ערב עם סטפן קרי, ג'רי ווסט, ודומיניק וילקנס (אוקיי. גם אטלנטה)

ערב עם סטפן קרי, ג'רי ווסט, ודומיניק וילקנס (אוקיי. גם אטלנטה)

a109

כשהזקנה ראתה את התמונה שלי עם דומיניק וילקינס התגובה הראשונה שלה היתה, "מל, הוא מחבק אותך כאילו היית איזה בייבי שלו".

מה לעשות? הוא 2.03 מ' ואני הייתי פעם 1.70. אני מצטמק משנה לשנה וירדתי כבר ל-1.65, אבל כששאלתי אותו אם הוא זוכר אותי כשראיינתי אותו בחדר ההלבשה אחרי המאורע עם לארי בירד הוא תקע בי מבט חודר ואמר, "המבטא שלך מזכיר לי משהו…".

הזכרתי לו. 1982. הטאקל עם לארי בירד (כתבתי אז לעתון 'חדשות', וגייל ואני התארחנו אצל סיגל שגרה ועבדה באטלנטה כשבעלה ליאור למד כירופרקטיקה. היום שניהם עם הנכדות בהוד השרון. בערב ההוא באטלנטה הלכתי למשחק כי הסלטיקס הגיעו העירה).

הסיפור די ידוע: דומיניק, רוקי צעיר, ניגש בחרדת קודש לפני המשחק ללארי בירד. מושיט ידו ואומר לציפור: "זה כבוד לי להכיר אותך. אתה השחקן הכי מוערך שלי. יותר ממג'יק".

לארי מסתכל עליו אבל לא מושיט את ידו הוא. אח"כ הוא מסביר שזה חלק מ"החינוך" שהרוקיס צריכים לעבור.

ברבע הראשון דומיניק שועט לסל. לארי מגיע לחוסמו. דומיניק לא רק מכניס דאנק מהסרטים, אלא משכיב את לארי על התחת.

כמה דקות אח"כ כשלארי ודומיניק שומרים אחד על השני לארי אומר לו: "כל הכבוד על הדאנק ועל שהשכבת אותי. אות כבוד לרוקי. אבל אני עדיין עומד לקבור עליך 40 הערב".

אמר ועשה.

הזכרתי לדומיניק שאז, בחדר ההלבשה, הצגתי את עצמי, ולפני שהספקתי להמשיך הוא פרץ, "אתה מההולי לנד!".

לחצנו ידיים, והוא ממש חיבק אותי.

"זכרונות של רוקי", הוא אמר לי, כשלא יכולתי להאמין שהוא זוכר משהו כזה שקרה לפני 34 שנים! כשהוא  חיבק אותי, כן, הרגשתי לרגע כמו ילד קטן.

****************

זה מה שאני אומר לכולם כבר חצי מאה: "אני צריך תמונה לשלוח להולי-לנד", או "מה יש לך לומר לאוהדיך מההולי לנד?". זה מיד מבדיל אותי משאר שואלי השאלות שהשחקנים שבד"כ נמאס להם מהם מהשאלות הבנליות, ומבטיח לי יחס מיוחד של 'חשוב'.

לידיעתכם, אחוז גבוה מאד של השחורים ב-NBA (וכמובן שבכלל) מארצות הדרום והמערב התיכון – ואחוז גבוה משאר המדינות הם בפטיסטים, והרבה מהם אבלג'ליסטים, ועבורם זאת חובה לשמור את ישראל שלמה, נקייה, ופורחת, עבור ה-RESURRACTION (הביאה מחדש) של ישו. בגלל שאנחנו ממקום הולדתו של ישו, והמקום שבו – כך שהם מאמינים – הוא יופיע לנו מחדש, כל אחד מאיתנו הוא SPECIAL. אני כבר 50 שנה משתמש בטריק הזה.

נחזור לדומיניק.

הגעתי לאולם שעתיים וחצי לפני הפתיחה לרחרח פה, לרחרח שם, לשמוע דא ולשמוע הא, וכמובן לאכול ארוחת מלכים לקראת 'משחק העונה' נגד הווריורס. כולם יודעים שכל המי ומה יגיע הנה הערב כי בנוסף לכל, CNN הדבוקה לאולם הכדורסל ערכה ארוחה ו-HAPPY HOUR למאות מוזמנים, והחלטתי שהגעה מוקדמת תהיה חכמה.

*********************

אני מתכונן לארוחת מלכים. כל האווירה היא של מאורע חשוב. ממול ה-FERRIS WHEEL הענק, וכל האזור שהוא הצטלבות הבניין הענק של CNN, מלון OMNI המפורסם, פיליפס ארינה, והג'ורג'יה דום – כולם ניפגשים באותה נקודה להגדיר את ליבה של העיר אטלנטה.

בדחילו ורחימו אני מגיע ישר למרכז העתונות. אחרי הסיר העקום עם ירקות מבושלים ואפויים, והספגטי עם כדורי הבשר שגודלם היו בקושי בגודל ג'ולות משלשום, אני מחכה הערב לשולחנות מכוסי מפות, ולפחות סטייקים עסיסיים, אם לא לובסטרים. אחרי הכל כולם יהיו כאן הערב: צ'ארלס בארקלי… ג'רי ווסט… קני סמית'… ארני ג'ונסון… דיקמבה מוטומבו… קני וילקינס… דל קרי ואשתו סוניה… וכולם הרי מגיעים קודם ל-MEDIA CENTER.

לבשתי ג'ינס שחורים, שפכתי על פני קולון צרפתי יקר, וככה כמו נסיך מערב הסעודית ניכנסתי למרכז העתונות.

עיני מסתכלות לכל עבר…מה זה? היכן האוכל? זה מה שעיני רואות:

a81

שלשום לפחות היו שם סירים דפוקים ועקומים שנראו כמו מבה"ד 4 עם "אוכל" בהם. היום שום כלום?

האורחים מתחילים להגיע. כמה מהם נראים חשובם. מה קורה כאן?

לפתע מישהו צועק "FOOD IS HERE!".

אני מקבל מגש עם ארוחת הערב:

a82

אני לא מאמין. קופסה מ-CHICKEN FILLET,  רשת ה-FAST FOOD שמעמדה היכן שהוא בין מקדונלד ובורגר קינג. תהרגו אותי ואני לא נכנס לשם. טוב, אני אומר לעצמי, בוודאי ישנו בפנים משהו מיוחד מאד. היי, עוד כמה דקות טד טרנר בעצמו ובכבודו יהיה כאן ויקבל קופסה.

אני מתיישב – שום מפות לבנות ושום בטיח – ופותח את הקופסה.

אני מסתכל בשוק, לא מאמין למראה עיני:

 a85

זהו? לכאן הגיעה הליגה הזאת שעושה עלינו ביליונים? זה מה שאטלנטה האוקס נותנת לנו העתונאים והאורחים, כש-60 מטרים מאיתנו היא מוכרת המבורגרים  ב-$12 לחתיכה, וכוס בירה ב-$9?

a84

בתוך ה-'CHICK' לחמניה די יבשה ובתוכה חתיכת פילה עוף מטוגן שטוגן בוודאי לפני שעתיים וחצי. שקית עם איזה 12-15 פלחי צ'יפס, ומתחתיהם עוד שקיקונת עם עוגייה דקה חסרת טעם. זהו: שום סכ"ום (אפילו לא מפלסטיק), שום נפקינס, שום חרדל, מיונז, או קטשופ. אני נשבע לכם שאלה הקופסאות שפעם ראיתי את הריינג'רס באריזונה זורקים להיספנים שהם תפסו על הגבול, והם מתים מרעב אחרי כמה מים ללא אוכל, בדרך לבית האסורים. תשאלו את מומי ותגלו שאפילו כשאוקסנה תופסת את מומי בחדר המיטות שלהם עם איזו פריחית מהשכונה היא נותנת לו אוכל טוב יותר.

זו לא סתם ירידה ברמה. זו אפילו לא ירידה לעבר האפס. זה אוכל שלילי פור גאד סייק!

(אני זוכר ימים לפני איזה 30 ו-40 שנה שלא כל כך בא לי ללכת למשחק במדיסון סקוור גארדן, אבל האוכל שייענגו אותנו איתו תמיד שיכנע אותי)

*********************

מישהו בחדר העתונאים (שמוטומבו כבר יושב שם מוקף באיזה 20 איש) אומר שסטפן קרי כבר מתאמן באולם. אני מסתכל על השעון והשעה 5:56, למשחק המתחיל ב-8:00. בארה"ב זה לא כמו ביד אליהו: לכאן מגיע הקהל ברגע האחרון. שעתיים לפני המשחק האולם שומם ובודד כמו מברשת שיניים באמבטיה של SINGLE MAN מהסוג של אשך. החלטתי לעזוב את מוטומבו וכולם וללכת לראות מה קורה עם הסטפן קרי הזה. אולי אגלה איזה טריק בזריקתו? אולי אציע לו 'שיפור' מסויים?

לפני שאני מגיע לאולם, הרשו לי לומר כמה מילים על סטפן שאני כבר יודע:

*לשחקן הזה – שנראה יותר כמו סגן הספרן הראשי בספרייה של בנימינה מאשר קלעי השלשות הגדול בהסטוריה – ישנם קדילאקים בקצה האצבעות. בעוד שלשאר הקלעים הטובים ישנן טויוטות, פורד'ים, וסובארו'ים בקצה האצבעות, סטפן קרי הוא אחד ויחיד מכולם. עוד מעט אלך לבדוק למה. הרי כשאתה מסתכל עליו אתה רואה שחקן שמכף ראש ועד רגל כתוב עליו "הפועל בית השיטה". שחקן  שאם הוא לא נראה לך כסגן הספרן הראשי אז הוא נראה לך בוודאי כמו מדריך מתנ"ס בלוד שמתלבש אחרי שסיים את העבודה כנער משלוחים.

*לעצור אותו – בדיוק כמו בסרט – זה "MISSION IMPOSSIBLE". אני רוצה לבדוק מה ולמה. מה זאת אומרת 'אי אפשר לעצור את הבנזונה'?

*אני יודע שהיו מקרים בהיסטוריה שנשים הוגדרו כ-"יותר מדי יפות", ואנשים מסויימים כ-"יותר מדי עשירים". מתחילים להתלונן  על סטפן קרי שהוא 'קלעי יותר מדי טוב שאי אפשר לעצור אותו' (אח"כ אכתוב לכם על שיחונת (שיחה קצרה) שהיתה לי עם איזה ילד שישב עם אביו העתונאי לא רחוק ממני אחרי שסטפן פתח את המשחק מיד עם השלשה הראשונה שלו כשהוא זורק לעבר אף אחד במיוחד, "זה לא פייר. הוא קולע כל זריקה"). אז אני רוצה לראות במו עיני ומשני מטרים 'מה יותר מדי טוב אצלו?'. מה יש לו שלאף אחד אחר אין? הרי יש לו שתי רגליים כמו לאחרים; יש לו שתי ידיים כמו לאחרים; יש לו שתי עיניים כמו לאחרים, והניתור שלו בינוני במקרה הטוב. אז במה הוא "יותר מדי טוב"?

*בקיצור, אני רוצה לראות מקרוב – אחת ולתמיד – מה גורם לו להיות מיוחד כזה.

 a66

אני רואה שקהל כבר החל להגיע. השמועה עוברת כבזק שסטפן מתאמן בזריקות, ומאות עוזבים את ה-FOOD COURT בקומה הרביעית ויורדים למושביהם. אני עולה על הפארקט עצמו וכשהוא זורק מבט, אני מרים ידי ואומר 'הי'. הוא לא עונה. מתמתח עם זרועותיו אחורנית. אם זוהי 'מתיחה' אז אני קלארק גייבל (מומי, ספר לצעירים על החתיך מס' 1 מאז ומעולם בעיר הסרטים). אבל ככה זה: כשאתה 'מיס אמריקה' אתה לא שוטף רצפות, וכשאתה הקלעי מס' 1 בעולם אף אחד לא יגיד לך איך 'להתמתח'. אני מסתכל על רגליו: הרבה יותר רזות משחשבתי.

החלטתי לקחת כמה תמונות ולדבר עליהן, אחת-אחת:

 a69

ראיתי את סטפן מתחיל בצידה השמאלי של קשת השלוש וזורק איזה 30-40 שלשות מהקצה השמאלי ועד הקצה הימני כשכל פעם הוא זז צעד קטן, ו-BALL BOY מחזיר לו את הכדורים. כמה ניכנסו? לא ספרתי, אבל אני משער שלפחות 70%. סוויש אחרי סוויש. אני מתחיל להבחין משהו בזריקתו. תיכף אדבר על כך. מה מייחד אותו? אני כבר רואה: אולי הוא ירש כמה דברים טובים מסוניה ואביו דל, אבל 500 שלשות ביום לא מזיקות.

*

a68

מדי פעם בין זריקה לזריקה הוא נותן 'שואו' של שליטה בכדור לקהל. מתברר שהוא 'הוט-דוג' לא קטן ואוהב להיות האומן על הבמה הנותן הצגה לצופים. השליטה בכדור שלו אבסולוטית, בשתי הידיים. הוא מכדרר בימין ובשמאל, בין רגליו ומאחוריהן, מעביר כדור בקלות מימין לשמאל. לפעמים הוא נותן תרגיל של מעל דקה. האם הוא יכול להופיע עם שואו כזה בקירקס? ללא ספק. אבל השליטה בכדור והתעתועים שהוא עושה אני רואה גם במשחקים. כפי שאמרתי, לבנאדם ישנם קדילאקים בקצות האצבעות. השליטה האבסולוטית בכדור מטעה כל שחקן שהוא רוצה בהעברת כדור מהירה מימין לשמאל שלא היתה כמותה בכדורסל!

*

a67

אני לא מגזים כשאני אומר שמשך 10 דקות תמימות הוא עבד נגד עוזר מאמן שניסה לשמור אותו, וכל פעם הוא משתמש בתרגיל אחר לעוברו. שוב ושוב, שוב ושוב. אני התעייפתי מלהסתכל, אבל הבנאדם לא מתעייף מלתרגל. ה-REPETITION הזה הופך אצלו להרגל, לאינסטינקט, ואז לעליונות במשחק על שומרו. מדהים ממש. ההתמדה שלו וההתמקדות באותו דבר שוב ושוב, שוב ושוב, הם-הם שמייחדים אותו.

כמובן שהוא אוהב לשמוע את ה-"הו" וה-"הא" עם כל סוויש, אבל למי איכפת אם זה מה שעוזר לו?

*

a71

*

מבט מקרוב ברגלי האיטריות תוך שאני מדבר אליו ואומר לו שאני עדיין מעדיף את ריק בארי עליו (אני כבר לא בטוח שזה באמת כך), ושאדבר איתו בחדר ההלבשה. הוא מסתובב, מחייך, אבל החמצתי את הפוזה!

*

a200

*

אני כבר לא זוכר מתי שראיתי את קירק היינריך עומד בודד כשאף שחקן אטלנטה לא מתקרב או מדבר אליו. מה הביאו אותו כשיש את ג'ף טיג ושרודר הוא מעל בינתי. הוא נראה לי מאד

OUT OF PLACE

*

a201

*

אני חוזר לסל של הווריורס. יש בין השחקנים מין קואורדינציה והבנה שאין ביכולתי להסביר. אפילו ב'צעד וחצי' הטבעי ביותר והקל ביותר, אתה רואה בחיוכים שלכם וטפיחות הגב והיד אחד בשני שזאת קבוצה אחת ללא כל חיכוכים. כך לפחות זה נראה מבחוץ, ואותה הרגשה ישנה כשאתה רואה אותם עם סטיב קאר, ועוזרי המאמן.

*

a202

*

ראיתי דבר נוסף ש\לא ראיתי מאף שחקן, אף פעם: סטפן מתאמן בזריקות בחוסר שיווי משקל ועם גוף ביציבה מעוותת: תוך כדי תנועה לקו החוץ, תוך כדי עלייה מכריעה. הייתי המום ממש: הוא מתאמן בזריקות מהמצבים הבלתי יאומנים ביותר, ותתפלאו כמה מהם הוא קובר!

*

a206

SURPRISE!!! הג'אמפ עצמו…

זה ג'אמפ זה? זאת זריקה באשכרה עמידה, ורק אחרי (או תוך כדי) שהכדור משתחרר הוא עושה טובה ומנתר.

מי זרק "ג'אמפר שוטס" כאלה?

צדקתם! לארי בירד!!!

מה שסטפן עושה זה לזרוק עם הניתור. אבל הוא יכול לזרוק גם עם ניתור ואחרי הניתור. שומרו מאבד את הצפון: מתי לנתר ולנסות לחסום את הזריקה? כמעט בלתי אפשרי!

*

a207

זורק ואז מנתר, או זורק ומנתר. לכן כל כך קשה להגן עליו כי לפני שהמגן מספיק להבין מה קורה – הכדור כבר עף.

************************

שוב פעם מעלים אותי לקומה התשיעית. לומר לכם משהו? בכלל לא גרוע  שם. אתה מתרגל, ואז אתה מוצא דברים חדשים ליהנות מהם. אני קולט 3-4 מושבים חופשיים בערך בשורה 15 ומחליט שבחצי אני יורד לשם. מה שמעניין אותי הערב הוא אם שוב אהיה יושב לי ליד תקרת האולם בדד כשרק ה-RAFTERS הם חברי, ומחממים לי את הנשמה!

*

a60

בדרך למעלית המעודדות מתחילות להגיע מחדר ההלבשה שלהן עם הציוד הדרוש להן לריקודים. אני עוצר ושואל אם אני יכול לצלם CLOSE UP עבור חברי מומי מההולי לנד.

"DIRTY OLD MAN", אומרת אחת. "למה שלא תלך להתעסק עם בנות גילך?"

הקוס של האמא שלה. הלוואי שהחבר שלה בוגד בה.

*

a276

*

המעלית לקומה התשיעית אני מתחיל להתרגש. אולי עוד לא אבדה תקווה. אתם רואים את הבלונדינית? אני שואל אותה אם היא 'אינטרנשיונל' ולמי היא כותבת, ואם היא עולה למושבי העיתונאים.היא עונה לי שלצערה היא עובדת ברדיו והיא במקום אחר ממני. אולי היא לא אמרה זאת בדיוק הככה, אבל ככה זה נשמע לאוזני!

*

a255

*

אני שוב בקומה התשיעית, אבל בהפסקה ירדתי לקומה הרביעית למושבי העתונאים 'החשובים' והתיישבתי שם. מה אגיד לכם? לא בטוח שנהניתי יותר, אם כי מהמשחק עצמו נהניתי יותר.

*

a256

ההבדל "משם" לפה. לכל מקום מעלות ומגרעות משלו!

כמה הוויות מהמשחק:

*המשחק עוד לא החל וסטף קרי משלשל שלשה. 70% מהקהל מריע. כבר הסברתי לכם שבאטלנטה כולם באים ממקומות אחרים, וקרי הופך לאט-לאט אבל בהתמדה ליקיר האומה כי אין בו שום רוע. מייקל היה שחקן כללי טוב ממנו – אף אחד אינו בקלסה של ג'ורדן – אבל את ג'ורדן קשה היה לאהוב. את קרי כל אשה בקהל היתה רוצה כבן, או חבר – תלוי בגילה. ג'ורדן היה מחסל אותך, קובר אותך, ואז יורק על הקבר. סטפן מחסל אותך, ונראה כאילו הוא מרגיש צורך להתנצל.

*כעבור 5-6 דקות הווריורס בקלות מרגיזה ממש פותחים 10 הפרש. אני יודע אז שהשמש תזרח במערב, הירדן יזרום צפונה, מומי יהפוך לאחות ב'טיפת חלב', אבל הווריורס לא יפסידו.

*הקלות בה הם משחקים היא מפתיעה. מלמעלה, מהקומה התשיעית אתה רואה שהם עושים PATTERNS של ריצה שאי אפשר ללמד. זה הכל בא טבעי, והגורם לכך הוא קרי עם התנועה המתמדת שלו שמדביקה את כל השחקנים.

*בסוף הרבע המצויין שלו שמתי לב שאני כל הזמן הסתכלתי רק עליו. אז זה המצב רבותי: סטפן קרי הפך להפסקה בבית ספר כשאתה בכיתה ו'; הוא פלח אננס טבול ברום; הוא ערמון ביום קר ומושלג. הוא ריח של מגורי סטודנטיות; הוא סרט חדש של DIRTY HARRY. הוא מסיבת ריקודים בתיכון. הוא הכיף החדש של הכדורסל!

*במשך המשחק כשקרי לא מפסיק לנוע חשבתי שהוא כמו ילד בן 3 בתחנת רכבת. תגרע ממנו עין לשנייה והוא נעלם!

*מה שברור הוא זה שהוא 'הוט-דוג' לא קטן. נראה האבא של היורמ'ים אבל אוהב להיות ה-SHOW. שימו לב כמה הוא משחק עבור ההנאה של הקהל. אבל כמו מגי'ק בזמנו, אף פעם לא על חשבון יעילות הקבוצה!

*ניזכרתי בעניין ה-"לא צודק שהוא כזה קלעי טוב מכל מקום על הפארקט" שהילד בקומה התשיעית אמר. לפני המון שנים שחקן של בובי נייט התלונן שזה לא צודק ולא פייר שאינדיאנה צריכה לפגוש את קנטקי כבר בשמינית גמר המכללות. נייט אמר לו, "בני, אם היה צדק בעולם, אלוהים היה נותן לנו בני האדם לחרבן מדי פעם על יונים".

*והמסקנה האחרונה שלי? הווריורס משחקים כדורסל הרבה יותר טוב משזה נראה. בדיוק כמו ריצ'רד וואגנר שכתב מוסיקה הרבה יותר טובה משהיא נשמעת!

************************

סוף הרבע השלישי ותחילת הרבע הרביעי עשו מהמשחק הזה תענוג אחד גדול. אטלנטה צמצמה הפרש שלילי של 23 ליתרון נקודה. מה היה היופי שבמשחק הווריורס? איש לא התרגש ואיש לא התחיל להשתולל, והרגוע מכולם (היתה לי משקפת) היה סטיב קאר שישב רגוע כאילו הוא בטוח בנצחון קבוצתו.

הוא למעשה לא שינה דבר. אטלנטה עשתה את כל העבודה בשבילו. באותם רגעים לא הייתי רוצה להיות כדורסל בידיים של ההאוקס: במקום מגע עם רשת ניילון דקה לקול "סוויש רך ונעים", הייתי מרגיש רק מתכת, זכוכית, וקלינגים. כאילו שאטלנטה לא האמינה שיש לה זכות לנצח את הווריורס, ווריורס שיחקה כאילו נצחונה ניקבע למעלה בשמיים. ההרגשה הזאת היתה בעבר לדיינסטיס הגדולים של הסלטיקס, הלייקרס, והבולס. הווריורס מתחילים להיראות כקבוצה עם הבטחון הזה.

זאת חדשה גרועה מאד לשאר הקבוצות.

*******************

a100

אחת האכזבות הגדולות ביותר שלי משני המשחקים האחרונים היה מאמן אטלנטה בודנהולצר. הוא אמר משהו כזה: "אני מאוכזב כי חשבתי שנוכל לשחק היום כפי שחשבתי שנוכל לשחק שלשום, ואפילו לא חשבתי שנשחק גרוע כל כל שלשום אם היינו משחקים כמו היום!"

