סיקור משחקי יום רביעי

ליל משחקים נטול הפתעות והארכות היה לנו. קליבלנד הביסה את פיניקס, בוסטון ניצחה את דנבר, דטרויט גברה על פילי, אטלנטה נכנעה לקליפרס בבית, מינסוטה מתחה את הרעמים במשחק מצוין שלא עזר לה, הספרס הוציאו את העצבים על יוסטון, יוטה ריססו את הצרעות והלוחמים המשיכו לטייל נגד דאלאס העייפה.

בואו נתחיל:

 

קליבלנד קבאלירס (11-32, מקום 1 במזרח) 115 –פיניקס סאנס (33-14, מקום 13 במערב) 93

תוצאת מפגש הקצוות בקליבלנד לא הפתיעה אף אחד, גם לא מאמן טירון כמו לו, שיאמן את נבחרת המזרח באולסטאר. פיניקס קבוצה פצועה וחבולה ברמ"ח איבריה. במקום בלדסו ונייט שהרכיבו את אחד מהקווים האחוריים הטובים בליגה יש לנו את דווין בוקר וארצ'י גולדווין שאמנם מפתיעים לטובה ועושים עבודה לא רעה אבל אין מה להשוות ביניהם לבין הגארדים הפצועים. המחצית הראשונה עוד הייתה צמודה. ברבע השלישי קליבלנד ברחה.

הקאבס מסרו 34 אסיסטים. פיניקס איבדה 22 כדורים וניצחה רק 2 מתוך 19 משחקיה האחרונים.

בקליבלנד לברון ג'ונג און (9 אסיסטים, 7 מ-8.מהשדה, 7 מ-7 מהקו) וקווין לאב (11 ריבאונדים, 2 חטיפות ו-2 חסימות) קלעו 21 לנפש, סמית' 18 (4-6 מהשלוש) ו-4 חטיפות, ג'פרסון 14 ומוזגוב 10. אירוינג עדיין לא חד מספיק וסיים עם 8 ו-3 חטיפות ב -22 דקות.

אצל השמשות השוקעות בוקר סיים עם 16 ו- 5 אסיסטים, טאקר (7 ריבאונדים) ומוריס (5 ריבאונדים) חלקו 26, גולדווין 12, וורן 11 וסוני ווימס האגדי 10.

 

בוסטון סלטיקס (21-26, מקום 5 במזרח) 111 – דנבר נאגטס (29-17, מקום 11 במערב) 103

המשחק הפגיש שתי קבוצות צעירות. האחת כבר נראית מחוברת, מנצחת ולא מן הנמנע שאפילו תשיג יתרון ביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף. השניה מהנה לצפיה אבל זה לא מתורגם לתוצאות בשטח למעט הברקות פה ושם. הסלטיקס כבר הובילו במעל 20 הפרש אבל דנבר שמרה על הכבוד וסיימה במינוס 8. קראודר ובראדלי שומרים מצוין ומהווים בסיס טוב להמשך.

בבוסטון אייברי בראדלי קלע 27 (21 במחצית הראשונה, 5 מ-13 מהשלוש) וחטף 4 פעמים, אוליניק 17 ו-7, תומאס 16 ו-5 אסיסטים, טרנר 14 ו-6 אסיסטים וקראודר 13, 2 חטיפות ו-2 בלוקים.

בדנבר גלינארי (7 ריבאונדים) ובארטון (5 ריבאונדים) קלעו 23 כל אחד, פאריד (15 ריבאונדים) והאריס (7 ריבאונדים) חלקו בשווה 30 נק, מודאיי קלע 13.

 

דטרויט פיסטונס (21-25, מקום 6 במזרח) 110 – פילדלפיה סיקסרס (40-7, מקום 15 במזרח) 97

פילי, ששיחקה ללא אוקאפור וסמפסון, עוד הובילה 74-79 במהלך הרבע הרביעי, אבל הבוכנות מנעו מבוכה, הפכו את המשחק ושייטו עד לניצחון.

הסיפור המרכזי במשחק: דראמונד "התפוצץ" על פילי עם 7 מ-12 מהעונשין לאחר שקלע משם 1 מ-14 עלובים בשני המשחקים שקדמו למשחק הזה.

בדטרויט רג'י גקסון קלע 27 (4 מ-5 מחוץ לקשת), דראמונד 25 ו-18 ריבאונדים (9 בהתקפה), סטנלי ג'ונסון 18, KCP 14, ביינס 12 ומוריס 10 ו-7 ריבאונדים.

בפילי גראנט קלע 21 וקטף 8 ריבאונדים, נואל 20 ו-7 ריבאונדים, סמית' 13 ו-6 אסיסטים (+6 איבודים), תומפסון 12 ו-5 ריבאונדים.

 

אטלנטה הוקס (20-27, מקום 3 במזרח) 83 – לוס אנג'לס קליפרס (16-30, מקום 4 במערב) 85

ניצחון מרשים ויוקרתי לקליפרס שניצחו את אטלנטה בחוץ בבק טו בק לאחר ניצחון החוץ על אינדיאנה. גם לאטלנטה היה זה המשחק השני בבק טו בק.

לקליפרס זהו הניצחון ה-14 מ-17 המשחקים האחרונים. שגריפין ימשיך ללכת מכות…

2 הקבוצות נראו לא טוב בהתקפה וקלעו באחוזים נמוכים.

דיאנדרה ג'ורדן התקנא בהצלחתו של שותפו להשלכת לבנים מהעונשין (דראמונד) ו"הרשים" גם הוא עם 7 מ-12 מהקו.

אטלנטה כבר הובילה ב-9 ברבע השלישי. קרופורד עלה מהספסל והוביל קאמבק של הקליפרס עד פיגור מינימלי של 64-66 בסוף הרבע השלישי.

פול מילסאפ החמיץ הזדמנות להשוות כאשר נותרה פחות משניה לסיום. 8 שניות לפני כן הוא החטיא זריקה חשובה נוספת. אוהבים אותך, פול !

בקליפרס קרופורד היה כוח האש המרכזי עם 21, ג'ורדן 13 ו-19 ריבאונדים, רדיק 12, פול 10, 11 אסיסטים ו-3 חטיפות.

באטלנטה טיג סיים עם 16, הורפורד 15, 8 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, מילסאפ (12 ריבאונדים, 4 אסיסטים, חטיפה ו-2 בלוקים) וקורבר (4 מ-4 מחוץ לקשת) קלעו 14 כ"א.

 

מינסוטה טימברוולבס (33-14, מקום 14 במערב) 123 – אוקלהומה ת'אנדרס (13-35, מקום 3 במערב) 126

המשחק המעניין של הערב הגיעה דווקא ממינסוטה הקפואה. הזאבים ניצלו את העייפות של הרעמים שבאו בק טו בק מניצחון בהארכה על הניקס בניו יורק.

אוקלהומה עלתה ליתרון 9 משלשה של ווסטברוק 3:33 דקות לסיום. טאונס ולווין במשחק עצום צמצמו עד 2 הפרש, 2 דקות לסיום. מכאן והלאה הניסיון של דוראנט והצ'יטה שמר את הרעמים במרווח סביר עד לסיום המשחק (לווין קלע שלשה בשניה האחרונה שצמצמה ל-3).

באוקלהומה דוראנט עם 27, 9 ריבאונדים ו- 5 אסיסטים, ווסטברוק 24 (13 זריקות בלבד מהשדה), 8 ריבאונדים ו-15 אסיסטים, קאנטר 23, 10 ריבאונדים ו-2 חסימות מפתיעות, ווייטרס 16 ומורו 10.

במינסוטה, שקלעה ב- 55% מרשימים מהשדה, זכריה לווין קיבל רוח נבואית וקלע 35 (14 מ-17 מהשדה, 5 מ-8 מהשלוש) ב-29 דקות בלבד, דיאנג הצטיין גם הוא עם 21 ו-9 ריבאונדים (10 מ-13 מהשדה), וויגינס 20, טאונס היה אחלה עם 19, 13 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-3 חסימות), בייליצה חזר מהמקפיא עם 11 נקודות, מוחמד 10, רוביו מסר 10 אסיסטים וחטף 3 פעמים אבל קלע רק 4 (1 מ-6 מהשדה). מה יהיה איתו?

 

סן אנטוניו ספרס (7-39, מקום 2 במערב) 130 – יוסטון רוקטס (23-25, מקום 7 במערב) 99

שאלת תם (בל): אם גולדן סטייט ניצחו את הספרס ב-30 והספרס קרעו את יוסטון ב-31 אז בכמה ינצחו הלוחמים את הטילים???

אין כמו המבצר בטקסס לשיקום המורל. סן אנטוניו חזרה מלאת מרץ מהתבוסה באוקלנד, התרסקה על הזקן וחבר מרעיו והאריכה את רצף הניצחונות הביתיים שלה ל-25 העונה ו-34 כולל עונה שעברה. פופוביץ' יאמן את נבחרת המערב באולסטאר.

לא נרחיב על המשחק עצמו אבל הנה כמה נתונים מעניינים:

הספרס, ללא טימי, ניצחו בפעם ה-17 העונה במעל 20 הפרש (44% מהניצחונות שלהם). הם מסרו 34 אסיסטים וקלעו ב- 56% מהשדה. 12 מ-13 השחקנים ששותפו קלעו. אף שחקן לא שיחק יותר מ-29 דקות.

אולדריג' חזר לעצמו עם 25 ו-10 ריבאונדים, לאונרד וגרין (6 מ-8 מהשלוש, 6 ריבאונדים, 3 חטיפות) תרמו פעמיים ח"י, פארקר 15 ו-7 אסיסטים, בובאן מריאנוביץ' קלע 13 וקטף 10 ריבאונדים ב- 16 דקות. אם נמיר את זה ל-36 דקות נקבל 29 נקודות ו- 23 ריבאונדים !

אצל הטילים המטולטלים הארדן קלע 20 (10 זריקות בלבד מהשדה), דוויט "הכי הרבה דולרים פר זריקה מהשדה" הווארד עם 13 (5 זריקות?! אתה רציני?!), 10 ריבאונדים ו-2 חסימות. מצד שני הווארד הצטרף לטרנד הסנטרים הצולפים מהעונשין עם 7 מ-8 נדירים מהקו!

סמית' (7 ריבאונדים) וג'ונס התחלקו ב-22, טרי 10.

 

יוטה ג'אז (25-20, מקום 10 במערב) 102 – שארלוט הורנטס (24-22, מקום 9 במזרח) 73

מפגש בין שתיים מהקבוצות היותר פצועות בליגה הסתיים בתבוסה מהדהדת של הצרעות ליוטה.

ריצת 2-20 של יוטה ברבע השני סגרה את הסיפור והכניסה את הצרעות לצרות צרורות.

ביוטה הוד קלע 24, היוורד 22, 7 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-2 חטיפות, פייבורס 12, בורק 11, ג'ונסון 10 ו-5 ריבאונדים.

בשארלוט, שמסרו רק 10 אסיסטים וקלעו ב-37% מהשדה: ווקר 15 ו-5 ריבאונדים, רוברטס 13. כל השאר לא הגיעו לספרות כפולות. אף אחד לא מסר יותר מ-2 אסיסטים.

גולדן סטייט ווריורס (4-41, מקום 1 במערב) 126– דאלאס מאבריקס (21-26, מקום 6 במערב) – 106

האורקל ארינה הוא המקום האחרון אליו תרצה להגיע למשחק השני בבק טו בק. הלוחמים השוו את רצף הניצחונות הביתיים לזה שהשיגה אורלנדו וכרגע רק שיקגו הגדולה של ג'ורדן מקדימה אותם עם 44 ניצחונות כאלה ברצף.

קליי תומפסון התיז שלשות במקום אחיו להתזה שהיה פושר משהו.

הוא סיים עם שיא עונתי של 45 נקודות (14 מ-20 מהשדה, 7 מ-12 מהשלוש, 10 מ-10 מהעונשין) והוסיף 5 ריבאונדים.

קרי 14 ו-9 אסיסטים, בארנס 13, גרין 10.

בדאלאס: פרסונס עם 23 ו-7 ריבאונדים, בראה 14 ו-5 ריבאונדים, די וויל ופלטון עם 12 כ"א, פאוול 11 ו-5 ריבאונדים. נוביצקי לא שותף.

 

Amitlahev

אבא במשרה מלאה, רואה חשבון, שופט כדורסל בדימוס, מכור לפנטזי, גיטריסט בהרכב ובשעות הפנאי (שאין לי) זורק מלא שלשות :)

לפוסט הזה יש 64 תגובות

  2. סומסום

    28 ינו 2016 09:19:54

    ערב יחסית רגוע, הסיום באטלנטה היה נחמד – דיאנדרה היה עצום וספסוף גם קלע לא רע מהקו. ובעיקר מיני, שכל פעם מראה איזה עתיד יש לה: זאק לאבין היה אדיר, וקארל אנתוני טאונס הוא לטעמי כבר אולסטאר, עוד ערב סולידי של 5-13-19. הדאנקן הבא? לעבוד על הגנה אצל וויגינס, ולהתחיל לבנות סביב השלישיה הזו.
    גם אוקלהומה מראה שיש לה את זה בקלאצ' (כאילו לא ידענו), בתקופה האחרונה היא עושה את זה ברצף. אלא שזה לא יספיק בעונה הזו עבור כל האנצ'ילדה, אא"כ שיקגו תתרום לה את ג'ימי באטלר ב-2. הערכה שלי: זה לא יקרה.
    אפרופו סיכוי שמשהו יקרה בפלייאוף ועוד קצת פייפ-דרימז: טרייד עכשיו, קווין לאב על בלייק גריפין. עכשיו, כשהמניה של גריפין למטה. שהבן דוד שלו בקליבלנד ישכנע אותו.

    1. סומסום

      28 ינו 2016 09:40:34

      אין אף טרייד על הגבה, זה כמו קתרינה2 אם אתה מוציא אותו מהפליקנז. מי ברמה שלו? האיש מדרגה מתחת לסטף (כולם), אבל זהו בערך. אולי חבילת קומבו של באטלר, רוז ועוד ממתק או שניים דרך שיקגו. אולי.

  4. דינגו

    28 ינו 2016 09:40:10

    יוסטון מתבזים הא?
    מה זה התוצאת יורוקאפ (אפילו לא יורוליג) של אטלנטה-קליפרס?
    ומצד שני – מה זה התוצאת אולסטאר הזאת של OKC מול הזאבים? הרעמים מנצחים ממש בקושי קבוצות שצריך לדרוס. לא רואה אותם מגיעים לגמר המערב בשום צורה.

    1. שגיא נאור

      28 ינו 2016 09:47:12

      צודק לגבי אוק, הנצחונות האחרונים שלה מראים יותר על חולשה מאשר עוצמה. תמיד נחמד לנצח משחקים צמודים אבל העוצמה היא לנצח עם כוכבים נחים ברבע הרביעי.

        1. שגיא נאור

          28 ינו 2016 10:59:24

          הם לא היו צריכים להגיע להארכה מול הניקס בלי מלו. היו מנצחים ב20 עם חצי שעה של ראסל את דוראנט ולא היו להם תירוצים של בק טו בק

  8. יניב

    28 ינו 2016 10:34:33

    לכל תומכי לברון שעדיין נשארו,אז אתם יכולים להוסיף לתכונות שכולם כל כך מעריצים שהוא איש משפחה נפלא ותומך בקהילה.אז עכשיו תראו איך הוא דואג גם לחברים שלו שיאמנו את האולסטאר למרות שאימנו כולה 3 משחקים כל החיים שלהם.זה חבר אמיתי

    1. מתר

      28 ינו 2016 11:16:08

      שמעתי שלברון אחראי גם על 9-11, על שרשת הפיגועים ומפולת השלגים האחרונה באוורסט.
      לכל השונאים העיוורים שהיו, נשארו והתרחבו, לא קצת נמאס מהדמוניזציה של לברון?
      הרגתם את האתר בשנתיים-שלוש האחרונות.

      1. יניב

        28 ינו 2016 11:30:30

        אין ספק שאתה הוכחה לכך שהאהבה מעוורת.בלי קשר אם אתה אוהב את לברון או שונא אותו לחשוב שאין לו קשר לפיטורים של בלאט ולעובדה שמינו את לו אז באמת שהאהבה מעוורת.
        לגבי האתר אז פתרון קל ופשוט תתעלם מכל התגובות על אהוב ליבך ותמשיך הלאה.

      2. niv

        28 ינו 2016 11:33:02

        וואלה, לא הטרול של ידיעת הציבור או אלף הכינויים שלו, לא הטרול של קפיצת בורג, לא הפרובוקטור, לא האנשים שרודפים את מנחם באובססיביות, לא טורי הדירוג והמיקום המייבשים, הבדיחות על לברון זה מה שמפריע לך? האיש הרוויח ביושר כל ביקורת כלפיו ונראה לי שגם חסידיו הגדולים יסכימו שהוא הגדיש את הסאה לאחרונה וגם הבחירה של טיירון לו לאול סטאר היא הזיה אחת גדולה.
        הבדיחות של המועדון נגד לברון, זה כמו מומי. קצת צבע. אף אחד לא מאחל לו משהו רציני ויש פה לא מעט אנשים שלא אוהבים שחקנים אחרים וגם רושמים את זה.
        האמת? גם כל המגיבים שאומרים כמה נמאס להם מהאנטי לברון הם מעייפים. לא בא לך, אל תקרא. ד ל ג.

        1. מתר

          28 ינו 2016 11:41:31

          האמת שגם הם מפריעים לי, ואישית גם התבטאתי על זה בעבר.
          לא ידעתי שכשמשהו אחד מפריע צריך גם לומר את כל הדברים שמפריעים.
          קצת קשה לדלג כשעל כל פוסט באתר (אגב גם לפני הפיטורים) יש כל כך הרבה פוסטים בעניין.
          חלק גדול מהאתר זה הקהילה שלו והתגובות שאנשים כותבים ומשקיעים.

          1. יניב

            28 ינו 2016 11:46:39

            סבבה לקחתי לתשומת ליבי.
            אם אתה יכול להגיד לי את הנושאים שמפריעים לך שנפסיק לכתוב עליהם,אני מאוד יודה לך. אה ושכתי תוסיף גם את הנושאים שמותר לדבר עליהם בשביל שיהיה יותר ברור.
            למשל אפשר לכתוב על בלייק גריפין שהוא יצא מפגר עם כל התקרית או שגם על גריפין אסור לכתוב דברים רעים?

          2. מתר

            28 ינו 2016 11:51:25

            בכוונה לא הגבתי לפוסט שלך כשהורדת את הרמה עם התגובה שרשמת.
            ב"נושאים שמפריעים לי" התייחסתי למה שניב כתב – טרולים שיש באתר, אנשים שמבזים את הכותבים ורודפים את מנחם.

          3. niv

            28 ינו 2016 11:51:35

            מכבד את דעתך, על אף הכתיבה העוקצנית.
            מנגד, רבים משתאים נוכח ההערצה העיוורת כלפי שחקן במגמת ירידה ברורה שמרבה לשחק באופן סוליסטי ומציג כדורסל מכוער. הצורך לסנגר עליו נשגב מבינתי. זו דעה אחת, אתה מחזיק בדעה שונה וכנראה כמות הפוסטים עליו תרד כי יהיה פחות פוקוס על קליבלנד.
            לדידי, הוא כל מה שמכוער בכדורסל. איטי, מסורבל שמתשלט על חלקה טובה.
            לגבי הטרולים, אנשי האנטי לברון לפחות מציגים דעות מנומקות עם ביסוס לעומת טרולים שסתם מזהמים כאן (ולמה הצוות לא מוחק את הפוסטים שלהם?)
            נסכים לא להסכים אבל אני צופה מיתון גם ככה ביחס לשנאה.

          4. יניב

            28 ינו 2016 12:01:15

            ניב אני אנסה להסביר לך והפעם לא באופן סרקסטי אלא אמיתי.
            תראה אני לא יודע בן כמה הוא אבל אני כן יכול להגיד לך שאני בתור ילד הערצתי את מג'יק ג'ונסון ואורי מלמיליאן וכל פעם שמישהו כתב או אמר משהו רע על אחד מהם הייתי מתחרפן(עד רמה של מכות בבה"ס)
            אז אני יכול להבין שמישהו צעיר מעריץ ספורטאי ברמה עיוורת וכל פעם שרושמים נגד מושא הערצה הוא מתעצבן.לרוע מזלו מתר בחר דמות בוא נגדיר שנוייה במחלקות להעריץ ועל כך הוא מתעצבן

          5. מתר

            28 ינו 2016 12:33:35

            אני לא חשוב שאני לוקה בהערצה עיוורת, יש לי הרבה ביקורת על לברון.
            מה שמפריע זה הדמוניזציה לבן אדם. נכון שבאתרים אחרים המצב גרוע בהרבה אבל זו בדיוק הסיבה שלפני 4-5 עברתי כמעט אקסלוסיבית לאתר הזה בנושאי הליגה.
            אני מסכים על לא להסכים וגם מכבד דעתך במיוחד שמנוסחת לעניין.

          6. עגל

            28 ינו 2016 13:33:06

            יניב בתור אחד שגדול ממך באי אלו שנים לי זה גם מפריע ההשתלחת המוגזמת. נכון, לברון כבר הגדיש את הסאה 3-4 פעמים יותר מדי אבל עדיין, תרגיעו.
            או שנעשה באתר קיר פייסבוק מיוחד עם עמודת "תגובות שנאה" ושם תוציאו את כל מררתכם על העולם.

          7. יניב

            28 ינו 2016 13:44:26

            יואב לא מבין מה בדיוק אתה רוצה?
            אין פה שום דבר מיוחד,היו כבר תקופות שהירידות על לברון היו הרבה יותר קשות וחריפות.
            אם תגובה סרקסטית על כך שלברון דואג לחברים שלו כי לו שהוא חבר שלו מאמן באולסטאר גורמת לכם להרגיש אי נוחות או שצריך קיר פייסבוק.
            אז אני מצטער,לא זכור לי שכאשר כתבת פוסט שלם שמהלל את ההחלטה של לברון שמעת ממני תגובה של "תרגיע"עם מושא הערצה שלך.
            אני באמת לא מבין מה יש לכם ומה הלחץ? לא טוב לכם תדלגו הלאה באמת.מה אתם רוצים להפוך את האתר לאתר שבו לא כל אחד יכול לכתוב את דעתו ? ורק על נושאים שיעברו צנזורה נוכל לכתוב?כל עוד זה נעשה בצורה מכובדת בלי קללות ונאצות,אז כן כל אחד יוכל לכתוב את דעתו על כל אחד ואם זה לא מוצא חן בעיני מישהו שפשוט יתעלם.סתם לידעתכם כל השרשור הזה לא היה מתקיים ללא הייתם דואגים ליידע עד כמה הגזמנו (ודרך אגב אני לא יודע מי זה הגזמתם אני מייצג רק את עצמי ואת האשך)
            הסיבה היחידה שהעלתי את הנושא זה בגלל שטיירון לו שאימן 3 משחקים בחייו קיבל בצורה רשמית את הידיעה שהוא המאמן באולסטאר ואם מבחינתכם זה לא מעניין אז אותי זה כן מעניין.

          8. עגל

            28 ינו 2016 14:02:37

            אין לי בעיה עם מה שכתבת עכשיו נקודתית, רק ביקשנו שתרגיעו קצת. לא להוריד לגמרי כי אז ישעמם.
            אגב הטור שלי היה חצי הומוריסטי, ראה הכותרות למעלה 🙂

          9. bobo

            28 ינו 2016 14:38:36

            יניב,
            דעתך היא לגיטימית לחלוטין ונראית הגיונית פי כמה בתקופה האחרונה. אין שום סיבה שלא תגיד מה שבא לך כל עוד זה לא פוגע כאן באף אחד (ונדמה לי שלברון לא קורא כאן).
            אני חושב שהללל שלכם מצחיק. אחרים אולי פחות מתלהבים. זה לא סותר את העובדה שתגיד מה שמתאים לך. אתה אחד הגולשים הותיקים פה.

  9. מוטי

    28 ינו 2016 10:47:13

    הסיפור עם טיירון לו והאולסטאר הוא בדיחה ברמה בינלאומית. איך יוצאים מזה?
    אני בטוח שהקומישינייר חטף חררה כששמע על זה. (אני מקווה שהוא לא יזם את זה).
    אם יש לטיירון לו שכל הוא צריך לוותר על זה מהר.
    אחרת יצחקו עליו כל החיים.

  10. מתן גילור

    28 ינו 2016 10:51:19

    אני שם בצד את האם טיירון לו ראוי או לא לאמן באולסטאר (ברור שלא!). אבל דחיל ראבאק, התחלת לאמן לפני יומיים וחצי. יש לך הזדמנות לנצל את הפגרה ובאמת לאמן את הקבוצה שלך ולהתחיל להנחיל שיטה. עזבו את עניין הבושה, זו פשוט טיפשות וחוסר מקצוענות בצידו ללכת לאמן באולסטאר.

    2. יניב

      28 ינו 2016 11:32:25

      ממה שאני קורא ומבין הדבר האחרון שמעניין אותו זה מקצוענות.בן אדם שחותר נגד המאמן ובראיון הראשון שהוא נותן בתור מאמן הוא אומר שהוא יעשה דברים טוב יותר מהמאמן הקודם שרק לפני דקה היית העוזר הבכיר שלו,אין מה לצפות שהוא ינהג בחוכמה.

      1. מתן גילור

        28 ינו 2016 11:39:00

        יניב, האם תוכל להפנות אותי למקור (ואני אפילו אתעלם מרמת אמינות) בו טוענים שהוא חתר תחתיו? לא כדי לקנטר, פשוט באמת לא נחשפתי לכזו עדות. אם הוא היה רוצה לדפוק אותו הוא פשוט יכל לא למשוך אותו באותו פס"ז נגד שיקגו.

        1. יניב

          28 ינו 2016 11:50:24

          אין יותר מדי התבטאויות של לו נגד בלאט אבל ההתנהגות שלו עוד בתור עוזר מאמן מעלה לי נורה אדומה.
          ובעיקר ההתבטאות שלו שמעבר לכך שהיא לא מראה לויאליות היא אפילו יותר מקוממת כי אם באמת חשבת שאפשר לעשות דברים אחרת למה לא ניסית לשנות עוד לפני שאתה מאמן ראשי?.
          לגבי הפ"ז אז כתבו את זה כבר,אל תשכח שהטעות הראשונית היא שלו ושל שאר העוזרים שהיו צריכים ליידע את בלאט לגבי הפ"ז

          1. מתן גילור

            28 ינו 2016 12:01:09

            ההבדל בין חתרנות לחוסר לויאליות דומה להבדל בין סבוטאז' לחוסר חשק. אפשר פשוט לבחור במילים המתאימות. לא מדובר על סמנטיקה בלבד. 🙂
            תכלס, אנחנו לא יודעים מה הוא ניסה או לא ניסה בתור עוזר מאמן. אולי ניסה ובלאט סירב? כלומר, באמת שאין לי מושג ולכן אני לא ממהר לקפוץ למסקנות. בכל מקרה, טוב שזה לא קרה לפני, כי הקצב המהיר יותר ידפוק אותם, ועדיף שזה לא יהיה במשמרת של דיוויד.

          2. יניב

            28 ינו 2016 12:11:07

            יש צדק בדברייך ואולי באמת זה יותר עניין של חוסר לויאליות למרות שלפי דעתי מהרגע הראשון ובלי קשר ללברון ברגע ששניהם התמודדו על המשרה ובלאט זכה בה,כבר אז הוא חשב איך הוא הופך להיות המאמן הראשי,אבל שוב זאת רק דעתי

      2. עומר

        28 ינו 2016 13:13:33

        השנאה ללו וללברון בארץ על המהלך קצת מוגזמת, זה מתחיל להעיק, ואני ממש חושב שהפיטורים של בלאט היו טעות, ולברון אשם בהם. אבל בסופו של דבר, לברון עושה מה שהוא חושב שטוב לעצמו, ולא לעם ישראל…
        הוא וגריפין חושבים שבלי בלאט הוא יכול לזכות באליפות, אז ניסו את זה. לדעתי הם יכשלו בגדול.

        אני גם מאוד מאוכזב מכל המהלך. אבל הראיון של לו לא היה כל כך רע, ואתה מתאר ציטוט ששמו בכתבה בכוונה כדי לעצבן. ששומעים את הראיון המלא של לו, זה בכלל לא נשמע רע.
        לו כנראה לא חתר, הוא היה במצב ממש לא טוב גם בעצמו, ברגע שבלאט איבד את חדר ההלבשה. לברון חתר ולו היה המועמד העדיף עליו.

        1. יניב

          28 ינו 2016 13:29:11

          דרך אגב אני ממש לא שונא את לו,אין לי שום דבר איתו.ראיתי את הראיון במלואו וכן זה נשמע שחצני ומאוד חתרני אבל שוב כמו שאמרתי למתן זאת דעתי,זכותך לחשוב אחרת.דרך אגב הבעיה העיקרית שלי זה ההתפתלויות של כולם שמה החל מגריפין דרך לברון ולו.תהיו גברים ותגידו בדיוק מה שאתה אומר.לדעתנו בלאט לא יכול להוביל אותנו לאליפות והחלטנו ללכת בדרך שבה אנחנו חושבים שתביא לאליפות,אבל במקום זה גריפין מתחיל לטנף על בלאט,לברון בכלל משחק אותה כאילו הוא לא יודע כלום ולו בכלל חשב שבלאט היה צריך להמשיך.תהיו גברים ותעמדו מאחורי ההחלטה שלכם.זה כל מהנ שאני אומר.
          דרך אגב בנימה אישית כמה שכאב לי על בלאט,אני מרוצה באמת עכשיו אני לא צריך לקוות שלברון יצליח ואני יוכל להמשיך לרצות בכישלונו מבלי יסורי מצפון.

          1. עומר

            28 ינו 2016 14:45:47

            בזה אני מסכים איתך מאוד.
            יש מגמה של ארגון הקאבס ללכלך חזק על בלאט, אבל זה ברור גם למה. בגלל הביקורת הדיי חזקה שהייתה נגד המהלך.
            אם תקרא באתרים של קליבלנד, אז בלאט היה השטן, כולם לא הסתדרו איתו, והוא לא ידע לאמן בכלל. גם כל צעד של לו הוא מדהים. כתבי החצר של קליבלנד(bear writers) קיבלו הוראה מהארגון להדגיש כמה ההחלטה הייתה טובה. זה כל כך ברור, שזה פתאטי. וזה לא עובד להם, רוב חובבי האנביאי האמריקאים חושבים שזה מהלך אידיוטי.
            אני פשוט אומר שלקחו פה את זה בארץ לקציוניות. להכנס לאינסטאגרם של לברון ולראות אותו מלא בקללות בעברית (עד עכשיו) זה מביך. אנשים שלא מבינים כלום בספורט נכנסים ומטנפים עליו כי הוא פיטר ישראלי, וואו… גם פה השנאה קצת מוגזמת.

          2. bobo

            28 ינו 2016 14:54:56

            באמת הכתבות בימים האחרנים גורמות לי התכווץ. לשמוע שבלאט המאמן עם הקשר הכי גרוע לשחקנים שהכתבים פגשו אי פעם, כמו שכתב דייב מקמנימן זה מצער.
            זו סערה שתחלוף אבל לתשאיר בעיקר כתם על לברון – מה פתאום אני לא מתערב בכלום בטח שלא בסוגיית המאמן – ג'יימס.

          3. עגל

            28 ינו 2016 15:36:35

            לברון לא אמר שהוא לא מתערב כי זה ברור שהוא משפיע, והוא אפילו טרח להבהיר שיש לו דעה ועוד איך. מה שהוא כן אמר הוא שהוא היה מופתע מההודעה (מהעיתוי הספציפי). הוא רצה לומר שדיוויד גריפין לא התייעץ איתו על זה נקודתית. וזה גם ברור שגריפין לא התייעץ איתו כי שיחה כזו בינהם היתה מתפרסמת במוקדם או במאוחר ואז גריפין ולברון היו חוטפים ביקורת כפולה.

          4. יניב

            28 ינו 2016 15:45:52

            נו באמת יואב.זה ממש כמו שאני יגיד לך תקשיב אני רוצה שתעלה פוסט שבו אתה יורד על לברון אבל אתה יודע מה אל תגיד לי מתי אתה מפרסם אותו.ואז ביום שתפרסם אותו אני יגיד לך וואו איזה הפתעה העלת פוסט נגד לברון.
            עכשיו ברצינות בלי קשר עד כמה שאני שונא את לברון,ללברון יש כוח של הרבה אבל הרבה יותר משחקן על קליבלנד ואני באמת לא רואה שום תסריט באמת שום תסריט שבו ללברון לא הייתה מילה בעניין.אני אלך לקראתך ולא אגיד שהוא הציב אולטימטום אבל אתה באמת רואה מצב שבו גריפין מחליט לפטר את המאמן שלו שנמצא במקום הראשון יומיים לפני משחק האולסטאר מבלי לפחות ליידע את השחקן הכי חשוב לו?
            תיקח תסריט אחר בוא נגיד שאכן זה היה המצב והוא כדברייך עשה את זה בלי שלברון ידע,ונגיד שכל מה שפרסמו היה שקר ולמרות הכל לברון כיבד והעריך את בלאט.אז גריפין היה מסתכן בשלב הזה של העונה לריב עם הכוכב הכי גדול שלו?

          5. מתן גילור

            28 ינו 2016 17:45:19

            יניב, ייתכן שלברון אמר לו שלדעתו בלאט לא מתאים והתנהג אליו בצורה לא ראויה ולא מכובדת. מפה הדרך של בלאט החוצה סלולה. הוא לא צריך להגיד לו חדמ"ש " העף אותו".

  12. ברבור שחור

    28 ינו 2016 12:36:58

    אני גם מאלה שלא מתים על לברון ואוהבים את בלאט….אבל דיי הנושא חפור. …
    בתכלס אף אחד פה באתר לא ידע מה הלך בתוך הקבוצה וספקולציות יש בלי סוף.
    לעניין אחר …האם טורונטו יצליחו לכבוש את המזרח עד סוף העונה ?
    לדעתי עם מאמן צעיר (מעניין שכשקראו לבלאט מאמן טירון כולם נעלבו בשבילו אבל טיירון הוא טירון) זה עוד יכול לקרות

    1. יניב

      28 ינו 2016 12:44:30

      הנושא עלה שוב בגלל האולסטאר ולא בגלל שום סיבה אחרת.לעצם העניין לגבי בלאט אז הוא היה אמנם טירון בליגה אבל עדיין הוא אימן לא מעט שנים והיה כמעט בכל סיטואציה אפשרית. טיירון לו עם כל הכבוד לא אימן משחק בחייו והניסיון היחידי שיש לו זה שחקן שולי בלייקרס של תחילת שנות ה-2000.
      לגבי האם הם יצליחו או לא אז אם הוא ימשיך לנסות להקנות להם משחק מהיר אז הם יעיפו עוד לפני הגמר

  13. Bnordy

    28 ינו 2016 13:16:25

    א. נמאס מבלאט, מאמן בינוני. לא התאים לקליבלנד, הם שחקו מכוער עם חומר שחקנים מצוין.
    ב. לברון שחקן מדהים, מהגדולים בכל הזמנים. ולמרות אופי מחורבן החשיבות שלו להיסטוריה של הכדורסל הופכת את בלאט לזבוב שיושב על פיל ואומר לו – "תראהנ כמה אבק אנחנו עושים".
    ג. קליבלנד כבר משחקת טוב יותר, עם מאמן טירון.
    ד. איך יודעים שמישהו מטומטם? הוא אומר שווסטברוק פוגע באוקלהומה ובסיכויים של דורנט לאליפות.

    1. איתן

      28 ינו 2016 23:15:39

      קודם כל – נכון מאוד.
      שנית, הם בלי מגן הפרימטר הטוב ביותר שלהם לשבועות הקרובים בדמות רוברסון מה שיביא ל1-0 קליל לווריורס באורקל.
      השניים הבאים (בעוד כחודש) לדעתי ייגמרו ב1-1 כשכ"א תשמור על הבית.

      אגב מורו ב13 דקות, כמובן שלא ברצף, עם 10 נק' ב67% + 4 ריב'

  15. המשגיח

    28 ינו 2016 13:53:35

    לעזאזל עם קליבלנד. למה אף אחד כאן לא מדבר על ההצגה של גולדן סטייט? חבר'ה, אל תקחו את זה כמובן מאליו. קבוצה היסטורית.

    חוץ מזה, ג'ורדן ודראמונד קלעו ביחד 14 מ-24 מהקו (7מ-12 לכל אחד). מזל טוב.

    2. מתן גילור

      28 ינו 2016 15:08:04

      https://www.google.co.il/search?q=%D7%9C%D7%99+%D7%9C%D7%94+%D7%9C%D7%95&espv=2&biw=1280&bih=933&tbm=isch&imgil=NoClaed9JENR1M%253A%253BUsUFWlqSE2UfaM%253Bhttp%25253A%25252F%25252Fwww.pitria.com%25252Fold-israeli-candy&source=iu&pf=m&fir=NoClaed9JENR1M%253A%252CUsUFWlqSE2UfaM%252C_&usg=__rrYOmvYG4kMccxIuvOdItzH5BKk%3D&ved=0ahUKEwjlhJPSyczKAhVBWBoKHRMrCCoQyjcIQg&ei=mBKqVuXYM8GwaZPWoNAC#imgrc=NoClaed9JENR1M%3A

        1. no funny shtuff

          29 ינו 2016 17:14:47

          here is no pleasanter or more instructive way to spend a morning than to go round an exhibition with Ken. His knowledge of art is so extensive, his eye so good, his feeling for the mood of a picture and of the occasion so assured that the time runs by unnoticed and yet, in retrospect, I find myself returning again and again to this moment of our conversation or that.

          Going round the Chardin exhibition with Ken was a particular pleasure. Chardin is a painter we both warm to, but so little that has been written about him seems to correspond in any way to one's experience of those mysterious still still lifes, those mysterious still figures. We stood for a long time in front of the "Glass of Water and Coffee Pot" of 1760. Someone next to us was informing his companion that the painting was all about hierarchy and inversion, and pointed out that the handle of the pot appears to be both turned towards us and seen in profile, "a veritable feat of the painter's art." My own thoughts were concerned rather with the strange feeling of peace and well-being the picture gave me, even in a crowded gallery on a surprisingly hot Spring morning. Ken just said: "That glass — the water is always fresh, isn't it?"

          We stood in front of the "Girl with Shuttlecock," painted more than twenty years earlier yet unmistakably a product of the same spirit. "The feathers grow out of her hand," Ken said, and I knew what he meant: her gaze, which takes in what is before her, is more intently fixed on the secret of her body, so tightly cased around the bust in her plain but elegant dress, yet still dreaming of flight. "That's what all his work is," Ken said, pointing to the spinning top which gives its name to the "Boy with the Top." We looked at it in silence.

          Afterwards we went back to his place and Esther made us a light lunch. Her hands are always cool. She had not yet seen the show but she has always loved the Chardins in the National Gallery, the incomparable "House of Cards" and the painting called "The Lesson," in which a young nurse or older sister takes a child through his first reading exercises, using a knitting needle to point to the words, and the child, barely reaching up to the table, seems to struggle with total concentration, to decipher the still mysterious characters. "I can't imagine seeing sixty works by him in one go," she said. "Just concentrate on two or three," Ken said. "Forget the others." He stroked her hand across the table, absent-mindedly. "Can you do that?" she asked me. "If the rest are all around you?" "Not if I don't already know them," I said. Her eyes arc sometimes blue, sometimes green and sometimes violet. It's most disconcerting. "I could ring Roger," Ken said, "and see if he can get you in before ten." She didn't say anything, and we sat round the table like that, with him stroking her white hand and her violet eyes staring into mine. We often sit like that when we have eaten. Sometimes I close my eyes and then I feel her hand in mine, feel nothing but her hand, and then I open them again and see her eyes, see nothing but her eyes. When I have spent a morning at the National Gallery or at some new show perhaps, at the Hayward or the Royal Academy, it is like a fulfilment of the promises of the day to come home and find that she has made lunch and we sit, practically in silence, holding hands. Often we push the plates aside and sit like that, our legs entwined under the table, looking into each other's eyes. There is no need to speak, and if we speak it is more out of the desire to let our voices float in the air about us than because we have anything to say. I thought today as I went slowly round the Chardin exhibition at the Royal Academy before going home to her of the shows I had been round with Ken, and wondered what he would have had to say, it was always so illuminating, such a genuine pleasure to see a good show with him, but there it is, everything passes, the good and the bad, everything passes.

          The house does not feel empty. She fills it with her presence. I wish she had taught me how to make that quiche which was her speciality. I tried to make it once or twice but I must have left out some special ingredient or not mixed the elements correctly, it always came out heavy and dry, and after a while I gave up. I make myself a salad and, sometimes, if I feel hungry, a soft-boiled egg, and I cut up the toast into fingers, as my mother taught me. I do not exactly miss her, though my legs fumble for her under the table if I am not careful. Her presence in the house is particularly strong when I come back from a show, but it is a benign presence. I am filled with her from the soles of my feet to the top of my head, and I amparticularly aware of her in my chest, as though there was hardly room inside my pullover for the two of us.

          Sometimes I leave the meal half-eaten and wander through the house, touching the objects she touched, letting my hand rest on the back of the chair in which she liked to sit. Though there is a little dust on the desk in her study and I stand there making patterns in it with my finger, no pattern shows, and though I stare into the mirror in the bathroom there is no answering reflection. That is the nature of our condition. It causes me no pain, and, when one comes to think about it, it even has distinct advantages. In a crowded gallery, even on a hot day I feel no discomfort, experience no constraint. I can concentrate totally on each painting, oblivious of the people jostling round me. It is as though I was inside the painting, inside the tight bodice of the little girl with her racket and feathered shuttlecock, inside the hands of the boy looking at the spinning top as they rest casually on the edge of the table, and, yes, inside that glass of water which is always fresh and always present. Everything passes, it tells me, everything passes, including ourselves, and everything is always present.

  18. סתם ילד צוות ללל

    28 ינו 2016 16:59:17

    התחזיות שלי-
    קליבלנד -פיניקס לקאבס ב16 יצא 22. 1-0 לי.ברולטה.
    בוסטון- נאגטס הסלטיקס ב9- יצא 8. 2.5-0 לי
    דטרויט- פילדלפיה (אתם-יודעים-למי) ב14. 13… 4-0 לי
    אטלנטה קליפרס- אטלנטה בשש, קליפרס בשתיים… 4-1 לי
    וולבס-תאנדר תאנדר ב21. תאנדר ב3… 5-1 לי.
    ס"א יוסטון ס"א ב14. יצא 31… 6-1 לי.
    יוטה שרלוט הלכתי על שרלוט ב12, יוטה ניצחה ב29(!!) 6-3 לטובת סתם ילד.
    והמשחק הנועל- ווריורס מאבס הימרתי ווריורס ב9 בסופו של דבר יצא 20… 7-3 לי.

  19. מנחם לס

    28 ינו 2016 17:23:33

    יוסטון היא קבוצה ללא כבוד עצמי, ללא כל גאווה. באסה גדולה. להפסיד ב-30? בושה וחרפה!

    סיקור מצויין עמית!

    1. k_700

      28 ינו 2016 18:09:10

      הבושה קיימת אם אתה חושב שאתה שווה יותר מזה.

      במקרה של יוסטון אין פה שום בושה, זה בדיוק מה שהיא שווה מול קונטנדרית אמיתית בליגה הזאת(העונה).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט