(האיש החביב עלי הוא בן 80)

אמיגוס, הקיץ עוד לא התחיל ואני כבר מתבשל מחום, רבאק אתם לא יכולים בלי לפתוח מזגנים אצלכם במידל איסט? אם עוד לא שמתם לב, הכל קשור להכל בכדור הארץ הפחוס שלנו מהקוטב הצפוני לדרומי (בגלל הפיחוס אוסטראליה קרובה לקו המשווה אז חם כאן. קאפיש?).

והזבובים? שאלוהים ישמור. אתם יודעים איך הורגים זבוב באוסטרליה? מוחאים כפיים. בלי צחוק. בספר "האנשים הפשוטים" יש פרק על כך שהאבוריג'ינים מרשים לזבובים להלך על הפנים שלהם בלי שהם מגרשים אותם. אם אתם יכולים לשבת בשקט כשזבוב הולך לכם על הפנים 10 שניות, אתם בנאדם רגוע ושליו. אני נהייתי כל כך אפאטי מהחום שכבר לא אכפת לי איפה הזבובים מטיילים עליי, אבל העיקר שהקיץ התחיל, וזאת העונה החביבה עליי והאיש החביב עליי חגג לו יומולדת.

לא סתם יומולדת, אלא יומולדת 80. רבותיי הריעו לוודי אלן האיש והאגדה שהוא כבר בן 80. אם נשווה את הבימאי/ תסריטאי אלן למאמן כדורסל, אז אין מאמן שגרם ליותר שחקנים שלו לקבל MVP כמו וודי אלן.

רבותי, 7 MVP'S  ו-18 ראנר אפס ל- MVP's הביא המאסטרו שבעצמו היה ראנר אפ 24 פעמים על 8 פסלונים. אבל למה אני טוחן לכם את המוח על מקצוע שלא קשור לכדורסל? בגלל היכולת להפוך שחקנים רגילים למכונות אוסקר ועונות MVP. (לא מאמינים לי, לכו תראו את קייט בלנשט ב'בלו ג'סמין'. תיפול לכם הלסת!)

ואיך וודי אלן עושה את זה? הוא נותן לצוות שלו חופש כמעט מוחלט בקשר לדמויות שלהם, כשכולם מתקדמים על ציר הרעיון הכללי של התסריט. נעבור לטרי סטוטס, מאמן הטרייל בלייזרס. בשנים הקודמות הוא קיבל שחקנים שעל הנייר היו החמישייה הטובה ביותר בליגה (בערכי פנטזי). הם סיימו ב-4 המקומות הראשונים במערב ואז נפלו ללא קרב בסיבוב ראשון וההנהלה הבינה שמהצוות הזה לא ייצא כלום. ואז הם עשו ניתוח קר.

עם סכין מנתחים הם בדקו כל שחקן ושחקן: האם הוא בדרך למעלה או בדרך למטה? האם הוא שחקן שיכול לקבל תסריט ולמלא אותו בתוכן כדי להביא את עצמו לרשימה הסופית של האוסקרים, או האם הוא שחקן שצריך לשבת ולהסביר לו בדיוק מה עליו לעשות?

את מה שהם חתכו הם מילאו בבוכטה של בחירות 6, שחקנים מ'דוק' ושחקנים משולי הליגה שהם הרגישו שהם לא קבלו את הצ'אנס שלהם, וכמובן את דיימו – דמיאן לילארד – שקיבל את כל הכסף שביקש.

התוצאה על הנייר היתה טאנקינג עם תקציב נמוך לשופינג ובסיס טוב ל-2017/18. התוצאה בשטח לא הייתה  שלילארד פתאום הפך לסופר סטאר שמחרבן 50 נקודות במשחק, אלא פורטלנד הפכה לסט צילומים של וודי אלן. התסריט ביקש מהקבוצה להתחלק בכדור ולא לקחת זריקות גרועות, ומהשחקנים ביקשו שיעשו את מה שהם מבינים בכל סיטואציה.

דיימו מתגלה השנה כשחקן שתפור על השיטה הזאת של חופש מחשבה וחופש בחירה לשחקנים (כמובן שהכל בתוך תבנית שהיא ידועה לכולם, אבל בתוך בתבנית כל שחקן חופשי להשתמש במחשבה ובאינטואיציה שלו), וכך הוא מעלה את כל השחקנים שאיתו מדרגה אחת למעלה. הוא מרכז, מסמן את התרגילים, מחליף עמדות למספר 2 (הצלף), והכדור תמיד מגיע למי ש'חם', אם זה קראב או זה הנדרסון. השחקנים שמחפשים להוכיח את עצמם עושים תנועה, יורדים ועולים בכל הכוח ונותנים 150% מאמץ.

הנה נחשף סוד שמור של ה-NBA. יש את הסופר סטארים הגדולים. כולנו יודעים את זה. אבל יש משהו חדש עם שחקני דרג ב' וג'  כאלה – אתם יודעים הווסלי מת'יוס'ים והג'ארט ג'ק'ים של הליגה – ומסתבר שהסטט' הטוב שלהם הוא תוצאה של ה'סיטואציה'. תנו לאל-פארוק אמינו את הכדור עם חסימה ותפנו לו את השומר, והוא יכול לתפוס רצף לא פחות טוב מניק באטום. לא מאמינים? הנה רשימה של שחקנים שבשנה שעברה לא שמעתם עליהם וזה מה שהם נותנים תחת התסריט החופשי של פורטלנד:

*אלן קראב נותן אחוזים של 50% 50% בבית.

*מייסון פלאמלי עם 55% מה-2 (הוא לא זורק מה-3).

*סי ג'יי מקקולום 20 נקודות למשחק בשנה שנייה בליגה.

*אד דייויס, הסנטר המחליף של פלאמלי קולע…קולע…קולע ב-64%!

*ומייארס לנארד? לא יודע מה הוא עושה אבל כשהוא משחק יש נצחונות.

וכמובן יש את דמיאן לילארד הבימאי הגדול והאיש שקובע את הקצב. תחת הנהגתו פתאום כל ה-_NOBODIES האלו נמצאים פתאום במקום 9 במערב, ומנצחים קבוצות כמו הקליפרס ואינדיאנה. מאזן של 50% קליעות מהשדה במשחקים האחרונים וקבוצה שבשביל לנצח אותה צריך לירוק דם.

נקודה אחרונה בהחלט:  כולם מדברים על קארי ועל שיא השלשות הבלתי ייאמן שהוא הולך לשבור. אמיגוס – רק שתדעו – לילארד הולך לשבור את השיא של קארי מהשנה שעברה!!

ולכו תדעו. פתאום בינואר יהיה איזה קאזינס על המדף. פורטלנד יכולה לקחת כל חוזה שבא לה. כן. גם את זה של דוראנט. הארגון הוא ארגון מנצח. כמו כל סרט של וודי אלן.

רגע. ועל סאלי הוקינס שמעתם?