נפגעי קארי / יונתן שגב

 

"וואי ראית את קארי? פשוט מטורף?" "כן, 48! אתה קולט? 48!" "אין, זה לא יאמן? בכמה שלשות הוא כבר? 100? אז תחשוב ש….". מי מכם, קומארדים, שומע את המשפטים הללו ב…טוב, כל שיחת NBA? סטפן קארי נהיה כאל. כמתנת השמיים למין האנושי. כשלמות בעצמה. "קלוט, קלוט את ה'קארי'" – 'קארי'? שם נרדף לשלשה. וכל זה, בצדק.

סטף הוא אל. הוא מתנת השמיים לחובבי הכדורסל. הוא הדבר היפה ביותר שאפשר לראות בשעות הקטנות של הלילה – אפילו מומי יסכים על כך (בטח שזה בא בחבילה עם האמא).

אך האם זה אומר ששאר השחקנים בליגה בשביתה איטלקית? לא ולא חברים. יש כמה שחקנים שנותנים עונות יפות ביותר, שחקנים מפתיעים יותר ופחות ששמם לא מאכל הודי. בפוסט זה תוכלו לקרוא עליהם. קארי? תכנסו ל… לאינטרנט! הוא נמצא שם. בכל מקום. תאמינו לי.

פול ג'ורג'

השחקן השני בציונו בליגה כנראה. וכמו הראשון – ששמו לא יוזכר יותר מעתה ואילך (גיא?) – בצדק גמור. מה יש עוד לומר על פול ג'ורג'? האמת, לא נמאס לי כלל וכלל והאמריקאי (הוא השחקן הכי אמריקאי בליגה כנראה… האמריקאיות כמעט עלתה לו בקריירה).

הסמול פורוורד מאוניברסיטת פרנסי סטייט, הבחירה העשירית של דראפט 2010, השחקן המשתפר של עונת 2012-13 והסיפור הטרגי של 2014-15 הופך לסגן ה-MVP (הרם ידך אם יש התנגדות!) של 2015-16 – לפחות עד עתה. פול ג'ורג' מעמיס על דף הסטט' מכל טוב.

כמה דברים מעניינים במשחקו של פול ג'ורג' עד עתה, כשכמובן שבסיפורו של הסמול פורוורד (בדימוס?) יש דברים מעניינים בהרבה. ראשית כל, ג'ורג' התחיל לקלוע באחוזים נהדרים מדאון טאון – די הגיוני עקב כך שהיה לו זמן להתאמן על כך. עוד דבר שרואים שהוא עבד בשנה החולפת הוא המיד ריינג' גיים. אחוזיו השתפרו משמעותית וגם כמות זריקותיו מהטווח שבין השלשה לקו העונשין (16 פיט).

הוא מרגיש נוח מתמיד להוביל את הכדור, הוא יוצר מצבי קליעה לחבריו והוא מזכיר קצת את, טוב, שילוב של קווין דוראנט ולברון ג'יימס. חזק, אקספלוסיבי, בעל קליעה מכל טווח, מיס מאץ' לכל שומר, יכול לשמור על שחקנים בעמדות 1-4, מוביל את הכדור ואת קבוצתו החלשה להחריד – כן כן, אל תטעו – למקומות שאיש אינו ציפה. ארוך כגלות, מהיר כברק ועוקץ כמו דבורה. ויש לו את ה-לארי בחיוג מקוצר. נשמע מפחיד?

כי זה הוא PG13 מודל 2015-16.

דבר מעניין הנוגע לג'ורג' הוא השיטה של אינדיאנה והווגלים. ג'ורג' והשחקן המתפקד השני והאחרון בפייסרס – סי ג'יי מיילס – חולשים שניהם גם יחדיו על עמדות 3 ו-4. מי 3 ומי 4? לא כ"כ ברור. מי מתמודד עם הדריימון גרינ'ס? זה יהיה האיש והאותיות כשם הפרטי (כן, אני יודע, זה קיצור…). מי אוכל את הקרשים? מתקמבקנו וגיבור העלילה. מי נותן יותר חסימות בהתקפה? מיילס. מי עובד יותר באותיות? PG וכך הלאה – כבר הבנתם.

