(אתגר: מבלי להסתכל ברוסטר הקבוצה, את מי אתם מזהים בלייקרס הזאת מ-1971-72 – כולל מאמן – שאת ה- 0-33 שלה הווריורס מנסים לשבור?)
הקבוצה הפחות מושלמת הכותבת הסטוריה לנגד עינינו
אני לא יודע אם שמתם לב לדקות הסיום של המשחק כשסטפן קרי ודריימונד גרין תקעו מבטים אחד בשני. שניהם נראו לי סחוטים. מה היה במבטיהם? הם כאילו ניסו לעודד – או לנחם? – אחד את השני. למאמץ אחרון.
עתונאי מקומי שישב מטר מקו החוץ כתב הבוקר שהוא שמע את גרין אומר לקריי ברגעים האחרונים של ההארכה כשהסלטיקס תפשו הובלה קטנה:
“Don’t worry, Steph, we got this,”
כשאתה מתחיל עונה עם 24 נצחונות רצופים; כשאתה במשחק בו ניצחון יהווה ניצחון חוץ ששי רצוף עם סיכוי לנצחון חוץ שביעי רצוף היום, הביטחון העצמי שלך חייב להיות unwavering, unrelenting. אין מקום לויתור! אין מקום לחולשה! אין מקום לעייפות.
האם הג"ס יסיימו את העונה 0-82?
אני לא חושב, אבל הם משחקים כאילו שהם מאמינים שזה אפשרי.
היה זה ללא ספק המשחק הטוב ביותר שנראה בגארדן מאז הימים של ה-"BIG 3". הווריורס הובילו והסלטיקס רדפו והשיגו. ואז הסלטיקס הובילו והווריורס רדפו והשיגו. אבל בסופו של דבר הקבוצה שהיה לה יותר כישרון, ושני שחקנים טובים יותר משהיו לסלטיקס – קרי וגרין – ניצחה.
קית' אריקסון (היכן הוא בתמונה?), שוטינג גארד/סמול פורוורד בקבוצה ההיא אמר: "אנשים לא מתארים לעצמם כמה יותר קשה להיות בטופ עם רצף משחקים כזה מאשר להגיע אליו! כל קבוצה מחפשת אותך כי עבורה זה 'משחק עושה עונה' לנצח אותך. אתה חייב לתת הכל כל משחק כי זה מה שהיריב מכין עבורך!".
קרי מרגיש זאת על עצמותיו:
“It’s been that way pretty much every road game we’ve been to,” Curry said of the TD Garden reception. “The atmosphere is at a high and we’re getting the team’s best shot and it’s making us better and teaching us a lot of lessons along the way during the streak.”
המשחק אמש הראה לי מדוע הווריורס האלה הם קבוצה כל כך מיוחדת במינה: הם חסרו שניים משחקניהם הטובים ביותר בגלל פציעות (כשאתה 0-23 אתה לא נותן 'מנוחה' לשחקני מפתח כי עתה יש לך אתגר חדש שרק אליפות גדול ממנו, והוא ללכת עד כמה רחוק שאפשר ללא הפסד) -קליי ת'ומפסון והריסון בארנס – והם עדיין ניצחו סלטיקס שהיתה טובה מאד. מחליפיהם של שני הנעדרים עשו עבודת משחק מצויינת עם הקומבינציה של אנדרה איגודלה, שון לבינגסטון, ופסטוס אזלי, והמאמן המחליף לוק וולטון השקט והאינטרוברטי מתחיל להראות סימני גדולה אף הוא.
המחליפים שציינתי תרמו יחד 37 נקודות ו-25 ריבאונדים.
וגרין? השחקן שכל הזמן אני כותב עליו שהוא לא הרבה יותר ממסת שרירים עם נפש מלאת מלחמה ולא יותר? הגרין הזה היה נפלא עם כמעט טריפל דאבל של 24 חיצים, 11 קרשים, ו-8 בונבונים.
השיא הראשון שהם עומדים לשבור הוא השיא של מיאמי של 27 משחקי ניצחון רצופים מלפני 3 שנים, אבל איזה יתרון עצום יש לווריורס הזאת!
למה תשאלו?
כי מיאמי היתה מלאה ב-"רעים". כל העולם – מלבד רועי שלנו ועבדכם הנאמן – לא יכול היה לחכות להפסד מיאמי. מיאמי שיחקה לא רק נגד היריבה אלא היא שיחקה נגד כל שאר העולם, כשהעולם לא יכול לחכות לנפילה של לברון, כריס בושית, והמאמן הפיליפיני שהגיע מחדר הוידיאו לקחת שתי אליפויות ושני גמרים. בגללם אפילו בנה של מיניסטרית הבפטיסטית – דוויין וויין החמוד – הפף לסמל 'רוע'.
הווריורס? היא מלאה ב-'ילדים טובים ירושלים' מהראשון עד האחרון. אפילו על האמהות שלהם אנחנו מתים. הווריורס היא 'הטובה' שמאחוריה כל העולם, והיא משחקת נגד 'הרעה': הרעה היא כל יריבה שעושה הכל לסיים לה את הרצף. לווריורס אין BAD GUYS ואין לה VILLAINS. רק בוגרי בית ספר 'ריאלי' שלמדו שנה אחת בטכניון או באוניברסיטה העברית בירושלים להיות מהנדסים או רופאים בעתיד, ועתה – בינתיים – משחקים כדורסל.
אפילו האוסטראלי הוא הוא 'AUSSIE' טוב שמפסיק לשתות בירה אחרי הכוס השנייה. רק הברזילאי שלה ליאונרדו ברבוסה קצת דפוק בראש, אך הברגים החסרים לו עושים ממנו 'פרא-אדם טוב', ואנחנו מתים לראות את הבלגנים שהוא עושה.
והניגרי שלי פסטוס איזלי? כל מה שהוא עשה כאן היה לסיים ארבע שנים באוניברסיטת וונדרבילט היקרתית כשמקצועו ביולוגיה, כי מטרתו לפני שהתגלה כשרונו כשחקן היתה – ועודנה – להיות יום אחד רופא ניאורולוג.
כיצד אתה יכול שלא לאהוב קבוצה כזאת כששני כוכביה הגדולים הם בנים לאבות שחורים ואמהות לבנות, והם נראים יותר לבנים מביבי נתניהו? שניהם בנים של שחקני NBA טובים מאד, ושניהם נולדו להיות שחקני כדורסל גדולים – טובים בהרבה מאבותיהם – ושניהם ממלאים את התפקיד שהועיד להם אלוהים ביותר מסתם כבוד.
קרי למעשה נותן לנו רושם לפעמים שהוא מין מאג'יק שלא מהעולם הזה. תארו לעצמכם שהוא קלע 38 נקודות ב-"יום די רע" עבורו כי הוא עשה זאת ב-27 זריקות. הלוואי על קובי (או כמעט כל אחד אחר בליגה). אבל דיברנו עליו מספיק.
מה עוד אנחנו אוהבים בהם (אפילו אני, ששונא כל דבר 'מערבי' כולל הווריורס, מוצא בלבי אהדה אליהם!)? הם מנסים לשחק כדורסל נכון. הם מוסרים את המסירה הנוספת, מחפשים את האדם הפנוי, נעים ללא כדור, ונראים כקבוצה בה כולם מסתדרים עם כולם ללא אגואיסטיות ולו הקטנה ביותר.
מה הכל כך מיוחד בלהיות שחקן ווריורס היום?
בד"כ – למעשה כמעט תמיד – לשחקן NBA אין הזדמנות ליהנות ממשחקיו. הוא יותר מדי עייף, פגוע, פצוע, ושונא את הטיסה הבאה מליהנות ממעשי ידיו. ההנאה באה בד"כ בסיום העונה כשפתאום ישנה אליפות, או עלייה של 20 נצחונות לקבוצה, או התקדמות ב-4 נק' ממוצע ו-1.5 ריב' מהעונה שעברה. כשזה נגמר יש זמן "TO REFLECT" ואז לנוח וליהנות.
הווריורס נהנים ע-ת-ה. הם ה-TRAVELING SHOW של ה-NBA. הם ההצגה הגדולה בעיר, בכל עיר שהם מבקרים בה. היום במילווקי חגיגה שלמה ששמה את הגרין-ביי פקרס בפוטבול במקום שני. כל משחק הוא ניצחון נוסף לקראת "השיאים". וישנם כמה: שיאי ניצחון רצופים לפתיחת העונה. שיאי ניצחון רצופים (כולל העונה שעברה). שיאי ניצחון רצופים של משחקי חוץ. הם הפכו לקירקס אבל במובן הכי חיובי של המילה.
לכל משחק ישנה משמעות גורלית. נצחון הערב, ואז יש להם 5 משחקי בית 'קלים' יחסית לפני ה-מ-ש-ח-ק. המשחק כמובן הוא משחק חג המולד נגד הקאבס. אם הם יהיו בלתי מנוצחים עד אז, זה יהיה המשחק הראשון בהיסטוריה שעלול לעשות רייטינג גבוה ממשחק שביעי של פלייאוף. אם זה לא טירוף, אז הגידו לי טירוף מהו.
הווריורס הצעירים הללו – ולא יאומן שמאמנם הוא לוק וולטון מכל האנשים – משחקים כל משחק עם SENSE OF HISTORY BEING DONE. זה לא פשוט ולא קל, אבל תארו לעצמכם איזו אנרגיה חיובית זה מכניס בהם.
קרי אמר אחרי המשחק אמש:
“We appreciate it because we know this hasn’t been done in history before,” Curry said. “There’s a couple of win streaks we haven’t gotten to yet that hopefully we do. I think the beauty of our team is when we get out there, nobody is thinking about if we lose, the streak’s over. That’s not on our mind. That’s why we are where we are, staying in the moment.”
מה עוד אני אוהב ביותר בקבוצה הזאת?
שהיא כלל וכלל אינה מושלמת. אני עדיין מאמין שהבולס של 1996 היתה מנצחת אותם די בקלות 1-4 בסידרה של הטוב מ-7. אמש היתה הדוגמה הטובה ביותר: הווריורס שהיא קבוצה לא מושלמת גם כשהיא מופיעה בשיא חוזקה, היתה אף פחות מושלמת עם חסרונם של קייל ת'ומפסון והאריסון בארנס. הם באו לבוסטון וקהלה המטורף וניצחו למרות 18 החטאות של הקלעי הטוב ביותר בהיסטוריה של הכדורסל, וזה במשחק הששי של מסע חוץ קשה מאד.
מה שראיתי אמש היה שבקבוצה הזאת ישנו משהו 'מושלם' אפילו בערב שהוא לא מושלם כלל וכלל. זאת קבוצה שמוצאת דרך להשלים את מה שלא מושלם.
עובדה שכשנשמע הבאזר האחרון הווריורס שוב ניצחה. היא השאירה INDELIBLE STORY למזכרת באולם הגועש של בוסטון. סיפור עם רושם בל ימחה – INDELIBLE – במשחק שכלל וכלל לא היה מושלם.
ואולי זהו ייחודה של הקבוצה המיוחדת הזאת
Rocky1
12 דצמ 2015 21:22:37גייל גודריץ' עומד ראשון מימין (מס' 25).
ווילט (מס' 13) יושב שלישי משמאל.
ג'רי ווסט עומד שלישי משמאל (מס' 44).
no funny shtuff
12 דצמ 2015 21:29:51תודה מנחם.
הסטוריה בהתהוות מול העיניים.
גלעד
12 דצמ 2015 21:35:59+1
ולדי קוגן
12 דצמ 2015 21:31:37מס 22 ביילור. 52 האפי היירסטון. 5 ג'ים מקמילן. פה זה הלימיט שלי. המאמן כמובן ביל שרמן.
וגולדן סטייט כבר עברו את הרצף של מיאמי, כרגע הם על 28.
המשחק מול קליבלנד יהיה מס 33 ברצף, יהיה רייטינג אדיר. וזה עוד בחג המולד. מה עוד אפשר לבקש.
מתן גילור
12 דצמ 2015 21:36:45מנחם, הכתיבה שלך תענוג.
הסיבה היחידה שאני מקווה שימשיכו את הרצף (תכלס, לא ממש אכפת לי) היא שיש לי טור בראש לקראת המשחק שלהם מול הקאבס, ואם יפסידו זה יהרוס לי 🙂
רועי ויינברג
12 דצמ 2015 21:41:28האתגר:
13 וילט, 25 גודריץ', 44 ווסט, 22 ביילור, פט ריילי 12
שרמן עם הכדור
יוסל'ה שוחמכר
12 דצמ 2015 21:49:47טור מצוין. מסכים איתך לגמרי לגבי חוסר המושלמות שלהם, ועוד נתת להם הנחה מול הבולס ההיא. מצד שני, זה מעצים את גודל ההישג.
למר מנחם היקר
12 דצמ 2015 21:58:11גרי ווסט, גיל גודריץ קית אריקסון היה בין המחליפים האחרונים לא לקח חלק משמעותי ברצף האפי האריסטון גים מקמילין ווילט צמברליין ( שהיה זקן) לאורי אליס ואלגין ביילור שהיה כבר גמור. החברה הצעירים פה לא יודעם אבל השמות האלה היו השמנת של עולם הכדורסל, אבל הם לעולם לא היו קבוצה אלא כוכבים בודדים ולכן למרות שהיה להם את הסגל הנוצץ ביותר הם לקחו רק גמר אחד והפסידו ב 2 (למילווקי, ולקבוצה שהייתה הכי פחות אנוכית בהיסטוריה הניקס.) לגבי השאלה שלך מנחם הוא הימני ביותר בספסל התחתון ליד האפי האריסטון. למרות הרצף המרשים של גולדן סטייט מעניין לראות אותי איך הם היו משחקים נגד ביג מן דומיננטי, ואני בטוח ששאק וקובי היו מנצחים אותם בסוויף. הקבוצות היחידות שיכולות לנצח אותם הן הקבוצות שיכולות לעצור את גרין (את קרי אי אפשר לעצור), והן אוקלהומה ספרס וקליבלנד.
עידו גילרי
12 דצמ 2015 22:06:54מנחם, אני לא יודע מה יש לך נגד ליאנדרו בארבוסה. אני זוכר עוד מהימים שלו בפיניקס איזה ילדון תמים הוא היה שרק שמח על זה שנתנו לו לשחק כדורסל.
אם אתה מחפש שם מישהו עם קצת "רוע" אז לדריימונד גרין יש מספיק נאסטי בשביל כל הקבוצה.
איל
12 דצמ 2015 23:30:16בראבוסה משחק כמו ערס. כמו שמנחם אמר, ערס במובן הטוב.
צביקה
12 דצמ 2015 23:44:06אני חושב שלא רק קארי, גם גרין עושה מהפכה בכדרוסל. ראינו כבר שחקנים בכיוון שלו, אבל אף אחד לא עשה את זה בכזאת עקביות ובכזאת איכות כבר עונה ורבע, ואתה רואה איך הוא רק עולה ומשתפר. הוא שחקן אדיר, וכשהוא וקארי וקליי על המגרש היריב באמת רק צריך לבחור את הרעל שלו. ואם לרגע משהו חורק, אז יש תמיד את איגי שישנה את המומנטום. משהו כרגע, ובהמשך לעונה המופלאה שעברה, שורק שם בצורה שלא ראינו מעולם.
MBK
13 דצמ 2015 00:34:00דריימונד גרין זה ואן מאן שואו
זו תהיה בושה אם לא יבחר לאול סטאר ולשחקן ההגנה של העונה ,איך לנארד נבחר בשנה שעברה ל חשבונו ?!
בכושר הנוכחי שלו שום בולס 96 לא הייתה מנצחת 1-4 את קארי
יואש בן טולילה
13 דצמ 2015 01:28:08האנביאיי אוהבים להסתכל יותר על הגנה אישית ושם האורך, זריזות וחדות של לנארד נותנים לו יתרון.
גרין כנראה לפחות משתווה ללנארד בהגנה הקבוצתית שלו אם לא יותר, אבל בעונה שעברה לנארד עשה את הקפיצת מדרגה שגרין עושה השנה ומקום השחקן המשתפר של העונה ניחמו אותו בפרס הזה.
מייק
13 דצמ 2015 00:56:03ברבוסה הוא ברזילאי ?
לא לטבי , רוסי , יילרוסי אוסטרלי טנזני או מפפואה ניו גיני ?
בררו לי לגמרי ששיקאגו היו מנצחים את גולדן סטייט 4:0 כי השחקנים מתו מפחד מהמכות שיחטפו ממייקל אם לא ינצחו …
כמו שהחיילים המצרים ניצחו אותנו בששת הימים והצבא הישראלי המהולל זרק את הנעליים וברח …
אופס התבלבלתי זה לא היה כך ?
טוב אז שיקאגו עם גורדן היו חוטפים 4:0 מפני שזו היתה קבוצה לא קבוצתית בעליל … ואחש משחקניה כולל המאמן לא הבין קבוצתיות מהי ..
היתה שם הירארכיה לא יותר .
קשה להסביר למישהו שגדל על העיקרון כי כדורסל זו הצגה כי המשחק הוא קבוצתי , ומשחקים אותו עם ראש ובראש.
לא משנה מה קארי אמר אם לא קארי יש אחרים , זו קבוצה לא בנויה על שרירן שמרביץ מכות לחבריו לקבוצה או על אנס …
אבל יש כאלו שלא מבינים כדורסל אפילו אחרי מאתיים שנה שהם מסקרים את המשחק כי באמריקה זו הצגה לא ספורט …
אז זהו נגמר , עכשיו מסתבר בגלל פופ זה ספורט גם באמריקה וחלים עליו חוקי הפיזיקה …
לך תסביר את זה למי שלא מכיר בפיזיקה וממשיך להשוות בין ראסל לקארי …
ההשואה הזו מיותרת , כי היא לא משנה כלום.
יואש בן טולילה
13 דצמ 2015 01:35:56יש פה איזה אובססיביות לנסות להשוות בין קבוצות ובין שחקנים אבל זה לא ככ פרקטי כל עוד הם לא שיחקו אחד נגד השני.
בכדורסל, כמו בכדורגל, המשחק השתפר והשתכלל ככה שאם למישהו יש יתרון הוא לשחקנים היום.
אבל, מי שכותב את ההיסטוריה, הוא מי שעשה את זה ראשון וגם הוא זה שנחקק בזיכרון בצורה הבולטת יותר.
מה זה אומר? שגם אם קרי יקח עכשיו עוד 5 אליפויות, יהיו לא מעט, אולי גם הרבה שיגידו שג'ורדן עדיין היה טוב יותר ממנו.
ההבדל הוא ש2 האלופות האחרונות שינו לגמרי את איך שהכדורסל נראה ומשוחק, בניגוד להרבה קבוצות טובות שלקחו אליפויות כי שיחקו את הכדורסל שכולם שיחקו – רק טוב יותר.
רפי
13 דצמ 2015 02:37:12אין ספק שהווריורס קבוצה גדולה.
אבל אליפות לוקחים לפי הכושר בחודשים אפריל מאי.
השיא הזה גורם לכל קבוצה לעלות מולם כמו למשחק פלייאוף. בוסטון אתמול נתנו מולם משחק פיזי מטורף. שני השחקנים הטובים ביותר שלך גרין וקארי נשחקו אתמול ושיחקו 50 דקות כ"א. זה ימשיך בקצב הזה הם בסכנת פציעה. והשאלה האם זה שווה את זה.
מיאמי אחרי הרצף המפורסם כמעט והפסידו את האליפות לספרס שהגיעו בכושר על לתחילת הפלייאוף באותה עונה.
סתם נקודה למחשבה
ok
13 דצמ 2015 05:12:53מצד שני, הם באים עם קוף על הגב. יש להם נקודה להוכיח ששנה שעברה זה לא היה fluke. וקבוצה שיש לה מה להוכיח הולכת על משחקים בעיקר שהם מתקרבים לאחד מהשיאים היותר גדולים ומפורסמים של הליגה
ok
13 דצמ 2015 05:10:41כתבה מצוינת. אני אוהב את איך שאתה מצליח להודות שהם טובים מאוד בלי לרדת עליהם. ואני אומר את זה בלי ציניות, נראה שכל שהמזרח מתחזק אתה פחות ופחות צולב את המערב (ובפרט הפלח והלייקרס)
Berch
13 דצמ 2015 08:49:37תענוג לקריאה 🙂
אסף
13 דצמ 2015 09:57:29את הלייקרס אין מה לצלוב רק להסתכל ברחמים….
לגבי גולדן סטייט הכותרת מסבירה הכול לי משום מה הם מזכירים את הרוקטס של 93/94 ,סופרסטאר ענק אחד(האקים) במקרה של גולדן סטייט אחד(קארי) ואחד בהתהוות (גרין) והרבה שחקנים טובים מסביבם שכל אחד יודע את המקום והתפקיד שלו ומבצע אותו נפלא
רות המואביה
13 דצמ 2015 13:46:05לגבי גרין ,מעבר ל -24 נקודות ,11 ריבאונדים ו -8 סוכריות היו לו גם
5 חטיפות ו-5 גגות .די נדיר ומאוד מרשים .כמו שאומרים בעברית : שחקן שחקן …