יוסי הולך לאורקל – גולדן סטייט מארחים את דאלאס

 

**************************************************

יוסי ב. , הכתב השלישי של הופס עם אקרדיטציה למשחקי גולדן סטייט מדווח מאוקלנד

************************************************

יוסי הולך לאורקל – גולדן סטייט מארחים את דאלאס

24 שעות לפני המשחק: אישורי החנייה הגיעו וגורמים לי ללבטים רציניים – האם להמשיך עם התוכנית המקורית ולקחת את הרכבת עד לאיצטדיון, או להנדס את יום רביעי מחדש על מנת להגיע כמו שייח בעזרת תג התקשורת שלי – לא יזיק להרגיש קצת תהילה!

אז גולדן סטייט מארחת את דאלאס. המשחק הקודם נגמר בניצחון דומיננטי של דאלאס על הלוחמים נטולי קרי. מאז, הרבה מים זרמו מתחת ל-GOLDEN GATE, והסטנדרט החדש של גולדן סטייט הוא – "מתיימר להיות מתחרה? קבל שלושים הפרש". כך ניצלה אינדיאנה את העובדה שאף אחד לא סופר אותה ברצינות וקיבלה רק שתיים עשרה הפרש.

דאלאס מגיעה למשחק גב-אל-גב אחרי ניצחון, בקושי, על הלייקרס. למען האמת אני לא רואה סיכוי לניצחון של דאלאס למרות ירידת המתח אחרי המשחק מול סאן אנטוניו, ומכיוון שבבית הלוחמים לא לוקחים שבויים ויש להם רצף לשמור עליו (39 ניצחונות ביתיים רצופים)! למעשה – שנה קלנדרית שלמה שאין הפסדי ליגה לגולדן סטייט. העובדה שדירק לא משחק מעציבה אבל לא נראה לי שתשפיע על התוצאה הסופית.

לקראת המשחק תיבת הדוא"ל מתמלאת באימיילים ובקבצים שניתן לסכם אותם במילה אחת – סטטיסטיקה. רק כדי לסבר את האוזן – חוברת בת 29 עמודים רק על המשחק הזה, חוברת של 415(!) עמודים על העונה הנוכחית של גולדן סטייט, ועוד בערך שבעה אימיילים שבשורה התחתונה מפצירים בך (או במקרה הזה – בי) להגיע כבר שעתיים לפני המשחק.

מבוך המסדרונות ענק אבל כל פינה מאויישת באיש צוות חייכן שעוזר באורינטציה הכללית. על האוכל אין מה לכתוב. האווירה במסדרונות נעימה וכבר שעתיים לפני המשחק יש כמה שחקני גולדן סטייט שקולעים וקולעים.

החדשה שעליה מדברים כולם היא הסכם החסות החדש לאולם בסן פרנססיקו אליו תעבור הקבוצה ב… 2019, ובכל זאת, הכל משייט בקלילות בגולדן סטייט, שדיבור על נותן חסות בעוד שלוש שנים בהחלט נשמע הגיוני.

נמלטתי מחדר המדיה שהיה מלא בריחות טיגון לטובת מסיבת העיתונאים – סטיב קר מאחר ומסביב הבדיחה היא שאולי וולטון יאמן היום. מפני שאיחורים זה סימן ההיכר שלו, קר נכנס והאווירה החיובית והקלילה רק מתגברת. זו הנקודה שמלווה ותלווה אותי בכל הערב הזה – אווירה טובה, קלילה, מחוייכת לצד מקצוענות. חדר ההלבשה בהחלט לצידו של קר. השאלות מגוונות, החל מדעתו על פופ כמאמן המערב (מפרגן), על ההיעדרות של נוביצקי (שינו את האימון לקראת המשחק בגלל ההעדרות) ובעיקר על איך שומרים על רמת המתח הנדרשת. קר מצידו מודה שזה האתגר האמיתי – לשמור על הקבוצה במתח ואומר שהרצף ה"קשה" מאז ההפסד לדטרויט תרם להם. נדרשה להם דחיפה ומשחקים נגד קליבלנד וסן אנטוניו בהחלט נתנו את הדחיפה הזו. בחסות חיוכים נוספים קר מסיים את מסיבת העיתונאים.

בינתיים, על המגרש, הקבוצה זורקת וזורקת, על הפרקט די.ג'י, וזו בהחלט התחושה פה – מסיבת כדורסל, קרי מנסה לקלוע מהמנהרה ובניסיון החמישי בערב מצליח ומייד ניגש לחבק את הסדרנים וכל מי שלצידו. בכלל, קרי הוא תופעה – החימום שלו כולל המון קליעות אבל נראה כי הוא יותר סיבוב של לחיצות ידיים וחתימות מכל דבר אחר, כוכב רוק אמיתי! שאר שחקני הלוחמים מתחממים ומשחקים ללא אבק הכוכבים ונראה שזה די מתאים להם.

האולם מתמלא ממש עם הפתיחה והרעש שמייצרים האוהדים הוא אדיר, קיימת הסכמה נרחבת בין אנשי התקשורת שזה ה-אולם להיות בו במשחק ושהאווירה שהלוחמים מייצרים פה היא ללא תחרות. טוב, מאז שנה שעברה, מאז ה – 27 לינואר 2015, במשחק מול שיקגו, ובהארכה! – הקבוצה לא הפסידה. זה מייצר אנרגיה.

המשחק עצמו נפתח בשליטה מוחלטת של קלי תומפסון שבארבע הדקות הראשונות משחיל תשע נקודות ומייצר לבד פער משמעותי, בוגוט כבר הספיק לכדרדר לאורך המשחק אחרי ריבאונד ואני צופה עוד הרבה שעשועים בהמשך, תחרות כנראה לא תהיה לנו פה…

הפער כל כך גדול שקרי מרשה לעצמו להשתעשע עם אפס משבע בהתחלה, אבל כשהפער יורד לחמש סטיב קר לוקח פסק זמן מייד. הרבע הראשון מסתיים ויותר מהכל הוא נראה כמו משחק אימון ללוחמים. קליי היה חם אבל לא התפרע עם הזריקות, סטף בדק ובדק, גילה שהרבע לא מיטיב עמו – המשיך לנוע כמו צ'יטה על המגרש אבל השאיר את הקליעות לאחרים. הרכב המחליפים, כיכב.

בסוף הרבע עובר איש מדיה של הלוחמים ומחלק סיכום מודפס של הרבע הראשון. עצי הרד ווד בוכים לאיטם.

רבע שני, מרגיש קצת כמו בית הבראה בשוויץ. רגוע. רגוע. קר מרגיש שמשהו לא זורם, הפער יורד לשש, שוב, וקר לוקח פסם זמן. סביב כניסתו של קליי המשחק מתקרקס לו קצת ושש דקות לתוך הרבע השני גם סטף וגרין חוזרים לשחק. בפינג פונג הסלים שמתרחש הלוחמים לא רק שלא מגדילים את הפער אלא מאבדים אותו. זריקות פשוטות לא נכנסות והקהל מתעורר ומייצר הרבה הרבה אנרגיה. בארנס וקליי שומרים את הלוחמים במשחק כשבינתיים לסטף רק שלוש נקודות בכל המשחק. גרין, הברומטר של הקבוצה, שיחק רק תשע דקות בחצי וזה ניכר, הכל פחות זורם בלעדיו. מצד שני, מי צריך ברומטר כשקליי משבשב ופותח פער לבד על דאלאס. חצי. קליי עם 26.

רבע שלישי. שתי דקות לתוך הרבע סטף משתחרר ומשחרר שלשה, האם המעצור הוסר? עוד שתי דקות עוברות והלוחמים לא מצליחים ליצור יתרון אבל כמעט מבצעים את מהלך העונה עם פיק אנד רול בין הרגלים כשסטף מקפיץ את המגן שלו. דאלאס? דרון נותן קצת עבודה ברבע השלישי וצ'נדלר לגמרי בעניינים. ואז זה קורה – שלשה של סטף, גג של של קליי עוד שלשה מהירה של סטף ופתאום בחמש עשרה שניות זה כבר שבע. הקהל בטירוף – שירת ה"וואריירס" מזכירה מגרשי כדורגל ביבשת ישנה (השירה מחזיקה מעמד בערך עשרים שניות) ובהחלט מרגישים פה מבצר ביתי. צ'נדלר עוד מצמצם אבל המבערים כבר נפתחו ואת הריצה הזו קשה להפסיק, איגי נכנס להרמת המוראל אבל כמובן שדריימונד הוא זה שעוצר את המומנטום של צ'נדלר & דרון. שתיים וחצי וחצי דקות לסוף הרבע כשקרי על הקו מתחילות קריאות ה – MVP, זה לא המשחק שאותו הוא יגיש לוועדת הפרס. רבע שלישי, סדר עולמי ישן. 18 נקודות.

רבע רביעי. בהפסקה כמעט זכה אדם באוטו בזריקה מהחצי, סף הרגש עלה משמעותית. דף נוסף נמסר לי כלאחר כבוד, שוקל לפתוח משתלה של דפי סטטיסטיקה.

קליי ממשיך לצלוף וממשיך. סל רודף סל ונראה שלכולם נוח בהפרש דו ספרתי לא גבוה מידי. בכל זאת – דאלאס לא מועמדת ולא מגיע לה לחטוף. שש דקות לסוף  הקהל מתחיל לעזוב, לא תרגיל שריפה אבל בהחלט כמויות של אנשים עוזבת. בשורה שלפני כמעט מתפתחת קטטה על חולצה שנורתה לכיווננו. קליי מחליט שכדי לא לפגוע במוניטין של הקבוצה צריכים להגיע לעשרים ולוקח על עצמו את המשימה. שתי דקות ארבעים וחמש דקות לסוף, מול חצי אולם – זה קורה. הקהל שנשאר בטירוף, כבר אין צעקות דיפנס אבל כל סל גורר תשואות רבות. לוני שנקרא מקבוצת ה-די ליג סיפק משחק ראשון בגולדן סטייט עם חמש דקות, שתי נקודות ושני ריבאונדים. המשחק נגמר בעשרים הפרש וקדימה לחדר ההלבשה. קליי מסיים עם 45 בערב שבו הוא עשה את ההבדל לבד.

מסיבת העיתונאים עם קר אחרי המשחק הייתה פשוט מרתקת. קרי נשאל האם האופי של קליי הוא זה שמאפשר לכוכב בסדר הגודל שלו להיות כינור שני, קר לא מתחמק ועונה שבהחלט האופי של קליי נוח ושאין לו את הצורך להיות המוביל. שיחות על האולסטר ובחירת שחקנים ועל העובדה שבלי דירק גולדן סטייט קצת נרדמה.  קר מסביר שזה היה משחק אנושי ושאחרי המשחק מול סן אנטוניו מול דאלאס פצועה – קשה לשמור על המתח. האופי המיוחד של הקבוצה בא לכדי ביטוי כשקר מספר שדריימונד גרין (שבחדר ההלבשה היה ברור שהוא, הוא המנהיג החיובי הגדול) הכריח את לוני לשאת נאום בחדר ההלבשה ושעבור קר זה היה מסמר הערב. עוברים לחדר ההלבשה, שחקנים במצב כזה או אחר של עירום, שקט כשרק גרין שוב שואג כאשר מראיינים את לוני ועושה לו כבוד. האולם כבר ריק, בני המשפחה מחכים ליד מזנונים שופעי אוכל והשחקנים מתחילים לארוז. לפעמים החגיגה נגמרת, כיבוי אורות.

 

 

 

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  2. Berch

    28 ינו 2016 17:10:06

    אני, אם הייתי מתחלף אתך, הייתה נשארתפינה עצובה קצת בשבילך, אבל הייתי נהנה 🙂
    כל הכבוד על הסיקור
    ושאפו ענק למנחם שעקשנותו הבלתי נלאית מאפשרת את זה.

  5. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    28 ינו 2016 18:31:52

    איך אומרים באשקלונית שכונת עתיקות ג' (ההפך מ הייט אשבורי)..

    מי שמוציא לאנשים את העיניים, אנשים מוציאים עליו חוזה.. סמיילי

  13. הייט-אשברי

    28 ינו 2016 20:42:04

    יוסי – סקירה יפה . וזכית לראות את הופעת הבכורה וסל הבכורה של
    קוון לוני שחזר למגרשים מוקדם מהצפוי. הוא עוד ייתן ללוחמים הרבה כח ואופציות הרכבים מעמדת ה-PF .

  14. d.k

    28 ינו 2016 21:25:22

    כרגיל, כתוב בצורה קולחת ומענייינת- כיף לקרוא…

    התאור של אולם הכדורסל והפסטיבל לפני המשחק מזכירים לי את המסדרונות בהיכל הכדורסל (ז"ל) הקרוי על שם מנחם אוסישקין לפני משחק…
    מניח, שגם יוסי ברקלי בכבודו ובעצמו אינו מודע לעובדה שאליל נעורי פרוויס שורט שיחק 9 עונות בגולדן סטייט (בעונה אחת אף רשם ממוצע 28 נק במשחק)

  16. צביקה

    29 ינו 2016 00:00:59

    כיף לכתבים שקיבלו את המנדט ממנחם, והם מחזירים את הקרדיט הזה בענק בכתבות נהדרות. ממש מעבירים את החויה. תודה רבה יוסי!

  18. john

    29 ינו 2016 19:58:45

    מצויין ויחודי!!! לעיתים אני מבסוט מהליג פאס שמחובר בפסקי הזמן למסכי המגרש. ממש מרגישים בתוך האולם. הזוית של מאחורי הקלעים מרתקים.

  20. חיים

    22 פבר 2016 12:05:48

    יוסי היקר,

    זה מעניין ועסיסי, התבלינים בדיוק במידה.
    אולי תתרום את כישורי התיאור, ההבחנות הדקות, המאחורי הקלעים וחדר ההלבשה לטובת משחק הגדול באמת, הבחירות! הביג טיוזדיי מחכה לך (סליחה, מנחם, שאני משאיל אותו לקצת).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט