מעורב הופס ליום שלישי / מנחם לס

1.דור הולך ודור בא

כשקובי ולברון התחבקו לפני תחילת המשחק בין המערב והמזרח בטורונטו ההרגשה שלי היתה שעם העזיבה של קובי מסתיימת תקופה, והשרביט מועבר לכמה שנים – לא הרבה, הייתי אומר 3-5 מקסימום – עד היום בו לברון מעביר אותו לדוראנט וסטפן קרי לשמירה של 3-5 שנים עד התקופה הבאה.

קובי הוא הלינק האחרון לתקופת הזהב של בירד, מג'יק, וג'ורדן שהפכו משחק שהיה שם למלא את התקופה בין הפוטבול לבייסבול, למשחק הנחשב ל-"מייג'ור", ולליגה ששטפה את כל העולם עם השפעה גלובאלית אדירה.

קובי בריאנט הוא ללא ספק המייקל ג'ורדן של התקופה העומדת לפרוש עם נציגים נפלאים שהוא מייצגם כי הוא גדול הדור הזה שששחקניו כבר לא היו טובים מספיק להיות בטורונטו כמו דירק נוביצקי, קווין גארנט, מאנו ג'יובלי, טים דנקן, ופול פירס. זה כאילו דור של שחקנים שהצטיין והאדיר את המשחק יחד. קובי האחרון שנישאר מדורו, והוא היחידי שהיה בטורונטו.

ייתכן ותהיה לנו הפסקה של כמה שנים – 3-5 עד שהדור הבא בראשות הגדול מהם – לברון ג'יימס – יפרוש, הדור של דוויין ווייד, כרמלו אנטוני, כריס בוש, וכריס פול. הם היו רק ארבעה בטורונטו. רוב השחקנים היו מהדור הבא אחריהם, הדור של קווין דוראנט, סטפן קרי, ראסל ווסטברוק, ג'יימס הראדן, ג'ורג' פול, ואחרים.

דור הולך ודור בא והכדורסל נישאר. כשקובי ניכנס לליגה, כמה שחקנים ששיחקו באול סטאר היו בני 4 ו-5. כשאנטוני דייויס ישחק באול סטאר האחרון הוא ישחק עם תינוקות שהם היום בעריסה.

ההוכחה הטובה ביותר שדור הולך ודור בא והכדורסל נישאר היו שני הדאנקיסטים, שני אומני השלשות מגולדן סטייט, ו-24 שחקנים שנתנו לנו משחק של כמעט 400 נקודות.

רק אלוהים יודע מה תהיה ההשפעה של חוזה הטלוויזיה החדש הענק על ה-NBA. הרי לא ייתכן ששחקנים ירוויחו 40 מיליון לעונה. אז לאן יילך הכסף? מה תהיה משמעות השטפון?

איש לא יודע.

אז הבה ונהנה ממה שיש עכשיו.

2. ג'רמי אבאנס מנצח את 'תחרות הכשרונות'

אחת התחרויות ב-אול סטאר ויקאנד' שכמעט לא מדברים עליהן היא תחרות הכשרונות של שחקני ה-NBA. זוהי תחרות על רמה גבוהה מאד לפעמים. התחרות משנה את הליכיה משנה לשנה. לפעמים היא נערכת בתיאטרון בעיר בה נערך האו-סטאר, ולפעמים היא נערכת ביום ראשון בשעה 1:00 באולם עצמו, אחרי שכולם חוזרים מהכניסייה.

מנצח 'תחרות הכשרונות' העונה היה ג'רמי אבאנס – שהוא גם אחד הדאנקיסטים הטובים בליגה שעבר אחרי כמה שנות משחק ביוטה לדאלאס מבריקס.

תנו מבט בקליפ על נצחונו העונה בפורטרייט שהוא צייר תוך רבע שעה – הפורטרייט של צ'ארלס בארקלי. באופק תראו גם פורטרייט נפלא של לברון ג'יימס. ג'רמי היה סטודנט לאומנות וציור לפני שהחל לשחק ב-NBA.

*

*

3. ג'רמי אבאנס מנצח את תחרות הדאנק של 'בסקינג רוברטס' לפני שנה כשהוא מדנקק מעל פורטרייט של עצמו

*

*

הדאנק מעל הפורטרייט של עצמו:

*

*

4. מבחר ציורים של ג'רמי:

*

 

*

*

*
(פורטרייט של ג'רי סלואן)

*

 

*

*

*

5. דריימונד גרין הוא 'איש האופנה' החדש

דריימונד גרין תמיד היה שונה. אמו מספרת שכבר כשהיה בן 4 בגנון הוא ביקש להתלבש עם "בגדים שלאף ילד אין".

הוא גדל בסגינו, מישיגן, והוא לא האמין שעד עתה היתה לו הזכות להצהיר הצהרות עם לבוש אופנתי, כפי שעשו גדולים כג'ו נמט ווולטר פרייזר לפניו, או ראסל ווסטברוק בשנתיים האחרונות.

במילים אחרות היה לו את ה-SWAGGER אבל עדיין לא את המשחק שאתה חייב שיהיה לך לפני שתוכל לשים את ה-SWAGGER שלך מבלי שישפילו אותך.

וואלה ש-SWAGGER היא מילה שחסרה בעברית. זה לא בדיוק להשוויץ. אז מה זה SWAGGER? זה מה שיש לקובי, לראסל ווסטברוק. זה מה שהיה למייקל, למג'יק, ולבירד. תתפלאו, אבל ללברון אין "SWAGGER" עבורי. לא יודע למה. אני פשוט לא מסוגל להסביר את המילה. זוהי מין "התרברבות מבלי להתרברב". המבט שלך, ההליכה שלך, האאורה המשודרת ממך, העליונות שלך היא איכשהו מובנת מאליו.

היה לו ידיד מבוגר, ויקטור מיצ'ל – אופנאי מסן פרנציסקו – שדיבר עם דריימונד כבר ב-2012 על זכותו להצהיר הצהרות בלבוש.

"NOT YET" ענה דריימונד. "עדיין לא הגעתי. אין לי את ה-SWAGGER עדיין".

אבל העונה דריימונד מוביל את הליגה בטריפל-דאבלס, והוא המגן הטוב ביותר בקבוצתו עם הרקורד של 4-48, ולפתע הוא מתגלה כמתראיין מצויין בעל חוש הומור וממזריות שאתה לא מצפה מבן סגינו, מישיגן. באול סטאר הוא הרגיש שהטיימינג הגיע, והוא החליט שהגיע הזמן להתלבש כפי שתמיד רצה אך הוא לא רצה להקדים מדי, ולהיראות כאידיוט.

עתה מותר לו, כפי שמותר לראסל ווסטברוק. לשניהם יש עתה את הלבוש המתאים ללכת עם ה-SWAGGER שלו. ואגב, לפלח חולצות פלנל כמו בקיבוץ של עגל הוא הלבוש המתאים ל-SWAGGER שלו!

*

*

*

6. כל האול סטאר בשתי דקות וחצי

*

 

7. דריימונד גרין בקושי מנצח (בנקודה!) את קווין הארט!!!

 

8. התמונה שאיני יכול להפסיק להסתכל עליה

(אנחנו צריכים סולם להגיע לשם, וארון גורדון יושב שם באוויר ליד הטבעת)

*

 9. מנצח אליפות הדאנק באול סטאר של ליגת ה-D

(המנצח – ג'ורדן – 1.77 מ' עם שני דאנקים שבשנים אחרות היו מנצחים את אליפות הדאנק באול סטאר)

*

*

10. "טרוף סטפן קרי" שוטף את ארה"ב

מה חובה לשחקן גדול ליצור כדי שייכנס להסטוריה?

עליו לגרום לשינוי במשחק – לטובה (ולעתים לרעה; כמו הלשון המוצאת של ג'ורדן בכל מהלך מיוחד!). הסיפורים המגיעים מכל התיכוניים בארה"ב הם שמספר הזריקות משלוש גדל בצורה משמעותית, ושחקני תיכון היום מתחילים להשליך את העור ממרחקים אסורים.

מרק ג'קסון הגיב:

Steph Curry’s great. Steph Curry’s the MVP. He’s a champion. Understand what I’m saying when I say this. He’s hurting the game. And what I mean by that is that I go into these high school gyms, I watch these kids, and the first thing they do is they run to the 3-point line. You are not Steph Curry. Work on the other aspects of the game. People think that he’s just a knock-down shooter.

נצטרך לחכות כמה שנים לראות אם השלשה הפכה למין לייאפ!

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 95 תגובות

  1. טוב, יצא לתקשורת אז אני אגיד – שמועות שמה שמנע מבוש להשתתף באולסטאר זה לא פציעה בשוק אלא סיבוכים שקשורים לעניין קריש הדם שהיה לו בעונה שעברה.

    לפי מה שנאמר לי, החשש הוא שזה עלול אפילו להיגמר בפרישה מכדורסל – אבל זה לא מאושר.

    1. אין לי מושג. אבל היא נערכה בכמה אול סטארס כבר מזמן. אולי בגלל שאינה קשורה לכדורסל (שירה, ראפס, מה לא) לא מדברים על זה הרבה, אבל מדי פעם צץ אמן רציני כמו אבנס

    2. מארק ג'קסון אמר שקרי הורס את המשחק, בגלל שכל הילדים שלומדים לשחק כדורסל מוותרים על הכדורסל ה"נכון" ומנסים לחקות את סטף, כלומר מיידים שלשות כל הזמן. וסטף, אומר ג'קסון, יש רק אחד.

      אז שלא באשמתו, הוא הורס את המשחק.

  2. MIAMI (AP) — Chris Bosh of the Miami Heat is dealing with another blood-clot scare, making this the second consecutive year that he's spent the All-Star break facing a most uncertain future because of the issue.

    Bosh will spend "the next few days" reviewing options and no determination will be made about his playing status until he goes through more tests and evaluation, a person with knowledge of the situation told The Associated Press on Monday night. The person spoke on condition of anonymity because neither the All-Star forward nor the Heat have revealed the matter publicly.

    _________________

        1. יכול להיות שהטיפול הוא לקחת מדללי דם באופן קבוע. אי אפשר לשחק ככה.
          כשאותה תופעה חוזרת שנה אחרי שנה כנראה שיש משהו מעבר.
          לבוש הייתה קריירה ארוכה, מוצלחת, עשירה בהישגים ורווחית מאוד.
          מעבר לזה, הוא בחור מאוד נחמד שנותן את הרושם שיש לו הרבה דברים בחיים מעבר לכדורסל.

  3. מנחם תודה על מעורב מצוין!
    קובי עוזב אבל אני לא בטוח שכרגע השרביט עובר לדור של לברון אלא דווקא לדור של דוראנט… אחד מהדורות הגדולים. קובי סוגר תקופה של סגנון כדורסל אחר שמזכיר יותר את פעם ומעכשיו הכדורסל יעבור שינוי קטן.
    לא ידעתי על התחרות הזאת וזה די מעניין… האם זה אומנות מכל סוג שהוא? כי לילארד הוא ראפר מצוין!
    אני מת על דריימונד גרין רק טעות קטנה – לראסל ווסטברוק יש הכי הרבה טריפל דאבלל העונה עם 19 אם אני לא טועה.
    קרי גורם לשינוי ענק !

  4. "אני טוען שלסטף קארי יש אימפקט הרבה יותר גדול ממה שחושבים. מג'יק ג'ונסון כל כך השפיע עם השואו טיים – כי יכולת איכשהו לדמיין את עצמך מלהטט בהוצאת פאסט ברייק, מפליא באסיסט קסום בין הרגליים וכן הלאה. מייקל או שאקיל, מדהימים ככל שיהיו, תמיד ידעת שלעולם לא תהיה אפילו משהו בדומה להם. סטף קארי, אם לא יפצע, ובטח אם היה בניקס או בלייקרס, יכול להיות ה-פנים של הנבא לעשור הקרוב. כל ילדון שזורק לסל, גם אם יודע שלעולם לא ימריא כמו וינס קארטר ולא ירמוס כמו שאקיל, עדיין הוא יכול להעביר את המיטה שלו לקו השלוש ולזרוק עשר שנים רצוף, מדמיין לו את סטף קארי".

      1. הוא צודק ביג טיים.
        אבל סגנון המשחק של קארי מאפשר לחלום. לחלום להיות שאקיל, למשל, יכולת רק אחרי ארגז וודקה.

  5. מעורב מצויין

    גם לדעתי לברון לא מייצג דור…
    לא יודע מה בדיוק אין לו, אולי זה ה swagger, אבל אין לו את זה. לא משנה כמה פעמים יקראו לו המלך.

    אם כבר אז הוא מייצג חור
    בין דור לדור

    1. קצת הגזמתם, לברון בהחלט מייצג דור. אולי דור של תקופה יחסית חלשה אבל בתכלס משנות ה-2000 היה את קובי, שאקיל, דנקן ולברון מבחינת דומיננטיות.
      דוראנט עוד לא הגיע לרמה של לייצג דור, קודם שיהיה השחקן הכי טוב בקבוצה שלו.

      1. כמו שאתה בהחלטיות.מבין שדוראנט, כל כמה שהתחיל כסינדרלה סימפטית: "הכישרון הנדיר שבלי הייפ נבחר אחרי אודן ובא לעשות את העבודה", עדיין לא מתקרב לתת חותם בליגה ברמה שנדבר עליו כמייצג דור, כך גם – מה לעשות – תקופת מיאמי לבד לא מספיקה לעשות ממנו מייצג של דור ברמת אגדות כמו שאקיל בראיינט או דאנקן. הוא נמצא באזור של גארנט או ווייד, לא ברמת דור.

        1. גם קובי, גם שאקיל וגם דאנקן, זכו ביותר מאליפות אחת או שתיים בנקודת זמן x. הם היו בשיא ורמסו את כולם, ואז לאחר תקופה שוב עשו זאת. הם הפכו את עצמם לשושלת, בקו משותף עם אגדות כמו ג'ורדן, בירד, קארים ומג'יק. לברון חייב לזכות עם קליבלנד, כדי להתקבל למועדון הזה. מיאמי לבד לא.

          1. אני ממש לא מסכים.
            כשאנחנו מדברים על מייצגי דור שנות ה-60 אז מדברים על ראסל והשושלת של הסלטיקס ועל ווילט. וזה למרות שלווילט אליפות אחת בשנות ה-60 (2 בסך הכל)
            כשמדברים על כדורסל שנות ה-70 אז מייצגיו הבולטים הם קארים (6 MVP בשנות ה-60, אליפות אחת) וד"ר ג'יי שחשיבותו היא שכשרונו האדיר הוא זה שהוביל לאיחוד הליגות (NBA, ABA)
            שנות ה-80 אלו מג'יק ובירד,
            שנות ה-90 ג'ורדן.
            העשור הראשון של המאה ה-21 (עידן פוסט ג'ורדן, או "המירוץ לטבעת השישית") – דאנקן, קובי, שאק.
            והעשור הנוכחי? אני לא חושב שיש הרבה מקום לספק – בכל פיינלס בעשור הנוכחי השתתף אחד לברון ג'יימס, שיש לו כבר 4 MVP. ועל פניו נראה שהחצי השני של העשור הולך להיות על שמו של סטפן קרי – אבל עוד חזון למועד.

          2. שים לב שלא הזכרת באייטיז את הבאד בויז. והם לקחו ריפיט, והם היו גורם סופר דומיננטי, רק מה לעשות: במזרח היה להם את בוסטון. גם בניינטיז לא מזכירים בנשימה עצורה את יוסטון, ואפילו שהחלום גם זימבר את כל היריבים של מייקל, וגם בשנה השנייה עשה זאת בדרך הירואית מאוד.

            בלי אליפות נוספת בקליבלנד, לא רק שלברון לא מבסס את מעמדו באותה שורה עם קובי דאנקן, אלא שהוא מעמיד את עצמו תחת כוכבית גדולה: זה שעשה משהו רציני רק עם גלקטיקוס, וגם זה לא תמיד.

  6. עדיין מנחם היה לוקח את ווסטברוק קודם
    החמישייה של מנחם

    ווסטברוק
    בלייר
    טאביט
    וויטסייד
    ווינסלו

    תנסו לנצח את זה חסרי הבנה

  7. קודם כל, אתם כולכם שוכחים את קוואי! קרי ולאונרד הם אלו שהולכים להיות פני הדור. כמובן שגם ווסטברוק ודוראנט אבל אל תשכחו את קוואי. לגבי לברון, לא מבין מה הספדתם אותו. אני גם לא ממעריציו הגדולים אבל הוא עדיין איתנו ובגדול.

  8. לברון הולך להישאר הפנים של הליגה עד שהוא פורש, בדיוק כמו ג'ורדן וקובי שגם שהם כבר לא היו השחקנים הכי טובים הם היו הפנים של הליגה.

    1. לא בדיוק. עם דגש על הלא.
      גם אלאן אייברסון היה סמל ודמות פופולרית, ולפול פירס אפילו יש אליפות. כדי להיזכר באותה נשימה עם אייקונים כמו דאנקן וקובי, לברון חייב אליפות נוספת מעבר למיאמי.

      1. ???
        ד"ר ג'יי – אליפות אחת, 0 פיינלס MVP, mvp אחד.
        אוסקר רוברטסון – אליפות אחת, 0 פיינלס MVP, MVP אחד.
        ווילט צ'מברלין – 2 אליפויות, פיינלס MVP אחד (ב-67' לא חילקו, אבל הוא היה המצטיין בסדרה), 4 MVP.

        כל ה-3 מהדמויות האייקוניות ביותר בתולדות הליגה, כל ה-3, כמעט בכל דרוג אפשרי ממוקמים לפני קובי בראיינט.
        כך שהיסטורית, אני לא חושב שתנאי הסף שהצבת ללברון תקפים.
        2 אליפויות, 2 פיינלס MVP, הגעה ל-5 פיינלס רצופים (וסיכוי סביר שה-6 בדרך), 4 תארי MVP, ו"ההחלטה" אחת – החלטה שעיצבה את פני ה-NBA בדור הנוכחי (המעבר של הכוח בהחלטות שמשפיעות על כל הליגה מבעלי הקבוצות לשחקנים המובילים)

        1. בהיבט שהצבתי, מה לעשות לברון לא מתחיל לעמוד. ולטחון פיינלס במזרח החלש זה לא רף אולטימטיבי. שאקיל קובי ודאנקן, לא רק זכו במספר רב של אליפויות, לא רק השמידו אופוזיציות, אלא ביצעו מעלל רב עיקרי שמציב אותם במקום אחר לגמרי, מקום שכמובן ג'ורדן נמצא בו בראש: הם זכו באליפויות, ואז עוד פעם זכו. לא קבוצה נקודתית בתמהיל חד פעמי. לברון מודע היטב לקוף הזה שנמצא על גבו, אבל המודעות הזו ככל הנראה רק מלחיצה אותו. החובה לקחת אליפות נוספת אור אלס.

          (הדוקטור הוא קלאסה מסוג אחר. הוא באמת לא נמצא בתודעה ברמות של לארי או מג'יק או אפילו אייזאה תומאס, אלא ברמה של השחקן המלהיב ביותר שדרך עד אז על הפרקט, שחקן שבישר על בוא עידן חדש של כדורסל מעולם אחר.

          אוסקר וצ'מברליין? סיקסטיז היו מזמן. אפילו מנחם עצמו כבר לא בטוח מתי. אני מדבר על אייטיז והלאה כמדד לבחינת לברון).

          1. גם שאקיל היה בשיאו ושלט בליגה שלוש שנים עם הלייקרס שהייתה קבוצה הרבה יותר טובה ממיאמי, האליפות שלו במיאמי באה השחקן משני. כל קבוצה שלוקחת אליפות בסוף היא סוג של גלקטיקוס, כי היא הכי טובה באותה התקופה. ככה שזה לא משנה בסוף. השאלה היא איך השחקן השפיע על אותה הקבוצה וכמה הוא היה דומיננטי ב אליפויות. נראה לי אפשר להגיד על לברון שהוא הצליח להגיע למעמד של אחד מהגדולים בהיסטוריה. והוא שלט בליגה כרגע במשך כמעט עשור למרות שהוא לא לקח יותר מדי אליפויות.
            ובוא נגיד שממש לא משנה שהוא שיחק במזרח כי כמו שגיא כתב גם ג'ורדן לקח את האליפויות שלו בקונפרס החלש באותה התקופה וזה לא בדיוק אכפת למישהו. הוא עדיין שלט גם נגד המערב, לא רק באליפויות

          2. איזה יופי שאני יושב משועמם בעבודה ויכול לברבר הופס בולשיט כאוות נפשי. על זה מקבלים משכורת היום מיי פרנדס!

            אז ככה. לומר שהביג קקטוס היה במיאמי סיידקיק, זו אמירה לא מקובלת. צריך להבין את ההשפעה שהייתה למנייאק השמן הזה על הצבע. גם אם הוא לא היה בעונת שיא מבחינת סטטיסטיקה, הוא עדיין היה גורם שאילץ אותך לשנות את כל הגיים פלאן הרגיל – וגם זה לא תמיד עזר. בא נגיד בדרך מבודחת, ששים את שאקיל של מיאמי עם אייברסון בשיאו, והם שוחטים את הליגה, ולעומת זאת שים את ווייד עם מוטומבו בכל סטרואידים שתרצה – והם די מהר בחודש אפריל משוחררים לך להשתזף בחופי פלורידה.

            הביג קקטוס עשה לך פיינל עוד עם אורלנדו, וכבר אז טייטל של מלך הסלים. והמזרח אז בכלל לא היה חלש – רג'י מילר כבר הביא עליו סוויפ ביחד עם הארדווי, ובניו יורק פט יואינג חיכה עם אחת הקבוצות הכי מפחידות בהיסטוריה. הקקטוס עובר ללייקרס ואחרי כמה קירקושים משמיד את הליגה, ואז שוב מופיע במיאמי וזוכה באליפות. קלאסה אחרת לגמרי מלברון ג'יימס אם זה האחרון לא יקח אליפות עם הקאבלירס.

            איך אמר פעם שאקיל: קובי הוא כמו קורבט. אני כמו קיר. כשקורבט מתנגשת עם קיר, אתם יודעים מה קורה.

          3. עזבו אותכם מהשוואות מופרכות בין אנשים שונים ותקופות שונות. לברון הוא ללא ספק השחקן הדומיננטי במשך שנים רבות בליגה. הוא עושה טראומה לכל כך הרבה אנשים, רק תיראו כמה אמוציות הוא מעורר, זו ההוכחה הטובה ביותר.

          4. מה תקופות שונות. קובי ודאנקן הם כאן ועכשיו.

            לברון הצליח להגיע לבאר רק עם פרויקט גלאקטיקוס מופרע לעומת המקובל בעידן תקרת השכר, וגם איתו מעבר לשתי אליפויות בודדות, נאלץ לסבול השפלות מסאן אנטוניו, ואפילו מפאקינג דאלאס (גארנט והפרוייקט זימברו את הליגה על העונה הראשונה). ועכשיו הוא במצב עוד יותר גרוע: יש לו שוב גלקטיקוס, קבוצת חלומות שהוא קובע בה הכל, כולל באיזה ימים מותר לשחקנים לעשות סקס, ואם הוא לא לוקח איתה אליפות ומוטב ריפיט, הוא מתברר כהייפ הגדול בהיסטוריה.

          5. מבלי להיכנס אתכם לדיון המעניין, רק אציין שאדם שצופה באופן קבוע ב-NBA, קרא לשחקנים שטרם הובילו קבוצה לפלייאוף בקריירה (אפילו לא אחד מהם) "גלקטיקוס". עכשיו אפשר להמשיך 🙂

          6. ועדיין נוע תנוע, אומרים בשם גלילאו.
            ועדיין הם גלאקטיקוס – אם כוונתך לאירווינג ולאב.

            גראנט והפרוייקט היו הגלאקטיקוס הראשון מאז האייטיז והאין תקרת שכר. הטריו של סאן אנטוניו בנו את עצמם בטקסס, בדטרויט כולם היו בחבורה – ללא מגה סטאר דומיננטי, וכל שאר האליפויות הגיעו מצמד סופרסטארים, לא טריו.

            וירא לברון כי טוב, ושלמען האמת אם לא הפציעה של גארנט בעונה השנייה של הפרוייקט – סיכוי לא רע והיה נוצר שם דיינסטי, והחליט שוואלה, והנה, וככה עושים את זה.

            עכשיו נכון, קיירי ולאב לא לקחו שום דבר לפלייאוף, אבל עדיין: כל אחד מהם הוא חוזה מקסימום לגיטימי. רודמן לעומת זאת (כמובן בהתנהלות החוזים השפויה של הניינטיז – לא כשחקן מקבל חוזה מופרך רק כדי שלא יברח לקבוצה אחרת), כל כמה שהיה חיזוק אדיר לשיקגו הגדולה, היה מקבל לכל היותר חוזה כמו צ'נדלר פרסונס.

            אז כן. גלקטיקוס.

        2. גם אני שונא את לברון אבל הוא גדול שחקני הדור הנוכחי הוא הוביל את אחת הקבוצות החלשות בהיסטוריה לגמר,כמעט ניצח לבדו את אחת מקבוצות הטובות בהיסטוריה,בנוסף לכך 5 גמרים רצוף זה הישג מדהים,4 mvp ב5 שנים וגם זה שבאמצע ניתן לרוז כדי לגוון הם נפגשו ולברון עצר אותו, אתה כנראה לא זוכר את ההופעה נגד בוסטון בחצי הגמר, או את ההופעה מול דטרויט בגמר המזרח ב2007. בנוסף לכך לא היה שחקן בדור הנוכחי שהשפיע על המשחק כרצונו (עם כל הכבוד לקוואי שלברון קולע עליך 28 נקודות במעל 50 אחוזים ובכל זאת נחשב שעצרת אותו זה מדהים). צריך לדעת להעריך את לברון מבחינת יכולת אין ספק שהוא הסמול פווארד הגדול בהיסטוריה.

          1. טוב, מסכים בקשר לגלקטיסקוס ושאקיל. אבל באמת אין ספק שלברון השחקן הכי דומיננטי בידור האחרון, דוגמא מה שהיה בגמר. פעם ראשונה בהיסטוריהששחקם בסדרת הגמר מוביל את שתי הקבוצות בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים וזה היה נגד קבוצה שחלק פה מחשיבים לאחת מה גדולות שהיו (אני לא). חלק נכבד מהmvp שאיגואדלה קיבל לא היה על התרומה ההתקפית אלא על השמירה על לברון. ואם הוא קיבל mvp על השמירה ולברון עדיין התקרב לממוצע טריפל דאבל לארבעים נקודות זה אומר משהו על גדולה הדומיננטיות.

          2. כמו שכתבתי לעיל. לצבור פיינלים במזרח הפח, זה לא חכמה. מיאמי ובוסטון פירקו לו את הצורה (וכשגראנט היה פצוע, אפילו דווייט הווארד ניצל את ההזדמנות לטפס עליו!), ולהגיע לגמר אזורי דרך נצחונות על כל מיני וויזארדס ונטס זה לא משהו שמספרים עליו דאחקות בערב החברים בהול אוף פיים, וכך גם לא לחלוף על דטרויט המתפוררת ולזכות בכבוד המפוקפק לקבל סוויפ מסן אנטוניו.

            הדומיננטיות של לברון, היא בדיוק בור הלוזרים אליו הוא נופל. אין ספק שמדובר על אחד מהכשרונות המפחידים ביותר שדרכו אי פעם על הפרקט. אבל מדובר על שחקן שלא משכיל להיות מנהיג המשפר את השחקנים לידו (בדיחת עולים חדשים ישנה מספרת על איך נעשים מליונר בישראל: אתה מגיע לשם מליארדר. כך גם: איך נעשים סטאר ליד לברון? מגיעים אליו סופרסטארים. מו ווילימאס, כריס בוש וקווין לאב זו לא מקריות אלא שיטה), שמאוהב בהירו-בול ולכן מתקשה להתמודד עם משחק קבוצתי חכם המופעל מולו, ושברגעי האמת במקום להיות בלאק ממבה נוטה להפוך לנוגט במבה.

            בלי אליפות נוספת, ללברון לעולם לא יהיה קייס למועדון הגדולים באמת. זה שם כמו בירד, הבאמת סמול הגדול בהיסטוריה.

  9. מעורב העשור
    כדורסל + תרבות + אופנה + פילסופיה עם נגיעות של אוורידונימיקה
    חסרה פינת בישול קטנה להשלמת החוויה
    מעורב סופר מהנה

  10. רק אני הערה, מנחם: דאנקן צריך להיות ביג טיים באולסטאר הזה, ובלעדיו זה אול אידיוטס אין פרוזן קנדה. נחמד מאוד שקובי עושה לעצמו שנת פרישה, אבל השחקן הגדול ביותר מאז ג'ורדן הוא הביג פונדמנטל.

    1. כל הקונספט של אולסטאר זה לתת שואו, דאנקן אף פעם לא היה בן אדם של שואו.
      בזמן שקובי מתעסק במסע פרישה מתוקשר, דאנקן עסוק בלהשיג את הטבעת השישית.

  11. ג'קסון מטומטם ומתוסכל. לקח את זה לקטע של השלשות. למה הוא לא הזכיר שקארי הוא אחד השחקנים שעובדים הכי קשה על מנת להגיע לרמה שהוא נמצא בה, אם זה מבחינת אימונים של כדורסל או אימונים לגוף שלו.

        1. עכשיו בוא תסביר למה זה רע? או יותר מדויק איך זה יותר גרוע מהתקופה של ג'ורדן כשכל ילד ניסה דבר ראשון להטביע.

          1. בגלל שזה משהו שרק מתי מעט מסוגלים לעשות, ו"בבהלה לזהב" ילדים יזניחו את כל סט הכישורים המלא שנדרש מכל שחקן לטובת אספקט מצומצם לגמרי של המשחק ובכך יפגעו בעצמם.
            ההבדל מול ההטבעות של ג'ורדן הוא שזה נראה כאילו הרבה יותר קל להשגה. גרוע מזה, שחקן עלוב שכל מה שהוא עושה בנוער זה להשליך שלשות ולתסכל את חבריו, מרגע שקלע אחת, בגלל האפקט הפסיכולוגי, ימשיך לזרוק כאילו אין מחר. בהטבעות זה כמעט לא קורה, מה גם שההרגלים הרעים נרכשים רק בגיל מאוחר כי מה לעשות רובנו לא מטביעים בכלל.

          2. המסגרת שבה בנוי הספורט האמריקאי עובדת כך. דרך אגב גם להטביע מסוגלת כמות מאד גדולה של ילדים (בגובה הסל המקביל). מה שאתה אומר נכון אולי לפלייגראונד אבל מסגרת הספורט האמריקאית שנבנית ממסדית מתוך בתי הספר עובדת מאד חזק על היסודות. שם המאמן הוא זה שקובע ומי שלא יעשה מה שהמאמן אומר לא ישחק. מה שיכול להיות הוא שיכולת הקליעה של ילדים תשתפר אבל זה לא יוכל לבוא על חשבון מיומנויות אחרות מכיוון שהמערכת לא תאפשר למי שלא עובד על האספקטים האחרים לשחק.

          3. ג'קסון לקח את זה לקיצוניות שכולם רוצים להשליך מ-3. למה הוא לא דיבר על כך שבגלל מוסר העבודה העצום של קארי הוא הגיע למצב כזה בו ה-3 נראות קלות כמו לייאפ או זריקה מהעונשין.
            הוא דיבר על מודל לחיקוי ואני מצפה ממנו (בתור שחקן, מאמן ושאר דברים שעשה ב-NBA) שיסביר שזה לא בא משום מקום אלא מעבודה קשה, אימונים רבים ורצון בלתי מתפשר.

  12. לפנים של הליגה יש משמעויות כלכליות אדירות, בשווי של מליארדי דולרים והשפעה עצומה על המיתוג של כל הקבוצות, הכנסות משידור ורייטינג. מדובר במכונה כל כך משומנת שיש הרבה מאד אספקטים שהם הרבה מעבר לכדורסל.

    ז"א אחת הסיבות ש:
    – שקובי היה הפנים של הליגה ולא דאנקן,שהישגיו, תרומתו לליגה והמורשת שהוא משאיר לא פחותה.
    – קרי הוא הפנים של הליגה – הוא בן השכנה, הוא נמוך יותר, לבנבן יותר, אנושי יותר ממפלצות פיזיולוגיות כמו לברון
    – שקאווי אף פעם לא יהיה הפנים של הליגה (וגם לא גרין)

    שלא תבינו קרי הוא שחקן עילאי, מדהים. אבל ההרגשה שלי שהליגה מאד שמחה להעביר את הכתר מלברון.

  13. יכול להיות, אבל זה כי כנראה הליגה עוברת סוג של שינוי שהם רוצים שהפנים של הליגה יהיו מישהו שכל אחד יכול להיות כמוהו כדי למשוך ילדים, עד עכשיו הפנים של הליגה היו מפלצות פיזיולוגיות כמו ג'ורדן, קובי, לברון שייצגו משהו בלתי מושג שמושך את האנשים שיודעים שהם בחיים לא יהיו ככה אבל רוצים להיות ככה. אני אישית מעדיף מפלצות מאשר איזה מישהו שכאילו כולם יכולים להיות כמוהו ולא משנה כמה הוא טוב

  14. טוב, מה לעשות, אני כותב ומדבר כאן אל חורנים. לבנטינים המאמינים שחומוס וסביח הם מאכלי המלכים של העולם.

    אף מילה, אף מילה (סליחה! אחד כתב על ציור האישה) על ציוריו של אבנס. תנו מבט בבארקלי. הוא צייר אותה בכמה דקות לעיני אנשים חוזים. הבנאדם הוא א-מ-ן! הרמברנט של ימינו או לפחות ואן-גוך (מומי, הסבר לחורנים מי היה ואן גוך)

    כנראה שהתרבות היחידה של אנשי הצוות והגולשים כאן היא כדור בחור.

    1. יש שיכור אחד בתחנה המרכזית בתל אביב עושה את זה יותר טוב. או כמו שהוא בכבודו ובעצמו אמר לי : "אני יכול לצייר הכל. חוץ מלבקנים.."

    2. לא רציתי לומר על זה כלום, אבל רמת הציור שלו לא מאוד גבוהה ויש לו עדיין זמן עד לשיגיע לרמה של רמברנדט.
      מה שכן אם הוא צייר את זה בכמה דקות אז זה מרשים כי סה"כ זה לא המקצוע שלו.

        1. ברור שאני *גם* מומחה לאמנות. בן לאמא אמנית ומורה לאמנות ונשוי למורה לאמנות. ועוד שני דודים אמנים כל אחד בתחום אחר.
          🙂

  15. יש לי ילד בן שבע וחצי, שבגיל שש, בתחילת העונה שעברה, החליט שסטף קארי הוא האיש שלו.
    מאז הוא מתעורר כ ל בוקר בחמש ועשרה בדיוק, פותח ליג פאס במחשב, שלצורך זה למד איך להגיע למסך הנכון ולכתוב שם משתמש וססמה באנגלית, וצופה במשחקים במשך שעתיים. הוא מכיר כל מוב ומתלהב מכל זריקה.
    בשבע בבוקר יוצא החוצה למגרש שהכנתי לו, משטח בטון של חמש על חמש עם סל בגובה 2.5, וזורק. וזורק. וזורק. ואז ליי אפ מימין, ליי אפ משמאל, לאחור, מהצד, מרחוק, מקרוב, עד שאני מוציא לו מברשת שיניים, הוא מצחצח ונוסעים לבי"ס.
    מאחר והוא בדמוקרטי הנפלא של ערד, הוא מבלה את רוב היום במגרש כדורסל, מתאמן על סלים בגובה מלא ממרום המטר ועשרים שלו. כרגע הוא התייצב על 80 אחוז מהעונשין ולפני חודש קלע שלשה ראשונה עם כדורגל מפונצ'ר.
    בשתיים הוא חוזר הביתה, אוכל צהריים ויוצא לזרוק.
    פעמיים בשבוע הולך לחוג כדורסל.

    בזכות האהדה לקארי?
    כנראה שלא.
    אבל כשהוא שומע על מוסר העבודה של סטף, על שעות האימון האינסופיות, על האהבה שלו למשחק שנראית בכל רגע שלו על המגרש,
    הוא שמח כי הוא כמו סטף קארי.

  16. צ'ארלס בארקלי (כשהציגו לו ציור שלו שצייר ג'רמי אוונס): זה מצוין. אני תולה את זה בבית שלי.
    קני סמית': אני הייתי רוצה את זה בבית שלי.
    ארני ג'ונסון: היית רוצה תמונה של בארקלי בבית שלך??
    בארקלי: יש לו פוסטר שלי בבית שלו!
    סמית': ויש לי כבר את החיצים, חיצים

  17. אפשר להתייחס לדורות גם בצורה הרבה יותר נרחבת.
    למשל – הדור שיוצא הוא קובי, גארנט, דאנקן, נוביצקי, פירס וכו'
    הדור הבא אחריהם הוא לברון, וויד, מלו, בוש, הווארד, פול שהם עדיין טובים אבל כבר עברו את השיא ויותר קרובים לסוף מלהתחלה.
    אח"כ זה הדור שעכשיו בשיאו עם דוראנט קרי הארדן ווסטברוק, גריפין..
    ואז זה כאלה שעדיין צעירים ולא בשיאם אבל כבר עכשיו שחקנים מובילים כמו וול, קאזינס, ג'ורג', באטלר, קוואי, קיירי (?), דייוויס, דראמונד, לילארד..
    ובסוף שחקנים צעירים ממש שאמורים להתפתח לכוכבים טאונס, וויגינס, פורזינגיס..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט