מניסיוני האישי והצנוע: סיבה נוספת מדוע אין נשים באימון / יונתן שגב

בקיץ, עבור מי שפרח מזכרונו, מנחם – בעזרתה האדיבה של בקי האמון – החליט לפתוח את תיבת השדים המגדרית בקשר לאימון נשים בספורט האהוב עלינו בפרט ובעולם הספורטיבי בכלליותו. 234 תגובות מאוחר יותר והרבה שלשות שנקלעו (מ)על הגשר של סאן פרנסיסקו, אני רוצה לשים על השולחן את שתי דראכמותי.

דבר שחזר על עצמו, בעיקר מבחינת מנחם, היא השאלה הפשוטה והנכונה – אם יש כל כך הרבה מועדוני ספורט ברחבי העולם, מדוע אין אפילו אישה אחת לרפואה בתור מאמנת ראשית? (בטח יש, אך אל נא תהיו קטנוניים…)

אז אנסה לענות על השאלה הזו למנחם באופן אישי. איני רוצה לפתוח פעם נוספת את הסערה הזו ונראה שהדיון די מוצה, אך לעניות דעתי עוד 400 מילים אולי תמצאו תשובה לשאלה כזו או אחרת. ואולי לא, לא נורא.

בשבועות האחרונים אני הולך בכל שישי לקורס מדריכים – האחות הקטנה של "קורס מאמנים" – שבסופו אני אמור לקבל תעודה שתקנה לי את האפשרות לאמן ילדים בגילאים הנמוכים מ-16.

הקורס גדוש לאיפא בכ-30 סטודנטים, מתוכן רק ארבע מהמין היפה. בקורס הכדורגל המקביל אני מניח שמספר הבנות זהה לזה שיש לצ'יטה (ראסל) על הגב. זה קורס, אגב, שאפשר להתקבל אליו בלי ניסיון בתחום בכלל – התנאים היחידים הם אהבת המשחק, תשלום (לא) סמלי, ויכולת משחק בסיסית +. 

אם שאלתם את עצמכם, בקורסים כגון שחייה דווקא יש בנות בהחלט.

פה מתחילה הבעיה שלנו – אפשר לתת לה את משל הביצה והתרנגולת (שאגב פתיר – ברור שהתרנגולת נוצרה ראשונה). למה אני מתכוון?

אין מאמנות = יש מעט קבוצות נשים בגיל מוקדם =  יש מעט ילדות הנחשפות לספורט, בטח בצורה מקצועית יחסית = אין כמות משמעותית (אם בכלל) של מאמנות פוטנציאליות = תשלימו לבד. יכול להיות שבגלל זה גם מאמנים זכרים מאמנים בליגות נשים (נקבות, אם תרצה, מל).

 

 

אני רוצה לחזור לנקודה שסימנתי ב"בולד". מה פתאום נכנס יכולת משחק בסיסית ויותר מכך (או שלוש שנות ניסיון ליגה) לקורס מדריכי (מאמני ו-"מדריכי" זה שונה רק ברמה ובניסיון – אז אם קל לכם יותר להתייחס לזה כ"מאמני" תפדלו) כדורסל?

כפי שמולי שלנו ציין בפוסט המצוין שלו דאז, מה למשחק ולאימון? כמעט כל המאמנים הגדולים שלנו – ברוב ענפי הספורט שאני מכיר לפחות – היו שחקנים משלימים במקרה ה"טוב" ולא שיחקו כמעט בכלל ברמה המקצוענית במקרה ה"רע". *כמובן שיש לא מעט יוצאים מהכלל*

ואני לא מתקתק בכלל על הרמות האלה. אני מקליד על הרמות הנמוכות ביותר של האימון – הבסיס של אם כל הבסיסים – ועדיין, אי-אפשר ללא התנאי המטופש של יכולת משחק. עם זאת, בלי התעודה הזו, אי אפשר לאמן אף אחד ואי אפשר לגשת לקורס מאמנים – אני מניח שפרט לשחקני עבר. חישבו נא כמה מאמנות פוטנציאליות התנדפו מבמת הכדורסל בגלל הטעות הזו, ויכול להיות שגם בגלל שיווק שגוי, אך את זה איני יודע.

דבר נוסף היכול להפריע – או שהוא דווקא הסימפטום – לימדו/הירצו/אימנו אותנו כ-7-8 אנשים שונים. מתוכן הייתה אישה אחת בלבד.

מה שאני מתאר פה, כמובן, הוא כמעין גרגיר קטן של חול בתוך מדבר. גרגיר שיכול ללמד אותנו המון מה קורה בכול העולם ובעיקר במדינתו של הדוד סאם.

אז מה עושים? כיצד מתחילים לבנות פה תרבות של מאמנות ראשיות בכמות גבוהה? כיצד משתחררים מהקיבעון המחשבתי וממנים כבר מאמנת ראשית שתראה לכולם מהיכן משתין(ה) הדג(ה)?

אם הייתי יודע, וודאי הייתי אומר לכם.

אז לתשובה למנחם?

מדוע אין מאמנות כדורסל ברמה הגבוהה – בטח אצל גברים?

חוץ מעניין תרבותי נטו – תקרת הזכוכית שעוד לא נשברה – פשוט, טוב, אין כאלו כמעט בכלל והתפקיד אינו מזמין מספיק ואינו מנגיש עצמו לנשים.

 

מעניין אם אתם יודעים מי זו.

 

 

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. יונתן, בחודש שבר היו לנו 30,000 מגיבים עם כתובות IP שונות. למיטב ידיעתי רק שתיים היו נשים: ג'וג'ו, וזאת מהקריות שכתבה על "מיס העולם לספורט".
    2 מ-30,000.
    לא צריכים שום הסברים אחרים.
    אנחנו, הגברים, מתעניינים בספורט הרבה, הרבה יותר מנשים, ומכאן ההשלכה על אימון.
    הדבר היחיד בו נשים לא נופלות בהרבה מגברים (אבל נופלות ללא ספק!) הוא ההשתתפות.
    עדיין הרבה יותר גברים מנשים משחקים גולף, טניס, והולכים לחדש כושר.

    1. זו בענק התגובה הכי מטומטמת שקראתי בהופס אי פעם …
      \אם כי בודאי לא הכי מטומטמת שלך …
      למה היא מטומטמת ?
      מפני שאף אישה לא מחפשת להתנגח עם אחד כמוך הגישה שלך כל כך אנטי שהן מותרות .

      נשים פשוט לא אוהבות להגיד למישהו שהן לא מכירות אתה דפוק …
      זו תכונה של גברים להתנגח ..
      אפילו גוגו לא ענתה לך .

      אבל התגובות הדביליות שלך מביאות הרבה רייטינג לאתר אל תפסיק …!

      תמשיך כך מנחם אני משתדל לרסן את עצמי בדרך כלל אבל התגובה הזו כך כך מטומטמת שאני מתפקע מצחוק פשוט ….

      אולי אם תמשיך כך אכיר לך בהזדמנות שתי משים , שתיהן נראות נהדר אבל אם תנסה להתעסק איתן הן יפרקו אותך באצבע אחת …

      שתיהן רוכבות אופניים דאון היל ממש לא כדאי לך …, וזו אפילו לא ההתחלה של הרשימה של נשים באקסטרים שאני מכיר .

      1. כשאתה רושם "זו תכונה של גברים להתנגח" אתה בעצם עושה הבדלה בין תכונות "נשיות" ותכונות "גבריות" מה שמשרת את טיעוניו של הדוקטור.

        ספורט כולל בתוכו מידה רבה של "התנגחות איילים" אותה אתה מסווג כתכונה גברית.

  2. יונתן, אתה כבר מאמן ?
    היום באימון של הבן שלי (כיתה ה') יש ילד שחזר עם משפחתו משבתון בשיקגו. יש לו חולצה של דריק רוז. התאפקתי לא להעיר לו שהוא אפילו לא הטוב ביותר בקבוצתו

  3. יונתן בהצלחה עם האימון , אני מקווה שיגיע יום ושתהיה הצבר הראשון שמאמן באן בי איי
    שלא תתקמצן ותענה ליותר מ 5 שאלות של רועי

    עם כל הכבוד לאורנה אוסטפלד , הנושא המגדרי הוא עניין של זמן לפני 60 שנה ויוצר לא היו שחורים בליגה
    זה שיש 4 בנות מתוך 30 זה נפלא אני בטוח שבאחוזים וביחס לעשורים קודמים זו עלייה מטאורית
    4 כיום ,8 בעוד עשור ,16 בעוד20 שנה . הכל ענייו של זמן
    כמו שג׳נט ילן מסוגלת להיות נגידה של הפדרל ריזרב לא רחוק היום שתהיה נשיאה ואז מאמנת אן בי איי
    הכל עניין של זמן

    1. הסתבכת עם מומי.. 🙂
      ושתי נקודות בקשר לפוסט:
      1. לעניין הביצה והתרנגולת, לא נראה לי שהעדר מאמנות הוא הגורם העיקרי למיעוט בנות בקבוצות ספורט. כל עוד מדובר בגורם מקצועי, אחראי וחביב לא עקרוני להורים או לבנות מה המגדר. לא אישה מצטיינת היא הסיבה שילדה תתעניין בספורט אלא מידת האטרקטיביות של הענף עצמו וההתאמה לילדה.
      2. הגיוני בעיניי שצריך יכולת משחק בסיסית כדי לאמן אבל כפי שציינתי בעבר, זו בעיקר אשמת מערכת החינוך. אני מקווה שהיום לא מביאים לבנות חישוקים, סרטים ושאר אביזרים שכאלו (שלא לדבר על כל התרגילים המביכים על המזרן. אמנות הגלגול לאחור מאוד הועילה בהמשך החיים..) אלא מיישרים קו עם הבנים ומלמדים כדורסל, כדוריד וכו'. ממה שאני רואה אצל האחיינים יש שיפור מסויים.

      1. לא יודע איפה האחיינים שלך לומדים, אבל בבית הספר שלי (נחשב מהטובים בארץ בתחומים מסוימים) זה לא ממש ככה ועדיין יש פער והבדל. למשל אנחנו רצים כל שבוע והבנות לא ולעומת זאת אנחנו משחקים כדורגל/כדורסל והן משחקות בכדור נוצה… .

    2. +1

      שמתי לב, אגב, שיותר ויותר מופעי פסק זמן ב NBA משלבים גברים, ילדים, שחקנים, ליצנים, כדורסלנים נכים ומה לא. מקווה שזה סימן שאנחנו בדרך הנכונה.

  4. אישית, בבית כשהמסכנה רואה אותי כותב תגובות כאן, היא כל פעם שואלת למה אני מבזבז את הזמן שלי על השטויות האלה.

    1. הדבר הראשון שאני עושה לכשתיוולד לי ילדה בעזרת השם (לא רוצה בנים, הממזרים האלה יש להם רק 2 מצבים ON ו OFF, עם ילדה זה יותר מורכב ומרגש, ככה נראה לי לפחות. החלום שלי 10 בנות ככה שיהיה אפשר להקים איתן להקת רוק עם 3 גיטרות חשמליות, או אולי קבוצת כדורסל עם חלוקת דקות ספרסית) בקיצור הדבר הראשון שאבא לילדה צריך לעשות היום זה לרשום אותה לאיזה חוג JJB או קרב מגע. אני כבר יכול לראות אותה חוזרת מהגן ופונה אלי בקול דק תוך כדי שהיא מראה לי שקית זבל שחורה שהיא מחזיקה ביד : "אבא, ילד אחד עיצבן אותי על המגלצ'ות ומשך לי בקוקיות, אז תלשתי לו את האשכים כמו שאמרת לי, איפה לזרוק אותם ?"

      אין… הילדה שלי תהיה נינג'ה.

        1. וBJJ שווה משהו רק עם היא הולכת מכות עם מישהו ראש בראש. אם יש שם יותר ערבוביה של אנשים אז זה לא סוף העולם אבל זה כבר לא הבחירה האופטימלית.

          1. בגלל זה רשמתי גם קרב מגע שיותר מתאים באמת לרחוב הישראלי

      1. הדבר הראשון שאתה עושה כשנולדת לך ילדה(או ילד) זה מקווה שאתה יכול לישון. זה גם מה שאתה ממשיך לעשות למשך שנה עד שלוש (או אפילו יותר) כתלות בכמה ילדים נולדו והאם הם כאלה שמתחילים לישון לילה בלי לבכות באמצע בגיל שנה, שנתיים, שלוש או נקודה כלשהי באמצע.

  5. זו אורנה אוסטפלד, שכשנסעתי לרומניה ב2001 לצילומי פרסומת, ופגשתי את נבחרת הנשים שלנו במטוס, ופלורטטתי בידי אורנית שוורץ, והוזמנו למשחק, ובאימון לפני שיחקתי אחת-על-אחד עם לימור מזרחי, והפסדתי בנקודה, אמרה לי בחיוך, שמע, יש לך תנועה, וניתור נדיר וקליעה, והסמקתי

  6. זה ממש פשוט.
    הכל מהבית.
    אני לא דוחף בכוח את הילדים לשום כיוון מיוחד –
    אז אף אחד מהם לא נמשך למשחקי הכדור (לא כדורגל ולא כדורסל)
    הבן היה מספר שנים בחוג שחייה (והוא שוחה מהר ממני בהרבה),
    הבת כבר משתתפת בתחרויות קרטה.
    להבדיל, רוב הבנים בבית הספר של ילדי נמשכים למשחקי הכדור (אחרי ש-"נדחפו" לכיוון ע"י אבותיהם), והבנות לא (בדיוק בגלל שלא היה מי שידחוף אותן לכיוון)
    כך שהיעדרן של נשים ממיקצוע מאמנות בענפי הכדור כלל לא קשור ל-
    גנטיקה, אופי, נטייה טבעית או כל שטות אחרת.
    אם היו יותר נשים בוחרות לעסוק בעפי הכדור ספציפית או בספורט בכלל, אז היו יותר מאמנות.
    (והכי משעשע, שכשואלים את בתי מה תרצה להיות כשתהיה גדולה – אז היא עונה שהיא רוצה להיות סנסיי, וסופרת…)

  7. אגב החודש בWIRED שמו את סרינה וויליאמס על הקאבר:
    http://www.wired.com/2015/10/serena-williams-guest-editor-race-gender-equality/
    מומלץ מאוד לקרוא במיוחד על המאמנת הראשונה בNFL.

    במדינה כלכך מיזוגנית כמו ישראל שמושפעת קשות מהצבא, מערכת סופר שובינסטית בפני עצמה, נשאר רק להתייאש, למרות שיש מקרים סטייל ינון מגל ורוטנר שמראים שאולי אולי יהיה איזשהו שינוי.

    1. הלקח העיקרי מפרשת מגל-רוטנר הוא שאם תתלונני יאשימו אותך, יכפישו אותך וירדפו את המשפחה שלך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט