זהו, נחתתי סוף סוף בטורונטו לאחר טיסה ארוכה, אך מרגשת שכללה הרבה מחשבות. בעוד כ-5 שעות יתחיל האירוע המרכזי של האולסטאר בין המערב למזרח ואני בדרכי למגרש, מחכה בקוצר רוח לפגוש את קובי בראיינט אחד מאליליי, משחק לצד כל הכוכבים שאני צופה בהם כל לילה דרך מסך הטלוויזיה.

זוהי הפעם הראשונה שלי על אדמת יבשת אמריקה, מה שעובר בראשי זה: "פה זה לא אירופה ובטח לא ישראל".

אני נכנס למגרש בטורונטו דרך שער השחקנים, מחכה לפגוש את כל הכוכבים ואת קובי בראיינט לראיון אישי ומיוחד. אחרי שנכנסו לברון, CP3, ווסטברוק, דוראנט, קרי ועוד שלל כוכבים שגרמו לי להתרגש – נכנס קובי בראיינט. זו הייתה כניסה הוליוודית. לכולם היה ברור שכוכב הערב הגיע למסיבה וזו לא סתם מסיבה אלא מסיבת פרידה לאחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים. לאחר הרבה ראיונות, דיבורים, אוכל וחימום על הפארקט התחילה המסיבה.

אני יושב קרוב לספסל המערב, ההתרגשות מקיפה את כל האולם ואז זה התחיל – טקס הפרידה. הכרוז אומר לי ולשאר היושבים באולם להסתכל למסך, לצפות בסרטון ההוקרה שה- NBA הכינו לקובי. סרטון מרגש שכלל רגעים מהקריירה המופלאה שלו, כולל 81 הנקודות שקלע נגד הקבוצה הביתית באולם הזה (טורונטו). המילים "אגדה", "ווינר", "אלוף" ו"מתחרה" הופיעו בסרטון, מילים שמתארות הכי טוב את הקריירה של קובי בראיינט. ואז כשהדמעות כבר עלו בעיניו של קובי ודמעותיי שלי כבר נזלו על הרצפה, הציג הכרוז את מג'יק ג'ונסון כשמאחוריו עומדים כל כוכבי הליגה שמחכים כבר להראות את יכולתם. מג'יק הציג את השיאים של קובי כשחקן אולסטאר ואני הבחנתי בקובי מתחבא מאוחרי שחקני המערב עם חיוך מלא התרגשות.

מג'יק מוביל את הטקס לעוד סרטון שבו קובי אומר: "ברוך הבא למופע של קובי". הסרטון ממשיך עם מילים מרגשות על מהו ניצחון לרקע תמונות ורגעים מקריירה ארוכה ונהדרת. ואז הופיעו בסרטון כמה מילים מצד חבריו לאולסטאר. אני כבר עם דמעות רבות לצד אנשים נוספים שמחזיקים את עצמם לא לבכות כמו ילדים,  ואז פול ג'ורג' מדבר על היות קובי מנטור בשבילו, כריס פול מוסיף שהמשחק יתגעגע אליו, פאו גאסול מדבר על היותו חבר ואח, דוראנט מוסיף על היותו אגדה והסרטון מסתיים בהצדעה של לברון.

כאן כבר הייתי שבור, מסתכל על קובי והוא מלא התרגשות אבל לא רוצה לבכות. אני רואה את קובי ניגש אל מג'יק לחיבוק כשמג'יק מוסיף: "לעולם  לא יהיה עוד קובי בראיינט". אני צופה בחיבוק שלהם ושומע את הצרחות "קובי… קובי…" שלא נותנות לקובי להוציא מילה. קובי מוסיף כמה מילים על כמה כיף זה בשבילו לשחק ולדבר עם השחקנים הצעירים האלה שהיו בגיל של הבנות שלו כשהוא הצטרף לליגה. את המילים האלה כבר שמעתי בטשטוש בגלל ההתרגשות.

לוקח לי כמה דקות להתאושש ואז צפיתי בהופעתו האחרונה של קובי באולסטאר כשכל נגיעה שלו בכדור גורמת לי להתעורר. דקה לסיום המשחק האולסטאר נפרד סופית מקובי ברגע מרגש במיוחד שכלל חיבוקים עם הספסל כשאני יושב קרוב אליו ומתכונן ומבין שבעוד כמה דקות אני הולך להיפגש אתו באופן אישי לראיון מיוחד.

אני יוצא במנהרה יחד עם בחור נחמד אל אחד החדרים הפנימיים ואני מבין שהוא לוקח אותי לראיין את קובי לפני שכל שאר העיתונאים יתנפלו אליו. אני נכנס לחדר ורואה מול עיני את קובי מתלבש ומתארגן עם חיוך על הפנים. אני ניגש אליו כשכולי רועד להגיד שלום ולהתחיל את הראיון אך אז צלצל השעון המעורר שהודיע לי שהגיע הזמן ללכת לבית ספר…

ביום שני לפנות בוקר נערך המשחק האחרון של קובי בראיינט במדי האולסטאר. עם כל הכבוד לכל השחקנים, תחרות ההטבעות ושאר התחרויות, השיא הגיע במשחק המרכזי ולא בגלל הדאנקים, הסקור הגבוה או שאר הכוכבים אלא בגלל שזה היה ערב שכולו מוקדש לקובי אחד מהשחקנים הגדולים בכל הזמנים.

אפילו סטף קרי ביקש חתימה:

https://www.youtube.com/watch?v=yRB2YjKpS3o

במשך השבוע התלבטתי איך להעביר את החוויה שהייתה לי מהמשחק, אחד הרעיונות היה להיכנס שוב  לראש של קובי בראיינט (מי שלא קרא מוזמן) ולחשוב מה הוא היה עונה אם הייתה מראיין אותו. הגעתי להחלטה תוך כדי הכתיבה שאני לא יודע מה לשאול מרוב רעיונות ובטוח שאין לי את התשובות… ולכן זה הזמן לאתגר אותכם.

אם הייתם נפגשים עם קובי ל"ראיון מסכם קריירה", מה הייתם שואלים?

אנא שתפו בתגובות.