זה היה אחד המשפטים הבלתי שמיעים ששמעתי בחיי. חשבתי שאטלנטה מצאה גרג פופוביץ' חדש. איפה! לא פופ ולא בטיח.

***********************************

*

a101

סטיב קאר אמר דבר חשוב מאד. הדבר החשוב ביותר מעשר או חמש עשרה הדקות שהוא דיבר עם העתונאים. הוא אמר שהקבוצה התחילה לשחק כמו שהוא חושב אז עבודת האימון שלו הופכת קלה יותר ויותר. "אני נותן להם כדור והם עושים בעצמם מה שאני רוצה שהם יעשו. מעניין אם היה אי-פעם מאמן בר מזל כמוני!"

השאלה שלי היתה למה הם היו צריכים את ורז'או. קודם כמובן הצגתי את עצמי כעתונאי מחיפה, ישראל, "לא רחוק ממקום הולדתך  בביירות, לבנון"

זה כבר נותן לשואל תשומת לב מיוחדת. הוא ענה: "זה בגלל שאנחנו לא גבוהים מבחינה גובהית!". כל הכבוד סטיב. תשובה עשר שהיא נכונה מאד!!

*

a104

את ורז'או שאלתי – כעתונאי ישראלי – את דעתו על דייויד בלאט. הוא ענה (באנגלית מצויינת!) שברשותי הוא לא יענה על השאלה כי הוא כבר לא שחקן הקאבס והוא מעדיף לא לדבר על מה שהיה שם. בקשר למעבר לווריורס? "הדבר הטוב ביותר שכנראה קרה לי בכדורסל!"

*

a107

אח"כ היתקלות קצרה עם סטיב סמית', עדיין אחד השחקנים הפופולריים שנהיו באטלנטה.

********************

פתאום מוטומבו צץ משום מקום…

*

A

*******************

חזרה לחדר ההלבשה

*

a105

בחדר ההלבשה אסור לצלם ללא רשות השחקן. ניגשתי לקליי ת'ומפסון ואמרתי לו שלפני כמה ימים בחרתי בו כשוטינג גארד מס' אחד בליגה באתר שלי בהולי לנד, ובקשתי רשות לצלם.

"היום לא הייתי הטוב ביותר, אבל אתה יכול לצלם. כל זמן שאיני ערום אין לי בעייה!"

*

a102

נשארתי בחדר ההלבשה עד שרוב העתונאים עזבו. סטפן קרי מסתובב לעברי ושואל: "עדיין מעדיף את ריק בארי?"

עניתי: "אני בכדורסל מ-1961 ואתה השוטר הטוב ביותר שראיתי!".

ואז: "האם אביך ואמך היו במשחק?"

-בוודאי. למה אתה שואל?

"כי יש לי איש צוות בשם מומי שביקש ממני שאצלם את אמך!"

כולם רוצים? מי לא רוצה?, הוא מגיב בחיוך!

*

a103

אני נותן מבט בכל הדברים על הריצפה. אלה כל הדברים שהוא הפשיט והוריד מעקביו, ברכיו, הירך, ומה לא.

אני שואל: "מה זה כל הדבר הזה? כמה זה שוקל?

זה השריון שלי , הוא עונה. כשאתה רזה כמוני בליגה הזאת עליך לשמור על עצמך!

אני מאחל לו כל טוב והצלחה, ואני יוצא.

********************

חשבתי שנגמר. כבר 12:35 (המשחק החל ב-8:05) ועלי לנסוע בחושך וגשם לבית של בתי אפרת, איזה 9 מייל מהאולם. אבל…פתאום…

*

a250

כבר מאוחר ואני יודע שאין לו חשק לדבר. הוא נמצא גם עם שני מלווים. אבל אני לא יכול להתאפק:

"ג'רי, ראיתי את אוסקאר רוברטסון שופך עליך 40 נקודות בקולומבוס, אוהיו, ב-1962!"

הוא מסתכל עלי: "היית שם? היה לו טריפל דאבל של 40, 18, ו-15. דברים כאלה לא שוכחים. אבל הוא שילם על כך בכמה משחקים אחרי!"

אני מחייך, וחייב לומר לו עוד דבר אחד:

"אני עתונאי וותיק מישראל. הייתי גם בניו יורק ב-1970 ו-1973!"

הוא מחייך ואומר, "TIME FLIES, DOS'NT IT?

(איך שהזמן עף!)

אני הרוג. מגיע הביתה בגשם שותף אחרי אחת, אבל מרגיש שהיה לי יום מצויין!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 128 תגובות

  4. הייט אשברי

    24 פבר 2016 07:38:17

    נפלא . התרגשתי בשבילך , מנחם . אהבתי את המפגשים שלך עם דומיניק ועם ג'רי ווסט , והתזכורות מהעבר . ולפגוש את סטף , שנותן את העונה הבודדת של שחקן הגדולה ביותר מאז מיכאל ירדן ( ואולי גם יותר ) , ועוד לשוחח איתו , זה בכלל חלום .
    א ה ב ה ל ע ו ל ם ל א נ כ ש ל ת .

    2. Ljos

      25 פבר 2016 00:08:59

      הדבר הכי המדהים הוא שבניגוד לכל כך הרבה אמריקאים, הם הצליחו לכתוב את זה בכיוון הנכון (אני מסתכל עלייך בריטני. מ-ש-ה זה לא "השם").

  6. הייט אשברי

    24 פבר 2016 07:55:43

    2 דברים לגבי הזריקה של סטף . הוא משחרר את הכדור בזריקות מהפרימטר בחלקיקי שניה מהר יותר מכל שחקן אחר ( האמריקאים מדדו את זה ) ולכן כמעט בלתי אפשרי לחסום אותו משם ( לפעמים הוא נחסם בכניסות לסל , אבל גם אז הוא משחרר את הכדור בלוליינות ובקשת גבוהה , ולכן זה לא קורה הרבה ).
    לגבי מסלול הכדור , הוא זורק אותו בזוית גדולה מהרגיל כלפי מעלה , מה שגם עוזר למנוע חסימות וגם נותן לכדור שטח חתך גדול יותר של הטבעת שלתוכו הוא יכול לצלול .

