עובדות וסיפורי נ.ב.א (2) / רון טחן

לכבוד סופו של עוד שבוע, אנחנו מצרפים את העובדות והסיפורים המעניינים יותר ׁ(ומעניינים פחות) שעלו השבוע בדף הפייסבוק של האתר:

1.יוטה, שבחרה את קארל מאלון בבחירה ה-13 בדראפט 1985, ידעה שהרוקי החדש שלה, הוא לא קלעי עונשין גדול. 63% הצלחה מהקו היו למאלון בשלוש עונותיו במכללת לואיזיאנה טק.
אלא שעונתו הראשונה של "הדוור" מקו הייתה גרועה עוד יותר. מאלון הצעיר דייק ב-195 זריקות בלבד מתוך 405 ניסיונות (49%), וגם בשנתו השנייה (323 מ-540 ניסיונות, 59%), לא הרשים יתר על המידה.
לשמחתם של הג'אז, בעונתו השלישית האחוזים של מאלון כבר עלו ל-70%, בדרך ל-74% מהקו בכל הקריירה.


אז מי יודע, אולי לאנדרה דראמונד או דיאנדרה ג'ורדן יש עוד תקווה…

2. דרק פישר מחזיק בשיא המשחקים לשחקן אחד בפלייאוף. 259 הופעות היו לצלף השלשות הנהדר, מתוכן 193 עבור הלייקרס (איתם זכה ב-5 טבעות אליפות), 50 עם אוקלהומה, ו-16 עם יוטה.

 3. במשך 127 משחקים רצופים בהם עלה על הפארקט, קייל קורבר – מגדולי הצלפים בתולדות הליגה – קלע לפחות שלשה אחת.

הרצף של קורבר, שניפץ את השיא הקודם של דיינה בארוס (89 משחקים), נעצר ב-6.3.2014, לאחר שהחטיא בכל חמשת ניסיונותיו מחוץ לקשת במשחקה של קבוצתו אטלנטה מול פורטלנד.
4. בשנת 1965, ווילט צ'מברליין הפך לשחקן הראשון בליגה שחתם על חוזה בשווי של 100 אלף דולר לשנה.
בתגובה, יריבו הגדול באותה תקופה – ביל ראסל – דרש מבוסטון להעלות את שכרו השנתי מ-75,000 דולר ל-100,001 דולר, ואף איים כי ישקול מעבר אם דרישתו לא תענה.

אז מה עשו הסלטיקס? ניחשתם נכון. ראסל קיבל את מבוקשו, ונשאר במועדון עד לסוף הקריירה.
5. אחד הימים הגדולים ביותר בקריירה המפוארת של "האדמירל" דיוויד רובינסון התרחש ב-24.4.1994
סן אנטוניו אירחה את הקליפרס למשחק האחרון של העונה הסדירה, כשכוכב הקבוצה הבלתי מעורער – דיוויד רובינסון – מודע לעובדה שהוא מפגר ב-33 נק' אחרי שאקיל אוניל הצעיר מאורלנדו במרוץ לתואר מלך הסלים של הליגה.
התוצאה: רובינסון התפוצץ על הקליפרס המסכנים, עם לא פחות מ-71 נקודות, בדרך לתואר מלך הסלים (סיים עם 29.8 נק' למשחק, לעומת 29.3 נק' למשחק של שאק).

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  2. דדי

    29 ינו 2016 22:14:01

    לא היה שום דבר גדול במשחק הזה של רובינסון, ושום דבר שדומה לספורט.

    לשם השוואה, קובי בריאנט היה זקוק רק ל 38 נקודות במשחק האחרון של 2012 כדי לעקוף את דוראנט ולזכות במלכות הסלים של העונה הרגילה, אבל בגלל שהמשחק לא שינה כלום למיקום בפלייאוף הוא העדיף לא לשחק, לנוח ולא להסתכן בפציעה על פני התואר האישי שהיה יכול להשיג בקלות.

    ז א ת

    עובדת נבא ראויה !

    1. המשגיח

      29 ינו 2016 22:33:43

      אני די בטוח שגם קווין דוראנט עשה משהו דומה ו"אפשר" לכרמלו לזכות, ובכך ויתר על זכייה רביעית ברציפות בתואר "דובי גל" של העונה.

      כמו כן, אני זוכר שלברון ג'יימס ויתר על המשחק האחרון של העונה, כדי לסיים עם ממוצע נקודות של 30.0 נק' בדיוק,

    2. MBK

      29 ינו 2016 23:04:35

      הרגע של האדמירל מגעיל
      דדי יכול להיות שאם קובי היה צעיר יותר הוא היה הולך על זה
      את הקלאסה הוא קיבל עם השנים למרות שבעייני רבים לקובי אין שום קלאס ( בעייני הם משולים לרפי הבנה פורטה )

  3. עגל

    29 ינו 2016 22:26:07

    את הסיפור על ראסל אני לא מכיר אבל את המשחק של דיוויד רובינסון אני זוכר טוב.
    כמה שמחתי שהוא ניצח את שאקיל במלכות הסלים. לפחות לי זה הרגיש כמו משחק גדול

  9. רפי

    30 ינו 2016 08:47:24

    מעניין מאוד תודה..

    המשחק ההוא של רובינסון היה אחד הרגעים הכי לא ספורטיבים שאני זוכר.
    דקה אחרונה לסוף המשחק הספרס בפלוס עשרים והמאמן שלהם מורה לשחקנים לבצע פאולים על הקליפרס בשביל לקבל עוד פוזשנים ולאפשר לרובינסון לקלוע עוד נקודות. – בושה.

    אצל פופוביץ זה לא היה קורה

  12. אסף

    30 ינו 2016 20:24:10

    אגב קורבר, כמה חסר לקארי לעקוף אותו מבחינת רצף המשחקים???
    ושאלת השאלות האם יגיע העונה ל-400 שלשות או לא???

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט