הטור היומי: ערב 'סלאם דאנק' שלא היה כמוהו מעולם! / מנחם לס

(ארון גורדון פשוט יושב באוויר)

תחרות 'הסלאם דאנק' הגדולה מכולן, בלילה שתחרות הדאנק קברה את תחרות השלשות

אחרי שהוילקינסים, ה'דוקטורים', והג'ורדדנים למיניהם נעלמו מהעולם באה תקופת יובש. אני עוד זוכר שניים שבאו אחרי אלוהים: די בראון וסדריק סבלוס. הדבר היחידי שזכור לי מבראון היה "ניפוח הסוליות" (כאילו), והדבר היחיד הזכור לי מסבלוס היה "הדאנק בעיוור" כשכולם חושדים בבטחון – הוא לעולם לא הודה – שבמטפחת שעטפה את פניו להסתיר לו את הסל (כאילו) היו שני חורים קטנקנים שהספיקו לו לראות מה שרצה.

אחרים אחריהם לא השאירו רושם רב: קני וולקר? לא היה שום דבר מיוחד בדאנקים שלו. פיהוק אחד גדול. דסימונד מייסון? בראנט ברי? פרד ג'ונס? ג'אש סמית'? אפילו קובי בריאנט ניצח בדאנקים נדושים ודי רגילים. דווייט האווארד ובלייק גריפין היו זקוקים לאביזרים וגימיקים כדי לנצח. היחידי שממש התעופף והלהיב היה וינס קרטר.
הליגה אפילו פנתה לקהל האוהדים בהצעות לשיפור התחרות, עד כדי כך הסלאם דאנק נפל לגבולות שעמום אמיתי. דובר אפילו על ביטולו  לאלתר.

הדבר האחרון שידוע לי בקשר לדאנק היו דיונים רציניים העונה ב-NBA בקשר לשנות את הערב של התחרויות בפעם הראשונה מאז שהאול סטאר החל, ולעשות את אליפות הדאנק לפני אליפות השלשות. היו לכך שתי סיבות:

1.סטפן קרי

2. המחשבה הרגילה של  'מה כבר אפשר לחדש בדאנקים שנעשו עד עתה? מה כבר ניתן לחדש ב… שניות באוויר (תיכף נחשב)?.

אז השאלה שדוסקסה בכל חור שמדברים בו הופס – כולל אתרינו העניו ובעליו הצנוע – היתה האם תחרות הדאנק הפכה לשעמום ופיהוק, והגיע באמת הזמן  לבטלה.

הבה נעצור לרגע ונעבור למעט פיזיקה.

ראיתם אמש (או בוידיאו) את הדאנקים של זאק לווין וארון גורדון, נכון?

אז אני מבקש שכל אחד מהם יעצום עיניו לרגע וינסה לנחש כמה זמן (בשניות וחלקי שניות) הם שהו באוויר מרגע הניתור עד הדאנק עצמו. (בתגובות תכתבו לי את מספר השניות שניחשתם!)

אז עתה החישוב:

הנוסחה לחישוב זמן השהייה באוויר נילקח מהנוסחה "גובה שווה לחצי תאוצת כוח משיכת האדמה כפול הזמן בריבוע.

ז"א שאם אתה משליך כדור מהאמפייר סטייט בוילדינג שגובהו 443 מטרים, הזמן שכדור יפול משם לשדרה החמישית הוא בערך 9.5 שניות. (תאוצת משיכת האדמה היא 9.82 מטר לשנייה כל שנייה – או שנייה כריבוע, אז החישוב ייתן לכם בערך 9.5 שניות  לפי

הזמן=שורש מרובע של (פעמיים הגובה חלקי 9.82).

בואו נעבור לדאנק.

תעשו חשבון – H=1/2gtt כשאני מוכן לתת הנחה למנתרים ולחשב להם את ה-H (הגובה שמרכז הכובד עולה בניתור) כ-1.00 מ' (אני לא שמעתי אף פעם על מנתר שהניתור שלו מהמקום עלה על 95 ס"מ); ולאלה החושבים שבריצה ניתן להשיג גובה רב יותר טועים: בריצה, הניתור שנותן מהירות ע"י דחיפת כוח נגד הקרקע שולח את מרכז הכובד בזווית ניתור במהירות שהיא ווקטור. הווקטור מייצג מהירות אופקית, ומהירות אנכית, שהיא  קטנה יותר מאשר ניתור בעמידה (כי בניתור בעמידה המהירות האופקית היא אפס, אבל אתן הנחה למנתרים בדאנק ואחשב את גובה מרכז הכובד שהן מצליחים להעלות בסלאם דאנק ל-1.00 מ'קפיצה לגובה עושים 2.30 מ' אבל בגלל שיטת הפוסברי (על שם האמריקאי דיק פוסברי שהמציא אותה), עושים 'גילגול מסביב מרכז הכובד' ולכן מצליחים להשיג הישגים שהם כמעט מטר ורבע מעל הגובה המקסימלי שמרכז הגובה מגיע אליו).

אוקיי. רשמתם במוחכם את זמן השהייה, אני מקווה, הזמן שנראה לכם ששלשום לווין וגורדון שהו באוויר.

מה תגידו את אומר לכם שהם שהו באוויר קצת פחות משנייה?

ליתר דיוק, אפילו אם מרכז הכובד שלהם עלה לגובה 1:00 מ' , הם שהו באוויר 9 עשיריות השנייה. החישוב הוא השורש המרובע של 1 חלקי 4.9, והכל כפול שניים, כש-1 הוא 1:00 מ', 4.9 הוא חצי מ-9.82 (תאוצת משיכת האדמה), אבל מאחר וזה הזמן שלוקח לקאנקיסט לעלות, מכפילים הכל ב-2 כי הוא יורד באותו זמן שהוא עולה. השורש המרובע של 1 חלקי 4.9 הוא 0.45 (במקרה שלנו שניות). תכפילו 0.45 שנ' ב-2 וזה הזמן שקופץ לרוחק הטוב בעולם או הדאנקיסט המעולה ביותר, יבלה מ-TAKE OFF עד נחיתה. 0.9 שניות ס"ה.

אבל דאנק נעשה לא בנחיתה, אלא באיזה שהוא שלב בירידה אחרי שמרכז הכובד הגיע לשיא גובהו. לכן, אגב, הדאנק נראה "ארוך יותר" משהוא באמת. מדידות ב-HIGH SPEED PHOTOGRAPHY מצאו את זמן הדאנק מהזינוק ועד שחרור הכדורמ-0.69 עד 0.78 שניות.

אז תגידו אתם: מה כבר ניתן לעשות, ואז לשנות את מה שאחרים עשו לפניכם ב-7 עד 8 עשיריות השנייה?

**

 

**********

הדאנקים של גורדון:

**

**

אולי קשה לכם להאמין, אבל ד"ר ג'יי אז, וארון גורדון או זאק לווין היום, לא שוברים אף חוק פיזיקה, והמשקל שלהם אינו פקטור בכלל. פעם המורה שלי קווינט הרים אותי על השולחן במשיכת אוזניים (טוב, כמובן שנעזרתי בזרועותי כדי שלא ישלוק לי את האוזן) כשהוא אומר לכיתה: "אם אתן לכדור ליפור מהשולחן, ואזרוק את זה שמפריע לי כל הזמן 'מנחם הקטן' באותו זמן עם הכדור, הכדור והאידיוט הקטן ייפלו באותו זמן". זה היה בכיתה ג' או ד'. קווינט לא חיכה הרבה: לימד אותנו מה זאת תאוצה, ועל תאוצת משיכת האדמה בגיל צעיר מאד.

הגורם היחיד הקובע לאיזה גובה יגיע הדאנקיס הוא הכוח שהוא משקיע נגד הקרקע, והזווית האופטימלית שהוא מנתר בה, שהיא פונקציה של כמה רחוק הוא מהסל. הווה אומר שכל ה-REVERSES, הטוויסטים, העברת כדור בין הרגליים, ודאבל-פאמפס צריכים לקרות ב-7 עשיריות השנייה

מדוע לכמה מכם היה נראה שהדאנקיסטים מרחפים באוויר 2-3 שניות? בגלל שהדאנקיסטים המעולים מחזיקים בכדור יותר זמן מהפחות טובים, ומאחר והם מנצלים את הזמן בירידה כדי להוסיף תרגילים לדאנק, שני דברים גורמים לאילוזיה שהם מחזיקים בכדור יותר זמן, או מרחפים יותר זמן. גם הרמת הזרועות מוסיפים לאילוזיה שהם מנתרים גבוה יותר משהם באמת מנתרים. כמובן שבקפיצה לגובה – בגלל "סיבוב חלקי גוף מסביב מרכז הכובד" – קפיצה בה מרכז הכובד עולה מקסימום 90 ס"מ – קפיצה לגובה של 2.30 מ' נראית כקפיצה לשמיים.

לידיעתכם, ההבדל בזמן הריחוף בין דאנקיסט אחד לשני הוא זעיר ביותר. אולי שתיים-שלוש עשיריות השנייה בין הטובים ביותר לבין ממוצעים. ההבדל בין הדאנקיסט המהמם והבינוני הוא הרבה יותר מה שהדאנקיסט עושה בזמן שיש לו, מהזמן שיש לו לעשות את הדאנק.

היי, לא אקח דבר וחצי דבר מאליפות השלשות. קליי תומפסון קבר 8 שלשות רצופות לנצח את יריבו1בן-קבוצתו/חברו הטוב סטפן קרי, קלעי השלשות הטוב, כנראה, בהסטוריה. וה-SKILL CHALLENGE היה סופר מלהיב. אפילו הדו-קרב הלא מתוכנן והמאולתר – IMPROMPTU לחלוטין – בין דריימונג גארין והמסקוט קווין הארט היה אדיר.

.כמה חששתי שעתה תגיע שנת השינה, הסלאם דאנק. אנדרה דרמונד התחיל עם דאנק משעמם, ווויל ברטון התקשה. כששניהם נופו, נשארו השניים – זאק לויין וארון גורדון, והם נתנו לנו את ההצגה הגדולה ביותר שראינו אי-פעם בחיינו בסלאם דאנק.

אני מנסה לא להגזים במה שראיתי. NOT TO OVERSTATE כמה ספקטקיולר, עוצר נשמה, ומקסים היתה התחרות ראש-בראש בין שני הדאנקיסטים שהם כנראה היום ראש וכתף מעל כל האחרים.

*********

המנתר נגד האמן

את הדברים שגורדון עשה ניתן להעריך ולהבין רק בסלו-מושיון. מאחר ולשופטי התחרות לא היה 'סלו-מושיון' בזמן נתינת הציונים, הם התלהבו יותר מהמעוף של זאק לויין כשהוא מנתר ממרחק של איזה 15 רגלים (כל רגל 30.48 ס"מ) לטבעת הנמצאת בגובה 10 רגלים מהריצפה, ומגיע אליה בקלות מקוממת ממש לאנשים רגילים כמונו. אני זוכר את הניתורים של ד"ר ג'יי, מייקל ג'ורדן, וברנט בארי מקו הפאול. אצל שלושתם זה היה 'BIG DEAL' ממשי כשהם מתחילים בריצה מסוף המגרש וקהל של 20,000 מתכונן בטרוף.

זאק? הניתור בא כאילו בדרך אגב, וכאילו ללא הכנה מיוחדת. אני מוכן להגדירו היום, כאן, וברגע הזה, כמנתר הטוב ביותר בכדורסל בדורינו, כש'הדור' שלנו הסתיים עם וינס קרטר.

ארון גורדון, מנגד, הוא אמן הדאנק הגדול ביותר בדורינו.

המעוף של זאק כנראה עדיף על מעופו של גורדון – אבל זיכרו, אנחנו מדברים כאן במונחים של עשירית שנייה או שתיים, לכאן או לכאן, כי כפי שהסברתי, המעוף ש'נראה' כעדיף אינו בהכרח גבוה יותר, אלא כנראה שזאק מסוגל לתת את האילוזיה של מעוף עליון יותר מהאחרים – או שזאק מסוגל טוב מהאחרים להשתמש באברי גופו 'TO MANIPULATE HIS FLIGHT', כפי שקפיצת הגובה בשיטת 'דיק פוסברי' עושה בקפיצה לגובה. לא רק המעוף שלו היה מהמם: אף דאנק מקו הפאול לא היה פשוט: אחד היה באלי-אופ מאנדרה מילר, והוא עשה 'ווינדמיל' בניתור השני מהפאול. הוא סיים את הקרב – וזכה בנצחון – בדאנק צעד קטן אחד אחרי קו הפאול, וסיים עם דאנק כשהכדור עובר בין רגליו.

אבל האמן של הערב היה ארון גורדון. היצירה, העיצוב, האומנות, והבריאה של הדאנקים שלו היו – לדעתי לפחות – עליונים על המעוף של זאק. אבל, אנא, שלא תבינו אותי שלא נכון: לארון ישנו ניתור מהמם ויכולת מניפולטיבית ל'שחק' מסביב מרכז הכובד שלו בצורה קוסמית ממש. ולחשוב שכל העיצוב, השיכלול, העיבוד, והפרודוקציה נעשו על המקום, אולי אפילו ללא מחשבה והכנה קודמות, הרושם שנוצר אצלי היה שהוא מנתר, ואז ב-0.75 שניות מסוגל לתת לנו חוויה, תסכית, הווייה של דאנק שאני, לפחות, לא הרגשתי כמוה אף פעם.

מה שמצא אותי דבוק למסך היו הדאנקים של גורדון שלדעתי – ואני בטוח שאני צודק – היו COMPLETELY UNSCRIPTED. מאולתרים ולא מתוכננים לחלוטין. ראיתי 'ברת'ר בהיר מאד (שמתם לב שכל הכוכבים – רובם לפחות – הם תערובת של שוקולד וווניל כגורדון, זאק לוויין, סטפן קרי, קליי ת'ומפסון, בלייק גריפין, ורבים אחרים. כמעט בכל 'שחור' ישנו אחוז מסויים של דם לבן כתוצאה של 250 שנים כאן, כשנתח גדול מהם היה בעבדות כשהם 'שייכים' לבעל האחוזה הלבן ובניו – וכל חבריו הלבנים עשו בשחורות כרצונם) הנמצא פתאום במגרש המשחקים שם מאלתרים דברים ששנים אח"כ הופכים לנחלת הכלל.

באנגלית ישנה מילה נהדרת – SERENDIPITY – המתארת את מה שגורדון עשה: הוא גילה באוויר, באקראי – דברים מפתיעים שהוא יכול היה לשותף באוויר הוא גילה – הכל ב-SERENDIPITY – עולם חדש של עשייה באוויר. אני כמעט משוכנע שבעוד זמן מה כשספורטס אילוסטרייטד יכתוב את סיפור תחרות הסלאם דאנק, גורדון יודה שכמה מהדאנקים הוא לא ניסה לפני כן מעולם, במיוחד הדאנק שהוא לוקח את הכדור מראשו של המסקוט, מעבירו בין רגליו, ולרגע נידמה היה שהוא יושב שם להנאתו ליד הטבעת, ואוכל סנדוויץ'!

לדעתי ארון גורדון היה הדאנקיסט הטוב ביותר של הערב, אבל הוא לא ניצח. אז לפחות הוא הדאנקיסט הטוב ביותר מכולם בין המפסידים. סליחה, אולי דומיניק וילקינס – שאף הוא ניצח, לדעתי,  כעשרה מטרים מעיני הרואות את הסלאם דאנק של  1987 למייקל , אבל בגלל שהוא נערך באול סטאר בשיקגו הוא לקח מקום שני – והוא יחד עם גורדון הם הדאנקיסטים הטובם ביותר בין המפסידים.

כשפתאום יש לנו ערב כזה של דאנקים, זה נותן לנו תיאבון לעוד כמה שנים שחונות. ככה היה אחרי הדאנק של הדוקטור; אחרי הדאנק של דומיניק וילקינס; הדאנק של מייקל; הדאנק של וינס קרטר, וכן, הדאנקים של 'האיש שלי' ג'בייל מגי. ושלשום הדאנקים של זאק לויין וארון גורדון. אני כמעט בטוח – כי זה קורה כל פעם – שבעוד שנה-שנתיים נתחיל שוב לדבר על "הסלאם דאנק המשעמם". עד שיבואו דאנקיסטים חדשים שיפתיעו אותנו ביותר עם דאנקים שלא האמנו שהם אפשריים.תחרות הסלאם דאנק תמיד צ\תלהיב אפילו כשהיא תשעמם כי היא כה שונה בתכליתה מהתרבות , מה-CULTURE שלנו. אנחנו הולכי רגל.שלשום חזינו בבני אדם העפים כציפורים.

אולי הדבר הצודק ביותר שלשום היה להביא CHAINSAW – משור חשמלי – ולחתוך את הגביע לשניים!

***************************

*אחד הדאנקים המדהימים ביותר היה "המג'יק דרגון": גורדון לוקח כדור מהיד המסתובבת של המסקוט, עשה 360 מעלות, החזיק את פדחתו מאחור 'א-לה-קרל מלון', ואז עשה JAM מהמם. הטיימינג לקחת את הכדור מהיד המסתובבת בשעה שהוא עושה 360 מעלות והכל ב-0.75 שניות? IT IS MAGIC! UT IS RIDICULOUS!

או הדאנק כשגורדון מנתר מעל המסקוט – מחסום של 2.15 מ' עם מה שהיה מעל המסקוט – ואז מעביר כדור בין רגליו לדאנק? טרוף. טרוף לנגד עינינו החוזות ויודעות שאין כאן כל בלוף או אחיזת עיניים!

וזה היה הדאנק שהפסד לו את התחרות!

או הדאנק שהוא התחיל עם טומהוק, אז הביא את הכדור לרגליו וזרק אותו למטה מאחורי ראשו. בדטאנק הזה הוא הצליח לעשות שלוש תנועות ניפרדות – ברורות כשכל תנועה היא ויולנטית בעצמתה – בזמן שהוא מחזיק בכדור. ושוב…0.75 או 0.80 שניות…

האם היינו כחולמים?

בונוס: הדאנקים של 1987-8 נגד הדאנקים של 2016:

 ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

בונוס לאלה שלא קראו, סיפור מהתיבה:

ואלה תולדות הדאנק

 

על מנתרים, מרחפים ושאר גדולי המטביעים בתולדות המשחק

לונג איילנד, 1994 

ד"ר נייסמית' ועוזריו יושבים בחצר האחים רייט באאוטר-בנקס בצפון קרולינה, שם הטיסו האחים את המטוס הראשון בעולם, ומספרים לו שבספרינגפילד, מסצ'וסטס, הם המציאו משחק חדש הנקרא "כדורסל", ובו על השחקנים לקפוץ גבוה ולהכניס כדור לסל אפרסקים. נייסמית' מספר להם שהוא מתלבט קשות. לפני שבועיים היה אצל מגדת עתידות בקוני-איילנד, והיא הראתה לו בקלפים שבעוד כמה עשרות שנים ייוולדו כמה ילדים שחורים, ששנים אחר כך, בהנהגת ג'וליוס ארווינג ומייקל ג'ורדן, יוכלו לעוף בלא מנועים.

"האם ייתכן כדבר הזה?" שואל נייסמית', "האם עלי לשנות את חוקי המשחק?"

"שטויות!" עונה ווילבור רייט, האח המבוגר. "אם אלוהים היה רוצה שאנשים יעופו הוא היה יוצר להם כנפיים, כמו ל- MACHINE" FLYING" שלנו. בלי כנפיים, כל דבר שעולה סופו לרדת. זה נכון לג'וליוס ארווינג ולמייקל ג'ורדן, כמו לגבי זקן כמוך ומהנדסים מרובעים כמונו".

מובן שאדם אינו יכול לעוף. אין לרחף בלי כנפיים. חוקי הפיסיקה אחראים לכך. אך אל תספרו זאת לאלג'ין ביילור, ד"ר ג'יי או מייקל ג'ורדן, בין המעופפים הגדולים בהיסטוריה של המשחק, או לאייזאה ריידר, שון קמפ, דויין קוזוול, סדריק סבאלוס, דאג כריסטי או ג'ון סטארקס, שהם רק כמה מהמרחפים הגדולים כיום. כל השחקנים הללו לוקחים את המעלית הפרטית שלהם, עולים, שוהים להם באוויר, מסתכלים סביב לראות מי כבר ירד, ואז – בום, קוברים עוד הטבעה. ג'ורדן אמר פעם: "כשאני עולה, לפעמים אני מרגיש שאני שם מין מעצורי אוויר למעלה. אני לא יודע מה אני עושה עם גופי, אך לעתים יש לי הרגשה שאני יכול לרחף ככל שארצה".

ריידר, אחרי ניצחונו באליפות ההטבעות, אמר: "לעתים אני מרגיש כציפור. אני מנתר ועולה, ואני מרגיש שאני שולט בעולם, שאני יכול להגיע לכל גובה שהוא. איזו הרגשה פנטסטית זו לרחף ולדעת שהכל בא לך מהשקעת כוח עצמי בניתור".

ד"ר ג'יי ניסה להסביר פעם את ריחופו כך: "אגלה לכם סוד. אני יודע שאני שובר את 'קוד השתיקה', ה-OMERTA של המרחפים, אך זה מה שאני עושה: כשאתם חושבים שאני מרחף, אני למעשה עושה עוד צעד ללא כדרור, וכך יש אשליה של מעוף בזמן שאני עדיין על הקרקע". נייט ארצ'יבלד, מעופף גדול אחד, הודה: "באמצע המעוף אני מוציא את המצנח השקוף שלי".

ראיתי כמעט את כל המנתרים והמרחפים הגדולים. יש "מנתרים" ויש "מרחפים" ואין לטעות ביניהם: קלארנס "FROGMAN" (איש צפרדע) הנרי היה מהמנתרים הטובים ביותר. מספרים שפעם ניתר והגיע לתקרת האולם בתיכון "בויס היי" בברוקלין, גובה של ארבעה מטרים. ג'וני "ג'אמפינג ג'ו" גרין מהניקס היה מנתר. דניס רודמן הוא מנתר. דייויד רובינסון הוא מנתר, וכמוהו תום צ'יימברס בזמנו, רקס צ'פמן, שון קמפ, צ'ארלס בארקלי, צ'ארלס אוקלי, הוראס גראנט או חאכים אולג'ואן – אלה כולם מנתרים, הקופצים בשתי רגליים גבוה למעלה, עד לתקרת האולם ויורדים פחות או יותר באותו המקום.

לארי " "HUMAN SPACESHIPנאנס ודומיניק ווילקינס, מנגד, הם "מרחפים". עוד מרחפים? שניים מגדולי המרחפים מכולם היו הרמן ,הליקופטר, נואינגס, וארל "GOAT THE" (העז) מניגולט. את סיפורי האגדות עליהם תקראו בעמודים הבאים ותוכלו לשמוע עד היום מזקני הארלם בליגות הקיץ. בעבר ידענו כמה מגדולי המרחפים האופטימליים: ראשית ד"ר ג'יי, שהיה הגדול מכולם, ואתו "פוגו" ג'ו קולדוול, נייט ארצ'יבלד, דייויד "SKYWALKER" תומפסון, קוני הוקינס, בילי "קנגורו קיד" קנינגהאם, שהיה המרחף הלבן היחידי, וספנסר הייווד.

מרחפים בני הדור החדש הם קני סמית, אייזיאה ריידר, ת'רל ברנדון, ג'ראלד ווילקינס והרולד מיינר. "המרחף" היחיד היום בעל תכונות האווירונאוטיקה של ד"ר ג'יי הוא דומיניק ווילקינס, קפטן "נבחרת החלום II".

"היי, דומיניק", שאלתי אותו באול-סטאר ביוסטון לפני כמה חודשים, "אפשר ללמד ריחופים?"

ווילקינס חייך: "בוודאי, הצרה שאיש לא יודע איך".

"למה?"

"כי כל המאמנים היו רק זורקים טובים מהעונשין. הם יודעים ללמד רק זריקות פאולים!"

תודה על העזרה, דומיניק.

מדוע חשוב הריחוף? כי שם באוויר קופצים אתך ביחד המנתרים הגדולים, שרוצים לחסום את הדאנק. הריחוף נותן את הזמן הנוסף שבו כולם יורדים ואתה שוהה לך באוויר, מתקדם אל הסל, עד שתנחית דאנק על הראש של יריבך. דאנק כזה הוא עניין של תנופה המכניסה את הקהל כולו לאקסטזה. כשיבוא אחריו דאנק נוסף, המשחק כבר שלך. "איט'ס אול אובר"!

ב-NBA כמעט לא קיימים שחקנים שלא מסוגלים לנתר ולהשחיל דאנק. אפילו הלבנים נגועי "המחלה הלבנה" – חוסר יכולת ניתור – כג'ף הורנסק ומארק פרייס, מסוגלים לדאנקק, אבל בשתי ידיים. איך אני יודע? ראיתי. חזיתי בהם עושים זאת באימון או בחימום שלפני המשחק. אבל במשחק לעולם לא תראה אותם מבצעים זאת, כי אוי להם אם יחטיאו. זו תהיה בדיחה שלעולם לא ישכחו להם.

בואו נודה: כולנו אוהדי הכדורסל, עדר של הולכי קרקע, בעלי חלומות ופנטסיות על התעופפות. אנחנו הולכים ומחפשים את הסל האידיאלי – משהו בסביבות 1.80 מטרים גובה – וכדור בקוטר של כדורעף, כדי שנוכל להחזיקו ביד כאשכולית, בדיוק כמו שד"ר ג'יי או דומיניק מחזיקים את כדור הסל. כולנו רוצים לחוש את חוויית ההתעופפות, לחוות את ההתגברות על כוח המשיכה. אוי, כמה אנחנו רוצים לעלות לדאנק, להיתלות בקצה החישוק כשרגלינו מתנדנדות באוויר, ושומרנו המסכן, בוש ונכלם, מחכה למטה שנרד.

אך במקום זאת אנו זורקים חתיכות נייר מגולגלות לפח האשפה, מנתרים מעל חבל כביסה נמוך או עושים כל דבר אחר שיאפשר לנו לבצע דאנק ביד מושטת ולממש לרגע פנטסיה. הדאנק בNBA- היה למין טקס פולחן כדורסלני שאי אפשר בלעדיו. אבל הוא הרבה יותר מסתם פולחן: כששאקיל או'ניל מבצע דאנק אדיר שמרעיד את כל האולם הוא גם מביא שתי נקודות וגם מנצח בקרב "הגבריות" נגד שומריו. אך ההעלבה, הבושה, וההכנעה של היריב העומד חסר אונים תחת הסל שווים הרבה יותר משתי נקודות.

לכן בסופשבוע האול-סטאר תחרות הדאנק הייתה לשואו חשוב, ובמשחקי הליגה היה הדאנק לפולחן ולסמל מסחרי. אין בשוק קלטת וידאו של ה-NBA שהדאנק הראשון לא מופיע בה בתוך דקה. אין רגע שיא בלא דאנקים וריחופים. הדאנק הוא נשק כה חשוב והרסני, שפעמיים בתולדות הליגה הוציאו אותו מחוץ לחוק. בפעם הראשונה כשג'ורג' מייקן, הענק האמיתי הראשון בכדורסל, החל לקבור אותם בזה אחר זה, ובפעם השנייה כשלו אלסינדור (אחר כך קארים עבדול ג'באר) החל להפציץ בדאנקים שאיש לא היה יכול להתגונן בפניהם.

ערב אחד אחרי משחק הניקס אנחנו יושבים בבאר של מקאולי וכשרוחו של רד הולצמן – מאמנה היהודי האגדי של הניקס – עליזה עליו אחרי שתי כוסיות וויסקי. הוא מספר לנו על הימים שבהם היה שחקן רוצ'סטר רויאלס: "שלושה מהחמישייה, ואני בהם, היינו מתחת ל-1.85 מטרים. פתאום בא ענק לבן בשם מייקן, 2.09, ובמקום לזרוק מלמטה למעלה מפציץ מלמעלה למטה. היינו אבודים, עד שהליגה באה לעזרתנו והוציאה את הדאנק מחוץ לחוק. עד אז היינו חייבים לאחוז במכנסיו ולמנוע ניתור. פעם המכנסיים נשארו ביד ומייקן פוצץ את הסל עם תחתוניו".

מייקן: "אם היו משאירים את הדאנק, אני ולא צ'מברליין הייתי קולע את ה-100 הראשונים". ברגע שמייקן הראה את הדרך נפרץ הגבול. ה-NCAA עשתה כך ב-1968 – אסרה את הדאנק – כדי להגן על שחקני המכללות מפני לו אלסינדור. האיסור נמשך תשע שנים. מספר דיוויד תומפסון, אחד המעופפים הגדולים ששיחק אז במכללת צפון קרולינה: "מאחר שאסרו את הדאנק, עשינו אותו רק באימונים. התוצאה הייתה שבאו לאימונים יותר צופים מאשר למשחקים".

כשהדאנק חזר לליגה החלה מלחמת ריסוק סלים. את הסל הראשון הרס דרל דוקינס ב- 11.11.79 על ראשו של ביל רובינזון. מאז החלה תחרות "השמדת סלים", אבל לדוקינס לא היה מתחרה. העסק הביא לפיתוח "הטבעת המתכופפת", המונעת את פיצוח הזכוכית על ידי חיות האדם. למען האמת ההיסטורית, חובה לציין שגאס ג'ונסון שבר חמישה סלים לפני דוקינס, אך איש לא שמר רקורד מדויק על כך, והורס הסלים המקורי ירד לקברו ללא התואר המיוחל.

"הטבעת המתכופפת" הצליחה למנוע את שבירת הזכוכית, אך לא את הורדת לוח הסל כולו. שאקיל או'ניל הענק הצליח כבר למוטט שני סלים, אחד בפניקס ואחד נגד הנטס, ומאז יצא "חוק התלייה": אם שחקן נתלה על הטבעת יותר מהזמן הטבעי ל"תלייה", זה גורר מייד עבירה טכנית. מאז לא נהרסו עוד סלים, ברוך השם.

ספאד ווב, 1.68 מטרים, ניצח באליפות הדאנק. שבועיים לפני התחרות, במשחק נגד סקרמנטו, הוא ביצע דאנק לאחור והעמיד את כל קהל הקינגס על רגליו לשתי דקות תמימות. מספר ווב: "אם אינך מסוגל לבצע דאנק במגרש המשחקים אינך שחקן שלם. כה הושפעתי מלחץ החברים, שכבר בגיל 16, בגובה 1.60 מטרים, הייתי חייב לבצע את הדאנק הראשון. הלכתי הביתה בסיפוק הגדול שהיה לי מאז ומעולם בכדורסל. לא ישנתי כל הלילה. ' I DUNKED!'W, אמרתי לעצמי שוב ושוב".

לארי בראון, מאמן הפייסרס, אמר באול-סטאר האחרון, כשהכל עסקו בדיונים על עתיד הדאנק, ש"הנץ" הוקינס היה בעיניו הגדול מכולם. "הוא היה AIR כבר לפני 30 שנה, אך כשהגיע ל-NBA אחרי שנות הפרישה מאונס (בגלל האשמות על שימוש בסמים שמעולם לא הוכחו, הליגה התנצלה על כך ואפשרה לו לחזור לשחק, מ.ל) כבר היה בערוב ימיו כשחקן".

הרחיפה, המעוף, הניתור, הדאנק – הם מתנת האל לשחורים. הלבנים היחידים המנתרים כ"בראד'רס", על פי צ'ארלס בארקלי, הם רקס צ'פמן ותום צ'יימברס, וקצת תום גוגליוטה. הדאנקיסט הלבן הגדול מכולם, לדעתי, הוא ברנט בארי, שניצח באליפות הדאנק באול-סטאר עם דאנק מקו העונשין, מבצע שרק ד"ר ג'יי וג'ורדן ביצעו לפניו. השאר – נאדה. כך גם בעבר: הלבן היחיד עם יכולת מעוף ממשית היה ביל קנינגהאם.

באול-סטאר שאלנו את לני ווילקינס, המאמן שחום העור של נבחרת המזרח, אם חוסר היכולת לעוף היא הסיבה להצלחת השחורים בכדורסל לעומת הלבנים.

"התשובה היחידה שיש לי אליכם", ענה, "היא, האם שמעתם אי פעם על שחקנים בשם לארי בירד, קווין מקהייל, מארק פרייס, ג'ון סטוקטון וכריס מאלין?"

 

************

 

רשימת המעופפים הגדולים בכל הזמנים, (בלי להכליל את "הליקופטר" וה"עז" שלא שיחקו כמקצוענים, ולכן קשה להשוותם עם החבורה), היא על פי הסדר:

  1. ג'וליוס אירווינג. לד"ר ג'יי היו הניתור והשהייה הגדולים מכולם. ד"ר ג'יי הפך דאנקינג לאמנות אווירודינמית. כף ידו האדירה (לעומת כף היד הבינונית של ג'ורדן) אחזה בכדור כמו באשכולית קטנה, ולכן יכולתו לסובב את הכדור בידו באוויר אינה ניתנת לחיקוי. הוא היה הראשון (ועד היום אחד משלושה בלבד) שהצליח לעשות דאנק מקו העונשין, ועוד עם זרוע מקופלת!
  2. מייקל ג'ורדן עם לשונו המשתרבבת. ניתורו הלועג לכוח משיכת האדמה ויכולתו לבצע את הדאנקים ברגעי אמת הם שמייחדים אותו. הדאנקים שלו הפכו לצילומי הטלוויזיה הגדולים בכדורסל. מייקל היה השני שעשה דאנק מקו העונשין, אבל בעוד שהד"ר ניתר אולי 20 ס"מ לפני הקו – ועוד עשה דאנק עם זרוע מקופלת – מייקל ניתר מהקו עצמו.
  3. הרבה לפני ד"ר ג'יי ומייקל היה אלג'ין ביילור. הוא הפחות מוכרת מכולם, מפני שאת ההתעופפויות שלו עשה לפני עידן הטלוויזיה ולפני שרוב קוראי הספר הזה נולדו. הוא נחשב לגאון הממציא. מלך הדאנקים לפני שכולם החלו להעתיק אותו ולחקותו. קראו לו "האיש עם 1,000 מבצעי אוויר". אילו היה משחק היום היה חבר מכובד בכיתה של ג'ורדן וד"ר ג'יי עם נעלי נייקי על שמו, שהיו בוודאי מכונות משהו כמו "ספייס" ביילור.
  4. קוני ("הנץ") הוקינס הוא גאון המרחפים שאת גדולתו לא מכירים מספיק, כי הוא עשה את השטיק שלו בתקופה שבה הטלוויזיה היתה בחיתוליה וה-NBA ליגה נחבאת אל הכלים. מלבד זאת, נאסר עליו לשחק בליגה כמה שנים בגלל האשמה – שמעולם לא הוכחה – שהשתמש בסמים. לאלה שזכו לחזות בנ', כפי שהיה לי הכבוד בשנות ה-60', ברור שהוא היה ה-WALKER SKY (המהלך בשחקים) המקורי.
  5. דייב תומפסון, אגדת מכללת צפון קרוליינה סטייט, שנודע ברבים כשחקן נבחרת ארה"ב לסטודנטים שניתר מעל שחקן רוסי במוסקבה לתדהמת 10,000 הצופים. ב-ABA ואחר כך ב-NBA הוא היה היוצר והמבצע של כמה מהדאנקים הקשים ביותר.
  6. דומיניק ווילקינס, ה-"HUMAN HIGHLIGHT FILM" – כינוי שקיבל בגלל מעופיו הווירטואוזיים, היה בעל ניתור נטו טוב משל ג'ורדן, אך חסר לו הכישרון – ומה לעשות, גם הכריזמה – של מייקל.
  7. קלייד דרקסלר. כמו במקרה דומיניק, "קלייד דה גלייד" סבל רק מדבר אחד: הוא נולד ושיחק בתקופתו של מייקל.
  8. דריל דוקינס, מנפץ ומרטש הסלים המקורי. הדאנקיסט ההורס הגדול בתולדות הליגה. שאקיל זקוק לשעות עבודה נוספות כדי להגיע לרמת הרוע של יוצר הדאנקים הידועים בשמות שנתן להם: "צ'וקולד ת'נדר" (רעם השוקולד) ו"רים שייק קווייק" (רעידת הרעם של החישוק)
  9. אייזיאה ריידר. אתם תגידו – הוא עוד לא הוכיח, אבל אלה שמכירים אותו מהמכללה ואלה שראו את אליפות הדאנק לא זקוקים ליותר הוכחות.
  10. ספאד ווב הפך לגיבור כל הננסים כשניצח עם ה-1.68 שלו באליפות הדאנק ב-1986, באחד ממבצעי הספורט הגדולים ביותר.
  11. וכאן המקום להוסיף, כבונוס, את ברנט בארי הלבן, שהוכיח כי אולי יש תרופה למחלה הלבנה, חוסר היכולת לעוף. האדם השלישי שביצע דאנק מקו העונשין כשזכה באליפות ההטבעות.

 וינס קרטר, זאק לויין, ויום אחד ארון גורדון – ייכנסו גבוה לרשימה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  1. מומי שאוהב חציל בטחינה

    15 פבר 2016 05:09:20

    ארון גודרון יכול לדפוק כבדה בדרך לטבעת , לנגב , לשטוף ידיים ולתת דאנק
    עם כל הכבוד לשאקיל הוא יצא קצת דביל שנתן 9 ו 49 סך הכל לדאנק הגדול בהיסטוריה

  2. גיא

    15 פבר 2016 05:09:41

    איזה פוסט אדיר!
    במקום לצפות בשיעמומון שמשוחק בטורונטו, זכיתי לשתות את הקפה של הבוקר עם פוסט מבריק שהאיר בזווית חדשה את התחרות הנהדרת שראינו אתמול.
    תודה, מנחם!

  4. רנדי אורטון

    15 פבר 2016 07:14:27

    התחרות אתמול בין לאוין וגורדון הרגישה כמו התעמלות קרקע ברמת הביצוע האתלטי, ברמה כזאת אולי גם צריך לחשוב על שיפוט בהתאם ואפילו להכניס מאיות.
    לא הייתי מיתנגד לתחרות הטבעות ברמה כזאת גם באולימפיאדה.

  5. אפלטון

    15 פבר 2016 07:36:27

    איזה כיף של מאמר ובונוס מתקתק עם הסיפור מהתיבה.
    האמת? ככל שהסתכלתי על זה יותר כך נראה לי שגורדון עשה מה שאתה עשית כשהמורה קלינט משך אותך מהאוזניים כלפי מעלה.
    הוא בעצם נשען מעט על הכדור שיושב על הראש של הקמע כדי לגנוב עוד קצת מומנטום.
    עדיין היכולת המטורפת שלו בשליטה על האיברים תוך כדי תעופה באמת מזכירה מתעמל קרקע. תרגילים מדהימים.
    זאק לווין הוא המעופף הטבעי יותר, כאילו לא מתאמץ.
    מעניין הקטע עם הסיבוביות של פוסברי- אם לדוגמא לווין ינסה לעשות דאנק מהעונשין בסיבוב יש לו צ'אנס?

  7. רובי

    15 פבר 2016 07:37:27

    יפה אבל ג'ורדן בשיאו ניתר ל48 אינץ' זה 121.44 וגם דומיניק משהו בסגנון פשוט לא הייתה להם את ההגמישות והזריזות ללהטט באוויר כמו אלה של היום

  8. גלעד

    15 פבר 2016 08:39:45

    עוד לא קראתי את הסיפור מהתיבה.
    לגבי התחרות אתמול, הדאנק של גורדון עם הכדור מתחת לרגליים היה הטוב ביותר בתחרות אבל כל שאר הדאנקים של לאבין היו טובים מכל השאר של גורדון. לא נשדד ולא כלום.

      1. גלעד

        15 פבר 2016 17:16:17

        כן היה לו את הדאנק הטוב בתחרות וגם אם היו מביאים לשניהם לא היה מפריע לי, אבל של לאבין היו לא פחות מדהימים (הוא קיבל פא***ג 299/300 נקודות

  10. ברבור שחור

    15 פבר 2016 09:37:04

    ארון גורדון נשען ב 2 דנקים על המגיש כך שהצליח להשהות את התעופה באוויר.
    פשוט להסתכל טוב ולראות….
    אבל עדיין דאנקים מרהיבים
    והכי מטורף זה הדאנק בהפסקה בין הרבעים השלישי והאחרון באולסטאר חובה לראות

  12. שגיא

    15 פבר 2016 09:56:00

    תחרות מצויינת.
    שנה שעברה השתעממתי..
    התאכזבתי שלא גורדון זכה אבל בינתיים העניין בארצות הברית הוא סביבו ואהבתי את הכינוי החדש שלו Air gordon.
    מקווה שבשנה הבאה שני אלה יחזרו ויספקו מופע טוב אפילו יותר מהשנה.

  13. נתנאל

    15 פבר 2016 10:26:17

    אני מת על ההתלהבות בכתיבה שלך אתה ילד בן 78… תמשיך ככה

    אבל אתה חייב לסייג – הדאנקרים הכי גדולים שהם שחקני נבא…

    מי שחובב דאנקים וצופה בהמוני קליפי היוטיוב שישנם רואה דברים חולניים הרבה יותר, בגלל זה לדעתי הדאנק שלו עם המסקוט המסתובב היה היפה ביותר היה שם שילוב של כל כך הרבה תזמון ווירטואוזיות והוא לא נעשה אף פעם, אין דברים כאלו!!

    וחובה לציין שחוץ מההאלי הופ מהעונשין של זאק, את הכל הם הצליחו בניסיון הראשון!!! טירוף

  14. אופיר

    15 פבר 2016 11:13:36

    אני קורא את המשפט הזה: ג'ורדן אמר פעם: "כשאני עולה, לפעמים אני מרגיש שאני שם מין מעצורי אוויר למעלה. אני לא יודע מה אני עושה עם גופי, אך לעתים יש לי הרגשה שאני יכול לרחף ככל שארצה". ובגלגלצ בדיוק יש את "i believe i can fly"

  15. רפי

    15 פבר 2016 12:34:44

    פוסט מצויין לאירוע מדהים.
    גורדון עשה דברים שהם חידוש והמצאה לתחרות הזו ולא נראו לפני
    וכמובן שאין כמו הסיפורים מהתיבה.
    ו

  16. עגל

    15 פבר 2016 13:02:39

    כל הארוע כיפי וקליל ושוב כל הכבוד לאמריקאים שיודעים להכניס פאן לספורט.
    בצד השלילי ההתמקדות באתלטיות וכוח נטו באה על חשבון כישורים אמיתיים. רוב ההילייטיס שרואים היום הם של הטבעה אימתנית, פחות ופחות מסירה מדהימה, חטיפה או רחמנא ליצלן (גיא !) הנעת כדור.

  17. עומר

    15 פבר 2016 13:21:06

    התחרות הכי טובה שאני ראיתי, טובה יותר משל וינס גם לדעתי, כי בתחרות שוינס זכה, זאת הייתה תחרות של איש אחד. כאן היו 2 שחקנים שהטביעו 4 פעמים רצוף אחד מול השני, ממש DUNK OFF כאשר כל דאנק היה מדהים.
    מקווה שזה יעודד עוד צעירים מעופפים, ואולי אפילו קצת כוכבים להשתתף בתחרות שוב פעם. למרות שהכוכבים קצת מפחדים להשפיל את עצמם, ובצדק, לא נראה לי יש איזה אולסטאר כיום שמטביע יותר טוב משני אלו, אפילו לא קרוב

  18. רועי ויינברג

    15 פבר 2016 15:59:05

    הייתה תחרות הטבעות מדהימה. גורדון לדעתי נשדד כמו ג'אבל מגי ב-2011, אבל זה לא גורע מהתחרות הנפלאה שהייתה. בכל שנה אחרת בעשור האחרון הוא היה מנצח עם ההטבעות האלו.

    נקווה שלהבא תחרות ההטבעות תתבסס על הצבעת הקהל (מתוך רשימת מועמדים כלשהי) או שימשיכו להביא מעופפים ברמה הזאת, ונקווה לרימאץ' בשנה הבאה.

    היה פנטסטי

  20. גור גולן

    15 פבר 2016 17:12:41

    פוסט נהדר!!! ערב ענק בזכות יריבות שאני מקווה שתימשך כי זה היה נפלא! ארון גןרדון עשה לי את הערב עם דאנק שלא ראיתי מימיי !

    1. אפלטון

      15 פבר 2016 19:06:50

      לא להישען אבל בטח שלהיעזר ולצבור מומנטום נוסף. בדיוק כמו שעשית עם הידיים כשהמורה משך אותך למעלה עם האוזניים.
      טריק מוכר של מתעמלי קרקע על החמור.
      זה לא גורע מהווירטואוזיות של השליטה של הגוף באוויר שהיא ההישג האמיתי של גורדון.
      עדיין לווין דאנקיסט יותר "טהור" ועשה הכל בקלילות מדהימה

      1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

        15 פבר 2016 20:35:35

        הסתכלתי שוב, הוא לא נשען על כלום. תחשוב שהבחור בתחפושת לא תופס את הכדור חזק, כי הוא יודע שגורדון צריך לקחת אותו בלי התנגדות. אם הוא היה נשען, הוא היה נופל..

      2. עומר

        15 פבר 2016 20:39:02

        כן, אני לא מבין איפה אתה רואה שהוא נשען. הוא תופס את הכדור מהצד, ואם תשים לב הזווית והמהירות של העלייה שלו כלפי מעלה לא משתנה מהרגע שהוא קפץ. אם היה "נעזר" בכדור, אז היית רואה שינוי במהירות ובתנועה, אפילו בהילוך הכי איטי זאת התרוממות ישרה לחלוטין, בלי שינוי מהירות או כיוון באמצע. חוץ מזה נראה לך הקמע הזה לא היה זז ממשקל של בן אדם כזה, שמשתמש בו כקרש לחיזוק הקפיצה? הוא היה חוטף וואחד שוק

  22. אסף

    15 פבר 2016 19:06:51

    תחרות אדירה,עצומה, כל מילה תגרע מהתיאור שלה…
    אני רואה את התחרות הזו בערך מתחילת שנות ה-90 ,הכי טובה שנתקלתי בה

  23. עמרי

    15 פבר 2016 19:55:01

    שנגמרה התחרות הרגשתי שהתואר נשדד מגורדון ואחרי זה שעשיתי חושבים עם עצמי החלטתי שבעצם הקלילות של ההטבעות מהעונשין שווה את הזכייה של לווין.
    אחרי זה ראיתי את הדאנק בישיבה של גורדון ושוב הרגשתי את אי הצדק וכך הלאה, הלוך וחזור.
    וזה בדיוק מה שצריך לקרות בתחרות דאנקים -שאתה מעביר את הדאנקים בראש ביומיים הבאים ופשוט מתפלא ונפעם מהם כל פעם מחדש.
    מצוין מנחם תודה רבה!

  25. 333

    15 פבר 2016 19:59:00

    אני (או שמא זה אנני [או אולי האני]) פרץ עוזבת אותנו.
    חבל, דווקא חיבבתי אותה (למרות שהיא הרעילה את אנשי שלומי כנגדי)

  26. פינקי

    15 פבר 2016 21:32:32

    פוסט מעולה!
    באמת שכאחד שהיו לו 0 ציפיות מתחרות הדאנקים ממש נהניתי לצפות.

    דרך אגב, בין הדאנקיסטים הגדולים שאחרי ג'ורדן היה גם את ג'ייסון ריצ'רדסון, מטביע אדיר ואחד הראשונים (אם לא הראשון) שהתחיל את הדאנקים עם העברת הכדור בין הרגליים.

    דרך אגב 2, הדאנק האחרון של גורדון לא קיבל רבע מהקרדיט שמגיע לו.
    נראה לי שחלק מהשופטים פשוט לא הספיקו לקלוט מה הוא עשה שם באוויר, וחבל…

    1. המשגיח

      15 פבר 2016 22:05:33

      אני חושב שאיזייאה ריידר היה הראשון, וקובי ווינס גם עשו זאת לפניו.
      עם זאת, ריצ'ארדון הוא באמת אחד הגדולים בתחרות, ואני לא מבין למה לא מזכירים את השם שלו כשנזכרים בוינס, ג'ורדן, וויליקינס ושאר הגדולים של התחרות.

      לגבי הדאנק האחרון של גורדון – מסכים לחלוטין. הוא עשה שם משהו מטורף.

      אני מאוד שמח שגורדון הצליח בתחרות הזו, כי הוא הולך לקבל עכשיו הרבה יותר תשומת לב. שיהיה בהצלחה.

  27. דדי

    16 פבר 2016 05:13:51

    הדאנקים של ריצ'ארדסון היו בדרגת קושי הרבה יותר גבוהה מאלה של קרטר.

    (ואין בכלל מה להשוות אותם לריידר וקובי שהעבירו בין הרגליים אחרי ניתור על רגל אחת שזה הרבה יותר קל)

  31. פולני פלוני

    17 פבר 2016 21:32:37

    זיינת במוח
    אם ההבדל הוא עשירית מתוך 7 או 8 עשיריות אז באחוזים זה 12-15 אחוז..אם זה לא נשמע לך קריטי אז תבין שזו עליית מחירי הדיור באקץ במשך שנתיים! 15 אחוז
    מנחם..אתה משחק אותה דוקטור ואתה אולי כזה אבל השכלה והבנה זה לא אוצו דבר..ואתה,מנחם היקר,לא מבין כלום למרות הידע הרב

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט