13- 0
פנתרס.
עדיין בלתי מנוצחים.
תוצאות המחזור (בסוגריים מאזן הקבוצות)
אריזונה קארדינלס (11 – 2) 23 – מינסוטה ויקינגס (8 – 5) 20
שיקאגו ברס (5 – 8) 21 – וושינגטון רדסקינס (6 – 7) 24
סינסנטי בנגלס (10 – 3) 20 – פיטסבורג סטילרס (8 – 5) 33
קליבלנד בראונס (3 – 10) 24 – סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (4 – 9) 10
ג'קסונוויל ג'אגוארס (5 – 8) 51 – אינדיאנפוליס קולטס (6 – 7) 16
ניו יורק ג'טס (8 – 5) 30 – טנסי טיטנס (3 – 10) 8
פילדלפיה איגלס (6 – 7) 23 – באפלו בילס (6 – 7) 20
דטרויט ליאונס (4 – 9) 14 – סיינט לואיס ראמס (5 – 8) 21
טמפה ביי באקנירס (6 – 7) 17 – ניו אורלינס סיינטס (5 – 8) 24
קנזס סיטי צ'יפס (8 – 5) 10 – סן דיאגו צ'ארג'רס (3 – 10) 3
קרולינה פנת'רס (13 – 0) 38 – אטלנטה פלקונס (6 – 7) 0
בולטימור רייבנס (4 – 9) 6 – סיאטל סיהוקס (8 – 5) 35
דנבר ברונקוס (10 – 3) 12 – אוקלנד ריידרס (6 – 7) 15
גרין ביי פקרס (9 – 4) 28 – דאלאס קאובויז (4 – 9) 7
יוסטון טקסנס (6 – 7) 6 – ניו אינגלנד פטריוטס (11 – 2) 27
מספר מחשבות על השבוע שהיה:
אנדי דלתון (סינסנטי בנגלס) שובר את אגודל ימין בזמו שהוא מנסה לחסום שחקן הגנה אחרי שמסר אינטרספשין ברד זון במשחק בדצמבר נגד היריבה המושבעת (פיטסבורג סטילרס)
יש קבוצות שזה פשוט ברור שרובצת עליהן קללה…
הרגע המשעשע של המחזור – כאשר מאקוי, הקפטן של הבילס, כורע ברך ומנשק את סמל האיגלס במרכז המגרש, מייד אחרי הטלת המטבע.
הרגע העצוב של המחזור (לי, ולאוהדי הברונקוס) – הרגע בו הפנמנו שעדיפים מאנינג והאינטרספשינס (אחלה שם ללהקה…) על פני אוסוויילר וההתקפה המקרטעת.
לפחות אצל מאנינג היו כמה רגעים (בודדים מאוד) שבהם ההתקפה זזה (המשחק נגד גרין ביי, דרייב השיוויון נגד הצ'יפס)
הרגע הבאמת עצוב של המחזור – אנדי דלתון. הוא נותן עונה אדירה, אני ממש מקווה שיחזור לפלייאוף.
עצובה גם הפציעה מסיימת העונה של תומס רולס. הראנינג באק שנכנס נהדר לנעליו הענקיות של מרשון לינץ', הפצוע גם הוא, בהתקפת סיאטל.
אני לא יודע מה הנתונים אומרים – אבל מרגיש לי שהשנה יש יותר פציעות מבדרך כלל.
שבוע 14 מאחורינו, והרדסקינס עדיין במקום הראשון בבית שלהם. אין כמו המזפח!
וויליאם גיי החזיר את האינטרספשין שמסר מקרון (המחליף של דלתון), 26 יארד עד לאנד זון.
זה האינטרספשין החמישי ברציפות שהוא מחזיר לאנד זון (פיק 6) – שיא NFL.
הרגע המצחיק של המחזור (2) – הרגע אחרי שג'וני מנזל צפה בטאבלט בפיק 6 שלו מהמהלך הקודם, בו הוא החליט לסיים את חייו. של הטבלט כמובן…
(הוא פשוט לקח את הטבלט ודפק אותו על ראשו מספר פעמים. לא משעמם בקליבלנד…)
עד כמה גרונקובסקי טוב?
הוא הטייט אנד הראשון בתולדות ה-NFL שמשיג 3 עונות של 1000+ יארד, 10+ טאצ'דאונס.
140 היארד שגארלי רץ בניצחון הראמס היו הפעם החמישית העונה עם משחק של 125+ יארד ריצה.
הרוקי האחרון (והיחיד) להשיג לפחות 5 משחקים כאולו בעונה?
אריק דיקרסון (1983), 7 משחקים כאלו.
כליל מאק (אוקלנד ריידרס) סיים משחק אדיר עם 5! סאקס על אוסוויילר.
ב-3 המשחקים האחרונים יש לו 9 סאקס.
אפילו ל-JJ וואט אין רצף שכזה.
היחדים שחברים למועדון היוקרתי הם ריצ'ארד דנט, רג'י וואייט, דריק תומאס ואלדון סמית'.
כולם למעט אלדון סמית' חברים ב-HOF.
קאם ניוטון MVP?
אחרי עוד משחק נהדר: 3 טאצ'דאונס, 0 אינטרספשינס, שיא קריירה של 246 יארד במחצית הראשונה – קשה למצוא טיעון למה לא.
אהה, כן, ויש גם את העניין של 13 נצחונות ו-0 הפסדים.
ב-4 הנצחונות הרצופים של סיאטל (מאז ההפסד לאריזונה) לראסל ווילסון יש 16 טאצ'דאונס, 0 אינטרספשינס ו-75% השלמה.
אז מסתבר שסיאטל שיחקו אותה בגדול עם החוזה החדש של ווילסון.
ההפסד של הקולטס לג'אגוארס הוא הראשון ליריבה מהדוויזיה אחרי 17 ניצחונות רצופים (ההפסד האחרון ב-2012)
ואחרון – הסיבה שאני מצביע על אוסוויילר כבעיה של הברונקוס?
לאוקלנד היו 15- יארד במחצית הראשונה. על מנת שיהיה ברור, אני אכתוב את זה במילים:
מינוס 15 יארד במחצית שלמה! ועדיין הם הצליחו לנצח את הברונקוס.
מיאמי דולפינס (5 – 7) מארחים את ניו יורק ג'איינטס (5 – 7)
(יום ג', 03:30 לפנות בוקר)
ל-2 הקבוצות מאזן זהה. אבל בעוד מיאמי אחרונה בבית שלה (מאחורי הפטס, הג'טס והבילס) ועם מאזן נטול סיכוי להתמודדות על כרטיס לוויילד קארד,
הג'איינטס יגיעו לשיוויון בראשות המזפח אם ישיגו ניצחון הלילה.
התחזית:
זה לא המשחק הראשון שהג'איינטס חייבים לנצח (ושהם הפסידו)
אבל נגד מיאמי, אני מאמין שהם יצליחו לגנוב ניצחון.
שמתם לב שלמרות שאנחנו באמצע דצמבר עדיין לא היה לנו משחק עם מגרש מושלג?
לא בפאלו, לא מינסוטה, לא גרין ביי שיקגו דטרויט.
לי יש בראש תמונות של משחקים עם מגרש לבן בין מינסוטה וגרין ביי, כשיורד שלג ולא רואים הרבה מהמתרחש.
מעולה! תודה גיא!
הייתי מוסיף בנתון על גרלי שהוא עוד החמיץ חלק גדול מהעונה. אם רק הייתה לו קבוצה וQB נורמליים.
ממש חבל על רולס. לגמרי היה סיפור סינדרלה. כרגע נראה שאם סיאטל יעשו משהו השנה, זה לחלוטין על ווילסון, בניגוד לשנים קודמות שהפחיתו בערך שלו ואמרו שזאת ההגנה ומשחק הריצה שהביאו את סיאטל להשגים.
וכמה נקודות על הרצף של ווילסון:
Wilson is the only player in NFL history to record a passer rating of 138 or more in four-straight games.
Wilson is the first player in NFL history to have four-straight games with at least three passing touchdowns, a 70-percent completion rate, and zero interceptions.
Wilson is the only player in team history to pass for three-plus touchdowns in four-straight games, outdoing Ring of Honor member Dave Krieg, who threw for three-plus scores in three-straight games back in 1983.
Wilson's four-straight games with three-plus passing touchdowns and zero interceptions ties Tom Brady, Peyton Manning, and Aaron Rodgers for the longest streak in NFL history.
אכן נתונים מדהימים של וילסון, הוא בכושר הטוב בקריירה שלו.
תודה רבה, גיא. מצוין כרגיל.
אולי זה הזמן לעשות סדר למי שלא ממש בקיא עד הסוף לגבי הצורה בה נקבעות העולות ומה המצב כרגע לקראת המחזורים האחרונים של העונה.
נפלא. ממש נפלא. תמציתיות שהיא מסטר פיס.
כמה נקודות להוסיף ממה שראיתי (בעיקר בהיילייטס):
1. ההגנה של הטיטנס שיחקה כאילו היא רוצה לפטר מאמן שני העונה
2. המצס של הרנינג בקס של סיאטל לא נעים: תומאס ראולס הוא אאוט פור דה סיסון ולמרשון לינץ' יש קילה
3. יש ממש CRISIS של קוורטרבקס ב-NFL אבל הליגה לא תודה בזה
4. אלכס סמית' זרק 316 מסירות העונה ללא אינטרספשיון עד אתמול. הרצף השני באורכו בהסטוריה אחרי ה-358 של בריידי
5. מה הסיכויים שלאס ווגאס היתה נותנת שבשבוע ה-14 של הליגה הקוורטרבקים הבאים יעלו לשחק: ג'ימי קלאוסן, ריאן פיצ'פטריק, ברוק אוסוויילר, בליין גאברט, מאט קאסל, ג'והני מנזייל, ומאט הסלבק?
דנבר הפסידו למרות שהקבוצה ממול השיגה רק 126 יארד 80 מתוכם בדרייב אחד. היה להם רק דרייב אחד נוסף מעל 20 יארד והם השיגו רק 8 פירסט דאונס. בנוסף הם עשו 10 עבירות והחמיצו שער שדה נוח והכי גרוע המאמן שלהם התעקש ללכת על המרת 2 נקודות בשלוש הפרש ברבע האחרון. אחרי כל זה הריידרס עדיין ניצחו. רק תגידו לי שחצי פייטןן לא היה מוצא דרך לנצח את המשחק הזה (וגם למסור פיק סיקס על הדרך).
my point exactly
למה באמת הם הלכו על המרת שתי נקודות? יש בזה אפילו שמץ של הגיון?
אני ראיתי רק את החצי הראשון, וברוק היה נהדר עד הרד זון. אני חושב שהמאמן לא ממש בוטח בו וסימן יותר מדי מהלכי ריצה כשהיו כבר על סף האנדזון, ולכן החמצה אחת או שתיים כבר משאירות רושם שהוא נחנק שם (כי באמת 4 פעמים להשיג רק 3 נקודות זה מוגזם). לדעתי, זה יותר על ה-OC מאשר על הק"ב.
הטאצ'דאון הגיע לאחר שסנדרס השמיט פאנט של הריידרס. מי
שנפל על הכדור היה ג'ון קונדו שגם נפצע במהלך. איך זה קשור? קונדו הוא הלונג-סנאפר של הריידרס, כלומר זה שמוציא את הכדור במהלכי בעיטה למיניהם. דל ריו חשש שהריידרס לא יצליחו להוציא את הבעיטה לפועל בלי הלונג סנאפר הקבוע ולכן הלך על שתיים. בדרייב יותר מאוחר הם גם החמיצו שער שדה לא מעט בגלל הסנאפ אז היה משהו בחשש של דל ריו. מצד שני לא ייתכן שאין מישהו שאמור לגבות את קונדו. בעיני זו עדיין החלטה הזויה.
תודה. מתי קובעים לצהריים? הרבה זמן לא ישבנו.
שיוויון 17 במחצית.
מאנינג הצעיר במשחק מצויין (14 מ- 16, 2 טאצ'דאונס) בשורות הג'איינטס.
לאמר מילר מצטיין אצל הדולפינס (69 יארד ריצה, 2 טאצ'דאונס)
אין מילים – לאודל בקהאם יש קורדינציה כמו של מסטר צ'ין
(המסטר מהסרט "רמו")
איזה יופי שמישהו זוכר את הסרט הגדול הזה. חבל על אודל שמתבזבז בקבוצת הפח הזו.
תודה גיא שאתה מכניס אותי לעניינים. אני לא מבין מה קורה עם הק"ב ועם מאנינג. הוא אליל קדוש, לא, איך יכולה להיות ירידה כזאת ?
פציעות, גיל, קו התקפה רעוע, מאמן חדש, שיטת התקפה חדשה.
הבעיה אצל מאנינג של אחרי ניתוחי הצוואר, היא שגם כאשר היה בריא יחסית, הזריקה שלו איבדה הרבה מהכוח שלה – אז למרחקים הארוכים הוא חייב תיזמון ודיוק אופטימלים בשביל לכסות על החסרון.
אחרי הפציעות שנה שעברה והשנה הורגשה מיידית ירידה דראסטית בדיוק של המסירות שלו גם לטווחים הקצרים והבינוניים.
התקווה שלי היא שהוא יחזור בריא (גם אם זה על חשבון הפסד או 2 נוספים) לקראת הפלייאוף.
והדבר העיקרי שעליו אני בונה הוא שכאשר קבוצות מהוויילד קארד זוכות בסופרבול זה מאחורי הגנה חזקה וקווטרבאק שפתאום נותן פלייאוף חלומי
(ע"ע בולטימור ופלקו, הג'איינטס ואיליי)
(ועל זה נאמר: wishful thinking)
זו עונה ראשונה שאני ממש עוקב, כולל משחקים מלאים (לא תמיד) וכו', לא מעט בזכות הסקירות שלך.
אכן משחק מדהים…
אבל
נושא הפציעות אכן מעיב על ההנאה. ייתכן שלמי שהתרגל שנים למשחק זה כבר חלק מהעניין, אבל לי לפחות זה ממש מפריע. פציעות קורות פה ושם בכל ספורט, גם לשחקנים קריטיים, אבל כאן זה ממש מפריע. מסה כל כך גדולה של פציעות שחלק קריטי מהמשחק זה ניהול הרוסטר המורחב, כולל הסקווד, וזה כבר הרבה פחות מהנה ומעניין