אז הרוטציה של הפייסרס בעמדות 3-4 משנות את כללי המשחק לחלוטין ומנצלת את מלוא הארסנל ההתקפי וההגנתי והקְרשי של האיש וחצי מלהקת הביטלס (פול מקארטני, ג'ורג' האריסון). ופשוט כיף כיף כיף ועוד פעם – תענוג, לראות את השחקן הזה.

 

 

קווין דוראנט

הרשימה הזאת מתחילה להיראות לכם מוכרת? כנראה שגם בקיץ החלטתם שיש בכם רצון שיחפרו לכם מעט וקראתם את זה. אז שניים משלושת השחקנים שהופיעו שם חזרו ובגדול. אז "מלאך המוות הרזה" מציג עונה נהדרת שעוברת מתחת לראדר של אוהדי הכדורסל.

אז מה עושה כוכבה – עכשיו ברור שהבלתי מעורער (עוד אפתח את תיבת השדים הזאת, חכו כמה פסקאות) – של הת'אנדר מאוקלהומה סיטי? 27 נק' ב-53-43-89, פלאס 7.7 קרשים, פלאס 4.3 בונבונים, פלאס יותר מחטיפה ויותר מחסימה בממוצע למשחק. את כל זה הוא עושה בפחות מ-18 זריקות מהשדה – הכי מעט ב-10 הסקוררים המובילים (הוא ממוקם במקום השלישי) ובמקום ה-11 בליגה כשלפניו אגב יש אחד, ראסל ווסטברוק.

עוד דבר שאפשר לראות ב-KD השנה – כפי שהנתונים הנ"ל הראו – הוא שהתחמושת עדיין נמצאת באקדח, ולא מחוצה לו. נראה שהסופרסטאר של הת'אנדר שומר כוחות לפלייאוף או לכל זמן אחר. נראה כאילו הוא עושה הכל ללא מאמץ, ללא כל השקעה. אולי בגלל זה יש לו שלושה ריבאונדים בהתקפה כל העונה! זה נתון שהדוראנטולה צריכה לשפר בעזרת זרועות העכביש הארוכות שלה. מה הוא לא צריך לשפר?

נראה שכל השאר.

הרעמים שלו ממוקמים במקום השלישי במערב – אחרי השתיים שנראה שאי אפשר יהיה להשיגן.

מה קרה בשנה שעברה לת'אנדר'ס? רוצים תזכורת? ווסטברוק הציג מספרים דומים מאוד, אפילו יותר טובים מהמספרים שהוא משיג השנה. דוראנט שיחק 27 משחקים. התוצאה? מקום תשיעי במערב. השנה? דוראנט משחק והקבוצה עם מאזן 9-17 וגם זה אך ורק בגלל התחלה בינונית. עוד?

דוראנט מאבד 1.5 כדורים פחות מווסטברוק, קולע 2 נק' יותר ב-1.5 זריקות פחות. יעילות היא מילת המפתח. אך כל זה לא משנה. לפני שנתיים כשדוראנט שיחק ללא ראסל, הוא הוביל את הקבוצה למקום השני במערב. מה קרה בשנה שעברה – אמרתי כבר. מה קורה השנה? הצמד מתאחד וכרגיל חורק מעט באיחודו, אך הסמול פורוורד מראה שוב כמה חיוני הוא לת'אנדר ושווסטברוק לא יכול להילחם לבד. השאלה האמיתית היא האם דוראנט יכול להילחם לבד?

את זה נוכל אולי לגלות בשנה הבאה. כרגע, אם דוראנט בכושר הקליעה הנוכחי – כושר קליעה שבו מטר מחוץ לקשת זו זריקה לא רעה בכלל ויד בפרצוף לא מפריעה ליליד וושינגטון – קבוצות הליגה, ובעיקר קבוצות המערב – היזהרו! יש שריף חדש-ישן בעיר, והוא קורע רשתות (במילותיו של אריק).

 

 

ג'ון וול

אז נגענו בעיר הבירה. יופי של קדימון לשחקן הבא שלנו – החומה.

ג'ון וול – השחקן שכבר שנתיים לפחות אנו מחכים לפריצה שלו, עושה צעדים בכיוון. הפוינט גארד נמצא ברשימה בעיקר בגלל כושרו ב-10 האחרונים. האם זה אומר שהוא ימשיך כך?

לא ולא.

האם זה אומר שהוויזארדס יתחילו לצאת מהבוץ אליו נכנסו?

אין לדעת.

האם זה אומר שמגיע לו להיכנס לרשימה הזו?

לא בטוח כלל וכלל.

האם זה אומר שכשתשאלו אותי אגיד לכם על כל התשובות הללו 'כן' ואולי אוסיף סימן קריאה?

כן!

אז מי יודע מדוע ולמה הוויזארדס ממשיכים להפסיד ללוס אנג'לידה?

כפי ששמתם לב, הרבה יותר מידי שאלות, כשכמעט לאף אחת מהן אין תשובה. מה שבטוח, לשאלה הזאת, התשובה לא כתובה על ה"קיר".

אז אין לי יותר מידי מה לומר על ג'וני (מה שדי מוזר – כי בד"כ יש לי הרבה מה לומר על הכל). רק רציתי להסב את תשומת הלב לעוד רכז חוץ מוולדמורט (זה שאין לומר את שמו).

 

 

סי ג'י מקולום

נעבור מזה שאין לומר את שמו לזה שאיני יודע כיצד לומר את שמו. מקולום?  מקהולום? מקקלום?

בואו פשוט נקרא לו "השחקן המשתפר של העונה". לכולנו היה כל כך ברור שעכשיו בסיטואציה החדשה של פורטלנד, ובשנתו השלישית בליגה, ועם מוסר העבודה שלו, ועוד ועוד, הוא יעשה סוף סוף את קפיצת המדרגה המיוחלת הידועה בתור "קפיצת השנה השלישית" ויהפוך לשחקן חמישייה משמעותי בליגה, ואף למעלה מכך. והכל קרה.

אולי בגלל שזה היה כה צפוי אגב, הקומבו גארד של הבלייזרס לא מקבל את תשומת הלב הראויה לו.

אז בואו נסתכל על מספריו, או – יותר נכון – על הקפיצה המדהימה במספריו ואז תבינו על מה אני מקליד.

ריבאונדים? מ-1.5 ל-3.4. לא כזה הרבה נכון…? בסדר, הלאה. אסיסטים? מ-1 בשנה שעברה לכמעט 4 השנה. גם כן – לא כזו קפיצה הא?. דקות משחק? מ-15.5 בשנה שעברה ל-35 השנה. אוקיי, זה כבר מתחיל להיות לא רע. אך שמרתי את הדובדבן לזמן שבו כבר פרסתי את הקצפת. מ-6.8 ל-19.9. הבדל של 13 נק' בין עונה לעונה כשעכשיו הבחור הצעיר עומד על (קצת פחות מ) 20 נק' למשחק! מטורף. השלשות השתלשו במספרן, כנ"ל העונשין וזריקות לשתי נקודות. עוד דבר – הוא העלה את אחוזיו מהעונשין בכמעט 20%!

אגב, הוא "גורם" לניצחונות כמו שהוא גרם בשתי העונות האחרונות שלו. ביחד. + 0.2 ניצ'. ואנחנו רק בכריסמס.

אני יכול לשחק עם הסטט' האלו כל היום, אך אני מאמין שמרביתכם (פרט לרפי ההבנה ;)) כבר הבנתם את הנקודה.

הבחירה ה-10 בדראפט 2013 – להזכירכם – סוף סוף מתחיל לפרוע שטרות וכנראה שבעיקר בגללו – וכמובן בגלל דיימו – פורטלנד לא קורסת לקרשים. רק להסב מעט את תשומת לבכם לשניים הנ"ל ולקבוצה מאורגון.

 

קליי ת'ומפסון

הנפגע העיקרי ביותר. השוטינג גארד הצערי – חצי מהספלאש בראדרס (לשעבר?) – לא מקבל קרדיט בכלל, אף על פי שהוא כבר ניצח לא מעט משחקים לווריורס.

43, 39 – לא מספרים גסים עבור קליי.

ת'ומפסון התחיל את העונה חלש יחסית – כמו שהוא סיים את הפלייאוף הקודם – אך בעשרת המשחקים האחרונים הוא מעמיד ממוצעים של 22 נק' ב-50-49-85. אגב, אם ימשיך כך הוא ישבור (או לפחות יגיע קרוב ביותר) את שיא השלשות לעונה אחת. חבל שהשיא לא יישאר כפי שהוא אחרי העונה, אז ת'ומפסון ייאלץ להסתפק במדליית הכסף…

אני נאלץ לומר – הוא לא השתפר באופן בולט מהשנה שעברה, אם בכלל – אך יש לו חלק חשוב בניצחונות של הווריורס. יש לו חלק מרכזי ביותר שראינו כשקלי היה בחוץ נגד בוסטון זה סיים מעשית את הרצף של הווריורס.

האם אני טוען שהוא הוא המפתח האמיתי של הווריורס להצלחה ושהגולדן בוי הוא סתם תינוק מגודל?

איני מטורף. אך מה שאני אומר הוא כזה:

חילקנו את עוגת תשומת הלב – נתנו המון לקארי (די, נמאס לי כבר…), נתנו עוד הרבה לאיגודלה (MVP גמר), עוד לא מעט לגרין (טריפל דאבל מהלך ושחקן אדיר) ולמי לא נשאר?

התשובה ברורה.

מה שעוד רצוי לציין הוא שגם ת'ומפסון קולע באחוזים הטובים ביותר בקריירה שלו – גם מדאון טאון וגם מהשתיים (כמובן שגם מהשדה).

 


 

טוב, אז אלה נפגעי ה-MVP שנתיים ברצף, או לפחות אלו השחקנים שאני חושב עליהם. יש לכם עוד? התגובות נועדו בדיוק בשביל זה!

 

 

 

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. נהדר!
    קרי – אין כבר מילים לתאר את השלמות!
    פול גורג – קאמבק גדול מבחינתי הוא בשלושת השחקנים הכי טובים עד כה העונה!
    דוראנט – עונת נפלאה בדרך ללייקרס בעונה הבאה🙏
    וול – מאכזב מאוד לטעמי בעיקר בגלל הקבוצה…
    מקואלם – ללא ספק השחקן המשתפר דל העונה ושמו בישראל על פי הרב מומי הוא משולם.
    ת׳ומפסון – לא נראה לי שהוא סובל מקרי נראה לי אפילו שהוא נהנה.
    חסר לי קוואי…

    1. דוראנט בטוח לא יילך ללייקרס . אם הוא יילך מאוקלהומה זה יהיה לקונטנדרית וזה משאיר רק את גולדן סטייט ו-וושינגטון כשלפי דעתי הסיטואציה הטובה יותר עבורו היא בוושינגטון.

  2. פוסט מצויין, למרות שסטף מושך את מירב תשומת הלב בצדק.
    כולם כאן עוקבים אחרי הליגה כבר חמישים שנה (כולל אלו שהם בני 17..) אבל בתור "פרח" נבא שרואה משחקים 'ברצינות' שנים ספורות (עם ידע מצומצם לפני), קארי הוא הדבר המלהיב ביותר שיש לליגה להציע כרגע, יחד עם PG ונניח גריפין ודוראנט.
    אף אחד לא יישב לראות משחק בגלל קוואי ואף אחד לא יתחיל לעקוב אחרי משחקים בגלל קוואי. נו אפנס..
    מעניין מה קרה להארדן ולמה חלה ירידה מהשנה שעברה.

    1. כל מילה בסלע
      בעיקר בנושא דוראנט גריפין וג'ורג'
      אלו שחקנים ששוים כרטיס
      קארי הוא השחקן הכי מלהיב בליגה מזה עשור אין לו שונאים והוא פשוט נושא הלפיד הטוב ביותר של המשחק
      אנחנו צופים בהיסטריה בהיסטוריה בהתהוות

  3. יופי של פוסט יונתן
    אני חושב שבלייק גריפין נתן קפיצה עצומה יש לו את הכל ואין לו כלום
    הוא גם מוסר נהדר
    מגיעה לו קבוצה יותר טובה מבור השופכין של הקליפרס ומאמן שישפר וילטש אותו קצת
    על פול ג'ורג' אין לי מילים בכל עונה רגילה הוא היה ה MVP

    איפה לעזאזל כריס פול ???? שומר כוחות לפלייאוף ?

  4. גון וול ממש לא צריך להימצא ברשימה הזאת ה, חסר פה את לברון עם הדומיננטיות המפחידה שלו את קוואי, ואת ראסל ווסטברוק.

    1. לברון לא צריך להיות פה. כי לברון אינו מנפגעי קארי, מדברים עליו כל הזמן.
      לדעתי לברון ירוויח מנושא קארי. נטל ההובלה והתשומת לב יירד ממנו

  5. סי ג'יי מקולום הוכיח הערב את כל מה שיונתן כתב עליו. 29 נק' (אני חושב; זה מזכרון של בן 78) מצויינות!

    ג'ון וול? חסר לו משהו. לא יודע מה. הוא לא מצליח לפרוץ כמו אייזיה תומאס למשל.

    מה שאני אוהב אצל קליי ת'ומפסון וקרי היא העובדה שנראה כאילו יש ביניהם "0" קנאה. אפס! להיפך. הם מפרגנים אחד לשני ועוזרים אחד לשני לקלוע.
    כיף של פוסט!

    1. יש הרבה דיבורים על דורנט לג"ס, לפחות בקרב אוהדי ג"ס. הבעיה היא אוזילי ובארנס ותקרת השכר.

      להביא את דורנט במקום בארנס ואוזילי זה קצת דומה להחלפת מים.

      בקיצור, כדי שדורנט חבוא לג"ס הוא יצטרך לרדת משמעותית בדרישות השכר. משהוא בטווח של 18 – 20 מיליון לשנה. זה הרבה פחות ממה שקבוצות אחרות יתנו לו.

      אבל בקבוצות אחרות הוא לא יזכה באליפות.

      1. ברנס רוצה חוזה מקסימום. מבחינת שכר אפשר להחליף אותו עם דורנט. הבעיה שדורנט לא ממש מראה סימנים של שחקן קבוצתי בסיגנון של גולדן סטיט. אבל הוא שחקן ענק אם הוא ירצה לבוא, ימצאו כבר את הסגנון והכסף המתאימים.
        לגולדן סטיט כרגע חסר 4 טוב על הספסל. יש די הרבה שחקנים שמאוד ישמחו למלא את התפקיד הזה. אולי הם יצליחו לעשות טריד טוב עוד השנה.

  6. דוראנט לדעתי צריך לעזוב…
    בוא נניח שלקאבס הוא לא יכול ללכת עקב המשכורת…
    אם ילך לווריורס זה יהיה מפחיד…. שלושה שחקנים לפחות שיכולים לקלוע בכל מצב…
    רק תיאוריה

  7. חסר לי ברשימה את ג׳ימי באטלר ( הופך למנהיג של השוורים) יכול לעשות הכול גם בהתקפה וגם בהגנה, לא מפסיק להשתפר.
    השילוב בין קליי תומפסון לקארי בהחלט מדהים ואפשר להוסיף גם את גרין לסינרגיה הנהדרת הזו, בניגוד למשל למה שקורה עם הווארד והמזוקן הרוקטס או דוראנט ווסטבורק בתאנדר

  8. לא הגיוני לדוראנט ללכת לקבוצה ברמה של ג"ס. ממש לא הגיוני. גם לא הגיוני לפרק את OKC. זה קבוצה שיש לה את כל התשתית לאליפות, ודוראנט אם הוא הולך יוצא לוזר שלא מסוגל להביא אליפות למרות שבהחלט בנו קבוצה מכובדת מאוד בשבילו.

  9. נפלא….אשמח למאמר ( אם לא אני הרים זאת).
    על דוראנט ,ראסל ואוקלהומה.
    מה צריך /רוצה / יכול לעשות כל צד במשולש בכדי למקסם הישגים אישיים /קבוצתיים / כלכליים .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט