הטור היומי: אמש חזיתי באומן / מנחם לס

התחושה שהיתה לי אמש בסיום המשחק בו גולדן סטייט ווריורס ניצחה את שיקגו בולס, בשיקגו, 125-94, היתה שחזיתי באומן.

שחקן כמייקל ג'ורדן לא יהיה בגלל כל הדברים שהוא היה מסוגל לעשות בגין מבנה גוף אידיאלי, 4.5% שומן, כפות ידיים עצומות בגודלן, אתלטיות עליונה, וניתור שלא היה כמותו. אבל מייקל היה בעל מלאכה. סטפן קרי נראה לי אמש כאומן.

לא היה לו את המשחק הגדול ביותר שלו – 25 נקודות עבורו זה חצי יום עבודה – אבל זה לא הנקודות או השלשות. מה שהערצתי אצלו אמש היתה האומנות במשחקו. ראית אנשים שלא מפסיקים לצלם אותו, ורק אותו, כאילו הם חוזים בוירטואוז, לא בשחקן כדורסל. בכוכב רוק שלא היה כמותו. והוירטואוזיות שלו אינה בריחופים, ברגים, ודאנקים. האומנות במשחקו היא הדברים הפשוטים ביותר שהוא עושה, אבל כל מה שהוא עושה – כולל כדרור ומסירה – הם יצירה אומנותית.

אמש, כשהקליעה שלו – והוא הקלעי הגדול ביותר שראה העולם ובזה אין ספק – לא היתה במיטבה הוא חילק 11 אסיסטים, כמה מהם חייבים לשחזר כי הם לא היו סתם אסיסטים – הם היו מלאכת מחשבת – וקטף  7 ריבאונדים, רק אחד פחות מפאו גאסול ופורטיס (הבולס מצאו אחלה יהלום בפורטיס הזה, אגב).

מה שמנצח התזמורת, האמן הזה עושה בעצם היותו על המגרש (ואני מתחיל לחשוב שאפילו מחוצה לו כשהוא סתם עומד על הקו ומלהיב את חבריו כאילו היה שחקן בקבוצת תיכון!) הוא לגרום לשחקנים שבראשי נחשבים לבינוניים כמו ליאונרדו ברבוסה (ואפילו אנדרו בוגוט) להיות הטובים ביותר שהם יכולים להיות. בגללו, ורק בגללו, הברבוסה הזה שיש לו פרצוף של מפגר ולפעמים בעבר (בפיניקס, ובקבוצות אחרות) שיחק כתרנגולת שמלקו לה את הראש, משחק כאילו הוא אול סטאר אחראי ומבוקר. בגללו, ורק בגללו, שחקן כמו איגודלה מקבל באהבה ממש את תפקידו כמחליף, ומוציא ממנו את הטוב ביותר שאפשר.

בגללו, ורק בגללו, שחקנים טובים כדריימונד גרין והריסון בארנס הופכים לטובים מאד אם לא מצויינים, ובגללו, ורק בגללו, קליי ת'ומפסון עלול לעשות את נבחרת ארה"ב.

אמש ראיתי משהו שלא ראיתי מעולם לפני כן: סטפן קרי, מכונת תנועה מתמדת שמשאירה כל מגן ללא אוויר, מצא טריק חדש: כשג'ימי באטלר (או דריק רוז שהיה מצויין אמש) שומרים עליו צמוד מאד, הוא משתמש בחסימות של שחקני קבוצתו טוב יותר מכל שחקן אחר בהסטוריה להשתחרר. אבל כשהם עדיין הצליחו איכשהו להיצמד אליו, הוא החל לברוח מהם (לפחות פעמיים) בדבר שמעולם לא ראיתי לפני כן: הוא ברח מהם בכניסה בין חבר קבוצתו שהיה אמור לשמש כחוסם, לבין שומרו! לא מימין או משמאל, אלא ב-י-ן! אני לא יודע אם זה היה תרגיל מתוכנן או לא, אבל לפחות פעמיים הוא ניכנס בין איגודלה ומקדרמוט, ופעם נוספת בין שניים אחרים, ולפתע הוא משוחרר לחלוטין!

לבוא מזרחה ולרסק את הקאבס והבולס בביתן תוך יומיים צורך קבוצה מיוחדת מאד במינה, וזה מה שקרה עם הווריורס. אמנם כשהם הפסידו לדטרויט זה היה הפסד שני משלושה, אבל כשאמש ראיתי במצב אחד את סטפן קרי עומד על הקו ומעודד את חבריו, ומעליו התנוסס דגל ה-"72" של הבולס, היתה לי תחושה שהמספר הזה עומד להשתנות העונה למספר יותר גדול.

אני מנסה לשנוא את הווריורס בגלל שהם קבוצה מערבית, ואיני מסוגל. הם נחמדים מדי, מהראשון עד האחרון, כולל לוק וולטון. את הספארס אינני סובל לא בגלל פופ – האמינו לי שבתוכי תוכי אני מעריץ את הפלח הדפוק הזה עם הז'קטים שלו משוק הפשפשים, שהוא גדול המאמנים מאז ומעולם – אלא בגלל הבכיות והפלופים שלהם. עוד לא היתה שריקה נגד שחקנים כטים דנקן, מאנו ג'ינובלי, וטוני פרקר (ומהם זה השתלט על שאר השחקנים) שלא נתקבלה בפרצוץ בוכה, מוחה, מתרעם, ומקטר. גם הפלופים שלהם יוצאים לי מהתחת.

הווריורס? עדיין לא ראיתי טענה או בכייה אמיתית אחת. שחקנים כקליי ת'ומפסון או הריסון בארנס משחקים בהבעת פנים אחת – חוסר הבעה מחלט; רובוט; אפילו מין פני גולם שלא בוכה, לא צוחק, ולא מביע דבר מלבד קורע לך את הצורה עם עוד סל מטרף. סטפן? במקרה הגרוע ביותר הוא מחייך. אני מנסה להשוות זאת עם הפרצוף הבוכה ומתחנן של טים דנקן, וזה ההבדל בין שתי הקבוצות.

והדבר האחרון שגורם לי להעריץ ולסגוד ממש לקבוצה הזאת היא הקלות בה היא עושה דברים. הצורה בה שחקניה משתחררים משמירה חייבת סגידה ממש. הכל נעשה שם בכזאת קלות שאתה שואל את עצמך למה אצל האחרים זה נראה כה קשה.

המסקנה? יש משהו מיוחד מאד בקבוצה הזאת שאינך יכול בדיוק לשים עליו את האצבע. הם פשוט כאלה טובים, וזהו זה. כל מה שנשאר לנו לעשות זה להעריץ , להוקיר, וליהנות מהתופעה הזאת שהיא שונה כל כך ממשחק של כל קבוצה אחרת.

כדי להיות הקבוצה הטובה בהסטוריה הקבוצה הזאת חייבת לזכות באליפות ולסיים בין 70 ל-74 נצחונות. אנחנו עדיין לפני אמצע העונה והכל יכול עוד לקרות.

אז בואו לפחות נהנה מהם כל זמן שאפשר.

 

X

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 64 תגובות

  1. סולי

    21 ינו 2016 14:27:36

    מסוג הקבוצות שאתה מחפש למה לשנוא אותם ולא מוצא- אולי העובדה שהם משחקים במדים צהובים-כחולים עם כל הקונוטציות השליליות שבאות עם זה..

    1. מתן גילור

      21 ינו 2016 15:26:44

      +1
      רק המדים עושים לי בחילה. חוץ מזה מדובר על חבורה של שחקנים מעולים ובראשם היהלום שבכתר. הבאסה היחידה שהוא לייט בלומר מה שאומר שאין לנו עוד הרבה שנים ליהנות מהפלא הזה.

      1. רביד אראל

        21 ינו 2016 20:08:33

        הוא אולי לייט בלומר אבל סגנון משחקו לא מתבסס על אתלטיות ככה שהוא ומשחקו כנראה יתבגרו בצורה מעולה אז אני מהמר שבגיל 35 ומעלה עוד נהנה מהפלא הזה

        1. מתן גילור

          21 ינו 2016 20:25:29

          אולי לא על אתלטיות, אבל על היכולת לרוץ 30 דקות מעבר לחסימות ולהכתיב קצת משחק רצחני. זה מתחיל לרדת משמעותית החל מגיל 30. גם היכולת של הגוף לעמוד בעומסים וזה משפיע על כל המשחק. אפשר לראות ירידה גם אצל שחקנים אחרים שלא התבססו על אתלטיות עוד הרבה לפני גיל 35. בגדול, היחידים שיכולים להישאר יחסים בשיא עד הגיל הזה הם ענקים שזה זזים יותר מדי.

          1. סטפן

            21 ינו 2016 21:44:38

            אל תשכח שהוא שיחק שלוש שנים במכללות וזאת רק העונה השביעית שלו בליגה הוא 28 במרץ אני מאמין וכדאי לך גם להאמין שבעונה התשיעית (עוד שנתיים) שלו הוא עדיין יהיה במצב מצויין (אלא אם כן נפצע) תראה את ריי אלן הוא עדיין רץ הרבה גם בגיל מאוחר מאוד

          2. מתן גילור

            21 ינו 2016 21:56:23

            העונה האחרונה בה אלן עבר את רף ה-20 נק' למשחק היתה כשהוא היה בן 31 וגם אז היתה זו עונה מקוצרת. עוד לא נולד המנייאק שהצליח לעצור את הזמן וההזדקנות. מתחילת העשור הרביעי מתחילה ירידה איך שלא תהפוך את זה. הלוואי ואני טועה, אבל אני לא רואה מצב שבגיל 35 הוא נותן 35 נק' עם שלשות ושליש מגרש כדבר שבשגרה.

  3. שמייקל

    21 ינו 2016 15:44:53

    ולחשוב שאתמול הימרת על שיקגו…
    אני לא סובל את הספרס מאז הפצצות לפנים של נאש והניצחון המלוכלך על פיניקס הגדולה בגמר המערב.

  4. עגל

    21 ינו 2016 15:55:41

    גם לי הוצאת את המילים מהפה. אני לא שונא אותם אבל די מתעב את הפוזות שלהם והצביעות בהתבכיינות הבלתי פוסקת שלהם, ודווקא מעדיף בהרבה את הספרס.
    עדיין, הצורה שבה הם משחקים היא ללא תקדים בהיסטוריה, וסטף הוא אקזמפלר יוצא צופן במיוחד. ממש יהלום.
    מנחם, למעשה הטור הזה חוזר על דבריו של הבן השחור אחד לאחד.
    מתן צודק שחבל שקרי התחיל כל כך מאוחר; לדעתי בגלל זה הוא לא יחשב כאחד הגדולים ביותר, פשוט לא נשאר לו מספיק זמן. בואו נקווה שהוא ישאר בריא ואנחנו נמשיך לחזות בפלא המרקד.

    2. שמייקל

      21 ינו 2016 17:36:49

      קרי בן 27 לא 57…והוא אחד משני הגדולים ביחד עם מג'יק בעמדתו. הוא שילוב של רכז NBA טוב מאוד והקלעי הגדול בהיסטוריה בגוף אחד, זה כאילו גולדן סטייט משחקים עם 6 שחקנים!

      1. מתן גילור

        21 ינו 2016 17:46:11

        אני לא יכול לדעת בוודאות, אבל לדעתי מה יש כאן הטיית רטרוספקטיבה משמעותית כי הבחור בפיק מטורף (בדיוק כמו אותם אנשים שטענו בשיאם של כל מיני שחקנים שהם פוטנציאל להיות יותר גדולים ממייקל). הוא אולי פוטנציאל להיות טופ 2 בעמדה, אבל אני לא חושב שאם הוא פורש היום עוד 5 שלא לומר 10 שנים מהיום מישהו ידרג אותו מעל איזזאה, סטוקטון או אוסקר.

        1. שגיא נאור

          21 ינו 2016 19:27:25

          במילה אחת -אליפויות. זה הדבר היחיד שיכריע איפה ימוקם בסוף הקריירה. mvp אחד ועוד אחד בדרך. זה אומר שברמה האישית הוא ישיג את מה שצריך. מה שנשאר זה הצלחה קבוצתית.

          2. מתן גילור

            21 ינו 2016 19:43:19

            גם. כפי שכתבתי בעבר אלה שני הפרמטרים החשובים ביותר. בכל הנוגע להשפעה על המשחק ופופולריות הוא יהיה שם אם לא כבר שם. הואיל והוא לייט בלומר יהיה לו קייס בעייתי מבחינת מספרים (ממוצעים ואבסולוטי). בגלל זה, עבורו, זכיות ובחירות חשובות יותר מאשר לשחקנים כמו ווילט או אוסקר.

            1. גלעד

              21 ינו 2016 19:47:28

              הוא לא כל כך לייט בלומר.
              ממוצעי הקריירה שלו קרובים ל-22 נקודות ו-7 אסיסטים באחוזים מעולים.
              הוא תמיד היה שחקן מצוין עד שבעונה שעברה הוא נהיה סופרסטאר ו-MVP

          3. מתן גילור

            21 ינו 2016 20:29:10

            בדוק את הממוצעים של דוראנט/שאק/לברון/קובי בשלב הזה של הקריירה ותבין על מה אני מדבר. אלה העונות לחזק בהם את המספרים, כי מעל גיל 30 אתה כבר יורד בדקות והממוצעים מתחילים להיפגע. כמובן שגם לאבסולוטיים את נע בקצב נמוך יותר.

            1. גלעד

              21 ינו 2016 21:41:43

              אם הוא לוקח למשל 3 MVP ו3 אליפויות (אחד כבר) אז זה יותר קרוב ללברון/קובי מאשר לוויד

        2. שגיא נאור

          21 ינו 2016 22:01:07

          מתן הוא לא כל כך לייט בלומר, הוא בעונה בשביעית בליגה, כלומר בדיוק באמצע הקריירה אם נניח הוא פורש בגיל 35. מאחר והוא לא מסתמך יותר מדי על האתלטיות אלא על קליעה אבסולוטית הוא יוכל להאריך את הקריירה אפילו עד גיל מבוגר יותר. מספיק להסתכל על ריי אלן שאפילו העונה, אם הוא רוצה, יכול למצוא קבוצה.
          ה״בעיה״ שלו מבחינת מספרים מוחלטים היא שהוא ״ביזבז״ שנתיים נוספות במכללות (ושלוש יותר מלברון, קובי ויצאי התיכונים). מצד שני, אולי זה יתרום להארכת הקריירה כי הוא חסך שנתיים אינטנסיביות והגוף שלו אמור להיות קצת יותר עמיד.

          1. שגיא נאור

            21 ינו 2016 22:03:34

            הוא כבר בעונה רביעית עם מעל 23 נקודות למשחק, לא רע בכלל, ובשתי העונות הראשונות הוא העמיד ממוצעים של 18 למשחק (הרבה יותר מקובי, למשל,)

          2. מתן גילור

            21 ינו 2016 22:09:57

            לקובי בהגיל הזה כבר היו 5 עונות של מעל 25 נק' למשחק. את העונה של גיל 27 הוא סיים עם מעל 35 למשחק. לשניהם לקח 3 עונות לעבור את ה-20, אבל משם קובי המריא (מבחינת מספרים הכוונה) בעוד שקרי רק העונה המריא.

          3. אני רק שאלה

            21 ינו 2016 22:42:23

            כי כל החבר'ה שצינתם הגיעו ישר מהתיכון או גג שנה אחת
            הוא היה 3 שנים בקולג', מראש הקריירה שלו תהיה סטטיסטית קצרה יותר

          4. מתן גילור

            22 ינו 2016 07:09:09

            שוב כותב, לקח לו 7 עונות לעבור פעם ראשונה את רף 25 נק' למשחק. זה האבא והאמא של לייט בלומר לשחקנים ברמה הזו. וכשאתה מגיע מהמכללה, אתה אמור להגיע לנק' ציון יותר מהר מאשר מהתיכון.

  5. יאיר הורניק

    21 ינו 2016 16:02:08

    ללא ספק אחת הקבוצות המרהיבות שראתה הליגה! אני אומר לכל מי שמחפש סיבות לשנוא אותם וממציא אין סוף תירוצים בשביל זה, תפסיקו עם זה ומהר ותתחילו להנות מכדרוסל אבסולוטי. כל משחק שלהם זה חוויה וקרי הוא באמת פנומן. עם כל הרצון שלי שקליבלנד ודייויד יזכו באליפות, אני נהנה מכל שנייה שקרי והחברים עולים למגרש.

  6. צביקה

    21 ינו 2016 16:03:30

    מישהו הביא אתמול או שלשום משחק של קארי מעונת הרוקי שלו, שיש בו כבר את כל הקסם: 42 נקודות, 7 ריבאונדים 8 אסיסטים, כ-10 הנקודות האחרונות ל המשחק שהכריעו את הנצחון – תכלס החבילה השלמה…

  7. MBK

    21 ינו 2016 16:09:02

    תרשה לי לחלוק עלייך
    צפית ברב-אומן
    השחקן הכי כיפי לצפייה בליגה ביי פאר

    מזכיר לי את משחק המחשב NBA JAM כששחקן היה קולע 3 רצוף וצולף כדורי-אש
    he is on fire !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!k

  10. דורון האסטבן

    21 ינו 2016 17:37:30

    מי ששומר על פנים חתומות כמו בראנס או אחרים
    ולא ימהר להתלהב או להתבאס אחרי סל או החטאה
    שומר על איזון מפני ניפוח איגו או מפלה מהאיגו ואז
    ישחק טוב יותר.
    למרות שזה אולי פחות ימצא חן בעיני האוהדים.
    ראו את כספי אחרי משחק טוב מאד יש נפילה או פציעה
    אם היה מצנן את ההתלהבות ושומר אנרגיה למשחקים
    הבאים היה ממש טוב.

  12. דורון האסטבן

    21 ינו 2016 18:14:09

    קשה לא לחייך מהתיאור על ברבוסה
    ותמיד מצחיקה הכתיבה על פופ, מניח שגם אוהדי
    הספרס התרגלו לצחוק בקול, כי זה תמיד משעשע.
    טור מהנה ביותר.

    1. מנחם לס

      21 ינו 2016 18:59:23

      לכספי אין ברירה. הוא חייב התלהבות כדי להיות שחקן חמישייה ב-NBA לחפות מעט – ולהוסיף נופך – לרמת כשרון בינונית

  14. מייק

    21 ינו 2016 18:48:28

    נחמד אבל אתה נחמד מדי הפעם …
    קרי מעולה , אבל הוא בן אדם כמו כולם .
    התכונה הכי גדולה שלו היא הצניעות הוא מלהיב את החברים לשחק איתו עושה כל אחד בשלוש דרגות יותר טוב .
    ליאנדרו ברבוסה לא מסכים הוא שחקן ענק .
    ליאנדרו יכול לקחת עליו ולנצח כל משחק לבד עפי שעשה לבראיינט עם הליקרס בשיאם במדי פניקס לבד .
    עובדה הניצחון על ארגנטינה לא מזמן .
    בגדול קצת קוטבי מדי גם לחיוב גם לשלילה , לא צריך העולם לא שחור לבן הוא מלא בגוונים של אפור .

    וחוץ מזה תודה הפעם על מה שכתבת בכל זאת העלה לי חיוך.

      2. מייק

        22 ינו 2016 02:05:02

        חחח
        אלוהים יש רק שניים …
        בסוף אהפוך להיות מחסידיך ואולי אגיע אפילו למפגש הופס …
        תמשיך להיות נחמד מה רע ?
        גם ביקורת קשה מאד אפשר לכתוב נחמד …

  15. גור גולן

    21 ינו 2016 19:37:45

    פוסט נהדר!
    הדבר היחיד שחסר לו בשביל להיחשב אחד מהגדולים בהיסטוריה זה אליפויות! והוא יעשה את זה. יש לו עוד 5 שנים בשיא לפי דעתי.
    מעולם לא ראיתי וירטואוז כזה. ואני מסכים לגמרי עם זה שאי אפשר למצוא משהו רע בהם.

  16. שגיא נאור

    21 ינו 2016 19:38:15

    פוסט כיפי ומהנה. מנחם, לדעתי בגלל שאתה גר בשארלוט לא יצא לך לראות מספיק משחקים של הווריורס בשביל להתלהב כבר מזמן. ברור שראית בפלייאוף וגם לא מעט בעונה הסדירה אבל בתכלס הווריורס נראים ככה, פחות או יותר, כבר שנה וחצי. גם בעונה שעברה הם היו סופר קבוצתיים וקבוצת שלשות נדירה.
    העונה, בלי שום שינוי פרסונלי אלא רק בעקבות שינוי והתקדמות של שחקנים, הם השתפרו עוד קצת.
    אולי זה אותו מחסום פסיכולוגי שכתבת עליו אתמול שגרם להם להרגיש העונה שהם כך כך טובים, אבל לא מהמקום של עודף בטחון אלא פשוט בטחון ביכולת שלהם.

      1. שגיא נאור

        21 ינו 2016 21:16:56

        הכוונה היתה בגלל הפרשי השעות והעובדה שמשחקי הבית שלהם משוחקים כשאצלך כבר לילה אבל עדיין יש להם בערך 15 משחקים במזרח בשעות נורמליות. יכול להיות שזו העובדה ששנה שעברה הם היו תחת סימן שאלה וחובת הוכחה ואחרי הפלייאוף לא קיבלנו מהם סימן קריאה. לכן, חצי העונה הזו מהווה סימן קריאה מבחינת כולנו.

  17. LJ

    21 ינו 2016 20:08:58

    נותן עונה וחצי מטורפת וכבר בטופ של ההיסטוריה? לאן עפתם פה? יש שחקנים פעילים בליגה שנכון לעכשיו גדולים ממנו.

  18. asi

    21 ינו 2016 20:58:49

    מאז סקרמנטו של וובר סטויאקוביץ ושוקולד לבן לא זוכר קבוצה כל כך מושלמת והרמונית התקפית. אולי הפיניקס עם נאש. במקום לחפש מקומות ולדרג צריך רק לצפות ולהנות. קלאסיקה.

  19. אפלטון

    21 ינו 2016 21:09:43

    נו טופ, מה שנכון זה שקשה לשנוא אותם את החבר'ה האלה.
    אבל כמו שכבר כתבתי, הם נחמדים מדי לטעמי, משחקים יפה מדי וקולעים יותר מדי. עד כאן הדברים השליליים.
    חוץ מזה הם אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה וזה עם המגבלות הטבעיות של חוסר השחקן אוטם צבע שעל זה הם מחפים במלחמה קבוצתית בצבע התנועה בלתי.פוסקת.
    אחת העונות המרשימות שאני זוכר מקבוצה

  20. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    21 ינו 2016 23:32:30

    מבנה גוף "אידיאלי" משתנה בהתאם לחוקים, שיטות אימון ופילוסופיות משחק חדשות.

  23. דורון האסטבן

    22 ינו 2016 01:09:37

    למנחם ודרור2 תיקנתם אותי והרי שאתם צודקים לגמרי,
    כספי חייב התלהבות,
    מה שמייפה את המשחק שלו לכל עין,
    הוא לא יכול להיות כמו ברנס או דורון שפר עם קרח
    בעורקים, אני מתכוון שאחרי שהמשחק נגמר
    שיהיה בהערכה עצמית טובה,
    אך לא אגו שמסתנן כמו אצל כל אחד מאיתנו
    ועלול לחבל במשחק הבא,
    האיגו מנפח ואז הוא עלול לגרום לשחקן להתכונן
    פחות טוב לזלזל באימון ומשחק…
    תודה לכם על התיקון.

  25. המאמן

    22 ינו 2016 01:19:02

    מייקל היה "עונה" לכינוי מהסוג הזה ב-55 נקודות, 15 ריבאונדס, 10 אסיסטים וסדרת הטבעות מהדהדת על הפדחת של שחקן הציר של הקבוצה היריבה. ואז בטח בראיון של סוף המשחק הוא היה אומר משהו בסגנון "אני חושב שעשיתי מלאכה לא רעה הלילה…"

    1. מייק

      22 ינו 2016 02:09:01

      התכונה המיחדת את מייקל אותו ואת הדוקטור יכלו לשהות מהלך בעיצומה של תנועה גם באויר.
      לא ראיתי חוץ משני אלו ווילט מישהו המסוגל לכך .

  26. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    22 ינו 2016 02:39:35

    הגדולה של סטף לא קשורה בכלל לסטטיסטיקות או אליפויות וMVP עם כל הכבוד להם.

    הוא משנה את הכדורסל. לפעמים הוא גורם לי לחשוב ולקוות שהוא אולי יכול להשמיד את המשחק. ואין דבר יותר יפה מזה.

  27. רובי

    22 ינו 2016 18:59:30

    לגביי המספרים שלו הוא עדיין כפי שאמרתם אמר רכז וקלעי בגוף אחד שיודע מתיי לתפקד כאחד ומתיי כאחר . ואני לא מתכוון קלעי כזה שלוקח ומשחק אחד על אחד אלא כזה שפתואם מוותר על הכדור ומתחיל לנוע ולחתוך בלי כדור ובלי להתעייף ולהתחיל להחטיא ולצאת מפוקוס .

    ההשווואה למייק היא נכונה מבחינת ההשראה שהוא מספק ההשווא לכל השאר ולמייקל מבחינת מספרים היא לא נכונה כי רכז שקולע יותר מדיי הוא לא רכז ומפריע למשחק . אי אפשר לכמת או להגדיר פוינט גארד בנקודות ובכלל במספרים .

    הגדולה שלו שהוא משהו חדש מאין גארד על שיודע מתיי להפוך לקלע שמשחקים בשבילו ומתיי להפעיל את האחרים ויש לו את נשק יום הדין של שלשות במתפרצת ובמעבר באחוזים מדהימים מטווחים בלתי אפשריים ובאופן קבוע . לזה הוא מוסיף משהו שעליו הוא לא מקבל מספיק קרדיט וזאת יכולת מסירה טכנית בימין ובשמאל באופן שווה ובדומה לשאראס פיט מארוביץ' או נאש ובשונה מהם הוא לא מחפש את המרהיב אלא את היעיל .
    הייתי אומר שיכולת המסירה שלו היא ג'ורדנית ביעילות שלה כשהוא מוסר כמה מסירות מרהיבות כפי שג'ורדן היה קולע כמה סלים מרהיבים אבל רוב הזמן הוא מחפש את המסירה הפשוטה לשחקן הפנוי בזווית הנכונה ולאוו דווקא לאסיסט אלא למצב נוח כפי שמייקל היה מחפש תמיד את הבל הקל ואת שתיי הנקודות הטוחות ורק כשאל הייתה ברירה היה עובר למשהו אחר ומרהיב

כתיבת תגובה

סגירת תפריט