הטור היומי – מכתב אישי ללוק וולטון / מנחם לס

 

מכתב אישי לקוץ' לוק וולטון

הי לוק.

WHAT'S HAPPENING?

אתה בוודאי מתפלא מה פתאום מכתב אליך. מהסיבה הפשוטה שברצוני להודות לך כמאמן לשעבר על ג'וב מצויין שעשית כמאמן הווריורס, כמחליף למאמן סטיב קאר. עתה, כשהוא עומד לחזור כמאמן כל יום ממש, מגיע לך אות כבוד על "JOB VERY WELL DONE”!

אני לא אוהד הקבוצה שאימנת מתחילת העונה ועד עתה מהסיבה הפשוטה שהיא 'מערבית'. אני לא אוהב שום דבר 'מערבי' מלבד סרטי קאובויס.

זה לא בדיוק נכון כי אני סאקר של כל הפארקים הלאומיים במערב, אוצרות טבע כגראנד-קניון, ברייס קניון, יילוסטון פארק (שהוא לא לחלוטין 'מערבי') או יוסמיטי פארק. ישנן גם כמה צעירות בהוליווד שלא הייתי מסרב להן עבודה בגינה בביתי או בחליבת העיזות.

למעשה אין לי דבר נגד 'המערב', רק נגד קבוצות ספורט מהמערב כמו הלייקרס, ועתה גם הספארס כי הפלח מתחיל לצאת לי אתה יודע מאיפה.

הייתי אפילו אומר שמכל קבוצות המערב, הווריורס היא היותר קרובה ללבי, כי עבורי "ווריורס" תמיד תהיה "פילדלפיה ווריורס" עם וילט צ'מברליין, מאבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

אז כפי שכתבתי לך, המכתב האישי הזה אינו אלא רצון להביע לך את תודתי הכנה על הג'וב המצויין שעשית כמאמן הווריורס.

כולנו זוכרים שאלבין ג'נטרי עזב לעיר הג'אז ניו אורלינס בקבלו את משרת המאמן החדש, כי אחרת הוא-הוא היה זה שהיה מקבל את הווריורס לידיו. במקומו, הבחירה נפלה עליך – הבלתי מנוסה מכולם בצוות עוזרי המאמנים.

בתחילה, בחירתך פקחה המון עיניים משתאות: אתה הרי יודע שכשחקן הלייקרס אף פעם לא נחשבת ליותר ממחליף שקט, שתרם ככל שיכול היה מיכולתו המוגבלת. אתה לא היית השחקן שרואיין או שהצהיר הצהרות. פשוט שיחקת, נתת כל מה שהיה לך על הפארקט, התקלחת, ונעלמת אל השחור.

לפתע אתה מאמן של אלופת העולם כמעט לא כל הכנה וללא אזהרה

מסתבר שלא יכולה היתה להיות בחירה מעולה יותר ממך!

ניהלת את הקבוצה לשיא של 0-29, ועתה – הרבה בגלל פציעתו של סטפן קרי – הקבוצה נחה על שמריה עם רקורד של 2-30. אני בטוח שסטיב קאר בעצמו יאמר שהוא בטוח שאיתו הקבוצה לא היתה מגיעה לרקורד כזה. חילוף שונה כאן; חילוף שונה שם, ופתאום ישנו הפסד אחרי כמה משחקים. אתך לוק זה לא קרה כי במזל או לא, כל מה שעשית הכל מה שהחטת עבד כשעון שוויצרי.

האמת? הצלחתך הפסיקה להפתיע אותי אחרי שצפיתי בך נותן הוראות ומדבר אל השחקנים. מה שגיליתי בך מיד היה הייצר התחרותי והרצון שלך לנצח , אבל הכל נעשה ברגיעה, שלווה,  ומין CALMNESS שמשודר נפלא לשחקנים.

לא ראיתי אותך מרים קולך אפילו פעם אחת, ולי נראה שמאומה לא RATTLED (מטרטר,מזעזע) אותך. כשהעברת מסר לאנשי הקבוצה עשית זאת בבטחון, בקול שקט אבל בטוח, ושמתי לב שדווקא בגלל טון קולך השקט והנמוך השחקנים התקרבו ביתר תשומת לב לשמוע אותך.

