצליחה להשתחרר. אם היה שמץ של אמת, הדבר היה מזמן מתגלה, 24 שנים אחרי שוועדה של 5 אנשים ושני מאמנים בחרו את הנבחרת, ומייקל היה ס"ה כוכב צעיר שרק התחיל לשלוט בליגה.
אומרים גם שלברון פיטר את בלאט.
גם זאת שטות שרק טירונים כמוך מסוגלים לומר.
אף אחד לא שם את לייטנר במקום אייזיה. ה-NBA, שלראשונה היתה אחראית על בחירת הנבחרת, החליטה מראש – והדבר התפרסם הרבה לפני לייטנר – שהנבחרת תכלול שחקן מכללות אחד.
מייקל מקדיש לכך פרק שלם בספרו, ואין אף שחקן NBA – עבר או הווה – שמאשים את מייקל, כולל אייזיה עצמו.
מייקל התכחש למאמן תיכונים שלו עד היום, אייזאה תומאס פינטס בשבילו.
וכותב הפוסט גם ציין את זה.
דוק'… אימג'ן אייזאה תומאס מריץ מתפרצת ומרים האלי הופ לג'ורדן.
זו הייתה יכולה להיות תמונת הספורט של העשור !
מנהיג הבד בויז והשור הזועם חותמים את האייטיז ופותחים את הניינטיז.
דור, אולי תסביר לי את הקשר בין הקליפ של פירל ג'אם למייקל ג'ורדן? שיר שניכתב ע"י מסוממים, הושר ע"י מסוממים, ורק מסוממים מבינים ונהנים ממנו.
אני הקשבתי פעמיים ולא הבנתי מילה. ז"א הבנתי את המילים, אבל לא את הקשר שלהם למשהו הגיוני.
מסוממים?
השיר עצמו מתאר, כמו שדור כתב בהתחלה, ילד שהתאבד מול חבריו לכיתה.
אז מה הקשר?
הרגת את מומי מנחם 🙂
השירים של היום ….
איפה שירים כמו של הסיקסטיז ???
די כבר עם זה
דווקה להקה נקייה למדי… אבל בורות זו לא קללה… על כך אמר פעם מישהו: רפה הבנה.
הגאפר הזה מבין את הזמר, ומה שהוא מנסה להביע. הוא רק לא רוצה לגלות לנו.
דור סיפר לך.
דור בלוך המורה לספרות. לפני שבוע פרסמתי שיר על דיימו האליל. תוכל לנתח אותו גם?
יפה, תודה על הפוסט!
בפעם הבאה אפשר ניתוח של השיר היא רק רוצה לרקוד 😜
ניתוח מעולה של אחד מטובי השירים, שמתאר בצורה מושלמת את הנקמנות של ג'ורדן.
+1 על התשבוחות לטור המיוחד של דור
+100 על הטעם המוזיקלי המגוון שלך (למרות שיש להם שירים הרבה יותר טובים מג'רמי ואיזו מין בחורה אני אהיה אם לא אזכיר לפחות את BLACK..)
אם הנוער בחוץ דומה למה שיש פה באתר (ולא למה שאני פוגשת ברכבת..), העתיד ורוד:)
http://newsfeed.time.com/2012/01/16/a-myth-debunked-was-michael-jordan-really-cut-from-his-high-school-team/
נהדר תודה רבה
וואוו. פוסט נהדר!
אני מצטער אבל אני פשוט לא מתחבר לתיאור של מייקל ג'ורדן כילד הדחוי, בדיוק להיפך. הוא גם לא היה מתנקם בצורה של פגיעה בעצמו אלא היה מחסל אחד אחד פנים אל פנים.
Kill Bill
לגמרי ביאטריס קידו
עידו שים לב לסיום, הוא אכן לא היה פוגע בעצמו אלא מחסל את כל השאר וכך גם בג'רמי על אף שלכאורה הוא קיבל השראה מסיפור של ילד שפגע בעצמו (שים למשל לבית הראשון בו הוא עומד מעל שלולית הדם של אויביו, זה מאוד הזכיר לי את ג'ורדן).
לגבי עניין הילד הדחוי, אכן ג'ורדן בא מרקע בורגני ומעולם לא היה ילד דחוי, אבל הוא שיחק עם זעם וצורך להוכיח כמו של ילד דחוי, אולי זה בא מסיפור הדחיה שלו מנבחרת ביה"ס, סיפור שיש לו הרבה גרסאות, ואולי ממשהו אחר אבל בכל מקרה אני כן זהה אלמנטים כאלה במשחקו
אצל ג'רמי להרוג את האויב זה רק בדמיון, הוא לא מאמין שיש לו את הכוחות לכך באמת. אצל מייקל זה במציאות. מסכים לגבי הקטע של הכעס אבל זה סוג שונה לחלוטין.
לגבי נבחרת בית הספר אני מכיר רק גרסה אחת. מייקל באמת לא התקבל לוארסיטי (הנבחרת הראשית) כשהוא היה אנדרקלאסמן. הכעס הגדול שלו היה שחברו כן התקבל.מייקל בהחלט לא נחתך מנבחרת ביה"ס שלו.
דור חשבתי על זה עוד קצת במהלך עבודות הבית. אני חושב שאתה מפספס משהו. זה לא משנה אם ג'רמי יורה בעצמו או בחבריו לכיתה מכיוון ששניהם סוג של התאבדות (רוב מקרי הירי האלה ממילא נגמרים בכך שהיורה מכוון את הנשק לעצמו). כלומר מדובר בסוג של נקמה תבוסתנית של אני לא מסוגל להצליח אז כולם ילכו איתי. במונחים של כדורסל מדובר בסוג של טאנקינג שזה משהו שג'ורדן לעולם לעולם לעולם…לעולם לעולם… לא יסכים שמישהו יעלה על בדל שפתיו מבלי שהוא ישבור לו את הפרצוף.
הנקמה שוודר מדבר עליה היא הנקמה הג'ורדנית האמיתית. להתמודד ולהצליח דרך החיים שלך. הוא בשום מצב לא מתכוון לכך שהנקמה האמיתית היא לירות בחברים לכיתה במקומו.
אני מניח שאתה צודק אבל יש מספיק קווי דמיון שיהפכו את ההשוואה למעניינת
בהחלט יש קווי דמיון. אני פשוט לא מתחבר להשוואה הזו מהסיבות שציינתי. ככה זה באמנות – כל אחד רואה את הזוית שלו.
"Jeremy"
At home
Drawing pictures
Of mountain tops
With him on top
Lemon yellow sun
Arms raised in a V
And the dead lay in pools of maroon below
Daddy didn't give attention
Oh, to the fact that mommy didn't care
King Jeremy The Wicked
Ruled his world
Jeremy spoke in class today
Jeremy spoke in class today
Clearly I remember
Pickin' on the boy
Seemed a harmless little fuck
But we unleashed a lion
Gnashed his teeth
And bit the recess lady's breast
How could I forget
And he hit me with a surprise left
My jaw left hurting
Dropped wide open
Just like the day
Oh, like the day I heard
Daddy didn't give affection, no!
And the boy was something that mommy wouldn't wear
King Jeremy The Wicked
Ruled his world
Jeremy spoke in class today
Jeremy spoke in class today
Jeremy spoke in class today
Try to forget this (try to forget this)
Try to erase this (try to erase this)
From the blackboard
Jeremy spoke in class today
מעולה דור.
Ten אחד הדיסקים השלמים האהובים עלי בכל הזמנים. לא בגלל שהם כאלו איכותיים אבל משהו בדיסק הזה מבעיר לי את העצמות.
לכל גולש יש רצועה שהוא משמיע לעצמו לפימפום הדם לפני כניסה למים. אצלי, תמיד זה היה הדיסק הזה (אם כי זה השיר הפחות אהוב עלי בדיסק).
לגבי ג'ורדן, אהה… אולי ג'ורדן קצת מזכיר את וודר בנפיחות העצמית, לא יותר מזה
+1
אחד האלבומים הגדולים
עידו אתה מוכן להפסיק לנסות למצוא בכל דבר פגמים ופשוט להנות מהפוסטים?
זה מתחיל להעיק
אני מניח שאתה מתכוון אליי.
אחד הדברים היפים בהופס שמדובר ביותר מאתר- יותר כמו קהילה המוקדשת לנושא ה-NBA. ככזו ההיופי הוא שניתן לקיים דיון בפוסטים שעולים מעבר לקריאה. זו המטרה של התגובות לא? אני לא מחפש פגמים בכל דבר אלא מביע את דעתי ביחס לפוסטים. זוהי המהות של דיון. אני משתדל לעשות זאת בצורה מכבדת ועניינית ובדרך כלל גם נהנה מהדיונים שמתפתחים.
עכשיו אם תרצה להסביר איפה בדיוק הדיעה שלי מעיקה עליך אני אשמח להקשיב. לשם ההגינות יהיה נחמד אם תעשה את זה לא מאחורי מעטה של אנונימיות אבל גם בצורה כזו אני אקשיב לדעתך.
1+
נראה לי גם של ג'ורדן היה אח שתמיד ניצח אותו שהוא היה צעיר ויכול להיות שזה גרם לו לשחק עם זעם כי הוא הרגיש דחוי. או שאני מתבלבל השחקנים ולמישהו אחר היה אח
הוא בודאות לא הבכור ואני חושב שאתה צודק שלפחות ברמת המשחק בתיכון היה איזה אח גדול ברקע.
היתה פעם איזו כתבה יפה של מנחם על ה'דרייב' של ג'ורדן שתמיד הרגיש את הדחייה הזו ושזה היה הכוח המניע מאחורי ההצלחה שלו
לא אח גדול אבל חבר שמייקל האמין שהוא טוב ממנו שהתקבל לוורסיטי, והמאמן בחוכמה לא הכניס את מיקל לוורריטי וכך בגיל 15 הוא למד לשלוט בכל מה שמתנהל ולשחק 36 קות (הזמן בתיכונים) במקום לשבת על הספסל.
מייק לא התגבר על עך ולא הזמין את מאמנו לטכס היכל התהילה. כתבתי על זה ספור ענק מהתיבה שנעלם.
אח של מייקל לבש גופיה מס 45 ומייקל אמר שהוא תמיד רצה להיות לפחו ת חצי מאחיו, לכן בחר ב23