  7. רן הנרגן

    24 פבר 2016 07:59:36

    מנחם, אני עוקב אחרי ג"ס כבר 25 שנים ובודאי אחר הכתבות על קארי. אצלך מצאתי דברים שלא ראיתי בשום מקום. למשל, האימון על קריעות בחוסר יציבות וביחוד התמונה עם חלקי ה"שיריון האישי". הצירוף של הסתכלות חדה על ההוה יחד עם האנקדוטות על אירועים מהעבר הרחוק מקנים לכתבה יחוד.

    תודה

  9. Berch

    24 פבר 2016 08:05:01

    מנחם, אין מילים 🙂
    כתיבה מעולה
    תמונות מצויינות (ומקוריות, יש לציין עבור הקוראים שזה חשוב להם : – )
    כוכבים מכל הדורות (מחמל ליבי הוא מוטומבו, אחרי סדרת הגמר עם אייברסון)
    יופי של הגשה…. הרבה יותר טוב ממה שאתה קיבלת

    תענוג על הבוקר

  11. המשגיח

    24 פבר 2016 08:10:38

    פוסט ממש מרגש. אפילו נראה שהפעם נהנית.

    מנחם – אתה עדיין בשיא, שלא תעז לפרוש אי פעם. הסיקורים שלך מהמשחקים הם הדבר הכי טוב שיש באינטרנט.
    אין שני לך.

  12. גיא

    24 פבר 2016 08:10:46

    בדרך כלל אני מסכים עם מתן.
    אבל הפעם לא.
    'לא נס ליחו' כל רחוק מלתאר את 2 הפוסטים של מנחם מאטלנטה.
    אקטואלי, רלוונטי, נוסטלגי, מצחיק וציני בו זמנית.

      1. גיא

        24 פבר 2016 10:44:20

        זה כמו 'ההוביט' של טולקין.
        כשיצא לאור היה פסגת היצירה בזאנר הפנטזיה. ואז טולקין כתב את 'שר הטבעות' שהגיע לפסגות חדשות.

        מנחם, לא זאת בלבד שלא נס ליחו, נוספה לו פרספקטיבה שרק ניסיון יכול לתת.

  13. דודו גולדנברג

    24 פבר 2016 08:13:06

    מנחם,
    זה פשוט אושר צרוף לקרוא את החוויות שאתה מתאר פה.
    הלוואי שנזכה לעוד בונבונים כאלה מדי פעם.

  15. not a bad boy

    24 פבר 2016 08:26:54

    תודה רבה מנחם!
    טור ספורט לפנתיאון. קלאסיקה, הומור, סרקאזם, נקודת מבט חדה וגם קצת קורטוב של נגיעה בלב.

  18. עידו גילרי

    24 פבר 2016 08:44:33

    מנחם, אתה סטורי-טלר מהטובים שיש.
    לגבי קרי, זוכר איך כל הזמן אתה אומר שנראה שהוא עושה את הדברים ללא מאמץ? אני חושב שקיבלת את התשובה לאיך זה קורה. כמו עם ג'ורדן וכל הגדולים האחרים זה עניין של אימון חוזר ללא הרף עד שהפעולות הופכות לאוטומטיות. הנחישות הזו לחזור על אותה פעולה שוב ושוב הוא משהו שאסור להוריד מערכו.

    1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

      24 פבר 2016 09:32:16

      גם דיווח תנועה של גלגל"צ על פקק תנועה עקב תאונת דרכים במחלף לה גארדיה מרמז על הרג.

      1. הייט אשברי

        24 פבר 2016 11:57:59

        אני מכיר גירסה שונה . מה ההבדל בתפקידיהם של התרנגול והחזיר ?
        לתרנגולת יש מעורבות , לחזיר יש מחויבות .

    3. הייט אשברי

      24 פבר 2016 12:00:01

      ואגנר לא היה נאצי , כי הוא מת במאה ה-19 . מה שנכון זה שהוא היה אנטישמי ידוע , וכך גם אישתו , וכלתו ( אשת בנו ) היתה מיודדת עם היטלר ).

  22. amitlahev

    24 פבר 2016 09:16:09

    איזה חלום…אחרי כל טור כזה אני מפליג במחשבות ומדמיין את עצמי בסיטואציה דומה.

    טור חווייתי שמוגש בצורה מעולה !

  26. יניב

    24 פבר 2016 09:40:46

    מצטרף למחמאות וחייב לציין שמאוד אהבתי את התגובה של סטיב קאר,.זה כל הזמן נראה לי שהוא לוקח הכל בפרופורציה ולא מתלהב מעצמו יותר מדי,והתגובה שלו מראה את זה

  29. IDO

    24 פבר 2016 09:46:18

    מנחם יש לי 5-6 סמרטפונים ישנים אם תרצה.

    באחד הטורים שלי הסאונדמן היה שם את חוליו איגלסייס ב PRE SHOW שאלתי אותו לא נמאס לך מאיגלסייס. הוא אמר לי גם הלהקה הכי מחורבנת בעולם תראה טוב אחרי איגלסייס.
    טריק ישן וטוב כמו ההולי לנד שלך..

  34. דינגו

    24 פבר 2016 10:36:20

    ווואו מנחם, כתבה מרתקת בכל פסקה ופסקה שלה.
    פשוט לא רציתי שייגמר, שיהיו עוד מפגשים ועוד תובנות ותמונות (גרועות :-))) ).
    יש לך יכולת מעולה ליצור את הקשר האישי בפגישה של עשרים שניות עם כל אחד, פשוט תכונה שאי אפשר לקנות בכסף.
    מעולה מעולה מעולה.
    תמשיך ללכת למשחקים, אבל רק לכאלה מעניינים, שלא תירדם לי בקומה התשיעית לבד…

  35. אופיר נ

    24 פבר 2016 10:37:38

    מנחם, מתי המשחק הבא שאתה מסקר?
    אם אני אדם סילבר אני דואג לך לטיסות מחלקה ראשונה, וקרדיטציה לכל משחקי הפלייאוף. הטורים שלך יעלו את הרייטינג של ה-NBA בישראל,
    הרבה יותר מדיוויד בלאט ועומרי כספי.

    ולעיתונאי NBA מאתרים אחרים שנכנסים לקרוא כאן באתר.
    תלמדו מהמאסטר.
    כשתהיו גדולים אולי תגיעו לו לברכיים. וגם זה לא הרבה בהתחשב ב-1.65 שלו..

    1. עידן סן פרנסיסקו

      24 פבר 2016 20:09:42

      מנחם אדיר! הול אוף פיימר אמיתי!
      גם הבחורים הצעירים, מאתרים ״אחרים״ עושים לרוב עבודת קודש, וחלקם, כבר היום בצעירותם, נכנסים להיכל התהילה..
      מנחם, שוב תודה.

  37. שגיא נאור

    24 פבר 2016 10:58:57

    כתיבה נפלאה, מנחם. קראתי כל מילה בשקיקה.
    איך אין לך בושה לעקוץ את סטף על בארי ואת ווסט על אוסקאר, איזה מלך.
    אתה פשוט חייב לעשות את הרבה יותר ואני מתחיל להחזיק אצבעות להוקס שיעשו פלייאוף כדי לקבל ממך עודנועוד סיפורים נהדרים כאלו.

  40. Ori88

    24 פבר 2016 12:06:09

    ברגע שהתחלתי לקרוא, לא יכולתי להפסיק. הנאה מתמשכת.
    תודה רבה, מנחם.

    מעניין איך קארי מגן על הקרסול שלו שהיה עקב אכילס שלו (גיא ?) בשנים הראשונות.

  41. עומר

    24 פבר 2016 12:11:07

    מצטרף לכולם, כתבה אדירה.
    אתה מלך בלשלב סיקור של החוויה שלך, עם סיפורים מהעבר, ותובנות מהווה. התמונה עם כל הדברים שקרי מוריד מהרגליים שלו גאונית, צריך חוש מיוחד בשביל לשים לב לזה. אני אישית לא ראיתי את זה אף פעם בשום כתבה עליו.
    מקווה שתמשיך לקפוץ מידי פעם למשחקים, ואולי דווקא לשארלוט ולא אטלנטה, אם איך שנראה החדר שלהם לעיתונאים, לעומת האחרים בליגה, מבינים כמה זאת קבוצה אפורה! אני מניח שבשארלוט ג'ורדן דואג לפנק יותר את מי שבא למשחקים.
    מה שכן התמונות עדיין באיכות על הפנים, והיום כל סמארטפון יותר תמונות הרבה יותר טובות, על החלק הטכני יש עוד עבודה 🙂

  42. מומי שאוהב חציל בטחינה

    24 פבר 2016 12:40:08

    פוסט תענוג דוקטור
    מומי קלט בתמונה מבט ממזרי אצל דומיניק כמו בן 16 מאוהב

    ציק א פילה ! אוי ואבוי ! עדיף לאכול מנת קרב שנשכחה במחסן ממלחמת יום כיפור
    זה בושה וחרפה שזנ מה נותנים לבן אדם לאכול

    מומי נשבר לו החציל והלימונים , היה בטוח לאיזה תמונה של סוניה בעירום חלקי

    אתה הדוקטור פרוספור מס 1 בעולם !!!

  44. עגל

    24 פבר 2016 13:06:39

    אהבתי את צילומי האוכל.
    הכתבה גדולה.
    מנחם הוא המשוגע שהביא את הנב"א לארץ ועדיין בגיל 78 נוסע שעות לאולמות ויושב בקומה תשיעית לאכול אוכל אמריקאי מחורבן, ואח"כ עוד מתגרה באגדות הכדורסל שהוא פוגש.

  46. שיקו

    24 פבר 2016 14:07:37

    אני קורא שקט קבוע כאן באתר, אין לי מספיק זמן גם להגיב.
    הפעם אני מרגיש חובה לומר תודה, והלוואי שיהיו עוד.

  47. נזיר הנשמה

    24 פבר 2016 14:11:57

    ללס
    הגובה מצטמק ירדת ל 1.65
    אני רק מקווה שאבו שלמה לא מצטמק גם כן.בכל מקרה התאווה באה מהמח וזה נראה שדווקא התרחב אצלך

  48. איל

    24 פבר 2016 14:15:00

    מנחם, סיקור גדול.
    אני במקומך הייתי מנסה גם את שארלוט וזורק לג׳ורדן מילה על איך ראית אותו מיובש באולסטאר 1985 🙂
    בכל מקרה, נסה לשלוח לעמנואלה את שני הסיקורים. אם היא תראה שיש 80 תגובות לכל סיקור, אולי תוריד אותך כמה קומות.

    1. עגל

      24 פבר 2016 14:25:45

      אפשר לזרוק לו גם מילה על כך שהוא מעדיף את דומיניק ווילקינס על פניו, ישנן הרבה דרכים לעצבן את הוד אוויריותו

  49. Tomas

    24 פבר 2016 14:32:56

    מנחם אני לא יודע אם אתה באמת קורא את כל התגובות אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לך שהמעבר לכתבות ככתב עם תמונות והכל כמו שאתה עושה עכשיו, ממש נותן הרגשה אישית ויחודית בתור קורא! אני נהנה מהכתבות האחרונות האלה ומהשיחות שאתה מדבר עם שחקנים ואנשי nba כאילו הייתי אני איתך שם! אני מאוד מקווה שתמשיך לעשות כתבות כאלה ככתב במשחקים ותראיין לנו עוד אנשים גדולים!

    תודה רבה ואני באמת מתכוון לזה.

  50. Beba

    24 פבר 2016 14:40:50

    כתבה מעולה, מנחם! תודה רבה. מעיף אותי 25 שנה אחורה עם חיוך…
    הסיקורים של כתביי הופס ובראשם זקן השבט מהמגרשים פשוט עושים חשק ומעוררים קנאה.

  56. נדב ש.

    24 פבר 2016 16:33:34

    וואו, מנחם – תענוג צרוף.

    אני מצטרף לבקשת כולם ממך – אנא המשך לבקר במשחקים והבא לנו עוד דיווחים כאלה.

    כל כתבה, מאמר, סיפור כזה הם מתנה, רגעים מיוחדים של הנאה שלא ניתן למצוא במקומות אחרים.

  61. האווי לאסוף

    24 פבר 2016 18:36:16

    דוקטור, תודה רבה. נחמד לראות איך בפנסיה, עם מצלמה באיכות של דגרית וכסא שמחובר לגג, אתה מנפק כתבה מופתית כזו. מבחינתי, כל אתר ספורט אחר צריך להכריח את הכותבים שלו לשנן את המאמר הזה (אולי בעצם לא, למה לרפות את ידיהם…).
    ובכלל, איזה יום אדיר היה לי! בטאב אחד הכתבה הזו פתוחה, בטאב אחר הכתבה הקלאסית מ76 של קמרון קראו (מי שלא יודע, הוא היה אז הגרסה המוזיקלית של רועי שלנו:-)) עם דיווד בואי, ובאמצע עוד דחסתי קצת עבודה…

  64. captain beefheart

    24 פבר 2016 18:49:09

    עוד בונבוניירה של כתבה.

    הסלפים שלך שווים להיות מודפסים על חולצות. אתמול רדום, היום נחשף לאוכל זוועות 😉

  65. אשך טמיר המקורי

    24 פבר 2016 18:52:53

    מנחם, לא נהניתי כ"כ מאז הערב ההוא עם ניקול (זאת שעושה הכל).
    לא מאמין שהעזת לשאול את סטף על אמא שלו… 🙂

  70. עומר מזיג

    24 פבר 2016 20:21:35

    אני רק אגיד שני דברים:
    1.כתבת הספורט הכי טובה שקראתי בעברית. אי פעם.
    2.היכולת שלך להעביר חוויה, ביחד עם הניסיון העצום שלך עם המשחק, הופך אותך למקבילה העיתונאית של קארי שכתבת עליו. כמו הילד הזה שאמר לאבא שלו שזה לא פייר שכל מה שהוא זורק נכנס – זה כמעט לא פייר שאתה מצליח לכתוב כתבה כל כך טובה. באמת תענוג

    1. למר מנחם היקר

      25 פבר 2016 03:09:30

      מנחם היקר,אתה פשוט מדהים בכתיבה אני זוכר איך הייתי מחכה בכיליון עיניים שחזרתי לארץ לשנה למהדורה שלך שהייתה מגיעה יומיים אחרי,הרבה אנשים בגילאים שלנו מתדרדרים אבל אתה כמו יין רק משתבח, אתה מדהים אותי.

  73. גור גולן

    24 פבר 2016 21:03:27

    וואו פוסט תענוג!!! אפילו יותר טוב ממילווקי נגד אטלנטה בעיקר בכלל המפגשים המרגשים עם קרי, ג'רי ווסט, דומיניק ושאר התותחים!

    הקטע עם קרי גדול! הוא חייך לגבי אמא שלו?? מומי וכולנו מאוכזבים שאין תמונה😜

    גם הקטע עם ג׳רי ענק! מדהים איך הוא זוכר וגם דומיניק זכר מדהים! צריך לזכור – כל כך הרבה משחקים בקריירה ורגעים עם עיתונאים ואת זה הוא זכר!

    מנחם כל הכבוד ואמן ותלך לעוד משחקים!

  79. מוטי

    24 פבר 2016 22:54:02

    באמת שנהניתי מכל מילה, וגם מהתמונות…
    אכן אין מה לומר מנחם, ואתה באמת התעלית אפילו על עצמך בכתבה זן.
    כבר 30שנה אני קורא אותך, ותמיד נהנה מחדש.
    אתה הבאת את חווית הנבא לילידים פה,ועל כך תודתנו נתונה 🙂

  80. מליבו

    24 פבר 2016 23:09:42

    מנחם תענוג של פוסט…סטף קארי היום הכוכב …מנחם כבר יותר מ50….אהבתי ׳הקוס על האמא שלה , הלוואי שהחבר שלה בוגד בה׳…חזק!

  84. ודיע

    25 פבר 2016 00:15:27

    כל כך נהניתי לקרוא את הטור הזה וחיכיתי לו…
    אנחנו שאוהדים את הליגה הזאת אבל לא מספיק קרובים אליה דם דיסטנס וגם שעות משחק כיף לקרוא על הדברים מקרוב..
    אני מזמן התמכרתע לאתר ומחכה בקוצר רב לדיווחים היומיים זלך… רק בריאות ושתמשיך לכתוב כמה שיותר…

  87. רפי

    25 פבר 2016 02:34:19

    מנחם כל הכבוד!!!
    פוסט אדיר.
    ללכת למשחק ליגה של הווריורס שמושך התעניינות רבה ולהקניט בחיבה רבה כוכבי עבר והווה . – רק הדוקטור שלנו מסוגל…..

  90. המאמן

    25 פבר 2016 23:18:21

    מנחם, זכינו.

    ללא ספק אתה אחד הכותבים הגדולים בהיסטוריה של הספורט, אם לא הכותב הגדול מכולם.
    מקווים לעוד שנים רבות של הכתיבה שלך!

    במשך כל הקריאה היה מרוח לי חיוך על הפנים, מלבד הרגעים שממש פרצתי בצחוק :)))

    ישר כוח!

  91. מוש השור

    26 פבר 2016 01:05:45

    Masterpiece, פוליצר הכל הולך, ביי פאר כתבת הספורט הטובה ביותר שקראתי בעברית לצד לא מעט פניני איגרוף שכתבת. כבוד

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט