ברוקלין נטס (9-11) 97 – ניו יורק ניקס (5-16) 100

היה במשחק הזה הכל: אווירה; לחימה – אבל הוגנת לחלוטין; לא להאמין אבל ישנה חיבה בין שחקני שתי הקבוצות – קהל חצוי 50-50 באהדתו. מתח מהשריקה הראשונה עד האחרונה. סלים מדהימים – ג'ייסון קיד כבר אמרנו? ברגעי אמת, והנחטאות משוועות שדל כדורים שניכנסים ויוצאים.

למה היה זה מאסטר פיס? כי היה זה מין דרבי שאני מנבא שיביא לחיים חדשים בליגה, אבל למרות החום והמלחמה, מאבק שהוגן ממנו לא תראה. אחרי הכל ג'ייסון קיד היה הנטס משך שנים, וכרמלו אנטוני נולד וגדל שם.

בערב הקומבינציה של בן ברוקלין, והנטי לשעבר, היתה גדולה מדי על הנטס: כרמלו השפיך עליהם 45 נקודות ב-15 מ-24 ב-63% קליעה. הוא קטף גם 5 כדורים, חילק 3 מתנות, ואיבד רק שני כדורים. הוא היה בזון, וזה היה ברור. כן, חיוכו הקבוע לא מש מפניו, אבל בעיניו ראית תאוות נצחון. זה התחיל אחרי שהנטס בנו יתרון מוזר של 17 נק' כשהמשחק רק החל, ולפתע ראית שכרמלו כאילו אומר לעצמו, "זהו. צריכים לצאת לעבודה!" הוא נראה קל יותר משראיתיחו זה שנים, ובחירת הקליעות שזרק היו כמעט כל הקליעות הידועות במשחק, הן מקרוב והן מרחוק. וג'ייסון? הזקן בן ה-39 יודע שמשחק הפוסט המצויין שלו כבר לא יכול לעבוד אז בגיל מאוחר כזה הוא שיפר את זריקת השלוש לאין מונים, ואמש שוב קבר את הדאונטאון לנצחון 100-97. הוא סיים עם 6 מ-9 ל-18 נק', כי כל ה-6 באו מאחורי הקשת. מדהים ממש. אנטוני קלע 14 מה-45 שלו ברבע הרביעי, וג'יי אר סמית' שוב נתן משחק מצויין של 7 מ-17 מהפארקט ל-16 נק' עם 6 ריב' ו-6 אס'. הוא חיפה על יום שחור של ריימונד פלטון שלא מצא את החישוק ב-3 מ-12, עד שויתר והחל להתרכז יותר במסירות (7 ריב'). סטיב נובאק? יכול מאד להיות שלגביו "THE PARTY IS OVER". היה ברור שהנטים קיבלו הוראה לא לעזוב אותו במנוחה אפילו לשנייה אחת. נובאק צריך מרחב לקליעתו הממארת כי הוא לא מסוגל ליצור אותה. אם שמים עליו עין מיוחדת, הוא מחוסל.

בנטס הצטיינו הרגילים ג'רלד וולאס עם 17, רג'י אבאנס עם 18 קרשים אנדרה בלאצ'ה מצויין ב-9 מ-13 ל-23, ג'ו ג'ונסון כרגיל עם 7 מ-14 ל-16, ודרון ויליאמס שקלע 18 עם 10 אסיסטים. ללא ברוק לופז הפצוע זה המשחק הששי, אני לא מבין מדוע האמפריס שיחק רק 8 דקות.

הנטס יכלו לנצח את המשחק אחרי הכל, או לפחות להשוותו בסוף. הנטס הישוו שוב ל-95-95 כשוולאס עשה טיפ של החטאה. שני פאולים של אנטוני , ועוד סל של ג'ו ג'ונסון הכינו את הבמה ב-97-97 לסל הנצחון של קיד. לנטס היו 18 שניות להשוות. דרון ויליאמס, ג'ו ג'ונסון, ושוב דרון ויליאמס, ואז אפילו זריקה רביעית – כולן החמיצו שוויון.

מה שדאהבתי בניקס היה לראות את האהבה הברורה שאתה רואה בין השחקנים. דבר כזה לא זכור לי מאז הימים של פרייזר ובראדלי. ממש תענוג לראותם ביחד!

משחק מושלם לחזות בטיווי של 70 אינטש!

קליבלנד קאבס (17-5) 100 – לוס אנג'לס לייקרס (13-9) 94

איזה HOMECOMING נפלא לקיירי אירוינג. הוא הפך לדרלינג של הקאבס, האדם החדש שלאט לאט משכיח את לברון. לחזור אחרי השבתה די ארוכה ולתת משחק של 28 נק' ב-11 מ-21, ועוד 11 אסיסטים? כל הכבוד לצעיר הנפלא הזה. אבל הוא לא היה לבד: בנוסף לורג'או ותומפסון, מילס קלע 28, וגיי הוסיף 17. עמרי שיחק 11 דקות והיה 0 מ-3. הדבר היחיד שקילקל היה המשחק העגום ממש של הלייקרס. ממש נמאס לדבר עליהם והדבר הטוב ביותר הוא להניח להם, להשאיר אותם במנוחה, ולראות מה הם יוכלו לעשות עם פאו גאסול וסטיב נאש.

אבל על קובי חייבים לדבר כי יש משהו פנומנלי באדם הזה. כיצד הוא משחק בתאווה ובעוז כנגד כל הסיכויים זה ממש דבר מאיר עיניים. אני לא בטוח שזה דבר חכם, אבל זה דבר הראוי להערצה. קובי עמד ממש לבדו כנגד כוח אש של חמישה שחקני קאבס היורים, ופוגעים. כנגדם עומד למעשה רק קובי, ולקובי אין ברירה. הוא השחקן היחיד בקבוצתו המסוגל לסדר לעצמו זריקה, ולהכניסה. הוא היה 16 מ-28 ל-42 נקודות, שזה דיוק של 57%. אם האחרים היו קולעים אפילו בעשרה אחוז דיוק פחות, אני משוכנע שהוא היה שמח לקלוע פחות. לבנאדם אין פשוט ברירה: זה לא שהוא לוקח זריקות מאחרים; זה שהאחרים לא מסוגלים לקלוע. אז מה שיעשה? כל הקבוצה יחדיו קלעה 41%, אבל התרומה של קובי היא כמעט חצי מאחוז  הדיוק כי הוא קלע כמעט חצי מהנקודות. האוארד קלע 19 עם 20 קרשים. אבל הוא שוב היה  רק 13 מ-22 מהקו כשה-'האק דה דווייט' הפך לשיטת משחק של כל קבוצה המשחקת נגד הלייקרס.

הריבאונדים של האוארד לא מרשימים כי ורג'או (20 נק' ו-9 ריב') ותומפסון (11 נק' ו-10- ריב') ניתרלו את הריבאונדים שלו.

דטרויט פיסטונס (17-7) 94 – דנבר נאגטס (11-11) 101

קיויתי וציפיתי לנצחון דטרויט. אני בטוח שהאכזבה גדולה מאד בעיר המוטורים כי הקבוצה החלה לעבוד על כמה בוכנות, ופתאום בא משחק כזה ששוב תקע אותה.

טיי לאוסון היה טוב מאד עם 26 ב-9 מ-17, 7 אסיסטים, ו-5 הורדות. ברנדון נייט עשה כמיטב יכולתו לנתרלו, ודי הצליח עם 20 משלו (מקסווייל 18; סטאקי שהורד לספסל לשמש כ-'איש ששי', קלע .17

ניו אורלינס הורנטס (15-5) 70 – וושינגטון וויזרדס (15-3) 77

רוצים את סיפור המשחק? בבקשה:

הורנטס: קליעות מהפארקט – 32% ומה-3 25%

וויזרדס: מהפארקט 32%, מה-3 27%

רוצים עוד פרטים או ששמעתם מספיק? אוקיי, למקומיים רק ריאן אנדרסון (26) ולאורחים קראופורד 26.

שיקגו בולס (9-11) 89 – לוס אנג'לס קליפרס (6-15) 94

משחק גברי, חזק, מצויין. שקול לכל אורכו עד חצי הרבע הרביעי כשהקליפרס ברחו ב-6-7 נקודות קדימה, אבל הבולס חזרו ל-2 מאחור פעמיים. כריס פאול קלע לאורחים 18, ושתי החשובות ביותר היו שני הפאולים שקבר בסוף שהעלו את התוצאה מ-91-89 ל-94-89, וזה היה המשחק. בלייק גריפין היה שוב מצויין כשהוא בכושר גופני נפלא. 22 חיצים ב-10 מ-19 ו-10 קרשים. למקומיים קרלוס בוזר 24 ו-13 ריב', ומרקו בלינלי 18, אך רק ב-6 מ-22. מאין יש לאיטלקי הזה ביצים לקחת 22 זריקות, במיוחד כשהוא לא פוגע?