לא ראיתי אף פעם – אפילו לא פעם אחת – פרצוף כועס ו-PISSED OFF כשהוא הוחלף, ולא הבחנתי באי שקט קטן ביותר בקבוצה.

יש לי רושם שקור רוחך והשלווה בה אתה מנהל דברים חשובים ביותר הושפעו לא מעט ממאמנך באוניברסיטת אריזונה לוט אולסון, שאביך המפורסם ביל וולטון הגדיר כ-"ג'ון וודן המודרני". אני זוכר את הספורים שאביך – מעריץ גדול של וודן – וכמובן שחקן היכל תהילה גדול, היה עוטף את כריכי הצהריים שלך לבית ספר עממי עם עטיפות שעליהן היו מודפסות אימרותיו של וודן – "BE QUICK BUT DO NOT HURRY" או "אל תבלבל עיסוק עם הישג", ו- "ליקוי בהכנה הוא הכנה לכשלון" וכאלה.

שמתי לב שאתה מבין ויודע הרבה יותר משאנשים מתארים לעצמם. ראיתי כיצד אתה מכין את שחקניך להגן נגד סקרין-אנד-רול, ו-פיק-אנד-רול, ושמתי לב שחילופי השחקנים נעשים תמיד בהגיון ובזמן הנכון.

מה שהראית לעולם אולי יותר מכל הוא ששקט ושלווה בקבוצה שווים הכל, שמאמן לא צריך להיות דיקטטור, או רס"ר במרינס כדי להשיג הישגים ומשמעת. הראית שלא צריך להיות בובי נייט, פט ריילי, או גרג פופוביץ' שאצלם הלוגו "MY WAY OR THE HIGHWAY" הוא המנטרה של אימונם. הראית שניתן להיות אנושי, מופנם, שקט שלא מתלהב ומתלהם, ולא צורח – ועדיין להצליח כמאמן.

אני יודע שבספרי ה-NBA הרקורד שלך כמאמן ראשי נכון להיום הוא "0-0". כי כל מה שעשית העונה לא נחשב ב-NBA REFERENCES הרשמי. אבל לדבי דידי אתה לא מאמן של 0-0.

עבורי אתה "COACH OF THE HALF SEASON"!

(הבן והאבא)

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 23 תגובות

        1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

          3 ינו 2016 09:08:29

          אם יש משהו שמנחם יודע, זה אנגלית. לא קראת את התרגום שלו לבלדת הבייסבול האגדית על החובט קייסי ?

  3. Berch

    3 ינו 2016 09:11:08

    אכן הוא עושה עבודה יפה…..
    מהטור הזה ומהכתבות שלך על אביו הם עושים רושם של משפחה איכותית ביותר. הייתי שמח לשבת אתם על בירה, להתארח אצלהם בטנקסגיביג או לארח אותם בפורים.

    יש סיכוי טכני שהוא יאמן את האולסטאר ?

  5. אסף

    3 ינו 2016 11:57:02

    טור נפלא, מצטרף לדעה של רועי למעלה בעניין העוזר המאמן הראשון שהייתי בוחר כמאמן ראשי, לדעתי זה ייקח עוד 2-3 עונות אבל הוא בהחלט יימצא את עצמו בעמדה הבכירה יותר, השקט הנפשי שלו לפחות כמו שמשתקף ממסך הטלוויזיה וחוסר בצעקנות שלו מרשים בעיניי

    1. יניב

      3 ינו 2016 13:07:16

      כבר בעונה הבאה הוא יהפוך למאמן ראשי זה ברור כשמש.השאלה איך הוא יתפקד כי אם נסתכל על מי שהוא החליף בתפקיד אז הוא צריך לחשוש

          1. יניב

            3 ינו 2016 17:17:09

            הלוואי,אחרי כל כך הרבה מאמנים הזויים,הגיע הזמן שמישהו חדש ומרענן יגיע ללייקרס,שבחרה לאחרונה מאמנים כמו שםילדלפיה בוחרת שחקנים. כל מי שנכשל בשנים האחרונות קיבל משרה בלייקרס דאנטוני,בראון ושיא השיאים סקוט

  6. דורון האסטבן

    3 ינו 2016 15:37:59

    ברץ אתה יותר ממוזמן הם ביקשו שתראה להם
    את הקעקועים של כספי והפעם שאתה תשלם
    ולא כמו פעם שעברה שהברזת לסר צ'ארלס והוא שילם,
    הוולטונים בווטסאפ ששלחו לי רק מחכים לשבת איתך,

  7. דורון האסטבן

    3 ינו 2016 15:42:45

    יש כאלו שיחשבו חלילה שאני ציני אם ברך, לא ולא!!!
    אני באמת חושב שאם הוולטונים האב ובנו היו מכירים
    את ברץ מנחם גיא דובי רועי שי צביקה ועוד כותבים
    ומגיבים פה באמת היו מתעקשים לשבת איתם לבירה.
    כי הח'ברה פה ממש לא פחות טוביםים לא פחות מעניינים
    משחקני הליגה ומנווטי הליגה.

  8. דורון האסטבן

    3 ינו 2016 15:50:28

    מנחם המכתב נהדר וגם על הדרך מלמד אותנו על אמריקה,
    תענוג לקרוא ביום גשום (אצלנו לא מפסיק).

    "מה שהראית לעולם אולי יותר מכל הוא ששקט ושלווה בקבוצה שווים הכל, שמאמן לא צריך להיות דיקטטור, "
    "יש לי רושם שקור רוחך והשלווה בה אתה מנהל דברים חשובים"
    אלו השורות השוות ביותר, זכור בבקשה שכתבת אותם,
    אני אביא את המורה קווינט מעולם אחר לבדוק בבוחן פתע
    שזכרת כמה השקט הוא חשוב,
    תודה על התענוג שבכתיבתך

  9. דורון האסטבן

    3 ינו 2016 15:56:09

    חוק בלתי כתוב פה באתר:
    אם מישהו שוגה באיזשהי אות או מילה לא תמיד
    שווה להעיר לו כי זה ממש כלום וכותבים פה בהתנדבות
    אייט אשברי אתה יכול לתקן את המילה בראשך כמו
    שצביקה כתב פעם יש לי שגיאות תקנו אותן בעצמכם.
    בעיני זה נושא זניח, במילא קיבלנו מתנות מהלב (בכתיבה)
    אז מה עם העטיפה היתה טיפה קרועה.
    בכבוד ובאהדה לכולכם.

  10. דורון האסטבן

    3 ינו 2016 15:59:41

    הוולטונים הודיעו לי(כמעט כועסים)שלא מזמינים את מומי לבירה
    אלא דורשים שמומי יקח אותם למועדון חשופות (כך הם כתבו
    ואמרו שמומי כבר יבין)

  12. אוהד ס"א

    3 ינו 2016 18:12:25

    קודם כל הרבה כבוד לבן,
    שנית, הרבה כבוד לכותב שיודע להעריך מודל אימון קצת אחר מהמוכר לנו (בכלל גם הוא וגם קר כותבים את הספר מחדש איך מאמנים קבוצת NBA)

    והרבה כבוד גם לאבא,
    מנחם, אשמח אם תזכיר קצת מה עשה אבא ביל (כשהיה בריא).
    בשנים המועטות שהיה בריא בשנות ה – 70 הוא העמיד בצל את קארים והדוקטור.

    אני זוכר כפרשן ויכוח מר בינו לבין שאקיל, כששאקיל טוען שלביל וולטון אין זכות דיבור בגלל שיש לו פחות טבעות.

    שאקיל אולי ענק, אבל איש קטן מאד ובעיקר טיפש. כי ביל וולטון היה טוב יותר משאקיל עד שנפצע

    ורק אסיים כמובן בהשוואה הבלתי נמנעת שאם ביל וולטון הוא אבא של לוק וזה עושה את אבא ביל ל…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט