(תמונה השווה 981 מילים!)
כשבשבת האחרונה קובי ירד לספסל בפעם האחרונה לפני סיום המשחק (שהסתיים בנצחון הספארס 102-106) באולם AT&T CENTER שבסאן אנטוניו, קהל של 20,000 נעמד על רגליו. מחיאות הכפיים וקריאות החיבה "קו-בי!", "קו-בי!" הרעידו כה את האולם שהשופטים חייבים היו לעצור את המשחק.
היתה זו אולי הפעם הראשונה בתולדות ה-NBA שמאמן יריב עוזב את ספסלו ונע לעבר ספסל האוייב לפגוש שחקן יריב היורד מהפארקט לחבק אותו חיבוק אמיץ, חיבוק שנימשך כמה שניות טובות כשגרג פופוביץ' הוא זה שמחזיק וממאן TO LET GO. כאילו שעשרים שנות היריבות בין הלייקרס וסאן אנטוניו כשקובי וטים דנקן תמיד במרכז העניינים עוברות ביעף במוחו של הפלח והוא לא רוצה להינתק מהזכרונות.
היתה בחיבוק הזה הוקרה יותר מכל. הוקרה על 20 שנות מלחמה עזה ואגרסיבית בין הקבוצה שנתנה לספארס יותר צרות מכל קבוצה אחרת, וכמובן חטפה מהספארס יריות ששינו לה את הצורה יותר מפעם אחת. אין שאלה שגרג פופוביץ' – המאמן הגדול בתולדות המשחק – הוא מעריץ גדול של קובי בריאנט. רק מאמן גדול של קבוצה גדולה מסוגל להבין את גדולתו של שחקן יריב שערב-ערב, שוב ושוב,מגיע נגד קבוצתך ותמיד הוא הגורם המרכזי והעיקרי להפסד אפשרי.
היו בחיבוק הוקרה, הערצה, והערכה, אבל לא פחות הערכה ואפילו הכרת תודה על שקובי חייב את הפלח להיות במטיבו כל פעם שהיה עליו להכין נגדו את קבוצתו.
וקובי? הוא אמר אחרי המשחק שהספארס – וגרג פופוביץ' עצמו – הפכו אותו לשחקן טוב יותר כל משחק שהוא שיחק נגדם בפליאוף או בעונה הרגילה. "מה שתמיד הערצתי כל כך היתה המשמעת בקבוצה. כיצד אף שחקן, אף פעם, לא עושה פרצופים לעבר מאמנו, וכל שחקן, תמיד, מקבל את החלטות המאמן ללא היסוס קל שבקלים. ההגנה של הספארס תמיד חייבה אותי להיות הכי טוב שאני יכול, וכל משחק נגדם למדתי דברים חדשים".
הוא הוסיף:
When I first came into the league, I played with a lot of emotion, I played with a lot of rage. But to beat San Antonio, I mean that year we got swept in '99 really showed me another level of the game in terms of the coldness with which they played, the discipline they played with. That's when I realized I had to get my game to that level, and get it there now. They helped me find that next level of discipline."
קובי בלייקרס, והספארס, ניצחו 5 אליפויות כל אחת. הן ניפגשו 7 פעמים בפלייאוף (לייקרס מובילה 3-4) כשהמנצחת ביניהן מגיעה לגמר ה-NBA בכל פעם. 4 מתוך 7 הפעמים המנצחת ביניהן המשיכה לקחת אליפות. גרג פופוביץ' ניזכר: "ה-45 נקודות שלו נגדנו בגמר המערב ב-2001 הפך לחלום בלהות שלי. זאת היתה הפעם הראשונה, והאחרונה שלי, שישבתי המום בלי לדעת מה לעשות נגד שחקן יריב. וכמה פעמים הוא אפילו לא התבייש לזרוק אלי מבט ולחייך. זה היה כמו לזרוע מלח על פצעים, והגרוע ביותר הוא שאינך יכול לעצור אותו, ואתה חסר אונים לחלוטין!"
לך תדע אם החיבוק החזק לא היה הסימן שהגיע הסוף לחלום הבלהות.
קוב אמר לעתונאים אחרי המשחק בשבת:
"It was fun," he said. "The most fun was when they had home-court advantage (in the 2001), and we had to come up here and play, and we wound up getting both games up here. It was intense — we knew what they could do, we knew how they would play, we knew their momentum, we knew how they liked to execute — but there were just some nights where we never could get in front of them. Their ball movement, we were always kinda chasing the game."
הרעיון לוידיאו שהספארס עשו על קובי היה של פופ. "רק פעם אחת הרגשתי ריקנות כזאת לשחק משחק אחרון נגד שחקן יריב כפי שהרגשתי הערב עם קובי. רק כשמייקל פרש הרגשתי ריקנות כזאת. שמחתי לתת לקובי כבוד כזה עם הסרט ושמחתי שהיה זה ערב מענג כזה עבורו".
"I hope It was a great night for Kobe, which is thrilling for me because he's a great player. One of the greatest if not the greatest as a shooting guard after Jordan. Every game against him took the best out of me to find ways to slow him down.," said Spurs coach Gregg Popovich.
קובי ופופ היו כאילו שני ניגודים: מצד אחד קובי, עם הבליץ ההוליוודי שלו והשואו-טיים, ומצד שני גרג פופוביץ' לבוש חולצת פלנל עם משבצות כמו שמתלבשים בקיבוץ של עגל שאצלו הכל הוא NO-NONSENSE BASKETBALL כשהמנטרה הקבוצתית היא דת. המשחק הכאילו אינדיבידואלי של קובי נגד "המשחק-הקבוצתי-הוא-מעל-הכל" של פופוביץ'.
אבל אתם יודעים מה? הניגוד לא היה כזה גדול כפי נשחושבים כי שניהם עשו את הכי טוב שיכול היה להיעשות עבור קבוצתם. הפלח אמר זאת בעצמו: "מי שזוכר את הנבחרת בלונדון ובבייג'ינג, הרי לא היו שחקנים קבוצתיים יותר מקובי וכרמלו (אנטוני, מ.ל). יכול מאד להיות שאילו היה לי שחקן כמו קובי הייתי מחליט ש-ISOLATION הוא הדבר היעיל ביותר. קובי לא שיחק משחק אגואיסטי; הוא שיחק את המשחק הטוב ביותר שהלייקרס יכלו לשחק, והטבעות על אצבעותיו הם הוכחה לכך!"
קובי, בתורו, אמר שאין קבוצה שהוא מעריך יותר מהספארס: "אני מעריך את הקביעות וההמשכיות שלהם. זה מתחיל בבעלי הקבוצה ואז במנכ"ל, ובמאמן. הספארס יודעים איזה שחקנים הם רוצים בקבוצתם ולכן דבר לא משתנה שם. תמיד מצויינים כח קוץ' פופוביץ' דואג לקביעות והמשכיות".
"אצלנו, מנגד –
"We've had changes. We have Dr. (Jerry) Buss passing away, have Jeannie (Buss) and Jim (Buss), you have Phil (Jackson) coming and going. You have all these things going on and so as a result system changing as well. So there's a lot of inconsistency. What they've done here which is phenomenal, probably compared to the Patriots, is have so much consistency from top to bottom."
עתונאי שאל את קובי מה קביעות והמשכיות כמו אצל הספארס היו עושים עבורו ועבור הלייקרס: "אני שואל זאת את עצמי לפעמים, אבל, MAN, אין לי מה להתלונן. 5 טבעות, ולי ולמשפחתי יש אוכל על השולחן. אין לי טענות לאף אחד. אכלתי ארוחה נהדרת של סטייקים והכל, אבל רק מנה אחרונה חסרה לי. לא נורא. אני לא פורש רעב!"
פופ נשאל לדעתו על הפרישה של קובי:
קובי – BEING KOBE – לא יכול היה לעזוב את סאן אנטוניו ככה סתם, אחרי עוד משחק בינוני. הוא ידע והרגיש שזהו ערב מיוחד והוא חייב היה לרקוד את הריקוד האחרון בפני הקהל שמשך 20 שנה העריץ ושנא אותו באותה מידה. אז קובי, שיודע רגע גדול ומיוחד כשהוא רואה אחד – החליט להראות להם כמה דברים שיחזירו לאוייב קצת נוסטלגיה.
הוא כידרר בין מגינים וסיים עם FINGER ROLL. הוא קלע ב-PULL UP JUMPERS ופיידאווייס. ברבע הרביעי בסטרץ' אחד של 90 שניות הוא קבר שלשה מרחוק, ואז עוד שלשה מיותר רחוק, ואז שלשה שלישית ממרחק שרק לסטפן קרי מותר לזרוק ממנו, סל מאיזה 7.5 מטרים מצד שמאל כשפטי מילס עושה עליו פאול.
קובי לא יכול היה להתגבר על עצמו והוא הראה אגרוף מכווץ לקהל, ואז זרק מבט לעבר ספסל הספארס לזרוק לפלח חיוך מנצח אחרון כשהקהל צורח "קו-בי! קובי!", והפלח? רק מנענע בראשו כאומר "NO, NOT AGAIN" ומחייך לעבר קובי.
איזה רגע אדיר היה זה. רבע אחרון בסאן אנטוניו. 16 נקודות ברבע. 6 מ-12 ברבע. התחלת רבע עם 0 מ-3 מה-3, ואז לקינוח 3 מ-3 מה-3..
פופוביץ' אמר אחרי המשחק:
"It was like watching Michael (Jordan)," Popovich said. "I was just watching. It was great. It was great. We made some mistakes. He took advantage of it. He's a fantastic ball player' and he knows the best time to be great."
פופ נשאל אם הוא זוכר רגעים מיוחדים ממשחקיו הרבים נגד קובי: "לא במיוחד. כל מה שאני זוכר זה קובי מסתובב בעוד פיידאוויי שהוא כאילו עוד אחד ללא תפילה, אבל הכדור צולל שוב ושוב. אני רואה אותו ניכנס מימין או משמאל, מתרומם מהבייסליין או מהאמצע, AND KNOCKS THEM DOWN. השתמשנו בכל מיני הגנות נגדו, והוא מוצא דרכים חדשות להתגבר על כל מה שהצבנו נגדו. אני לא רואה דברים מיוחדים, אלא BODY OF GREAT PLAYS ע"י שחקן מיוחד מאד במינו".
קובי נשאל עם היריבות נגד הסלטיקס והיריבות נגד הספארס: "נגד הסלטיקס זה תמיד היה לשחק נגד הסטוריה. אני שיחקתי נגדם מעט יחסית בפלייאוף. כמובן שאתה רואה שם את כל האליפויות ואתה יודע שהרבה מהן היו נגד הלייקרס. אבל נגד הספארס זה שנה-שנה. זה יריב חזק ביותר שאתה לא יכול להיפטר ממנו. נגד הסלטיקס שיחקנו נגד שחקנים. נגד הספארס אתה משחק גם נגד הפופ.אתה מנסה לנבא מה הוא חושב…מה הוא זומם…
הנה, בואו נקשיב לקובי:
" Trying to figure out what in the hell Pop's thinking. With Tony and Manu and Tim and what their scheme is next. What they're setting you up for next. How to counter that. Aside from that, in the city just walking around. Strolls on the Riverwalk the night before big playoff games. Just relaxing and taking it all in, kind of the quiet before the storm."
כשהמשחק ניגמר קובי מיהר לחבק ראשון את קאווי לינרד, הכוכב החדש הנוצץ של הספארס. ראית בעיניו של לינארד מין הערצה ואפילו חרדת-קודש כשקובי ניגש אליו.
אחרי זה הוא חיבק את טוני, את מאנו, את בוריס, וחיבוק חזק במיוחד עם טים. ואז עוד חיבוק אחרון נוסף עם פופ.
הוא עתה פונה לעבר חדר ההלבשה כשהקהל עדיין צורח "קו-בי! קו-בי!", וקובי – תוך כדי הליכה – מרים את שתי זרועותיו כשגבו לעבר הקהל בפעם האחרונה.
בחדר ההלבשה הוא אמר: "אני שמח שאיש לא ראה את הדמעות בעיני. זהו דבר שרציתי לשמור רק לעצמי". והוא המשיך:
"It's an amazing feeling because we have had so many heated games here," Bryant said. "So it feels good here at the end to be able to have this amount of respect."
מנחם גרמת לי לחיוך ודמעה על הפרצוף😃
אחד הדברים המדהימים ביותר בספורט היא הערכה בין אנשי ספורט והשנה קובי זוכה לזה מכל כיוון. מה שיש בין פופ והספרה לקובי זו ״שנאה ספורטיבית״ וזו השנאה היפה ביותר שיכולה להיות. זו שנאה שנובעת מיריבות כל כך חזקה אבל זו ״שנאה״ שנמצאת רק על המגרש, כי זו הערכה שמלאה הערכה וכבוד הדדי.
קובי השנה זוכה להערכה ענקית מכל אנשי האן בי אי על התרומה הענקית שלו למשחק, לאוהדים ולעניין שהוא יצר. הוא דמות בלתי נשכחת שאי אפשר להיות אדיש אליה (גם אם אתה אוהב אותה וגם אם לא). זה יפה שבכל אולם ידעו לכבד אותו! יש מגרשים כמו הספרס שזה עלה רמה בגלל ההיסטוריה במגרש הזה.
מנחם תודה, פתחתי את הבוקר עם חיוך.
הגור הפך ללביא
מדהים ויפה לראות כמה הערכה יש כלפי בריאנט בעיקר בהתחשב שעד לפני שנים בודדות הוא היה שנוי במחלוקת בערך כמו הפלופר היום.
בתור אוהד הלייקרס היו לי הרבה התחבטויות ביחס לקובי במשך שנותיו במועדון,מצד אחד כדורסלן בחסד עליון ,תחרותי בטירוף (שני אולי רק לאחד אלוהינו) ומנהיג לטוב וגם לרע שכמעט חירב את המועדון סביב הסכסוך המפורסם עם שאקיל ואפילו בניגוד לכוכבים אחרים חוסר הרצון לוותר על כסף בשביל אולי סיכוי עוד ריצה לתואר.
מצד שני בשנים האחרונות נראה שמשהו התמתן באישיות לטובה, מתגלה צד קצת יותר שליו שלו לפחות כלפי חוץ ובעיקר ההשלמה שהגיעה העונה לשיאה שמה שהיה פעם מבחינת היכולות הפיזיות והמקצועיות כבר אינו אותו דבר ועצירת המירוץ המטורף לעוד תואר מאפשרים להנות ממנו ולהחשף לפן אחר שלו. וכמו שגור הזכיר מעליי שנאה ספורטיבית והערכה כמו שיש בין קובי לפופ ראויה להערצה מבחינתי.
נ.ב.- מנחם תענוג לקרוא כמו תמיד.
תאהב אותו או תשנא אותו.. אבל אל תישאר אדיש.. זה סימן לכוכב..
מנחם מעולה, ריגשת בבוקר כזה, באוהד לייקרס אני שמח שזכיתי לגדול כשיש לי שחקן כזה בקבוצה..
אתה יודע מה אומר ניוטון מעספור😜
״אהבה נגמרת שהכעס הופך לאדישות״ – מתאר נהדר את היחסים בין קובי לפופ.
כתוב נהדר!
מומי ישלים 19 מילים שהתמונה תהיה שווה 1000 מילים
פלח – אתה ממש שמח לראות אותי ! זה אקדח או שהבלק ממבה יצאה לחופשי
קובי – בא לי להקיא עלייך ! שלום עולמי ולא להתראות
פלח – סיי צ׳יז ב 3 שלי
קובי – דש לדאנקן הלקקן מיונז
פלח – שלום שלום ואל תבוא לי בחלום
קובי – סו לונג מאדר פאקר קומוניסט
פלח – נתראה באול סטאר , אני עוד אייבש אותך כמו משמש טו בשבט
קובי – וואלה מזל ששמת זקן על הפרצוף פיצה
פלח – שתקרע את ה ALc
קובי – שקארי יפתח לכם את הפרקר
אבל למה לעזאזל… ל מ ה פופ חיבק את קובי?
אחלה טור מנחם….תגידו משהו יודע מה הקטע הזה של השחקנים שאחרי קליעת סל הם מניפים את הידיים למעלה כאילו הם דוחפים משהו?
רק לפני כמה ימים כתבת שזה היה קליפ צבוע עם מזימה.
ד"ר מנחם ומיסטר לס.
הקליפ באמת היה צבוע. החיבוק בא מהנשמה
עם כל הללל כאן קל כנראה לאנשים לשכוח שבזמנו את קובי שנאו הרבה יותר משאנשים שונאים את לברון.
אמנם לא חסרים לקובי שונאים עד עצם היום הזה, אבל מעניין יהיה לראות כמה שנאה תשאר ללברון אם בכלל בעוד 5 שנים. אני מנחש שכמעט בכלל לא.
מה לגבי השנאה ל MJ?
היא נעלמה די יפה מהעולם. אתה לא חושב?
לא אצל חלק מהאנשים שאני מכיר
כמו מי?
השנאה למייקל מקורה בקנאה
השנאה למייקל רק מתעצמת אצל הרבה שהתבגרו ופתאום מגלים עליו דברים שלא הכירו
התגובה הרכשונה של גור מיצתה כל מה שרציתי לומר…
רגע יפה 🙂
ואגב, ההשוואה לשינאת לברון לא מדוייקת…
את קובי בעיקר שנאו כי הוא היה טוב מדי
כמו ששנאו את מייקל (אני לדוגמא)
את לברון שונאים בגלל היהירות המוחצנת, האגו המוחצן, הפמליה והחשיבות העצמית המנופחת. זה לא אותו דבר, במיוחד שללברון אין מספיק טבעות על היד…
+1000
את קובי שנאו לא (רק) בגלל שהוא היה טוב מדי, אלא גם בגלל סיפור האונס, המשחק הסוליסטי, הסכסוך עם שאקיל שפירק את השושלת ובשנתיים האחרונות בגלל תאוות הבצע שתקעה את הלייקרס לשנים.
שמח שהוא קצת התמתן ופורש בצורה שמעוררת נוסטלגיה…
דרור2 – קלעת בול!
הערכה ושל אנשי ספורט אחד לשני היא בהחלט מהדברים היפים ביותר שקימיים .
להניח קצת את האגו בצד ולחלק כבוד לשחקן אחר שעבר כבר את כל המסלול זה פשוט דבר שכיף לראות אותו.
אני זוכר את המשחק שדיויד בקאהם פרש בו,
ואיך הוא הוחלף מהמגרש בדמעות שכל השחקנים על המגרש באים ומחבקים אותו.
סצנה שאני אזכור לעד
https://youtu.be/pCyfB44vLrY
במידה ומישהו מעוניין
גדול! צריך ממחטות (ופסיכולוג) ל-5 הדקות האחרונות האלה
אחוות יריבים. לא רואה מישהו עושה את זה ללברון.
מצד שני, אני לא רואה את דאנקן עושה קרקס כזה בשנתו האחרונה.
http://img.gawkerassets.com/img/17gyflkkymnw2gif/original.gif
רק דדי מבין כמה מהקליפים שלו
פשוט אדיר ומרגש. מנחם זה היה פשוט נהדר ועשית לי את היום עם הכתבה הזאת.
מנסים לדרג את השחקנים הכי טובים בהיסטוריה ויש כאלה שחושבים שקובי הוא טופ 5 או טופ 10 או אפילו טופ 15 (!!) אבל לדעתי המיקום לא כזה משנה.
קובי הוא הדבר הכי קרוב למייקל נקודה
צודק!
נפלא מנחם
תודה לכולם, אבל רוב התודות לציטטות של הפלח וקובי
מצוין! תודה רבה
מקסים ונכון, ונוגע ללב. קובי היה ענק!
הוא עדיין😃 אל תקבור…
המשך עלילות פופ וקובי
http://www.silverscreenandroll.com/2016/2/13/10986220/la-lakers-kobe-bryant-gregg-popovich-all-star-practice
תענוג לקרוא !
אחרי פרישת מייקל באמת הייתה לי הרגשה כזו של ריקנות. למזלנו הגיע הבלק ממבה ונשא את הלפיד עד לבאים בתור. זה היופי בספורט, בפרט ב- NBA על כוכביו.
אף פעם לא אהבתי את סגנון המשחק של קובי, סוליסטים ואגואיסטי מדי. (שלא יתלונן שבלייקרס לא נבנתה מערכת כמו בס"א, הרי הוא האשם העיקרי בכך)
אבל שחקן כמוהו זה תענוג לכל חובבי הכדורסל באשר הם, איזו מחויבות, קשיחות, ווינריות וגישת "בלי תירוצים". אני אתגעגע