בואו נהיה רצינים ונודה בפה מלא – במקהלה אם תרצו – שהאלופה הבאה של ה-NBA תהיה גולדן סטייט, סן אנטוניו, או קליבלנד.
ז"א ששתיים מהן שיחקו לעינינו הערב. כששתיים משלוש הטובות ב-NBA משחקות את המשחק האחד משניים בכל העונה, אתה מצפה למשחק מרומם נשמה. במקום זה ראינו משחק בינוני, מלא שגיאות, משעמם אפילו, שיפוט רע (מאד! ולרוב לטובת הספארס, אבל מה זה משנה בעצם?). משחק שבחלקים ממנו עברתי ללא נקיפות מצפון ל-DEBATE של המועמדים הרפובליקאים לנשיאות.
אני לא השתניתי מבחינת טרוף לכדורסל (או ספורט בכלל) ב-60 השנים האחרונות. כשמשחק טוב ומרתק תופס אותי, העולם יכול להתהפך ואני לא זז מהמשחק. הערב? רציתי שהקאבס תנצח בגלל דייויד בלאט ובגלל שהקאבס מזרחית והספארס מערבית, ומאמנה הוא מין פלח סוציאליסט/שמאלני (לפחות כך הוא נראה לי; אולי הוא האבא של הקפיטליזם, לך תדע, אבל אני לא חושב: איזה קפיטליסט מתמחה בספרות רוסית כמו גרג פופוביץ' אלא אם כן הוא איש 'השומר הצעיר' משער העמקים בנשמה?).
אבל אתם מאמינים שבחלקי משחק רבים די השתעממתי? כשהכדורסל על רמה גבוהה, מאד חשוב לי מי מנצח. כשהוא ברמה של 'תבשיל כרוב כבוש עם תפוחי אדמה', אני לא שם קצוץ על מי תנצח כי אני רוצה שהשתיים תפסדנה.
מה שזה צריך היה להיות זה משחק אדיר בין השחקן הטוב ביותר בעולם שמסביבו התארגנה קבוצה ברמה גבוהה בניהול מאמן ישראלי פיקח היודע מלאכתו, נגד קבוצה האמורה לשחק את המשחק הקבוצתי הטוב ביותר בעולם, הפך למשחק מקרטע, צולע, ומבקש רחמים.
מה שקבלנו זה השחקן שהוא כבר מזמן לא הטוב ביותר בעולם – אפילו לספארס היה הערב שחקן טוב ממנו ושמו קאווי לינארד – וקבוצה ש'משחקה הקבוצתי' מזמן אבד איפה שהוא, היא הזדקנה, והיא מנצחת רק בגלל שב-NBA אין קבוצות טובות מלבד – ברמה מסויימת – גולדן סטייט.
מה שלברון הוסיף כשהוא הגיע, וגרע כשהוא עזב, ראינו עם ההיט: איתו הם היו בגמר ארבע פעמים, מהן ניצחו פעמיים. כשהוא עזב את מיאמי, במכה אחת היא הפכה ל-NOBODY. את השפעתו ראינו שוב עם הקאבס כשבהחלטה אחת להצטרף הוא הפך 'עוד קבוצה' לקבוצה המתחרה על האליפות.
אבל הוא משחק היום בקבוצה חלשה, לא מחוברת, ללא סנטר, ושחקני חמישייה שאין לסמוך עליהם כקיירי אירוינג וג'יי אר. סמית, ומחליפים בינוניים מאד כדלנובה, שומפרט, ומוזגוב. גם סן אנטוניו אינה קבוצה טובה כי כוכביה הזדקנו, אפילו שהם מסוגלים לתת ערב של משחק לא רע כמו הערב (את טוני פרקר לא ראיתי כזה טוב כבר הרבה זמן, אבל זה היה 'פוקס'; מחר-מחרתיים הוא שוב ישחק 20 דקות ויתן 12 נקודות).
סן אנטוניו היתה טובה לפני שנתיים, פחות טובה בשנה שעברה, ועוד פחות טובה העונה. רק חכו לחצי השני של העונה ותראו אם צדקתי או לא. אמנם היא מובילה את הליגה בכל מיני דרוגים כגון DEFENSIVE RATING, EFFECTIVE FIELD GOAL PERCENTAGE, ו-דפנסיב ריבאונדים. מצידי שתוביל בעוד עשרה דרוגים.
הסיבה?
שאר הליגה היא בינונית ומטה. כששיקגו הגדולה צריכה הארכה כדי לגבור על פילדלפיה, וכשגולדן סטייט מפגרת בביתה 42-39 עם 4 דקות לחצי נגד קבוצת נוער כמו הלייקרס (זמן כתיבת שורות אלה) , זה מראה לי שהליגה בצרה.
ישנם בליגה אתלטים, וישנה מלחמה עזה על הפלייאוף, אבל אין מספיק שחקני כדורסל טובים. במקום קבוצות כדורסל על רמה, יש לנו חרא די גדול.
אני חושב על כמה קבוצות משנות ה-80 האמצעיות. ישנם באתר כמה רפי הבנה כמו הבן הכתום של ג'ון סטוקטון שלא נולדו כשמג'יק שיחק, אבל הוא – כמו כמה אחרים – מעיזים להתווכח איתי שהכדורסל של היום טוב יותר מאשר בעבר, וזה לפי קריאה או ראיית כמה סרטי וידיאו.
היש לו מושג כמה קליבלנד של בראד דוהרטי, מרק פרייס, רון הארפר, דל קרי, כריס דאדלי, קרייג איהלו, קווין ג'ונסון, לארי נאנס, 'הוט' רוד ויליאמס, מרק ווסט, וטיירון קורבין היתה מכניסה לקליבלנד של היום?
הנה כמה קבוצות 'בינוניות' מאז (אני כמובן לא אנסה להעליב אף אחד עם הלייקרס של מג'יק, קרים עבדול ג'אבר, וג'יימס וורת'י או הסלטיקס של לארי בירד, רוברט פאריש, וקווין מקהייל):
יוסטון רוקטס: האכים אולג'ואן, באק ג'ונסון, רלף סמפסון, רודני מקריי, סדריק מקסוול, ג'ו בארי קרול, סליפי פלויד, וורלד פרי, פרוויס שורט…
יוטה ג'אז: קרל מלון, ג'ון סטוקטון, ת'רל ביילי, דארל דוקינס, מרק איטון, דרל גריפין, קלי טריפיוקה, מלווין טורפיין…
פילדלפיה: מוזס מלון, ד"ר ג'יי, צ'ארלס בארקלי, בובי ג'ונס, בוב מקדו, אנדרו טוני, מוריס צ'יקס. אני כותב מזכרון אבל אני בטוח שהיו עוד.
ניקס: פטריק יואינג, צ'ארלס אוקלי, קרטרייט, קני וולקר, ג'רלד הנדרסון, מרק ג'קסון, לואיס אור, רורי ספראו, ריי טולברט, ג'רלד וילקינס, רוד סטריקלנד.
פורטלנד: קווין דקוורת', קלייד דרקסלר, טרי פורטר,קלדוול ג'ונס, ג'רום קרסי, ג'ים פקסון, ג'רי סיקטינג, קיקי וונדווי, ריצ'רד אנדרסון, מוריס לוקאס…
גולדן-סטייט: כריס מאלין, מיץ' ריצ'מונד, טים הרדאוויי, סטיב אלפורד, מנוט בול, רוד היגינס, שלדון ג'ונס, רוד היגינס, אוטיס סמית', טרי טיגל (היו עוד; שכחתי).
שיקגו: מייקל ג'ורדן, הוראס גראנט, וויל פורדו, בראד סלרס, דייב קוזיין, ג'ק היילי, ג'ון פקסון, אד נילי, סם וינסנט, קרייג הודג'ס.
דטרויט: (התעצלתי לנחש ולכתוב אז הכנסתי את הרוסטר של 1988 שבינהם אייזיה תומאס, אדריאן דנטלי, מרק אגווייר, ג'ו דומארד, ביל למבייר, דניס רודמן, ריק מהורן, וויני 'מייקרווייב' ג'ונסון, וג'יימס אדווארדס)
| No. | Player | Pos | Ht | Wt | Birth Date | Exp | College |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 23 | Mark Aguirre | SF | 6-6 | 232 | December 10, 1959 | 7 | DePaul University |
| 45 | Adrian Dantley | SF | 6-5 | 208 | February 28, 1956 | 12 | University of Notre Dame |
| 50 | Darryl Dawkins | C | 6-11 | 251 | January 11, 1957 | 13 | |
| 34 | Fennis Dembo | SF | 6-5 | 215 | January 24, 1966 | R | University of Wyoming |
| 4 | Joe Dumars | SG | 6-3 | 190 | May 24, 1963 | 3 | McNeese State University |
| 53 | James Edwards | C | 7-0 | 225 | November 22, 1955 | 11 | University of Washington |
| 35 | Steve Harris | SG | 6-5 | 195 | October 15, 1963 | 3 | University of Tulsa |
| 15 | Vinnie Johnson | SG | 6-2 | 200 | September 1, 1956 | 9 | Baylor University |
| 40 | Bill Laimbeer | C | 6-11 | 245 | May 19, 1957 | 8 | University of Notre Dame |
| 25 | John Long | SG | 6-5 | 195 | August 28, 1956 | 10 | University of Detroit Mercy |
| 44 | Rick Mahorn | PF | 6-10 | 240 | September 21, 1958 | 8 | Hampton University |
| 12 | Pace Mannion | SF | 6-7 | 190 | September 22, 1960 | 5 | University of Utah |
| 10 | Dennis Rodman | PF | 6-7 | 210 | May 13, 1961 | 2 | Southeastern Oklahoma State University |
| 41 | Jim Rowinski | PF | 6-8 | 250 | January 4, 1961 | R | Purdue University |
| 22 | John Salley | PF | 6-11 | 230 | May 16, 1964 | 2 | Georgia Institute of Technology |
| 11 | Isiah Thomas | PG | 6-1 | 180 | April 30, 1961 | 7 | Indiana University |
| 24 | Micheal Williams | PG | 6-2 | 175 | July 23, 1966 | R | Baylor University |
אלה קבוצות שהיו קבוצות כדורסל הרבה יותר טובות מקבוצות היום. הן היו מנצחות אחד-לאחד את רוב קבוצות היום לא באופן 'יחסי', אלא כפי שהיו אז נגד כפי שהקבוצות היום.
הסיבות? אני לא יודע. יש היום כמה קבוצות יותר – אבל לא בהרבה – אז הכשרונות מתחלקים בין יותר קבוצות. מצד שני ישנו היום ייבוא זר טוב משהיה בעבר. אז למה הקבוצות יותר חלשות? יסודות חלשים יותר זאת סיבה בטוחה אחת. אולי 4 שנות משחק במכללה כפי שהיה אז היא הסיבה העיקרית השנייה.
כל מה שאני יודע שבשנות ה-80 – מתחילתן ועד סופן – קבוצות כמו הסלטיקס, הלייקרס, הסיקסרס, הרוקטס, הג'אז, פורטלנד, דטרויט, ועוד – היו הרבה, הרבה יותר טובות מהקבוצות שתהיינה העונה בפלייאוף, והטובות ביותר כמו הסלטיקס, הלייקרס, פילדלפיה, ודטרויט, היו אוכלות כל דבר שזז היום.
(תסתכלו על ההרכב של דטרויט כאן למעלה, ורק תתארו לעצמכם את הקבוצה הזאת משחקת היום נגד הקאבס…היתה הולכת שם תבוסה לדורות)
תגדיר מה זה טובות? קבוצה כמו הספארס של היום קורעת את כולן. הסיבה היא ששחקנים היום מאוד אתלטיים ומהירים. אני תמיד אומר שלא ניתן להשוות קבוצות היסטוריות אחת לשניה בגלל שכל תקופה היא אחרת, לדוגמא – אפילו מייקל ג'ורדן היה אוכל הרבה חצץ מול ההגנות של היום. כל שחקן שהוא סופר סטאר הוא סופר סטאר לתקופתו ולתקופתו בלבד.
לא. כי היום החוקים הם באופן מובהק לטובת ההתקפה ולכן המשחק פחות אגרסיבי עם פחות פיצוצים.
אסור כמעט היום לגעת בשחקן ולכן כל הקטע עם לברון.
ראיתי אתמול משחק של הספררס מול הפיסטונס משנת1994,משחק איטי, לקלעים יש איזה מטר לקלוע עם התרגיל הפשוט ביותר. בוודאות קבוצה כמו הספארס או הלוחמים היו קורעות לגמרי את הצורה ל-2 הקבוצות האלה.
לא נחזור על הויכוח הישן.
ישנם שיאי עולם שנשארו שנים ורק בגלל מסלולים מהיאים יותר, בריכות מהירות יותר ובגדי ים מהירים יותר, השיאים סוף סוף נשברו (אבל לא של בובקה).
הניתור האנכי של מייקל בבדיקות במעבדה למדע התרגול של צפון קרולינה עדיין עומד. קרים, חאכים, מייקל, מג'יק, אוסקאר רוברטסון, לארי בירד – לא היו עד היום שחקנים כמוהם.
והמהירות? אז השיטה היתה אחרת. אבל החוזק, הכוח, והשימוש בשרירים היה הרבה יותר תדיר ממשחק הלבניה של היום.
השיא של בובקה נשבר על ידי צרפתי שהשתמש במקום במוט, בבאגט.
+1
בעצם, מה יש לי להתווכח עם אנשים שלא ראו במו עיניהם, ומסתמכים על וידיאו שנעשו מגלילי סרטים בגודל 16מ"מ?
ורק שלא תחשוב שאני תרח זקן החי בעבר, בכדורגל אני רואה שהיום המשחק הוא ה-ר-ב-ה יותר טוב מאשר פעם. בפוטבול? ה-ר-ב-ה יותר טוב. בבייסבול? העבר היה טוב יותר. בכדורסל העבר היה טוב יותר.
גם בהוקי קרח אין היום שחקנים כמו וויין גרצקי, בובי אור, גורדי האו, מסייה, מוריס ריצ'רד וגדולי העבר האחרים. כמו בכדורסל – האומנות של פעם נעלמה.
בסך הכול אני לא מסכים עם הנאמר. משחק ההתקפה של שתי הקבוצות לא זרם כי ההגנה של שתיהם הייתה נהדרת. ההגנה של הספארס ברבע האחרון הייתה פשוט עבודת אומנות, קליבלנד לא הצליחו לקנות סל. פארקר הכי הפתיע אותי בהגנה כשהוא עושה עבודה נהדרת על קיירי. לברון לא שיחק טוב כי שמר עליו שומר הכנף הכי טוב בליגה והוא עשה עליו פשוט עבודה נהדרת.
+1
המשחק הלילה בהחלט לא עמד בהייפ שיצר,
חלק מזה בגלל שהמאמנים (בדגש על בלאט) לא הלכו "אול אין" בשביל לנצח. ובצדק. לא זוכים באליפות במשחק בינואר.
מנחם שתדע שאני אוהב אותך, אני קראתי בשקיקה כל מילה שכתבת בימי רביעי במעריב (קיבלת את העמודים האמצעיים). אתה (ןדייויד רובינסון) היא הסיבה המרכזית שהתאהבתי ב-nba. אז אני לא חושב שאתה תרח או זקן, מה שכן שמשחק הוא מהיר יותר כמו היום אז הוא לפעמים פחות פיזי, יש פחות פוסט אפ, יותר תזוזוה ויצירת זווית מסירה, המשחק השתנה. התזונה היום טובה יותר ושיטות האימון והאנליטיקס טובים יותר. זה רק נוסטלגיה, עוד 30 שנים ידברו על לברון או דאנקן כמו שמדברים היום על קארים עבדול או על דוקטור ג'יי. ועוד 30 שנים המשחק יהיה אפילו טוב יותר.
אני לא מסכים איתך מנחם אהל אני מעריך תמיד את דעותיך.
המשחק היה בנוי על הגנה חזקה וכשיש משחק עם הגנה חזקה הוא פחות נעים לעין. דבר שני המשחק היה משחק ריצות – במשחק של ריצות אין הרבה רגעים שיש פה סל ומהצד השני מיד מחזירים ועוד ועוד… ומשחק של ריצות הוא יותר מהנה.
דבר שלישי הקבוצות לא היו ביום חזק מאוד שלהם. אני מוכן להבטיח שבמקרה והן יגיעו לגמר יהיה לנו סדרה מצויינת עם כדורסל יפה לעין.
לגבי רמת הכדורסל של היום – הכדורסל שונה, פחות פיזי ויותר בנוי על קבוצתיות וקליעה . עכשיו יש אנשים כמוני שאוהבים לצפות במשחק כזה הרבה יותר מאשר משחק פיזי מכוער (לדעתי) ויש כאלה שהפוך. איזה משחק יותר טוב? אותו דבר – עניין של דעה. לדעתי הרמה יותר חזקה היום באופן כללי ולא פרטני.
ביום שני ג״ס פוגשת את קליבלנד😁
מנחם יש לי רעיון בשבילך – קוראים לו פלייאוף.
טוב, חלאס עם הבולשיט.
סרטון משחק 7 בין 2 הקבוצות הטובות בליגה 1984
הגנות עלאק…
https://www.youtube.com/watch?v=PxOMKMr4pHQ
כדורסל נכים על כסא גלגלים מנצח היום את הקבוצות האלו
אתה מעליב את הנכים
תתבייש לך
אידיוט
אתה בא להטיף לי על PC ?
אתה עם הטור על האוקראיניות, המעודדות הכושים עם החציל וכ"ו ?
טול קורה מבין עיניך
לא כתבתי שום דבר שלא צחקת ממנו כשראית משהו דומה לזה בסאות פארק או סדרה כלשהיא אחרת, מיסטר PC.
זה לא משנה את העובדה שאתה עדין אידיוטמ
אתה מתחיל לפתח תכונות לברוניות או שהאלטר אגו עם הרישיון למונית השתלט לך על המקלדת.
מממ סנטרים שקולעים מהעונשין, שחקנים שעושים צעד וחצי ולא שלושה צעדים, כוכבים שעומדים בלחץ של גיים 7. אחלה דוגמה נתת.
בהחלט תת-רמה, פילדלפיה של היום נותנת להם 20 הפרש
האמת שראיתי את הלינק למשחק מספר 7 והזדעזעתי – הם אשכרה עושים צעד וחצי ולא שלושה צעדים וחצי?!?!
ממתי חלף מהעולם העניין הזה של הצעד וחצי? יהיה מעניין אם מישהו ירים את הכפפה ויעשה על זה כתבה פעם.
זה כל מה שראית ? יש לך ראיה סלקטיבית
היום הסנטרים לא קולעים מהקו ? הם קולעים םמה 3…
העניין עם הצעדים לא התחיל היום, זה תהליך שהתחיל לדעתי עוד בראשית הניינטיז.
סופר סטארים מתפקדים תחת לחץ ? אם קבוצה אחת הפסידה, היום בעיתונות והיו טוענים שהכוכבים שלה לא תפקדו במשחק 7, הלחץ היום של התקשורת הרבה יותר גדול.
את ההגנות הנדיבות ראית ?
את ההתקפ
צודק. הכדורסל יפה לעין אבל יחסית להיום חסרה אינטנסיביות, הגנה רכה ופסיבית, יש הרבה מאוד open looks גם בצבע! המשחק איטי יחסית, השחקנים ברובם איטריות, רזים עם מעט שרירים, קצת כמו פורזינגיס. השרירנים של היום היו אוכלים אותם. שחקן כמו לברון היה שובר את השיא של ווילט ומפגין עליונות פיזית ואתלטית מטורפת
השאלה היא מי יהיו השופטים…
עם השופטים של אז הוותיקים ינצחו בלי בעיה.
עם השופטים של היום עד המחצית כולם בחוץ עם עברה שישית וטכניות….
בוב מקאדו עבר לאירופה בשלהי הקריירה וקרע אותה לגזרים 🙂
לא שופטים ולא נעליים אייר ג'ורדן
קרי מוריד על הקבוצות האלו +20 משולשים כל משחק.
והוא היה שחקן 6 בלייקרס
אין לך מושג קלוש בכדורסל.
הקלעים היום הרבה הרבה האבה יותר טובים ברמה שאי אפשר בכלל להשוות
בשנות ה 80 ה 3 היה נשק ולא כלי
היו קלעים גדולים גם באייטיז
תן לבירד או דייל אליס לשחק היום והם שחקנים של 3 שלשות למשחק
נקודה אחרת לגבי ניהול המשחק.
בלאט התחיל את המשחק בבליץ.
קלעים לאב וסמית שלברון וקיירי פותחים את ההגנה . בשלב שני הוא הכניס את שומפרט ודלי והם פשוט חנקו את ס"א. למרקוס לא היה בקצב דנקן היה לא מאופס ובעיקר לארנרד היה חושך.
ואז הוא הכניס את מוזוגוב. פה נעצר לבלאט הסוס. לנארד חזר לקלוע, דנקן התאפס. כאן הפלאח נתן את המט לבלאט המסכן.
החמישיה השנייה של הפלאח שחקה מעט ומייד הוחלפה.
בהפסקה בלאט בהצצה למה שעובר לו בראש נשאל על סמית' (ביחד עם שומפרט ולאב גיבור המחצית הראשונה והבריחה הגגדולה , כן..) אמר על סמית' שמבחינתו הוא לא זורק מספיק. אני חושב שבשלב בזה הוא היה 5/6 … .
במחצית השנייה סמית' שכנראה שמע משהו לא במקום מבלאט יצא מהקצב. ס"א השוותה. לברון לקח על עצמו את המשחק (שזה סוג של קללה) . שהגיע הזמן להרכב שני ס"א נתנה גז והצב ברח לבלאט.
תשמור על הלשון דיוויד.
דווקא מי שניסה לקחת על עצמו את המשחק היה קיירי לדעתי. אפילו כתב לי מישהו תו"כ המשחק שהוא לא מבין למה לברון לא זורק יותר ברגעי ההכרעה ונותן לקיירי להשתלט.
תיקו. בכותרות כדורגל היו כותבים, תיקו בין הספרז וקליבלנד – ונצחון לגולדן סטייט. היא מלהיבה יותר וטובה יותר משתיהן, בוודאי בסדרה.
והערב זה היה תיקו. גם האטיטיוד של הקבוצות, גם נתוני הסטטיסטיקה – כמעט תאומים, זה מדהים: 46 אחוז ל-2 לשתיהן, 81.8% אחוז מהעונשין לשתיהן, 45-43 בריבאונד, סה"כ 38 קליעות מוצלחות מ-82/83 פוזשנס, זה אשכרה אחד לאחד. בהבדל שהספרז הלכו כפול לעונשין. וגם שם – באותם אחוזי קליעה. ובינינו, שתיים-שלוש שריקות יכלו ללכת בקלות לקליבלנד, היה קצת הום-קוקינג, וזה היה נגמר הפוך. תיקו.
אחרי הערב אני הקטן מציב את ג"ס בקומה מעל הקאבס והספרז. אם היה ספק.
מל תודה, גם אני לא מסכים איתך. ראינו היום את שתי קבוצות ההגנה הטובות בעולם נותנות תצוגת הגנה מרשימה מאד. ולא רק הגנה אישית, אלא קבוצתית. הן גם קבוצות התקפה טובות ובכל זאת הצליחו להוריד אחת את השניה לפחות מ-100 נק', אך מעבר לזה לעקר אחת לשניה את האפקטיביות של ההתקפה הקבוצתית. המון זריקות עם יד על הפנים וגם הפניות היו לרוב מיד אחרי יציאה מחסימה ולאו דווקא בגלל הנעת כדור שמבלבלת את ההגנה.
חשבתי לכתוב טור קצר, אבל אם כבר כתבת על המשחק, אז אקצר ואכתוב תגובה מעט ארוכה:
פארקר-ארווינג: נוק-אאוט לפארקר. קיירי הכריח בעיקר בקלאץ' ולרוב החטיא. מבחינת ניהול משחק אפשר להאמין שהוא יתחבר יותר לקבוצה בעתיד, אבל הגנתית הוא היה זוועה והתקפית לא ניצל את היתרון הברור שלו על פארקר. דלי ניצל הרבה יותר טוב את השמירה הפחות טובה של הרכזים של ס"א.
גרין-סמית': ניצחון לסמית'. היה יותר טוב התקפית והגנתית. מעניין שדווקא את הזריקות הקלות החטיא ואת הקשות הכניס. הראש שלו היה במקום וזה חשוב להמשך. מצד שני מי שיהמר בעתיד על הקליעה של גרין יכול גם ליפול על יום "פחות מוצלח" ואז משחק כזה נגמר ב-15 הפרש.
לאונרד-ג'יימס: צמוד עם יתרון קל לג'יימס. בסופו של יום לברון קלע קצת יותר ובאחוזים טובים (56% אפקטיבי מהשדה) וקוואי באחוזים סבירים (50% אפקטיבי מהשדה). הוא גם משך יותר אש מקוואי ועזר בניהול המשחק. התרומה הגדולה של קוואי היתה בדקות בהן ג'יימס לא היה על המגרש ואז הוא פחות יחידת חיסול של איש אחד במפרק קבוצה שלמה.
לאב-אולדריג': ניצחון לאב. אולדריג' היה חלש ולאב לא רע, אם כי האחוזים שלו ממשיכים להיות בינוניים. הגנתית היה בסדר עד לרבע האחרון.
דאנקן-תומפסון: ניצחון תומפסון. זה נכון שדאנקן נותן המון לקבוצה. הרבה מעבר למה שרואים בסטטיסטיקה, אבל TT היה מצוין.
ספסל: נוק-אאוט ספרס. זה בעצם מה שהכריע את המשחק. העומק העדיף של הדורבנות עם השימוש הנכון בעומק הזה. ההרגשה היא שאצל קאבס המטרה של הספסל לתחזק את המשחק עד ששחקן החמישייה יחזור בעוד שבס"א מכל שחקן מוציאים את היתרונות שלו וההבדל פחות מורגש. רק להשוות בין התרומה של ווסט לבין זו של מוזגוב, קל וחמר לאור הציפיות המוקדמות מכל אחד מהם.
נכון שלא היה המשחק הכי אטרקטיבי בעולם, אבל אני נהנתי.
בנוגע לפיסקה שכתבת על הספסל בין הקבוצות…
אני ארחיב את זה ל: מאמנים.
אחד, כמו שכתבת, משתמש בספסל רק בזמן מנוחה לחמישיה. השני משתמש בספסל בתבונה ולמעשה נותנים פייט לכל דבר. בדיוק כמו בג"ס.
לדעתי זה עוד אחד מהסממנים הרעים של לברון שמסרס מאמנים והכל זה רק הוא והוא והוא.
ועדיין זה לא משנה מה יקרה
הגמר האמיתי ג"ס-ספרס. קליבלנד פשוט לא שם.
בוא נחכה ונראה מי יהיה ביולי. לדעתי קליבלנד יהיו שם, אבל רק אחת מבין ג"ס וס"א 😉 (סתם, אני יודע למה התכוונת).
קליבלנד עוד יתחברו וצריך לזכור שהם הפסידו ב-6 וב-4 נקודות בחוץ. מעבר לזה שבלאט הודה שיש דברים שהוא שומר בשרוול לגמר ושהוא מוכן להקריב עליהם משחקים בעונה הסדירה.
ובכל מקרה, פציעה לפה (לברון) פציעה לשם (קרי/קאווי) והסדרה תוכרע עוד לפני הג'אמפ-בול.
בשני עניינים פרסונליים נצחון לספרז והפסד לקאבס:
טוני פארקר לא גמר. הרבה רגעים של וינטג' פארקר. ובלעדיו אין לספרז מה לחפש בסדרה ארוכה. חדשות מצוינות לפופ. גם למי שאוהב את השחקן הזה, ויש מי שלא?
ומצד שני, מוזגוב. רבע שעה, 0 נקודות ב-0 נסיונות מהשדה, 2 ריבאונד, 0 בלוק, 0 אסיסט, 1 איבוד, 4 עבירות. וואו. וזה במשחק ה-אחד שהוא קיים עבורו. אם היה רגע נכון לטרייד, הוא מגיע עכשיו. מוזגוב הוא כבר לא סטארטר של קליבלנד, וזה סופי.
שנות ה 80 היה תור הזהב של הכדורסל
הכשרון התחלק על פני 23 קבוצות בלבד שחקן שהיה 6 או 7 היה בקלות שחקן חמישיה ומעלה ( שחקנים כמו מייקל קופר , ויני ג'ונסון , רודמן )
היום אין גם דם רע בין קבוצות הליגה נקייה ומרגישה כמו ליגת השלום והאחווה
שחקנים סחבקים אחד של השני , נותנים לייק בפייס ופלוס בטוויטר
אני לא רואה מצב שליימביר נותן לייק למקהייל על בחירה לאול סטאר
חסר לי מאוד יריבות קלאסית בסגנון לייקרס – בוסטון , פיסטונס – בולס , ניקס – אינדיאנה , מיאמי – ניקס , לייקרס – דטרויט
אני מביט על סדרות הגמר של ה 15 שנה האחרונות . יש שם משהו שמתקרב ללייקרס – בוסטון ?
מיאמי – ספרס ב 13 הייתה סדרה קלאסית , אולי בוסטון מול הלייקרס ב 08 ו 09 אבל זה לא מתקרב אפילו לשנות ה 80'
קאזינס – כריס פול =)
מעולם לא התווכחו מטומטמים כל כך על דבר מטומטם כל כך!!!
מנחם, עם כל הכבוד ויש עוד קצת כבוד , לך לעיזות הווירטואליות שלך. באמת שכבר אני לא יודע מה להגיד עליך….
כל פעם שמשולבת הגנה באיזה משחק. הוא חלש לך … אתה פשוט לא מבין כדורסל מהו!!!
היה משחק מצוין אתמול, ואתה יכול להודות שאשתך פשוט לא נתנה לך לראות אותו, אז כמו פוסי קאט ישבת וראית את הדיבייט….. מפה ללנסות לעשות מהמשחק מחורבן ?
ולגבי הבן השחור והאידיוט של סטוקטון – לא נשאר לי להצטרף לדיעת מטומטמים ממני ולבשר לך שאתה אידיוט!!!
שלכם אדון לס מנחם הנכבד
מה שעושה לך את זה, אחי
לדעתי היה משחק מעולה שבמעולים. תענוג של משחק. פארקר היה אדר. הגנה חזקה ביותר. כיף גדול לצפות ובטח בשבילי כאוהד ספארס. מה ציפית שיהיה? קבוצת ההגנה הטובה בליגה עושה חיים קשים לכל קבוצה – אצלנו אין שואו טיים. אין סלים קלים. אין הרבה דאנקים כי דאנקן יחסום אותם. מה שכן יש, זה קבוצת הגנה אגרסיבית סטייל הפיסטונס של הבאד בויז. זה מה שיש ועם זה ננסה לקחת אליפות.
בנוגע לפיסקה שכתבת על הספסל בין הקבוצות…
אני ארחיב את זה ל: מאמנים.
אחד, כמו שכתבת, משתמש בספסל רק בזמן מנוחה לחמישיה. השני משתמש בספסל בתבונה ולמעשה נותנים פייט לכל דבר. בדיוק כמו בג"ס.
לדעתי זה עוד אחד מהסממנים הרעים של לברון שמסרס מאמנים והכל זה רק הוא והוא והוא.
ועדיין זה לא משנה מה יקרה
הגמר האמיתי ג"ס-ספרס. קליבלנד פשוט לא שם.
אופס. הייתה אמורה להיות תגובה למה שכתב מתן קצת למעלה.
מתי דנטלי ואגווייר שיחקו בדטרויט ביחד ?
אף פעם.
היה טרייד בין שניהם.
צודק
מנחם הציג את הסגל של 88 . שניהם הופיעו בו כי כל אחד שיחק חצי עונה בדטרויט
המישחק הכי טוב שראיתי העונה בנבא כשכימעט כל מישחק הולך בקלות ל-3 הקבוצות שהוזכרו כטובות ביותר, ההפרש ביניהם לשאר הליגה הוא נכון וגדול הרבה יותר משנים עברו גם מבחינת רמה.
הספרס קבוצה יותר מגוונת ומפחידה משאר הקבוצות גם מבחינת הספסל,אני בטוח שהקאבס מעדיפים רימאצ' מול הווריורס בגמר.
כזאת ערימה של שטויות שזה ממש מביך.
אבל דווקא בגלל שיש כאן כל הרבה עיוותים ושקרים אני אטריח את עצמי לכתוב פה יותר מאוחר ולהפריך את כל הטור העלוב והשקרי הזה
היה משחק מצוין..מוזגוב חיסל לבד את קליבלנד במחצית השנייה….טרייד דחוף !! …דראמונד בעניין ?
באמת ויכוח דבילי על השוואות בין שחקנים וקבוצות מההיטוריה…
ללברון חזרו הסיוטים מקוואי ברבע הרביעי….
מנחם בלי להיכנס להתרפקות נוסטלגית על העבר (הוצאתי את זה מהסיסטם שלי אתמול בלילה בצורת פוסט) אני דווקא נהניתי מהמשחק.
אינטנסיביות, שמירה חזקה, הגנות סוויצ'ים מעולות.
שני המאמנים הצליחו להוציא את הקבוצה השנייה מתכנית המשחק שלה.
בסוף זה נגמר בכך שקיירי היה חלש, מוזגוב כבר מחוץ לקבוצה בראש שלו וטים דנקן אחד.
מעניין אותי לראות איך זה עובד מול גולדן סטייט.
מסכים חלקית, זאת עונה סדירה ובכל מקרה פחות מעניין…הרמה הגבוהה תהיה בפלייאוף. זה יהיה שחזור של הגמר משנה שעברה, סן אנטוניו הנוכחית עדיין לא בשלה, בשנים הקרובות הכובים יהיה שם מריאנוביץ' שיפתיע אתכם בענק ולנארד כשאולדריג' יהיה רק כינור שלישי.
נ.ב
הטעות הגולה ביותר של קליבלנד היא קווין לאב שלוקח דקות מטריסטן תומפסון שעדיף עליו בהרבהבשיטת משחק הנוכחית. בקבוצת פלייאוף לאב צריך לשחק ליד סנטר דומיננטי, אחד כמו חסן ווייטסייד יכול להשלים אותו בצורה מדהימה, בסמול בול הזה של קליבלנד הוא פחות מתאים.
אני נהניתי מאוד מהמשחק, בלי פקטור זמן שניתן לקבוצות היסטוריות, כל אחת מהקבוצות אתמול קורעת כל קבוצה היסטורית ב 20 הפרש בלי למצמץ לדעתי.
גם כאן לא סופרים את okc ולדעתי זו טעות. באיטיות ובעקביות יש שינויים מהשנים האחרונות, בעיקר חיפוש המסירה של ראסל, תפוקה מעמדת הסנטר וניסיון אמיתי ליצור רוטציה רחבה. לא בטוח שזה יספיק, אבל לדעתי יש לאוקלהומה עוד הילוכים לעלות, כנראה יותר מהיריבות שלה (שבינתיים טובות יותר). אני מצפה שדוראנט ייקח עוד 2-3 זריקות למשחק והיעילות ההתקפית (הגבוהה ממילא) תמשיך להשתפר; מקווה שההגנה תתייצב כשאיבאקה יהיה דומיננטי כפי שהיה בעבר (לפי מה שקראתי); ומאמין שהרוטציה תשתפר לאור הגיבוי והדקות שמקבלים מדונובן, וההרגשה שקוליסון עומד לגמור את הסוס ושמקגארי יהיה טוב יותר.
יכול להיות שאלו שטויות של מישהו שרוצה שדוראנט יזכה בטבעת, ונראה לי שתשובות חלקיות יהיו לפני האולסטאר, בייחוד ממשחק החוץ מול הלוחמים.
קראתי את כל התגובות, וכמובן שאני עם מידן, אבל אין לי כוח לשבת ולענות.
אז אגיד זאת כך: אתם חיים בהווה. אין לרובכם מושג על העבר. בקשר אלי, אולי הגיל עושה בכ"ז את שלו, אבל להשוות משחק בין הסלטיקס לבין הלייקרס בשנות ה-80 (משחק ליגה רגיל!) למשחק אמש זאת בדיחה עצובה. המשחק אז היה מאורע. משחק אמש היה פיהוק די גדול, עם רייטינג נמוך מאד בטיווי בגלל הויכוח בין המועמדים הרפובליקנים.
לפני 30 שנה "לארי נגד מג'יק" היתה מלחמה הרבה יותר רצינית מרפובליקנים נגד דמוקרטין. אתם פשוט צעירים מדי לדעת מה היה כאן בשנות ה-80 עם הכדורסל.
משחק בין הסלטיקס לייקרס אז (מין שווה-ערך לקאבס נגד הספארס) הכניס את האומה לציפייה לא נורמלית, והמשחק היה בשיא המתח ובכותרות ראשיות.
זה היה מג'יק נגד בירד. מערב נגד מזרח. שואוטיים נגד צווארונים כחולים.
כל סל כל הוצאת כדור הרעידו אל סעיפי נפשי. אני עדיין אותו אוהד כדורסל שהייתי אז, וכשאני צופה בקאבס עם שחקנים כדבלדובה או מוזגוב, אני אומר לעצמי "איפה אז ואיפה היום".
לכל אלה החושבים שהמשחק היום יותר פיזי אין כלל מושג כמה פיזי הוא היה אז.
וואללה הייתי מת לראות את הפרונט-ליין של הסלטיקס אז – בירד, מקהייל, ופאריש – משחקים נגד הספארס עם דנקן, בוריס, אולדרידג' וקאווי. הספארס היו נידרסים עד עפר.
אותו דבר עם קרים עבדול ג'אבר, אייסי, וורת'י, או הבדבויז עם למבייר, רודמן, והשאר, או הקבוצות של מייקל.
טוב, מה שהיה- היה. אני רק מודה לאלוהי הכדורסל שחייתי וראיתי הכל במו עיני, והרבה פעמים מהשורה הראשונה של העתונאים על הפארקט ממש.
פעם שיחקו בהליכה. הקבוצות האתלטיות של היום היו דורסות את אלה של פעם בלי להזיע. קליעה כמו שיש היום הייתה אולי לחצי שחקן פעם (מארק פרייס) ושחרור של קליעה לקח ארבעים שניות. כמה פתטי להתרפק על העבר. הכדורסל התקדם והתפתח – שחקנים כמו לברון, דוראנט, סטף או דיוויס היו עושים בעבר 800 נקודות במחצית.