מדולרק למון – אחד משלישיית הארלם הגדולה – איננו / מנחם לס

 

 

 

 

מדולרק למון – ההגדרה, המהות, והנשמה של ההארלם גלובטרוטרס – הלך אתמול לעולמו בגיל 83 בסקוטסדייל, אריזונה. אשתו היפה סינטייה מצאה אותו ישן – לנצח – עם החיוך שלעולם לא מש מפניו.

להארלם גלובטרוטרס היו הרבה כוכבים:"סוויט" לו דונבר. צ'ארלי "טקס" הריסון. פרדי "קרלי" ניל. דייויד "סמוקי" גיינס. יוברט "ג'יז" אוסבי. ג'ון "ג'מפינג ג'והני" קליין. אפילו קוני האוקינס ווילט צ'מברליין שיחקו איתם. אבל "השלישייה הגדולה" היתה מרקיז היינז, ריס 'GOOSE' טאטום, וממשיכם מדולרק למון.

הם היו האורגינלים. איש לא הצליח לחקותם. הם-הם שעשו מההארלם גלובטרוטרס את ההצגה הגדולה בעיר משך 80 שנה.

לי ישנה בלב פינה חמה ביותר לגלובטרוטרס כי ראיתים בישראל בשנת 1952, באיצטדיון רמת-גן. כן, 4 שנים לאחר הקמת המדינה הקבוצה הגיעה לכמה משחקי ראווה, ואני – ילד בן 15 עם שני חברים מקרית טבעון חרמנים ללא כסף כמוני, הגענו בטרמפים, וישנו תחת עץ ליד הירקון, העיקר לראות את הפלא הגדול. מדולרק לא היה חלק מהם, אבל טאטום הגדול היה גם היה!

הידע אז בארץ היה כה אלמנטרי שבעתונים הם כונו אמנם כ-"קבוצת בידור", ובעתון הארץ דאגו להסביר ש"במשחק רציני הם יכולים לנצח כל קבוצה בעולם על 30 נקודות". המשפט הזה נחרט במוחי לעד.

*

*

זה כמובן לא נכון. בכמה משחקים רציניים נגד מיניאפוליס לייקרס עם ג'ורג' מייקן הענק הקרבות היו תמיד שקולים עד שהיתרון החל לעבור יותר ויותר לטובת קבוצות ה-NBA (או איך שהליגה נקראה אז) עד שהמשחקים 'הרציניים' הופסקו.

כי הגלובטרוטרס לא נוצרו לשחק כדורסל 'רציני'. הם נבראו כדי לבדר, להעלות חיוך על שפתיים, לשעשע, ללגלג, להתל, ולהצחיק. זה היה חשוב ביותר בשנים שלאחר המלחמה, ובזמן שהגזענות החלה להגיע לנקודת רתיחה של 'או ש…או ש…".

מדולרק, בן צפון קרולינה, הצטרף לקבוצה בשנת 1954 והיה חלק ממנה רבע מאה, עד 1978. ייחודיו של מדולרק? מלבד חוש הומור נפלא ומין יישות ומבט הגורם לך לחייך מבלי שהוא יעשה מאומה, הוא היה אמן ההוקשוט מחצי מגרש בדיוק מופלא, ה-NO-LOOK BEHIND THE BACK PASSES, והמוקיוניות הנפלאה שהוא המציא כמעט כל ערב, והרוב מבלי שחבריו יידעו כלל מה עולה בראשו. כמו הבייגלה שפעם הציע לשופט אם ירשה לו לעשות 'דאבל דריבלינג', או הקביים בגובה 2 מטרים עליהן הוא הופיע במשחק.

הוא היה אתלט נהדר עם רעב לבידור ולאורות הבמה. הוא היה קומיקאי נפלא שהשתמש בכדורסל כתרוץ  בדרן, לגלגן, ליצן, שהיה גם אתלט נפלא עם כפות ידיים עצומות שהיה מסוגל להחזיק כדורסל כאילו היה אשכולית קטנה ולעשות בו כרצונו.

אני לא יודע אם יחד עם התחכום, הרצינות, כובד הראש והנכבדות של היום זה היה עובד, אבל בשנים הגדולות של הטרוטרס, הרעננות, הבתולים, והטריות שהם הביאו העלו צחוקים בכל מי שהעלומים היו עדיין חלק מחייו. הוא למעשה היה ההמשך של רייס טאטום – "GOOSE" – שהחל לאבד מהאתלטיות שלו כשמדולרק הגיע. טאטום היה שחקן כדורסל מעולה עם שליטה אבסולוטית בכדור, ה-CROWN PRINCE של הטרוטרס שלמעשה יצר את הלחם והחמאה של הקבוצה.

מדולרק למון הגיע, ושיכלל את מה שטאטום ומרקיז היינז התחילו.

ב-1954 הטרוטרס היו מין קומבינציה של ליצנות וקומדיה, וקבוצת כדורסל מצויינת. נצחונם על המיניאפוליס לייקרס ב-1948 היווה שוק טוטאלי כי הלייקרס של אז היו הטובים בביזנס.

בורא הטרוטרס, היהודי הנמוך אייב ספרסטיין, גרם גם לשוק טוטאלי בכדורסל שאת תוצאותיו אנחנו רואים עד היום: הוא פנה אל ווילט צ'מברליין ואמר לו 'מה יש לך לחפש באוניברסיטת קנזס? אתה שחקן כדורסל, לא דוקטור לכימיה', והוציא אותו למעשה מהאוניברסיטה. ל-NBA צ'מברליין היה חייב לחכות עד ששנתונו סיים ארבע שנות לימודים, אבל הטרוטרס היו עסק פרטי, להקת 'ליצנים' אם אתה מתעקש, וצ'מברליין הפך לחלק מהם.

זה נתן לטרוטרס לגיטימציה מיידית ככוח כדורסלני, והשפעת עזיבת הלימודים לפני הזמן היא כמובן חלק מחיי הכדורסל של היום כשכל חמשת-שבעת הפרשמנים של אונ' קנטקי יהיו בשנה הבאה שחקני NBA.

למון, גארד בגובה 1.90 מ', הפך לבן זוגו של צ'מברליין כשלמון מלמד את צ'מברליין טריקים שהענק אמר משך כל הקריירה שלו שהם "עזרו לו מאד כשחקן כדורסל"

.

 

(למון ואשתו סינטייה)

למון היה וירטואוז עם הכדור. מסירותיו, כידרוריו בישיבה, בכריעה, בימין ובשמאל תוך שגופו מסתובב בכיוון ההפוך לכידרור היו טריקים שרק הוא ידע לבצע. היתה לו גם הכריזמה וה-COMIC BRAVADO לבצע את כל הטריקים הללו כאילו ברצינות הנוקשה בעולם.

ספרסטיין הפך אותו ל-RINGMASTER של הטרוטרס – מנהל ומדריך קרקס הכדורסל. משך 24 שנה הוא-הוא שכתב סצינות כדורסל שהצחיקו את האפיפיור, את מלכת בריטניה, וילדים ומבוגרים בכל רחבי תבל. הוא-הוא זה שהמציא את הרדיפה אחרי השופט עם דלי מים, ואז כל מה שהוא שופך הוא CONFETTI של פיסות נייר; הוא שהביא את 'הריגול' בטיים-אאוט של הקבוצה הנגדית, והוא-הוא שהביא את הדריבל עם צעדי הענק כשכל גופו מתעקם ויוצר תנועות של גולם.

הוא-הוא שהביא את המימיקה של שחקן בייסבול המגיע מה-BATTER BOX, והוא-הוא שהביא את כל ה-CHATTER עם צופי משחק המתפוצצים מצחוק.

הטרוטרס הופיעו בכל מקום. הופעות בבריה"מ הסובייטית בימי המלחמה הקרה המתוחים ביותר עם משבר הטילים בקובה, רק כדי להעלות חיוך על פני ניקיטה  כרושצ'ב ולהוריד מעט מהמתח הקיים. הם-הם שהקימו מגרשי כדורסל ארעיים בכפרים אפריקאים נידחים ונתנו הופעות לילידים – הכל חינם אין כסף – כדי להוסיף נדבך של עונג, בידור, וצחוק לחיים קשים. הם הופיעו במדיסון סקוור גארדן, אבל גם פעם בבריכה ריקה בדרום אפריקה, ותמיד לצלילי ה-"SWEET GEORGIA BROWN" המנונם הידוע.

הלוס אנג'לס טיימס כתב הבוקר שלמון "הפך למוסד אמריקאי כמו הוושינגטון מוניומנט, ושגופייתו בוודאי תיתלה למזכרת עולמים במוזיאון SMITHSONIAN INSTITUTE לצד המטוס של לינדברג".

במקרה, הגעתו של למון ושנותיו בטרוטרס היו מקבילות לעלייה המטאורית של ה-NBA, וכשהוא עזב, לארי בירד ומג'יק ג'ונסון הגיעו. כאילו להמשיך את השושלת. ה-NBA גם עברה את הטרוטרס בפופולריותה, וקבלת השחורים ל-NBA דילדלה את רמת הכשרונות שהטרוטרס הצליחה להחתים. בשנות ה-50 שחקן שחור היה מסוגל להרוויח הרבה יותר בטרוטרס מאשר ב-NBA. כשהכל התהפך, הטרוטרס הפכו למין הצגה מינורית הממשיכה להתקיים, אבל עתה כ-SIDE KICK וכחלק ניפרד לחלוטין מה-NBA שהיום הפכה ל-ENTITY שונה לחלוטין.

.

 

*

*

ה-WEBSITE של למון מדווח שהוא שיחק 16,000 משחקים ב-100 מדינות. היי, לא נלך לספור. בשנת 2003 הוא זכה להיכנס ל"היכל התהילה" של הכדורסל.

ביל ראסל אמר עליו:.

“Meadowlark was the most sensational, awesome, incredible basketball player I’ve ever seen, somebody like 'The Goat'. People would say it would be Dr. J or  Jordan. For me, it would be Meadowlark Lemon/ He did things with the ball that none of us could do.”

ספורטס אילוסטרייטד כתב עליו סיפור נפלא ב-2010 מתי שהוא. אחת השאלות שהוא נשאל היתה בקשר ל-NBA.

Asked about never having played in the N.B.A., Lemon told Sports Illustrated in 2010, “I don’t worry that I never played against some of those guys.”

הוא הוסיף:

“I’ll put it this way,” he added. “When you go to the Ice Capades, you see all these beautiful skaters, and then you see the clown come out on the ice, stumbling and pretending like he can hardly stay up on his skates, just to make you laugh. A lot of times that clown is the best skater of the bunch.”

בשנת 1978 אשתו הראשונה ווילי מאולסביי נאסרה אחרי שתקעה בו סכין בבטן ברחוב במנהטן. ב-1986 הוא נישא לאשתו השנייה סינטייה, והפך למיניסטר בכנסייה בפטיסטית אבנג'ליסטית. הוא ואשתו פתחו קרן לעזרת ילדי גיטו.

בנאום הכניסה להיכל התהילה הוא אמר:

"מן, היתה לי ריצה טובה. אני זוכר שכבר מגיל 11 רציתי לשחק בטרוטרס כי אז זה היה ה-NBA של הכדורסל. כשעליתי על הפארקט הכדור תמיד כאילו דיבר אלי. היה לי יחס מיוחד עם הדבר העגול הזה, כאילו הוא אבר מאברי גופי. הכדור אמר לי 'אני שלך ואתה שלי'. הכדור היה החלום והמתנה שקבלתי מאלוהים".

.

(חייו של מדולרק בטרוטרס)

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 15 תגובות

    1. מנחם לס

      28 דצמ 2015 19:26:41

      זה ספור ארוך מדי. כתבתי אותו פעם והוא בארכיון היכן שהוא. הוידיאו האחרון כאן מספר קצת את הסיפור שלהם.

    2. רועי ויינברג

      28 דצמ 2015 20:03:49

      בגדול-קבוצת כדורסל לא תחרותית שעושה טריקים על המגרש במשחק מזוייף מול קבוצת שחקנים אנונימית ומבדרת אנשים.

      אבל ההגדרה הזאת לא מזכירה את התפקיד העצום שהיה להם בקידום זכויות השחורים, כקבוצה הראשונה שהורכבה משחקנים שחורים ושיחקה כשווים אל שווים מול לבנים (וניצחה אותם) בהתחלה, ונתנה ללא מעט שחקנים מצויינים חיים נורמליים מחוץ להארלם בשנים המוקדמות שלה.

      בין היתר שיחקו שם צ'מברליין וקוני הוקינס (אול-סטאר, חבר היכל התהילה ואחד מגדולי שחקני ה-ABA).

  9. captain beefheart

    29 דצמ 2015 14:22:01

    ראיתי אותו בלייב, פעמיים. פעם במשחק של הגלובטרוטרס (יש מצב ששינו את השם ל"באקנירס"?) ופעם ברחוב 68 בבית קפה. הקטע היה שהייתי היחיד שם שזיהה אותו והוא היה נחמד ומצחיק ושתה מוקוצ'ינו וכמובן כיבדני בצילום וחתימה.

    ינוח בשלום על משכבו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט