יומן ממפיס גריזליס (2)-איך הם במקום השישי במערב?/רועי ויינברג

פרצופים אדישים מאז 2009.

ממפיס של השנה דומה מאוד לקבוצה של שנה שעברה. אותם שחקנים, אותה קשיחות, אותו סגנון משחק ואותו מארק גאסול. שום דבר שונה, על הנייר, מלבד זה שהקבוצה הזדקנה בשנה.

אבל כשמסתכלים לעומק, רואים שהדבר הזה לא נכון. זאק רנדולף פצוע לעתים קרובות ומראה את ההשפעות של למעלה מ-30 אלף דקות אנ.בי.איי על גופו, ועם הפציעה של ברנדון רייט אין לגריזליס שני גבוהים שהם יכולים לשחק איתם במשחק הרגיל שלהם. אתם מצפים שרוב הקבוצות יעברו למשחק שמתבסס על קליעות מרחוק, במיוחד עם סנטר מוסר חכם כמארק גאסול, אבל זה גם לא קורה-הקבוצה קולעת רק שלשה אחת יותר במשחק מסטפן קרי, והם 12 שחקנים. הוא אחד (ומשחק 34 דקות בערב).

הגריזליס נראים כקבוצה שתקרטע, במיוחד כשמוסיפים לזה את הנטייה שלהם להתפרק (הפסדים ב-50, 37, 30 ו-ו24 הפרש במהלך העונה והיד עוד נטויה), מה שמעיד על חולשה מנטלית. אין להם שוטינג גארד נורמלי (קורטני לי? באמת?), וגם מייק קונלי פצוע וכבר שבועיים בחוץ. ההגנה שלהם מחזיקה בדירוג ההגנתי (כמות הנקודות שתספוג במאה התקפות) ה-16 בטיבו בליגה, לעומת ה-3 בטיבו בשנה שעברה, ונראה שכל הקבוצה צעדה לאחור.

עדיין, כשנכנסים לטבלה רואים שהם במקום השישי במערב, עם מאזן מרשים של 19-24 (בדרך לעונה של 45 ניצחונות), כשהם מעל יוסטון והארדן בעונת על, סקרמנטו של קאזינס ורונדו וכל קבוצה שלא מאיימת איכשהו על התואר ונמצאת במערב מלבד דאלאס (ונהיה לארג'ים עם הקליפרס). הם יגיעו לפלייאוף בשנה השישית ברציפות, ויראו שהם כוח משמעותי במערב.

השאלה שנשארה היא איך לעזאזל הם עושים את זה?

סיבה אחת היא גמישות. יש להם 10 שחקנים (לא כולל ברנדון רייט, ששיחק 7 משחקים ואז נפצע עד האול-סטאר) שמשחקים כמות דקות דו ספרתית, מה שמעניק להם אפשרות לתת דקות לא מעט הרכבים עם שחקנים שיכולים לשחק ביותר מעמדה אחת-מטוני אלן דרך ג'מייקל גרין וכלה בג'ף גרין. הם יכולים לשחק בהרכבים עם 4 שחקנים מהירים שהם שומרים אישיים מצויינים (קונלי, אלן, בארנס, גרין, גאסול) ולהחליף מהר להרכב איטי להחריד עם שני גבוהים (רנדולף לצד גאסול). זה יתרון שאין לזלזל בו, ואין להרבה קבוצות את האפשרות לשנות את סגנונן בצורה כה משמעותית במהלך המשחק.

סיבה שנייה היא קצב איטי. הגריזליס משחקים לאט, וזה הופך את המשחקים שלהם לכאלה עם סקור נמוך. בניצחונות שלהם נקלעות בממוצע 196 נקודות ל-2 הקבוצות ביחד, כמות נמוכה יחסית בהשוואה למשחק אנ.בי.איי סטנדרטי, וזה שהם מצליחים לאכוף את הקצב שלהם על היריב זה יתרון ענק עבורם. זה עבד ב-6 השנים האחרונות, ועובד גם עכשיו. זה הכדורסל הקלאסי שרואים בטנסי בשנים האחרונות, וקבוצה עם שומרים אישיים קטלניים כמייק קונלי, טוני אלן, מאט בארנס ומגן טבעת יעיל כמארק גאסול עושה את זה בצורה הטובה ביותר. ליונל הולינס בנה את זה, ודייב ירגר ממשיך בהצלחה את המורשת.

סיבה משמעותית נוספת ששווה לדבר עליה היא קלאץ'. הגריזליס טובים בקלאץ'. מאוד. 8 משחקים שלהם נגמרו בהפרש של פחות מ-5 נקודות. הם עם 6 ניצחונות, כשההפסדים באים בלוס אנג'לס מול הקליפרס ובמיאמי מול ההיט-2 קבוצות מעולות, כשהן ביום טוב. שוב הקשיחות באה לידי ביטוי, כשלצד הותיקים (קונלי-אלן-רנדולף-גאסול) יש לכם באד-אס'ז כמריו צ'למרס, ג'ף גרין ומאט בארנס, שמתעלים במאני טיים, כפי שאפשר לראות פה:

כשמחברים את שלושת המרכיבים האלו ביחד, יש קבוצה חזקה מאוד שיודעת להתגמש בהתאם לצרכי המשחק, ועדיין לכפות משחק איטי על היריבה שלה ולהרוג משחקים כשהם צמודים. הדרך לנצח אותם היא לפתוח פער מוקדם, אבל אם לא הצלחתם לעשות את זה מול הגריזליס, הדובים ישתו לכם את הדם.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. קבוצה שרצה שנה יותר מדי בלי שינויים. יש גבול לכמה קבוצתיות והיכרות הדדית יכולים להפעיל את המכונה. אחרי יותר מדי זמן כל בורג רופף משתחרר קצת יותר והעסק מתחיל להתפרק.
    קפטן קונלי, הספינה שלך דולפת. תרשה לי להמליץ על נטישה. אם תהיה בריא ביוני, תן לנו צלצול. אנחנו יושבים בלב מנהטן ויכולים להציע כל כך הרבה יותר מהאחוזה של אלוויס בטווח נסיעה

    1. 1+

      בלי המשחקים האלה (שכוללים המשחק מול דנבר, אחרי פרסום הכתבה) הם עם 17 הפסדים ו-18 ניצחונות, כתבתי על זה

  2. גם אם השנה הם כן יגיעו לפליאוף ואפילו אם הם יעברו סיבוב זה ברור לכולנו שזו לא קבוצה שמתחרה על אליפות- השאלה אם לא כדאי להם להתחיל את הבניה מחדש עכשיו שיש לשחקנים עוד ערך גבוה.
    איזה קונטנדרית לא תרצה את מארק גאסול(קליבלנד/אוקלהומה/שיקגו)
    או את קונלי (לדעתי חצי מקבוצות הנבא מעוניינות בו)
    ואפילו ראנדולף יהיה סחורה חמה
    לדעתי כדאי להתחיל בבניה השנה ולא להתעכב עם זה, לכו תדעו מה יהיה שנה הבאה

    1. די ללכת לבנייה מחדש.
      ממפיס היא קבוצה עם אופי. הקבוצה המעצבנת שתשחק מכוער ובסוף תנצח. הקבוצה עם מארק גאסול היהיר שבסוף יעשה עליך מהלך סופר חכם ותרצה להתאבד.
      גם אם הם לא מאיימים על האליפות הם קבוצה טובה וכיף שיש אותם בליגה.
      כל המחשבות של או אליפות או בנייה תשאיר אותנו עם ג"ס, ס"א ומלא מינסוטות

      1. טיפה סרוחה-
        אחרי הכל המטרה של כל ארגון הוא לזכות באליפות על זה אתה חייב להסכים איתי…
        השאלה אם לקבוצה בחומר שחקנים הנוכחי פלוס טריידים יכולה לדעתך לאיים על גס/ספרס/קאבס? לדעתי כלל וכלל לא ומכיוון שהשחקנים כבר מבוגרים והקבוצה כבר עברה את השיא אני חושב שזה הזמן לפרק את הבסטה

  3. מצוין תודה רועי
    הם קבוצת פלייאוף במערב ונוטים לזלזל בזה.
    מצד שני גם אם היה להם חלון לאליפות בינתיים הוא כבר נסגר ובקיץ הם יצטרכו לחשוב טוב מה הם עושים.

  4. קבוצה שהיא תמיד אובר אצ'יברית, והקטע שמעמד המאמן שם מעורער.
    תכלס זו קבוצת סף פלייאוף מבחינת יכולת אבל יחד עם חולשת קבוצות ה-4-10 במערב, הם הצליחו להתגבר על הפתיחה החלשה ולהתאזן.
    ככה או ככה בפלייאוף הם יעשו צרות לכל קבוצה, מה שכן העניין עם השלשות שהם ניסו לשפר העונה פשוט לא עובד.

  5. אחת הקבוצות האהובות עלי בליגה, אפורה וקשוחה, מאז השינויים של הורדת רנדולף לספסל והטרייד המוצלח על צ׳אלמרס הם במגמת עלייה
    ,הגיל מתחיל לתת אותותיו וכנראה שזו השנה האחרונה בקונוטציה הנוכחית, יודחו כנראה בסיבוב שני אחרי שימררו לספרס/לוחמים את החיים

  6. אחלה יומן.
    אני חושב שה-X פקטור של הקבוצה, השחקן שהתוספת שלו גרמה לכל כך הרבה משחקים צמודים ללכת לכיוונם של הגריזליס –
    מריו צל'מרס. נסיון, קשיחות, ובעיקר אוויר לנשימה (עכשיו כשכבר אין ווייד ולברון שצועקים עליו כל הזמן) הם ערכים מוספים שהופכים קבוצה בינונית ביום טוב, לקבוצת פלייאוף מסוכנת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט