כמו ישראלים טובים, גם אנחנו, לא זו בלבד שלא נחכה להיכנס למכונית, אלא שאפילו לא נצא למדרגות, ונספור את הכסף כבר ליד הדלת. להלן בחירות החצי הראשון של העונה:

הערה 1 – בחלק נרחיב יותר ובאחרות פחות, כדי לא להלאות יתר על המידה.

הערה 2 – הנתונים נכונים לתאריך 16 בינואר 2016, שעון ישראל.

*

הקבוצה: גולדן סטייט לוחמים – עם הפתיחה הטובה בהיסטוריה, המחצית הראשונה השניה בטיבה בהיסטוריה, הפרשים מרשימים, רוטציה מעולה ושחקנים שגומרים משחק ברבע אחד, לא נותר אלא לבחור במי שמתיימרת להפוך לשושלת. הנתון המרשים – הפסד בודד כשכל השחקנים המרכזיים כשירים (למרות שבינינו זה תירוץ די מביך עבור מי שנהנתה מכך ברגעי ההכרעה של העונה שעברה). אז למרות הכבוד הרב למה שעושה סן אנטוניו דורבנות (ויש המון כבוד), גולדן סטייט היא קבוצת הסמסטר.

הקבוצה המפתיעה: דאלאס יוצאי הדופן – רוב האנשים לא נבאו להם מקום בפלייאוף בתחילת העונה ומי שעשה כן הימר על מקומות 7-8, מתחת לטילים, לדובים ואולי אף לשקנאים. בודדים היו מנחשים שבשלב הזה הקבוצה תהיה במקום החמישי במערב (אם כי בודדים צפו את חולשת המערב – ולא אני לא מדבר על מי שכבר שלוש שנים מנחש זאת כבר בפתיחת העונה, זה לא נחשב).

הקבוצות המאכזבות: ניו אורלינס שקנאים ומילווקי איילים – נכון, לשתיהן יש את תירוץ הפציעות, אולם גם הן לא מסבירות את ההתרסקות ביחס לציפיות. בתחילת העונה דובר לא רק על מקום בפלייאוף, אלא על מאבק על הביתיות. במקרה האופטימי, חצי שני אולי יוביל אותן למקום בו אפשר לקבל טאטוא בסיבוב הראשון, אבל ככל הנראה שלא תצלחנה להגיע לשם. השלישייה הגבוהה של מילווקי טובה כל אחד לבד, אבל ביחד זה פשוט לא זה. לגבי ניו אורלינס, צר לי על דיוויס, אבל צריך לומר את האמת שהוא לא עומד בציפיות. נכון שהוא עדיין מהשחקנים הטובים בליגה, אבל הוא לא עשה את קפיצת המדרגה שכולם ציפו לה.

MVP: סטפן קרי – 29.7 נקודות ב-50.7%/44.6%/90.5% 5.2 כדורים חוזרים, 6.4 אסיסטים (ביחס של 1.83) ו-2.1 חטיפות למשחק. השחקן הטוב בליגה בחצי הראשון של העונה בקבוצה הטובה בליגה בחצי הראשון של העונה. מעבר לזה קיים ההייפ, הוירטואוזיות, האסטטיות והשינוי באסטרטגית המשחק של קבוצתו ושל היריבות.

החמישייה:

סטפן קארי – ע"ע MVP לעיל.

ג'ימי באטלר – נכון שהמספרים שלו אינם א גרוייסע מציאה, אבל במקרה שלו הם באמת לא מספרים את כל הסיפור. אחד מהשחקנים הבודדים הליגה שהעונה נמצא גם בטופ ההתקפי וגם בטופ ההגנתי. מוביל את שיקגו על כל ישישיה ופצועיה למקום השלישי במזרח. לא זו בלבד שהוא השחקן הטוב בקבוצה העונה, אלא שלפחות לפי מה שמשתקף מהמשחקים והראיונות הוא נהפך גם למנהיג על המגרש ומחוצה לו וכן לשחקן הקלאץ' של הקבוצה.

קוואי לאונרד – שחקן ההגנה המכהן שיפר את הגנתו ובעיקר את התקפתו. 20.2 נקודות ב-50.7%/48.3%/88.2%, 7.1 כ"ח, 2.6 אסיסטים (טעון שיפור) (ביחס של 1.86), 1.9 חטיפות, ו-0.9 חסימות. שחקן שאינו מכריח וניזון התקפית מהמשחק הקבוצתי. הגנתית מופקד פעמים רבות על כוכב היריבה ומוצא גם את הפנאי לסייע לאחרים. השחקן הטוב ביותר בקבוצה מספר 2.

לברון ג'יימס – בהינתן כל הפציעות שקליבלנד עברה, הוא הסיבה העיקרית שהיא מובילה את המזרח המשופר בגאון. 25.5 נקודות ב-50.2%/30%/71.8% (השניים האחרונים טעונים שיפור ונמצאים במגמת שיפור), 7.4 כ"ח, 6.1 אסיסטים (ביחס של 1.79), 1.4 חטיפות ו-0.7 חסימות למשחק. השחקן הטוב ביותר של אחת משלוש הקונטנדריות.

קווין דוראנט – אצלו המספרים דווקא מספרים את הסיפור. 26.5 נקודות ב-51.7%/40.4%/89.5%, 7.7 כ"ח, 4.4 אסיסטים (ביחס של 1.63), 0.9 חטיפות ו-1.2 חסימות למשחק. חלק ממדדי היעילות ממקמים אותו שני רק לסטפן קרי. לרעמים מגיעה נציגות ובהינתן הנסיבות היא יותר סבירה בשחקני הפנים מאשר בשחקני החוץ.

החמישייה השניה:

ראסל ווסטברוק – ממשיך את הקו מהעונה שעברה של פלרטוט עם טריפל דאבל כמעט בכל משחק, רק שהפעם (גם תודות לחברו לקבוצה) זה מגיע עם ניצחונות. אחוזי הקליעה לא משהו לספר לנכדים, אבל תוספת של 7.1 כ"ח (מתוכם 1.6 בהתקפה) לגארד זה מרשים. גם 9.5 אסיטים ביחס של 2.2 זה פנטסטי.

ג'יימס הארדן – כן, יש ירידה מהעונה שעברה ברמה שלו ויותר מכל ברמה של הקבוצה, אבל אם יש משהו שעוד איכשהו שומר את הבלאגן הזה שנקרא יוסטון טילים עם הראש מעל המים ועם מקום בפלייאוף זה בעיקר הוא. מהשחקנים שמביאים הכי הרבה ערך לקבוצה שלהם, אם כי הכישלון היחסי של הקבוצה פוגע גם כשבוחנים אותו. לא חושב שהיה SG שהיה מצליח להתמודד טוב יותר עם הסיטואציה אליה נקלע. ולמרות האחוזים והאיבודים, אי אפשר לזלזל ב-27.6/5.9/6.7.

פול ג'ורג' – עוד אחת מהבודדים שנמצא בטופ ההתקפי וההגנתי של הליגה. 24 נקודות באחוזים סבירים של 49% אפקטיבי מהשדה, 7.5 כ"ח, 3.9 אסיסטים (ביחס של 1), 1.9 חטיפות ו-0.3 חסימות. כל זאת כשהוא מתמודד עם חזרה מפציעה קשה, שינוי בעמדה וקבוצה עם שינויים מהותיים בעונותיים האחרונות. עדיין שינה בעיה ביציבות.

דריימונד גרין – אם קרי הוא המוח של ג"ס, גרין הוא הלב שלה (או שאולי זה הפוך?). הגנה ברמות הגבוהות ביותר, מגוון להפליא (15/9.7/7.3,1.4/1.3) ומושלם לשיטת המשחק של ג"ס וליכולת להשיא את השמירה הכפולה שמקבל קרי מהגנת היריבות.

אנדרה דרמונד – נהפך העונה למפלצת עם 17.8 נקודות ב-53% מהשדה ו-15.3 כדורים חוזרים למשחק. הועדף על פני קאזינס, בין היתר, משום שדטרויט במקום שמוביל פלייאוף.

החמישייה השלישית: קייל לאורי, כריס פול, פול מילסאפ, בלייק גריפין, דמרקוס קאזינס.

שחקן ההגנה: קוואי לאונרד מהסיבות שפורטו לעיל וכן בהיותו המגן הטוב ביותר בקבוצת ההגנה הטובה ביותר.

חמישיית ההגנה: קייל לאורי, ג'ימי באטלר, קוואי לאונרד, דריימונד גרין, חסן וייטסייד.

חמישיית ההגנה השניה: ראסל ווסטברוק, טוני אלן, ג'יי קראודר, אנתוני דיוויס, טים דאנקן.

השחקן המשתפר: סי.ג'י. מקולום – שחקן השנה השלישית בזינוק מטאורי. 13.8 נקודות, 2.2 כדורים חוזרים, 3.5 אסיסטים, 0.5 חטיפות ו-0.1 חסימות. לא רבותי, זוהי אינה הסטטיסטיקה שלו – זוהי העלייה מעונה שעברה!!! הבחור כמעט שילש את המספרים, משחקן רוטציה לשני בחשיבותו בקבוצה.

הרוקי: קארל אנטוני טאונס – 15.6 נקודות ב-52% מהשדה, 9.5 כ"ח ו-1.7 חסימות למשחק. מכל הרוקיס הוא גם המשמעותי ביותר לקבוצתו.

חמישיית הרוקיס: קארל אנטוני טאונס, קריסטפס פורזינגיס (13.8 נק', 8 כ"ח ו-2 חסימות), ג'ליל אוקפור (17.2 נק' ו-7.4 כ"ח), סטנלי ג'ונסון (8.2/3.9/1.3), דיאנג'לו ראסל (11.8/3.9/3.4).