ספורט שלא יהרוג אותך…

לפני שנה בדיוק הגעתי לגיל 42 שזה הגיל שהזקן שלי חטף את השבץ הראשון, ומתוך ידיעה ברורה שהדי אן איי לא משקר ומתוך הכרה של כל הגורמים הקרדיולוגים החלטתי שאני אעשה הכל על מנת להציל את עצמי מהגורל האכזר המיועד לי. בשביל זה הייתי אפילו מוכן לקנות נעליי ריצה. בבדיקה אצל ד"ר מייגן המספרים שלי היו 135/85 לא נורא אבל בטח לא להיט.

Image result for RUNNING SHOES

הנה הסיפור שלי על איך לא קיבלתי התקף לב בגיל 42…

להכנס למשטר כושר זה מצריך הלך רוח ומשמעת קפדנית ביותר. בתור מוסיקאי לשעבר לא היה לי שום בעיה להחליק למשטר אימונים. אומרים ש 25 דקות ביום מספיקות בהחלט. אבל, איזה ספורט הכי כדאי?

התחלתי לרוץ אחרי שהילדים הולכים לישון. תוך עשרה ימים הגעתי לכושר שלי מהצבא (2 ק"מ בלי עצירות), ואז התחילו הסיפורים. הברכיים התחילו לכאוב אבל בעיקר הרגליים והשוקיים. ככל שרצתי יותר הרגשתי את כאבי העצמות מתחזקים. שאלתי את ד"ר מייגן למה זה מרגיש לא נכון, ומייגן אמרה שריצה זה הדבר הכי גרוע שאני יכול לעשות לעצמי. עדיף לי ללכת או לשחות…

אז הלכתי. הליכה למעשה זה לא ספורט כי אין בזה הזעה. אבל אני גר על הר. לרוץ לגשר על הנחל למטה זה 2 ק"מ בירידה ואז ללכת למעלה זה בהזעה מלאה וטיפוס של 350 מטר. ביום הרביעי התחלתי להשתעמם.

אז עליתי על האופניים. ורכבתי את אמת המיים. האמת מיים הוא פרויקט מטופש שממשלת ויקטוריה עשתה בשביל לתת למובטלים של 1929 קצת עבודה. היום זה שביל מרהיב שעובר באמצע היערות גשם של הדיוודינג ריינג' לצד תעלה עם מיים עומדים, משום מקום לשום מקום ובגלל שזה אמת מיים, אין עליות!  התחלתי לגוון קצת אופניים קצת ריצה קצת טיפוס. הייתי מוגבל לשעות היום, אז התחלתי לפספס..  תראו באיזה נוף אני חיי!

תמונה של DO THE YARRA VALLEY . יער של ענקים. השרכים 10-15 מטר והעצים 50-70 מטר ! שניים בגודלם רק לאורן קליפורניה (סקוייה)

 

נכנסתי אומנם לכושר, אבל התחיל החורף הקרח והשלג. צריך לעבור לאולם.
את השבועות הראשונים של החורף עשיתי בגילוי מדהים. שחייה.
השחייה לדידי תמיד היתה ספורט משעמם שע"מ לצלוח מרחקים או 25 דקות הדרך היחידה עבורי הוא סגנון החזה האיטי והחד גוני. אלכסיי ידידי תיקן לי את טכניקת החתירה והגב והפך אותי למכונת שחייה. הסוד אמיגוס הוא תנועות התמתחות ארוכות קדימה עם הידיים ופרכוס איטי ככל האפשר עם הרגליים.
שחיית גב עם עבודת רגליים מהירה שקולה לספרינט מהיר ביותר ולא תצליחו להתמיד בזה 25 דקות. אני מאד נהנתי מהשחייה, ביחוד שזה מאפשר לילדים ללכת לבריכה אחרי הבית ספר. אבל זה לא בחינם.

למזלי דאסטר ידידי פתח את ההורנאטס קבוצת הכדורסל ושאל עם אני בעניין. סוד קטן. בתור ילד בן 12 הייתי מאד גבוה לגילי ולכן ההורים שלחו אותי לטל ברודי. אחרי שלושה חודשים הבנתי שכדורסל ומוסיקה לא הולכים ביחד – בגלל הפקקים באצבעות – והפסקתי ללכת לתיכון הישן בהרצליה לעשות צעדי רדיפה ולחכות שטל ברודי אוליי יגיע…הוא אף פעם לא הגיע…
אמרתי לדאסטר כן!  את משחק הכדורסל הראשון שלי, עשיתי בגיל 42… הייתי מחורבן בזה. אבל כל מוסיקאי יגיד לכם ש 40 פעמים ביום סולם כרומטי בעליה ומינורי הרמוני בירידה יסדרו לכם את הטכניקה באצבעות. ראיתי את לילארד משחרר זריקה בהילוך איטי (לא 1-2 . האב!!) והתאמנתי על צליפת האצבעות וקשת גבוהה. הכדורים התחילו להכנס וההורנטס התחילו להאמין בי. אפילו היתה לי את המשבצת שלי שממנה אני לא מפספס. שזה כל הסוד בכדורסל, לא? ואז התחילו הצרות.
שחקן יריב שלנו דרך על הכדור ונפל על הראש. זעזוע מוח ובית חולים. וגרוע מזה הוא הפסיד 14 יימי עבודה כעצמאי. אח"כ קרייג מאצלנו קיבל מרפק לפנים ושבר את האף. אני התמקמתי לצארג' נפלתי על הטוסיק והיו לי כאבים שבוע. ואז דאסטר עיקם את הרגל בירידה מריבאונד נפצע הוציא פתק מחלה ואיבד את העבודה הזמנית שלו בחווה. עסק מסוכן.

המשכתי את הליגה שאני שומר על עצמי ולא מסתכן בעבירות מיותרות או בחסימות מול סנטרים.. והגעתי לספטמבר. ספטמבר הוא החודש החביב עליי. כי זה האביב וכי זה העונה שהגשמים של החורף הופכים לממטר אחד ארוך ומתמשך. השלגים מפשירים והנחל החביב הופך לנהר לבן. זמן הקייאקים!
הקייאקים הוא ספורט נהדר. שהנהר שקט אז זה עבודת היגוי קלה להתחמק מסלעים. שהנהר לבן אז זו עבודת ידיים מהירה להתחמק מבולדרים ועבודת שיווי משקל לשמור את הקליפת אגוז הזאת עם הצד הנכון למעלה. העונש על שגיאה או אי ריכוז זה התהפכות במיים קפואים וסיכוי סביר לשבור את הראש. כל זה לא קרה. היתה לי עונה מצויינת. אבל קיאק זה עסק מורכב. הנהר הוא בחינם. הקיאק כבר קניתי. לשים את הקיאק במים זה פשוט. קושרים אותו לגגון בטויוטה שמים אותו במים ואחרי 45 דקות חתירה יוצאים 6 ק"מ במורד הנחל….  ואז צריך חבר עם עוד אוטו…. ו… מקום על הגגון. למזלי שכן שלי קיבל 4 ימים בשבוע חופש והוא היה בעניין. בחודש אוקטובר הוא הזמין עוד כמה חברים ירוקים שדווקא היו על הכיפאק. עד שאחד מהם התהפך ב-S שמלפני הבילבונג. את ה-S אפשר לקחת רק מצד ימין, אבל הוא לא הקשיב וניסה לקחת את ה-S מהאמצע… כתוצאה מאי ההקשבה, הוא איבד את הקיאק ,המשוט וליטר דם מהסנטר. אני הייתי לפניו אז קפצתי להציל את המשוט. בקפיצה לנחל בעטתי בבולדר ושברתי אצבע ברגל.

כניסה למפל מול קיר (מתחת לגשר מאייר) ואז מפלי מכונת הכביסה. (3 רפיאד לפני ה-S)

את חודש אוקטובר ביליתי בשיקום… בנובמבר הילדים היו על סף החופש ואני והבן חרשנו את שביל הרכבת הישן (65 ק"מ) באופניים. אפילו קניתי מתלה לטויוטה. היינו נוסעים לנקודה מרוחקת יותר כל יום וחוזרים הבייתה עם האופניים.

בחודש דצמבר-ינואר הייתי בים! קצת שחיתי קצת דייג קצת גולף והרבה מיני גולף… ועם הבירה חזרה גם הבטן…

כשחזרתי בסוף ינואר שיחקתי קצת טניס במועדון המקומי, והיה אחלה. רק שהכתף והמרפק התחילו לכאוב. אז לקחתי מאמן אישי. אני לא יכול להדגיש כמה חשובה טכניקה נכונה בטניס. ואני חושב שאחרי שנה בנעלי התעמלות יש לי כמה מסקנות לאיך לעשות ספורט בלי להוציא גרוש מהכיס ובלי להיפצע.

  1. בשביל לעשות ספורט אתם צריכים להזיע. הליכה זה לכוסיות.
  2. אם לעשות ספורט אז כדאי שיהיה כדור, אחרת זה משעמם.
  3. רצוי שבסוף האימון מישהו יינצח ומשהו יפסיד. זה לא רק גורם לאימון טוב, זה גורם גם להתאמן בין האימונים בשביל להשיג את הנצחונות המזויינים (סרב מהבקהאנד סייד / שלשה מהפינה – ארורים תהיו!)
  4. רשת בינך ובין יריב האימונים שלך מורידה את הסיכוי לפציעה.
  5. אל תקפצו לנהר לבן בשביל משוט לא שלכם, מתחבאים בולדרים מתחת למים.

אז עברתי את גיל 42 וחוץ מאצבע קטנה שבורה אני עדיין בחיים. החדשות הטובות המספרים שלי זה 120/77 ! החדשות הרעות אבא קיבל את השני שלו בגיל 44. …

לפוסט הזה יש 45 תגובות

  1. ברץ

    27 פבר 2016 02:48:01

    מצויין!
    עד כמה מצויין? ברקע טורונטו – קליבלנד, שתי הקבוצות שלי ועדיין לא הצלחתי להפסיק לקרוא.
    רק בריאות!

  3. סלים ווארזה

    27 פבר 2016 03:59:56

    תהיה בריא.
    אימוניי HIIT – אני עושה את זה 4 פעמים בשבוע, בבית על השטיח או בחצר. הרבה סקווטס, ברפיז, שכיבות סמיכה, קפיצות מכל סוג, פלאנקים. סטים של 4 תרגילים, 40 שניות כל אחד, 5 שניות הפסקה בין תרגילים. 6-8 סטים כאלה.
    אימון של כ 30-35 דקות (כולל חימום ומתיחות). קריעה של ממש, הלב משתולל, הראות בוערות, הזעה ניגרת.
    בלי משקולות, בלי אביזרים, בלי תרוצי מזג אוויר.

    1. חתוליו

      27 פבר 2016 08:17:29

      יש אפליקציה מצויינת שנקראית seven ומאמנת אותך בסגנון הזה. 12 תרגילים × 30 שניות עם 10 שניות הפסקה בין תרגיל לתרגיל. מומלץ!

  4. גאפר

    27 פבר 2016 04:51:03

    יפה לך… הקטע של המשמעת העצמית הוא הקשה… אני התחלתי לפני כמה חודשים לנגן… ואני מצליח להקים עצמי גם כשאין חשק…. אולי בגלל שמנגינות ומילים יוצאות לי בקלות וזה מעלה בי המון רגש ואולי בגלל שזה חדש …להביא עצמי לעסוק בספורט אני נכשל פעם אחרי פעם ( לא מדבר על משחקים מזדמנים שגם כך לא קורים הרבה) הרשתות שכיף לי איתן הן של פינגפונג ובדמינטון… אבל בשביל זה זקוק לפרטנר… פינגפונג לבד זה די משעמם ובדמינטון אי אפשר… אז אז לצערי הלב שלי מקבל פעילות רק מהתאהבויות מזדמנות ומיצירה… ובעיניין הלב… תזונה הגיונית עושה עבודה טובה, אבל אולי זה עיניין של-
    אם אתה לא עוזר לפחות אל תפריע… 🙂

  5. מנחם לס

    27 פבר 2016 05:25:55

    עיו, העיקר לא להיכנס -ANXIETY בשום מחיר. רק שלווה. אצלי ההתרגשות, האכזבה מהפסד, והשמחה מנצחון נעצרים בבטן ולא מגיעים ללב או למוח.
    אני כבר לא רוכב על אופניים אבל עדיין יוצא לשייט ודיג. העבודה עם המפרשיות היא עבודה רצינית.
    אבל משך השבוע אני 3 פעמים ב-"Y", מתאמן 35 דקות על ה-NORDIQUE (מין STAIR MASTER אבל לא בדיוק), אח"כ 25 דקות על . STATIONARY BIKE, אח"כ , אח"כ 35-40 דקות משקולות (לא כבדים במיוחד; בגילי יותר חשוב REPETITION), אח"כ 20 דקות שחיית חזה וגב, ואז 20 דקות HOT TUB, ומסיים עם 20 דקות ב-STEAM ROOM.

    כל העסק לוקח לי 2:30 שעות, אבל מדבר עם רדנקיות ורדניקים, והזמן עובד בכיף.

    120/70
    סוכר 90-100
    דופק 58-62 לדקה

    לא רע לבן 78

    (הבעייה היחידה היא שאני שונא NORDIQUE שם אני קורע את התחת, ובגלל זה מנסה למצוא תרוצים לא ללכת ל-Y, אבל אני הולך, ואחרי סבל של 35 קות השאר הוא כיף, וכשאני מסיים אני מרגיש סיפוק גדול.

    אני עושה זאת כבר למעלה מ-30 שנה, 3 פעמים בשבוע.

  6. מומי שאוהב חציל בטחינה

    27 פבר 2016 06:41:42

    פוסט גדול
    מומי לא מקפיד בפעילות גופנית בכלל הישיבה במונית והשולחנות טקסס הולדן לא עושות טוב לגב
    מומי ממליץ על חליצת החציל לפחות 7-8 פעם בשבוע , זה עוזר על שמירת כושר

  7. gogo

    27 פבר 2016 07:02:15

    יפה
    אני מזדהה איתך
    כל חיי עשיתי כושר, אבל פחות או יותר בגיל 40 התחילו לכאוב הברכיים , ואחרי זה המרפקים… ואתה מנסה לעשות הכל בשביל לברוח מהשיעמום של השחיה.

    1. האווי לאסוף

      27 פבר 2016 10:30:23

      מזדהה. בכמה תקופות בחיי רצתי, אבל הדרך היחידה בשבילי לעסוק בספורט ולהינות זה כדורסל. הבעיה היא שאני שובר יותר מדיי דברים (מרפק, אצבעות, צלע) בשנים האחרונות. עכשיו, עם פריצת דיסק בגיל 40, אפילו את זה אני לא יכול לעשות

  9. Berch

    27 פבר 2016 10:22:59

    איזה יופי….
    אני בול בגילך… את הכושר שלי התחלתי עם שלילה לשנה בגלל קצת אלכוהול. לא עזרו ההסברים שאצל הרומנים זה נחשב שתיה קלה בארוחה משפחתית….
    שנה על אופניים הראתה לי כמה תל הביב בה אני גר טבמקרה גם עובד היא עיר קטנה.
    ומאז המשכתי 🙂

    1. IDO

      27 פבר 2016 12:22:23

      ב 2011 קיבלתי שלילה על נקודות וזה היה מצויין. 2 '"מ לאוטובוס. 4 ק"מ לחווה ואז עוד 6 ק"מ בחזור האחרונים העליה מטורפת

  10. עמרי

    27 פבר 2016 10:41:49

    נפלא !
    אני חושב שאני מדבר בשם רוב הצעירים שבאתר שעכשיו התחילו לפחד ולחשוב על הרגלי התזונה והאורח חיים שלהם 😓

  11. שגיא נאור

    27 פבר 2016 11:09:22

    פוסט לפנתיאון!!!
    אחד הבודדים שקראתי כאן מהסוג הזה, אישי אבל רלוונטי לכולנו.
    תהיה בריא עידו. כשאני קורא אותך מתחוור לי כמה חבל שהמדינה מאבדת אנשים איכותיים כמוך. אני לא מכיר אותך אבל לא באמת צריך בשביל להבין את זה.

    1. IDO

      27 פבר 2016 12:25:52

      עזוב אני נזק מהלך. גם שמאלן, גם ספונסר של פועלים זרים, גם חבר ליכוד (בשביל הלובי השמאלני… פעם היה כזה) … אני סכנה מהלכת למפעל הציוני.

      1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

        27 פבר 2016 13:05:47

        אנו שמחים שאתה מבין למה נטשנו אותך על אי המתים… סמיילי

  14. מאוריציו

    27 פבר 2016 12:35:35

    תענוג של פוסט 🙂
    אני דווקא מאוד נהנה מריצה. זה כמו מדיטציה בשבילי – כל השבוע אני עם בת הזוג בפלאפון עם אנשים בלימודים בעבודה וכו', הריצה זה זמן איכות שלי עם עצמי וזה נהדר

  16. חמי

    27 פבר 2016 14:17:17

    פוסט נפלא והדבר היחיד שהבנתי זה שאני מתגורר במקום הלא נכון – העיר.
    אני בן 38 ואבא שלי לקה בשבץ לפני כמה שנים וזה גם גורם לך לחשוב איך למנוע. מתח מיותר זה הדבר שהורג אותנו ועם כזה נוף שיש לך, ואם יש לך אישה שלא משגעת אותך לרע אז אתה מסודר ואין לך מה לפחד מתקדים אבא. רק בריאות!

  19. מנחם לס

    27 פבר 2016 16:26:09

    לכל בני ה-40+ באתר: חשוב שתעשו משהו גופני שגורם ללב לפעום לפחות בחצי עד 70% יותר פעמים ממספר הפעימות במנוחה, משך 30 דקות, 3-4 פעמים בשבוע. ברוב המקרים זה יגרום שתמות ממשהו אחר, ולא הלב.

  20. מנחם לס

    27 פבר 2016 16:29:45

    אני עושה זאת עם ה-NORDIQUE, ולכן זה החלק שאני הכי שונא במכון הכושר כי אני סובל ממש ב-15 מ-30 הדקות האחרונות. אבל אני לא מוותר. בגילי אתה כמעט תמיד "חולה סוכר גבולי", והאימון הזה מאפשר לי לא להשתמש בתרופות להורדת רמת הסוכר.

  21. מנחם לס

    27 פבר 2016 16:34:23

    ועוד דבר לבני ה-40 ומעלה באתר: לאלה העובדים עם משקותות, תבדקו איזה משקל אתם מסוגלים לדחוף או למשוך 15 פעמים מקסימום. ואז בתרגול היומי השתמשמו במשקל הזה, אבל רק 10 דחיפות (או משיכות), עשו זאת 3 פעמים עם מנוחה ש דקותיים-שלוש בין כל פעם, ותחיו עד 100 ללא כל בעיות.

  22. דרור

    27 פבר 2016 23:36:25

    מצוין עדו. אין כמו להיות סמי-קשיש ולהתרברב כמו תרנגול על קראק אחרי שלשה מהפינה, מניסיון. תתמיד בשחייה, משעמם אבל משתלם.

    1. IDO

      27 פבר 2016 23:52:06

      תודה דרור. אני מאמין שפעילות גופנית זה צריך להיות בחינם. קיבלתי מנוי למועדון טניס עד יוני לנסיון (ואח"כ זה 40 דולר לשנה …. ) . אתה יוצא להיט והופ עוברת שעה …

  24. תומש

    28 פבר 2016 03:26:11

    אדיר, עידו. אני מתלבט כבר חמש שנים אם לחזור לכדורסל. מה שמונע ממני את זה הם העישון המזוין, הפחד מפציעות, כי תמיד הייתי מגן מתאבד ובמיוחד מול גדולים ממני, והפעם ההיא שהרפיוטיישן הישן שלי בתור אייברסון של השכונה התנפץ במטר משפיל של איירבולים והתקף שיעול ברמת אמבולנס. אני הולך המון, ומזיע, כי זו הליכה מהירה, ועושה כל מיני פושאפס ותנועות יוגה וריקוד שנעימות לי, והמקצוע שלי הוא פיזי במהותו. הצגה של שעתיים היא אימון פסיכי, שלא לדבר על הופעה מוזיקלית. אבל אני חושש, בכנות, מהתקפת לב. לא שיש הסטוריה כזו במשפחה, אבל זה לא רציונלי במיוחד. במאי אני בן 46. שחייה עלולה להסתיים בטביעה כי יש סיכוי גדול שארדם. חדר כושר נראה לי כמו סניף של האינקוויזיציה, וביוגה האשטנגית אני לא מרוכז כי המדריכות כוסיות על וזה עלול למתוח את הצוואר עד לקצה גבול יכולת הדיסקים במאמץ לשמור את האגן שלהן בפריים תוך כדי תנוחת הלוחם הפילוסוף. בקיצור, אני מפסיק לאכול

    1. IDO

      28 פבר 2016 04:17:05

      אהלן תומש – אני חושב שאנחנו מכירים. באבוס… ואם כן לפני 15 שנה הייתה מאד רזה.
      תשמע, טניס זה ספורט שאפשר לשחק עד גיל מאד זקן. וברגע שעשית טכניקה בסיסית זה נהיה קל. יש בזה ריצה אבל אין בזה מגע. ספורט אידאלי שתוכל לעשות לעוד 30 שנה

  25. אופיר נ

    28 פבר 2016 13:42:15

    עידו,

    לא יכולתי שלא להזדהות אתך.
    גם אני בדרך לסגור 43 סתווים,
    מחפש את הדרך האידיאלית לחלץ את העצמות והשרירים.

    לדעתי הכי חשוב זה למצוא מסגרת, עם עוד כמה חברה שיוצרת מחויבות קבוצתית, ואם אפשר גם תחרותית.
    (רצתי, שחיתי, שיחקתי כדורסל, ושם דבר לא שרד..)
    אולי אני צריך למצוא מאמנת כושר צעירה שתזיז אותי…

  26. עגל

    28 פבר 2016 14:07:24

    עידו זה טור ענק, אולי תחשוב על להמשיך אותו?
    הסיפור על פציעות כדורסל קרע אותי, אצלי זה אותו דבר, כל פעם נשבר איזה איבר אחר בגוף.
    אני קצת יותר גדול (כלומר זקן ממך) ורץ במשך שנים. ריצה אתגרית בדרכים קשות ושיפועי צד תלולים. המזל שאני חי בישוב קטן אז נועלים נעליים ופשוט יוצאים מהבית בריצה. אני עדיין רץ אבל הברכיים עושות בעיות מדי פעם. במקביל בלחץ האחים התחלתי עם אופנים (רק שטח, לא סובל כבישים ובניינים) למרחקים של 50-80 ק"מ בשטחים שוממים, שמורה או שטח אש.. משחרר את הנשמה, רק צריך להיזהר מנפילות. שחיה ? לפעמים כשאין ברירה, השיעמום הוא ענק.

  27. צביקה

    28 פבר 2016 14:07:35

    אני בן 52, עם כרס שעולה בשנים האחרונות למקומות שלא הייתה מעולם, עם אבא בן 78 שעבר התקף לב רציני והוא סוכרתי בשנים האחרונות, כך שדי ברור לי מה עלול לצפות לי. מצד שני ספורט שאינו משחק, או הליכה בכיף בחוץ, משעמם אותי למוות, ואני לא עושה. ואין מסגרת לכדורסל מסודר, שזה מה שאני הכי הייתי רוצה (ואני ל אחושב שלי זה יהיה מסוכן – אני לא חושב שאני נוטה להתאבד במשחק שלי, לא הייתי מעולם וירטואוז או אתלט גדול. יש יד, יש מיקום, יש מהירות לפאסט ברייק ואז נגמר האויר, בקיצור, לא חושב שזה יגמור עלי) אבל לא מוצא בצורה נגישה מקום טוב לשחק בו. במקביל לזה שאני עובד המון שעות מול המחשב ואחר-כך מבלה בפייסבוק ובהופס ונהנה מזה, אז כרגע ממש לא קורה ספורט וזה ממש לא טוב.
    בקיץ אני באמת משתדל ללכת – יורד מהטרמפ 2-3 קילומטר מהבית, וצועד הביתה בכיף. גם יש נסיון להליכות בערב עם כמה חברים, זה עובד לפעמים וזה נחמד. אבל בחורף זה לא כל כך קורה. אבל החורף קצר, אז עכשיו ננסה לחזור למסלול.
    אבל תכלס, עכשיו הייתי 6 ימים ברומא עם רעייתי. כל היום הולכים ברגל בין החנויות. מבחן גדול לכושר ולסבלנות של כל גבר. אני חייב לציין שעברתי אותו בכבוד רב…

  28. amitlahev

    28 פבר 2016 14:55:57

    יופי של פוסט !

    אני בן 34. בין החודשים אוקטובר עד מאי אני משחק 3 פעמים בשבוע כדורסל, מהן בממוצע פעם עד פעמיים בשבוע במסגרת ליגות – אחת ליגה למקומות עבודה והשניה ליגה שהקמתי באזור בנימינה (ר' מאמר בשם "פינת השופט 5" ).
    דרך אגב אתמול הפכנו פיגור 10 במחצית לניצחון ב- 22 הפרש ! איזה תענוג לפתוח ככה את השבוע…
    חוץ מהליגות אני משחק עוד פעם בשבוע עם החבר'ה בבנימינה ולפעמים יש גם אימון של הקבוצה שלנו או שאני שופט משחק בליגה של איגוד הכדורסל. יוצא סה"כ 3 פעמים בשבוע.
    כשהייתי צעיר הייתי חודר לסל בכוח והייתי נפצע המון. עכשיו אני יותר נזהר ובעיקר זורק שלשות ורץ למתפרצות. היציאה למתפרצות שורפת המון קלוריות.

    בין החודשים מאי עד אוקטובר, כשאין ליגות וגם לא קר בחוץ, אני משחק פעם בשבוע עם החבר'ה מבנימינה ורץ פעמיים בשבוע עם חבר.

    יש ימים שאני מרגיש שאני עומד להתפרק אבל זה עובר די מהר.

    אני מקווה שזה לא יחריף משמעותית עם הגיל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט