*****************************

לפי מספר התגובות הקטן יחסית למעורב שלי מאתמול, יש לי רושם שרבים החמיצו אותו. בגלל שכל כך הרבה גולשים היללו את הוידיאו שהכנסתי על הספארס, אני מכניסו כאן שוב למעוניינים:

**********************************

(שחקן המגיע בריצה במלוא הספיד מהבסיס השלישי ל-HOME PLATE להתנגש עם הקצ'ר ולקוות שמעוצמת המומנטום, הכדור 'יברח' מהכפפה של הקצ'ר, או הוא יגיע לבסיס לפני שהקצ'ר יוכל לגעת בו עם הכפפה המחזיקה בכדור. ה-UMPIRE חייב להחליט מה קרה קודם!)

תשאלו כל שופט באיזה שהוא משחק קבוצתי איזה הוא המשחק הקשה ביותר לשיפוט והוא יבחר במשחק שלו. יכול מאד להיות שהמשחק הקבוצתי הקשה ביותר לשיפוט הוא בכלל כדורמים בגלל כל מה שהולך תחת המים, והראייה היא שהמשחק הפך לכמעט שריקה אחת צורמת מתמשכת לפאולים לכל אורך המשחק.

לדעתי המשתנים הקובעים ביותר הם:

1. איזה חלק מההחלטות הן JUDGMENTAL (הערכה, דיעה, שיקול-דעת, השערה,ואפילו 'ניחוש הגיוני').
2. חומרת העונש (PENALTY) כתוצאה משגיאה שיפוטית.
3. מהירות ההחלטה השיפוטית.
4. כמות החוקים במשחק.
5. הדרישות הגופניות.

אסכם את דעתי על כל אחד מחמשת המשחקים שהזכרתי. אתחיל היום עם בייסבול.

בייסבול:

בבייסבול ישנם 4 שופטים (UMPIRES), אחד בכל בסיס. במשחקי הפלייאוף מוסיפים עוד שניים שאחריותם היא הקווים האלכסוניים (החוצים את הבסיס הראשון והשלישי) שאחריותם גם לקבוע אם כדור הוא "בפנים" או "בחוץ" כשהוא עף בלילה 20 מטרים מעל העמוד הקובע "פנים" או "חוץ". במשחקי העונה הרגילה זוהי אחריותם של שופטי הבסיסים ה-1 וה-3.

הייתי אומר שתפקידי השופטים בבסיסים 1, 2, ו-3 קשים כמו שקשה לבלות שלוש שעות בבית הבראה בקריביים, וכל איזה 10-12 דקות קורה משהו שמאלץ אותך לקום מכסא הנוח, ולהחליט החלטה. הקשות ביותר הן ההחלטות מי מגיע ראשון: הרץ או הכדור לתחנה. כמובן שזה לא הכל, אבל את הרעיון הבנתם.

אבל ישנו שופט אחד מהארבעה שתפקידו הוא – אולי – אחד הקשים: שופט ה-HOME PLATE. בבייסבול רק שופט ה-HOME PLATE מושפע בכל זריקה מ-300 הזריקות (בערך) של הפיצ'ר מכל חמשת הנקודות החשובות שהעליתי. הדבר הקשה ביותר הוא מה שהוא עושה בכל זריקה: מחליט "STRIKE" או "BALL". כמובן שהבייסבול יכול היה לפתור את הבעייה בהחלטה אחת: ליצור מלבן לייזר בגודל של ה-"STRIKE ZONE" ואור ירוק יקבע סטרייק, ואור אדום יקבע בול.

אבל הבייסבול לעולם לא יעשה זאת כי אחד מיתרונות הבייסבול שאין לו תחליף הוא הפאן האנושי שבו, והשופט נחשב לחלק מהמשחק. הוא שוגה? SO BE IT!". מנג'ר כמו בילי מרטין יכול לרוץ אליו, לבעוט בחול לכסות את נעלי השופט, לצרוח לו 3 ס"מ מפיו, השופט יצרח בחזרה (בתקווה ששניהם השתמשו ב-'MOUTH WASH') , ואז יבוא ה-"YOU ARE OUTTA HERE" הרגיל, היריקות על הכורכר, והקללות. זה חלק מהמשחק וזה לא ישתנה כל זמן שמשחקים בייסבול בעולם.

בכל FUN PARK בארה"ב ישנה 'מכונת פיצ'ינג' שעבור כמה דולארים אתה יכול לבדוק את יכולתך להכות בכדור שמגיע במהירות שעבורה שילמת (ישנן 'תחנות פיצ'ינג' מ-30 מייל לשעה עד 80 מייל לשעה). מאחר ושיחקתי הרבה טניס בחיי ואני רגיל לכדורי הגשה של שחקנים ברמה פחות או יותר שלי – 50 עד 70 קמ"ש, ופעם ביובל אולי שחקן היורה 80 קמ"ש, אני די רגיל לכדורים מהירים. פעם בצעירותי ניסיתי להכות כדור בייסבול המגיע מהמכונה ישר אל הסטרייק-זון (מרחק שווה למרחק מגבעת הפיצ'ר לחובט – 60 רגלים ו-6 אינטש, או 18.40 מ') במהירות 80 מייל לשעה. בערך 120 קמ"ש.

בואו אגלה לכם משהו: אתה בקושי רואה את הכדור, שלא לדבר על זמן להסתובב עם המחבט ממצד הכנה עד לפגישה עם הכדור. "פגישה עם הכדור"? הכדור עבר אותי עוד לפני שהספקתי להזיז את המחבט ממצב 'היכון'. לא לחינם מייקל ג'ורדן הסכים עם הטוענים שלחבוט בכדור בייסבול הוא המבצע הקשה ביותר בכל הספורט. שופט ההום-פלייט חייב להתרכז על בערך 300 פגזים כאלה במהירות האור, ולהחליט אם הם היו באזור הסטרייק שהוא בין הברך ל-ARM PIT (לא יודע כיצד אומרים זאת בעברית) וברוחב הכתפיים. כמובן שאף שופט לא יתן לכדור נמוך בגובה הברכיים או גבוה בגובה השכם לעבור כ'סטרייק' או שישחטו אותו. אז כל שופט "קובע" את הסטרייק-זון שלו, והדבר החשוב ביותר הוא שהוא יהיה עקבי.

(תנסו פעם להתכופף מין 'חצי כיפוף ברכיים' עם חצי גוף נוטה קדימה, והמבט מרוכז בשיא הריכוז בכדור העף בסיבוב במהירות 160 קמ"ש, 300 פעמים במשחק שיכול להימשך 3-4 שעות)

הריכוז האבסולוטי, הסיכון לחטוף כדור 'טועה' המגיע כטיל בחלקי גוף לא מוגנים (זרועות, צוואר, רגליים); הסכנה בלחטוף 'בומבה' מהמחבט שהחובט מסובב במהירות גדולה (והיו מקרים רבים של מחבט הבורח מידיו המחזיקות של החובט, ישר אל ראשו של ה-UMPIRE); והצורך לכופף ברכיים ולהתכופף כך שראשו יהיה בדיוק לצד ראשו של החובט (אבל כמובן שמאחוריו) 300 פעמים בשמש של חודש אוגוסט במיאמי או דאלאס, או לוס אנג'לס זה לא הדבר הקל ביותר בעולם.

וכמובן שהחלטה אם אחרי שני סטרייקים הכדור הבא הוא סטרייק או בול כשהוא כדור גבולי יכולה להכריע גורלו של 'וורלד-סרייס'.

בעייה מסובכת ביותר אחרת היא כששחקן מגיע 'הביתה' באותו זמן שהכדור המגיע לקצ'ר (התופס). ההתנגשויות שם לפעמים חזקות בהרבה מאלה שבפוטבול, כי  במטרה 'להפריד' בין הכדור וכפפת הקצ'ר המחזיקה בו –  השחקן המגיע לבסיס הבית ברגעי הכרעה מתחלק או סתם רץ ומתנגש במלוא המומנטום בפול ספיד – ובכוונה – כשהוא כבר 3-4 מטרים מהבסיס ישר לעבר בקצ'ר עם מומנטום מקסימלי. ההחלטה מי נגע קודם – הרץ בבסיס או הקצ'ר בשחקן (הנגיעה חייבת להיות עם הכדור!) היא לפעמים גובלת בלא יותר מ-הרגשה'.

ב-MLB ה-UMPIRES מתחלפים בעמדתם מיום ליום ככה שכל אחד 'זוכה' להיות ה-UMPIRE של HOME BASE – אחד מתפקידי השיפוט הקשים והמסוכנים ביותר בספורט.